אור ברסלב

מהריא הלוי חלק א· רבי יצחק אהרן איטינגא

סימן כ

סימן יט

ב"ה יום א' ג' טבת תרכ"ה לפ"ק לבוב אורך ימים ושנות חיים ושלום אל כבוד ש"ב רחים לבאי חביב עלי כגופאי הרב הגדול בתורה וביראת ד' טהורה החריף ובקי משנתו קב ונקי שושילתא דיחוסא רם וגבה ונשא ירא ד' מרבים כש"ת מוה' צבי הירש הלוי איש הורוויץ

לעונג לבבי ולמשיבת נפשי קראתי מכתבו הטהור המבשרני משלומו וטובו. וענותו תרבני לחוות דעי בדבר הלכה למעשה. אם כי מר לא לגמרא דידי צריך. ואנכי לעשות רצונו חפצתי וד' ברוב רחמיו יעזרני דעה ובינה יחנני לבל אכשל ח"ו בדבר הלכה:

והנה מעכת"ה נשאל באחד שהי' צריך לעשות פדיון הבן ואמרה אם אביו שהיא כהנת שברצונה לקבל לעצמה המעות שהיא כהנת. ומעכ"ת פלפל בדברי התוס' קדושין דף ח' ע"א בהך דר"כ שקיל סודרא בפה"ב וכתבו התוס' דר"כ לא היה כהן רק שאשתו היתה כהנת. ואח"כ הביא שהרא"ש סוף בכורות חולק ע"ז. ומעכ"ת תמה על הב"י והשו"ע שלא הביאו מחלוקת הקדמונים הנז'. הנה הטור בריש סי' ש"ה כתב שמ"ע על כל ישראל וכו' שיפדנו מכהן ולא מכהנת והב"י שם הביא מחלוקת התוס' והרא"ש הנ"ל והכריע כדעת הרא"ש ע"ש ומדלא הביא בש"ע הדין לפדות מכהנת משמע נמי דהכי ס"ל. וכ"כ ג"כ הרא"ש בתשובה כלל מ"ט סי' ג' ומבואר כן להדיא בתשוב' הרשב"א סי' תת"לו יעו"ש. וכן מבואר להדיא ברמב"ם פ"א הל' י' מבכורים. איברא דלכאור' יש לדקדק בהא דהביאו הרא"ש והרשב"א ראי' לדבריהם מהא דאמרי' בש"ס דחולין למ"ד כהן ואפי' כהנת דלהכי מנחת כהנת נאכלת ואף דמנחת כהן היא כליל ולא אמרי' כהן ואפי' כהנת ומשני הש"ס אהרן ובניו כתובין בפרשה ולזה כתבו הרא"ש והרשב"א כיון דגבי פה"ב כתיב בפ' במדבר ויתן וגו' לאהרן ולבניו ומש"ה ממעטינן כהנת. ואם לדין יש תשובה דשאני גבי מנחה דכתיב קרא בדרך צווי הקרב אתה בני אהרן וכמו דגבי הקרבה ממעטי' בנות דנשים לאו בנות הקרבה למזבח נינהו ומש"ה מקשינן נמי הך דמנחת כהן כליל תהי' דליתא בנשים. משא"כ הך קרא דויתן משה לאהרן ולבניו שלא נכתב בדרך צווי כי אם בדרך ספור המעשה וכבר כתבו התוס' ביבמות דף ק"ג ע"א ד"ה בין ובכ"ד דאין ללמוד מקרא שנכתב בדרך ספור המעשה ויש לחלק. ונראה להביא ראיה לדעת הרא"ש מהא שמבואר בסי' שכ"א סעי' י"ט בהג"ה דכהנת ולוי' פטורין מפדיון פ"ח אבל בעליהם חייבין ע"ש. והנה הא דכהנת ולויה פטורין הוא משום דאיתקש פ"ח לבכור אדם ובבכור אדם כהנת ולוי' פטורין משום דבפטר רחם תלא רחמנא כמבואר בתשו' הרשב"א שם ואם איתא שנותנין לכהנת פדיון פ"ח ואף לבעלה יכולין ליתן בשביל אשתו א"כ אמאי חייב הבעל לפדות פטר חמורו הרי מבואר בסי' ס"א דנותנין לכהנת מתנות והנותנן לבעלה ישראל קיים מצות נתינה וכ"ש שבעלה ישראל פטור מן המתנות. הרי שבשביל דיכול ליתן מתנות לבעל הכהנת ילפינן דמכ"ש שהוא פטור מן המתנות וא"כ אמאי חייב הבעל בפדיון פ"ח כיון שאחרים יכולין ליתן לו פדיון פ"ח. וגם דמסתימת דברי הרמ"א משמע שחייב הבעל לתת הפדיון פ"ח לכהן ואמאי לא יפריש הפדיון ויעכבנו לעצמו כיון שאחרים נותנין לו כ"ש שהוא יוכל לעכב הפדיון פ"ח לעצמו וע"כ שהרמ"א סובר כדעת הרא"ש וסיעתו דפדיון פ"ח או בכור אדם אין ליתן לכהנת. וזו ראיה גדולה לדעתי.

ויש מקום קצת לומר שגם לדעת התוס' אין ליתן פדיון הכן לכהנת. דהנה הרב מהרי"ט אלגאזי בפ"ח דבכורות דף ק' כתב שענין פדיון הבן דומה למכר דכיון דקרא כתיב דרחמנא אמר לאהרן כל פטר רחם וגו' יהיה לך א"כ בעינן שיקנה הכהן הבכור לאביו עבור החמשה סלעים שמקבל ע"ש שהאריך.

והנה בש"ס דגיטין פ"ב אמרי' היו מוחזקי' בטבלא שהוא שלה וכו' איתתא לא ידעה לאקנויי והיינו דוקא בדבר שהיה עד עתה שלה וגם עתה הדבר חוזר אליה שהבעל נותן לה בכה"ג לא ידע' איתתא לאקנויי ע"ש. וא"כ אפשר שה"ה להיפך היכא שהדבר לא היה שלה מעולם וגם עתה לא בא לידה בכה"ג נמי לא ידעא לאקנויי וא"כ בפדיון הבן שהבן לא הי' שלה מעולם דהוי ממון שאין לו תובעין וכיון שמעולם לא היה שלה ולא בא לידה מעולם לא ידעא לאקנוי'. ואף דגבי היו מוחזקין בטבלא קיי"ל דמגורשת היינו משום דאקנויי אקני לי' רבנן כמ"ש שם הקדמונים וזה לא שייך רק בגט ומשום תקנת ממזרים כמבואר בחי' הרשב"א בגיטין שם משא"כ הכא. ולא כתבו התוס' רק ליתן להבעל בשביל אשתו הכהנת דגברא ידע לאקנויי כמבואר בסוגי' בגיטין שם ולא ליתן להאשה עצמה. ויש להאריך הרבה בזה.

וראיתי להרב מהרי"ט אלגאזי פ"ד דבכורות דף ל"ב ע"ב שהקשה אהא דאמרי' כהן ואפי' כהנת והרי כתיב לתת מנת וגו' למען יחזקו בתורת ד' מבואר דנותנין המתנות לכהנים למען שיוכלו לישב בהשקט להגות בתורת ד' ומש"ה אין נותנין מתנות לכהן ע"ה. וא"כ כיון דנשים לא מיפקדי את"ת אמאי נותנין להם מתנות הרי לא שייך גבייהו למען יחזקו בתורת ד'. וכתב דאין נותנין כ"א לכהנת הנשואה לישראל חבר או בגונא דליכא כהן חבר דבכה"ג מותר ליתן לכהן ע"ה. ולפ"ז בנ"ד שהיא פנויה וגם איכא כהן חבר בעיר גם לדעת התוס' אין נותנין לכהנת. ועי' בשו"ת ח"ס סי' ש"ח שגם הוא דעתו כן שלא ליתן לכהנת כי אם בדליכא כהן ע"ש. ולפענ"ד נראה שאין לסמוך כלל ע"ז דלא שבקינן דעת הרמב"ם והרא"ש והרשב"א והטור והב"י מפני ספיקן של התוס'. והכי נקטינן:

תוכן העניינים

מהריא הלוי חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה