אור ברסלב

מדרש תנאים על ספר דברים

פרק לב

פרק לא

פסוק א

האזינו השמים ואדברה ר' מאיר אומר כשהיו ישראל זכיים היו מעידין בעצמן שנ' (יהושע כד כב) ויאמר יהושע אל כל העם עדים אתם בכם היום קלקלו בעצמן כמה שנ' (הושע יב א) סבבוני בכחש אפרים העיד בהן שבט יהודה ובנימין שנ' (ישעי' ה ג) ועתה יושב ירושלם ואיש יהודה שפטו ביני ובין כרמי קלקלו בשבט יהודה ובנימין שנ' (מלא' ב יא) בגדה יהודה כי בגוד בגדו בי העיד בהן את הנביאים שנ' (ע' מ״ב יז יג) ויעד ה' בישראל וביהודה ביד כל נביא וכל חזה קלקלו בנביאים כמו שנ' (דהי״ב לו טז) ויהיו מלעיבים במלאכי האלהים העיד בהן את השמים שנ' (ד כו) העידתי בכם היום את השמים קלקלו בשמים כמו שנ' (יר' ז יז) האינך ראה מה הם עושים בערי יהודה הבנים מלקטים עצים לעשות כונים למלכת השמים העיד בהן את הארץ שנ' (שם ו יט) שמעי הארץ הנה אנכי מביא רעה אל העם הזה פרי מעשיהם קלקלו בארץ כמו שנ' (הוש' יב יב) גם מזבחותם כגלים על תלמי שדי העיד בהם את ההרים שנ' (מיכה ו ב) שמעו הרים את ריב ה' קלקלו בהרים ובגבעות כמו שנ' (הוש' ד יג) על ראשי ההרים יזבחו העיד בהן את הדרכים שנ' (יר' ו טז) כה אמר ה' עמדו על הדרכים ור' קלקלו בדרכים כמו שנ' (עמו' ח יד) חי אלהיך דן וחי דרך באר שבע העיד בהן את הגוים שנ' (יר' ו יח) לכן שמעו הגוים קלקלו בגוים כמו שנ' (תה' קו לה) ויתערבו בגוים העיד בהן את הבהמה שנ' (ישע' א ג) ידע שור קנהו קלקלו בבהמה כמה שנ' (תה' קו כ) וימירו את כבודם בתבנית שור העיד בהן את הדגים שנ' (חב' א יד) ותעשה אדם כדגי הים העיד בהם את העופות שנ' (יר' ח ז) גם חסידה בשמים ידעה עת מועדיה קלקלו בבהמה ובחיה ובעופות כמו שנ' (יחז' ח י) ואבא ואראה והנה כל תבנית רמש ובהמה שקץ וכל גלולי בית ישראל מחקה על הקיר סביב סביב העיד בהן את הנמלה שנ' (משלי ו ו) לך אל נמלה עצל:

למחר כשיעמדו ישראל בדין כנסת ישראל אומ' לפני הקב״ה רבון העולמים הרי עידי קיימין שנ' (ד כו) העידתי בכם היום את השמים ואת הארץ אמ' לה המקום הריני מעבירן שנ' (ישע' סה יז) כי הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה אמ' לו והרי שמי קיים לעולם אמ' לה (שם סב ב) וקורא לך שם חדש אמ' לו והרי שמי כשמות הבעלים אמ' לה (הוש' ב' יט) והסירתי את שמות הבעלים אמ' לו והרי בני בית מזכירין אותו אמ' לו ולא יזכרו עוד בשמם (שם) אמ' לו והרי אתה זוכרני אמ' לה לא תזכרנה הראשונות (ישעי' סה יז) אמ' לו והרי בלבך עלי אמ' לה ולא תעלנה על לב (שם) אמ' לו והרי מעשי כתובין לפניך שנ' (יר' יז א) חטאת יהודה כתובה אמ' לה מה דרכו של מכתב להיות כותב בזה ומוחק בזה כך אני הוא שכתבתי אני מוחקו שנ' (שם נ כ) בימים ההם ובעת ההיא נאם ה' יבקש את עון ישראל ואיננו אמ' לו והרי מקומו של מכתב ניכר אמ' לה הרי אני מעבירו שנ' (ישעיה מד כב) מחיתי כעב פשעיך אמ' לו אני רואה את ההרים ואת הגבעות שקלקלתי בהם ובושה שנ' (יר' ב כג) ראי דרכך בגיא אמ' לה הרי אני מעבירן שנ' (יש' מ ד) כל גיא ינשא אמ' לו אני רואה את המקומות שקלקלתי בהם ובושה שנ' (במד' כה א) וישב ישראל בשטים אמ' לה הרי אני מעבירן שנ' (יואל ד יח) והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס אמ' לו אני רואה את מה שקלקלתי כנגד חמה ולבנה ובשה שנ' (ע' מ״ב כג ה) ואת המשתחוים לבעל לשמש וליריח אמ' לה הרי אני מעבירן שנ' (ישע' כד כג) וחפרה הלבנה ובושה החמה אמ' לו כשם שנשבעת לשמים ולארץ שאין את מעבירן והרי את מעבירן כך נשבעת לי שאין את מעבירני שמא מעבירני אתה אמ' לה איני מעבירן אלא משנה את אורן ועושה אותן ארבעים ותשעה שנ' (שם ל כו) והיה אור הלבנה כאור החמה כדי שיהיו רואין את המאורות ואומ' אינן הם המאורות שקלקלנו כנגדם:

כת' אחד אומ' (שם נ א) איזה ספר כריתות אמכם אש' של' וכת' אח' אומ' (ירמ' ג ח) שלחתיה ואתן ספר כריתותיה אליה כיצד יתקימו שני כתובים הללו היה ר' דוסתי בן יהודה משלו מלה״ד למלך שכעס על אשתו וכתב לה גט וזרקו לה וחטפו ממנה וקרעו כל זמן שהיתה תובעת מידו מזונות היה אומר לה מגורשת את וכל זמן שהיתה תובעת להינשא לאחר היה אומר לה איכן הוא גטיך שגירשתיך בו כך בשעה שישראל עושין רצונו שלהקב״ה אומ' להן איזה ספר כרי' אמ' ובשעה שאין ישראל עושין רצונו של הקב״ה אומ' להן שלחתיה ואתן ספר כרי' אליה:

אמ' כנסת ישראל לפני מי שאמר והיה העולם ב״ה כבר כתבתי (יר' ג א) לאמר הן ישלח איש אשתו והלכה והיתה לאיש אחר הישוב אליה עוד אמ' לה כלום כתבתי אלא איש והלא כת' (במד' כג יט) לא איש אל ויכזב כי אל אנכי ולא איש (הושע יא ט):

ד״א אם מוגרשין אתם לי איזה ספר כרית' אמכם:

ד״א האזינו השמים ואדברה מפני מה העיד בהן שמים וארץ ר' יהודה מושלו משל למה ה״ד למלך שהיה לו שני אפיטורפים והשלים להן את כל מה שיש לו ומסר להן את בנו אמר להן הרשות בידכם בשעה שבני עושה רצוני תהוא מאכילין אותו ומשקין אותו ומכסין אותו ובשעה שאין בני עושה רצוני אל יטעם משלי כלום כך בשעה שישראל עושין רצונו של הקב״ה מה נאמר בהן (כח יב) יפתח ה' לך את אוצרו הטוב ובשעה שאין ישראל עושין רצונו שלהקב״ה מה נאמר בהן (יא יז) וחרה אף ה' בכם:

ד״א האזינו השמים ר' יהודה מושלו משל לה״ד למלך שמסר בנו לפידגוג על מנת שלא יהא מזיזו אמר אותו הבן סבור אבא שנתהנה כלום שמסרני לפידגוג עכשו אני יושב ומשמרו והוא אוכל ושותה וישן ואני הולך ועושה רצוני אמר לו אביו אף אני לא מסרתיך לפדגוג אלא שלא יהא מזיזך כך אמר משה לישראל יכולין אתם לעבור מתחת כנפי השמים או לזוז מעל הארץ ולא עוד אלא שהשמים מגלים שנ' (איוב כ כז) יגלו שמים עונו ומנ' שאף הארץ מודעת שנ' (שם) וארץ מתקוממה לו:

למחר כשיעמדו ישראל בדין אין אנו יודעין מי קלקל במי אם ישראל קלקלו לפני המקום ואם המקום שינה את ישראל כשהוא אומר (תהל' ו ו) ויגידו שמים צדקו הרי ישראל קלקלו לפני המקום ולא המקום שינה את ישראל וה״א (מלא' ג ו) כי אני ה' לא שניתי:

ד״א האזינו השמים ר' נחמיה מושלו משל לה״ד לאחד שיצא בנו לתרבות רעה קבל עליו לאחיו קבל עליו לשכניו קבל עליו לקרוביו ולא זז האב קובל עליו והולך עד שאמר לו בני לשמים ולארץ למי אקבול עליך חוץ מאלו לכך נא' האז' השמ' וא':

ד״א האז' הש' אמר להן הסתכלו בשמים שבראתי לשמשכם שמא שינו את דרכם שמא אמר גלגל חמה איני עולה מן המזרח ומאיר לכל באי העולם אלא כענין שנ' (קה' א ה) וזרח השמש ובא השמש ולא עוד אלא שהוא שש ושמח לילך ולעשות שנ' (תה' יט ו) והוא כחתן יוצא מחופתו יכול שמלאכתו קלה והלא כבר נאמ' (שם ז) מקצה השמים מוצאו:

ותשמע הארץ אמרי פי אמר להן הסתכלו בארץ שבראתי לשמשכם שמא שינת מדתה שמא זרעתה חטין והעלת שעורין או שמא זרעתה ולא העלתה או שמא אמרה פרה איני דשה היום איני חורשת היום או שמא אמר חמור איני טוען היום או איני הולך:

וכן לענין הים הוא אומר (יר' ה כב) האותי לא תיראו נאם ה' משנגזרה עליו גזירה כלום שינה מדתו ואמר הריני עולה ומציף את כל באי העולם והלא כבר נאמר (איוב לח י) ואשבור עליו חקי ואומר עד פה תבוא ולא עוד אלא שמצטער ואינו יודע מה לעשות שנ' (יר' ה כב) ויתגעשו ולא יוכלו והרי הדברים קל וחומר מה אם אלו שנבראו שלא לזכות ושלא לחובה שלא לשכר ושלא להפסד שאם יזכו אין מקבלין שכר ואם יחטאו אין מקבלין פורענות לא שינו את מדתן אתם שאם זכיתם אתם מקבלין שכר ואם חטאתם אתם מקבלין פורענות על אחת כמה וכמה תהו צריכין שלא לשנות את מדתכם:

ד״א האז' הש' ואד' ר' בניה אומ' מנ' אתה אומ' כשאדם מתחייב בדין אינו פושט בו תחלה אלא עדיו שנ' (יז ז) יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו ואחר כך בני אדם ממשמשין ובאין שנ' (שם) ויד כל העם באחרונה כך

בשעה שאין ישראל עושין רצונו שלהקב״ה מה נאמר בהן (יא יז) וחרה אף ה' בכם ועצ' את הש' הרי עדים ממשמשין ובאין ואחר כך פורעניות ממשמשות ובאות שנ' (שם) ואבדתם מהרה ובזמן שישראל עושין רצונו מה נאמר בהן (הושע ב כג) והיה ביום ההוא נאם ה' אענה את השמים ואומ' (שם כה) וזרעתיה לי בארץ:

ד״א האז' הש' ואד' ר' דוסתאי בן יהודה אומ' מנ' אתה אומר אלו לא דיין לצדיקים אלא שהן מטיבין לעולם ולמה שבתוכו כך בשעה שישראל עושין רצונו של הקב״ה מה נאמר בהן (כח יב) יפתח ה' לך את אוצ' הטוב ואין לשון פתיחה אלא רוח שנ' (ברא' ל כב) ויזכור אלה' את רחל ויפתח את רחמה ואלו לא דיין לרשעים אלא שהן מצירין לעולם ולמה שבתוכו כך בשעה שאין ישראל עושין רצונו שלהקב״ה מה נאמ' בהן (יא יז) וחרה אף ה' בכם וע' את השמ' ואין לשון עצירה אלא צער שנ' (ברא' כ יח) כי עצר עצר ה':

ד״א האזינו הש' ואד' ר' יהודה בן חנינה אומר בשעה שהיה משה אומ' האזי' השמ' ואד' היו השמים ושמי השמים שותקין ובשעה שהיה אומ' ותשמע הא' אמרי פי היתה הארץ וכל מה שעליה שותקין ואם תמיה את לדבר הזה הרי הוא אומ' ביהושע (יהוש' י, יב - יג) ויאמ' לעיני ישראל שמש בגבעון דום וידום השמש הא מלמד שהצדיקים מושלין בעולם הזה ובמה שבתוכו:

ד״א האזינו השמ' ואד' לפי שהיה משה קרוב לשמים היה אומ' האזי' השמ' ותשמע הארץ לפי שהיה רחוק מן הארץ היה אומ' ותש' הא' אמרי פי בא ישעיה וסמך לדבר (ישעיה א ב) שמעו שמים שהיה רחוק מן השמים והאזיני ארץ שהיה קרוב לארץ:

ד״א האזי' הש' לפי שהשמים מרובין פתח להן בלשון מרובה, ותשמע הא' אמרי פי לפי שהארץ יחידית פתח לה בלשון יחידי בא ישעיה וסמך לדבר שמעו שמים והאזיני ארץ ליתן את האמור במרובה במרובין ואת האמור בממועט במועטים:

אחרים אומ' אין הדבר כן לה״ד לשני עדים שבאו להעיד בזמן שדבריהן שוין עדותן קיימת ואם אין דבריהן שוין אין עדותן קיימת כך אלו אמר משה האזי' השמ' ושתק היו השמ' אומ' לא שמענו אלא אזינה ואלו אמר ותשמע הארץ אמרי פי ושתק היתה הארץ אומ' לא שמעתי אלא שמיעה בא ישעיה וסמך לדבר שמעו שמי' והאזי' ארץ ליתן אזינה ושמיעה לשמים ואזינה ושמיעה לארץ:

ד״א האזינו השמ' אמר משה לישראל משני דברים הללו אתם נבראין נשמתכן מן השמים וגופכם מן הארץ שכן כתיב (קה' יב ז) וישב העפר אל הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלהים אם אתם עושין רצונו שלהקב״ה אין כל בריה שולטת בכם כשם שאין כל בריה יכולה לשלוט ברוח ואם אינכם עושין רצונו שלהקב״ה הרי אומות העולם שולטין בכם ומשעבדין אתכם כשם שהגוף כל יד אוחזת אותו ושולטת בו לפי כך הרי שניהן מעידין בכם היום וכן ביום הדין קורא הקב״ה לרוח מן השמים ומנער את הגוף מן הארץ ודנן כאחד שנ' (תה' נ ד) יקרא אל השמים מעל ואל הארץ לדין עמו:

ד״א האזינו השמ' על שם תורה שנתן להם מן השמים שנ' (שמות כ יט) אתם ראי' כי מן השמ' דב' עמ', ותשמע הארץ אמ' פי שעליה עמדו וקבלו את התורה ואמרו (שם כד ז) כל אש' דב' ה' נע' ונש':

ד״א האזינו השמ' שעשו את המצות שניתן להם מן השמים ומה ניתן להם מן השמים עיבור שנים וראשי חדשים שנ' (ברא' א יד) והיו לאתת ולמ' ולימ' ושנ':

ותש' הא' אמ' פי שעשו את המצות שניתן להם מן הארץ ומה ניתן להם מן הארץ לקט שכחה ופיאה חלה ובכורים תרומה ומעשרות שמטים ויובלות:

ד״א האזינו הש' שלא עשו את המצות שניתן להן מן השמים, ותשמ' הא' אמ' פי שלא עשו את המצות שניתן להן מן הארץ:

משה מעיד בישראל שני עדים והמקום מעיד בהם בעד אחד ואין אנו יודעין איזו עדות מכחשת שלמי אם שלמקום מכחשת של משה ואם שלמשה מכחשת שלמקום כשהוא אומר (לא כא) וענתה השירה הז' (לכ') [לפ'] לעד הוי שלמקום מכחשת שלמשה ולא של משה מכחשת שלמקום:

ומפני מה מעיד משה בישראל בשני עדים אלא אמר משה בשר ודם אני למחר אני מת שאם ירצו ישראל לומר לא קבלנו את התורה ולא שמענו את המצות מי בא ומוכיחן אלא מעיד אני בהן שני עדים שהן חיין וקיימין לעולם ולעולמי עולמים לכך נאמר (ל יט) העידתי בכם היום את הש' ואת הא':

ומפני מה המקום מעיד בהן בעד אחד אלא אמ' המקום תהא השירה מעידה בהן למטה ואני מעיד בהן למעלן לכך נאמר (לא כא) וענתה השי' הז' (לכ') [לפ'] לעד ומנ' שנקרא הקב״ה עד שנ' (מלא' ג ה) וקרבתי אליכם למשפט והייתי עד ממהר וכת' אחר אומ' (יר' כט כג) ואנכי היודע ועד נאם ה' ואמ' (ע' מיכה א ב) ויהי ה' אלהים בכם לעד ה' מהיכל קדשו:

פסוק ב

יערף כמטר לקחי אין לקחי אלא דברי תורה שנ' (משלי ד ב) כי לקח טוב נת' לכ' תורתי וה״א (שם ח י) קחו מוסרי ואל כסף ואין מוסרי אלא דברי תורה שנ' (שם א ח) שמע בני מוסר אביך ואומ' (שם ח לג) שמעו מוסר וחכמו ואומ' (שם ד יג) החזק במוסר אל תרף וה״א (הושע יד ג) קחו עמ' דברים ואין דברים אלא דברי תורה שנ' (ה יט) את הדברים האלה דבר ה':

כמטר מה המטר הזה חיים לעולם כך דברי תורה חיים לעולם או מה המטר הזה מקצת העם שמחים בו ומקצת העם מצירין בו יוצאי דרכים מצירין בו מפרשי ימים מצירין בו טחי גגות מצירין בו מי שבורו מלא מים וכן גתו וגרנו לפניו מצירין בו יכול אף דברי תורה כל ת״ל כטל מה הטל הזה כל העם הזה שמחים בו כך דברי תורה כל העם שמחים בהן:

כשעירים עלי דשא מה שעירים הללו יורדים על העשבים ומעלין אותן ומגדלין אותן כך דברי תורה מעלין אותן ומגדלין אותן שנ' (משלי ד ח) סלסלה ותרוממך:

וכרביבים עלי עשב מה רביבים הללו יורדין על העשבים ומעדנין אותן ומפרנקים אותן כך דברי תורה מעדנין אותך ומפרנקין אותך שנ' (שם ד ט) תתן לראשך לוית חן ואומ' (שם א ט) כי לוית חן הם לראשך:

ד״א יערף כמ' לקחי ר' אומ' הוי כונס דברי תורה כללים יכול כשם שאת כונס כללים כך תהא מוציא כללים ת״ל יערף כמ' לק' ואין עריפה אלא לשון כנעני כאדם שהוא אומ' לחבירו ערוף לי את הסלע הזה ואין עריפה אלא פרוט לי כך תהא כונס דברי תורה כללים ופורט ומוציא כטפים הללו של מטר ולא כטפים הללו של מטר שהן גדולות אלא כטפים הללו שלטל שהן קטנות לכך נאמ' תזל כטל אמרתי:

כשע' ע' דשא מה שעירים הללו יורדין על הדשאים ומדשנין אותן ומפטמין אותן כך תהא מפטם דברי תורה ושונה ומשלש ומרבע:

וכרביב' עלי עשב מה רביבים הללו יורדין על העשבים ומנקין אותן ומפשפשין אותן שלא יתליעו כך תהא מפשפש דברי תורה שלא תשכחם שכך אמר יעקב בר חניליי לרבינו בוא ונפשפש את ההלכות הללו שלא יעלו חלודה:

ד״א יערף כמ' לק' ר' יוסי הגלילי אומ' אין עריפה אלא לשון כפרה שנ' (כא ד) וערפו שם את העגלה בנחל מה עגלה מכפרת על שפיכות דמים כך תורה מכפרת על כל עבירות:

כש' עלי דשא מה שעירים באין על חטאים ומכפרין כך תורה מכפרת על כל חטאים:

וכרב' עלי עש' מה רביבים באין תמימין ומכפרין כך תורה מכפרת על כל פשעים:

ד״א יער' כמ' לק' חכמים אומ' אמ' משה לישראל אין אתם זהירים כמה עמלתי בתורה וכמה יגעתי בה וכמה צער נצטערתי עליה כמה שנ' (ט ט) ואשב בהר ארבע' יום וכת' אחר אומ' (שמות לד כח) ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבע' [לילה] נכנסתי לבין מלאכים נכנסתי לבין גדודים נכנסתי לבין שרפים שכל אחד ואחד יכול לשרוף את כל העולם על יושביו שנ' (ישע' ו ב) שרפים עומדים ממ' לו:

דמי נתתי עליה נפשי נתתי עליה כדרך שלמדתי אותה בצער כך תהיו למידין אותה בצער יכול כשם אתם למידין אותה בצער כך תהו מלמדין אותה בצער ת״ל תזל כטל אמרתי תהו מוכרין אותה בזול לתלמידים הבאים אחריכם:

כשעירים עלי דשא אדם הולך ללמוד תורה תחלה והיא קשה עליו כשעיר מה יעשה קורא שני ספרים ושונה שני סדרים והיא נמשכת אחריו כרביב לכך נאמ' וכרב' עלי עשב:

ד״א יער' כמ' ר' בניה אומ' אם למדת תורה לשמה הרי דברי תורה חיים לנפשך שנ' (משלי ד כב) כי חיים הם למוצאיהם ואם לאו סוף שדברי תורה הורגין אותך שנ' יערף ואין עריפה אלא לשון הריגה דכת' (כא ד) וערפו שם ואומ' (משלי ז כו) כי רבים חללים הפילה:

ר׳א יערף כמטר ל' ר' דוסתאי בירבי יהודה אומר אם למדתה את התורה כדרך שמכנסין את השעיר לבור סופך להיות שונה ורואה את משנתך שנ' (משלי ה טו) שתה מים מבוריך ואם למדת את התורה כדרך שמכנסין את המטר לבורות ולשיחין ולמערות סופך להיות מנזל ומשקה לאחרים שנ' (משלי ה טו) ונוזלים מתוך באריך וה״א (שם טז) יפוצו מעינותיך חוצה:

כשעירים ע' ד' אדם הולך ללמוד תורה תחלה והיא נופלת עליו כשיד הזה ומנ' שאין שעיר אלא שיד שנ' (ישע' לד יד) ופגשו ציים את איים ושעיר על רעהו יקרא ואומ' (ישע' יג כא) ושעירים ירקדו שם:

ד״א יערף כמט' ל' ר' נחמיה אומ' זו כנסת יש' הוי כונס דברי תורה כללים שאם את כונסן פרטים הן מיגעין אותך ואין את יכול לעמוד בהן:

משל אדם הולך לקסרין צריך למאה זוז או למאתים זוז הוצאה אם נוטלן הוא פרוטרוט הן מיגעין אותו ואינו יכול לעמוד בהן אלא מצרפן סלעים והוא פורט ומוציא בכל מקום שירצה וכן ההולך לבית האילס וצרך למאה מנה או לשתי רבוא של יציאה אם נוטלן הוא פרוטרוט הן מיגעין אותו ואינו יכול לעמוד בהן אלא מצרפן דינרי זהב והוא פורט ומוציא בכל מקום שירצה:

ד״א יערף כמ' לק' כשם שהמטר יורד בזעף ומבקע בארץ כך יהיו דברי תורה מבקעין בכם שלא תתעו מדרכיו שלהקב״ה:

ד״א יערף כמ' לק' מה המטר הזה יורד על העשבים ומעלה אותן מהן ירוקין מהן אדומין ומהן שחורים ומהן לבנים כך תורה יש בה מדרש ויש בה הלכות ויש בה קולין ויש בה חומרין ויש בה גזירות שוות ויש בה דינין ויש בה תשובות:

ד״א יערף כמ' לק' מה המטר הזה יורד על האילנות ונותן מטעמים בכל אחד ואחד לפי מה שהוא בזית לפי מה שהוא בגפן לפי מה שהוא בתאנה לפי מה שהוא בתמרה לפי מה שהוא כך תורה יש בה בני אדם חכמים בני אדם נבונים בני אדם חסידים בני אדם צדיקים:

ד״א יערף כמ' לק' לא כמטר הזה שהוא בא מן הדרום שכולו לשדפון ולירקון וכולו לקללה אלא כמטר הזה שהוא בא מן המערב שהוא בא (מארכו) [מערפו] שלעולם שכולו ברכה:

ד״א יערף כמ' לק' מה המטר הזה אין את תר לו עד שהוא בא שנ' (מ״א יח מה) ויהי עד כה ועד כה כך אדם הולך ללמוד תורה אין את תר לו עד שהוא שומע מדרש הלכות ואגדות עד שהוא נעשה אדם גדול בישראל:

ד״א יערף כמ' לק' ר' סימאי אומ' מנ' אתה אומר שאין לך פרשה בתורה שאין בה לתחית המתים אלא שאין בנו כוח לדרוש שנ' (תה' נ ד) יקרא אל השמים מעל להביא את הנשמה ואל הארץ להביא את הגוף ואחר כך לדין עמו לידיין עמו וכך היה ר' סימיי אומ' מנ' אתה אומ' כל דבר שברייתו מן השמים גופו ונפשו מן השמים וכל דבר שברייתו מן הארץ גופו ונפשו מן הארץ חוץ מן האדם הזה שגופו מן הארץ ונפשו מן השמים לפי כך כשהוא זוכה הרי הוא כבני מעלן שנ' (תה' פב ו) אני אמרתי אלהים אתם ואם לאו הרי הוא כבני מטן שנ' (שם ז) אכן כאדם תמ':

ד״א היה ר' סימאי אומר מנ' כשם שהעיד משה בישראל את השמים ואת הארץ כך העיד בהן ארבע רוחות שנ' יערף כמ' לק' זו רוח מערבית שהיא באה (מארכו) [מערפו] שלעולם שכולו ברכה:

תזל כטל אמ' זו רוח צפונית שהיא עושה את הרקיע נקי כזהב:

כשעי' עלי דשא זו רוח מזרחית שיהא משחרת את הרקיע כשעיר:

וכר' עלי עשב זו רוח דרומית שהיא מארגת את הרקיע כרביב מנ' שאין הדברים אמורין אלא לתחיית המתים שנ' (יחז' לז ט) מארבע רוחות באי הרוח ארבע רוחות ברא הקב״ה לשמש בהן את עולמו דרומית כנגד צפונית מערבית כנגד מזרחית דרומית יפה בימות הגשמים וקשה בימות החמה צפונית יפה בימות החמה וקשה בימות הגשמים לעולם מערבית יפה לעולם מזרחית קשה:

פסוק ג

כי שם ה' אקרא מלמד שלא רצה משה להזכיר שמו שלהקב״ה אלא לאחר עשרים ואחד דבר שהן שמונים וחמש אותיות וממי למד משה ממלאכי השרת מלמד שאין מלאכי שרת מזכירים שמו שלהקב״ה עד שהן אומ' ק' ק' ק' ה' צב' אמ' משה דיי להיות פחות אחד משבעה ממלאכי השרת והרי הדברים קל וחומר מה אם משה רבן שלנביאים שלא היה בעולם גדול ממנו לא רצה להזכיר שמו שלהקב״ה אלא לאחר אחד ועשרים דבר שהן שמונים וחמש אותיות על אחת כמה וכמה שלא יזכיר אדם שמו שלהקב״ה על חנם:

בן עזאי אומ' כויכול לא הזכיר הקב״ה שמו עד שאמ' שתי תיבות בראשית ברא ואחר כך אלהים:

ד״א כי שם ה' אק' ר' שמעון בן יוחאי מושלו משל לה״ד לאחד שהיתה איקונין שלמלך בידו מצא אפטיקון ומשכן עמו סנוקליטון ומשכן עמו בעלי זמורה ומשכן עמו אמ' לו כל כך למה אמ' להן שלבי גס שאיקונין של מלך בידי כך היה משה מרעיש את השמים ומזעזע את הארץ שנ' האזינו השמ' אמ' לו כל כך למה אמ' להן שלבי גס שאני מזכיר שמו שלהקב״ה לכך נאמ' כי שם ה' אקרא:

ר' אומר כי שם ה' אק' אמ' משה לישראל בשעה שאני מזכיר שמו שלהקב״ה אתם הבו גדל לאלהינו:

חנניה בן אחי ר' יהושע אומ' זכר צדיק לברכה אמ' להן נביא לישראל בשעה שאני מזכיר זכר צדיק עולמים אתם תנו ברכה:

ר' נהוראי אומ' מנין לעונה אחר המברך אמן שהעונה אמן גדול מן המברך לכך נאמ' כי שם ה' אק' הבו גדל לאלהי':

ר' יוסה אומ' מנ' לעומד בבית הכנסת ואומ' ברכו את ה' המבורך והן עונין אחריו ברוך ה' המ' לעולם ועד לכך נאמר כי שם ה' אק' הבו גדל לאלה':

אמר להן ר' נהוראי מדת שמים מדת הארץ היא הגליורים מתגרין במלחמה והגבורים יורדין ונוצחין וכן את מוצא שכל נסים וגבורות שעשה המקום לאבותינו בכל מקום ובכל זמן אינן אלא בשביל שיתגדל שמו בעולם לכך נאמ' כי שם ה' אקרא ה' ג' לא' מנ' אתה אומ' שאין מזמנין על המזון בשם פחות מעשרה לכך נאמ' כי ה' אק':

מנין אתה אומ' שאין מלאכי השרת מזכירין ישראל שמו שלהקב״ה מלמעלן עד שמזכירין שמו מלמטן שנ' (איוב לח ז) ברן יחד כוכבי בקר [השמטה: אלו ישראל שמשולים בככבים שנ' (ברא' כו ד) והרביתי את זרעך ככוכבי השמים] ואחר כך ויריעו כל בני אלהים אלו מלאכי השרת וה״א (שם א ו) (ויצאו) [ויבאו] בני אלהים לכך נאמ' כי שם ה' אקרא:

פסוק ד

הצור תמים פעלו הצור הצייר שצייר את העולם מתחלה והושיב את האדם בתוכו שנ' (ברא' ב ז) וייצר ה' אלה' את האדם:

תמים פעלו פעולתו שלימה עם כל באי העולם אין אדם בעולם שיאמ' אלו היה לי שלש עינים אלו היה לי שלש רגלים אלו היה לי שלש ידים אלו היו פני הפוכות לאחור אלו הייתי מהלך על ראשי הייתי נאה למה כי כל דרכיו משפט ישב בדין על כל אחד ואחד ונתן לו את הראוי לו:

אל אמונה שהאמין בעולם ובראו, ואין עול מגיד הכת' שלא ברא המקום את בני אדם להיות רשעים אלא להיות צדיקים שנ' (קה' ז כט) לבד ראה זה מצאתי אשר עשה אלהים את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים:

צדיק וישר הוא שהוא נוהג בישרות עם כל באי העולם:

ד״א הצור הדיין:

תמים פעלו פעולתו שלימה עם כל באי העולם אין אדם בעולם שיאמ' מה ראה דור המבול להישטף במים דור הפלגה להתפזר מסוף העולם ועד סופו אנשי סדום להשרף באש ובגפרית קרח ועדתו שתבלעם הארץ אהרן ליטול כהונה ודוד לטול מלכות למה כי כל דרכיו משפט ישב בדין על כל אחד ואחד ונתן לו את הראוי לו:

אל אמונה בעל הפקדון:

ואין עול גובה את שלו באחרונה שלא כמדת בשר ודם מדת הקב״ה מדת בשר ודם אדם מפקיד אצל חבירו מאתים והוא חייב לו מנה כשהוא בא ליטול את שלו הוא אומ' לו צא מנה שלי שאת חייב לי והא לך השאר וכן פועל שעשה מלאכה עם בעל הבית והוא חייב לו דינר כשהוא בא ליטול את שכרו הוא אומ' לו צא דינר שאת חייב לי והא לך השאר אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא אל אמונה בעל הפקדון:

ואין עול גובה את שלו (באמונה) [באחרונה]:

צדיק וישר הוא כמו שנ' (תה' יא ז) צדיק ה' צדקות אהב:

ד״א הצור (תמ') התקיף תמים פעלו פעולתן של באי העולם שלימה לפניו מתן שכרן שלצדיקים ומחת פורענתן שלרשעים לא אלו נטלו משלהם כלום בעולם הזה ולא אלו נטלו משלהם כלום בעולם הזה ומנ' שלא נטלו הצדיקים משלהם כלום בעולם הזה שנ' (תה' לא כ) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך ומנ' שלא נטלו הרשעים משלהם כלום בעולם הזה שנ' (לב לד) הלא הוא כמס עמדי אימתי אלו ואלו באין ליטול את שכרן למחר כשהוא יושב על כסא הדין יושב עם כל אחד ואחד בדין ונותן לו מה שראוי לו לכך נאמ' כי כל דרכיו משפט:

אל אמונה ואין עול מגיד הכת' כשם שהוא נותן לצדיק גמור שכר מצוה קלה שעושה בעולם הזה לעולם הבא כך הוא נותן לרשע גמור שכר מצוה קלה שעושה בעולם הזה ובעולם (הבא) [הזה] וכשם שהוא פורע מרשע גמור על עבירה קלה שעשה בעולם הזה בעולם הבא כך הוא פורע מן הצדיק הגמור על עבירה קלה שעשה בעולם הזה בעולם הזה:

ואין עול בשעת פטירתו שלאדם מן העולם מעשיו נפרטין לפניו והן אומ' לו כך וכך עשית ביום פל' כך וכך עשית במקום פל' אין את מודה על הדברים הללו והוא אומ' להן הין הין והן אומ' לו טול וחתום והוא נוטל וחותם שנ' (איוב לז ז) ביד כל אדם יחתום:

צדיק וישר הוא כשהוא מצדיק עליו את הדין וכן הוא אומר יפה נידנתי לקיים מה שנ' (תה' נא ו) למען תצדק בדברך תז' בשפט':

ד״א הצור תמים כשירד משה מהר סיני נתקבצו ישראל אצלו אמ' לו רבינו משה אמור לנו מדת הדין מה היא מדת הדין שלמעלן אמ' להם איני אומ' לכם שהוא מזכה את הזכאי ומחייב את החייב אלא אפלו להחליף בדבר אל אמונה ואין עול:

פסוק ה

שחת לו לא יכול אפלו בנים מלאים מומים ת״ל (בניו לא) [לא בניו] מומם דברי ר' מאיר:

ר' יהודה אומ' אפלו מלאים מומים לכך נאמ' בניו מומם וה״א (הושע ב א) והיה במקום אשר יאמר להם וה״א (יר' ד כב) בנים סכלים המה ומה אם בשעה שהן סכלים הן קרואין בנים אלו לא היו סכלים על אחת כמה וכמה:

וה״א (ישע' א ד) זרע מרעים בנים משחיתים מה אם בשעה שהן משחיתים הן קרואין בנים אלו לא היו משחיתים על אחת כמה וכמה:

וה״א (יר' ד כב) חכמים המה להרע מה אם בשעה שהן מריעים הן קרואים חכמים אלו לא היו מריעים על אחת כמה וכמה:

וה״א (יחז' לג לא) ויבאו אליך כמבוא עם וישבו לפניך עמי ושמעים את דבריך יכול יהוא שומעין ועושין ת״ל (שם) ואותם לא יעשו ומה אם בשעה שהן שומעין ולא עושין הן קרואין עמי אלו היו עושין על אחת כמה וכמה:

אבה הדרוס אומ' שיחתו ישראל כל לווים שבתורה:

שלא יהיו הרשעים אומ' בשעה שאנו חוטאין אנו מצערין לפניו שכן אליהוא אומ' לאיוב (איוב לה ו - ח) אם חטאת מה תפעל בו אם צדקת מה תתן לו לאיש כמוך רשעך מה הוא אומ' (ישע' ג יא) אי לרשע רע מושלו מלה״ד לאחד שהוא יוצא להיצלב והיה אביו בוכה עליו ואמו מתחבטת עליו זה אומר אוי לי וזה אומ' אוי לי והלא אין ווי אלא לזה שהוא יוצא להיצלב שנ' (הושע ז יג) אוי להם כי נדדו ממני:

דור עקש ופתלתול אמ' משה לישראל עוקמנין אתם פותלנין אתם אין אתם אלא לאור מושלו מלה״ד לאחד שהיה בידו מקל מעוקם ונתנו לאומן שיכונו אם אינו מכוונו באוב מכוונו במנגנון ואם אינו מכוונו במנגנון מכוונו במעצד ועושה אותו קליפים קליפים ומשליך אותן לאור כך אמר משה לישראל עוקמנין אתם פותלנין אתם אין אתם אלא לאור שנ' (יחז' כא לו) ונתנך ביד אנשים בוערים חרשי משחית:

ד״א אמ' משה לישראל במדה שמדדתם בה מדדתי לכם וה״א (תה' יח כז) עם נבר תתבר ועם עק' תת':

פסוק ו

הל ה' תג' זאת מושלו מלה״ד לאחד שהיה עומד וצוהב כנגד בולטוס בשוק אמ' לו השומעים שוטה שבעולם כנגד בולטוס את צוהב כנגד בולטוס את אומ' ושומע אלו רצה להכותך לקרע את כסותך או לחבשך בבית האסורים היית יכול לעמוד בו אלו היה קינטרון שהוא גדול ממנו על אחת כמה וכמה אלו היה אפרכוס שהוא גדול ממנו על אחת כמה וכמה אלו היה פיליטקוס שהוא גדול ממנו על אחת כמה וכמה:

ד״א הל ה' תג' זא' מושלו משל לה״ד לאחד שהיה עובר וצוהב כנגד אביו בשוק אומ' לו השומעים שוטה שבעולם כנגד אביך אתה צוהב כנגד אביך את אומ' ושומע כמה יגע בך וכמה עמל בך אלו לא היית מכבדו לשעבר צריך היית לכבדו עכשו שלא יכתוב את נכסיו לאחר כך אמ' משה לישראל אם אין אתם זהירין כמה נסים וגבורות עשה לכם המקום במצרים היו זהירין כמה נסים וגבורות הוא עתיד לעשות לכם בהיכנסכם לארץ:

עם נבל ולא חכם:

עם נבל לשעבר ולא חכם לעתיד לבוא וה״א (ישע' א ג) ישראל לא ידע עמי לא הת':

ישראל לא ידע לשעבר עמי לא הת' לעתיד לבוא ומי גרם להם להיות מנובלים ומטופשים אלא שלא החכימו בתורה וה״א (איוב ד כא) הלא נסע יתרם בם ימותו ולא בחכמה:

הלא הוא אב' קנ' אמ' משה לישראל חביבין אתם לו קנין אתם לו אין אתם ירושה לו מושלו משל לה״ד לבן מלכים שהוריש לו אביו עשר שדות וקנה לו עוד אחת לסגלתו והיתה חביבה עליו יתר מכל מה שהוריש לו אביו וכן מי שהוריש לו אביו כך אמ' משה לישראל חביבין אתם לו קנין אתם לו אין אתם ירושה לו:

הוא עשך ויכ' ר' מאיר אומ' כרכא דכולא ביה כהניו מתוכו לוייו מתוכו מלכיו מתוכו נביאיו מתוכו חכמים מתוכו סופריו מתוכו ומשניו מתוכו שנ' (זכ' י ד) ממנו פנה ממנו יתד ממנו קשת מלחמה ממנו יצא כל נוגש יחדו:

ד״א היה ר' שמעון בן יוחאי אומ' אם יהיה חלש מלמעלן וגבור מלמטן מי נוצח הוי אומר העליון אין צורך לומר גבור מלמעלן וחלש מלמטן גבור חי עולמים מלמעלן ובריות מלמטן שנ' (קה' ה ז) כי גבוה מעל גבוה שומר וכן שלמה אומ' (שם ה א) אל תבהל על פיך:

ד״א הוא עשך ויכ' הוא עשאך כנוניות כנוניות מבפנים שאם תעלה אחת מהם על גבי חברתה אי אפשר לך לחיות:

ר' שמעון בן אלעזר אומ' הוא עשך ויכ' הוא עשאך כוים כוים מבפנים שאם תסתם אחת מהם אי אפשר לך לחיות:

ר' דוסתאי בן יהודה אומ' הוא עשך ויכ' הוא הושיבך על בסיס שלך הלעיטך בבת עמים ונתן לך מה שנשבע לך והורישך מה שהבטיחך שנ' (ו יא) ובתים מ' כל טוב:

פסוק ז

זכור ימות עולם אמ' להן הקב״ה היו זכורים מה שעשיתי בראשונים מה שעשיתי בדור המבול ומה שעשיתי בדור הפלגה ומה שעשיתי באנשי סדום:

בינו שנות דור ודור אין דור שאין בו כדור המבול אין דור שאין בו כדור הפלגה אין דור שאין בו כאנשי סדום אין דור שאין בו כקרח וכעד' אלא כל אחד ואחד נידון לפי מעשיו:

שאל אביך ויגד' אלו הנביאים כענין שנ' (מ״ב ב יב) ואלישע ראה והוא מצעק אבי אבי זקניך ויאמ' לך אלו החכמים כענין שנ' (במד' יא טז) אספה לי שבעים איש מז' יש':

ד״א זכר ימות עו' אמר להן הקב״ה בשעה שאני מביא עליכם יסורין היו זכורים כמה שכר אני נותן לכם עליהם:

בינו שנות דור ודור זה דורו של משיח שנ' בו (תה' עב ה) ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים:

שאל אביך ויג' מה שהשמיע לאבות עתידין ישראל להיות שומעין מפי הקב״ה לעתיד לבוא שנ' (ישע' ל כ) ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך:

זקניך ויאמ' לך מה שהראה את הזקנים בהר שנ' (שמות כד א) ואל משה אמר עלה אל ה':

פסוק ח

בהנחל עליון גוים זה אבינו אברהם מנ' אתה אומ' שעד שלא עמד אבינו אברהם היה הקב״ה נוהג עם כל באי העולם במדת אכזריות עמד דור המבול והציפן כזקים על פני המים עמד דור הפלגה ופיזרן מסוף העולם ועד סופו עמדו אנשי סדום ושרפן באש ובגפרית כיון שעמד אבינו אברהם זכה ליסורין שנ' (ברא' יב י) ויהי רעב בא' מפני מה היסורין באין הוי אומ' לטובתן של ישראל לכך נאמר למספר בני ישראל:

ד״א בהנחל על' גו' מלמד שביקש המקום להנחיל את העולם לאומות:

בהפרידו בני אדם בשעת הפלגה פירש החומה של כל אומה ואומה שלא יהו מעורבין שילח בני גמר לגמר בני מדי למדי בני יון ליון:

יצב גבו' עמ' קבע תחומן של אומות שלא יכנסו לארץ ישראל וכמה אומות הן שבעים וכמה ירדו ישראל למצרים שבעים שנ' (י כב) בש' נפש ירדו אב' מצ' לכך נאמ' למספר בני יש':

ד״א בהנ' על' גו' מלמד שביקש המקום להנחיל את התורה לאומות עמד וראה וצפה ונסתכל שנ' (חבק' ג' ו) עמד וימדד ארץ אמ' איזו אומה בעולם יכולה לקבל את התורה ולא מצא אלא ישראל לכך נאמ' למ' בני יש':

ד״א בהנ' על' גו' מלמד שהניח המקום חלקן של אומות בתוך גיהנם שנ' (יחז' לב כב; כט) שם אשור וכל קהלה שמה אדום ומלכיה מי נוטל עשרן של אלו והמונם הוי אומ' אלו ישראל לכך נאמ' למס' בני יש':

ד״א בהנ' על' גו' כשהנחיל המקום מן האומות יראי חאט וכשרים שבהן:

בהפ' בני אדם זה דור הפלגה שנ' (ברא' יא ט) ומשם הפיצם ה':

יצב גבו' עמ' ר' אליעזר בן של ר' יוסי הגלילי אומ' הרי הוא אומ' (שה״ש ו ח) ששים המה מלכות ושמונים פילגשים ששים ושמונים הרי מאה וארבעים אבותינו לא ירדו למצרים אלא בשבע' נפש וה״א יצב גבול עמ' אין כת' כן אלא יצב גבלת עמ' זכו אומות ליטול שני שני חלקים למס' בני יש':

פסוק ט

כי חלק ה' עמו וכי מה ענין זה לזה מושלו מלה״ד למלך שהיתה לו שדה ונתנה לאריסים והיו גונבין אותה מלפניו והוציאה מפניהם ונתנה לבניהם אחריהם חזרו להיות רעים מאבותיהם מה עשה כיון שנולד לו בן אמ' להן צאו מתוך ארצי אי אפשי תהון בתוך שלי תנו לי את חלקי שאהא מכירו כך כיון שעמד אבינו אברהם ויצא ממנו פסולת ישמעאל וכל בני קטורה עמד אבינו יצחק ויצא ממנו פסולת עשו וכל אלופי אדום עמד אבינו יעקב ולא יצא ממנו פסולת אלא נולדו לו כולם צדיקים שנא' (ברא' כה כז) ויעקב איש תם אמ' המקום לאומות צאו מתוך ארצי אי אפשי תהיו בתוך שלי תנו לי את חלקי שאהא מכירו ומאיכן שהכיר המקום את חלקו מאבינו יעקב שנ' כי חלק ה' עמו יע' חב' נח' אמר להן הרי אתם בחלקו שליעקב מעתה וה״א (תה' קלה ד) כי יעקב בחר לו יה ועדיין הדבר תלי בדלא תלי ואין אנו יודעין אם יה בחר ביעקב אם יעקב בחר ביה ת״ל (שם) ישראל לסגלתו ועדיין הדבר תלי בדלא תלי ואין אנו יודעין אם הקב״ה בחר לו ישראל לסגלתו ואם ישראל בחרו בהקב״ה וכשהוא אומ' (יד ב) ובך בחר ה' אלהי' לה' לו לעם סגלה הרי יה בחר ביעקב ומנ' שאף יעקב בחר ביה שנ' (יר' י טז) לא כאלה חלק יעקב:

את מוצא בשעה שירד הקב״ה לסיני ירדו עמו מחנות מחנות של מלאכי השרת שנ' (תה' סח יח) רכב אלהים רבותים אלפי שנאן ומשם בחרו להן אומות העולם אלהות לה״ד למלך שהיה נכנס למדינה והכל נכנסין עמו הפרכין דוכסין ואסטרלטין יש שעשה לו פטרון הפרכוס ויש שעשה לו פטרון דוכוס ויש שהיה עושה פטרון שר צבא:

פקח אחד היה שם אומ' כל אלו תחת רשותו שלמלך הן ואינן יכולין למחות בידו אבל הוא יכול למחות בידן איני בוחר לי פטרון אלא המלך שהוא יכול למחות בידן שלכולן כך בשעה שנגלה הקב״ה בסיני בחרו להן אומות העולם אלהות יש מהן שבחר לחמה ויש מהן שבחר ללבנה ומהן שבחר לככבים ולמזלות ומהן שבחר למלאכים וכן משה אומ' לישראל (ד יט) ופן תשא עי' השמ' אשר חלק ה' אלה' לכל העמ' מה אמ' ישראל להקב״ה מכל אותן אלהות לא בחרנו אלא לך חלקי ה' אמרה נפשי (איכה ג כד) ואף הקב״ה אמ' להן אין חלקי אלא ישראל לכך נאמ' כי חלק ה' עמו:

יעקב חבל נח' אין חבל אלא גורל שנ' (תה' טז ו) חבלים נפלו לי בנעימים ואו' (יהושע יט ט) מחבל בני יהודה נחלת בני שמעון ואומ' (שם יז ה) ויפלו חבלי מנשה עשרה:

ד״א יעקב חבל נח' מה חבל זו משולש כך היה יעקב שלישי לאבות וקיבל שכר כולם כשעמד אבינו אברהם מה נאמ' בו (משלי יז יז) ואח לצרה יולד כשעמד יצחק אבינו מה נאמ' בו (קה' ד ט) טובים השנים מן האחד וכשעמד אבינו יעקב מה נאמ' (שם ד יב) והחוט המשולש לא במהרה ינתק:

ימצאהו בא' מד' זה אבינו אברהם ובתהו ילל יש' במקום צרות ובמקום גייסות ובמקום לסטים מושלו מלה״ד למלך שיצא הוא וחיילותיו למלחמה הניחוהו חיילותיו והלכו להן ונזדווג לו גבור אחד אמ' לו אדני המלך אל תתירא ואל יפול לבך עליך ואל תפול אימה עליך איני מניחך עד שתהא בתוך מטתך עד שתהא בתוך פלטין שלך כך אמ' לו הקב״ה לאברהם אבינו שנ' (ברא' טו ז) ויאמ' אליו אני ה' אשר הוצ' מ' כש':

יסבבנהו כמו שנ' (שם יב א) ויאמ' ה' אל אברם לך לך:

(יסבבנהו) [יבוננהו] לכל באי העולם:

מנ' אתה אומ' שעד שלא עמד אבינו אברהם לא היה הקב״ה מלך אלא על השמים שנ' (שם כד ז) ה' אלהי השמים כיון שעמד אבינו אברהם המליכו על הארץ ואשביעך בה' אלהי השמ' ואל' הא' (שם כד ג):

יצרנהו כאש' עי' מנ' אתה אומ' שאפלו המקום מבקש מאבינו אברהם אפלו גלגל עינו הוא חוטטה ונותנה לו ולא גלגל עינו בלבד אלא אפלו נפשו שהי' חביבה עליו ביותר שנ' (ברא' כב ב) קח נא את בנך את יחי' וכי אין אנו יודעין שבנו הוא יחידו אלא זו הנפש שנקראת יחידה בעולמה וה״א (תה' כב כא) הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי:

ד״א ימצאהו בא' מד' אלו ישראל כענבים במדבר מצא' יש' (הושע ט י) ובתהו ילל יש' במקום צרות במקום גייסות במקום לסטים:

יסבבנהו לפני הר סיני שנ' (שמות יט יז) ויתיצ' בת' הה':

יבוננהו בעשרת הדיברות מלמד שכל דבור ודבור שהיה יוצא מפי הקב״ה היו ישראל מסתכלין בו ורואין אותו ויודעין כמה עונש יש בו וכמה אזהרות יש בו וכמה קולין וחומרין יש בו וכמה גזרות שוות יש בו וכמה דינין יש בו וכמה תשובות יש בו:

יצרנהו כאישון עינו שאפלו נרתעין לאחוריהן שנים עשר מיל וחוזרין אחד עשר מיל לא היו נזוקים לא מקול הקול ולא מקול הלפידים:

ד״א ימצאהו בארץ מד' הכל מצוי ומסופק להן מן המדבר הבאר עולה והמן יורד והסליו מצוי וענני כבוד מקיפין אותן:

ובת' יליל ישימ' במקום צרות במקום גייסות במקום לסטים:

יסבבנהו בדגלים שלשה בדרום שלשה במזרח ג' במערב ג' בצפון:

יבוננהו בשתי מתנות טובות ואלו הן המן והבאר כשהיה אחד מאומות העולם קומץ מן המן ולא היה עולה בידו כלום דולה מן הבאר ולא היה עולה בידו כלום:

יצרנהו כא' עי' ישמרם מן המזיקין שלא יזיקו אותן שנ' (תה' צא יא) כי מלאכיו יצוה לך לש' בכל דר':

ד״א יצרנהו שנצר האנשים והנשים מן הזמה כדי שיהיו טהורים תדע לך שאחר פרשת דגלים פרשת שוטה:

ד׳׳א ימצאהו בא' מד' הרי זו אמורה לימות המשיח שנ' (הושע ב טז) לכן הנה אנכי מפתיה והולכתיה המדבר:

ובת' ילל ישי' אלו ארבע מלכיות שנ' (זכריה ו א) ואשוב ואשא עיני ואראה והנה ארבע מרכבות:

יסבבנהו בנביאים יבוננהו בחכמים:

יצרנהו כאי' עי' כמו שנ' (שם ב יב ע׳׳ש) כל הנגע בכם נוגע בבת עינו:

פסוק יא

כנשר יעיר קנו כדרך שאין הנשר הזה בא על קנו בת אחת אלא מפסייע מאילן לאילן ומסוכה לסוכה כדי שיעורו בניו ויהא בהם כוח לקבלו כך כשנגלה הקב״ה ליתן תורה לישראל לא נגלה להם מרוח אחת אלא מארבע רוחות שנ' (לגב) ה' מסיני בא איזו היא רוח רביעית אלוה מתימן יבא (חבק' ג ג):

יפרוש כנפיו יקחהו כמו שנ' (שמות יט ד) ואשא אתכם על כנפי נשרים:

ישאהו על אב' כמו שנ' (ישע' מט כב) והביאו בניך בחצן:

פסוק יב

ה' בדד ינ' אמר להן הקב״ה כשם שהייתם יושבים יחידים בעולם הזה ולא נהנים מאומות העולם כלום כך אני עתיד להושיב אתכם יחידים בעולם הבא ואין אומות העולם נהנים מכם כלום:

ואין עמו אל נכר שלא אתן רשות לאחד משרי אומות העולם שימשול בכם אלא כענין שנ' (דני' י כ) ואני יוצא והנה שר יון בא:

ושר מלכות פרס עמד לנגדי (שם י יג):

אבל אגיד לך את הרשום (שם י כא) ד״א ה' בדד ינ' אמ' להן הקב״ה עתיד אני לעשות אתכם נוחלין מסוף העולם ועד סופו שנ' (יחזק' מח ז) מפאת קדים עד פאת ימה אשר אחד:

מפאת קדים ועד פאת ימה ראובן אחד (שם מח ו):

מפאת קדים עד פאת ימה יהודה אחד (שם מח ז) מה ת״ל אשר אחד ראובן אחד יהודה אחד אלא מלמד שכל שבט ושבט עתיד ליטול את חלקו מתחלת המזרח עד סוף המערב אורך על רוחב עשרים וחמשה אלפים (קבים) [קנים] שהן שבעים וחמשה מיל:

תוכן העניינים

מדרש תנאים על ספר דברים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה