מהריא הלוי חלק א· רבי יצחק אהרן איטינגא
סימן סב
ב"ה יום ד' ד' כסלו תרל"ג לפ"ק לבוב. ישאו הרים שלום וברכה לכבוד ידידי הרב החריף ובקי המופלג בתורה ויראה בהר ד' יראה יקר רוח איש תבונה כש"ת מוה'
שמואל
שווארץ נ"י מק' יאס:
מכתבו היקר הגיעני. ומע"כ הקשה לשאול בגמ' נדה דף י"ח ע"א דאר"י בשלשה מקומות הלכו חכמים אחר הרוב ועשאום כודאי מקור שליא חתיכה ותו ליכא והאיכא תשע חניות וכו'. והקשה מע"כ אמאי פריך הש"ס מט' חניות דברייתא ולא פריך ממשנה פ"ב דמכשירין מצא בה בשר הלך אחר רוב הטבחים. ויפה הקשה. ומה שנלפענ"ד בזה דהנה מדברי התוס' בנדה שם ד"ה אחר הרוב נראה מבואר דכל הסוגיא אתיא לאשמועינן שהרוב הוא כודאי אף ע"ג דאיכא חזקה כנגדו כמו מקור ושליא וחתיכה דאיכא חזקת טהרה המנגד להרוב ואפ"ה טמא ודאי לשרוף את התרומה ולהכי פריך מתשע חניות דאזלינן בנמצא אחר הרוב ומותר באכילה הרי דהרוב הוא כודאי אע"ג דאיכא חזקת איסור כנגדה דבהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת ע"ש בתוס'. ומעתה לפי מה שפירש הרמב"ם בפיה"מ הך מתניתין דמכשירין לענין טומאה שאם רוב ישראל הוא בשר שחוטה וטהור ואם רוב עכו"ם מטמא כנבלה כי הדברים האלה הם לענין טומאה וטהרה לבד (ובאמת שדבריו צ"ע מש"ס חולין דף צ"ה ע"ש). וא"כ לפירוש הרמב"ם דמתני' דמכשירין לא מיירי רק לענין טומאה וטהרה מיושב קושי' מעכ"ת דלא מצי למיפרך מהך מתניתין דהרי בחולין דף ט' ע"א איכ' פלוגתא אי בחזקת טומאה עומדת וא"כ למ"ד בחזקת איסור אמרי' בחזקת טומאה לא אמרינן מש"ה ברוב ישראל בשר הנמצא טהור משום דליכא חזקה נגד הרוב כיון דלא הי' בחיי' בחזקת טומאה. ור"י לא חשיב אלא היכא דאיכא חזקה נגד הרוב ומש"ה פריך מט' חניות שברוב מוכרות בשר שחוטה בשר הנמצא מותר באכילה והתם איכא חזקה נגד הרוב ואפ"ה חשיב הרוב כודאי. כן נ"ל:
ומה שהקשה מע"כ בהא דאר"ח רוב וקרוב הלך אחר הרוב והקשו בתוס' מה קמ"ל מתניתא הוא מט' אניות בנמצא הלך אחר הרוב אף אם נמצא קרוב לחנות המוכרת בשר נבלה והקשה מע"כ אמאי לא הביאו התוס' מתני' דמכשירין הנ"ל דמצא בה בשר אם רוב ישראל כשר ואף אם נמצא קרוב לביתו של נכרי ומוכח מינה כר"ח דרובא עדיף מקורבא. היא קושיא חמורה מאוד. ובדרך הפלפול אפשר לומר אחרי שנדקדק בלשון המשנה דמכשירין שם דתנן הולכין אחר רוב הטבחין ובברייתא דט' חניות אזלינן בתר רוב חניות וטעמא בעי ליתני אידי ואידי טבחים או חניות דגם בברייתאא הוי מצי למיתני ט' טבחים מוכרין בשר שחוטה וכו' או להיפך. וראיתי בש"ך יו"ד סי' א' ס"ק י"ח שמחלק בזה בין בהמות לעופות דבהמה דרך לשחוט ע"י טבח ומש"ה אזלינן בזה בתר רוב טבחים משא"כ עופות שוחט כל אדם בביתו ע"ש. ולפ"ז אפשר לומר דמתני' דמכשירין מיירי בבשר בהמה דאזלי' בי' בתר רוב טבחין כמ"ש הש"ך משא"כ ברייתא דט' חניות מיירי בעופות דשוחט בעל החנות ומוכר ומש"ה לא אזלי' בזה בתר רוב טבחים רק בתר חניות. ומעתה א"א כלל לומר דמתני' דמכשירין מיירי אפילו בנמצא קרוב לטבח נכרי ומשום דרוב וקרוב רובא עדיף וכר"ח. לפי מה שנסתפק בעל פרי מגדים באו"ח סי' שכ"ה במשבצות ס"ק ז' דהיכא דחזקה מסייע לקורבא לא אמרינן רובא עדיף. וכיון שכן ע"כ א"א לאוקמי מתני' דמכשירין בנמצא קרוב לטבח נכרי דכיון דחזקת שאינו זבוח מסייע לקורבא לא הוי לן למיזל בתר רובא וע"כ דמתני' דמכשירין איירי בשוין. ומש"ה לא הקשו התוס' רק מברייתא דט' חניות לפי מה שהוכחתי דמיירי בעופות. דהנה בפרמ"ג בפתיחה להל' שחיטה כתב שבעופות ליכא חזקת שאינו זבוח ע"ש בשם הרבינו יונה. ובזה שפיר משמע להו להתוס' דמיירי אפי' בקרוב לביתו של נכרי אזלינן בתר רובא דבעופות ליכא חזקה המסייע לקורבא ודו"ק:
אמנם בפשיטות יש ליישב קושי' מעכ"ת דדוקא בברייתא דט' חניות דעיקר אתי לאשמועי' היתר הבשר ואיסורו מש"ה משמע להו להתוס' דהלך אחר הרוב אפי' בקרוב לביתו של נכרי מדקתני סתמא דשרי דאל"כ הו"ל למיתני דבקרוב לנכרי אסור משא"כ מתני' דמכשירין דתנן שם הרבה משניות דאזלינן בי' בתר רוב ע"ש וכיון דעיקר הך אתי לאשמועי' שפיר י"ל דמיירי בשוין והא דלא תני בהדיא דבקרוב לנכרי אסור כיון דהך משנה אין עיקרה בשביל היתר הבשר ואיסורו רק לאשמועינן דאזלינן בתר רוב דמשכחת לה בשוין. כנ"ל. דברי ידידו: