אור ברסלב

מהריא הלוי חלק א· רבי יצחק אהרן איטינגא

סימן לד

סימן לג

ב"ה יום ה' ז' כסלו תרמ"ד לבוב. שלום וברכה וכל טוב לכבוד הרב המופלג החריף השנון זית רענן יקר רוח איש תבונה קנה חכמה קנה בינה מוה' מרדכי זאליר נ"י

חידושי תורתו הגיעני במועדו ולרב טרדותי לא יכולתי לשום עיוני עליהם עד כה. עתה באתי לעיין במה שהקשה מע"כ על הט"ז ביו"ד סי' קל"ט ס"ק ד' דהא דאם הניח בשר לפני ע"א הוי תקרובת היינו דוקא בשר בהמה ולא בשר חי' ועוף מגמ' ע"ז דף נ"א ע"א דמידי דחזי לגבוה בבמה דידהו חייב בשחט לע"ז וכיון דב"נ רשאי להקריב כל מיני חיות ועופות טהורים לגבוה כמבואר בזבחים דף קט"ו ע"ב א"כ הוי תקרובת ע"א גם בחי' ועוף. זה תורף דבריו. ולא דמי כלל דבשוחט שעשה מעשה כעין פנים נאסר אף בדברים דחזיין לב"נ בבמה דידהו כגון בעלת מום כל שאינו מחוסר אבר וה"ה בחי' ועוף וגם בשחט לפני' חגב קי"ל דנאסר. מה שא"כ אם לא עשה שום עבודה כעין פנים רק הניח לפניה בזה דעת הט"ז דלא נאסר רק אם אותו דבר ממש ראוי לגבוה כגון בשר בהמה שמנים וסלתות וכדומה. ויש להביא ראי' לשיטת הט"ז מדברי התוס' בע"ז דף נ' ע"א ד"ה בעינן שכתבו שאם היו מביאין ככרות לע"ז לשם תקרובת היו אסורין דהוי כעין פנים דדמיא למנחת מאפה תנור ע"ש משמע דאם לא היו מקריבין במקדש רק מנחת סולת או מחבת ומרחשת לא היו נאסרין הככרות כיון דבאפיה לא קרב בפנים. הרי שאף דאותו המין קרב בפנים מ"מ כיון שזה באפי' וזה בסולת או בטיגון לא הוי כעין פנים ואינו נאסר משום תקרובת ע"א. וא"כ מכ"ש בנ"ד דהוי מין אחר לגמרי דבפנים אינו קרב רק בשר בהמה וזה הביא בשר חי' ועיף פשיטא דלא הוי תקרובת. מה שתמה מע"כ על דברי רש"י שם דף נ"א ד"ה מר במח"כ פשטות כוונת רש"י הוא כן דבאווז ותרנגול גם רבנן מחייבי וכ"כ רש"י שם ד"ה לא. ובדבר פלפולו בגמ' שבועות דף י"ז ע"א ליישב דברי הרמב"ם התמוהים אין הפנאי מסכים עמדי להאריך בדבריו ולא באתי בזה רק להודיעו את הנראה לע"ד בזה עפ"מ דאמרי' בגמ' תמורה דף ג' ע"ב לא תתני מימר משום דבדבורו עביד מעשה ופירש"י שעושה מחולין קדשים ע"ש. ולפ"ז אפשר דמי שנדר בנזיר מיקרי עושה מעשה כיון דנזיר נקרא קדוש כדכתיב בקרא קדוש הוא לד' א"כ נעשה מחולין קודש והוי מעשה. ומיושב בזה קושית התוס' בנזיר דף י"ז ע"א ד"ה אילימא דאם נזר בקבר לא הוי לאו שאין בו מעשה כיון שהתרו בו לא תנזור והנזירות הי' באיסור לאו מיקרי לאו שיש בו מעשה כיון שעושה מחולין קדשים וכמ"ש. וזה דוקא היכי שלוקה משום שהתרו בו על מה שנזר באיסור בבה"ק משא"כ בנדר בבה"ק והתרו בו על הטומאה בזה בעינן דוקא בשהה באיסור כמ"ש הרמב"ם פ"ו מנזירות הל' ח' כדמוכח בגמ' שבועות הנז"ל דאם שהה פשיטא לי' דלוקה כיון דההתראה היתה לא תשהה כמ"ש הכ"מ שם לא לקי אלא א"כ שהה ולא מיקרי לאו שא"ב מעשה כיון שהתחלתו היתה ע"י מעשה וכמ"ש התוס' בשבועות שם ד"ה או. וכאן נמי היתה ההתחלה ע"י מעשה איסור כיון שנזר בבה"ק באיסור במעשה כיון דהנזירות חשיב מעשה כמו מימר וכמ"ש אבל בנזיר שנכנס בשידה תבה ומגדל וחבירו פרע את המעזיבה כיון שהנזירות לא הי' בבה"ק והיתה הנזירות בהיתר וגם מה שנכנס לבה"ק היה בהיתר ע"י שדה תבה ומגדל בכה"ג גם אם שהה אינו לוקה משום דהוי לאו שאין בו מעשה וכמ"ש המשנה למלך פ"ג מביאת מקדש הל' א'. כן נלענ"ד נכון בס"ד. דברי ידידו הדוש"ת בלונ"ח:

תוכן העניינים

מהריא הלוי חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה