אור ברסלב

מהריא הלוי חלק א· רבי יצחק אהרן איטינגא

סימן כז

סימן כו

ב"ה יום ה' ט"ו תמוז תר"מ לפ"ק. כפר בראטקאוויץ:

להרבני המופלג וירא ד' מוה' דוד שו"ב נ"י:

מכתביו הגיעני ויען כי אנכי יושב בכפר ואין בידי ספרים הנחוצים לזה וגם לא ידעתי האדרעס למע"כ לנכון לכן לא השבתי עד כה. עתה באתי להשיב ע"ד השאלה בשו"ב שנשבע להרב ליתן לו חלק שליש מהכנסת הכפרים ועבור זה יהי' הרב עומד לימינו שישאר שם שו"ב בהעיר. ואח"כ חזר ובא השו"ב הקדום והוכרח השו"ב הזה לעקור דירתו למקום אחר ואחר שנה יצא השו"ב הקדום וחזר זה השו"ב להעיר והתפשר שנית עם הרב ליתן לו א' רייניש לשבוע ולא נשבע שנית. ואחר איזה זמן הביאו לשם עוד שו"ב אחר ועתה אין ברצון השו"ב ליתן להרב חלקו כיון שנתמעט' פרנסתו. ונסתפק מע"ל אם חייב ליתן מחמת השבועה שנשבע בראשונה וראיתי לחכם אחד שרצה לפשוט דין זה מהא דקי"ל ביו"ד סי' רט"ז סעי' ד' בקונם לביתך שאני נכנס שאם מכרו לאחר מותר ואם חזר המודר וקנאו מן האחר אסור הרי שאע"ג דבשעה שנמכר הבית הי' מותר ליכנס בו ונתבטל הנדר מ"מ אם חזר וקנאו חזר הנדר למקומו א"כ גם בנ"ד אף דבשעה שעקר זה השו"ב דירתו בטל הנדר והי' פטור מליתן להרב כפי הפשר מ"מ אח"כ כשחזר ובא לשם חזר הנדר למקומו. ובאמת גוף הדין הגם שמבואר בש"ע שם בלי חולק ומקורו מתשו' הריב"ש שהביא הב"י שם מ"מ במחלוקת שנויה וכמו שאבאר. דהר"ן בנדרים דף כ"ח ע"ב בד"ה כתב הרשב"א כתב דאם אתא אחר ואפסקי' אע"פ שחזר והקנהו למוכר לא קנה לוקח וכן בפדאן אחרים אפי' חזר המקדיש וקנאן מן הפודה אין חוזרות וקדושות דהא אתא אחר ואפסקי' ע"ש היטב הרי שדעת הר"ן דכיון דבשעה שהי' ברשות אחר בטל ההקדש אף שחזר ובא לרשות המקדיש אין חוזרות וקדושות. ועי' במשנה למלך פ"ח מגירושין ה' י"א שנראה מדבריו דהרשב"א חולק על הריב"ש וס"ל דאם חזר וקנאו מותר. הן אמת שלפמ"ש המל"מ שם בדעת הריב"ש שאם קנה בית אחר ג"כ אסור המודר ליכנס בו דכל שהוא ביתך קאמר ליכא מדברי הריב"ש ראי' כלל לנ"ד וגם אין מחלוקת כלל בין הר"ן להריב"ש דשאני התם בנידון הריב"ש שמעולם לא נתבטל הנדר כלל דגם בשעה שנמכר הבית לאחר סוף סוף נאסר המודר ליכנס במקום דירת המדיר ואם חזר וקנה את הבית פשיטא דנאסר דלא גרע מקנה בית אחר. משא"כ בהקדיש נטיעות כיון דמיירי באומר נטיעות אלו כדתנן התם במתניתין וא"כ כשפדאן אחרים נתבטל הנדר לגמרי ומש"ה כתב הר"ן דאם אפסקי' אחר כשפדאן אף אם חזר המקדיש וקנאן מן הפודה אין חוזרות וקדושות. ולפ"ז בנ"ד כיון שלא נתחייב השו"ב רק חלק מהשחיטה שבאותה העיר א"כ בשעה שעקר דירתו אין כאן שבועה כלל גם אם חזר ובא אח"כ לאותה העיר אין השבועה חלה לדברי הכל. ומעתה יש לתמוה על מ"ש המל"מ פ"ח מנדרים הל' ל"ב בשם הראנ"ח בקונם שאיני נושא לפלונית שאביה רע שאם עשה תשובה מותר ואם אח"כ חזר לסורו חזר האיסור למקומו והביא ראי' מדברי הריב"ש הנ"ל שאם נמכר הבית לאחר וחזר וקנאו חזר האיסור למקומו ע"ש ולפמ"ש אין כאן ראיה כלל דהתם אף בשעה שהי' הבית ברשות אחר לא נתבטל הנדר כיון שנאסר עליו מקום דירת המדיר וכמ"ש המל"מ פ"ח מגירושין הל' י"א משא"כ בנדון הראנ"ח דבשעה שעשה האב תשובה נתבטל הנדר לגמרי א"כ אפשר שגם אם חזר לסורו אח"כ אינו חוזר ונאסר:

ובזה אמרתי ליישב דברי הש"ך סי' רכ"ח ס"ק כ"ו שהקשה לדעת הפוסקים דנדר של דבר איסור אין לו התרה אף בדיעבד א"כ מאי פריך הגמ' בכהן הנושא נשים בעבירה נודר ועובד יורד ומגרש וליחוש דלמא אזיל לגבי חכם ושרי לי' הא התם הי' נדר על דבר איסור ואינו מועיל התרת חכם ותירץ הש"ך דהתם אין הנדר על האשה פסולה רק שאוסר עליו פירות שבעולם אם ישא אשה פסולה א"כ היתר החכם הוא על הפירות ולא על דבר איסור ע"ש. ותמהו כולם דאכתי קשה דמנ"ל להש"ס להקשות דלמא מדירין אותו על הנאת אשה פסולה ושוב אינו מועיל ההיתר משום שהוא דבר איסור. ולפי מ"ש נכון דאם הנדר הוא על פירות אם ישא אשה פסולה א"כ אף אם מגרש את הפסולה לא נתבטל הנדר משום דלעולם יש חלות לאיסור הפירות אם יעבור עוד וישא אשה פסולה כמו כל נדר על תנאי. ובכל פעם שיעבור על התנאי וישא אשה פסולה יחול עליו הנדר אבל אם הנדר הוא שלא יהנה מאשתו פסולה א"כ בשעה שמגרשה ואין לו אשה פסולה נתבטל הנדר לגמרי ואף שיחזור אח"כ וישא אשה פסולה אינו חוזר ונאסר מכיון שנתבטל הנדר פעם א'. וכיון שהנדר הוא על איסור הפירות שאין זה דבר האיסור שפיר פריך בגמ' דלמא אזיל גבי חכם ושרי ליה:

ויש ליישב בזה קושית התוס' שם בסוגיין ד"ה ותני שעל גוף המשנה מצינן למימר דהנדר הוא אחר הגירושין ומדרינן לי' שלא ישא אשה פסולה ואותו הנדר לא נתבטל מעולם דלעולם יש עליו איסור קונם שלא ישא אשה פסולה וע"ז ל"ק דילמא אזיל גבי חכם ושרי לי' כיון דהנדר הוא על דבר איסור ואינו מותר אפי' בדיעבד וכמ"ש הש"ך ומש"ה הוצרך לאתויי הברייתא דנודר ועובד יורד ומגרש דמוכח שהנדר הוא קודם הגירושין וא"א להדירו שלא ישא אשה פסולה דהא העיקר שאנו רוצין הוא לאסור לו אותה האשה שכבר נשא וע"כ הנדר הוא שלא יהנה מאשתו פסולה א"כ כשמגרשה ואין לו אשה פסולה בטל הנדר ואם יחזור וישא אשה פסולה אינו חוזר ונאסר וכמש"ל וע"כ צריכין לאסור עליו פירות אם יהנה מאשה פסולה דבכה"ג מעולם לא נתבטל הנדר כדין נדר על תנאי וכיון דעיקר האיסור הוא על הפירות לא הוי דבר איסור שפיר פרכינן דלמא אזיל גבי חכם. ודו"ק היטב כי נכון הוא בס"ד:

מיהו לפמ"ש הש"ך בסי' רט"ז ס"ק י' דבקונם לביתך שאני נכנס אם קנה בית אחר מותר שלא היתה כוונתו אלא על הבית שהי' לו בשעת הנדר א"כ בשעה שמכר הבית ודר בבית אחר נתבטל הנדר לגמרי ואפ"ה אסור אם חזר וקנאו שפיר יש להוכיח דגם אם נתבטל הנדר חוזר ונאסר. אמנם כבר כתבתי שמדברי הר"ן בנדרים מוכח להיפך. וגם לפי מ"ש המל"מ פ"ח מנדרים שם לחלק בין היכא שהדבר אסור אינו בעולם להיכא שהנדר נתבטל א"כ נראה שבנ"ד כיון שהוכרח השו"ב לעקור דירתו דמי לתולה נדרו בדבר שנתבטל הנדר לגמרי ובכה"ג גם לדעת הריב"ש אינו חוזר ונאסר לפי סברת המשלמ"ל. ועוד דגם עתה כיון שבא עוד שו"ב להעיר פשיטא דאדעתא דהכי לא נשבע:

עוד נלפענ"ד בזה דהנה בחו"מ סי' ס' ס"ג איכא ב' דעות במתחייב לחבירו לזונו אם חל החיוב על כל ימי חייו או סגי לזונו שעה או שנה אחת וע"ש בסמ"ע וש"ך ס"ק ט"ז וא"כ בנ"ד מצד גוף החיוב שנתחייב השו"ב ליתן להרב א' רייניש לשבוע כיון שלא ביאר להדי' כל ימי חייו פשיטא דמצי השו"ב לומר קים לי כהרא"ש דסגי בשבוע אחת. ואף שהשו"ב נשבע ע"ז לקיים את החיוב שנתחייב מ"מ כיון שבטל החיוב לאחר שבוע ראשונה גם השבועה בטלה וכמבואר בחו"מ סי' ע"ג סעיף ז' בהג"ה דאם עברה שמיטה אף שנשבע לשלם פטור דכיון שבטל החיוב בטלה השבועה. ועי' בש"ך שם שהביא מחלוקת הפוסקי' בזה אם יכול לומר קים לי לאחר שנשבע. מכל הלין טעמי נראה לפענ"ד דהשו"ב פטור מליתן להרב מה שהבטיח. ומ"מ מבקש אנכי מהרב האב"ד שיסכים בהיתר השבועה כדין הנשבע לטובת חבירו אמנם גם אם לא יסכים הרב בהיתר השבועה ג"כ יכולין ג' ב"א להתיר להשו"ב השבועה ויודיעו להרב את ההיתר כיון שמדינא אין כאן שבועה כלל מטעמים שכתבתי. דברי ידידו (עי' לעיל סי' כ"ב)

תוכן העניינים

מהריא הלוי חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה