מהריא הלוי חלק א· רבי יצחק אהרן איטינגא
סימן צט
ב"ה יום ד' ד' כסלו תרכ"ו לפ"ק לבוב. להרב המופלג המפורסים מוה'
דוב בעריש ביליג נ"י.
מכתבו הגיעני והנה הקשה לשאול מעמדי לפרש לו הלכה במס' אהלות. וכבר נודע מאמר חז"ל בארבע לא מצינא בשיתא מצינא. אמנם בכ"ז אמרתי לעיין בדבריו הנעימים ומד' אשאל עזר לברר הלכה לאמתה כי"ר:
בהא דתנן באהלות פ"ד מ"ב ר' יוסי מטהר מפני שהוא:
יכול להוציאה לחצאין או לשורפה במקומה. והקשה בתוס' יו"ט דאמאי לא פליג ר"י בס"פ דלעיל דתנן יש בו פותח טפח ואין ביציאתו פו"ט הטומאה בתוכו הבית טמא. ועל זה תמה מע"כ דאמאי לא מקשה התיו"ט מכמה משניות ממשנה א' פ"ד המגדל הי' עומד בתוך הבית וכו' וכן מן משנה ו' פ"ג כזית מן המת פתחו בטפח וכו' דאמאי טמא משום סוף טומאה לצאת הא לר' יוסי יכול לשורפה במקומה וכו':
והנה מקודם נבוא לבאר דברי התוס' בחולין דף קכ"ה שהקשו לר"י מהא דאמרי' בביצה המת בבית ולו פתחים הרבה כולם טמאין ותירצו דבמת שלם מודה ר"י שאין דרך לשורפו ולנתחו פחות מכזית והנה דבריהם תמוהין מאוד לכאורה. מלבד מה שהקשו מדאמרי' בביצה והוא משנה ערוכה לפנינו באהלות פ"ז מ"ג אף גם תירוצם לא יתכן. דמה יענו למשנה ו' פ"ג דאהלות דתנן כזית מן המת פתחו בטפח הרי דאף בדליכא מת שלם רק כזית נמי טמא משום סוף טומאה לצאת ולא פליג ר' יוסי ואדרבה ר"י גופי' פליג התם בסיפא וסובר השדרה והגלגולת כמת ע"ש משמע דברישא מודה ר"י ואמאי הרי יכול להוציאה לחצאין או לשורפה במקומה. והיא תימה גדולה לכאורה. וליישב את זה נראה לפע"ד אחרי אשר נקדים מחלוקת הרמב"ם ורש"י בענין זה. דהנה בהא דתנן המת בבית ולו פתחים הרבה כולן טמאים פי' רש"י בביצה דף י' הטעם משום שגזרו חכמים טומאה על מקום שהוא דרך יציאת הטומאה שסופה לצאת דרך שם וכאן אין אנו יודעין באיזה יוציאנו הלכך כולן טמאים ע"ש מדבריו מבואר שטעם הטומאה משום סוף טומאה לצאת. אמנם הרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה פ"ז מ"ג דאהלות כתב. כאשר היו הפתחים כולם נעולים הנה יהי' הבית כולו כקבר ולזה יטמא כל מה שיגע בו. וזה לשונם בית סתום מטמא כל סביביו יעו"ש. הנך רואה בעיניך כי רבינו הרמב"ם מטעם קבר סתום קא אתי עלה ולא מטעם סוף טומאה לצאת. וכן נראה מדבריו שכתב בפ"ג מ"ו. ובאמת צריך להבין ולהשכיל מדוע נטה הרמב"ם מן פירש"י שהטעם הוא מחמת שסוף טומאה לצאת. שאין לומר שהרמב"ם אינו סובר כלל סוף טומאה לצאת שהרי כמה משניות מפורשות בהם הך דינא שסו"ט לצאת:
והנראה לי בזה דהנה הך דסוף טומאה לצאת דהיינו לטמאות כל סביביו אע"פ שהדלתות נעולות ומגופות משום שסוף טומאה לצאת טומאה זו היא רק מדרבנן כמבואר ברש"י בביצה שהבאתי לעיל וכן פי' רש"י להדיא בחולין דף קכ"ה ע"ב ד"ה טומאה יעו"ש ועי' בתוי"ט פ"ז מ"ג. וא"כ נראה דס"ל להרמב"ם דלא אמרינן סוף טומאה לצאת רק היכא דליכא רק פתח אחד שבודאי יוציאו הטומאה דרך זו הפתח. שבזו אע"פ שהפתח עדיין נעול גזרו חז"ל טומאה משום סו"ט לצאת מאחר שבודאי סוף הטומאה לצאת דרך שם. משא"כ היכא דאיכא בבית פתחים הרבה שיש לנו ספק דרך איזה פתח יוציאו הטומאה אם כן מהראוי לטהר כל הפתחים. שעל כל פתח ופתח יש ספק שמא לא יוציאו דרך כאן ואף אם יוציאו דרך זה הפתח ג"כ אינו טמא רק מדרבנן והוי ספקא דרבנן לקולא. ולכן הוכרח הרמב"ם לפרש הך משנה דהמת בבית ולו פתחים הרבה מטעם קבר סתום דהויא טומאה דאורייתא כדאיתא בנזיר דף נ"ג. וכן בפ"ג מ"ו גבי כזית מן המת פתחו בטפח וכו' להציל על הפתחים דמיירי דיש פתחים הרבה ואפ"ה כולן טמאין הוצרך ג"כ הרמב"ם לפרש מטעם קבר סתום דאי משום סו"ט לצאת הוי סד"ר לקולא וכמ"ש. משא"כ בכל הנך משניות דתנן בהו סו"ט לצאת דמיירי שאין כאן רק פתח א' וליכא ספיקא כלל דבודאי יוציאו הטומאה דרך זו הפתח מודה הרמב"ם דשפיר טמא משום דסוף טומאה לצאת:
ואלמלא דמיסתפינא לעמוד במקום גדולים רבותינו הקדמונים נוחי נפש אשר מפיהם אנו חיים הי' נראה לפענ"ד להביא ראי' לשיטת רש"י ז"ל. דהנה בגמ' ביצה דף ל"ז ע"ב איתא שלטהר את הפתחים למפרע תליא אי אמרינן יש ברירה או אין ברירה יע"ש. והנה כבר נודע שענין ברירה שייך בדבר דאיכא ספיקא כמו בשני לוגין שאני עתיד להפריש שעל כל לוג ולוג ששותה יש ספק שמא הוא תרומה ושמא הוא חולין מתוקנים. ואם הפריש אח"כ שני לוגין בהא אמרינן הוברר הדבר למפרע שמה ששתה עד השתא הי' חולין למאן דאית ליה ברירה. וכן בכל מקום שמוזכר בש"ס ענינא דברירה הוא כעין זה. ומעתה לשיטת רש"י שכל הפתחים טמאים מטעם דאיכא לספוקי על כל פתח שמא יוציאנו דרך כאן א"כ שפיר יש לומר שאם נפתח פתח אחד או חישב להוציא הטומאה דרך פתח א' נטהרו כל הפתחים למפרע למאן דאית לי' ברירה. מה שא"כ לשיטת הרמב"ם שכל הפתחים טמאין מטעם קבר סתום וא"כ הרי נטמאו כל הפתחים מטעם ודאי קבר סתום. א"כ ניהו שאם נפתח אח"כ פתח אחד או חישב להוציאו דרך פתח א' תו לא הוי קבר סתום וטהור מכאן ולהבא אבל איך אפשר לומר בזה ברירה לטהר אף למפרע הרי כיון שקודם שנפתח היו כל הפתחים טמאים בודאי משום קבר סתום לא שייך כלל לומר ברירה בכה"ג. ויש מסוגי' זו דביצה דף יו"ד ודל"ז ראי' לכאורה לשיטת רש"י ז"ל:
ומעתה יבואו דברי התוס' הנ"ל כמין חומר. דעל הך משנה דפ"ג מ"ו לא הוו מצי להקשות דאמאי לא פליג ר"י. שהי' אפשר לפרש טעם טומאת הפתחים משום קבר סתום כשיטת הרמב"ם ז"ל ובהא לא שייך כלל סברא דר"י דאפשר לשורפה במקומה או להוציאה לחצאין. דדוקא אם באנו לטמאות משום סוף טומאה לצאת דרך כאן ע"ז שפיר פליג ר"י ואומר שאין זה מוכרח שהטומאה תצא דרך כאן דאפשר שתשרף במקומה וכו'. אבל לענין קבר סתום אפי' אם תשרף אח"כ במקומה או יוציא אח"כ הטומאה לחצאין מ"מ כל זמן שהטומא' בקבר סתום הוא מטמא כל סביביו. ומש"ה נמי לא הקשו על המשנה גופא דבפ"ז מ"ג משום דהתם ג"כ אפשר לומר טעם הטומאה משום קבר סתום כמו שמפרש הרמב"ם ומש"ה לא פליג ר"י וכנ"ל. ולכך הקשו מש"ס דביצה דשם ע"כ צ"ל טעם הטומאה משום סו"ט לצאת וא"א לומר משום קבר סתום דבזה לא שייך ברירה וכמ"ש לעיל מילתא בטעמא ואם כן שפיר הקשו התוס' אמאי לא פליג ר' יוסי:
הנה כי כן מיושב גם קושית התויו"ט שהקשה אמאי לא פליג ר"י גם בפ"ג מ"ז בביב שהוא קמור תחת הבית ע"ש. ולפי מ"ש הדבר נכון מאוד. דהנה התוס' כתבו בב"ב דף ק' ע"ב ד"ה ורומן דבכלים אין בהם דין קבר סתום רק בבנין יעו"ש היטב שכן מבואר בדבריהם. וכן נראה גם מדברי הכסף משנה פי"ב מטו"מ הל' ו' ע"ש. אם כן בביב שהוא בנין תחת הקרקע מודה ר"י דטמא מטעם קבר סתום משא"כ בתיבת המגדל שהוא כלי ולא שייך בה טומאת קבר סתום כמ"ש התוס' והכ"מ ורק משום סו"ט לצאת בזה שפיר פליג ר"י דאפשר להוציאה לחצאין ואין כאן סוף טומאה לצאת. והוא דבר אמת לפי ע"ד בישוב קושית התוי"ט. גם קושי' מעכ"ת מסוף פ"ח דאהלות יש ליישב בזה. ודו"ק היטב. דברי ידידו: