אור ברסלב

מהריא הלוי חלק א· רבי יצחק אהרן איטינגא

סימן טו

סימן יד

ב"ה יום א' ח"י תמוז תרכ"ג לפ"ק לבוב. לכבוד ש"ב וידידי הרב החריף ובקי המופלג בתורה ויראה לתורה ולתעודה ידו הדה ירא ושלם מוה' צבי הירש נ"י איש הורוויץ מבראד יע"א.

מכתב יקרתו הגיעני בעש"ק ומהרתי בא היום להשיבו מפני הכבוד. והנה מכתב שאלתו אשר כתב זה כמשלש שבועות לא ראיתיו בקשתיו ולא מצאתיו ולזאת אבוא על סדר דבריו במכתבו השני. את אשר כתב כ"ת להשיג על דברי שכתבתי במאמר מרדכי סי' מ"ט דחזקת מעוברת לא הויא חזקה העשוי' להשתנות ולא דמי למיתה שכתב הט"ז דחזקת חי לא הוי חזקה משום דעומד למות דשאני התם שהוא עומד למות בכל עת ובכל זמן משא"כ חזקת מעוברת הוא חזקה טובה דאינה מעותדת לילד אלא בזמנה. וע"ז השיב מעכת"ה מדברי התוס' בקדושין דמדמו שמא. יקדש לשמא ימות אף דאינה עומדת בכל עת להתקדש. וגם הרשב"א בחי' יבמות דף קנ"ט מדמה שמא תפיל לשמא ימות וכן הוא בחי' ריטב"א בע"ז ריש פ"ב ובנמוקי יוסף יבמות פט"ו ע"ש ובכ"ד. אבל איני רואה מכל זה סתירה לדברי דהא דחיישי' לשמא ימות אין הטעם משום שכל אדם עומד למות רק הטעם משום שאנו דנין על העתיד להיות לאחר זמן ואמרינן דאין חזקה מועלת כי אם להחזיק הדבר כמו שהי' מקודם כן הוא הדבר עד עכשיו אבל לא להחזיק שכן יהי' גם לעולם ומש"ה חיישי' לשמא ימות וה"ה דחיישי' לשמא יקדש ושמא תפיל וכדומה. ועי' בשו"ת נו"ב מהד"ק חיו"ד סי' נ"ו שכתב כן להדיא. משא"כ בהך דהט"ז שאנו דנין על מה שכבר הי' וחזקת חי היא חזקה טובה אף שעתה הוא מת לפנינו מ"מ חזקת חי שהיא חזקה דמעיקרא עדיפא טפי מחזקת מת שהיא חזקה דהשתא. ורק כל טעמו של הט"ז דחזקת חי אינה חזקה טובה משום דעומד למות ולזה שפיר כתבתי דחזקת מעוברת אם באנו לדון אימתי ילדה דהיינו על זמן העבר אז הוי' חזקת מעוברת חזקה טובה לומר דעכשיו ילדה משום דחזקה דמעיקרא עדיפא. ואינו דומה לדברי הט"ז ומטעם שכתבתי דהכא אינה מעותדת לילד כ"א בזמנה. וזה פשוט. אמנם מדברי מהרי"ט ח"א סי' י"א יש מקום להשיב על דברי ויש ליישב ואין להאריך.

את אשר השיג כת"ה על דברי אאמו"ר הגאון הכ"מ במאמר מרדכי סי' מ"ח במ"ש להשיג על מהרש"א בביצה פ"ק דאם נשלמו ח' ימים ביו"ט הוי מוקצה ובמאמר מרדכי השיג עליו דכיון שנשלמו היום ח' ימים הוברר הדבר שהוא בן קיימא והי' מותר אף ביום א' ללידתו וממילא לא הוי מוקצה בה"ש. וע"ז כתב מעכת"ה כיון דמחמרינן בספק מוכן כמו בדאורייתא א"כ לא אמרי' במוכן יש ברירה. גם בזה אין דבריו מכוונים וגם אי נימא דבדרבנן נמי אין ברירה הכא מותר לד"ה. דענין ברירה לא שייך רק היכא שהדבר ספק אם הי' הדבר מקודם כמו שנתברר אח"כ כמו בלוקח יין מבין הכותים דכשמפריש אח"כ יש לנו ספק אם בשעת אמירתו היה עומד להפריש אלו השני לוגין או אולי בשעת אמירתו הי' עומד להפריש שני לוגין אחרים. וכן לאיזה שארצה אגרש דכשמגרש אח"כ יש ספק שמא בשעת כתיבה הי' עומד לגרש אחרת ובאם מתי מחולי זה דאף שמת אח"כ מאותו חולי יש ספק שמא בשעת הגירושין לא נגזר עליו מיתה עדיין. וכל היכא דאיתא בש"ס ענין ברירה הוא על אופן זה יעי' בנמוקי יוסף ביבמות ריש פ"ב משא"כ הכא דכשחי הולד ח' ימים אין כאן שום ספק נפל כלל דכל ששהה שמונה ימים בבהמה אינו נפל דאף דנימא שאתמול לא הי הולד ראוי לחיות מחמת סיבה אחרת מ"מ נפל ודאי לא היה והי' מותר באכילה וממילא לא איתקצאי בין השמשות ולא שייך כאן ברירה כלל. וכעין שאמרו וכבר בא חכם. ואף דבה"ש לא נודע עדיין אם יתקיים שמונה ימים והי' ספק נפל עדיין מ"מ כיון שבאמת לא הי' נפל רק שהבעלים לא ידעו הוי כמוקצה שיבש ואין הבעלים מכירין אותו דשרי כיון דבאמת היה ראוי אף שהבעלים אינם יודעין לא הוי מוקצה. וראי' גדולה לזה מהא דאמרינן בש"ס סוכה דף ל"ה ע"ב דמש"ה יוצאין באתרוג של דמאי מיגו דאי בעי מפקיר נכסיה וכו' והתם ביו"ט ראשון דוקא מיירי ואמאי לא ליתסר משום מוקצה דבה"ש עדיין לא הפקיר נכסיו. ואף דבטבל לא שייך מוקצה דטבל מוכן הוא אצל שבת מ"מ הרי לשיטת הרמב"ן דטבל הוי שפיר לכם והכא באתרוג של תרומת מעשר של דמאי עסקינן יעוי' בר"ן ובחי' הריטב"א בסוכה שם. א"כ תו הוה מוקצה. ועי' במג"א סי' תרנ"ה. אלא ע"כ כיון דהטעם דעניים אוכלין דמאי הוא משום דלגבי עניים סמכינן אהא דרוב ע"ה מעשרין הם. וא"כ אם מפקיר נכסי' ביו"ט תלינן למפרע שהדמאי הי' כבר מתוקן והת"מ שהפריש הי' בטעות ואיגלאי מילתא למפרע שהי' מותר גם בה"ש ומש"ה לא הוי מוקצה. ומיושב בזה קושית השעה"מ פ"ח מה' לולב למאי איצטריך הש"ס למימר דמש"ה יוצאין בדמאי מיגו דאי בעי מפקיר נכסיו הלא אפי' לא יפקיר נכסי' רק יפקיר האתרוג לבד ג"כ יהא מותר דהפקר פטור מן המעשר יעו"ש. ולפמ"ש א"ש דאם לא יפקיר נכסיו א"כ הוא עשיר ולא סמכינן ארובא וחיישי' שהדמאי אינו מתוקן וא"כ הי' האתרוג אסור בין השמשות ולכך אף אם יפקירנו ביו"ט שוב אסור משום מוקצה ומש"ה קאמר דיפקיר נכסי' והוה עני ותלינן שכבר ניתקן קודם בין השמשות ביד הע"ה שקנה מידו האתרוג ואיגלאי מילתא למפרע דלא הוי מוקצה. ודו"ק. וע"פ האמור יש מקום ליישב קושית התוס' בערובין ובשבת וסוכה למאי איצטריך לומר בדמאי מיגו דא"ב מפקיר נכסי' בלא"ה שרי הואיל וחזי לעני וכמו דשרינן בתרומה הואיל וחזי לכהן יעו"ש ולפמ"ש י"ל דהנה בתוס' שבת דף קכ"ז ע"ב הקשו מהא דאמרי' בגדי עניים לעשירים לא והכא שרינן תרומה הואיל וחזי לכהן ותירצו דהכא לכ"ע חזיא אלא דאיסורא הוא דרביע עלייהו אבל התם לא חזו מחמת גריעותא ע"ש. באור דבריהם נלענ"ד דודאי תרומה תורת אוכל עליו ואף שהיא אסורה לישראל מ"מ גם לפי דעת הישראל מודה הוא שמותרת לכהן מש"ה שרי משא"כ בבגדי עניים לעשירים דמאוס הוא אצלו מחמת גריעות' ואינו ראוי לכלום בעיניו. ומעתה י"ל דגבי דמאי א"א להתיר הואיל וחזי לעני משום שלפי דעת העשיר דלגבי דידיה חיישינן שהדמאי אינו מתוקן גם לעני הוא אסור ואינו ראוי לכלום ודמי שפיר לבגדי עניים לעשירים משא"כ בתרומה דגם לפי דעת הישראל מותרת הוא לכה ומש"ה הוצרך לומר בדמאי הואיל דא"ב מפקיר נכסי' והוי עני ונתברר הדבר למפרע שהי' מתוקן. ודו"ק היטב. וזה דבר יקר מאוד.

אמנם כשאני לעצמי לא זכיתי להבין דברי המהרש"א מטעם אחר. דהרי אלו שמונה ימים בבהמה פשיטא דלא בעינן מעל"ע ומותר תיכף בליל שמיני כמבואר בשבת דף קל"ו ע"א וברש"י שם להדיא והפרמ"ג שכתב להיפך דבריו תמוהים כנודע וכבר השיג עליו כתשו' ח"ס חיו"ד א"כ מהיכן פשיטא לי' למהרש"א דאיתקצאי בה"ש הא כיון דבה"ש הוא ספק לילה כיון דחשש נפל הוא רק מדרבנן לדעת רוב הפוסקים משום דחיישי' למיעוט המצוי א"כ איפשר שמותר בספק לילה. ואין הזמן מסכים עמדי לעיין בזה וצ"ע. ועי' במג"א ריש סי' תקס"ב:

ואת אשר נסתפק מעכ"ת בגוסס בשבת או ביו"ט ואמר שכבר גירש אשתו ומבקש לפוטרה מחליצה אם נאמן דכאן לא שייך לומר הואיל ובידו לגרשה מאחר ששבת היום. לא הבינותי הרי בעל שאמר גרשתי את אשתי לא הוי רק ספק מגורשת ובלאו הכי צריכה חליצה. וגם כיון שאמר שכבר גרשה קודם שבת בלא"ה אינו נאמן וגם בחול היכא שאמר גרשתי אתמול אינו נאמן לדעת הרבה פוסקים גם מכאן ולהבא דבחד גופא לא פלגינן דבורא ועי' בב"ש ריש סי' קנ"ב. אמנם בגוף הדבר נראה לפענ"ד דמה שאמרו בש"ס דבעל שאמר גרשתי את אשתי נאמן הואיל ובידו לגרשה לא משום שיש לו מיגו דאי בעי מגרש לה עתה רק הואיל ובידו לגרשה נאמן משום דהוה לי' כבעלים דנאמנים על שלהם וכדאמרי' פ' הניזקין כל שבידו נאמן ואף שאין דבר שבערוה פחות משנים מ"מ נאמן להתיר היכא דהוי בידו ועי' היטב ביבמות דף פ"ח ע"א ובתוס' שם ד"ה מידי שמבואר כדברי ועי' בש"ך סי' קכ"ד ס"ק א'. ומעתה דינו מבואר דהרי הרא"ש בגיטין פ' הניזקין בכלל י"א ביאר דהיכא שבידו נאמן אפי' היכ' שאינו יכול לעשותו עתה כגון שיהי' לו הפסד וכדומה ואף בס"ת נאמן אע"פ שהאזכרות כבר נכתבו יעו"ש היטב. וה"ה הכא פשיטא דנאמן. כן נ"ל ברור לדעת הרא"ש ומיושב בזה קושי' התוס' ב"ב דף קל"ד ע"ב ד"ה הואיל ודוק. והנני ש"ב וידידו.

תוכן העניינים

מהריא הלוי חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה