אור ברסלב

מהריא הלוי חלק א· רבי יצחק אהרן איטינגא

סימן קכא

סימן קכ

ב"ה יום ו' עש"ק ה' מרחשון ישוב ירחמינו לפ"ק לבוב. הנני נותן את בריתי שלום לכבוד ידידי הרב המאוה"ג החריף ובקי חד השכל ונקי הרעיון מעטה תהלה מאוד נעלה כש"ת מוה' מאיר אריק ני' אבד"ק יאזלאוויץ יע"א.

מכתב יקרתו הגיעני והתענגתי להתבשר משלומו כי טוב ומרוב טרדותי לא יכולתי לשום עין על דבריו עד כה. ובדבר שאלתו באשה מבכרת שנסתלקו דמיה לאחר זמן וסתה לערך חמישים יום ואח"ז הפילה שפיר קטן ולפי דברי נשים הי' נראה כמלא מים ועתה ילדה זכר אם מחויב האב לפדותו. ומעכת"ה העמיק בזה בחריפות ובקיאות ודילידא אמי' כוותי' תלד. ואבוא על סדר דבריו:

מה שהביא מעכת"ה בשם בן הנו"ב בתשובתו במהד"ת סי' קפ"ח לפרש דברי ריב"ל בגמ' נדה דף כ"ט בהוחזקה עוברה דאז ליכא ספק כי אם שמא אין בו צורת ולד ומה שפירש"י שם ואינה יודעת אם נפל אם רוח הוא לפי הס"ד דריב"ל איירי בלא הוחזקה עוברה ע"ש. וע"ז הקשה מעכת"ה מנדה דף ח' ע"ב בהפילה רוח דיה שעתה וע"כ מיירי בהוכר עוברה דבלא הוכר עוברה אין דיה שעתה הרי דגם לאחר ג' חדשים אפשר שתפיל רוח. והמעיין בתשו' שם יראה שלדעתו לא מיקרי הוחזקה עוברה רק בהרגישה תנועת הולד בקרבה שיש עצמים בבטנה וכן כפל ושילש שם בדבריו ובכי ה"ג תו ליכא שום ספק שמא רוח הפילה אבל בגמרא ד"ח הנז' לענין דיה שעתה אף שמיירי ע"כ לאחר ג' חדשים אבל לא הרגישה תנועת הולד ובכה"ג שפיר איפשר שתפיל רוח:

ומה שכתב מעכת"ה שלפי דבריו מיושבים דברי המהרי"ק מהשגות אא"ז הח"צ בתשו' סי' ק"ד. הנה לדעתי העני' נראה שגם בן הגאון נו"ב גם מעכת"ה לא ירדו לסוף דעת ועומק כוונת אא"ז הח"צ ז"ל. שהרי הח"צ בתשובה שם הביא דברי הגמ' בנדה דמחלקי' בין הוחזקה עוברה או לא ולא נעלם זאת מדעתו הרחבה שיש לומר שמהרי"ק מיירי בלא הוחזקה עוברה. אמנם הנה המהרי"ק בתשובה שם כתב שיש כאן שני חזקות דיש להעמיד האשה בחזקת שלא נפטר רחמה והולד בחזקת שלא נתרקמו אבריו ומתוך כך הוכרח מהרי"ק לומר הא דבלא הוחזקה עוברה יושבת לזכר ולנקבה ולא אזלינן בתר חזקות אלו הוא משום חומרא דכרת. ועל זה השיג הח"צ מהא דבהוחזקה עוברה הוי ודאי ולד ומביאה קרבן ונאכל ונותנין לה ימי טוהר והרי מצינו בכ"מ בחזקה נגד הרוב דאמרינן סמוך מיעוטא לחזקה. ועי' נדה דף י"ח ע"ב למעוטי רובא דאיכא חזקה בהדי' ומכל שכן כאן דאיכא שני חזקות נגד הרוב. ועי' בתשו' הריב"ש סי' שע"ט דשני חזקות נגד רוב הוי ספק תורה א"כ אמאי מביאה קרבן ונאכל. אלא ע"כ דהני חזקות שכתב המהרי"ק לא הוו חזקות כלל וכמ"ש הח"צ שם דחזקות רעועות הן. ומש"ה אזלינן בתר רוב והוי כודאי וקרבנה נאכל א"כ גם בלא הוחזקה עוברה נהי דבכה"ג ליכא רוב מ"מ מידי ספקא לא נפקא דדוקא לדעת מהרי"ק שחזקות גמורות הן בלא הוחזקה עוברה אזלינן בתרייהו מש"ה הוצרך לומר דבנדה חומרא בעלמא הוא וגבי פדיון הבן אזלינן בתרה. אבל לפ"מ שהוכיח אא"ז הח"צ שחזקות רעועות הן א"כ הו"ל ספק גמור וספק בכור אדם פטור וכמ"ש הח"צ ממשנה פ"ד דטהרות. והמעיין בגוף תשובת הח"צ בעיניו יראה שכוון למה שכתבתי:

וקצת ראי' נראה לי להביא לדברי אא"ז הח"צ מהא דאר"י בנדה דף י"ח בשלשה מקומות הלכו אחר הרוב ועשאום כודאי ופריך והא איכא הא דאריב"ל עברה בנהר והפילה מביאה קרבן ונאכל. והנה התוס' שם כתבו דר"י לא חשיב אלא היכא דאיכא חזקת טהרה נגד הרוב ע"ש א"כ בע"כ בהך דריב"ל נמי מוכרח לומר דאיכא חזקת טהרה נגד הרוב דאל"כ מאי פריך וליחשב נמי דריב"ל. ולכאורה עמדתי משתומם לפ"ז על מ"ש הגאון הנו"ב במהד"ק חיו"ד סי' צ"ז לשיטת מהרי"ק דמש"ה תשב לזכר ולנקבה ולא אזלינן בתר הני חזקות שכתב מהרי"ק משום דאיכא חזקת טומאה כיון דא"א לפה"ק כלא דם ועל כל פנים טמאה נדה וכיון דכבר מטמאין לה שוב איכא חזקת טומאה וא"א לטהרה עד אחר י"ד יום שמא נקבה היתה ע"ש. והרי אדרבה כבר הוכחתי מהגמ' דבהך דריב"ל איכא חזקת טהרה. אמנם לאחר העיון הדבר נכון דהתוס' שם בסוף הסוגיא בד"ה למעוטי כתבו דהך סוגיא אזלא ללישנא קמא דר"י דאיפשר לפה"ק בלא דם ולכך איכא חזקת טהרה. משא"כ הנו"ב שם בא ליישב דברי הטור ולדידן דקיי"ל א"א לפה"ק בלא דם ושפיר איכא חזקת טומאה. עכ"פ קשה מאי פריך בגמ' דף י"ח הנז' על ר"י וליחשב נמי הא דריב"ל הרי בדר"י ליכא רק חזקת טהרה לחוד נגד הרוב משא"כ בדריב"ל איכא שני חזקות נגד הרוב וגם הרי החזקות שכתב מהרי"ק הם חזקה דגופא ועדיפי טפי מחזקת טהרה ועי' בנו"ב מהד"ק יו"ד סי' ס"ג. ומוכח מזה דהני חזקות שכתב המהרי"ק רעועות הן וכמ"ש הח"צ:

וע"פ האמור יש ליישב קושית בן הנו"ב בתשו' סי' קפ"ח הנז"ל מגמ' פסחים פ"ק דף ט' ע"ב לשינויא קמא דמשני שהטילה כמין נפל לבור והוי ספק וספק שמא רוח הפילה ושמא נפל הפילה והקשה דהך ספק שמא רוח הפילה לא הוה ספק כיון דאמר ריב"ל מביאה קרבן ונאכל. ותירץ דהתם מיירי בלא הוחזקה עוברה ע"ש. ולפי מ"ש גם בהוחזקה עוברה איפשר דהך שינויא למ"ד איפשר לפה"ק בלא דם וא"כ איכא חזקת טהרה של היולדת וחזקת טהרה של הכהן וכיון דהוו תרי חזקות נגד הרוב הוי ספק תורה כמ"ש בשם הריב"ש ושפיר קאמר דהוי ספק וספק:

וראיתי למעכת"ה שהקשה דאי מיירי בפסחים שם בלא הוחזקה עוברה א"כ אין לחוש רק לטומאות כרת ולא לענין טומאת כהן דהוי רק בלאו ולמה הוצרך לומר ספק וספק הוא הא בחד ספק סגי. במחכת"ה אין אנו דנין שם לענין היתר כהן לטמא למת זה רק אנו דנין לענין טהרת הכהן ליכנס למקדש ולאכול קודש ותרומה וזה הוי איסור כרת. ועפ"ז יש לומר במ"ש התוס' שם דכהן שוטה הי' שאין כהן מטמא לנפלים. ולפי מ"ש דלענין טומאת כה שפיר סמכינן על ספק שמא רוח הפילה ומיירי בלא הוחזקה עוברה וכמהרי"ק ונו"ב סי' צ"ז הנז' א"כ שפיר יש לומר שאותו כהן חכם היה ודו"ק:

וראיתי למעכת"ה שהביא בשם מהרי"ט אלגאזי פ"ח דבכורות אות ס' ובס"ט בחי' לנדה כ"ה שהקשו על דברי מהרי"ק הנז' שמחויב האב בפדיון מכח חזקות ממה שכתבו רבותינו התוס' ז"ל בבכורות דף כ' ד"ה ור"י דגם רוב וחזקה לא מהני משום דחזקת ממון עדיפא. ומעכת"ה כתב ע"ז שהיא קושיא אלימתא. ובעניי איני רואה בכך שום קושיא ע"ד מהרי"ק. חדא דהא פרכינן ריש פ"ב דכתובות וכיון דרוב נשים בתולות נשאות כי ליכא עדים מאי הוי וכתבו שם התוס' דלרב פריך דס"ל הולכין בממון אחר הרוב והרז"ה כתב שם דגם לשמואל קשיא כיון דחזקת הגוף מסייע לרוב ואף הרמב"ן שם לא נחלק עליו רק שסובר דבהא ליכא חזקת הגוף כיון שעומדת היא להנשא עש"ה. א"כ אין קושיא אם המהרי"ק יסבור כהפוסקים הנז' אמנם גם לשיטת התוס' הא נודע דברי הגאון הפלאה סוף פ"ק דכתובות דהיכא שהוחזק הרוב לענין איסור מועיל גם לענין ממון יעו"ש והכא נמי הוחזקו חזקות אלו לענין איסור נדה וזיבה וכדומה ולמעשה הוריתי כמה פעמים כהח"צ שכתב לפדות בלא ברכה ואם מעכת"ה הורה לפדות בברכה יפה הורה ג"כ מאחר שהי' שפיר מלא מים. דברי ידידו:

תוכן העניינים

מהריא הלוי חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה