אור ברסלב

מהריא הלוי חלק א· רבי יצחק אהרן איטינגא

סימן ה

סימן ד

ב"ה יום ד' דסליחות תרכ"ט לבוב. היושבי בשמים יכתוב ויחתום לחיים את כבוד ש"ב ידיד נפשי הרב הגאון המפורסים החריף ובקי משנתו קב ונקי צח השכל ונקי הרעיון שישלתא דיחוסא רם וגבה ונשא כש"ת מוה' לו הורוויץ נ"י בק' באלאחוב יע"א.

יקרת מכתבו הגיעני והתענגתי להתבשר משלומו ושלום תורתו. ובדבר השאלה דשאילנא קדמיכון בתפילין שנמצא באות צ' של ממצרים לא הי' נוגע היו"ד של הצ' בנו"ן שלה ונראה שנפסק כחוט השערה ואינו ניכר להדיא פרידתה כי צריך הבטה יתירה להבין ההפסק אם רשאין לתקן ההפסק או אם הוי שלא כסדרן. ומעכת"ה האריך בזה במועצות וד ויבואר לפנינו בעז"ה. והנה מקור הדברים הוא בש"ע סי' ל"ב סעי' כ"ה דמבואר שם דיש חלוק בין צד"י שכתבה יוד נון וכן בשין שכתבה עין יוד וכדומה אסור לתקן אחר שכתב עוד משום דהוי שלא כסדרן משום דכיון דנדמו לאותיות אחרות אם מתקנן אח"כ הוי שלא כסדרן אבל אם היודין של האלפין ועיינין וכדומה לא היו נוגעין בגוף האות ותינוק דלא חכים ולא טפש מכירם אע"פ שכתב לפניהם יכול לחזור ולתקן דכיון דצורת האות היתה ניכרת ליכא משום כתבן שלא כסדרן ומעתה מבואר דבנ"ד דלא הי' נוגע היו"ד של הצדי בנון לה א"כ נדמו לאותיות אחרות ואין צורת אות הצ' ניכרת אם כתב לפניו אסור לתקן משום דהוי שלא כסדרן. אמנם מעכת"ה הביא לנו מחלוקת האחרונים דהפרמ"ג מפרש דהך דיודין של אלפין ועיינין שאינן נוגעין מותר לתקן מיירי שאין פרידתן ניכר להדיא הא פירוד רב שנשתנה האות לא מהני תינוק ולפי דבריו ע"כ הא דצד"י שכתבה יוד נון אסור לתקן מיירי אף באין פרידתן ניכר ואפ"ה אסור לתקן וא"כ גם בנ"ד אסור לתקן גם באין פרידתן ניכר

אמנם הגאון מוה' ברוך מלייפניק ז"ל בהגהותיו שם רוצה לומר דגם בצד"י שכתבה יוד נון אם אין הפירוד ניכר מותר לתקן. וכן משמע מלשון הש"ע של הגאון התניא זצ"ל שכתב דבצד"י ושי"ן הולכין אחר קריאת התינוק בין להקל וכו' מבואר דאם התינוק קורא אותו צדי מותר לתקן וא"כ בנ"ד דאין פרידתן ניכר והתינוק קורא אותו צדי מותר לתקן לדעת הני תרי גאוני בתראי. וכאשר עיינתי בזה נפלאתי מאוד דהרי הדבר מבואר להדיא כדברי הפרמ"ג בהא דקי"ל דאם יש חטוטרת לחי"ת ונפסק למעלה אם אין ניכר להדיא פרידתן מותר להדביקם ועי' בט"ז שם ס"ק כ' ומטעם דע"י החטוטרת חשיב כאינו נדמה לשני דיינין וכיון שאינו נדמה לאות אחרת מותר לתקן אף אם כתב לפניו אח"כ עכ"פ מבואר להדיא דבאינו נדמה לאות אחרת אינו מותר לתקן רק באין פרידתן ניכר משמע דבנדמה לאות אחרת כמו בנ"ד בצדי שכתבה יוד נון אסור לתקן אף באין פרידתן ניכר. ועוד יפלא על הגאון בעל התניא זצ"ל שכתב דבצדי שכתבה יוד נון הולכין אחר קריאת התינוק דלא די שדבריו סותרין דברי המג"א שם ס"ק ל"ו שכתב להדיא דבזה אפי' תינוק יכול לקרותו פסול. אלא שסותר דברי עצמו שכתב שם למעלה באותו הסעיף דבצרי שכתבה יוד נון אע"פ שהתינוק קוראה כהלכתה אינו יכול למקנה אח"כ אמנם נראה לפע"ר לתקן שיהו דברי חכמים קיימים ואין כאן מחלוקת כלל. דשלשה חילוקים יש בדבר דאם יש פירוד רב ביניהם בזה אף ביודין של אלפין ועיינין אף שאינו נדמה לאות אחרת מ"מ כיון שיש פירוד רב ואין על זה צורת אות אל"ף כלל בזה אסור לתקן והוי שלא כסדרן ואינו מועיל קריאת התינוק כלל. וזה מדויק בדברי הפר"מג שם שכתב הא פירוד רב שנשתנה האות לא מהני תינוק. ואם נפרדו היודין בלי פירוד רב בזה החילוק מבואר בש"ע סעי' כ"ה דביודין של אלפין ועיינין שאינן נוגעין מותר לתקן אם התינוק קורא כהלכתו אבל בצדי שכתבה נון יוד אסור לתקן ואינו מועיל קריאת התינוק כמ"ש המג"א ס"ק ל"ו וגם הגאון התניא בתחלת סעיף ל' ומטעם דכיון שאנו רואין להדיא שנשתנה צורת אות הצדי לנון ויוד אין אמירת התינוק מועלת כלל. ומש"ה מבואר בש"ע סעי' כ"ה דאם יש חטוטרת על החי"ת אף שנפסק ונראה כשני זיינין כיון דמחמת החטוטרת אינו נדמה לאות אחר ואין פרידתן ניכרת להדיא דמי ליודין של אלפין ועיינין דכל שאין פירוד רב ביניהם מועיל קריאת התינוק לענין שיהי' מותר לתקן הא אילו הי' פירוד רב ביניהם אף ביודין של אלפין ועיינין שאינן נוגעין אינו מועיל קריאת התינוק וכמ"ש הפרמ"ג ומכ"ש בח' עם חטוטרות. אבל אם אין הפירוד נראה כלל להדיא אלא אחר העיון היטב בזה אף בצדי ושין מועיל קריאת התינוק וכמו שסיים הגאון בעל התניא שם.

וזה מדוייק ג"כ בדברי המג"א ס"ק ל"ו שכתב בצדי שכתבה יוד נון דאפי' תינוק יכול לקרותה פסול כיון דנראית כשתי אותיות משמע בהדיא דאם אינו נראה כב' אותיות גם בזה מועיל קריאת התינוק. וזהו שכתב הגאון מלייפניק דבאין הפירוד ניכר בין הנון ליוד שבצדי דמועיל קריאת התינוק וזה ברור ואמת לפענ"ד ומוכרח לומר כן לישב דבריהם ממה שהקשיתי לעיל. ומעתה בנ"ד שכתב מעכת"ה כי צריך הבטה יתרה להבין ההפסק בזה מותר לתקן לדברי הכל וכמ"ש. ויש להסביר עוד דברי אלה דבאמת צריך להבין ממ"נפ אם האות כשרה כמות שהוא למה צריך תיקון ואם האות פסולה וצריך תיקון א"כ תו הוי שלא כסדרן. אמנם באור הדברים למדנו מדברי מהרי"ק שהביא הב"י סי' ל"ו שכתב דענין שלא כסדרן אינו תלוי בהכשר האות והעיקר אנו מקפידין שיהו עיקר צורת האותיות נעשית כסדרן ואף דהכשר האות לא נגמר עד שיתקן מ"מ כיון שעיקר הצורה נעשית כסדרן כשר. כן מוכח מדברי מהרי"ק למעיין שם. ומעתה אם יש פירוד רב אין על זה צורת אות אלף כלל ואינו מועיל קריאת התינוק דאף דאינו נדמה לאות אחר מ"מ גם צורת אלף אין לו וכל שאין צורת האותיות כסדר מיקרי שלא כסדרן אם מתקן אח"כ. אבל אם אין פירוד רב ומ"מ ניכרת הפרידה בזה יש חילוק דהיכא דאינו נדמה לאות אחר מועיל קריאת התינוק לענין דמותר לתקן דכיון שהתינוק אומר שהוא אלף חשוב צורת האותיות נעשו כסדר משא"כ היכא דנדמה לאות אחר ע"י זה דנדמה לאות אחר מיקרי אין צורת האותיות נעשו כסדר. אבל אם אין ההפרד נראה כלל כי אם בעיון היטב כיון דבתחלת ההשקפה נראה כאות צ' וגם התינוק אומר כן תו מיקרי צורת האותיות נעשו כסדר ולא הוי שלא כסדרן ומותר לתקן. כן נלפענ"ד. ומה שחידש מעכת"ה דלפי מה שכותבין סופרי זמנינו היוד השניה מהצ' ברגל שמאלי דכיון דנחסר רג ימיני אין על זה צורת יוד וכיון שאינו נדמה לאות אחר מותר לתקן אמינא דילידא אמי' כוותי' תלד כי דבריו נכונים מאוד להלכה ולמעשה וכל כי הני מילי מעליותא לתאמרו משמיה. דברי ידידו:

תוכן העניינים

מהריא הלוי חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה