אור ברסלב

מהריא הלוי חלק א· רבי יצחק אהרן איטינגא

סימן מח

סימן מז

ב"ה יום ד' י' כסלו תרל"ו לפ"ק לבוב:

לכבוד ידידי הרב החריף השנון זית רענן מורג חרוץ מוה' העשיר קלאהרפעלד נ"י ביאברוב:

מכתבו וגם הסך ל"ה ר"כ מעות א"י הגיעני והנה הרב מוה' פנחס מצפת חל"ש ונתתי קודם ר"ה למעות הכולל וגם לא אדע מה לעשות עם הב' ר"כ ששלח להרב מ' פנחס מצפת ז"ל. ובדבר חי' תורה אשר הקשה על הקצה"ח סי' כ"ו שהקשה מ"ש נודר מצדקה ואמאי כופין בנדר יותר מבצדקה וע"ז כתב מעכ"ת דגם בצדקה מבואר בש"ע שכופין. אגב שיטפי' כתב כבודו כן דהקצה"ח שם קאי על דברי המרדכי ב"ב שהביא בשם רבינו יוסף טוב עלם דאין מעשין על הצדקה והקשה ע"ז מהא דרבא אכפי' לר"א ואפיק מיני' ד' מאה זוזי לצדקה. ודוחק לומר שכבר נדר מעיקרא ולהכי אכפי' וע"ז שפיר הקשה הקצה"ח דלדעת הר"י ט"ע שאין כופין על הצדק' מהראוי שגם על נדר לא יכופו ואם כן מה זה שכתב המרדכי ודוחק לומר שכבר נדר שהרי גם בנדר אין לכוף לדעת הר"י ט"ע והא דקי"ל שכופין על הצדקה משום דאנן לא קי"ל כדעת הר"י ט"ע הנזכר. גם מ"ש מע"כ דשאני נודר שנקרא חוטא והמקיימו נקרא רשע לא ידעתי מה ענין זה לזה וכי משום שעבר עבירה נכוף אותו לקיים נדרו. אמנם כשאני לעצמי דברי הקצה"ח אינם מובנים כלל דודאי על מצות צדקה אין כופין לדעת הר"י ט"ע משום דהוי מ"ע שמתן שכרה בצדה דכתיב למען יברכך וגו' אבל אם נדר ליתן צדקה שפיר כופין אותו דניהו שעל מצות צדקה אין לכוף מטעם הנ"ל אבל מצות קיום הנדר דכתיב מוצא שפתיך תשמור הרי במצוה זו ליכא מתן שכרה בצדה וכופין ע"ז כמו על שאר מ"ע וכי מפני שע"י כפיה זו יקיים עוד מ"ע דצדקה שמת"ש בצדה מיגרע גרע הרי מ"מ יש לכופו על מ"ע דקיום הנדר:

אמנם לפ"ז קשה מאוד להבין דעה השני' בש"ע חו"מ סי' כ"ו ס"ג שאם קבל עליו ליתן כך וכך לעניים אם לא ידון בערכאות אין ב"ד מוציאין ממנו אלא מודיעין אותו שחל הנדר עליו. ואמאי לא יכופו אותו לקיים הנדר דמ"ש הסמ"ע בס"ק י"ג הטעם משום דהוי מ"ע שמת"ש בצדה אין מובן כלל לפי האמור. דדל הכא מ"ע דצדקה דהוי מת"ש בצדה הא איכא מ"ע של קיום הנדר דליתא בה מת"ש בצדה ומהראוי לכופו לקיים הנדר. ואנהירנהו לעיינין בעז"ה לומר בזה דבר נכון מאוד. דהנה בהא דאמרינן פ"ק דתענית אם גזירתנו קודם לנדרו תבטל גזירתנו את נדרו הקשה הר"ן דהא נדר חל לבטל את המצוה אפי' מ"ע מה"ת לבטל להתענות בשבת ויו"ט ומכ"ש שחל הנדר לבטל יום טוב דמגלת תענית מדרבנן ותירץ דכאן לא הוי נדר גמור רק קבלה בעלמא וקבלה דתענית לא חמירא כנדר גמור למיעקר ואפי' דמגלת תענית לפי שאינה אלא קבלה לדבר מצוה ולא נדר גמור וכו' ע"ש ומעתה אומר אני שמי שקבל עליו בתנאי ליתן לעניים כך וכך אין זה נדר גמור שהרי נדר ליתא לעולם באעשה כמו שכתב הר"ן בנדרים דף ח' ע"א ד"ה והלא וע"כ דלא הוי רק קבלה בעלמא לדבר מצוה והוי כעין קבלת תענית שכתב הר"ן דמועיל. והנה בגמ' תענית דף י"ב ע"ב איתא אר"י א"ר לוה אדם תעניתו ופורע כי אמריתא קמי' דשמואל אמר לי וכי נדר קביל עלי' דלא סגי דלא משלם לצעורי נפשי' קביל עלי' אי מצי מצער נפשיה אי לא מצי לא מצער נפשי' ע"ש. א"כ נלמוד מזה דבמידי דלא הוי נדר רק קבלה בעלמא אין ב"ד נזקקין לו להיות מחויב לקיים הקבלה כ"א ברצונו וביכלתו הדבר תלי' אם מצי לצער נפשו או לא וא"כ לפמ"ש שגם החיוב ליתן לעניים לא הוי נדר ממש דנדר ליתא באעשה ולא הוי רק קבלה בעלמא וא"כ יפה פסק המחבר בסי' כ"ו שאין ב"ד מוציאין ממנו וכאותה שאמרו שם בתענית דדוקא בנדר לא סגי דלא משלם אבל בקבלה בעלמא אי בעי מצער נפשי' ואי לא לא. כנלענ"ד נכון ויש להאריך עוד הרבה, בזה בישוב קושי' הט"ז סי' כ"ו וקצרתי לרב הטרדה. דברי ידידו הדוש"ת בלונ"ח:

תוכן העניינים

מהריא הלוי חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה