מהריא הלוי חלק א· רבי יצחק אהרן איטינגא
סימן מג
ב"ה לבוב ד' במדבר ר"ח סיון תרל"ו לפ"ק כבוד ידיד נפשי הרב המאוה"ג חריף ובקי זך השכל ונקי הרעיון מוה' יהושע ולק זאב נ"י בעהמ"ח ס' נהורא דאורייתא אבד"ק פאלטשען.
מכתבו הגיעני והאומנם מעולם לא הכרתיו מכותלי מכתבו ניכר כי אדם גדול הוא ולכן חשתי להשיבו. אם כי חלש אנכי ורפה ידים כי זה לי יותר משלש שבועות אשר אנכי מוטל בעו"ה על ערש דוי. למען כבודו אזרתי כגבר חלצי להשיבו על דברי שאלתו בקוצר אמרים לחולשת כחי. בדבר שאלתו שמגיה אחד הגיה ס"ת והי' שם מ"ם פתוחה שנסתמה פתיחתה וניכר הדבר שנסתמה המ"ם אחר שנכתבה בכשרות. והמגיה גרר ופתח הסתימה ושכח מה דקי"ל בסי' ל"ב שצריך לגרור כל החרטום. ועתה נשכח ממנו מקום מ"ם הזאת ומסתפק אם הוא בחומש ויקרא או בחומש במדבר. ומעכת"ה פלפל בחכמה איזה דרך ישכון אור להכשיר הס"ת. ולפענ"ד נראה שיש לדמות דין זה למ"ש בספר בל"י סי' רע"ט להתיר בס"ת שנמצא טעות ונתערב באחרות מטעם ס"ס ספק שמא ס"ת זו היא הכשרה ס' שמא החומש שאנו קורין בו אין בו טעות ושהטעות הוא בחומש אחר שמבואר בש"ע שמותר לקרות בחומש שאין בו טעות ע"ש:
ומעתה גם אנו נאמר הרי כבר נודע מ"ש הב"י או"ח סי' ל"ב בשם הר"י אסכנדרי דאחר שנכתב אות בהכשר תו לא מיפסל משום ח"ת. ועי' מ"א בסי' ל"ב ס"ק כ"ה בשם הרא"ם דדי לגרור מה שסתם. א"כ יש כאן ס"ס ס' שמא הלכה כהפוסקים שהבאתי ואף אם נאמר דגם בכי ה"ג הוי ח"ת שמא לא נסתמה המ"ם באותו חומש שאנו קוראין בו עתה. ואע"ג דהוי תערובת חד בחד שאין כאן ספק רק על שני חומשים עי' בס' בל"י שם שהכשיר גם בתערובת חד בחד. איברא שגוף דברי הבל"י צ"ע שכבר נודע מ"ש התוס' בכמה דוכתי שאם הספקות סותרין זא"ז לא מיקרי ספק וא"כ גם כאן האיך נכשיר שני הספרים כל א' שמא הוא הכשר ואח"כ אם נקרא בס"ת השני נכשיר אותו גם כן שמא הוא הכשר. וכן בנ"ד גם כן הספקות סותרות זא"ז. שהרי אנו מכשירים לקרות בשני החומשים בחומש ויקרא ובחומש במדבר. והנ"ל בזה דהנה הפר"ח והנו"ב מהד"ק חאהע"ז חידשו דע"כ לא כתבו התוס' דס"ס הסותר זא"ז לא מיקרי ס"ס זה דוקא אם שני הספקות סותרות זה א"ז אבל אם רק ספק אחד סותר זא"ז מצטרף עם ספק שני ליחשב ס"ס. ולכאורה סברתם אינה מובנת דאם ספק הסותר זא"ז דין ספק יש לו מדוע לא יועיל גם בשני ספקות הסותרי' זא"ז. ואם ספק הסותר זא"ז לא מיקרי ספק האיך מצטרף לס"ס. וחדאי נפשאי כי אמרתי בזה דבר חדש להבין דברי רבותינו האחרונים ז"ל. דהנה הש"ך בסי' ק"י בכללי ס"ס ס"ק ט"ז הביא בשם האו"ה והב"י והת"ח דהיכא דיש כאן ס"ס בענין שמותר מן התורה אלא שאסור מדרבנן ולענין הדרבנן ליכא אלא ספק אחד מותר ע"ש. ומעתה דברי הפר"ח והנו"ב נכונים מאוד דאם אין סותר זא"ז רק ספק אחד והספק השני הוא כדינא שפיר מותר. דהנה כבר נודע מ"ש התוס' בפסחים דף י' ע"א דהא דאם באים לשאול שניהם בב"א שניהם טמאים הוא רק מדרבנן דמדאורייתא אף ספק בכי האי גוונא טהור בר"ה. מדבריהם מבואר שספק הסותר זה א"ז מועיל מן התורה להקרא ספק. ומש"ה אם רק ספק א' סותר זא"ז מן התורה מותר. דמה"ת גם ספק הסותר זה את זה הוה ספק ושפיר מצטרף עם הספק השני שאינו סותר זא"ז להקרא ס"ס ואף שמדרבנן אינו מועיל ספק הסותר זא"ז הא בדרבנן די בספק השני לבדו שאינו סותר זא"ז והוי ס"ס בדאורייתא וספק אחד בדרבנן שהבאתי בשם הש"ך הנז"ל דמועיל אבל אם שני הספקות סותרין זה את זה אף שמן התורה מיקרי ס"ס וכמ"ש התוס' בפסחים הנז' עכ"פ אסור מדרבנן דמדרבנן לא מהני ספקות כאלו. כן נלענ"ד נכון בעזה"י. ומעתה נראה בנ"ד כיון דהספק הראשון דהיינו שמא הלכה כפוסקים הסוברים דדי בגרירת הדבק אינו סותר זא"ז אף דהספק השני שמא זה החומש שאנו קורין בו הוא כשר סותר זא"ז שהרי אנו מכשירין שני החומשים מ"מ מועיל בכה"ג כמו שהארכתי בעזה"י בטעמו של דבר. ולכן נלפענ"ד דס"ת הזאת כשרה לקרות בה. דברי ידידו מוקירו ומכבדו ודו"ש באהבה: