אור ברסלב

מהריא הלוי חלק א· רבי יצחק אהרן איטינגא

סימן קכ

סימן קיט

לחכם אחד

מכתבו הגיעני ומחמת טרדת הימים הקדושים נתאחר תשובתו עד הנה. בדבר אשר נתפרץ שמה שהטבחים לוקחים עגלים מעכו"ם ביומא דשוקא ומביאים אותם לשחוט ואומרים שמכירים הם בטביעת עין שהן בני שמונה ימים וגם שהעכו"ם אין דרכם למכור עגל לפני שני שבועות:

הנה הדבר פשוט וברור כי איסור גדול עשו בזה וד' הטוב יכפר להם. כי בודאי שאין לסמוך על טב"ע בזה כמ"ש התב"ש סי' ט"ו ס"ק י"ז ומה שאומרים שאין דרך העכו"ם למכור עגלים פחותים מבני שמונה ימים זהו דבר הבל ואדרבה נודע הדבר להיפך והדבר חובה על מעכ"ת לעמוד בפרץ ולהודיעם חומר האיסור ר"ל. אמנם על סימן קרנים יש לסמוך. וכן אם העגל גדול הרבה משמע מדברי השמ"ח סעיף ד' שיש להתיר. ולענין הכלים פשיטא דצריכין הגעלה:

אמנם כלי חרס שאי איפשר בהגעלה נראה לענ"ד שיש מקום להתירם אחר שישהו מעת לעת. והטעם בזה דהנה הט"ז בסי' ט"ו ס"ק ד' הקשה דבספק שמונה ימים יש להתיר מטעם ס"ס שמא כלו חדשיו ושמא כבר עברו ח' ימים משנולד. ובנקודת הכסף תמה עליו שאין זה ס"ס שא"א לומר בספק השני ואם ת"ל לא כלו חדשיו שמא עברו ח' ימים דאם לא כלו חדשיו הוא ודאי נפל ואינו מועיל מה שחי' אח"כ וכן כתבו הדגמ"ר והפרמ"ג שם. ותם אנכי ודעת קדושים לא אדע שהלא מבואר להדיא בתוס' שבת דף קל"ו ד"ה מימהל ובתוס' נדה דף מ"ד ע"ב ד"ה הא ובתוס' יבמות דף פ' ע"ב שגם בודאי בן שמונה חדשים מועיל שיהוי ח' ימים לרשב"ג דקיי"ל כותיה. וכן כתב התב"ש סי' י"ג ס"ק ט"ו בשם הפרישה וכ"כ בדגמ"ר גופי' בסי' י"ג. וא"כ שפיר הוי ס"ס כיון דבכלו חדשיו מותר אפי' בלא שהה ח' ימים ובשהה ח' ימים אף אם נולד לשמונה חדשים וגם ספק אחד מתיר יותר מחבירו כיון דנפ"מ לענין קרבן ועי' בדגמ"ר סי' ט"ו:

אמנם האמת הברור מה שי"ל בישוב קושיא זו הוא שזה מיקרי ספק בשחיטה כיון דאם נפל הוא אין שחיטתו מתירתו ובספק בשחיטה אינו מועיל ס"ס. ועי' בש"ך סי' ק"י ס"ק ס"ד ובט"ז סי' א' סק"ו שכתבו דלא קיי"ל כתירוץ הג' של התוס' ובעינן שיבר בו עצמות דוקא ע"ש היטב. ובזה מיושב ג"כ קושית התב"ש והדגמ"ר בסי' ט"ו מהא דאם מת הולד בתוך שלשים אם אשת כהן היא אינה חולצת אלמא שמותר בדיעבד ובעגל תוך שמונה ימים אסרינן נמי בדיעבד. ולפי מ"ש א"ש דהתם ביבמה לשוק ליכא חזקת איסור כמ"ש הרשב"א בחידושיו ליבמות דף ל' ע"ב דאין מחזיקין מאיסור אשת איש לאיסור יבמה לשוק משא"כ בנפל דאיכא חזקת איסור שאינו זבוח כמ"ש התוס' בכ"ד. וזה ברור מאוד:

והנה הט"ז בסי' א' שם בשוחט שנטל קבלה שכתב לאסור אף דהוי ס"ס משום דהוי ספק בשחיטה. ומ"מ כתב התב"ש סוף סעי' כ' להתיר הכלים שאינן ב"י. ועי' בפרמ"ג שם שכתב לחלק בין אם נאסר מקודם מטעם ספק או מטעם חזקה דאם לא נאסר מקודם רק מטעם חזקה א"כ לגבי הכלים שיש להן חזקת היתר יש להתירם. וא"כ לפי מ"ש דבכאן יש ס"ס טובה כקושית הט"ז אלא דאעפ"כ אסור מטעם חז"א שאינו זבוח. וכן לפמ"ש הפרמ"ג בשפ"ד סי' ט"ו ס"ק ד' דאסור משום חזקת מעוברת מכיון דעיקר האיסור הוא מטעם חזקה יש להתיר הכלים דלגבי כלים איכא חזקת היתר. ועי' בחות דעת סי' א' שהתיר ג"כ בכלים שאינן ב"י בכה"ג ולכן יפה הורה מעכ"ת להתיר הכלים. דברי ידידו.

תוכן העניינים

מהריא הלוי חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה