אור ברסלב

מהריא הלוי חלק א· רבי יצחק אהרן איטינגא

סימן סג

סימן סב

ב"ה יום ב' ט"ז כסלו תרל"ג לפ"ק לבוב שלום וברכה וכל טוב לכבוד ידידי הרב המאוה"ג החריף ובקי משנתו קב ונקי צח השכל ונקי הרעיון המפורסים לתהלה כש"ת מוה'

צבי הירש נ"י האבד"ק קראסילוב במדינת רוסיא.

מכתב שאלתו הגיעני באשה שזה ערך שלשים שנה שמת בעלה והניח בן ובת קטנים בערך ששה שנים וסמכו אצלה ועשתה עמם שידוכין ונשואין וכעת יש להאשה הנז' הון רב ובאתה עם בנה לד"ת בדבר העזבון של בעלה ואמרה שכל המעות והנכסים שלה ואין לבנה שום חלק בו מפני שיש לה צוואה כתובה בלשון רוסיא והועלה בערכאות שלהם ועדי' ישראל וניכרת חתימת העדים בב"ד וגם בעלה חתם הצוואה במסה"ק כי לרוב חולשתו לא הי' יכול לחתום בעצמו. ובהצוואה כתוב שכל המעות ונכסים והמטלטלין הכל שלה בלי שום שיור וגם יש לה רשות ליתן ולמכור לאחרי' והבן טוען שודאי לא הי' כוונת אביו המנוח רק לעשותה אפוטרופוס שהיאך יעלה על הדעת שיתן אדם כל נכסיו לאשתו. ומה שנתן לה צוואה בלשון רוסיא שהכל שלה לא הי' אלא לכבודה וכדי להבריח ארי מנכסיו שלא ימסר העזבון ליד דייני או"ה שאם הי' נותן לה שטר אפטרופסות הי' העזבון תחת ממשלת דיניהם והיתה צריכה בכל שנה לעשות חשבון לפניהם והי' רשות ביד כל אדם להלשין עלי' שאינה נוהגת כשורה עם העזבון והיו מעבירין אותה ולזאת כתב לה שהכל שלה אבל מעולם לא נתכוין רק לאפוטרופוס

הנה מקור הדברים היא בש"ס ב"ב דף קל"א ע"ב ובכ"ד הכותב כל נכסיו לאשתו לא עשאה אלא אפוטרופיא. וזהו חד מהני תלת מילי דשוינהו רבנן כהלכתא בלא טעמא. אבל אם מוכח מתוך השטר שכוונתו הי' לקנין גמור ולא לאפוטרופוס כגון שנכתב בהשטר שיש רשות להמקבל למכור וליתן לאחרים קנה כמבואר בחו"מ סי' רמ"ו ס"ד לענין הכותב נכסיו לבנו. ומשם נלמד ג"כ לכותב כל נכסיו לאשתו דחד דינא אית להו. כנראה מש"ס ב"ב שם. וממילא בנ"ד קנתה האשה כל הנכסים כיון שכתוב בהצוואה שיש לה רשות למכור וליתן. וראיתי למעכ"ת שכתב דכיון דהאידנא הורגלו כל כותבי שטרות לכתוב נוסח זה א"כ לא מועיל כלום מה שנתן לה רשות למכור וליתן דלא הוי רק שופרא דשטרא והביא ראי' לזה מדברי הרשב"א גבי מברחת שהביאו הח"מ והב"ש סי' צ' ס"ח. ולפענ"ד נראה מדברי הנימוקי יוסף בב"ב שם מבואר להיפך שכתב מיהו אם פירש בשטר שהוא מקנה לה הקנאה גמורה וכו' א"נ שפירש בשטר שתהא רשאה למכור ולתת לאחרים ודאי קנתה ולפי שלא היו רגילין לכתוב לשונות הללו בטופסי דשטרא לפיכך תקנו חכמים בסתם כותב שלא עשאה אלא אפוטרופיא עכ"ל הנ"י. משמע להדיא שדוקא בלא הורגלו לכתוב בשטר שיש רשות בידה למכור וליתן בזה דוקא עשאה אפוטרופי' אבל אם הורגלו לכתוב כן בשטרות ודאי קנתה הרי להדיא שלא כדברי מעכ"ת דלא אמרי' דהוי שופרא דשטרא אם הורגלו לכתוב כן. ועי' בד"מ סי' ק"ז באהע"ז שהעתיק דברי הנ"י הנ"ל. ומה שהביא מעכ"ת ראי' לדבריו מדברי הרשב"א גבי מברחת נלפענ"ד להביא משם ראי' להיפך. שהרי הש"ך בחו"מ ס"ס מ"ב הביא דברי הרשב"א באריכות שכתב וז"ל שיש לדקדק עכשיו שהכל כותבין כן אם נדון אותו לשופרי דשטרא עד שיכתבו וכך אמרה לנו בפירוש. ואני למד מדברי מורי הרב גבי כתבוה בשוקא דכיון שהכל מורגלין לכתוב כן בזמנינו אצ"ל כן בפירוש דאילו רצתה לכסותה הי' מצוה שלא לכתוב כן בשטר שהרי הוא יודע שכך הם כותבין וכאילו צוה בפירוש כתבוה בשוקא הוא וכו' שא"א לומר באשה שתדע בנוסח השטרות ועד שיעידו שכך אמרה להם בפירוש ע"ש. ועי' בר"ן פ"ח דכתובות ובהה"מ פ"ו מזכי' הל' י"ב שהעתיקו כן בשם הרשב"א הרי להדיא דדוקא באשה במברחת בעי' שתאמר בפירוש שיכתבו מתנה חלוטה או שתדע שדרך לכתוב כן משום דמסתמא אין דרכה של אשה שתדע בנוסח השטרות אבל באיש הוא להיפך כיון שמן הסתם הוא יודע שכך הם כותבין הוי כאילו צוה בפירוש לכתוב כן ומש"ה גבי כתבוה בשוקא אין צ"ל כן בפירוש. וממילא הוא בנ"ד אמרינן דמסתמא ידע המצוה שדרך לכתוב בשטר הצוואה דרשות בידה למכור וליתן והוי כאילו צוה לכתוב כן ומועיל המתנה ודלא כמ"ש מעכ"ת:

אמנם באמת לא ידעתי מדוע לא עורר מעכ"ת שלכאורה דבר זה תלוי במחלוקת הקדמונים וכמו שהקשה הב"י בחו"מ סי' ע"א דברי הבעה"ת והרא"ש אהדדי. ולפי מה שהכריע בש"ע שם סי' ע"א סעי' י"ד לחלק בין אם כותבין כן בכל השטרות או ברוב שטרות א"כ לפי מ"ש מעכ"ת דהאידנא כותבין כן בכל השטרות שיש רשות למכור וליתן מתנתה קיימת ועי' בסמ"ע שם ס"ק כ"ז. וכן לתירוץ השני של הב"י דהרא"ש מיירי שאין העדים לפנינו ע"ש ג"כ מועיל המתנה בנ"ד כיון שאין העדים לפנינו. אבל לתירוץ הג"ת שם שמחלק בין אם כותבין כן לשופרא דשטרא ובין אם, כותבין ע"ד שיהא קיים יש להסתפק בנ"ד שא"א לברר לאיזה צורך כתבו העדים כן אם לתועלת המתנה או לשופרא דשטרא. וכן לתירוץ הש"ך שם ס"ק ל"ג לחלק בין אם ידע הלוה שהמנהג לכתוב כן בשטרות אז אמרינן שמסתמא נתחייב ע"ד המנהג והבעה"ת מיירי כשאינו ידוע שהלוה ידע מהמנהג. א"כ גם בנ"ד לא ידענו אם ידע הבעל שהמנהג לכתוב כן בהצוואה שיש לה למכור וליתן. עכ"פ דבר זה תלוי באשלי רברבי ואין בנו כח להכריע. והנה בש"ע סי' רמ"ו סעי' ה' מבואר דכל היכא דאיכא לאסתפוקי בלשון המתנה אם נתכוין למתנה גמורה על המקבל להביא ראיה ומשום דנכסי בחזקת יורשים קיימו. ומקורו טהור משו"ת הרשב"א שהביא הב"י שם. וראה זה חדש הוא שמצאתי בשו"ת מהרי"ט ח"ב חו"מ סי' נ"ג שכתב וז"ל. ועוד אפי' אם הי' ספק לא מבטלינן מכח אומדנא כגון האי דינא שלא עשאה אלא אפוטרופא אלא היכא שהאומדנא ברורה אבל כשיש ספק בה מוקמינן מתנה בחזקתה ע"ש. והוא תימה גדולה דבשו"ת רשב"א הנ"ל מבואר להיפך שבספק מוקמינן נכסים בחזקת יורשים והמתנה בטלה. ועוד תימה שהרי בש"ס ב"ב דף קל"א ע"א בעי רבא בבריא היאך וכו' וכתב הרי"ף ע"ז ולא איפשיטא בעיין ולקולא עבדינן ולא עשאה אלא אפוטרופא וכ"כ הרא"ש שם וכ"פ הרמב"ם פ"ו מזכי' הרי מבואר דמספק המתנה בטלה ואיך אפשר שיכתוב המהרי"ט להיפך מסברא בעלמא ולא הביא שכל הקדמונים חלוקים עליו. ובאמת ראיית המהרי"ט שם מדברי הרא"ש גבי שכ"מ יש לדחות. סוף דבר לא זכיתי לעמוד על כוונת המהרי"ט בזה. אבל לענין דינא נלפענ"ד בנ"ד לפמ"ש הב"ש בסי' ק"ז ס"ק א' גבי איבעי' הנ"ל בבריא היאך דכיון דהוא בעיא דלא איפשטא מועיל תפיסתה א"כ כ"ש בנ"ד שהוא מחלוקת הפוסקים אם אמרי' בזה דנכתב לשופרא דשטרא או אם ידע מהמנהג לכתוב כן או לא. שכבר נודע דבבעי' דלא איפשטא דעת הרבה מהקדמונים דלא מהני תפיסה משא"כ במחלוקת הפוסקים או בספק במעשה מועיל תפיסה לדברי הכל. וא"כ בנ"ד כיון שהיא מוחזקת בהנכסים אין מוציאין מידה. עוד נראה לפענ"ד בזה שמאחר שנעשה הצוואה בערכאות ולפי חקי המלך כל השטרות צריכין להיות בערכאות דוקא ובכהאי גוונא הצוואה כשרה מכח דינא דמלכותא וא"כ אף אם לא הי' נכתב כלל בהצוואה שיש לה רשות למכור וליתן לאחרים הדבר שנוי במחלוקת אם קנתה או לא עשאה אלא אפוטרופא. דבחו"מ סי' ס"ח ס"א כתב הרמ"א דשטר שפסול לפי דיננו וכשר לפי דיניהם פסול ויש חולקין ע"ש. א"כ כיון שלפי דיניהם אם כתב כל נכסיו לאשתו קנתה וכיון שנעשה בערכאות כשר משום דינא דמלכותא אף שאינו מועיל לפי דיננו לדעת היש חולקין שהביא הרמ"א וא"כ כיון דאיכא מחלוקת הפוסקים בזה מועיל תפיסתה. ואין זה דומה למאי דקיי"ל בסי' רמ"ו ס"ה דבספק על המקבל להביא ראי' דשם מיירי שבאין לדון תיכף אחר מיתת הנותן למי ליתן הנכסים דאז שפיר מעמידין הנכסים בחזקת יורשים ועל המקבל להביא ראי' משא"כ היכא שכבר תפסה כדין בתורת מתנה ולא בתורת אפוטרופא פשיטא דמהני תפיסתה כמבואר להדיא בב"ש סי' ק"ז סק"א. ולא עוד אלא דאף אם היו נכסים בחזקת היורשים יש ג"כ מקום לדון לפי מה שהכריע המהריב"ל בהרבה מקומות מתשובותיו שבס"ס מוציאין ממון א"כ יש בנ"ד ס"ס ספק מה שנכתב שיש לה רשות למכור וליתן לא הי' לשופרא דשטרא רק לקיים המתנה ואם ת"ל שזה התוספת נכתב לשופרא דשטרא שמא הלכה כדעת הי"ח שהביא הרמ"א סי' ס"ח שבנעשה בערכאות אם כשר לפי דיניהם מועיל גם בדינינו. מכל הלין טעמי נלפענ"ד שהדין עם האלמנה וזכתה במתנתה. דברי ידידו:

תוכן העניינים

מהריא הלוי חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה