אור ברסלב

מהריא הלוי חלק א· רבי יצחק אהרן איטינגא

סימן סד

סימן סג

לידידי הרב הגדול וכו' מוה' מענדיל ליפא שטיין מטשערנאיוב הסמוך לסטאניסלאב:

כמו חלב ודשן תשבע נפשי וכו' וכו' כי גם אנכי אשכחנא מרגניתא בזה ליישב קושית התוס' חולין דף ע"א ע"א בהא שמוכיח בגמר' שם שטומאה בלועה אין מטמאה מדכתיב והאוכל מנבלתה וגו' מי לא עסקינן דאכל סמוך לשקיעת החמה וקאמר רחמנא טהור והקשו התוס' אמאי לא מדקדק מדאימעוט בברייתא בפ' יוצא דופן נבלת בהמה דלא מטמאה בגדים בבית הבליעה מדכתב בנבלת עוף טהור לטמאה בה ולא באחרת ומשם מדקדק אביי דמקום נבלת עוף טהור בלוע הוא:

והנראה לענ"ד בזה ע"פ מה שהביא מע"כ בשם הרא"ם פ' שמיני שהקשה דמנא לן למידרש מן בה שנבלת בהמה אין מטמאה בבית הבליעה ומבטלין הקו"ח דמה עוף שאין מטמא במגע ומשא מטמא בבית הבליעה בהמה שמטמאה במגע ומשא לא כ"ש שתטמא בבית הבליעה נימא דבה אתי למעוטי נבלת עוף שאינו מטמא במו"מ כדדרשינן בנדה שם לטמאה בה אין בה טומאה אלא אכילתה. ותירץ הג"א שם וכתב וז"ל ואין זו קושיא דמאי חזית לומר כך ואימא איפכא דבה אתי למעוטי דוקא בהמה מטומאת בית הבליעה ונימא שעוף מטמא במגע ומשא מק"ו וכיון דאיכא למימר הכי והכי אמרי' בה למעוטי שניהם דהי מינייהו מפקת וממעטינן שניהם דאין לאחד הכרע מן השני כלל. עכ"ד ז"ל. ולכאורה אין דברי הג"א מובנים כלל שהרי נודע מ"ש התוס' בכ"ד דכל היכא דילפינן מקרא ע"כ שהסברא מבחוץ היתה בהיפך א"כ כיון דצריך קרא ללמד שטומאה בלועה אינה מטמא' ע"כ שבלאו קרא היינו אומרים מצד הסברא דטומאה בלועה מטמא'. א"כ אמאי כתב הג"א דשני דרשות שקולים הם ואין לאחד הכרע מן השני כלל הרי יותר מהראוי לומר דבה אתי למעוטי נבלת עוף ממגע ומשא ולעולם נבלת בהמה מטמא בבית הבליעה כמו שהוא מצד הסברא שטומאה בלועה מטמאה:

אמנם באמת הדבר נכון דאחרי שכבר למדנו מקרא דוהאוכל מנבלתה דטומאה בלועה לא מטמא א"כ תו אין שום סברא לומר שנבלת בהמה מטמא' בבה"ב כמו שאין שום סברא לומר שנבלת עוף מטמא במו"מ ושקולין הם ויבואו שניהם. וממילא מיושב היטב קושית התוס' דע"כ הוכרח הש"ס ללמוד מקרא והאוכל מנבלתה שטומאה בלועה לא מטמאה דאי לאו הך דרשא ליכא למילף דטומאה בלועה לא מטמא' מנבלת בהמה דלא מטמא' בבית הבליעה. משום דאי לא הוי ידעינן מקרא אחרינא דטומא' בלועה לא מטמא' והו"א שמטמא כמו שהוא הסברא מבחוץ. הוי דרשינן קרא דבה למעוטי נבלת עוף דלא מטמא במו"מ כקושית הרא"מ אבל נבלת בהמה מטמאה בבית הבליעה כיון דהשתא אין שני הדרשות שקולין דמצד הסברא טו"ב מטמאה. וזה נכון מאוד בעז"ה:

ובזה מיושב ג"כ קושי' השני' שהקשו התוס' שם. דהיכי מדקדק מקרא והאוכל מנבלתה מי לא עסקי' דאכל סמוך לשקיעת החמה הא האי קרא לא מיירי כלל באוכל ולא בא הכתוב אלא ליתן שעור לנוגע ולנושא כדאמרי' בפ' יוצא דופן ואי איצטריך קרא לדרשא דהכא מנא לו ליתן שעור אכילה לנוגע ולנושא. ולפמ"ש מיושב היטב אחר שנדקדק בלשון הברייתא בנדה דף מ"ב שם. דבתר דדריש קרא דבה דנבלת בהמה א"מ בבית הבליעה אמרי' א"כ מה ת"ל והאוכל ליתן שעור לנוגע ולנושא כאוכל ע"ש. משמע להדיא דפשטי' דקרא והאוכל הוא דנבלת בהמה מטמאה בבית הבליעה רק מאחר דדרשינן מקרא דבה דאינה מטמאה על כרחין דרשינן קרא דוהאוכל מנבלתה ליתן שעור לנוגע ולנושא. והנה כבר כתבתי לעיל כיון שמצד הסברא טומאה בלועה מטמא' יותר מהראוי לומר דבה אתי לנבלת עוף דלא מטמא במו"מ אבל נבלת בהמה מטמא' בבה"ב. אם כן מקמי דדרשינן מקרא דוהאוכל דטו"ב לא מטמא' והו"א דמטמא ובה לא אתי לדרוש למעוטי נבלת בהמה מב"הב וממילא דרשי' קרא והאוכל כפשטא דנבלת בהמה מטמאה בבה"ב וממילא דטו"ב מטמאה וע"ז קשה מי לא עסקי' דאכל סמוך לשקה"ח ומוכח מזה דטו"ב לא מטמאה. אבל לפי האמת דמוכח מכח הך קושיא דמי ל"ע דאכל סמוך לשקה"ח דטו"ב לא מטמא והוו שני הדרשות שקולין כמ"ש הג"א ומוקמינן קרא דבה לדרוש ג"כ שנבלת בהמה א"מ בבית הבליעה וא"א לאוקמי קרא דוהאוכל כפשטא ומש"ה מוקי הברייתא הך קרא ליתן שעור לנוגע ולנושא כדי אכילה. ודו"ק כי חריף הוא.

וראיתי למעכ"ת שכתב ליישב קושית התוס' בנדה שם לרבא דס"ל דמקום נבלת עוף טהור ביה"ס הוי איך מתרץ להך ברייתא שנבלת בהמה אינה מטמאה בגדים בבית הבליעה אמאי לא טמא מטעם נושא. וע"ז כתב כ"ת ליישב דמשכחת לה שבלע שני חצאי זתים כמבואר בחולין דף קכ"ד ע"א דשני חצאי זתים שהסיטן טהור א"כ לא טמא מטעם נושא משא"כ לענין טומאת בית הבליעה כיון דטומאתו משום אוכל אפי' אכל שני חצאי זתים זה אח"ז טמא כמבואר בזבחים דף ע' שמ"מ הרי אכל כזית. זהו תורף דבריו. ואין דבריו מובנים דהא דשני חצאי זתים טהור היינו כששאינן נוגעים זה בזה רק שתחבן בקיסם זה בפני עצמו וזה בפ"ע אבל אם נוגעין השני חצאי זתים ביחד ונשאן טמא משום נושא כמבואר בש"ס חולין שם דף קכ"ד וברמב"ם פ"א מהאה"ט הל' י"ב. אם כן אי איירי הך ברייתא דבשעה שאכל חצי זית השני עדיין הי' חצי זית הראשון בבית הבליעה אם כן הרי נגעו זב"ז בבית הבליעה ועדיין תקשי לרבא דליטמא משום נושא. ואם נאמר דהך ברייתא מיירי שבשעה שאכל חצי זית השני כבר בלע חצי זית הראשון לתוך מעיו א"כ אמאי טמא בכה"ג בעוף בבית הבליעה הרי מעילם לא הי' זית שלם מנבלה בבית הבליעה. שמה שבלע אח"כ לתוך מעיו זה מיקרי פירש ממטמאיו כמ"ש הרמב"ם פ"ג מה' אה"ט ה"א. והא דאמרי' בש"ס זבחים דף ע' הנ"ל דכזית בכא"פ מצטרף לענין טומאת בית הבליעה היינו דוקא דבשעה שגמר אכילת הזית עדיין לא בא חצי זית הראשון לתוך מעיו והי' זית שלם בפעם אחת בתוך בית הבליעה. והרי הרמב"ם כתב שם בהל' ז' שאם בלע מעי של נבלת עוף מקצתו בבית הבליעה ומקצתו בתוך פיו טהור וה"ה מקצתו בבית הבליעה ומקצתו בתוך מעיו ג"כ טהור. כן נלענ"ד. דברי ידידו:

תוכן העניינים

מהריא הלוי חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה