מהריא הלוי חלק א· רבי יצחק אהרן איטינגא
סימן ו
ב"ה יום ו' עש"ק כ"ז אלול תרכ"ט לבוב:
לכבוד הרב החסיד המפורסם ערוגת הבושם ירא ד' מרבים כש"ת מוה' מרדכי
אברהם גאדמאן נ"י
מכתב שאלתו הגיעני בש"ץ אחד מתפלל תפלת מוספין בשכר וזה שני שבועות אשר נתן ת"כ בפני עדים אשר אם ימחלו לו אנשי הקלויז את השכר אשר קיבל מקודם בעד השנה הבע"ל אזי לא יתפלל והנה רוב אנשי הקלויז הנושאים בעול הקלויז רובם ככולם ענו ואמרו לו בפה מלא שהם מוחלים לו במחילה גמורה אבל איש אחד יש שאומר שהוא רוצה שהש"ץ הזה יתפלל והוא מסית עוד אנשי גילו שיאמר וכן.
הנה לפענ"ד הדבר פשוט כי כוונת הש"ץ בעת שנתן הת"כ הי' להראות כי הוא אינו מתפלל בעבור אהבתו להיות ש"ץ כי אם מוכרח הוא בעבור שכרו שקיבל מקודם ואם לא בשביל הכרח הממון לא יתפלל וא"כ הדבר כיון דזט"ה במעמד אנשי העיר יכולין ליתן במתנה כמבואר באו"ח סי' קנ"ג סעי' י"א א"כ כיון דנמחל לו הממון כדין ממילא אסור לו להתפלל מחמת הת"כ. ואף אם נימא דעיר יאברוב נידון כשל כרכים מ"מ בקלויז נראה דדינו כבהכ"נ של טרסיים דאמרי' בגמ' כיון דאינהו עבדוה יכולין למכור אף בשל כרכים. וגם בלא"ה מבואר במג"א שם ס"ק ל"ז בשם המ"ב שהאידנא זט"ה יכולין למכור אף בכרכים וה"ה שיכולין ליתן במתנה דמתנה כמכר כמבואר בגמ' ומעות שגבו קיל טפי דאין בו שום קדושה דהזמנה לאו מילתא הוא רק דאסור לשנות מדעת המתנדבים כמ"ש המג"א שם ס"ק ה' ואם הצבור מסכימין יכולין לשנותו למה שירצו. ומה שאיזה מהם מוחים לא משגחינן בהו כמבואר בשו"ת מגיני שלמה חאו"ח סי' ד' דהולכין בזה אחר הרוב. אשר על כן הדבר פשוט לדעתי העני' אשר אם רוב בני הקלויז ובתוכם רוב מהמשתדלין בעניני הקלויז דהם נקראים טובי העיר לענין זה מוחלין לו הממון שקיבל אסור לו להיות ש"ץ עד שישאל על הת"כ. ולאשר הדבר פשוט מאוד גם אין הזמן מסכים להאריך בפלפול קצרתי. דברי ידידו.