מהריא הלוי חלק א· רבי יצחק אהרן איטינגא
סימן מב
ב"ה יום ג' י' סיון תרל"א לפ"ק. לבוב. ברכת שמים מעל לכבוד ש"ב ידיד נפשי הרב הגאון החריף הבקי המפורסים לתהלה שושילתא דיחוסא רם וגבה ונשא כש"ת מוה' לוי הורוויץ נ"י:
מכתב יקרתו בצירוף הסך תשעה רייניש מעות אה"ק הגיעני לנכון ולרב טרדותי העצומות לא יכלתי להשיב עד עתה. ובדבר אשר נסתפק מעכתה"ר אם אין לחוש לכיעור במה שהשו"ב שמה התחיל לסחור בעורות מהזביחה. לא ידעתי שום מקום ספק בזה כיון שהוא לוקח בשוה מכשרות וטרפות ליכא שום חשש. ויפה כתב מעכת"ה דאף אם מוזיל מדמי העור נגד השו"ב הוי כמוסיף לו על דמי השחיטה. ואם באנו לחוש שהשו"ב יטריף במכוון כדי שישחטו הרבה בהמות וישתכר בהרבה עורות דגם בחששא שיאסור את המותר איכא חשדא כדמוכח בש"ס בכורות דף כ"ט ע"א תם נמי אמרי בעל מום הוא וכו' דאם באנו לחוש לזה גם בנוטל מעות מזומן שכר קצוב מכשרות וטרפות בשוה איכא למיחש לזה שיטריף במכוון למען הרבות שכרו. והא דבאמת לא חיישי' להא ע"כ צ"ל כמ"ש אא"ז התב"ש ז"ל בבכ"ש בכורות דלא חיישינן לחשדא רק אם רוצה להשתכר באותה בהמה שאם נוטל מכשרות ולא מטרפות יש לחוש דיכשיר כדי לקבל עכשיו שכרו מאותה בהמה ואם נוטל מכשרות ומטרפות יש לחוש בברור שיטריף ויאמר בע"מ כדי שיביאו לו פעם שנית ויטול מאותה בהמה שכרו עוד הפעם. אבל משום חשדא שיביאו עוד בהמות להשתכר בהם לא חיישינן וא"כ גם בנ"ד לא חיישינן להא דיטריף במכוין כדי שיביאו לו עוד בהמות אחרות וישתכר בעורותיהן דלבהמה אחרת לא חיישי' לחשד ויש להסביר הדברים ע"פ מ"ש הב"י באו"ח ס"ס תרע"א דל"ח לחשדא רק היכא דאיכא הפסד ממון ע"ש. ובש"ס שבת ר"פ מי שהחשיך אמרינן מציאה דאתא לידי' ככיסו דמיא וא"כ י"ל דדוקא באותה בהמה שכבר נשאל המומחה עליה הוי השכר מאותה בהמה כאתא לידו וככיסו דמיא ואם יפסיד השכר איכא הפסד ממון ומש"ה חיישינן לחשדא. משא"כ לחוש שיטריף כדי להשתכר בעורות בהמות אחרות שלא הביאום לשחוט עדיין כיון שזה השכר וגם הבהמות לא באו לפניו כלל זה מיקרי כמציאה שיכול לזכות בה ולא זכה בה עדיין ולא הוי הפסד ממון ול"ח לחשדא בזה:
ומיושב בהא קושית התוס' בבכורות שם אהא דמשני חד זימנא תקנו לי' רבנן דא"כ אכתי איכא למיחש שיאמר בע"מ הוא כדי שלא יצטרך לטרוח פעם אחרת. ולדברי הב"י הנ"ל לק"מ כיון דליכא שום הפסד ממון משום טירחא לחודא ל"ח לחשדא כמו דלא חיישי' לחשדא בתפלה אף ע"ג דיש טירחא כמ"ש הב"י וזה ברור. ובגוף קושית אא"ז בבכור שור בבכורות דף הנז' שמאחר שתקנו חז"ל שיקח שכרו בין תם בין בע"מ וגם לא יקח כ"א פעם אחת א"כ ליכא שום חשדא במידי. וא"כ אף אם אינו חכם וחסיד גדול כאילא מאי איכא למיחש כיון דעבדינן תקנתא דלית בה חשדא. נראה לפענ"ד ליישב דבאמת אמרי' התם שהנוטל שכר לדון דיניו בטלין אלא א"כ הוא שכר בטלה דמוכח. וא"כ גם בנוטל שכר להיות רואה בכורות מלבד החששא דחשדא איכא נמי איסורא במילתא משום דנוטל שכר על הוראתו אלא באילא שהיה חסיד וחכם גדול כמ"ש רש"י והרמב"ם והיו הכל מביאין אליו לראות הבכורות ומתוך כך הי' מתבטל ממלאכתו מש"ה מותר לו ליטול שכר. אלא דמטעם חשדא התקינו שיטול בין תם בין בע"מ. וכן משמע מדברי הרא"ש בבכורות שם. וכן מבואר להדיא בהלכות הרמב"ן על בכורות שנדפסו מחדש. ובהכי א"ש מה שהתיר הרמב"ם בפירוש המשנה בבכורות שם להשוחטים ליטול שכר שחיטתן ובלבד שיטלו מכשרות וטרפות בשוה והרי בגמ' משמע שלא התירו רק לאילא שהי' חכם וחסיד גדול. ולפמ"ש ניחא דבגמ' הקפידו שיהי' שכר בטלה דמוכח ולכך לא התירו רק לאילא דמחמת חסידות ובקיאותו היו הכל מביאין אליו בכורות לבודקן והי' מוטרד ממלאכתו. וא"כ בשוחט דמתא שאין לו אומנות אחרת ועליו מוטל הדבר לשחוט עבור כל בני העיר אין לך בטלה דמוכח גדול מזה וא"כ מותר ליטול שכר אף בכל אדם אלא דמטעם חשדא הצריך הרמב"ם שיטול מכשרות וטרפות בשוה. כן נלפענ"ד נכון. עוד אפשר לומר בזה עפמ"ש הגאון באו"ת סי' ט' בשם הכנה"ג דהא דהנוטל שכר לדון דיניו בטלין זהו דוקא בדבר התלוי בשודא דדייני דמסרו חז"ל בידו לדון כפי דעתו אבל מה שדן ע"פ התורה מהיכי תיתי יבטל ע"ש. ובאור הדברים דאז דבור או סברת הדיין רק גלוי מילתא בעלמא שמגלה הדיין שדין זה מבואר כן בפוסקים א"כ גוף הד"ת לא יתבטל בשביל שזה נוטל שכר. וא"כ י"ל דבבכור ראיית המומחה גורם היתר הבכור וכמו שאמרו דבר זה הניחו לבית הנשיא להתגדר בו ואף אם יש בו מום אם נשחט שלא ע"פ מומחה יקבר וכיון דהמומחה גורם ההיתר א"כ בכה"ג בנוטל שכר לדון דיניו בטלין ומשום כן לא התירו רק לאילא דהוי שכר בטלה דמוכח וכמ"ש. מה שא"כ בשוחטים דאינו רק גלוי מילתא שהשחיטה היתה כהוגן וגוף הוראתו לא גרמה היתר הבהמה בכה"ג לא הוי בכלל נוטל שכר לדון לפ"ד הכנה"ג הנ"ל ומש"ה בדליכא חשדא שנוטל מכשרות וטרפות בשוה שפיר התיר הרמב"ם אע"פ שאינו חכם וחסיד גדול כאילא. דברי ידידו דוש"ת בלונ"ח: