מהריא הלוי חלק א· רבי יצחק אהרן איטינגא
סימן קכט
ב"ה יום ב' ט"ו מנ"א תרמ"ה לפ"ק כפר בראטקאוויץ:
ברכות שמים מעל לכבוד ידיד נפשי ולבי רב חביבי הרב הגדול החריף ובקי המפורסם לתהלה ידין יורה כדת של תורה כש"ת מוה' אליעזר הכהן חריף נ"י האבד"ק קופיל יע"א:
מכתב שאלתו הגיעני בארבעה אחין ומת אחד מהם בלא בנים ונשארה אשתו זקוקה ליבום וקודם שחלצה מת עוד אחד מהשלשה אחים הנשארים שיש לו בנים ולפי המבואר בסי' קע"ה ס"ח בהג"ה אסורה להתייבם משום דיש עליה זיקת אח שיש לו בנים וכיון דאסורה להתייבם הוי חליצה פסולה וצריכה לחזור על כל האחין וא"כ בנ"ד מהראוי שתהי' צריכה חליצה משני האחין הנשארים זהו תורף שאלתו. ויפה העיר ואפריון למטי' בזה ומדברי מעכ"ת נראה דטעמא של הגהת אלפסי הוא משום דיש עליה זיקת אשת אח שיש לו בנים ולפ"ז הוא אסורה ודאי להתייבם מדרבנן מחמת זיקה זו. ולענ"ד לא מסתבר לומר כן ומעולם לא שמענו זיקה דאשת אח שיש לו בנים דכיון דביש לו בנים לא שייך יבום גם זיקה לא שייך בה והרי קיי"ל דצרת איילונית מותרת ואפילו צרת בתו איילונית עי' ברש"י יבמות דף י"ב ע"ב ד"ה הלכתא משום דאיילונית לאו בת יבום הוא והו' צרת ערוה שלא במקום מצוה ע"ש ועי' בתוספות יבמות דף ל"א ד"ה זאת דכל זמן שהאח חי לא שייך זיקה וכ"כ הרא"ש שם וה"ה כשמת ויש לו בנים אמנם מדברי הב"ש סי' קע"ה סק"ט למדנו דטעמו של הגהת אלפסי הוא משום גזירת הרואין דיסברו דהיא מתייבמת מחמת האח שיש לו בנים ונראה כנושא אשת אח שיש לו בנים ע"ש ולפ"ז אפשר דלפמ"ש התוספות יבמות דף כ"ו ע"ב ד"ה וחליצה דהיכא דאסורה להתייבם משום בטול מצות יבמין לא חשיב חליצה פסולה וא"צ לחזור על כל האחין כיון דאסורה משום גזירה דלמא אדמייבם חד מיית אידך ולא איקלשה זיקה בהכי א"כ גם בנ"ד אף דאסורה להתייבם לסברת הש"ג והרמ"א מ"מ אין זה רק משום גזירת הרואין כמ"ש א"כ לא איקלש הזיקה ובכה"ג א"צ לחזור על כל האחין לדעת התוס' ועי' בסי' ק"ע ס"ה בהג"ה דרמ"א הסכים לשיטת התוס' בזה דבכה"ג לא חשיב חליצה פסולה:
עוד נלע"ד בזה ע"פ מה דתנן ביבמות דף ל"א ע"ב ג' אחין נשואין ג' נכריות ומת אחד מהן ועשה בה השני מאמר ומת הרי אלו חולצת ולא מתייבמות וכו' משום שיש עליה זיקת שני יבמין ע"ש. והנה בכל דוכתא דתנן בכה"ג ועשה בה השני מאמר קאמר בגמרא דה"ה בלא עבד בה מאמר ג"כ יבומי לא מייבמה והא דקתני מאמר הוא לאפוקי מב"ש עי' בגמ' דף י"ח ע"א ודף ל"א ע"א ועל משנה זו בזיקת שני יבמין לא אמרינן בגמ' הכי וגם אי אפשר כלל לומר [כן] דבמשנה זאת בדף ל"א ע"ב תנן מאמר לאפוקי מדב"ש דהיינו דלב"ש דמאמר קונה קנין גמור פטורה גם מחליצה כיון דזיקת שני יבמין הוא מדרבנן א"כ גם לב"ש בעי חליצה וע"כ דבמשנה זאת מאמר דוקא דאם לא עשה בה השני מאמר מותרת להתייבם. ומהראוי להתבונן בזה כיון דקיי"ל דיש זיקה א"כ גם בלא מאמר הוא אשת שני מתים בזיקה וצרתה הוא צרת אשת שני מתים בזיקה. ומצאתי לרש"י דף ל' ע"ב ד"ה זו שהרגיש בזה וכתב כיון דזיקת שני יבמין ליתא מדאורייתא ולא גזרו רבנן אלא היכא דעבד בה מאמר ע"ש. ונראה לפרש דבריו דאף דמצינו בכ"ד דהחמירו רבנן משום דיש זיקה זה דוקא במקום דאילו הי' כניסה ממש הוי אסור מה"ת בזה החמירו דגם זיקה ככניסה כגון בדף י"ח ע"א באשת אחיו שלא הי' בעולמו דאסורה מה"ת אם היתה נשואה לשמעון מש"ה גם בזיקה גרידא אסורה הוא וצרתה. וכן בצרת אחות אשה בדף ל' ע"א ובדף כ"ו ע"ב משא"כ בדף ל"א ע"ב דגם בכניסה ממש אין אסור רק מדרבנן משום זיקת שני יבמין בכה"ג לא אסור בזיקה לחוד רק בשעשה בה מאמר דוקא ועי' בב"ש סי' קע"ד סק"ז. ובזה זכיתי להבין דברי הגמרא דף ל"א ע"ב דפריך ואי זיקת ב' יבמין דאורייתא חליצה נמי לא תיבעי ע"ש. ולכאורה קשה כיון דכל עיקר הדבר דיש עליה זיקת ב' יבמין הוא מחמת המאמר וכיון דמאמר ביבמה אינו קונה רק מדרבנן איך אפשר להתירה בלא חליצה הא מדאורייתא אין עלי' זיקת ב' יבמין כלל. אמנם לפמ"ש לעיל ניחא דלפי הס"ד דזיקת ב' יבמין מה"ת שפיר אמרינן דהא דתנן מאמר הוא לאו דוקא וכדאמרינן דף י"ח ע"א ודף ל' ע"א והא דתנן מאמר הוא לאפוקי מדב"ש דס"ל מאמר קונה קנין גמור דלדידהו אפילו חליצה לא בעי כיון דהיא אשת שני מתים דאסורה מה"ת לפי הס"ד ולזה שפיר פריך, בגמ' דגם בלא מאמר פטורה אשת הראשון מן החליצה משום זיקת ב' יבמין ולפי המסקנא דזיקת ב' יבמין הוא רק מדרבנן ובכה"ג לא אסרינן מחמת יש זיקה כמש"ל בשם רש"י ומש"ה אמרינן דעשה בה מאמר הוא דוקא ודוק היטב:
מיהו עדיין צריך ביאור דכמו דמחמת הזיקה לחוד לא אסרינן משום דזיקת ב' יבמין הוא רק מדרבנן א"כ גם בעשה בה מאמר הלא מאמר הוא ג"כ רק מדרבנן ומה הוסיף לנו איסור המאמר יותר מן הזיקה כיון דתרווייהו דרבנן נינהו. והנלע"ד בטעם הדבר דאם לא עשה בה מאמר לאשת הראשון נאמר דאסורה מחמת שהיתה זקוקה לשמעון ויש עלי' זיקת ב' יבמין תו אין מקום לאסור צרתה משום צרת אשת שני מתי' דהרי מה שהיא צרת הראשונ' הוא משום דשניהם זקוקות ליבם וזה ג"כ משום דיש זיקה ואנו צריכין לומר שני פעמים יש זיקה דמה דיש על הראשונה זיקת ב' יבמין הוא משום דיש זיקה כ"ז דלא עשה בה מאמר. ומה דהשני' הוא צרתה של הראשונה הוא ג"כ משום יש זיקה ולא החמירו חכמים כל כך לומר יש זיקה שני פעמים וכיון דצרתה לא נאסרה תו אין מקום לאסור הראשונה משום זיקת ב' יבמין כיון דכל עיקר האיסור הוא גזירה משום צרתה כמבואר בגמ' דף ל"ב ואף דכתבו התוס' שם דזיקת ב' יבמין אסורה גם בדליכא צרה היינו משום דגזרינן אטו היכא דאיכא צרה כמ"ש התוס' שם אבל אם אין מקום לאסור הצרה גם הראשונה מותרת כמבואר שם. ואין להקשות מהא דצרת ערוה אסורה גם למ"ד אין זיקה דהתם הי' צרות מחיים משא"כ כאן דלעולם לא הי' צרות רק מחמת הזיקה וגם איסור של הראשונה הוא רק מחמת הזיקה דמש"ה איכא עליה זיקת יבם השני ושני פעמים יש זיקה לא אמרינן כמ"ש משא"כ אם עשה בה מאמר דיש על הראשונה זיקת ב' יבמין גם בלא הזיקה מחמת המאמר תו אסרינן צרתה משום יש זיקה:
ומעתה אפשר בדינו של הגהת אלפסי והרמ"א סי' קע"ה דאף דאסורה להתייבם משום דיש עליה זיקת אח שיש לה בנים מ"מ א"ל בזה דצריכה לחזור על כל האחין כיון דהא דאסורה להתייבם הוא רק משום יש זיקה והא דחליצה פסולה צריכה לחזור על כל אחין הוא דוקא למ"ד יש זיקה כמבואר בגמ' דף כ"ו ע"ב וכבר כתבתי דלא:
אמרינן שני פעמים יש זיקה ודוקא התם בגמרא דאסורה להתייבם משום אחות חליצתו וכדומה בקמייתא משום אחות זקוקתו תו אמרינן דצריכה לחזור על האחין משום יש זיקה כיון דקמייתא אסורה גם למ"ד אין זיקה משום ביטול מצות יבמין משא"כ בנ"ד דאין שום איסור על הראשונה רק משום יש זיקה כמ"ש הגהות אלפסי שם א"כ לא שייך בזה לומר דצריכה לחזור על האחין דהיא ג"כ משום יש זיקה ולא אמרינן ב' פעמים יש זיקה. ובודאי לא מלאני לבי להקל באיסורין ע"פ סברות ופילפולים מאת שפל אנשים כמוני. אמנם מאחר דרוב הקדמונים לא ס"ל הא דצריכה לחזור על כל האחין וגם לדעת המחמירין היא רק מדרבנן אפשר לעשות סניף להתוס' ע"פ מ"ש בס"ד:
ובגוף דברי הגהת אלפסי נלע"ד דרש"י חולק ע"ז שכתב בדף ל' ע"א ד"ה טעמא דאם לא כנסה המגרש מותרת לזה מחמת זיקת אחיו הראשון ע"ש ומוכח להדיא מדברי רש"י דאם יש עלי' שני זיקת כמו כאן דמחמת זיקת הראשון מותרת ומחמת זיקת השני הוא צרת אחות אשתו בזיקה מותרת להתייבם מחמת זיקת אחיו הראשון ודוקא בכנסה המגרש דאז כבר נפקעת זיקת הראשון אסורה להתייבם משום צרת אחות אשה בזיקה אבל בלא כנסה דעדיין יש עליה זיקת הראשון אף דמחמת זיקת השני הוה צרת אחות אשה בזיקה מ"מ מותרת להתייבם מחמת זיקת הראשון. וא"כ גם בדינו של הגהת אלפסי נהי דיש עלי' זיקת אח שיש לו בנים כיון דעדיין לא נפקע זיקת אח הראשון שפיר מותרת להתייבם מחמת זיקת הראשון. ובהיותי מעיין בזה אמרתי לעורר על מ"ש אא"ז הח"צ ז"ל בסימן ק"ח להקשות במשנה דף כ"ג ע"ב דאיך מותר ליבם חליצתו של זה והרי כל אחת אסורה להתייבם משום אחות זקוקתו וצריכה חליצה משני אחין א"כ הוא אחות חליצתו ע"ש. והרי התוס' דף כ"ו ע"ב ד"ה דנפל כתבו דהיכי דהחליצה היתה משום חיזור על כל האחין לא מתסרא אחותה משום אחות חלוצתו ע"ש. עכ"פ בנ"ד נלע"ד דהמקיל להתירה בחליצת אחד מן האחין לא הפסיד ועיין בתה"ד ס"ס רכ"ה. דברי ידידו ואוהבו באמת ובתמים