אור ברסלב

מהריא הלוי חלק א· רבי יצחק אהרן איטינגא

סימן כח

סימן כז

ב"ה יום ב' צום השביעי תרל"ח לפ"ק לבוב:

תחל שנה וברכותי' לכבוד ידידי הרב החריף המופלג בתורה ויראה המפורסים לתהלה ותיק וחסיד כש"ת מוה' יחזקאל פרענקיל נ"י מו"ץ בק' הושאטין יע"א:

מכתב שאלתו הגיעני שהביאו לפניו קיבה ובתוכה יבלת וכנגדו סירכא מהקיבה יוצא לטרפש הכבד וכאשר נחתך היבלת עד עיקרו ושורשו ולא נשאר עוד רושם מהיבלת נשאר העור של הקיבה שלם ויפה בלי שום שינוי מראה רק שהי' קצת קשה במשמוש והורה מעכ"ת להתיר ואחד מחכמי עירו נחלק עליו וביקש מע"כ לחוות דעתי העני' בזה. הנה מה שהביא מעכ"ת בשם הגאון מהרש"ק ז"ל דבמחט תחוב מצד אחד וכנגדו נפוח דאם הבשר שלם ויפה בלי שינוי מראה כשר. כבר קדמו בזה בשו"ת שבות יעקב ח"ב סי' ס"ב ע"ש שכתב דהנפוח בא מחמת כאב נקיבת המחט מעבר השני ומעולם לא ניקב המחט מעבר לעבר ע"ש וא"כ גם בנ"ד יש לומר דמה שהבשר משמושו קשה בא מחמת היבלת כנודע שדרך המכה להתקשה סביב ואין כאן הוכחה שהי' נקב. ומשום הסירכא והיבלת אשר כנגדה ג"כ אין להטריף לדידן דנהגינן להכשיר סירכא בשאר איברים. ובאמת שדברי אא"ז הגאון בעל שערי אפרים צריכין באור במה שהטריף ביבלת נגד תחיבת פי מחט דהרי מבואר בסי' מ"ח דבניקב מצ"א וקורט דם מבחוץ בעינן דוקא שיהי' הקורט דם נגד פי המחט ממש ע"ש בב"י ובט"ז ס"ק י"ג ובש"ך ס"ק י"ז. והצ"צ חידש שגם בסירכא נגד פי המחט ג"כ טרפה דסירכא הוי כמו קורט דם. ומ"מ גם בסירכא בעינן שיהי' דוקא נגד פי המחט ואם רחוקה הסירכא מן נגד פי המחט אפילו פחות מרוחב קש כשרה דלא עדיפא מקורט דם. ועי' בפרמ"ג בשפ"ד ס"ק כ"ו. ומעתה כל זה בקורט דם או בסירכא שהם קטנים ודקים בשיעורם משא"כ ביבלת שדרכה להיות גדולה בשטחה. שהרי יבלת ושומא דבר אחד הוא דרש"י בפסחים ריש פ' אלו דברים פי' על יבלת וורואה בלע"ז וכן פירש"י ביבמות דף ק"כ על שומא וורואה בלע"ז ושומא דרכה להיות גדולה לפעמים עד כאיסר האיטלקי כמבואר בכתובות דף ע"ה. ולפי דברי אא"ז התב"ש בסי' ל"ד שיעור איסר גדול כמעט כמו סלע דהוא שליש טפח כמבואר בש"ע סי' ל' וא"כ לפי דברי אא"ז בעל ש"א חמיר טפי יבלת מן קורט דם המוזכר בגמ' לאיסור דבקו"ד לא מיטרפא אלא א"כ הוא נגד פי המחט ממש כמ"ש וביבלת שרחב בשטחו בכל מקום שהמחט כנגדו טרפה. וכעין קושיא זו הקשו בצ"צ סי' מ"ט ובדגול מרבבה סי' מ"ח לדעת הסוברים דבנמצא מחט מבפנים ולא נתחב ג"כ טרפה אם יש קו"ד מבחוץ יעו"ש. וכאשר עיינתי בשער אפרים ראיתי שמטעם סופו לנקוב קא מטריף שם דכיון דהבשר אשר נגד המחט יש בו יבלת דאינו בתכלית השלימות והמחט מעלה חלודה סביב סופו לנקוב. וכל זה לא שייך בנ"ד דליכא חלודה ולא מחט ואם נאמר דסירכא נגד יבלת טרפה יהא חמור יותר מן מחט נגד קו"ד דשם בעי' כנגדו ממש וביבלת שרחב מאוד יהי' טרפה בכל מקום שהסירכא כנגדו וזה ודאי לא מסתבר כלל וכמ"ש:

עוד מטעם אחר נראה להתיר בנ"ד דהנה בטוש"ע סי' ל"ג מבואר דדוקא בניקב ע"י מחט חיישינן שמא ניקב גם השני והבריא אבל בניקב מחמת חולי כל מקום שלא שלט שם החולי אין חוששין שמא ניקב שם. ע"ש בסעי' ד' בהג"ה ובט"ז ס"ק ו' וס"ק י"ח. ומעתה במחט נגד קורט דם או נגד סירכא ונגד יבלת שפיר יש לחוש שמא ניקב המחט גם לעבר השני והעלה שם קו"ד או סירכא ויבלת ואף שהבשר שלם ויפה מ"מ במחט חיישינן שמא הבריא. מה שא"כ בנ"ד דליכא מחט א"כ איך נאמר מחמת הסירכא והיבלת אשר כנגדו דבודאי ניקב כיון שבשר הקיבה שלם ויפה בלי שינוי מראה ובנקב מחמת חולי לא חיישינן לנקב במקום שלא שלט שם החולי וכמ"ש. וגם אם נחוש שמא מחט הי' שם מ"מ בספק אם מחמת חולי או מחמת מחט רבו הפוסקים להכשיר כמבואר בסי' מ"ט סעי' ד' וכ"ש בנ"ד דגוף הריעותא דיבלת וסירכא בשאר איברים לא נמצא בגמ' ושו"ע פשיטא דאין להחמיר כל כך. ויפה דן מעכ"ת ויפה הורה להתיר. דברי ידידו:

תוכן העניינים

מהריא הלוי חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה