אור ברסלב

מהריא הלוי חלק א· רבי יצחק אהרן איטינגא

סימן ב

סימן א

ב"ה יום ו' עש"ק ג' כסלו לחר"ת לפ"ק לבוב. ברכות שמים מעל לכבוד ידידי הרב הג' החריף ובקי המפורסם ערוגת הבושם איש אשכולות מעטה תהלות יקר הערך כקש"ת מוה' אורי שרגא טובעש נ"י האבד"ק יאס יע"א.

מכתב יקרתו הגיעני בדבר השו"ב ר' צבי מק' פאדעלויא. לא ידעתי מה זו שאילה דאם אמת הדבר שהודה בעצמו שעבר על קריבה דג"ע ר"ל. א"כ צריך בדיקת סכין לדעת הרמב"ם דקיי"ל כוותי' ואף דלא נתברר שעשה כן ג"פ ובכה"ג אין דינו כמומר רק כפסול לעדות דמודה הרמב"ם דא"צ לבדוק לו סכין כמ"ש בש"ע סי' ב' סעי' ו' מ"מ כיון שעשה בפרהסיא ברחוב העיר בזה הוי מומר גם בפעם אחת כמ"ש הט"ז שם ס"ק ט' בשם הדרישה דלא מקרי משומד רק אם עשה בפרהסי' או כמה פעמים ע"ש משמע דאם עשה בפרהסיא גם בפ"א הוי מומר. ועי' בפר"ח יו"ד סי' קי"ט ס"ק כ"ח שהביא בשם תשו' הרא"מ דטבח הממונה על הצבור ומושכרין לקהל לשנה נאסר גם בפעם א'. וגם בלא"ה כיין שבזמנינו המנהג בכמה מקומות שלוקחין מכשרות יותר מטרפות ועי' בט"ז וש"ך סוף סי' י"ח ובכה"ג דינו כטבח ששוחט לעצמו ומוכר לאחרים כמ"ש הפר"ח שם בשם הרא"ש ובשוחט לעצמו כתב הש"ך להדיא סי' ב' ס"ק כ' דגם בפעם אחת שעבר צריך בדיקת סכין. ומ"מ יש לדון בזה לדעת הרמב"ן דסובר דקריבה דג"ע אינו אסור רק מדרבנן תו לא הוי מומר דהרי אף בחלול שבת באיסור דרבנן לא הוי מומר כמ"ש אא"ז התב"ש סי' ב' סעי' ט"ז ובשמל"ח שם ס"ק כ"ו וס"ק כ"ח. וגם י"ל דאין אדם משים עצמו רשע ואינו נאמן על הודאתו שעשה איסור לא מבעיא אם נאמר דאיסור קריבה דג"ע הוי מה"ת פשיטא דאמרי' בזה אאמע"ר ואינו נאמן. אלא אף אם נאמר דאינו אסור רק מדרבנן מ"מ גם באיסור דרבנן אמרי' אאמע"ר כמ"ש הקדמוני' בכתובות דף י"ח ע"ב ועי' בתומים בכללי מגו ס"ק ק"ה. מיהו מצד הע"א שהעיד עליו הי' מקום לאוסרו לפי דברי היש"ש שהביא התב"ש שם סעי' כ"א דאם יצא על השו"ב ש"ר מכבר שוב יש להעבירו גם ע"פ עד א' אם הוא בר סמכא. מיהו בנ"ד אין אנו צריכין לכל זה מאחר שעובר על תקנת הקהל ושוחט בלי טאקסע א"כ משפטו חרוץ בש"ע בשם הרא"ש דשחיטתו אסורה. וגם מצד שאינו מראה סכינו לחכם העיר דע"פ דינא דגמר' משמתינן לי' ואף דהאידנא מחלו חכמים על כבודם בזה מ"מ אם החכם עומד וצווח שאינו מוחל ומוחה בידו שלא לשחוט והשוחט ממרה את דבריו גם בזה"ז שחיטתו אסורה כמ"ש בשו"ת ברית אברהם סי' י"ג ובשו"ת הגאון החסיד בעל התניא בש"ע יו"ד ובשו"ת נו"ב מהד"ת סי' כ"ח בשם בן הגאון המחבר ובשו"ת מאמר מרדכי שחיבר אאמו"ר הגאון זצ"ל סי' כ'. וגם מצד הכתב איסור שחתמו עליו ואחר שקראוהו בפה יש לאסור שחיטתם דאף שמה שנכתב שם לשון קבלנו עלינו באיסור גמור יש לדון בזה דאם באמת לא קבלו מקודם אין בלשון זה ממש מאחר שהוא לשון עבר ועי' בסמ"ע סי' ע"ג ס"ק י"ח ובש"ע יו"ד סי' רל"ב סעי' י"ב בהג"ה ובש"ך שם מ"מ מה שנכתב שמה שאם יעבור ע"ז יאסור שחיטתו כנבלה וכו' מצד זה יש לאסור שחיטתו דאף דהוי מתפיס בדבר האסור מ"מ כיון דקודם שהתפיס אמר לשון איסור אינו מזיק מה שהתפיס אח"כ בדבר האסור כמ"ש המל"מ פ"א מנדרים ה"ז בשם מהרלב"ח. ולכן מכל הני טעמי הדבר פשוט דשחיטתו אסורה ויפה דן מעכ"ת ויפה הורה. דברי ידידו הדוש"ת בלונ"ח:

תוכן העניינים

מהריא הלוי חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה