אור ברסלב

מהריא הלוי חלק א· רבי יצחק אהרן איטינגא

סימן יא

סימן י

ב"ה יום א' כ"ט סיון תרכ"ד לבוב. לאחי יקירי חמיד לבאי חביב עלי כגופאי הרב המופלג החריף השנון אחריתו יהי' מנון המפורסם לתהלה מאד נעלה מוה' יעקב משה איטינגא נ"י

הגיעני נועם נואמך אשר שדרת לן חורפא ומתקא דברי תורה המשמחים לב ונפש. והאומנם טרדותי אשר סביב שתו עלי לא ירפוני עד בלעי רוקי בכל זאת לקחתי מועד לעיין בדבריך ולהשיב לך את אשר ישים ד' בפי. והנה שאלתך בדבר אשר המלך רוסיא נתן חפש ליהודים לקנות אדמה ולשכור פאסעסיעס וכבודך עורר בזה על חשש איזה איסורים בזה אשר יבוארו לפנינו בעז"ה. והנה ראשית דבריך אשר לפעמים אחרי אשר נזרע מין אחד כגון חטים וכדומה אשר לא עלתה ולא צמח יזרעו מין אחר על אותו מקום בלי שום חרישה מקודם ואחרי כן למועד האביב הולך וגדל שבלים מין חטים עם מין אחר מעורבים זה בזה ויש חשש כלאי זרעים. נשתוממתי על המראה איזה דרך עבר רוח ד' מאתך לחוש על דבר כזה אשר הדבר גלוי וידוע דאיסור כלאי זרעים אינו נוהג בחו"ל ובהדיא אמרי' בש"ס קידושין דף ל"ט ע"א רב יוסף מערב ביזרני וזרע ע"ש. והוא מוסכם מכל הפוסקים באין חולק ומותר לזרוע הישראל כלאי זרעים בידו בחו"ל. אמנם אם באין לדון בנדון כזה בארץ ישראל בזה יש עיין:

וראיתי בדבריך שיצאת לדון בדבר החדש דבשעת הזריעה בנ"ד ליכא איסורא משום דאין כאן רוצה בקיומו של כלאים דהרי בשעת זריעתו המין השני סבור היה שלא יצמח המין הראשון וגם אחרי כן כאשר יעלו יחד שני המינים ליכא מראית העין כיון דאפילו היכא שלא זרע רק מין אחד א"א שלא תוציא השדה שום פרידה ממין אחר כמ"ש הרשב"א בתשובה סי' רנ"ט א"כ הגם שגדלו שני המינים יחד לא יאמר שנזרעו שניהם בכוונה רק יתלה משום דא"א בלא"ה והארכת בזה:

והנה דבר חכמה אמרת אבל לא אדע דאם כן בטל האיסור דמקיים כלאי זרעים דלעולם איפשר לתלות דלא פשע הישראל רק נתערב ממילא פרידה אחת כמ"ש הרשב"א. אמנם באמת מלבד דא"א לתלות בהכי דמה שנתערב ע"כ פרידה אחת ממין אחר הוא אחד מאלף ואם יראה הרואה שני מינין מעורבים זה בזה לא יוכל לתלות בהכי דא"כ לא הי' המין האחר מעורב כל כך. אף גם הדבר מבואר בט"ז ובמג"א סי' רמ"ד דלא שייך לומר שהרואה יתלה הדבר בהיתר רק היכא שבאמת נעשה הדבר בהיתר רק דיש לחוש לחשדא בזה יש מקום לומר כיון דאיכא צד היתר לא יחשוד אותו הרואה וידון אותו כי נעשה בהיתר ומש"ה מותר בשדה משום דלאריסיתי' עביד היכא שהאמת כן הוא שהנכרי הוא אריסו אבל אם באמת אין הנכרי אריסו אין להתיר משום דהרוא' יתלה באריסות משום דיש לחוש כשיחקרו ויודע להם האמת שאינו אריס יתלו בשכר יום ע"ש. וא"כ גם כאן היכא דבאמת לא נתערב בכוונה דאז מותר משום דלא ניתנה תורה למה"ש וא"א להיות יושב ומברר כל פרידה ופרידה לעצמה כמ"ש הרשב"א בזה לא שייך מראית העין משום דיתלו הדבר בהיתר כאשר כן הוא האמת אבל בנ"ד שבאמת נזרע המין השני בכוונה א"כ אין לומר דהרואים יתלו הדבר בהיתר שנתערב פרידה אחת אשר א"א להפרישה כמ"ש הרשב"א משום דכשיחקרו ויתברר להם שנזרע בכוונה המין השני יחשדו אותו שנמלך אחר שזרעה חטין לזרעה שעורים ובכי האי גוונא פשיטא דאסור כמבואר במשנה. גם מה שהקשית על שו"ת הרשב"א סי' רנ"ט הנז' שכתב דלהכי בכלאי בגדים לא בטיל ובכלאי זרעים בטיל משום דבכ"ב הדבר בא במקרה משא"כ בכלאי זרעים דא"א בלא"ה ע"ש. וע"ז הקשית דהרי הירושלמי כתב דבכלאי זרעים אסור משום מראית העין א"כ לא הוי רק מדרבנן וא"כ בלא"ה לא דמיא לכלאי בגדים דאסור מה"ת. ולדעתי העני' נראה דהך מראית העין הנזכר גבי כלאים אינו דומה לשאר מראית העין דבכ"ד אין איסור מראית העין רק מדרבנן כמו מי שנשרו כליו במים דבאמת לא עשה שום איסור רק משים גזירת הרואין נגעו בה שיחשדו אותו שסחט כסותו בשבת וכן בהטיית סולם משובך לשובך ובכ"ד. משא"כ בכלאים דכל עיקר איסורו הוא משום ערבוב דהתורה הקפידה שלא יהיו נראין שני מינים כמעורבין ולא על יניקתן זה מזה רק שיהיו שני המינין נראין כמובדלין כמבואר ברש"י בשבת דף פ"ד ע"ב וע"ש בתוס' וא"כ כל שנראין שני המינים כמעורבין אסור מה"ת משום מקיים כלאים. ועי' בר"ש ריש פ"ח דכלאים.

אמנם לפענ"ד יש מקום להתיר בנ"ד בארץ ישראל מטעם אחר. דהנה כבר נודע מ"ש רש"י בכ"ד דכלאי זרעים דרבנן. והתוס' תמהו עליו דהדבר מבואר בש"ס חולין דכלאי זרעים מה"ת דבעי למיסר כלאי זרעים באכילה מקרא דכל תועבה. והנ"ל בזה ליישב קצת דהנה בהא דא"ר יאשי' עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד כתבו הקדמונים דהיינו דוקא לענין כלאי כרם אבל בכלאי זרעים אסור בשני מינין ואם זרע חטה ושעורה וחרצן לוקה שתים משום כלאי כרם וכ"ז. ונתנו טעם לזה משום דבעי' כלאים לבד מכרמך וכרם לא מיקרי אלא כרם הנטוע ומש"ה בעי' ג' מינים אבל שדך מיקרי אף שדה בור ומש"ה לענין כ"ז סגי בשני מינין ע"ש. אבל לא נתנו טעם אהא דמשמע בכמה דוכתי דאסור לזרוע שעורים אצל חטים אף שלא נזרעו במפולת יד כמבואר בפוסקים. ואי לא משמע לי' לר' יאשי' איסור כלאי כרם כי אם במפולת יד משום דלשון זריעת כלאים משמע במפולת יד גם לגבי כלאי זרעים נימא הכי דלענין זה אין לחלק ביניהם. ולזה כתב רש"י דבאמת בכה"ג היכא שלא נזרעו ביחד אין איסור כלאי זרעים רק מדרבנן. וע' בכ"מ פ"ה מה' כלאים הל' ז' מ"ש בשם הראב"ד. ומש"ה בהך דערוגה שזורעין על כל רוח מין אחר א"כ נזרעו בזאח"ז שלא במפולת יד אינו אסור רק מדרבנן. והא דבעי למיסר בש"ס חולין כ"ז באכילה מקרא דכל תועבה היינו בכה"ג שנזרעו במפולת יד דאסור מן התורה גם לדעת רש"י. ולפ"ז הא דתנן הי' שדהו זרועה חטין ונמלך לזורעה שעורין וכו' אשר מזה הוכיחו הפוסקים דכלאי זרעים אסור אף שלא במפולת יד לדעת רש"י הוא רק מדרבנן וכנ"ל:

ומעתה י"ל דבזה"ז שכל האכרים ועובדי האדמה המה נכרים ובגוף האיבעי' בב"מ דף צ' ע"א אי מותר לומר לנכרי חסום פרתי ודוש בה אע"ג דלא קיי"ל כהראב"ד כי אם כדעת הרא"ש וסייעתו דאזלינן בהך בעיא לחומרא וכמבואר בחו"מ סי' של"ח אבל זה דוקא היכא דאם הי' עושה כן הישראל הי' איסור תורה. אבל בנ"ד שזרע בתחילה חטין ואח"כ בראותו שלא עלו וצמחו החטין זרע ע"ג שעורין א"כ לא הוי במפולת יד ואינו אסור רק מדרבנן לדעת רש"י כנ"ל בכה"ג פשיטא דשרי אמירה לנכרי ואפי' בשבת יש מתירין בכה"ג במקום צורך ועי' באו"ח סי' ש"ז ס"ה מכ"ש בשאר איסורין דגוף איסור אמירה לנכרי עכ"פ מידי ספיקא לא נפקא. כן נראה לפענ"ד לכאורה. ויש להאריך בזה ולפי שאין לנו שום נפ"מ בזה מפני שבחו"ל אינו נוהג כלל איסור כלאי זרעים קצרתי.

ובדבר חשש השני שעובדים האדמה בסוסים ושירים קשורים יחד ואיכא לאו דלא תחרוש ואפי' ע"י נכרי אסור לפי מה דקיי"ל בבעי' דחסימה בב"מ ד' צ' לחומרא וכתבת בזה להתיר ע"פ דברי החות יאיר בתשו' סי' ק"נ שמתיר לומר לנכרי להביא לו מטלטלין אף שיודע הישראל שהנכרי יביאם אליו ע"י סוס ושור קשורים יחד משום דלא דמי לדישה שההנאה באה לו מיד בשעת דישה אבל הכא ההנאה באה אח"כ. הנה גוף ספר חו"י אינו כעת תחת ידי. אמנם דברי החו"י לא אוכל להבין דהרי רש"י בב"מ שם פירש הך בעיא דחסום פרתי ודוש בה דישה שלך א"כ לפי מה דקיי"ל לאיסור אפי' היכא דאין הישראל נהנה כלל מהמלאכה ג"כ אסור. ובתוס' שם ד"ה חסום נסתפקו בזה ועי' ברא"ש שם ובשטמ"ק שם. אמנם את אשר כתבת כיון דבלא"ה צריך למכור הבהמות לנכרי משום איסור שביתת בהמתו א"כ הוי כחסום פרתך יפה אמרת. ועי' היטב בשטמ"ק בב"מ שם מ"ש בביאור דברי רש"י שם ודו"ק:

תוכן העניינים

מהריא הלוי חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה