אור ברסלב

מהריא הלוי חלק א· רבי יצחק אהרן איטינגא

סימן יג

סימן יב

ב"ה יום ד' ו' אלול תרל"ד לפ"ק לבוב. שוכן שמים יכתוב ויחתום לחיים את כבוד ידידי הרב החריף השנון זית רענן יגע ומצא כדי מדתו לפי מעט שנותיו הרבה מקנתו מוה' יצחק אייזיק נ"י מזאבליטוב.

בדבר השאלה אשר נסתפק מע"כ שהי' איסור כבוש בהיתר מעל"ע והי' ששים בהיתר נגד האיסור ואחר מעל"ע ניטל קצת מן ההיתר ולא נשאר ס' נגד האיסור ושהה כך זמן מועט ואח"כ ניטל האיסור מה דינו. אם יש לחוש כיון שהאיסור שהה מעל"ע בהיתר ונוח לפלוט רק שהי' ס' נגדו וא"כ כשניטל אח"כ מההיתר ולא נשאר עוד ששים פולט האיסור בתוכו אף בזמן מועט. ומעכ"ת האריך בזה ודעתו להתיר. ויפה כתב. ובפרט הראיה שהביא מסי' ק"ו דאם הי' ששים לא ינער הקדרה בעודה רותחת דשמא ישאר החלב בהתבשיל לאחר שנתמעט ואין שם ששים ומה תקנתה יניחנה עד שתצטנן הקדרה. הרי דאחר שנצטנן לא איכפת לן אם נשאר בפחות מס' אף שכבר נתרכך הרבה ע"י הבישול מ"מ מותר אם נשאר בצונן בפחות מס' מכ"ש בכבוש דקיל מבישול שמותר אף שנשאר בפחות מס'. ולפי ענ"ד אפשר לומר בזה דבש"ס חולין דף צ"ז ע"ב פריך תלמודא נפל לקדרה אחרת לא יאסר ופירש"י כיון דבדידיה משערינן הא איבטיל כולו שהלך כל עצמו בתבשיל וכו' ומשני כיון דאמר ר"י וכחל עצמו אסור שויא רבנן כחתיכת נבלה יעו"ש. ועי' בט"ז סי' צ' ס"ק ג' ובסי' ק"ו בשם הרשב"א שמפרש דמש"ה חוזר ואוסר בקדרה אחרת משום דחיישי' שמא לא פלט כל החלב בקדרה ראשונה ע"ש. וא"כ יש מקום לומר בנ"ד דתליא במחלוקת הט"ז והש"ך בסי' ס"ט דלדעת הט"ז שם בס"ק ל"ב דלא אמרינן דיוצא מעט מעט רק בהגעלה ולא במליחה. והטעם נראה לי מדברי מהרש"ל שם דברתיחות המים יש לחוש דהבישול השני הי' יותר רותח ומש"ה איפשר דמה שלא יצא בבישול ראשון יצא בבישול שני משא"כ במליחה דכל שנמלח כדינו ליכא למימר דמליחה השני' תפלוט יותר מן מליחה ראשונה. כן נ"ל בהבנת דברי מהרש"ל שם. ולדבריו נראה דגם בכבוש כל שנכבש יום שלם תו ליכא למימר שע"י הכבישה יותר יפלוט אח"כ עוד הפעם דא"א להיות יותר רותח במה שנכבש אח"כ עוד יותר. וא"כ בנ"ד אינו חוזר ואוסר אם נכבש אח"כ כיון שעיקר הטעם מה דאוסר בנפל לקדרה אחרת הוא משום דחיישינן שמא לא נפלט כולו בקדרה ראשונה כמ"ש לדברי הט"ז בשם הרשב"א והיינו שבקדרה שני' יפלוט יותר דיהי' יותר רותח וזה לא שייך בכבישה דאין שום סברא לומר דכבישה שניה חזקה יותר מכבישה הראשונה. ואף אם תאמר דאם אחר שנכבש בקדרה זו חזר ונפל למקום אחר ונכבש שם חוזר ואוסר היינו משום דאז עושה פליטה חדשה כמ"ש הט"ז סי' ק"ו סק"א ד"ה גם. משא"כ באותה קדרה אין שום טעם לאסור אם נכבש יותר אבל לדעת הש"ך בנקה"כ סי' ס"ט שם דגם במליחה שייך לומר דפולט מעט מעט. ולדבריו גם בכבישה שייך לומר כן וא"כ חוזר ואוסר מה שנכבש אח"כ לאחר שנחסר משיעור ששים. ובזה יש לדחות ראיית מעכ"ת מן ס"ס ק"ו דהתם שפיר מותר אם נשתהה בפחות מס' לאחר שנצטנן דודאי אין סברא לומר דיפלוט עכשיו ע"י כבישה בצונן מה שלא פלט מקודם ע"י הבישול שבידוע הוא דבישול מפליט יותר הרבה ומה שלא פלט מקודם על ידי הבישול פשיטא שגם ע"י הכבישה בצונן אח"כ ג"כ לא יפליט. מה שא"כ בשהה יותר מן מעל"ע אח"כ בזה שפיר י"ל שפולט מעט מעט וכמו במליחה לדעת הש"ך. מיהו אפשר לומר אחרי שנעמוד על כוונת הש"ך בנקה"כ שם לומר במליחה דפולט מעט מעט דלכאורה סברת המהרש"ל והט"ז נכונה היא דאמאי תפליט המליחה השניה יותר מן מליחה הראשונה. ונראה דהרי התם מיירי בבשר ששהה ג"י בלא מליחה שנמלח בכלי מנוקב והודח וחזרו ומלחוהו בכלי שא"מ וא"כ יש לומר דהש"ך לטעמיה אזיל שכתב בסי' ס"ט ס"ק ע"ד דהיכי שנמלח בכשא"מ הוי כבוש וכבוש הרי הוא כמבושל. וכפי מה שביאר הפרמ"ג דכיון שנכבש מעט בציר אף שלא שהה שיעור כבישה מ"מ בהצטרף רתיחת המליחה גרע טפי אפי' למה שלמעלה מן הציר. א"כ י"ל שזהו ג"כ סברת הנקה"כ דכיון דנמלח אח"כ בכשא"מ ונכבש מעט בציר ומש"ה מפליט אח"כ יותר מן מליחה הראשונה. משא"כ בנ"ד בכבישה מסתבר לומר שהכבישה אח"כ אינו מפליט יותר ממה שנכבש מקודם ומה שלא נפלט במעל"ע הראשון לא יפליט עוד. ובאמת גם אם נכבש אח"כ יום שלם יש ג"כ מקום להתיר אף אם אח"כ לא הי' בו ששים דמה שסופו להפליט פולט במעל"ע הראשון. ודוקא אם נכבש אותו האיסור בקדרה אחרת מעל"ע חוזר ואוסר משום דעושה בקדרה אחרת פליטה חדשה אבל מה שנכבש אחר מעל"ע באותה קדרה עוד מעל"ע אינו מזיק. ודומה לזה מצינו בסי' קל"ה סעי' י"ב לענין מלוי ועירוי דאם לאחר מעל"ע מלאו את הכלי במים אחרים חוזר ופולט אבל אם עמדו אותן המים באותה כלי כמה ימים אינו עולה רק ליום אחד משמע דע"י שנשתהה באותה הכלי כמה ימים אינו מוסיף פליטה יותר מן מעל"ע הראשון. ומ"מ איני מחליט דבר זה עדיין וצ"ע לדינא.

ובדבר שאלתו אם מועיל קנין סטומתא להפקיע קדושת בכורה. דעת רוב האחרונים להתיר וכן הכריע

אאמו"ר הגאון מאור הגולה זצ"ל בספרו מאמר מרדכי סי' ע"ג להתיר ומכ"ש שמותר לומר לגוי להטיל בו מום.

ובדבר השאלה שניקב המרה במקום שהכבד סותמו אבל נמצא שם מכה בכבד במקום שסותם נקב המרה ומבחוץ הכבד שלם ויפה. לפענ"ד הדבר פשוט דטריפה דכל שהבשר הסותם הנקב אינו שלם ויפה לא מיקרי סתימה. והראי' שהביא מעכ"ת להתיר מדברי הט"ז בשם הב"ח בסי' מ"ג סק"ד אינה ראי' כלל להמעיין בשמ"ח סי' ל"ו ס"ק ל"ה במ"ש דמחט לא מקלקלא רק לפי שעה ומש"ה הוי סתימה משא"כ בקלקול אחר שהי' בסתימת הבשר תו לא הוי סתימה:

תוכן העניינים

מהריא הלוי חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה