אור ברסלב

מדרש תנאים על ספר דברים

פרק לג

פרק לב

פסוק א

וזאת הברכה זאת וזאת הן וכבשיהן לפי שהוא מקנתרן בראשו שלענין מזי רעב (לב כד) לפי כך הוא חוזר ומברכן בסופו וזאת הב':

ד״א וזאת הבר' זאת וזאת הן וכבשיהן לפי שהיה מוכיח את ישראל בראשו של ספר אלה הדברים (א א) לפי כך הוא חוזר ואומ' להן דברי נחמות בסופו וזאת הבר' וכל הנביאים למדו ממשה להיות מוכיחין את ישראל דברים קשים מתחלה אין לך שאמ' דברים קשים מתחלה כיוצא בהושע שנ' (הושע ט יד) תן להם ה' מה תתן הוכה אפרים שרשם יבש (שם ט טז) ימאסם אלהי (שם ט יז) וחזר ואמר להם דברי נחמות (שם יד ה - ח) ארפא משובתם אהיה כטל לישר' ילכו יונקותיו ישובו ישבו בצלו:

וכן יואל אומ' דברים קשים מתחלה (יואל א ב - ה) שמעו זאת (הכהנים) [הזקנים] עליה לבניכם ספרו יתר הגזם אכל הארבה הקיצו שכורים ובכו וחזר ואמ' להם דברי נחמות (שם ד יח) והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס:

וכן עמוס אמ' דברים קשים מתחלה (עמוס ד א) שמעו הדבר הזה פרות הבשן אשר בהר שומרון אלו בתי דינין שלהן העושקות דלים הרוצצות אביונים:

וחזר ואמ' להם דברי נחמות (שם ט יג) הנה ימים באים נאם ה' ונגש חורש בקוצר:

וכן מיכה אמ' דברים קשים מתחלה (מיכה ג ב - ד) שונאי טוב ואהבי רע ואשר אכלו שאר עמי אז יזעקו אל ה' וחזר ואמ' להם דברי נחמה (שם ז יח - כ) מי אל כמוך נושא עון ישוב ירחמינו תתן אמת ליעקב:

וכן ירמיה אומ' דברים קשים מתחלה (יר' ז לד) והשבתי מערי יהודה ומחוצות ירושלם קול ששון וקול שמחה וחזר ואמ' להם דברי נחמ' (שם לא יב - יג) אז תשמח בתולה במחול וריויתי נפש הכהנים דשן יכול משאמ' להם דברי תוכחות ואמ' להן דברי נח' חזר ואמ' להם דברי תוכחות ת״ל (שם נא סג - סד) והיה ככלותך לקרוא את דברי הספר הזה תקשר עליו אבן ואמרת ככה תשקע בבל ולא תקום:

הוי משאמר להן דברי תוכחות וחזר ואמ' להן דברי נחמות לא חזר ואמ' להן דברי תוכחות אלא דברי נחמ':

ד״א וזאת הברכה זו מוסף על ברכה ראשונה ואיזו זו תפלה למשה איש האלה' אבל איני יודע איזה יקדום אם תפלה קודמת לברכה ואם ברכה קודמת לתפלה וכשהוא אומ' וזאת הברכה הוי תפלה קודמת לברכה:

ד״א וזאת הברכה הרי זו ברכה מוספת על הברכה שבירכן יעקב אבי' דכת' וזאת אש' דב' לה' אבי' ויברך אותם נמצינו למידים שממקום שסיים אבינו יעקב לברך משם התחיל משה רבינו מברך וז' הב':

הברכה אל תקרא הבר' אלא הבריכה מה בריכה מטהרת טמאים כך משה מקרב רחוקים להלן בתיה וכאן יחי ראובן ואל ימות:

אשר ברך משה אלו אחרים בירכו את ישראל ראויים היו לכך על אחת כמה וכמה שבירכן משה נמצינו למידים שראוי היה משה לברך את ישראל וראוים היו ישראל להתברך מפי משה:

איש האלה' מלמד שהיה מברך והקב״ה מקיים וכן דוד אומ' (ש״ב כג ג) צדיק מושל יראת אלהים מצינו שהצדיקים מושלים במעשיו שלהקב״ה שהרי גזר גזירות בעולם ובאו צדיקים וביטלום משה עשה את היום לילה יהושע עשה את הלילה יום שמואל עשה את הקיץ חורף אליהו עשה את החורף קיץ משה עשה את הים יבשה אלישע עשה את הנחל גבים גבים הקב״ה מחיה [מתים] ואליהו ואלישע החיו מתים הקב״ה ממתיק מר ומברך את הממועט אף הן עשו כיוצא בו לפי כך נקראו הנביאים איש האלהים ומשה רבינו אב לנביאים והוא אחד מעשרה שנקראו איש האלהים:

משה נקרא איש האלהים תפלה למשה איש האלהים (תה' צ א):

אלקנה נקרא איש האלהים שנ' (ש״א ב כז) (ויצא) [ויבא] איש האלהים אל עלי זה אלקנה:

שמואל נקרא איש האלהים שנ' (שם ט ו) הנה נא איש אלהים בעיר הזאת:

דוד נקרא איש האלה' שנ' (נחמ' יב כד ע״ש) כמצות דוד איש האלה':

שמעיה נקרא איש האלה' שנ' (מ״א יב כב ע״ש) ויהי דבר ה' אל שמעיה איש האלה':

ויעדוא נקרא איש האלה' שנ' (שם יג א ע״ש) הנה איש אלהים בא מיהודה:

אליהו נקרא איש האלה' שנ' (מ״ב א יג ע״ש) תיקר נא נפשי בעיניך איש האלה':

אלישע נקרא איש האלה' שנ' (שם ד ט) הנה נא ידעתי כי איש אלהים קדוש הוא:

מיכה נקרא איש אלהים שנ' (מ״א כ כח) ויגש איש האל' ויאמר אל מלך ישראל ויאמ' כה אמר ה' יען אשר אמרו ארם אלהי הרים ה':

אמוץ נקרא איש האלה' שנ' (דהי״ב כה ז) ואיש האל' בא אליו לאמר המלך אל יבא עמך צבא ישראל:

את בני ישראל הכל בזכות יעקב שנ' (ברא' מט ב) הקבצו ושמעו בני יעקב:

לפני מותו וכי עלת על דעתינו לאחר המיתה ואם כן למה נאמ' לפני מו' סמוך למיתה וה״א (מלא' ג כג) הנני שלח לכם את אליהו הנביא לפני בוא יום ה' וכי עלת על דעתינו לאחר הביאה ואם כן למה נאמ' לפני בוא יום ה' סמוך לביאה:

פסוק ב

ויאמר ה' מסיני בא מלמד שלא רצה משה לתבוע צרכיהן של ישראל תחלה עד שפתח בשבחו שלהקב״ה מושלו מלה״ד לניטור שהיה עומד על הבימה (ונזכר) [ונשכר] לאחד שיבוא וידבר על ידיו ולא רצה לתבוע צרכו שלאותו האיש תחלה אלא פתח בשבחו שלמלך התחיל מקלסו ואומ' אשרי העולם מי בתוכו אשרי העולם מי דיינו עלינו זרחה חמה עלינו זרחה לבנה וחזר ופתח בצרכו שלאיש וחזר וחתם בשבחו שלמלך:

וכן את מוצא שלא רצה משה לתבוע צרכיהן שלישראל תחילה אלא פתח בשבחו שלהקב״ה ויאמר ה' מסיני בא ואחר כך בצרכן שלישראל וזאת ליהודה וללוי אמר לבנימין אמר וליוסף אמר וחזר וחתם בשבחו שלהקב״ה אין כאל ישורון:

וכן את מוצא בדוד שלא רצה לתבוע צרכיהן של ישראל תחילה אלא פתח בשבחו שלהקב״ה תחלה (תהי' קמט א) שירו לה' שיר חדש ואחר כך פתח בצרכיהן שלישראל כי רוצה ה' בעמו (שם קמט ד) וחזר וחתם בשבחו שלהקב״ה הללויה הללו אל בקדשו (שם קנ א):

וכן את מוצא בשלמה בנו שלא רצה לתבוע צרכיהן של ישראל תחלה אלא פתח בשבחו שלהקב״ה תחלה ויאמר ה' אלהי ישראל אין כמוך (מ״א ח כג) ואחר כך הוא אומ' רעב כי יהיה בארץ (שם ח לז) ובאחרונה הוא אומ' ועתה קומה ה' אלהים לנוחך ה' אלהים אל תשב פני משיחיך (דהי״ב ו מא - מב):

וכן את מוצא בשמונה עשרה ברכות שקבעו חכמים ונביאים שלא רצו לתבוע צרכיהם של ישראל תחלה אלא פתחו בשבחו של הקב״ה ברוך אתה ה' אלהינו ואלהי אבו' א' אב' א' יצ' וא' יעקב ובשניה הוא אומ' תחית המתים ובשליש' הוא אומ' קדושת השם ואחר כך הוא אומ' גאלינו ה' אלהינו גאולה שלימה מלפניך ובאחרונה הוא אומ' ועתה א' מודים אנחנו לך:

[ד״א] ויאמר ה' מסיני בא מלמד כשנגלה הקב״ה ליתן תורה לישראל לא נגלה להם מרוח אחת אלא מארבע רוחות שנ' ה' מסיני בא זו רוח צפונית:

וזרח משעיר למו זו רוח מזרחית:

הופיע מהר פארן זו רוח דרומית:

ואתה מרבבת קדש זו רוח מערבית:

ד״א ה' מסיני בא מלמד כשנגלה הקב״ה ליתן תורה לישראל לא נתנה להן בלשון אחת אלא בארבעה לשונות שנ' ה' מסיני בא זה לשון הקדש:

וזרח מש' למו זה לשון רומי:

הופיע מהר פא' זה לשון ערבי:

ואתה מר' קדש זה לשון ארמי:

ד״א ה' מסיני בא מלמד כשנגלה הקב״ה ליתן תורה לישראל לא לישראל נתנה בלבד אלא לכל אומות העולם שנ' (ישע' מה יט) לא בסתר דברתי כשנתתיה מתחלה לא נתתיה בסתר במקום ארץ חשך לא אמרתי לזרע יעקב לאלו אני נותנה תהו בקשוני לא נתתיה בטכס אלא אני ה' דובר צדק מגיד מישרים:

ד״א ה' מסיני בא מלמד כשנגלה הקב״ה ליתן תורה לישראל הרעיש כל העולם כולו על יושביו שנ' (תה' כט ג - יא) קול ה' על המים קול ה' בכח קול ה' בהדר קול ה' שובר ארזים קול ה' חוצב קול ה' יחיל מדבר קול ה' יחולל אילות באותה שעה נתכנסו כל אומות העולם אצל בלעם בן בער אמ' לו תאמר שהקב״ה מביא מבול על עולמו ומחריבו כשם שעשה לראשונים ה' למבול ישב אמ' להן לאו היום הוא מולך בעולמו היום הוא מישב את עולמו שנ' וישב ה' מלך לעולם תורה הוא נותן לעמו שבח הוא נותן לבניו שכר טוב ליראיו שנ' ה' עז לעמו יתן אמרו לו אם כן ה' יברך את עמו בשלום:

ד״א ה' מסיני בא מלמד כשם שהרעיש הקב״ה את השמים ואת הארץ ביום מתן תורה כך הוא עתיד להרעיש בו את כל העולם כולו ביום שיפרע בו משעיר שנ' (שופ' ה ד - ה) ה' בצאתך משעיר בצ' משד' אדום ארץ רעשה הר' נז' מפני ה' מה ת״ל זה סיני מפני ה' אלהי ישר' אלא מלמד כשם שהרעיש הקב״ה את השמים ואת הארץ ביום מתן תורה כך הוא עתיד להרעיש בו את כל העולם כולו ביום שיפרע בו משעיר:

ד״א ה' מסיני בא מלמד כשנגלה הקב״ה ליתן תורה לישראל חיזר על כל אומות העולם שיקבלו את התורה ולא רצו לקבל שנ' ויאמר ה' מסיני בא נגלה על בני עשו הרשע אמ' להן מקבלין אתם את התורה אמ' לו ומה כת' בה אמ' להם לא תרצח אמרו כל עצמן שלאותן האנשים לא הבטיחן אביהם אלא על החרב שנ' (ברא' כז מ) ועל חרבך תחיה היאך אנו יכולין לקבל את התורה ולא רצו לקבל נגלה על בני עמון ומואב אמ' להן מקבלין אתם עליכם את התורה אמ' לו ומה כת' בה אמ' להם לא תנאף אמ' לו כל עצמן שלאותן האנשים אינן באין אלא מטיפה שלזנות שנ' (שם יט לו) ותהרין שתי בנות לוט מא' היאך אנו יכולין לקבל את התורה ולא רצו לקבל:

נגלה על בני ישמעאל ועל בני קטורה אמ' להן מקבלין (את) [אתם] התורה אמ' לו ומה כת' בה אמ' להן לא תגנב אמ' לו כל עצמן שלאותן האנשים אינן חיין אלא מגניבה וגזל שנ' (שם טז יב) והוא יהיה פרא אדם היאך אנו יכולין לקבל את התורה ולא רצו לקבל:

כיון שבא אצל ישראל מימינו אשדת למו פתחו כולן פיהם ואמרו (שמות כד ז) כל אשר דבר ה' נעשה ונש' אמ' אין אומה בעולם יכולה לקבל את התורה הוי אומ' אלא ישראל לכך נאמ' (לב ח) למס' בני ישראל:

מנין אתה אומ' שאין מלך ושלטון בעולם עד שהיה הדיבור מרתיק על פתחו שיקבל את התורה ולא רצו לקבל שנ' (תה' קלח ד) יודוך ה' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך ששמעו מסוף העולם ועד סופו:

ד״א ה' מסיני בא מגיד שכבודו שלהקב״ה מלא עולמו שנ' התשלח ברקים וילכו וישובו ויאמרו לך הננו והלא אינו אומר כן אלא (איוב לח לה) התשלח בר' ויל' ויאמרו לך הננו מגיד הכת' בכל מקום שהן הולכין הן נמצאים לפניך ואומ' עשינו את שליחותינו כענין שנ' (יר' כג כד) הלא את השמים ואת הארץ אני מלא:

מושלו מלה״ד למלך שהיה לו בנים הרבה והיה מבקש ליתן מתנה לאחד מהן והיה מתבייש מאחיו ומכל קרוביו מה עשה (גילה) [גילח] את ראשו (ופירסם) [ופירכס] את עצמו ואמ' לזה אני נותן מתנה כך עמד אבינו אברהם ויצא ממנו פסולת ישמעאל וכל בני קטורה עמד אבינו יצחק ויצא ממנו פסולת עשו וכל אלופי אדום עמד אבינו יעקב ולא יצא ממנו פסולת אלא נולדו לו כולם צדיקים שנ' (ברא' כה כז) ויעקב איש תם אמ' המקום לאומות לאלו אני נותן את התורה לכך נאמר ה' מסיני בא:

ד״א ה' מסיני בא [וזרח משעיר] מלמד שלא נכנסה ביניהן אומה ומלכות מעולם שנ' (שם כה כו) אחרי כן יצא אח' וידו אח' בעק' עשו מהוא אומ' (שם לו לא) ואלה המלכים אש' מל' הא מלמד שלא נכנסה ביניהן מלכות מעולם:

הופיע מהר פארן ארבע הופעות הן הופעה הראשונה זו שלמצרים שנ' (תה' פ ב) רעה ישראל האזינה נהג כצ' יוסף יושב הכרובי' הופי':

הופעה השניה זו שלמתן תורה שנ' הופיע מהר פא':

הופעה השלישית זו שלאדום שנ' (שם צד א) אל נקמות ה' אל נקמות הופיע:

הופעה הרביעית זו שלגוג שנ' (שם נ ב) מציון מכלל יופי אלהים הופיע:

ואתה מרבבת קדש שלא כמדת בשר ודם מדת הקב״ה מלך בשר ודם כשהוא עושה משתה וכשהוא שמח בחופתו מראה הוא את גנזיו ואת כל אשר לו אבל הקב״ה אינו כן אלא ואתה מר' קדש ולא כל רבבות קדש:

מלך בשר ודם יש בתוך פלטין שלו גבורים ממנו נאים ממנו משובחים ממנו יכול אף מי שאמ' והיה העולם כן ת״ל ואתה מרבבת קדש ניכר הוא אות בתוך רבבות קדש:

וכן את מוצא שכנסת ישראל משבחת להקב״ה בשעה שהיא חוזרת לבקשתו במדבר מה כנסת ישראל אומרת לאומות העולם השבעתי אתכם בנות ירושלם (שה״ש ה ח) מה אומות העולם אומ' לכנסת ישראל מה דודך מדוד (שם ה ט) אלו היית כאורה וכבודה בת נאים היה הדבר כן על אחת כמה וכמה שאת נאה וכבודה בת נאים מי יראך ולא ישבחך מה כנסת ישראל אומ' לאומות העו' (שם ה י - טז) דודי נאה ומשובח ממני אם אומר לכם מקצת שבחו שמא מכירים אתם אותו דודי צח ואדום ראשו כתם פז עיניו כיונים לחיו כערוגת הבושם שוקיו עמודי שש חכו ממתקים (מנ') [מכאן] אתה אומ' כשראו אותו על הים לא הוצרך אחד מהם לשאול איזה הוא אלא כולן פתחו פיהן ואמ' (שמות טו ב) זה אלי ואנוהו:

ד״א ה' מסיני בא היה ראוי לומר לסיני בא ולמה אמר מסיני אמ' ר' שמעון בן יוחאי מסיני הוא בא לדין אומות העולם ששמעו את התורה ולא קיבלו אותה שנ' (מיכה ה יד) ועשיתי באף ובחמה נקם את הגוים:

וכן את מוצא שהרי הוא מזכיר שעיר ופארן שאמ' משה רבונו של עולם כשתהא כועס השב הכעס על אלו שלא קיבלו את תורתך וה״א (חבק' ג ו) עמד וימדד ארץ ראה ויתר גוים מימינו אש דת למו שכשהיה הדיבר יוצא מפי הגבורה היה יוצא מימינו של הקב״ה לשמאלן של ישראל ועוקב את מחנה ישראל שנים עשר מיל על שנים עשר מיל וחוזר ובא מימינם שלישראל לשמאלן שלישראל והקב״ה מקבלו בימין וחוקקו על הלוחות שנ' (תה' כט ז) קול ה' חוצב להבות אש ד״א התורה משולה באש וישראל משולים באש והיה בית יעקב אש (עוב' א יח) וגהנם אש והנה תנור עשן ולפיד אש (ברא' טו יז) אמ' הקב״ה אם משמרין אתם את התורה הרי אתם מוצלין מדינה שלגיהנם וה״א (ישע' מג ב) כי תעבר במים אתך אלו אומות העולם שנ' (שם ח ז) הנני מעלה עליהם את מי הנהר:

ובנהרות לא ישטפוך אלו ימי גוג ומגוג:

כי תלך במו אש לא תכוה אין אשה שלגיהנם שולטת בך:

ד״א אש דת מה האש ניתנה מן השמים כך תורה ניתנה מן השמים:

ד״א מה האש חיים לעולם כך דברי תורה חיים לעולם:

ד״א מה האש כל המשתמש בה חם לו פירש ממנה צן לו כך כל המתעסק בדברי תורה יש לו חיים פירש מדברי תורה אין לו חיים:

ד״א מה האש כל המשתמש בה היא עושה רושם בגופו כך כל הניאות בדברי תורה בטלו חייו מן העולם שכך היה הלל אומ' ודי ישתמש בתגא חלף הא כל הניאות בדברי תורה בטלו חייו מן העולם:

ד״א מה האש כל המשתמש בה ניכר בין הבריות כך תלמידי חכמים ניכרין בין הבריות בהליכתן בעטיפתן בדיבורן:

אש דת ואין דת אלא תורה שנ' (אסתר ג ח) ודתיהם שנות מכל עם:

ד״א אש דת שאלולי הדת שניתנה עמה לא היה העולם יכול לעמוד בה:

פסוק ג

אף חבב עמ' מלמד שחיבב הקב״ה את ישראל יתר מכל אומות העולם:

כל קדושיו ביד' אלו פרנסיהן של ישראל שהן נותנין נפשם על ישראל כגון שנ' במשה (שמות לב לב) ועתה אם תשא חט' ואם אין מח' נא כו':

אמ' משה לפני הקב״ה רבון העולמים אם אין את מוחל לעונותיהן שלישראל מחוק שמי מספרך אשר כתבת ספר כתוב לצדיקים לעתיד לבוא שנ' (תה' סט כט) ימחו מספר חיים וכגון שנ' בדוד (דהי״א כא יז) הלא אני אמרתי למנות בעם:

והם תכו לרג' אפלו חוטאים ומרגיזים:

ישא מדב' שקבלו עליהן כל דברי תורה ואמ' (שמות כד ז) כל אש' דבר ה' נע' ונשמ':

ד״א אף חבב עמים מלמד שחלק הקב״ה כבוד לישראל יתר מכל אומות העולם דתנינן תמן שור שלישראל שנגח שורו שלנכרי פטור ושלנכרי שנגח שורו שלישראל חייב:

בת ישראל לא תילד את הנכרית אבל נכרית מילדת בת ישראל:

בת ישראל לא תניק בנה שלנכרית אבל נכרית מניקה בנה שלישראלית ברשותה:

גזילו של ישראל אסור [וגזלו של גוי מותר אבידתו שלישראל אסורה] ואבידתו שלגוי מותרת:

אמרו מעשה ששילחה מלכות שני אסטרוגולין אמרו להן לכו ולמדו תורתן שליהודים ובואו והודיעונו מה כתוב בה הלכו להן אצל רבן גמליאל לאושא ולמדו ממנו מדרש הלכות ואגדות הגיע זמנן ליפטר אמ' לו רבינו כל תורתכם נאה ומשובחת היא חוץ מדבר הזה שאתם אומ' שור שלישראל שנגח שור שלנכרי פטור ושלנכרי שנגח שורו שלישראל חייב:

בת ישראל לא תילד את הנכרית אבל נכרית מילדת את בת ישראל:

בת ישראל לא תניק בנה שלנכרית אבל נכרית מניקה בנה שלישראלית ברשותה:

גזילו שלישראל אסור ואבדתו [שלגוי] מותרת:

הדבר הזה אין אנו מודיעין למלכות באותה השעה עמד רבן גמליאל ונתפלל עליהן ובקשו דבר ממה שהיה בידם ולא מצאו:

כל קדשיו ביד' אלו גדוליהן שלישראל שהן ממשכנין נפשם על ישראל כגון שנ' ביחזקאל (יחז' ד ד - ו ע״ש) ואתה שכב על צדך הימני ואני נתתי לך את שני עונם למספר ימים:

וכלית את אלה:

והם תכו לרג' אפלו אנוסים ובזוזים:

ישא מדב' שקיבלו עליהן את כל דברי תורה ואמ' (שמות כד ז) כל אשר דבר ה' נע' ונשמ':

ד״א אף חבב עמים מלמד שלא כחיבה שחיבב הקב״ה את ישראל חיבב את אומות העולם:

כל קדשיו בי' אלו נשמתן שלצדיקים שהן צרורות אצלו במרום שכן אביגיל אומ' לדוד ברוח הקדש (ש״א כה כט) והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים יכול אף של רשעים כן ת״ל ואת נפש אויבך יקלענה בתוך כף הקלע מלמד שהוא מוסרן למלאכי שרת והן מצערין אותן ומשנקין אותן להודיען מה יהיה בסופן שנ' (איוב לג כב) ותקרב לשחת נפשו וחיתו לממתים:

והם תכו לרגל' אפלו נרתעין לאחוריהן שנים עשר מיל וחוזרין שנים עשר מיל:

ישא מד' שקיבלו עליהן את כל דברי תורה ואמ' (שמות כד ז) כל אשר דבר ה' נע' ונ':

ד״א אף חבב עמ' אלו ישראל שנ' (לג יט) עמים הר יקראו:

כל קדשיו ביד' אמ' משה לפני הקב״ה רבונו שלעולם כשיגלו ישראל מעל אדמתם זכור להם זכות אבות והושיעם:

והם תכו לרג' כשם שניהלתם במדבר כך תנהלם לעתיד לבוא שנ' (ישע' מט י) לא ירעבו ולא יצמאו ולא יכם שרב ושמש:

ישא מד' שתצילם ברחמיך מעול מלכיות ומן המות שנקרא דבר שנ' (חבק' ג ה) לפניו ילך דבר:

פסוק ד

תורה צוה לנו משה מו' הצווי הזה אינו אלא לנו אינו אלא בעבורינו שכן משה אומ' (י ג) ואעש ארון עצי שטים וכן שלמה אומ' (מ״א ח כא) ואשים שם מקום לארון הוי הצווי הזה אינו אלא לנו אינו אלא בעבורינו:

צוה לנו משה לפי שנתן נפשו עליה נקראת על שמו:

מורשה אל תהי קורא מורשה אלא מאורסה מלמד שהתורה ארוסה לישראל וכאשת איש לאומות ומנ' שהתורה ארוסה לישראל שנ' (הושע ב כא):

וארשתיך לי לעולם וארשתיך לי באמונה ומנ' שהיא כאשת איש לאומות שנ' (משלי ו כז) היחתה איש אש בחקו:

אם יהלך איש על הגחלים (שם ו כח):

כן הבא אל אשת רעהו (שם ו סט):

ד״א מורשה אפלו יחיד שבישראל שלמד דברי תורה ופירש למקומות אחרים אינו בוש שיחזור שכן הוא אומ' לירושת אבותי אני חוזר מושלו מלה״ד לבן מלכים שהלך למדינת הים אפלו לאחר מאה שנה אינו בוש שיחזור שכן הוא אומר למלכות אבותי אני חוזר:

קהלת יעקב שתהו עשויים אגודה אחת ולא עשויים אגודות אגודות:

ד״א מורשה ולא ירושה שלא יאמר בן עם הארץ הואיל ואין אבי תלמיד חכמים מה אני מועיל אם אלמד תורה אלא יזל מים מדליו (במד' כד ז) מן הדלים שבו:

פסוק ה

ויהי בישורון מלך מגיד הכת' כשהנשיא מושיב ישיבת זקנים מלמטן מלכות שמים מתקיימת בהן מלמעלן שנ' ויהי בישו' מלך אימתי בהתאסף ואין בהתאסף אלא לשון סנהדרין שנ' (במ' יא טז) אספה לי שבעים איש:

ראשי מגיד הכת' כשהראשים נכנסין ליטול עצה מלמטן מלכות שמים מתקיימת בהן מלמעלן שנ' ראשי ואין ראשי אלא גדולים שנ' (שם כה ד) ויאמר ה' אל משה קח את כל ראשי העם:

יחד שבטי ישראל שתהו עשויים אגודה אחת ולא עשויים אגודות אגודות:

אלא כענין שנ' (ש״ב ב כה) ויתקבצו בני בנימין אחרי אבנר ויהיו לאגודה אחת:

מושלו מלה״ד למלך שהביא ספינות וחיברן זו לזו במסמרים ובהגנים ובנה עליהן פלטין כל זמן שהספינות קיימות פלטין קיימת נשתברו הספינות אבדה פלטין כך כל זמן שישראל עשויין אגודה אחת מלכות שמים [מתקיימת] בהן מלמעלן שנ' (עמוס ט ו) הבונה בשמים מעלותיו ואגודתו על ארץ יסדה:

ד״א ויהי ביש' מלך זה משה רבינו:

בהת' ראשי עם אלו שבעים זקנים:

יחד שב' יש' שעל ידו נגאלו ישראל:

ד״א ויהי ביש' מלך זה המלך המשיח:

בהת' רא' עם אלו שבעה רועים ושמנה נסיכים (מיכה ה ד):

יחד שב' יש' ואסף נדחי ישראל (ישע' יא יב):

פסוק ו

יחד שב' יש' יחי ראובן ואל ימות וכי מה ענין זה לזה מושלו מלה״ד למלך שהלך אצל בניו לפרקים והיו מלוין אותו והוא פוטרן מלוין אותו והוא פוטרן אמ' להן אביהם בני שמא יש לכם דבר או שמא יש לכם עסק אמ' לו אבא אין לנו דבר ואין לנו עסק אלא הרי אנו מפייסין אותך בשביל שתתרצה לאחינו הגדול כך אלולי השבטים לא נתרצה המקום לראובן לכך נאמ' יחד שב' יש' יחי ראובן ואל ימות שאלולי השבטים לא נתרצה המקום לראובן:

יחי ראובן ואל ימת אמ' ר' שמעון בן יוחאי בוא וראה היאך הצדיקים מפתין להקב״ה ממי את למד ממשה רבינו שהוא רבן שלכל הנביאים כשביקש לקרב את ראובן תחלה הוא אומ' ה' מסיני בא אף חבב עמים ואחר כך יחי ראובן ועליו אמ' שלמה (משלי י לב) שפתי צדיק ידעון רצון פי כסיל מחתה לו שאינו יודע לרצות ולא לפתות:

וממנו למד דוד כשביקש על אותו עון בתחלה התחיל מקלס להקב״ה שנ' (תה' יט ב) השמים מספרים כבוד אל ואחר כך התחיל מקלס לתורה תורת ה' תמימה (שם ח) ואחר כך מבקש על השגיאות שגיאות מי יבין (שם יג) ובסוף הוא אומ' מנסתרות נקני מפני שהנסתרות להקב״ה שנ' (דברים כט כח) הנסתרות לה' אלה' אחר כך מבקש על הזדונות גם מזדים חשוך עבדך ונקיתי מפשע רב (תה' יט יד) מאותו עון שלבת שבע:

אמ' ר' אחא הכותים הללו יודעין ללבב על הפתחים בתחלה הוא מבקש מים כשהוא שותה אומ' יש לכם בצל מפתה אותן בדברי קלוס משנותנין לו בצל מהוא אומ' להן בצל בלא פיתא מאי כך הצדיקים יודעין לפתות להקב״ה תחלה מקלסין ואחר כך תובעין בקשתן יחי ראובן ואל ימות ר' חנניה בן גמליאל אומ' לעולם אין מחליפין לא זכות בחובה ולא חובה בזכות אלא בראובן ודוד:

יחי ראובן במעשה יוסף:

ואל ימת במעשה בלהה:

ושמעי הולך בצלע אע"פ כן ההר לעומתו (ש״ב טז יג):

שלמה בנה את המלוא אעפ״כ כן סגר את פרץ עיר דוד אביו (מ״א יא כז):

וחכמים אומ' לעולם אין מחליפין לא זכות בחובה ולא חובה בזכות אלא נותנין שכר על הזכות ונפרעין על החובה הא מה ת״ל יחי ראובן ואל ימת שעשה ראובן תשובה:

יחי ראובן ואל ימות והלא מת הוא אלא ואל ימת לעולם הבא מיכן לתחית המתים מן התורה וה״א (תה' מט י) ויחי עוד לנצח לא יראה השחת משעה שהוא חויה אינו נזקק לבור שחת וה״א (בר' מט ד) כי עלית מש' אב' בעלייתו חטא ובירידתו עשה תשובה וה״א (ברא' לה כב) ויהי בשכן ישראל ויהיו בני יעקב שנ' עש' מה שנים עשר לא נמצא בהן עולה שלכלום כך ראובן לא נמצא בו עולה שלכלום:

ויהי מתיו מס' בעולם הזה שימיו במספר אבל לעתיד לבוא יחי ראובן ואל ימת:

ד״א ויהי מתיו מס' שיהיו בניו גבורים ואין מתיו אלא גבורים בכוח וגבורים בתורה:

גבורים בכוח מנ' (ישע' ג כה) מתיך בחרב יפלו:

וגבורים בתורה מנ' (תה' קג כ) גבורי כח עושי דברו וכת' בארה בנו את אשר הגלה תגלת פלנאסר מלך אשור הוא נשיא לראובני (דהי״א ה ו) למה נקרא שמו בארה שהוא בארה של תורה:

פסוק ז

יחי ראובן ואל ימת וזאת ליהודה וכי מה ענין זה לזה לפי שעשה יהודה מה שעשה ועמד ואמ' צדקה ממני כיון שראה ראובן שעמד יהודה והודה אף הוא עמד והודה הוי יהודה גרם לראובן לעשות תשובה עליהם הוא מפרש בקבלה (איוב טו יח - יט) אשר חכמים יגידו מה שכר נטלו על כך להם לבדם ניתנה הארץ:

וזאת ליהודה ויאמ' מלמד שנתפלל משה על שבט יהודה:

שמע ה' קול יהודה בשעה ששבט יהודה נכנס בצרה יהא מתפלל לפניך ותהא מעלה אותו מתוכו:

ואל עמו תבי' שיכנס עם אבות לקבורה:

ר' מאיר אומ' אינו צריך והלא כבר נאמ' (ברא' נ ה) בקברי אשר כר' לי בא' כנ' שמ' תק' אני נקבר שם אין אחר נקבר שם הא מה ת״ל ואל עמו תבי' שיכנס עמהם לארץ:

ר' [יהודה] אומ' אינו צריך והלא כבר נאמר (שמות יג יט) כי השבע הש' את בני יש' לאמ' והלא כל שבט ושבט העלה עצמות שבטו עמו הא מה ת״ל ואל עמו תבי' שיכנס עם אבות לקבורה:

ידיו רב לו בהריגתו את עשו שנ' (ברא' מט ח) ידך בערף איביך:

ועז' מצ' תה' בעמידתו לפני יוסף:

ד״א וזאת ליהודה מלמד שנתפלל על שבט שמעון שמע ה' קול יהודה ואין שמע אלא שמעון שנ' (ברא' כט לג) כי שמע כי שנו' אנ' בשעה ששבט שמעון נכנס בצרה יהא שבט יהודה מתפלל לפניך ותהא מעלה אותו מתוכה:

ואל עמו תבי' שקירבו עמו בנחלה שנ' (שופ' א ג) ויאמר יהודה לשמעון אחיו עלה אתי בגורלי:

ידיו רב לו בשכם שנ' (ברא' לד כה) ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי:

ועזר מצ' תה' כמו שנ' (שם לה ה) ויסעו ויהי חתת א':

ד״א וזאת ליהודה מלמד שנתפלל משה על מלכי בית דוד:

שמע ה' קול יהו' בשעה שמלכי בית דוד נכנסים בצרה יהו מתפללין לפניך ותהא מעלה אותן מתוכה:

ואל עמו תבי' זה יאשיהו שנ' (ע' מ״ב כב כ) ונאספת אל קברת אבותיך בשלום:

ידיו רב לו זה מנשה וגם דם נקי שפך מנשה (מ״ב כא טז):

ועזר מצ' תה' זה יהושפט שנ' (דהי״ב יח לא) ויזעק יהושפט וה' עזרו:

ד״א וזאת ליהו' מלמד שנתפלל משה על ידי דוד מלך ישראל:

שמע ה' קול יהו' בשעה שדוד מלך ישראל נכנס לצרה יהא מתפלל לפניך ותהא מעלה אותו מתוכה:

ואל עמו תבי' שיחזור אצל אחיו בשלום:

ידיו רב לו שלא ירד אחר עמו למלחמה בשעה שהרג את גלית:

ועזר מצ' תה' כמו שנ' (תה' קכא ב) עזרי מעם ה':

פסוק ח

וללוי אמר ר' שמעון בן אלעזר אומ' בכל מקום הוא מזכיר שמעון ולוי כאחת ששניהן שתו בכוס אחד שנ' (ברא' מט ז) ארור אפם כי עז מושלו מלה״ד לשנים שלוו מן המלך אחד לווה מן המלך ופרע למלך וחזר והלוה את המלך ואחד לוה מן המלך לא דיו שלא פרע אלא חזר ולוה כך שמעון ולוי שניהם לוו מן המקום איכן לוה לוי מן המקום בשכם ויקחו שני בני יעקב (שם לד כה) ופרע למלך איכן פרע לוי למקום במדבר שנ' (שמות לב כו) ויעמד משה בשער המחנה איכן הלוה לוי את המקום בשטים שנ' (במד' כה ז) וירא פינחס בן אלעזר איכן לוה שמעון מן המקום בשכם שנ' (ברא' לד כה) ויקחו שני בני יעק' ולא דיו שלא פרע אלא חזר ולוה איכן לוה שמעון מן המקום בשטים שנ' (במד' כה יד) ושם איש יש' המכה:

תמיך ואוריך למה שראוי ללבוש אורים ותומים:

לאיש חסי' למי שנעשו לו חסדים על ידי בניך:

תוכן העניינים

מדרש תנאים על ספר דברים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה