מהריא הלוי חלק א· רבי יצחק אהרן איטינגא
סימן מו
ב"ה יום ה' י"ב סיון תרל"ד לפ"ק. לבוב. שלום וברכה לכבוד ידידי הרב החריף ובקי משנתו קב ונקי המופלג בתורה ויראה בהר ד' יראה כש"ת מוה' אברהם הלוי מברמד.
מכתבו הגיעני בדבר קושיתו בש"ס פסחים דף ס"ג ע"א דמייתי סיעתא דשימוש נותר מילתא הוא מהא דתנן העצמות והגידים ישרפו בט"ז ה"ד אילימא דלית בהו מוח למה לי שרפה לישדינהו אלא פשיטא דאית בהו מוח אא"ב שימוש נותר מלתא הוא אמטו להכי בעי שרפה אלא אי אמרת לאו מילתא הוא אמאי בעו שרפה ליתברינהו וליחלץ למוח דידהו ונשרפינהו ונשדינהו לדידהו. והקשה מעכ"ת הרי הפסח נצלה כולו כאחד ובלעו העצמות מהפסח וא"כ מש"ה בעי העצמות שרפה וכמ"ש הראשונים דמש"ה צריך מריקה, ושטיפה דהקפידה תורה על בליעת נותר לבערו מן העולם ולהכי גם העצמות שבלעו מבשר הפסח בשעת הצלי' והבליעה הזאת נעשה נותר ולכך בעו שרפה ולעולם דשימוש נותר לאו מילתא הוא זה תורף קושיתו. ויציבא מילתא לפי מה שפסק הרמ"א דכלי עצם צריך הגעלה אמנם הב"י הביא שם בשם המרדכי דכלי עצם אינו בולע וכ"כ ה"ר יחיאל מפריש אבל כתב שלבו נוקפו דהא כתיב בפ' כלי מדין וכל מעשה עזים וגו' תתחטאו ופירש"י להביא כלי הקרנים והטלפים והעצמות אלמא איכא בליעה בכלי עצם מדקאמר תתחטאו וכן דרש תלמודא פ"ק דחולין ע"ש. והנה עוונתי גרמו שלא זכיתי להבין דברי המרדכי הנ"ל דמאי דדרשינן שם בחולין דף כ"ה ע"ב מקרא להביא דבר הבא מן הקרנים והעצמות היינו לענין קבלת טומאה דכלי עצם בעי הזאה ג' וז' ע"ש בגמר' וגם כוונת רש"י שהביא המרדכי הוא ג"כ כך ומנ"ל להמרדכי להוכיח מזה שכלי עצם יש להם בליעה והרי פ' הגעלת כלים נאמרה אחר כך בפני עצמה ושם לא נזכר כלל כלי עצם. והרי בפרשה זו של הגעלת כלים נאמרה ג"כ טבילת כלים הנקחים מהעכו"ם לדעת הפוסקים שטבילה זו היא מן התורה ופשיטא דכלי עצם הניקח מהעכו"ם אין צריך טבילה וא"כ מנ"ל להוכיח מקרא דתתחטאו שנאמר לענין טומאה דכלי עצם יש להם בליעה וצ"ע. עכ"פ לדעת הסוברים דכ"ע לא בלעי אין מקום לקושית מעכ"ת. אמנם גם לדידן דקיי"ל דכלי עצם בעו הגעלה גם כן נראה ליישב. דהרי בש"ס זבחים דף צ"ו ע"א מקשינן קדרות של מקדש אמאי ישברו נהדרינהו לכבשונות ומשנינן שאין עושין כבשונות בירושלים ע"ש וא"כ שפיר פריך הש"ס על העצמות אמאי ישרפו הא מיד כשהתחיל ליתנן על האש והוסקו מעט יצאו מידי בליעתן דבדבר הצריך הגעלה די בהיסק מועט כמבואר בטוש"ע סי' תנ"א. ועי' בש"ס זבחים דף פ"ו ע"א דעצמות קדשים מותרין בהנאה לעשות מהן קתא דסכינא וכדומה. ואם כן אמאי בעו העצמות שרפה לאחר שפלטו בליעתן והוסקו מעט וע"כ דשימוש נותר מילתא הוא והוי כנותר ממש דבעי שרפה. ועי' בתוס' פסחים בסוגי' שם שהקשו דיוציא המוח ע"י גומרתא ותירצו דטריחא מילתא למעבד ע"ש וא"כ שפיר מקשי הגמ' כיון דסוף סוף צריך להניחן על האש לשורפן א"כ שפיר יכול ליטול העצמות וליהנות מהם לאחר שהוסקו מעט לפלוט בליעתן כנ"ל דברי ידידו: