מהריא הלוי חלק א· רבי יצחק אהרן איטינגא
סימן מז
ב"ה יום ג' י"ג ניסן תרל"ז לפ"ק. לבוב. את חג המצות יחוג בחדוה ודיצות כבוד ידידי הרב החסיד המפורסים ערוגת הבושם חרד לדבר ד' וזהיר במצותיו רודף צדקה וחסד כש"ת מוה' ברוך טעמפליר נ"י
מכתב שאלתו הגיעני בדבר מה שנהגו שמה ליזהר ליקח יין לפסח מאיש נאמן שיעיד בברור שלא נתערב בו יי"ש ועתה נולד להם חשש חדש שהרי נותנים היין בחביות ישנים ואפשר שהכלים בלועים מיין שהי' בו תערובת יי"ש. לפענ"ד נראה דגם אם נאמר דהיי"ש שנותנים הסוחרים בהיין לחזקו הוי כדבר המעמיד ולא מהני מה שיש ששים בהיין לבטלו קודם פסח. מ"מ אותה בליעה מועטת שנבלע מאותו התערובת בכלי בודאי אין בו כח להעמיד היין השני ושפיר בטיל מה שנפלט מהכלי בהיין כיון דהיין הראשון לא נאסר כולו דלא אמרי' חנ"נ קודם הפסח כמ"ש המג"א סי' תמ"ז ס"ק ל"ח וא"צ לשער בהיין השני רק לפי ערך וכיון דלא הוי עכשיו דבר המעמיד שפיר בטל בהיין השני ואין זה דומה למ"ש הט"ז בסי' תמ"ב סק"ד לאסור מע"ד שנתחמץ בשמרי מע"ד מאחר שהמע"ד הראשון נתחמץ בשמרי שכר ע"ש דשם השמרים במע"ד גם עכשיו הוא דבר המעמיד כמ"ש הט"ז שם מה שא"כ בנ"ד דלא הוי עכשיו דבר המעמיד וכמ"ש:
עוד אפשר לומר אחרי שנדקדק בדברי הט"ז סי' תמ"ב שם שהקש' מהא דאם העמיד הגבינות בקיבה כשר' בטל בס' כיון שעדיין היתר הוא אין עליו דין דבר המעמיד ותירץ דאף על פי כן אמרינן בפסח חוזר וניעור אף דבלח ולח לא אמרי' חוזר וניעור מ"מ גבי מעמיד אמרי' ע"ש ואמאי לא תירץ הט"ז בפשיטות דחמץ שמו עליו וכמו דקיי"ל בס' תנ"א דחמץ מיקרי איסורא בלע וצריך ליבון וכיון דשם איסור עליו שפיר יש לו דין דבר המעמיד אף קודם הפסח כמו בקיבת נבלה. וצריך לומר דס"ל להט"ז דדוקא לענין איסור תורה כמו בטעם כעיקר וגם בנ"ט בר נ"ט אמרי' שחמץ קודם הפסח איסורא מיקרי מה שא"כ לענין חנ"נ שאינו אלא מדרבנן אמרינן שיש על החמץ דין היתר כמ"ש המג"א כיון דחנ"נ בשאר איסורין הוא רק מדרבנן. וא"כ ה"ה נמי לגבי דבר המעמיד שהוא ג"כ מדרבנן מיקרי חמץ היתרא בלע. או אפשר דס"ל להט"ז דלשיטת הסוברים שחמץ מיקרי איסורא בלע גם בב"ח מיקרי איסורא בלע וכמ"ש הפר"ח בסי' קכ"ב וכיון דחזינן דבב"ח אין עליו דין דבר המעמיד ה"ה גבי חמץ ומש"ה הוצרך הט"ז לתרץ דאף שקודם הפסח אין עליו דין מעמיד דעדיין היתר הוא מ"מ בפסח חוזר וניעור ומעתה בנ"ד דבאמת הוי נ"ט בר נ"ט טעם אחד בהחבית וטעם השני בהיין ועדיין הוא היתר קודם הפסח. אלא שהמג"א כתב בסי' תמ"ז ס"ק כ"ד דבחמץ קודם הפסח אינו מועיל נ"ט בנ"ט אבל כל זה אם אנו באין לדון על החמץ דהוא היתר מחמת שעדיין הוא קודם הפסח ולזה אמרינן דחמץ שמו עליו ואיסורא בלע מיקרי. מה שא"כ בנ"ד גם בלא"ה שם היתר עליו מאחר דאיכא ששים ואף שהוא דבר המעמיד מ"מ קודם הפסח אינו מזיק כלל מה שהוא מעמיד כיון דעדיין היתר הוא כמ"ש הט"ז דלענין מעמיד מיקרי חמץ היתרא בלע מטעם שכתבתי ואי משום דבפסח חוזר וניעור מ"מ מאחר שהי' קודם הפסח נ"ט בנ"ט אינו יכול לחול עליו בפסח שם איסור כמו בב"ח. וזו הערה נפלאה. ועי' בחות דעת סי' צ"ו סק"ד ודו"ק:
עוד אפשר להקל כאן מטעם סתם כלים אינן בני יומן ואף דבחמץ לא סמכינן ע"ז מטעם שכתב המג"א בסי' תמ"ז ס"ק כ"ג זהו דוקא בכלי חמץ וכמ"ש המג"א שם דעיקר הטעם שסתם כלים אב"י הוא משום ס"ס שמא לא נשתמשו בו ביום ואת"ל נשתמשו בו היום שמא בדבר הפוגם בעין באותו תבשיל ובקדרות חמץ דרובן אינן פוגמין בשומן ליכא ס"ס ע"ש במג"א. ואם כן בנידן דידן בכלי היין שפיר איכא ס"ס שמא שהה הכלי מעל"ע קודם שעירו לתוכה היין הזה ואת"ל נשתמש בו ביום שמא לא הי' תערובת יין שרף ביין הראשון. ואף ע"ג שהמג"א סי' תמ"ז ס"ק כ"ה כתב דביי"ש דחריף טפי אפשר דגם החריפות הראשון אמרי' מחליא לי' לשבח. מ"מ בנ"ד כבר בטל היי"ש בששים בהיין ואין כאן חריפות גדול כנלפענ"ד. ולכן אם עירו היין מהחביות קודם פסח מותר לשתותו בפסח בודאי וגם אם נשתהה בפסח בהחביות ג"כ יש להקל בדיעבד. ומחמת טרדת החג הקדוש הבע"ל קצרתי. דברי ידידו: