מהריא הלוי חלק א· רבי יצחק אהרן איטינגא
סימן קט
להרב הגדול וכו' מוה' שמואל בירענביים ני' בדובנא יע"א:
עתה באתי לעיין במה שהקשה מר אמאי לא נאמרה הלכות הגעלה בסיני. וכעין קושית הרמב"ן על מלחמות סיחון ועוג. הנה למ"ד טעם כעיקר לאו דאורייתא ולא ילפינן מגעולי מדין משום דחדוש הוא כמבואר בפ"ג דפסחים לא ק"מ דאין לך בו אלא חדושו ודוקא בכלי מדין חידשה תורה ולא בשאר כלים וכמו דלא ילפינן מגע"נ טכ"ע לכל התורה ה"ה לכל שאר נכרים דאין כליהם צריך הגעלה. אמנם קושית הרמב"ן וגם קושית מעכת"ה הוא למ"ד טכ"ע דאורייתא דלדידהו גע"נ לא הוי חדושא וא"כ גם במלחמות סו"ע ליבעי הגעלה וכן בסיני:
ולכאורה יש מקום לומר דלמ"ד דטכ"ע בכל התורה ילפינן מבב"ח ואם נאמר דילפינן איסור בב"ח מן לא תאכל כל תועבה כל שתיעבתי לך וכו' ואם [כן י"ל שאם] בישלו בכלים בשר בחלב קודם מ"ת אף אם התבשיל עדיין הוא בעין מותר באכילה דהא לא בא ע"י תועבה וגם לא נעבדה בו עבירה דבהיתר נתבשל. וגם למאן דיליף איסור אכילת בב"ח מן ג"פ לא תבשל אעפ"כ מותר התבשיל שנתבשל קודם מ"ת. דהרי בהא דתנן פ"ז דנגעים אלו בהרות טהורות שהיו בו קודם מ"ת כתבו הרמב"ם והר"ש דילפינן בת"כ מדכתיב אדם כי יהי' בעור בשרו ודרשינן מן הדיבור ואילך (וע' בר"ן נדרים דף ז' ע"ב בד"ה שנאמר שכתב וליכא למימר שהיו מצורעים דהא כתיב בקרב כל ישראל והוא תמוה דה מצורע שקודם הדיבור אינו מטמא) וכעין זה כתבו התוס' בב"ב דף נ"ח דאדם שמת קודם מ"ת אינו מטמא באהל אפי' לחכמים דפליגי על ר"ש דאדם כי ימות באהל כתיב והיינו מן הדיבור ואילך. וא"כ גם בקרא דלא תבשל דג"כ נכתב בלשון עתיד היינו מן הדיבור ואילך אבל מה שנתבשל קודם מ"ת מותר. וגם אם בשלו קודם מ"ת בשר ויבשלו עכשיו חלב אף דיש חשש דעכשיו אחר מ"ת יתבשל טעם בשר הנפלט מהכלי בתוך החלב והוי שפיר דבר שתיעבתי לך וגם איסור בישול אחר מ"ת מ"מ יש לדון בזה משום בישול אחר בישול. וגם כבר הכריע הפלתי בסי' פ"ז שבבלוע בכלי לא שייך איסורא דלא תבשל. וכיון דלא שייך בכלים שמקודם מ"ת איסורא דטכ"ע משום בב"ח גם משום שאר איסורין אין לאסור כיון דטכ"ע בשאר איסורין הוא רק משום לתא דבב"ח וכמ"ש:
ולולא דמסתפינא הייתי אומר דבר חדש. כי הנה התוס' הקשו על שיטת רש"י דלינת לילה פוגמת דא"כ אמאי הצריכה תורה שבירה או מריקה ושטיפה בכלי מקדש דהא בשעה שנעשה נותר נפגם. ותירץ הר"ן בסוף ע"ז דהטעם הבלוע בקדרה שאינה בת יומא אינו פגום בדופני הקדרה אלא שאינו משביח תערובות וכיון שבדופני הקדרה הטעם מושבח ועדיין שם נותר עליו צותה התורה לבערו מן העולם וביעור הנותר הוא ע"י שבירה בכ"ח או הגעלה בכלי מתכות עש"ה בר"ן. ולפ"ז יש מקום לומר כיון דבמן צותה תורה איש אל יותר ממנו עד בוקר והיכא דנבלע מן המן ע"י בישול בדופני הכלי בודאי הכלי צריך הגעלה ולא משום פליטת איסור בלבד שיפלוט היום בבישול מה שבלע אתמול אחר שנאסר משום נותר אלא בלא"ה צריך הגעלה כדי לבערו מן העולם שהוא ע"י הגעלה כמ"ש הר"ן ומאחר שבמ"ת לא היו אוכלים כי אם המן לא הוצרכה תורה להתיר להגעיל הכלים משום פליטת איסורן דבלא"ה היו כל כליהם צריכין הגעלה בכל יום כדי לבער הבליעה הנותרת מן המן דאתמול. ורק בכלי מדין ששבו כלים מהנכרים ולא היו בלועים ממן רק משאר דברים בזה חדשה תורה הלכה דהכלים צריכין הגעלה משום פליטת האיסור. ועדיין יש לפקפק בזה וצ"ע:
ומה שרמז הד"ג להקשות על הראב"ד דטבילת כלי נכרים הוא מן התורה לא הבנתי רמיזותיו. ואם היתה כוונתו לשאול ואמאי לא הצריכה תורה טבילה לכל הכלים בשעת מ"ת. האמת אגיד ולא אבוש כי אינני זוכר בגר שנתגייר אם נאמר בטוש"ע שיהיו כליו צריכין טבילה. ואף אם יהי' כדבריו מ"מ כאן לא שייך לומר שיכנסו הכלים מטומאתן של עכו"ם לקדושתו של ישראל דישראל קודם מ"ת לא היו טמאים ח"ו וכבר נצטוו קצת מצות במרה ושירת הים מחלה להם על כל עונותיהם כמבואר במדרש. דברי ידידו: