מדרש תלפיות חלק א· רבי אליהו הכהן האיתמרי
כ
אות כף
ענף כבוד
כי לא יראני האדם וחי יש מהמקובלים שמפרשים לא יראני האדם וחי אפילו המיוחד שבמרכב' שהוא אדם וכו' אמר ר' עקיבא אפילו חיות הקדש ר' שמעון בן אלעזר אומר אפילו מקומו אינו יודעין שנאמר ברוך כבוד ה' ממקומו וכו'. ציוני פ' תצוה
וקראתי בשם ה' לפניך וכו' ר"ל שאקרא לפניך השם הגדול ותדע בקריאה זאת דרכיו איך ירוחמו ואיך יחוננו ברואיו ברחמיו ומה טעם בכל ביתי נאמן הוא כי טוב האדם בבית וכו':
מדרש פ' בא ירד יוסף למצרים ועשו אותו מלך עליהם וכבדו את יעקב אמר הקב"ה ומה אעשה להם הריני קורא אותו בשם של ג"ע שנא' כגן ה' בארץ מצרים כשחזרו ושעבדו בהם אמר הקב"ה ועברתי בארץ מצרים חוזר אני מאותו כבור ועושה אותה שממה שנאמר מצרים לשממה תהיה:
ענף כבוד חמיו
בגמרא חייב אדם בכבוד חמיו כאביו בראות שדוד קרא לשאול שהיה חמיו אבי שנא' ואבי ראה גם ראה וכו':
אמ"ה נראה לי בדרך דרוש להביא ראיה ממקום אחר שהנה הקב"ה נקרא חמיו של ישראל כדאיתא במדרש פ' וישמע כשפרחה נשמתן של ישראל בסיני אמרה תורה רבש"ע יש אב שמשיא את בתו והורג לאנשי ביתו ומקשה מוהר"ש יפה דהול"ל והורג לחתנו משום שהתורה היא הבת והחתן הם ישראל ועיין אות הא מאמר הר סיני שכתבתי מה שתירץ וכו' גם במדרש פ' תרומה אמר הקב"ה עשו בית לאב שיבא וישכון אצל בתו שהיא התורה עיין שם הכלל העולה שהקב"ה הוא חמיו של ישראל ובכמה מקומות מצינו שהקב"ה נקרא אב של ישראל שהרי קורא לישראל בני בכורי כי הייתי לישראל לאב וכו' וכן ואם אב אני איה כבודי וכו' וכן ישראל קוראים לו אב כי אתה אבינו וכן רבים. ואם כן נקרא הקב"ה אב וחמיו של ישראל לרמוז שכבוד חמיו של אדם ככבוד אביו ודוק:
וחוץ מהכונה נראה לומר שהקב"ה עשה נשואין אח ואחות שהרי התורה שהיא בתו נשאה לישראל שהוא בנו על דרך השבטים שהיו נשואין עם אחיותיהם שכל אחד נולד עם תאומתו כאחז"ל והטעם על היותם עמהן גוף אחד כיון שבבטן א' נוצרו יחד. גם נשא הקב"ה לבתו ונשאה עם בנו לרמוז שהתורה עם ישראל כשני תאומים ושניהם גוף אחד וכחדא חשבינן להו:
וזהו הטעם שאמרו חז"ל שאומר הקב"ה כל הנוגע בישראל כנוגע בבת עינו לפי שהקב"ה והתורה הכל ענין אחד הוא כדאיתא בזוהר וכבר אמרנו שהתורה וישראל כחדא חשבינן להו ונמצא שהנוגע בישר' דהיינו התורה שהתורה והקב"ה כל' חד נמצא הנוגע בהם כנוגע בבת עינו:
עוד לההיא ראיה שחייב אדם בכבוד חמיו כאביו שהנה אמרו חז"ל על יהושפט מלך יאודה כשהי' רואה ת"ח היה עומד על רגליו ומחבקו ומנשקו ומקשה בגמ' איך היה עושה כך דהלא כתיב שום תשים עליך מלך שתהיה אמתו עליך ותירץ שלא היה עושה כך בפרהסיא וכו':
וקשה עם זה על משה שהיה מלך דכתיב ויהי בישורון מלך והשתחוה ליתרו בפרהסיא ונשק לו דכתיב ויצא משה לקראת חותנו וישתחו וישק לו:
אלא מוכרחים אנו לומר דכל זה שאמרו בגמרא שאין המלך יכול לעשות בפרהסיא הוא לכל לשאר העם אבל לאביו יכול כגון שלמה שמלך בחיי אביו וכו' הנה כפי זה השתחוה משה ליתרו ונשק לו בפרהסיא אע"פ שהיה חמיו ללמדנו שכבוד חמיו ככבוד אביו ואחרי כותבי זה מצאתי כזה בילקוט ע"פ וישתחו וישק לו ע"ש:
ענף כביכול
כביכול זה הלשון מורגל במדרשים ובתלמוד בריש יומא מה תלמוד קח לך משלך אני רוצה יותר משלהם פירש רש"י ז"ל לפי שהוא דבר קשה לומר שהקב"ה קץ בישראל אמר כביכול כלומר על כרחנו יאמר כאלו אי אפשר לומר כן וכן כל כביכול שבתלמוד:
ומהרי"ק ז"ל כתב ונראה שיש טעות סופר וצריך למחוק אי אפשר ולכתוב במקומו כאלו אפשר ע"כ נמצא לפירוש רש"י ז"ל צריך לקרות כביכול בחירק תחת הכ"ף ושו"א תחת הב' ואז פירשו כאלו יכול ואפשר לומר כן:
ובהליכות עולם. כביכול ר"ל התורה ניתנה בכ"ב אותיות יכולה לומר כן אבל לנו אי אפשר לאומרו. א"נ כ"ב ר"ת כ"תוב ב"תורה כענין אומרם בכמה מקומות אלמלא מקרא כתוב אין הפה יכול לאומרו וכן ראיתי בתוספות דמגילה. לוחות הברית דף ת"ו ע"ב:
אמ"ה בספר התשבי באות כ"ף דף מ"ב ע"ב מצאתי ראיתי וז"ל כביכול פירשו דהכונה התורה שניתנה בכ"ב אותיות יכולה לומר כן אבל לנו אי אפשר לאומרו וכו' ולזה הפירוש אין טעם וריח מפני כמה דברים האחד שיותר נכון היה לומר בכיכול כמו שאמרו במדרש נגילה ונשמחה בך בתורה שניתנה בכ"ב אותיות: והשני שהיה ראוי ליכתב בשתי תיבות כב יכול. השלישי שהיה ראוי לומר כביכולה כי התורה לשון נקבה. לכן אני אומר כי הכ"ף והבי"ת משמשי' כאחד כמו שנמצא שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחלה כך כביכול הכ"ף בשו"א והבי"ת בפת"ח ר"ל התורה מדבר כלפי מעלה כמו כביכול פירוש כמו במי שיוכל לקבל המאמר ההוא:
ואני המאסף אומר דכונת כביכול יובן עם מה דאיתא באותיות רבי עקיבא באות בי"ת דבר אחר בי"ת בינה שנתן הקב"ה בינה לכל בריאה בינה לכל יצור בינה לכל נפש בינה לכל נשמה בינה לכל רוח שאלמלא בינה אין העולם מתקיים אפילו שעה אחת:
ואות כ"ף כתב כ' רומז לכף השכינה יעו"ש ובזה כוונת כביכול ר"ל אלמלא הכ' שהיא השכינה שנתן ב' שהיא בינה כל נפש ונשמה ורוח והבינה מחייבו לומר כך אע"פ שנראה דבר זר לא היה יכול לאומרו אלא השכינה מחייבו לאומרו לשכך את האזן וכפי פירוש זה צריך לומר כב יכול בשתי תיבות:
ענף כבש
שרשים כבש כאשר (היא) [הוא] בן שנה יקרא כבש או כשב ויותר מבן שנה נקרא איל ע"כ:
ענף כהנים
אמר רבי יוחנן בא וראה כמה גדול כחן של כהנים שאין לך קל בעופות יותר (ממוראת) [ממוראה] ונוצה פעמים שהכהן זורקן יותר משלשים אמה. זבחים פרק ו' וכן איתא בפתיחתא דאיכה בדברי ר' יהושע דסכינן בשם רבי לוי אמר רבי חנינא המוראה הזו דבר קל הוא והיה הכהן זורקה על הכבש שנים ושלשים אמה לאחורי ידו עכ"ל:
עשרה מאמרות כשם שנצטוה אדם לאכול מכל עץ הגן חוץ מעץ הדעת כן בדוגמא זו נצטוו הכהנים לאכול קדשים בכל המינים חוץ מן העולה מאמר חיקור דין חלק ב' פרק י"ז דף י"ט ע"ב וג':
שאלו את רבי נחוניא בן הקנה למי נושאים כפים א"ל לרום שמים שנאמר תהום נתן קולו רום ידיהו נשא וכשישראל יודעים שם הנכבד ונושאים כפיהם מיד הם נענים שנאמר אז תקרא וה' יענה אם אז תקרא וה' יענה מיד מאי ניהו אז ללמד שאין רשות לקרות לאלף לבדה אלא ע"י השנים היושבים ראשונ' במלכות ועם הא' הם ג' נשארו שבעה מאמרות והיינו אז שנא' אז ישיר משה. וכן בעלי הסוד רמזו שנאמר למנצח על השמינית והוא אז בו ג"ח וסוד ההגוי באהיה ודרשו בו חז"ל שכינורו של דוד הע"ה ח' נימין היה לו מספיק למבין. ציוני פ' נשא:
במדרש רבי נחוניא בן הקנה א"ר יוחנן מאי דכתיב והיה כאשר ירים משה ידו מלמד שהעולם מתקיים בשביל נשיאות כפים:
יברכך ה' וישמרך הברכה מלמעלה מאת השם הגדול מעלות עליות לעלות תחתיות עד כנסת ישראל שהוא השמירה. שם
יאר ה' פניו ר"ל השם הגדול שהם פנים מאירים לשאינן מאירים:
ויחנך תשא חן בעיניו הוא החן הגדול המאיר לעולם כענין שנאמר עולמי עולמי הלואי ותהא מעלת חן לפני כל שעה. ויקרא עולמי עולם השפל בשעה שעושין רצונו של מקום והאומר שקרא לשכינה עולמי אינם טועים:
ישא ה' וכו' כתב מאירת עינים ישא רומז לכתר וישא מלשון סילוק כמו וישא פרעה את ראשך מעליך ופניו לשון כעס כמו ופניו לא היו לה שהם פנים של זעם שהוא הפחד כלומר הכ' יסלק מעליך כח הפחד וישלם לך לצורכך כח השלום עכ"ל:
ישא ה' פניו אליך על דרך וישא פניו אל המים ממעל שהוא השכינה (ס"א) הבינה כי אחרי האיר הפעם ונתייחדו דו פרצופים ישא ויעלה העטרה לתפארת אשה לבית בעלה מתזנה מנכסיו ויעלה השכינה בתפארת ישראל וזהו וישם לך שלום כי תשלום שלם בביתו ויהיו כל המדות האלו נשלמים וכו':
ושמו את שמי ר"ל שמי הגדול ואני אברכם זה כבוד השכינה. ציוני פ' נשא:
צרור המור פ' ויצא טעם שהיו קוראין לכהן גדול אישי כהן גדול ולא אדוני או בעלי משום דזה השם קראו לאה אמנו הפעם ילוה אישי אלי וגם מצד אומנותו שהיה באש ומאכלו באש דכתיב אשי ה' ונחלתו יאכלון עכ"ל:
נהר ס"ג עין הקורא בסוד ברכת כהנים דע כי שבעה מיני אושר נבראו בעולם ואלו הם חכמ' בנים. חן חיים עושר ממשלה שלום. וכלם רמוזים בברכת כהנים וכן מצינו בס' יצירה פ"ד שלא נבראו בעולם יותר משבעה מיני אושר הנז' ולכן צריך הכהן המברך שיכוין בכל אלו שבעה מיני אושר על (הסיד) [הסוד] במלת יברכך צריך לכוין שהאל יתברך ישפיע חכמה על כל ישראל כמו שכתב בספר הקנה ז"ל אין ברכה אלא חכמה שנאמר ויברך אלהים את שלמה וכתיב וה' נתן חכמה לשלמה וכן בספר הבהיר אין חכמה אלא ברכה. ובמלת וישמרך צריך לכווין לבנים שהאל יתברך יתן בנים לישראל שאין לך שמירה לאדם שלא ימחה שמו מישראל אלא בבנים ובבנים נשמר מכל רע ובמלת יאר צריך לכווין שהאל יתברך יוסיף לישראל חיים טובים על בריאתו כי מי שהוא חי ובריא יש לו מאור פנים: ובמלת ויחנך צריך לכוין שהשם יתברך יברך לישראל בנשיאות חן:
ובמלת ישא ה' פניו אליך צריך לכוין שהאל יתב' יברך את ישראל בעושר ובממשלה דהא בהא תלייא שאין ממשלה אלא בעושר ואין עבדות אלא בעניות כאמור וכי ימוך אחיך עמך ונמכר לך והענין שהעולם השפל וג"ע התחתון נבראו בעולם דהיינו עולם השפל נברא לעכו"ם וגן עדן לישראל וכמו שאין עכו"ם עתידין ליהנות מגן עדן עליון כן לא היה ראוי לישראל ליהנות מזה העולם השפל רק שיהיו משועבדים ועניים ומיוסרים ונבזים בעיני העכו"ם נמצא שכל העושר והממשלה שנהנין ישראל בעולם הזה הוא שלא כדין ואין לך משוא פנים גדול מזה: ובמלת וישם לך שלום צריך לכוין שהאל יתברך יברך את ישראל בברכת שלום כמשמעו. חסד לאברהם:
ביב"יה בגימט' וזי"ו כי אין מלאך ברקיע שנהנה מזי"ו שכינה יותר מזה. ביבי"ה בגימט' הוא טוב לפי שהוא טוב לישראל ורע לאומות העולם והוא מליץ בעד ישראל. ביבי"ה בגימטריא האוהבי לפי שהוא שר של ישראל והוא כהן גדול כאהרן הכהן שהיה כהן גדול שאוהב שלום ורודף שלו' והוא אוהב את ישראל ביבי"ה הו"א אגו"ז ונמשלו ישראל לאגוז שנאמר אל גינת אגוז ירדתי מה אגוז כיון שאדם מנענע אחד כלם נופלין כך ישראל וכן שר הפנים כיון שמשביעו אדם כאילו השביע כל מלאכי מרום ביבי"ה בגימט' הכ"ה בי"ה:
הזרוע והלחיים והקיבה. הכוונה בזה הזרוע שכר השחיטה שהיא בזרוע והלחיים שכר הברכה שהיא בלחיים והקיבה שכר הבדיקה. והוא ג"כ לרמוז שזה השבט הוא זרוע ישראל וכחם וגם הוא המתפלל עליהם ובזכותם יוכן להם המזון. ספר מנחה בלולה פ' שופטים:
אמ"ה בענפים דלעיל כתבתי טעמים אחרים:
שפתי כהן פ' שמיני וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם וירד מעשות החטאת העולה והשלמי' לפי שהקריב ג' דברים חטאת עולה ושלמים לכך ברכם ברכת כהנים יברכך ה' וישמרך שישמרך מן החטא זהו נגד חטאת שלא תחטא עוד. יאר ה' פניו אליך נגד העולה שאחר שלבן לבו מהרהור הוא בהארת פנים ועולה בא ג"כ על הרהור. ישא ה' פניו אליך נגד שלמי' ופירוש ישא כמו וישא משאת מאת פניו כמו אדם שמקבל ממנו מתנות ופירש לו שלומותיו וזהו וישם לך שלום:
מדרש נשא פ' י"ג ולא יכלו הכהנים לעמוד לשרת מפני הענן כי מלא כבוד ה' את בית ה' מלמד שנתנה רשות למחבלים לחבל וכה"א ושכותי כפי עליך עד עברי מכאן שניתנה רשות למחבלים לחבל וכו':
כתב הרא"ש ז"ל דכהנת נמי חייבת ליטמא על ששה מתים. חרדים דף כ"ז ע"ב:
רז"ל אבנט של כהן גדול היה ל"ב אמות ואבנט מכפר על הרהור הלב וכו':
אמ"ה אפשר דכיון שהאבנט היה כנגד הלב ומכפר על הרהור הלב לכך היה אמות כמנין ל"ב והם ל"ב לתיבות חכמה שמקורם בלב ששם משכן הנשמה וכתיב חכם לבב ואמיץ כח שהחכמה בלב:
רבינו בחיי פ' תצוה דף קי"ו ע"ב פלא גדול היה בכהנים המקריבין קרבנות בכל יום שלא היה גופם לבוש אלא הכתונת לבדה שהיא חלוק והם סובלים הקור בימות הגשמים ולא היו מתים ולכן אמרו חז"ל שמעמידין על הכהנים ממונה אחד לבקר אותם ולרפא תחלואיהם לפי שהיו רובם חולים מחולי מעיים מפני שהיה עבודתם בכל ימות השיה בחלוק לבד בשעת עבודה ועוד שהיו תמיד על הרצפה יחפי רגל:
אמ"ה הקב"ה אינו משנה הטבע ואפילו שהיו הכהנים עסוקים בעבודת הקדש כיון שהיו יחפים על הרצפה והיו בחלוק בלבד גם בימות הגשמים הטבע היה עושה פעולתו והיו חולים מבני מעיים הבא מחמת צינה אך זכות המעשה ושמחת העבודת הקדושה היה מצילן מן המית' ומה גם שמהמקדש יוצא (קיים) [קיום] לעול':
ילמדנו הכהנים נקראים (שילים) [שולים] שנאמר ושוליו מלאים את ההיכל אלו שמונים כהנים שהיו עם עוזיהו:
אמ"ה נראה שנקראים שולים מה שולי הבגד הם לכבוד ולתפארת ללובשו כך הכהני' הם כבודם של ישראל שעל ידם מתכפרים ואין כבוד גדול מזה:
ילקוט שמואל דף כ"ד ע"א משם השוחר טוב ועלי הכהן יושב א"ר אמי אף למלכי בית דוד אין ישיבה בעזרה ולמי היתה ישיבה לכהן גדול שנאמר ועלי הכהן יושב על הכסא:
*אמ"ה כאן במשכן של משה הוא דוגמא של מעלה מה למעלה כלם בעמידה ולא ניתן רשות ישיבה כי אס למטטרון שר הפנים הכהן הגדול דכתיב בו כי שמי בקרבו (ישיבה) גם למטה אין ישיבה בעזרה כי אם לכהן גדול כי שמו בקרבו דשם המפורש היה עליו שכתוב בציץ קדש לה' והוא היה מוציא שם המפורש בפיו:
*וכיון שכהן גדול של משה היה מכפר עונותיהם של ישראל והוא דוגמת כהן גדול של מעלה הוצרך להזהיר בתורה על מטטרון כי לא ישא לפשעיכם וכו' משום דשם נופל טעות ויבאו להמירו בו משא"כ בכהן גדול של משה שהוא בשר ודם ותולים שמכפר עונותיהם של ישראל בתפלותיו ובקרבנותיו להקב"ה:
ספר יצירה להראב"ד ז"ל דף מ"ט ע"ב דע כי שם אחת מונח לעטרה שנאמר ובאחת יבערו ויכסלו ולפיכך כהן גדול מונה ביום הכפורים אחת: אחת ושתים. אחת ושלש. אחת וארבע. אחת וחמש. אחת ושש. אחת ושבע. לפי שצריך כהן גדול ליחד העטרה עם כל אחת ואחת מהספירות:
בעבור כי הכהנים מתכפרים נצטוינו לחלוק להם כבוד שנאמר וקדשתו ואמרו חז"ל לכל דבר שבקדושה. עוד מן הטעם הזה נצטוו לישא בתולה כי כלי שישתמש בו קודש אין ראוי שישתמש בו אחר ואפילו אלמנת כהן וכל זה בכהן גדול. עוד מן הטעם הזה נצטוו הכהנים לטבול בשעת העבודה כי המים הם רמז למים העליונים שהם מים מרוח והם חס"ד אבל כשהוא שתוי אסור להכנס וגם להורות כי להם להורות בתורה כי התורה היא חסד וזה הדין הוא לכל אדם שלא להורות כשהוא שתוי כי הכהן והתורה הם ממדה אחת והיא מדת חסד שנאמר ותורת חסד על לשונה. רקנטי
פסיקתא בהרמב"ן ז"ל משמע מדברי המדרש והנה מלאכי אלהים אלו כהנים גדולים שנקראו מלאכים אבל כהנים הדיוטות אע"פ שעולים ויורדים בכבש המזבח לא נקראו מלאכים:
יד יוסף וכי יזיד איש וכו' מעם מזבחי תקחנו למות ר"ל הכהן גדול יערים הלא הקב"ה חפץ בקרבנות אשה ריח ניחוח אם כן אם אני הורג הנפש לא יהרגוני כי מי יקריב קרבנות שאסור שיקריב רק כהן גדול כמוני לזה אמר אפילו מעם מזבחי:
ענף כוונה
תיקוני הזוהר דף קכ"ב ע"א אלהינו בינה ואלהי אבותינו חכמה. ואיהו אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב. האל הגדול מסטרא דגדולה והגבור מסטר' דגבורה. והנורא מסטרא דעמודא דאמצעיתא וכו':
צריך ליזהר מאד שלא להסתכל בשלשה מקומות שהם כשאומר קריאת שמע וכשאומר מודים וכשאומר קדושה מעומד כי באלו שלשה מקומות יש כוונות גדולות: (מכ"י):
ארבע אותיות של הוי"ה כל אות זוקף אות א' מאדנות באופן זה ארבע כריעות שבתפלה כנגד ארבע אותיות שם הוי"ה וד' זקיפות כנגד ארבע אותיות שם אד"ני וזהו סדרן באבות תחלה כשכורע יכוין שיו"ד של שם הוי"ה כורע לזקוף א' דאדנ"י מן הגלות ובאבות סוף יכוין שאות ה' של שם הוי"ה כורע לזקוף ד' של אדני ובמודים תחלה יכוין שהוי"ו של שם הוי"ה כורע לזקוף נו"ן של שם אד"ני ובהודאה בסוף יכוין שאות ה' אחרונה של שם הוי"ה כורע לזקוף אות י' של שם אד"ני ומי שאינו מכוון על זה עליו השכינה צועקת נתנני ה' בידי לא אוכל קום (מוהר"ם גלאנטי ז"ל על פסוק נשקד עול פשעי):
באבינו מלכנו כשבא לומר קרע רוע גזר דיננו יכוין במילת קרע בשם מ"ב קר"ע שטן שעל ידו יקרע רוע גזר דינו הנהגת האדם:
כמתחיל ברוך שאמר יאחוז הציצית של הטלית בידו ויתפלל בכוונה גדולה ולא ידבר כלל מברוך שאמר עד נפילת אפי' רק יסתכל הכל למטה ויתפלל בסידור דוקא ובכל שם של אדני שיזכור יכוין בשם יאהדונהי ויחריד בחרדה גדולה כי מלא כל הארץ כבודו ויכוין בברוך שאמר בכונה גדול' ויאמר אותה בעמידה כי יש בו פ"ז תיבות כמנין פ"ז ואם אפשר יעמוד עד יוצר אור ויזכור שהשם נמצא אתו וידבק עמו ויכוין בכונה גדול' בתפלה ויסלק כל המחשבות הזרות ומכל שכן בי"ח ברכות. הנהגת האדם:
בדלת דאחד יכוין לקבל ארבע מיתות בית דין גם יכוין אדני מלא: שם
יאמר למלך אל חי וקיים בקמץ תחת הלמד: לא יענה אמן אחר גאל ישראל:
יאמר על כן נקוה לך ועלינו לשבח בכוונה גדולה מלה במלה כמו בקריאת שמע: שם
מצאתי כתוב מכתיבת יד וז"ל טוב שיאמר אדם על מטתו שבעה פעמים קראתי בכל לב ענני ה' חקיך אצורה ויכוין שבעה כוונות דהיינו שיחשוב בשבעה חוקים (א') מעשה פרה אדומה שמטהר את הטמאים ומטמא את הטהורים ואין להרהר (ב') חוקה של יבמה שבמקום (אחר) [אחד] היא אסורה שנא' ערות אשת אחיך לא תגלה ובמקום (אחר) [אחד] היא מותרת שנאמר יבמה יבא עליה וכו': (ג') ענין שעטנז צמר ופשתין יחדיו וסמיך גדילים תעשה לך וכו' שהי' שעטנז אין להרהר (ד') ענין עזאזל שעיר המשתלח שעל ידו כפרה לישראל דודאי חוקה היא ואין להרהר: (ה') ענין הכרובי' ששמי השמים לא יכלכלוך וכו' ומצמצם שכינתו בין בדי הארון ששם הכרוכים הלא גזרה היא ואין להרהר: (ו') ענין הקרבנות שנאמר בו צו את בני ישראל את הכבש אחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבי' וכי מי שכתוב בו אם ארעב לא אמר לך כי לי תבל ומלואה וכתיב כי לי כל חיתו יער בהמות בהררי אלף וכתיב ידעתי כל עוף וכו' והלבנון אין די בער ואין די עולה ועתה רוצה הקב"ה לקרבנו של ישראל אלא רצה כן להראות חיבתו עם ישראל: (ז') אמר הכתוב אח לא פדה יפדה איש לא יתן לאלהים כפרו וכתיב ויקר פדיון נפשם וחדל לעולם. וכתוב א' אומר ונתנו איש כופר נפשו לה' אם יתן איש את כל הון ביתו בפדיון נפשו לא מועיל אלא רצה הקב"ה כך בחיבתו עם ישראל:
כתיבת יד סוד נאה לזכך הנפש ולהאירה ולהוסיף בה כח והארה להתקשר למעלה בקדושה עליונה. בלילה קודם שתעסוק בתורה תכוין לכל הכוונות שנבאר בע"ה ואח"כ בכל שעה ובכל רגע תכוין בם גם כן וכפי מה שתרבה לכוין בהם כך תתרבה הארה בנפשך ומה טוב ומה נעים אם כל היום כלו יהיו נגד פניך כי הם הנה הוא מתקן הנשמה ומאירה מאד מאד:
וזהו סדר הדברים תחלה תכוין בהוי"ה במלוי יוד"ין ואח"כ באהי"ה במלוי יוד"ין עמה: אח"כ תכוין בשם ס"ג ואח"כ בשם אהי"ה דמלוי יודי"ן עמה אח"כ תכוין בשם מ"ה ואח"כ באהי"ה דאלפי"ן עמה. אח"כ תכוין בשם ב"ן ואח"כ באהי"ה דההי"ן עמה. והנה ד' הוי"ה בד' אהי"ה אלו אבא ואלו אמא והיות' טוב כי תשלבם יחד זה בזה כיצד תקח יו"ד אותיות דהוי"ה במלוי יודי"ן ויו"ד אותיות אהי"ה דיודי"ן ותשלב יחד אות מזה עם אות מזה עד שתשלי' וכן תעשה בשם ס"ג עם קס"א ואח"כ שם מ"ה עם קמ"ג אח"כ שם ב"ן עם קנ"א השילוב בתחלה משם הוי"ה:
ואם הוא יום כשאתה מכוין בשילוב זה ובשמות הנז' תכוין אח"כ כזה לשלב ארבע אותיות אהיה בד' אותיות הוי"ה ותתחיל מן אהי"ה כזה (איההיוהה) וזהו חיבור אבא באמא ואח"כ תכוין לשלב הוי"ה עם אדנו"ת ותתחיל מן אדנו"ת כזה (אידהנויה) ואם הוא לילה כשאתה עושה יחוד זה תכוין להפך (יאההויהה יאהדונהי) והטעם לפי שחיבור ארבע שמות אחרונים תכוין בסוד שהוא סוד נשיקין כפולים כמבואר בס"ה פרשה תרומה והנה שם (איההיוהה) אחר חיבורו חוזר להיות אהי"ה שלם מן חבור ב' אותיות א' דאה"יה ושני ראשונית דהוי"ה וגם נעשה שם הוי"ה מחבור שני אותיות אחרונות דאהי"ה והוי"ה נמצא שהם נשיקין כפולים כי גם אחר הנשיקה והשלוב חוזרים לעשות כבתחלתן:
ואמנם כשהוא ביום אז תכלול מדת לילה ביום ולכן תתחיל מאהי"ה ואדנ"י אך בלילה תגביר מדת היום לכלול יום ביום ולכן תקדים הוי"ה דכורא ברישא וביום נוקבא ברישא:
(יוד הי ויו הי אלף הי יוד הי)
(יאולדף הה יי וי יו וד הה יי) ע"ב קס"א
(יוד הי ואו הי אלף הי יוד הי)
(יאולדף הה יי ויאו וד הה יי) ס"ג קס"א:
(יוד הא ואו הא אלף הא יוד הא)
(יאולדף הה אא וי או וד הה אא) מ"ה קמ"ג:
(יוד הה וו הה אלף הה יוד הה)
(יאולדף הה הה וי ווד הה הה) ב"ן קנ"א:
גם סוד אחר (אחר) הסדר הנזכר ואם תרצה כל א' מאלו הסדרים שנכתוב בע"ה כל אחד בפני עצמו הוא טוב אך אני מסדרם יחד להיות כוונתך סדורה בפעם א' אך אין צורך לכוונם כלם בעת וזמן ידוע כי ג' עלמין אינון בי"ע ורוחנייות עולם הבריאה הוא א"ל שד"י: ועולם היצירה א"ל יהו"ה. ועולם העשיה א"ל אדנ"י וידוע שיש לאדם תוספת נשמה בכל שבת מאבי"ע ובליל מוצאי שבת מתהלך בחי' האצילות ונשארים עמו ג' בחינ' בי"ע. וביום שני מסתלקת בחינת בריאה ונשאר' יצירה ועשייה וביום ג' מסתלקת יצירה ונשארה עשיה: אח"כ ביום רביעי מסתלקת גם בחינת עשיה מבחינת תוספת שבת שעברה כי ידוע שיום שבת הוא שביעי ואמצעי ולכן ביום ד' חוזר לקנות האדם תוספת שבת הבאה מבחינת עשיה וביום חמישי קונה בחינת יצירה: וביום ששי קונה מבחינת בריאה וביום שבת נתוסף האצילות:
ולכן ביום א' יכוין האדם תמיד כשם א"ל שד"י שיבוא לו הארה משם לקיים תוספת שבת שעברה מבחינת בריאה. וביום ב' א"ל יהו"ה. וביום שלישי א"ל אדנ"י. ואח"כ ביום רביעי יכוין להמשיך לשבת הבא מן א"ל אדנ"י וביום חמישי מן א"ל יה"וה: וביום ו' מן א"ל ש"די:
אך צריך אתה לידע כי השלשה ימים ראשונים תכוין כי א"ל ש"די וא"ל יהו"ה שהם נוקביה בריאה דיצירה ועשיה הם בחינת לאה. וא"ל יהו"ה בישר' ז"א. ובשלשה ימים אחרונים תכוין אותם ביעקב ורחל:
גם סדר אחר ביום ראשון תכוין בשם ס"ג וביום שני בשם מ"ה וביום ג' בשם ב"ן אח"כ תכיין מלמטה למעלה. ביום ד' בשם ב"ן יום חמישי בשם מ"ה יום ו' בשם ס"ג:
סדר אחר יום ראשון תכוין בה' ראשונה יום שני באות ו' יום שלישי ה' אחרונה אחר כך מלמט' למעלה יום רביעי ה' יום חמישי ו' יום ששי ה' הראשונ':
סדר אחר ביום שני וחמישי שאמרנו שכוונתם ביצירה שהוא א"ל יהו"ה כנזכר תכוין לשם מ"ב ביצירה שהוא (אב"ג ית"ץ) וכו' כל השבעה שמות להעלות בהם נפשך מהעשייה אל היצירה על ידי שם מ"ב הנזכר. אך ביום ב' תכוין שגובר (קר"ע שט"ן) על כל השאר כדי שעל ידו תעלה. וביום חמישי תכוין שגובר שם (חק"ב טנ"ע) גם צריך לשלב ולקשר זה השם עם האחרון כי כיון שכוונתך לקבל תוספת שבת וידוע כי שם יום שבת הוא (שקו"צית) לכן צריך ביום שני לקצר ולשלב שם יום ב' עם של יום שבת כזה (קשרקעושצטינת) וביום ה' תשלב שם (חק"ב טנ"ע) עם שם שקו"צית כזה (חשקקבוטצניעת) שיקבל הארה שם היום משם שבת.
סדר אחר תכוין לעלות נפשך מן העשיה אל גדר היצירה באופן זה דע כי ה' סוד הכנפים המעופפים ומעלים אל האדם למעלה הם הזרועות שהם כנגד כנפי העוף וידוע כי חמשה חסדים מתפשטים בששה קצוות האדם ואמנם יש בהם מעלה ויש בהם מכוסה והם ב' חסדים שהם כח"ג ב' הזרועות ושליש אחד בת"ת נמצא כי בשלשה קוים אלו יש חסדים אלו הסתומים והנה זה סוד עפיפת האדם על ידי הכנפים שהם הזרועות ולא על ידי הרגלים או אברים אחרים והטעם לפי שבאלו הזרועות החסדים שבהם הם סתומים ואינן יכולים להאיר ולהתפשט וידוע כי כל דבר היושב במקום צר ודוחק גדול הוא נותן כח בכנפים כדי להתנועע לכאן ולכאן ולצאת משם ועל ידי הנענוע ההוא מתנודד:
ואמנם אלו החסדים שורשם הם למעלה בדעת בי שם מקומם כי אלו החסדים המתפשטים הם אורות המתחדשות מהם ולכן רצונם לעלות לשורשם שבדעת ליינק ולקבל הארה משם ולהיותם עומדים בדוחק ובצרות גדול כשהם עולים הם מעלים את האדם למעלה עמהם. זהו הטעם למה הכנפים בזרועות יותר מבשאר ולפי שכל העליו' הם בכח שם מ"ב לכן תכוין ששם (אבג"יתץ) בזרועך הימני ושם (קרע"שטן) בזרועך השמאלי ושם (נגדי"כש) בשליש ת"ת העליון דמתכסה ועל אלו הג' שמות מעופפים אותם החסדים לעלות למעלה בשורשם בדעת ובדרך עליתם הם מעלים את האדם עד היצירה כמו אלכסנדרוס שעלה למרום על ידי אותו העוף אמנם כדי לחזק ולהגביר עפיפה זאת יותר תכוין להוריד חסדים דז"א בדעת שלו לצורך זווג ועל ידי זה יתוסף כח בחסדים ויעופפו יותר בכח ותעלה מן עשי"ה ליצירה:
היכל ה' דף מ"ו ע"ב משם האר"י זלה"ה בימים של בין המצרים צריך לכוין בשתי הברכות הראשונות של העמידה כשמזכיר את השם השני שמות מהאות ו' של קודם שם ההוי"ה ומהאותיות שבאים אחר אותיות שם ההוי"ה שעולים מנינם אני לקיים אני ראשון ואני אחרון וזהו פי' קודם היו"ד יבא ט' וקודם ה' יבא ד' וקודם הוי"ו יבא ה"ה וקודם ה"ה יבא ד' שעולה מנינם כ"ב ואחר אותיות שם ההוי"ה יוצא שם כוז"ו שעולה ט"ל ושני השמות עולים ס"א כמנין אני ובזה נצול מקטב מרורי הנמצא בימים של בין המצרים:
אמ"ה וטוב לכוין בזה גם בשעת המגפה ב"מ קבלתי סגולה בדוקה ומנוסה יאכל בכל בקר מיום שנשמע שהתחיל המגפה עד שלא ישמע עוד תאנה דהיינו גרוגרת אחד עם אגוז אחד וגרגיר מלח או עם עלין של רוד"א כלם מעורבים זה עם זה ובזה לא יגיע בו שום נזק בעזר העוזר האמתי יתברך שמו:
בספר זקן אהרן דקמ"ז ע"ב ז"ל מ"ש האר"י זלה"ה אותם שנהגו לקרות מזמור לדוד ה' רועי קודם ברכת המוציא יפה הם עושים כי במזמור הלז יש תיבות ז"ן ומפרנס לכלן. עוד אותיות רכ"ז כמנין ברכה שישלח ברכה במעשה ידינו. עוד צריך לכוין כשמזכיר שם דהוי"ה של ה' רועי מלוי הנעלם מן הוי"ה שהוא מלוי יוד אותיות ו"ד ממלוי הי' אות ד' ממלוי וא"ו אותיות א"ו ממלוי ה"י אחרונה אות י' עולה ל"ז וכן עולה תיבת יהב"ך ל"ז:
עוד יכוין בנקודת ההוי"ה הנקוד בשב"א קמץ דשב"א קמץ עולה ע"ב וכן בנקודת (יהבך) הוא שב"א קמץ ויכוין שהשם יתברך ישפיע לנו מסטרא דימינא שהוא המזל כי בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מלתא אלא במזלא:
אמ"ה צריך ליקח כוס של ברכה בחמשה אצבעות לפי שכוס עולה פ"ו וחמשה אצבעות עולה צ"א כמנין הוי"ה ואדנו"ת כנודע ועל ידי שעושה יחוד ומכוין בו גורם לשפע רב במעשה ידיו דכיון דכוונה זו בא באחרונה דהיינו על כוס של ברכה משלים כל הכוונות שקדם בתחילת הסעודה במזמור ה' רועי כמדובר דאין קיום הגט אלא בחותמיו וכיון שחותם סעודתו ביחוד כל הכוונות הקודמות עולים יפה בידו דפועלות ברוב טוב לבית ישראל ובענפים דלעיל כתבתי מענינים אלו הרבה מאד:
וכיון דאתא לידן מענין כונה אכתוב לך מה ששמעתי בכוונת שמנשקין הציצית ביוצר בלעד קיימת וכו' כי לע"ד עולה ק"ד כמספר הציצית שעולים ק"ד כיצד ארבע פעמים שמונה עולה ל"ב וכל ל"ב חוטים הם שזורים נמצא ל"ב על ל"ב עולה ס"ד וחמשה קשרים כפולים בכל ציצית שהם עשרה קשרים בכל ציצית עולי' ארבעים מ' על ס"ד עולה ק"ד באופן שתיבת לע"ד עולה ענין הציצית וציצית עולה תרי"ג כמנין המצות ויכוין כי המצות והתורה לעד קיימת לא יחליף האל ולא ימיר דתו לעולמים לזולתו.
ואם תרצה לדעת איך ציצית עולה תרי"ג עיין במוהר"ם אלשיך ז"ל בפ' שלח לך דף רכ"ט ע"ד משם המפרשים ז"ל ציצית עולה ת"ר ושמונה חוטין וחמשה קשרים הרי תרי"ג ועל מה שציצת כתוב חסר אמרו כי למד שבמלת לציצת משלמת המנין לשלש התיבות ששני פעמים כתוב בפרשת שנים צצית וחד לציצת למד עולה ל' עשרה לכל אחד:
והקשה הוא ז"ל וז"ל והלא כמו זר נחשב שבראות הציצית יעלה על זכרון האיש מספר הצצית שבכתוב עם תשלום הלמ"ד ועוד כי מלשון הכתוב' ירא' שע"י ראיית הענף שבכנף והחוטים יהיה הזכרון:
ואפשר הוא כי הנה בתיבות כל מצות ה' שבפסוק זה יש מנין תרי"ג מצות כי מלת כ"ל עולה חמישים ומצות עולה תקל"ו והשם עולה כ"ו הרי תרי"ב ומצות הצצית שהיא זכרון לכלם הרי תרי"ג:
והנה ר"ת של כל מצות ה' עולה שבעים ובזה בהביט איש אל ציציתו וימצא ע' יזכור כל מצות השם ראשי תיבותיו עולה ע' והוא כי יראה הכנ' בערב חוטים שתלוים בתוכו הרי חמשה וחמשה קשרי' ושמונה חוטים הרי י"ח וי"ג חוליות האמור בגמרא לא יוסיף על י"ג חוליות והוא המנין המשובח ביותר מספר התיקונים הרי ל"א וט"ל כריכות כי כל חוליא שלשה כריכות הרי ע' בכל אחד מהציצית ועל זה יאמר וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות השם כי בו יראו מספר ר"ת שבכל מצות ה' הכולל תרי"ג כמדובר עכ"ל דבענפי' דלעיל כתבתי ענין אחר ממה שחנני השם איך צצית
עולה תרי"ג:
ושמעתי משם הרב הגדול המקובל האלהי כמוהר"ר אברהם היכיני זצ"ל יקח הציציות בידו וישים אותם נגד לבו ומעכבם שם עד שיאמר ותורתך ודברך ישים על לבו וינשק אותם משו' דישי"ם בר"ת י"הי ש"ם ה' מ"בורך שהוא השם הוי"ה הרמוז בכל ציצית דשמנה חוטים שזורים הם י"ו וחמש' קשרים כפולים הרי עשרה עולה כ"ו כשם הוי"ה:
כשיאמר פותח את ידך יכוין שר"ת עולה צ"א כמנין אמן וכמנין הוי"ה עם אדנ"י ויכוין בהם כזה יאהד"ונהי. כשאומר ויברך דוד יקום מעומד עד אתה האלהים שר"ת אהי"ה הנהגת האדם:
ספר מאה שערים יכוון האדם בט"ו ווין שבאמת ויציב והכוונה שיכוין שעולה צ' והיינו ג' פעמים ל' וציור ל' עושה יו"ד וי"ו יו"ד הרי כ"ו הרומז לשם הגדול שעולה כ"ו הרי ג' שמות בציור שלשה פעמים ובק"ש של ערבית היחיד יכוין השלשה שמו באותו וא"ו של ואמונה שהרי כלל הואי'"ו עולה אהיה:
והבחיי ז"ל בפ' שמות כתב כי שם אהי"ה ושם הוי"ה הכל אחד ושם אחד ודבר אחד שהרי שם אהי"ה מספרו כמספר יה"ו שהוא עיקר השם המיוחד כי הה"א כפולה:
ספר תולעת יעקב בסוד השפע ראה כמה צריך ליזהר להתפלל עם הצבור ולכוין במה שחוזר שליח ציבור ה' אלהיכם אמת כדי להשלים אבריו ומי שהוא חסר מהם הרי הוא מגופו ואין ברכה שורה על דבר פגום והמתפלל יחידי אפילו יכוין בט"ו ווי"ן קרינא ביה וחסרון לא יוכל להמנות וצריך האדם להמליך מלכו של עולם על כל אבריו ולא יהיה אבר מאבריו פגום מעול מלכו' שמים ודע שכל תיבת מכל תיבות ק"ש כדמיון נר לפי שהם כנגד רמ"ח מצות עשה שנאמר עליהם כי נר מצוה ותורה אור וחופש כל חדרי בטן לראות אם ממליך אדם את יוצרו בלי עירוב מחשבות והרהורים אחרים סוד התמורות ולסוד זה ע' שבשמע וד' שבאחד מאותיות גדולות והסוד עד ה' בכם:
צריך לומר אמן יהא שמיה רבה מברך עד יתברך ועד בכלל הכל בנשימה אחת כדי שלא להפסי' בדברים שהם יחודו של מקום לוחות הברית דף רנ"ג:
מגלה עמוקות אופן ס"ב צריך לכוין בשם בי"ב שהוא ה"את ב"ש של שמש בסוף אהבה רבה באומרו הבוחר ב"עמו י"שראל ב"אהבה:
ירושלמי דברכות פ' היה קורא וז"ל אמר רבי חייא אנא מן יומי לא כוונתי אלא חד זמן בעי מכוונת והרהרתי בלבי מאן עייל קמי מלכא בריש' אלקפתא או ריש גלותא. (פירוש מי נכנס לפני המלך תחילה אלקפתא הוא שר גדול ונכבד יותר מריש גלותא) שמואל אמר אנא מניתי אפרוחי (פירוש העופות) רבי בון בר רבי חייא אמר אנא מני דימוסיא (פירוש שורות האבנים של הבנין) א"ר מתריא אנא מחזיק טיבו לראשי דכד הוי מטי למודים כורע מגרמי עכ"ל:
אמ"ה קשה טובא על עמודי עולם כאילו דאיך יתכן שמעולם [לא] כיוונו בתפלתם ופעם אחת שרצו לכוין לא יכלו עד דחד הלך דעתו מאן עייל ברישא וחד הלך דעתו למנות העופות שהיו פורחות באויר וחד חשב בשורות אבני הבנין. ועוד דלמה גילו הדבר שילמדו המון העם שלא לחשוב בכוונה מעולם בנושאם ק"ו מה שלמים שלא יכלו לכוין וכ"ש הם:
ובתשובות באר שבע דף קי"ג רצה לתקן קצת ופירש שכוונה הנזכרת בדברי' אין פרושה כוונת התפלה אלא על כוונה זרה אמרו שמימיהם לא כוונו מחשבה זרה בתפלתם אלא כוונה רצויה ונכונה ושלימה הראויות בתפלתם אלא פעם אחד אירע במקרה שכל אחד כוון מחשבה זרה וכו' ומסיים דבריו ואמר בזה הלשון כשם שדנתי את דבריהם לכף זכות כך המקום ידינני לכף זכות עכ"ל:
ובספר עשרה מאמרות מאמר אם כל חי חלק א' סימן כ"ה כתב בענין השרים המעלים התפילות ואמר שיש תפלה שהיא אינו אלא מצד הנפש והיא תפלות עם הארץ כי נפש יש גם כן לבהמה כך הוא שהוא כבהמה אין יודע מה מתפלל ואין מבין תפלתו והרי הוא כבהמה שאינה מדברת כלל והתפלות אלו עולות על סנדלפון: ויש תפלה שהיא מצד הרוח ואותה תפל' היא מצד הדיבור של אדם שיודע ומבין מה מדבר באותה תפלה עולה על ירי מטטרון שהוא שר הגדול מהראשון. ויש תפלה שהיא מצד הנשמה כוונה שמכווין בה ליחד אורות עליונים והידועים והיא היותר טובה מכלם והיא עולה על ידי שר הגדול יותר ממטטרון והוא הנקרא אכתריאל ועושה ממנה כתר לחי העולמים ולכך ר' חייא בירושלמי הנ"ל היה מהרהר בתפלתו מאן עייל קמי מלכ' ברישא אלקפתא זה אכתריאל הנכבד מן השלשה או ריש גלותא זה מטטרון שנקרא בן ירד על שם ירידת הגלו' ושכינה היורדת ומתלבשת בו וזהו רי"ש גלותא ראשון שהוא הראשון של הגלות והוא עיקר כוונתו להבחין אם גובר בתפלתו הדבור שהוא על ידי מטטרון או המחשב' והכוונה הנכונה שהיה מכווין שיהיה על ידי אכתריאל ונזהר שלא לכיוין יותר שהיה חושש לתפלה עד כאן תוכן דבריו עם קצת תוספת שיובנו דבריו כי סתומים הם:
ועיין בספר קרבן שבת מה שהקשה על זה ומה שפירש הוא ז"ל בדף מ"ה מעמוד א' עד עמוד ג' ולא יכולתי לעתיקו כי ארוכים הדברים:
ולעד"ן כוונת מאמר זה דכל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו לפי שהשטן אינו מוציא זמנו כי אם להפיל הגדולים ארצה כי בזה מורה גבורתו כי אינו מהחוזק להחטיא ההמון שאין מבחינים בין טוב לרע ולכן השלמים ביודעם מדת השטן שכך הוא מעולם לא היו מורין עצמם לעשות הכנות לכוונת תפילתם פן יראה השטן ויבא לבלבל כוונתם אך היו מכנים עצמן במחשבת לבם שאין במחשבה גילוי מלתא לשטן וכשהיו עומדים להתפלל לא היו מורין עצמם בתנועות המכוונים ובזה איין שטן ואין פגע רע כי השטן בראות להם כך בחושבו שלא היו בכוונה לא היה מתעסק עמהם לטורדם אך פעם אחת אירע שביקשו לכווין כלומר הקדימו בהכנות התפלה באופן שנודע הדבר לשטן כפי נענוע הכנת הדברים וסידורן בא לבלבלן בדברים זרים והם כדי להציל עצמן מההרהורים המעלה בלכם נטו לבם לחשוב בדברי חול חד לחשוב מאן עייל ברישא תחלה וחד לחשוב בעופות הפורחות וחד למנות אבני שורות הבנין כדי לבלבל דעת השטן באומרו כבר אבדתי כוונתם ובזה הולך לו והשלמים חוזרים לכוונתם ונכון ודוק ולכן כל בר ישראל הרוצה לעשות מצוה לא יכריז עליה מקודם משום שהשטן שומע ויודע בדבר ומזררז עצמו לבטלו מן המצוה אך יעשה בפתע פתאום המצוה שרוצה לעשות וכיון שנעשה יעשה כי לא הניח מקום לשטן לחשוב אופן לבטלו ממנה. והוא על דרך שמפורש אצלי על מאמר חז"ל כל המתפלל על חבירו אין להזכיר שמו שנאמר אל נא רפא נא לה ואלו שמה לא הזכיר וכו' והטעם שאם מזכיר שמו מודיע לשטן על מי מתפלל ומביא עליו עונות מרחוק לקטרג עליו עמהם אמנם בהיות שאינו יודע על מי מתפללים אין לו מקום לקטרג כי אינו יודע על מי הם מתפללים:
וכן בנדון דידן צריך שלא להראות עצמם כאלו עומדין בכוונה וכפי דרכינו יבא על נכון שגלו הדבר כדי ללמוד להמון העם שאם ירצו לעשות איזה דבר מצוה אל יכריזו עליה פן יודע הדבר לשטן ויבטלו ממנה והוא על דרך אמרם ז"ל מחשבה מועל' אפילו לד"ת שאם אדם אומ' כך וכך אני לומד וכו' מועלת אותה מחשבה שהוציאה לפועל לבטלו:
עוד נראה שבהיותם השלמים יודעים שהמתעסק בכוונות השטן מתעסק עמו להכניס בלבו מחשבו' זרות ומיני כפירות ולכן כדי שלא להכניס עצמם בתגר זה היו מתפללים דרך מצות אנשים מלומדה משום דפעם א' שרצו לכווין בא השטן לבלבלם במחשבות זרות עד שהצרכו לחשוב בדברים בטלים כדי להשליך מעליה' אותם המחשבות זרות המחטיאות את האדם ומה היה יוצא מזה להתפלל בכוונות כדי להביא עצמם לבטלם מפני הקטרוג כמדובר דטוב (טוב) להתפלל ככל אדם:
והזמן שהיו מתפללים בלא כוונה ר"ל שהיו מתחלי' בתפלה ודעתם היה באיזה דבר מלימודם והלשון הולכ' ומתפלל' מחמת ההרגל וכח מחשבת' בתורה היה מתיש כח השטן מלמונעם ממחשבות התור' כאחז"ל אמר הקב"ה בראתי יצה"ר בראתי תבלין עמו שהיא התורה שהיא מתישו ועוד אמרו אם פגע בך מנוול זה מושכהו לבית המדרש באופן שלעולם היו מתפללים בלא כוונה כי בעת התפילה דבר מלימודם היה בא במחשבתם והיו מתבודדים בה וההרגל היה מדברת התפילה אך פעם אחת נתעצמו עצמם להשלים ולהסיר מדעתם דבר של תורה וליתן כל דעתם בכוונת התפלה ואירע להם מה שאירע כנזכר במאמר ומעשה זה לא היה נחשב להם לחטא על דרך באהבת תשגה תמיד שאהבתם בתורה היה מבטלם מכוונת התפלה:
כוונת חמשה ענויים
14כוונת חמשה ענויים צריך שתהיה כוונתך בסוד אלו חמשה ענויים שאתה מתענה שאתה מביא לזעיר ונוקביה הארת חמשה אורות:
ודע כי יש אכילה ויש אכילה ואין אחת דומה לחברתה כמו שנפרש בע"ה. אכילה היא ל"ג יודין שהם גימטריא ש"ל והכלל הוא כל קו הם שלשה יודין הרי ל"ג ואז"ל קשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף כי אכילה בסוד גבורה הוא בסוד ש"ך דינים וכללות ה' גבורות דאבא וה' גבורות דאימא הרי ש"ל והוא סוד הפסוק ונש"ל הברזל:
דע כי יש חמשים שערים לבינה ומכל שער יוצא מזון אחר כי בכל שער יש ש"ך א' וזהו סוד ונש"ל נוטריקון שערים לבינה ר"ת נשל. וכבר נודע כי שיתא יומין מיומא שביעאה מתברכים והם חמשים אכילות כנגד חמשים שבתות שבשנה כי אין שבת דומה לחבירו ובכל שבת יש אכילה אחרת חדשה על כן תכוין ליחד חמשים אלו שכל אחד יתקשר עם חבירו ויומשך המזון לזעיר ונוקביה ויש
אכילה ויש מאכל:
מאכל הוא ל"ה יודין והם בגימטריא ש"ן כי האכילה הנזכר צריך לטחנה בש"ן ול"ג יודין ול"ה יודין הם בגימטריא ס"ח יודין שהם סוד חיי המלך שהם סוד ג' שמות אלו אהיה יהוה אהיה בגימטריא תר"ף ת"ף הוא כמנין לילית בסוד ותקח מרים את הת"ף בידה ובסוד הללוהו בת"ף ומחול והרי"ש נשארת מתר"ף היא בסוד רחל וזהו סוד הברזל הלוקחם ב"להה ר"חל ז"לפה ל"אה כי בהם מתפשטים חמשים שערים:
אוכל הוא כ"ו יודין שהוא הויה שלימה וזהו סוד וירא ה' כי סר לראות עשרה הויות בכל ספירה הויה א' הם כמנין ס"ר והנה ל"ו ול"ה וכ"ו הם גימטריא צ"ה עם הכולל כמנין אל אדני והם כמנין אותיות כ"ד צרופי אדנות ש"ל וש"ן וס"ר הוא תתק"מ והוא מאכ"ל אכי"לה שתיה אוכ"ל בגימטריא שני אלפין וש"ת השני אלפין ומאה לארץ והש"ת ליסוד בסוד מי שת בטוחות חכמה וחמשים אוכל נחלקים לחמשים שבתות שבתוך השנה בזה האופן:
שער א' אני מכוון לשער ראשון מחמשים שערי בינה שהוא ה' פעמים די"ן די"ן די"ן די"ן די"ן שהם בגימטריא ש"ך וסוד האכילה שלו הוא איפ"ה היית ביוסדי ארץ וחותמו תקטם:
והכונה היא כי איוב הוא מסוד יבום שהוא סוד יעקב ורחל ודרך אכילה ליעקב הוא באופן זה כי ב' אכילות שבאים לאב"א ואימא א' בסוד עתיק המתלבש בגלגלת' דאריך נמשך סוד האכילה ומזון לתתא עד הפה דאריך ומשם יוצא לחוץ ואינו נגבל לתוכו מרוב האור ויוצא מפה דאריך עד שלש ראשונות דאבא ואימא ומשם הם שואבים: ב' מסוד מוחא סתימאה דאריך מבפנים עד הגרון שהוא כתר דאבא ואימא ויורד בששה תחתונות דאבא ואימא:
וכבר ידעת כי סוד האכילה הוא בסוד חיצוניות וא"כ מאחר שהוא בסוד זווג חיצונית נחלקים לארבעה פרצופים אבא ואימא וישראל סבא ותבונה:
ועתה צריך לפרש איך ניתן המזון לישראל סבא ותבונה ומהם נדע איך ניזונים יעקב ורחל באחד משני אופנים או שעולה ישראל סבא נגד פני אבא ותבונ' נגד פני אימא ושואבי' משם המזון: או שיוצא דרך היסוד דאבא לישראל סבא כי חסד גניז בפומא דאמא וכמו כן בבינה ותבונה וכן על דרך זה ביעקב כי אכילה שבא לו מסוד מוחא סתימאה דאריך שבא
לו מפנים דרך בינה עד שלש ראשונות דזעיר ויעקב עולה ושואב שם או מה שיורד מהבינה מהמוח שלה ממש עד הפה שלה ומשם יוצא דרך הפה דבינה ויורד עד שש קצוות דזעיר אנפין ואח"כ יעקב ניזון בשני אכילות אלו. או שיעקב עולה כנגד שלש ראשונות דזעיר אנפין או דרך היסוד בסוד חסד דגניז בפומא דאמא:
ואופן המזון שניתן למלכות יש בה גם כן ב' דרכים מה שלא יש בישראל סבא ותבונה והוא באופן האכילה לא בעליות והוא או המזון שניתן ליעקב מבינה דרך הפה ועולה היא עד כנגד הפה שלו או שמקבלת מהמזון שניתן ליעקב ממוחא סתימאה עצמו דרך פנימיות וגם הוא דרך היסוד בסוד חסד דגניז בפומא דאמא וכפי זה כל מזונותיה באים לה מבפנים וזהו אומרו איפה היית כלומר א"י פ"ה היית כשנולדה נשמתך באיזה מזון היית נזונת באותו זמן והחלוק הוא כשנשמתו באה כשהיתה ניזונית מפה תחתון אז קשים לו מזונותיו כקריעת ים סוף כעובדא דר' אלעזר בן פדת וכדומה וכשבא בזמן שהיתה ניזונת מהפה עליון אז נוחין לו והא שצריך האדם לבקש מזונותיו הוא מוכרח שבא מסוד פה תחתון שהוא היסוד ואז נאמר עליו בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא אלא במזלא שהוא היסוד דעתיק ואומרו בזכותא פירושו כך הוא: או נפרש זכותא מלשון זכות ובהירות כי כבר ידעת כי כשעובר האור דרך הגוף הוא בחינת דינים ואותו האור נעשה מר ומתעבה כמו שאמרנו בבינה שהמזון שבא ממנה אינו יוצא כי אם דרך הפה ונמתק בשפתים על ידי מלואי ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן כזה י"ד י' י"ו יו"ד י"א י' ודא"א ואנ"י הו"ה שהרי גימטריא בומ"ף שאם יעביר דרך גופא יהיו מרים אמנם כשיוצא דרך הפה הם זכים וזה המתפלל אינו יכול להמשיך מן הפה כי אם מן היסוד (וכמשכוין) [וכשמכוין] למעלה כוונתו היא כך שבא האור דרך מזל י"ג לבד ולא דרך מזל שמיני שנקרא זכות או נפרש איך תלוי זכות בפה באופן זה דע כי כל פה הוא בסוד שם ס"ג יו"ד ה"י וא"ו ה"י וכ"ב אותיות בתורה. ולמדנו כי כל סוד פה הוא בבינה בסוד מי שם פה לאדם ונודע כי כל זכות הוא בבינה בסוד דינין דמתערין מינה וכן סוד שבעה תיקונים שמתלבשים בי"ג תיקונים וגבורה דעתיק דגניז במוחא סתימאה מתלבש בתיקון וחטאה שהוא תיקון הפה וחסד דגניז בגלגלתא הוא בסוד מזל שמיני וי"ג ולפי זה הוא בתיקון הפה שבתורה גבורה דעתיק ולזה אמר לאו בזכותא תליא מלתא אלא במזלא שהוא סוד חסד דעתיק:
שער ב' ואני מכוין לעלות מכאן לשער שני שהוא ששה פעמים בן כזה יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה וששה כוללים וכולל המנין וכולל השם הרי ח' הרי ש"ך והאכילה שלו מ"י שם ממדיה כי תדע. וחותמו טצעש
והכוונה היא שבינה שנותנת טרף ומזון היא הנותנת גבול ומזה לכל אבר ואבר במה מזון יקח ומזון זה ממקום שיש גבול ולמדנו מזה כי מקום הראשון הוא בינה דבינה שהיא בפה וזה מתחלק בכל מזון ומזון וזה השני הוא במלכות דבינה כי היא הנותנת מידה וגבול וכיון שהיא במלכות אופן המזון שיוצא דרך הפה הוא כי שני אכילות הנזכר בין באבא ואימא בין בזעיר ונוקביה מקודם הראשון צריך שיהיה מבחינת מלכות והוא סוד השולחן שהיה אורכו אמתים. ואמה רוחבו ואמה וחצי קומתו וזה רוח"ב מידת הפה כי כל אמה ששה טפחים סודי ששה עקביים בסוד תפוח של אדם הראשון היה מכהה גלגל חמה וראה גם ראה איך באצילות מסתיימים ששה עקביים אדם קדמו"ן ועת"יק וארי"ך וישרא"ל ויעק"ב ורח"ל והוא פה בסוד פיות השרים נמצא שאכילה זאת. בחינת נצ"ח הו"ד גם שהם שני עמודים ונקראו צבאות והוא שוד כל יוצא צבא בישראל פירוש כל הוא יסוד יוצא משם צבא שהוא כמנין מכאל עם הכולל בישראל הסוד הוא כי סוד דאבא יוצא משם מאכל ראשון ונקרא מאכל מה שיוצא דרך רקיע שני ולמעלה ח"ו אינו יוצא לחיצונים וכבר ידעת כי יהו"ה אד"ני הוא ביסוד כאמור בתיקונים גם יהו"ה צבאות הוא שם כי צבאות הוא סוד תרי ביעי והוי"ה היא היסוד עצמו זהו דרך המאכל היורד למטה כשיוצא מסוד פה תחתון בסוד חסד דגניז בפומא דאימא. וכשיוצא מן הזעיר יוצא דרך הפה ממש בסוד רקיע הקדוש וכלל זה גם הוא בסוד האכילה הראשונה אלא שכאן הוא נעץ צפורניו בקרקע ומשם יוצא דרך העקב וכבר ידעת כי מלכות היא ביעקב ביסוד עקיב"ה עק"ב ה' ויוצא מעקב שבסוד זעיר לעקב שבסוד רחל ועולה למעלה בסוד שפע מאמר ואמתים ארכו עצי שטים הם נצח הוד האמורים כי שטים בגימטריא שטן בסוד קרע שטן שהוא סוד פה תחתון בסוד קריעת ים סוף עצי הוא כמנין אהי"ה ביו"דין אל"ף ה"י יו"ד ה"י ועשר אותיותיו כי כבר ידעת שע"ב דחסד דחכמה מתלבש אהי"ה א' דיודי"ן שהוא בינה דבינה ויוצא המזון דרך חסד בינה והם שבעה יודי"ן בסוד שארה שהוא הוי"ה בניקוד אלקים הנזכר בסבא דמשפטים. השלחן כמנין שצג שהוא סוד מאכל שהוא גימטריא צ"א יש שהוא אלהים אלהים דיודין כזה אל"ף למ"ד ה"י יו"ד מ"ם:
אמנם ארכו דע כי שני אכילות הם וכולם בחינת עקב. אכילה דפה עליון ודפה תחתון וזהו בחינת ארכו כי כן יוצא המזון או מלמעלה למטה או מלמטה למעלה באורך ואמה מאמה רחבו שהוא מזון שניתן לה ברדתה למטה לבריאה לתת טרף לביתה וחק לנערותיה מסוד ששה טפחים שהם העקביים שעל רקיע הבריאה וזה מתפרש או בזמן הגלות או אפילו בזמן שבית המקדש קיים בסוד שבעה תחתונות דמלכות שנכללים למטה שהוא סוד עתיקא דבריאה ואמר ואמה חצי קומתו בהיותם למעלה כשבא לה מפה עליון דזעיר הוא אמה מכל ששה עקביים שעולה (האיר) [האור] מלמטה למעלה ויורד במדרגותיו מפה דזעיר וצריך שתדע כי כל סוף אבר נקרא עקב כי בחינת המלכות שבאותו אבר הוא שם ומזון זה הוא מכל סוף אבר ואמה ואמה וחצי כשניתן לו מיסוד פה תחתון שהמזון הוא מזעיר עצמו ואין כאן כי אם שלשה טפחים:
שער ג' ומכאן אני מכוין לעלות לשער השלישי שהוא ארבעה פעמים שם מ"ה יו"ד ה"א וא"ו ה"א וארבעה אותיות והכולל הרי רצ"ב וכ"ח אותיות דמילו המילוי דמ"ה כזה יו"ד וא"ו דל"ת ה"א אל"ף וא"ו אל"ף וא"ו ה"א אלף הרי כ"ח ורצ"ב הרי ש"ך ושוד אכילתו א"ו מי נטה עליה קו וחותמו תגעץ:
והוא דומה קצת לדרך שני אלא שהוא בסוד ביצים שפירושו הוא שמדת מ"י נותנת קו ומדה שלא יפחות ולא יוסיף על שיעור זה שכן ביצה עולה בגימטריא קו עם הכולל ולמעלה הוא הפירוש בסוד האברים בעצמם במהותם שיהיו אטומי' או חלולים וגם זה הוא בסוד השלחן אלא שזה הוא בסוד עצמם שהם נצח הוד סוד אשר וזהו שאמר וטובל בשמן רגלו כי שאר"ה הוא כמנין אבגית"ץ וכבר ידעת כי אלו השבעה שמות הם סוד שבעה מלכים ושם הראשון הוא בחסד וכבר אמרתי כי המזון יוצא דרך חסד ע"כ שם זה כמנין שאר"ה וגם שם זה הוא בראשית בחילוף כנודע. ובראשית הוא אותיות אש"ר בי"ת שהוא סוד אש"ר הנזכר סוד שמן זית זך בסוד זכות שהוא בפה ושמן הוא אלהים דיוד"ין ושבעה יודי"ן דע"ב קס"א ושני יודי"ן שבאל"ף של אהי"ה הרי שמן וזהו סוד הסיכה שהוא כמנין א"ל אדנ"י והוא סוד לשד השמן כי הרי לשד הוא בעקביים ושם נאמר וטובל בשמן רגלו ונפרש וטובל מלשון עירוב מלשון טבל וכבר ידוע כי שמן הוא בחכמה ונאמר ה' בחכמה יסד ארץ ואתה מערב עקב הרגל שהוא הארץ עם שמן אם כן מזון זה הוא באופן זה מה שמן עולה על כל משקים כך מזון זה עולה על כל האכילות ונאמר נקב שאין המים יוצאים מתוכו יין יוצא מתוכו נקב שאין יין יוצא מתוכו שמן יוצא מתוכו:
והענין כי יש שני אופנים כי אית רקיע ואית רקיע. רקיע שהזרע יוצא מתוכו אין המים יוצאים מתוכו וכן להפך ויין נאמר על הזרע בסוד אש עולה ויורד ונקב הטבור שמן יוצא מתוכו:
גם אופן אחר נקב שהיין יוצא מתוכו הוא החוטם אין המים יוצאים מתוכו כי המים יוצאים מהפך שמ"ן יוצא מתוכו הם העינים והמצח:
והכונה היא כי כבר ביארנו בסוד יסודות העליונות מהרקיע השני יוצא מאכל ואלו הם המים היוצאים אבל אין יין (שהיא) [שהוא] הזרע יוצא מתוכו ומזון הראשון היה סוד מים שהוא סוד הפה ממש שאין יוצאים משם כי אם מים והשני היה סוד יין בסוד עקב שהוא י"ג ענבים והמזון השלישי הזה הוא שמן שהוא הטבור שהוא סתום ואורו סתום וכן כל אור חכמה ושמן ושמן חדא מילתא היא אכילה הוא מחיצוניות וזיעה העליונה נעשה האכילה. ואית כלב ואית כלב במלכות בזיעה שמתקבלת שם היא לכלב בסוד והכלבים עזי נפש ולמעלה הוא המאכל הכלב הקדוש שהוא סוד כלב בן יפונה וכל הזיעה אינה באה כי אם מן השמן ובהתרבות שמנוניתו תתרבה זיעתו ואדם שמן זיעתו מרובה ומתרבה למעלה האכילה ולהיות כי הוא בסוד חיצוני' גם למטה מתרבה ואם יש זכות מסלקים אותה מן החיצוניים ואם לאו נאמר וישמן ישורון ויבעט וזהו סוד יבעט כמנין זיעה עם הכולל וכן אכילת הביצים הוא בסוד זיעה בסוד הנדנידים בעת הזווג וזה מאכל קדוש וזה מאכל השלישי נאמר עליו מי נטה עליה קו:
שער ד ומכאן אני מכוין לעלות לשער רביעי שהוא שני פעמים קמ"ג כזה אל"ף ה"א יו"ד ה"א ושני כוללים וד' אותיות אהי"ה פשוט וכ"ח דקמ"ג כזה אל"ף למ"ד פ"א ה"א אל"ף יו"ד וא"ו דל"ת ה"א אל"ף והכולל הרי כ"ח ורצ"ב הרי ש"ך וסוד אכילתו הוא על מה אדניה הטבעו וחותמו דבדביב
והענין אמרו חז"ל י"ב עמודים לארץ ויש אומרים שבעה ויש אומרים אחד הנה זה המזון נמשך באופן הנזכר בסוד י"ב פרקין דתרין דרועין ותרין רגלין והוא סוד מאת אדנים ככר לאדן סוד האדנים הוא כי צריך שתדע כי סוד אוכל שעולה נ"ז הוא מבחינ' זאת סוד העורקים ומאה עורקים באדם באלו הי"ב פרקים ואלו העורקים מלאים דם ומצינו שהזכירה הכתוב בלשון אכילה רק חזק לבלתי אכול הדם:
ואמר ככר לאדן פירוש מר לאדן שהוא גימט' ככ"ר שהוא סוד לענה שעתידין לאכול במ"ה ימים והצדיקים טועמים בהם טעם מתוק ואחר כך מוריד להם מן קודם שירד המן צריך שיבע"ר הזה והם מן הדם שבעורקים עורק הוא בגימטריא שע"ו כי כשמתגברים הדין בא הארת הש"ע נהורין בסוד אחורים בסוד אדמימות כעורקים שבעין והשכינה מתלבשת חשמל לזעיר אף על פי שבא התעוררת של מרירות זה אחריו ונעשה זיווג גדול בסוד חכלילי' עינים מיין כי אין הדם נמשך אלא בשורשו וזהו סוד דודי צח ואדום כי חכללי הוא כמנין צ"ח והוזהרנו שלא לאכול הדם עם הבשר כי בעודו בלוע עם הבשר הוא בסוד זווג בהתעוררת זו בדם העורקים נרתח הדםס ונעשה זווג בכל בחינה ובחינה ובא זווג של המן (שהיא) [שהוא] מתוק כצפחית בדבש וזהו סוד ויסעו מתרח ויחנו במתקה אבל אכילת הדם לבדה הוא גילוי הדינין לחוץ מן החשמל זהו סוד עורק גימטריא ש"ך ואוכל כי המזון נעשה מן הש"ך הדם שבעורקים ולהיות מלכות בחינת כף א' נמשך לה הארת מאת אדנים שהם מאה עורקים כי האדן הוא סוד האוכל שבעורק כי אד"ן עם הכולל הוא כמנין אוכל וזהו סוד מאה ברכן שאנו נותני' למלכות שהיא סוד מאה אוכל הנזכר לכן הוזהרנו שלא לאכול קודם התפלה שעדיין לא התחילו לבא ק' אוכל הנזכר והוא בסוד דם עדיין ונאמר עליו לא תאכלו על הדם:
והנה מאן דאמר על י"ב עמודים הם סוד י"ב פרקים הנזכר ומאן דאמר שבעה הוא כשעולה למעלה נמשך לה מן הפה שכל שבעה נתיבות שבראש יוצאים מן הפה ומ"ד על עמוד א' כשבא לו דרך העקב:
שער ה ומכאן אני מכוין לעלות לשער החמישי שהוא שני פעמים קדם שהוא ריבוע שם בן הזה יו"ד יו"ד ה"ה יו"ד ה"ה וי"ו יו"ד ה"ה וי"ו ה"ה שני פעמים סד"ס הם רפ"ה ול"ב אותיות דמילוי ומילוי דמילוי דשם ב"ן כזה יו"ד וי"ו דל"ת ה"ה וי"ו וי"ו ה"ה ה"ה הרי ל"ב ורפ"ח הרי ש"ך וסוד אכילתו או מי ירה אבן פינתו וחותמו צמרכד אבן הוא משם רועה אבן ישראל והוא סוד אבן השתי' שממנה הושתת העולם והוא סוד טיפת מן המוח שנעשה ממנה הזווג וממותרי זווג זה אוכל זה:
שער ו ומכאן אני מכוין לעלות לשער הששי ד' פעמים ס"ג ועשר אותיות כזה יו"ד ה"י וא"ו ה"י הרי ארבעה פעמים ע"ג הם רצ"ב וכ"ח דס"ג כזה יו"ד וי"ו דל"ת ה"י יו"ד וא"ו אל"ף וא"ו ה"י יו"ד הרי סך הכל ש"ך וסוד אכילתו תמימך צוית בוקר והוא סוד זווג קדרותא בצפרא:
שער ז ומכאן אני מכוון לעלות לשער השביעי (שהיא) [שהוא] ד' פעמים ע"ב דיודין כזה יו"ד ה"ה וי"ו יו"ד וי"ו ה"ה יו"ד הם רפ"ח וד' אותיות דפשוט הרי רצ"ב וכח דמילוי דמילוי כזה יו"ד וי"ו דל"ת ה"י יו"ד וי"ו יו"ד וי"ו ה"ה יו"ד הרי ש"ך וסוד אכילתו הוא השער. ודעת השחר מקומו הוא סוד הארת בת עין של זעיר המאיר בה וחותמו אכתריאל
שער ח ומכאן אני מכוין לעלות לשער השמיני שהוא יו"ה במילוי ע"ב ס"ג מ"ה כזה יו"ד ה"י וי"ו יו"ד ה"י וי"ו יו"ד ה"י וא"ו שני פעמים הרי רפ"ח ול"ג אותיות דפשוט ומלוי כזה יו"ה יו"ה יו"ה יו"ד וי"ו ה"י יו"ד וי"ו ה"י יו"ד וי"ו ה"י הרי ש"ך וסוד אכילתו הבאת עד נבכי ים והוא סוד ביאה בה טימה וחותמו אזבוגה
שער ט ומכאן אני מכוין לעלות לשער התשיעי שהוא וה"י במילוי ע"ב ס"ג מ"ה כזה וא"ו ה"י יו"ד וא"ו ה"י יו"ד וא"ו ה"י יו"ד שני פעמים הם רפ"ח ול"ג אותיות דפשוט ומילוי כזה וה"י וה"י וה"י וי"ו ה"י יו"ד וי"ו ה"י יו"ד וי"ו ה"י יו"ד הרי ש"ך וסוד אכילה שלו:
ובחקר תהום התהלכת הוא סוד זבוי המים שעולה משבעים לשבעים שנה וחותמו זבדיה
שער י ומכאן אני מכוין לשער עשירי שהוא ל"ב נתיבות עשרה פעמים הרי ש"ך וסוד אכילה שלו הנגלו לך שערי מות והוא סוד מותרו' יסודות העליונים ונקראו שערי מות להיות כי למטה דרך השתלשלות יונקים החיצונים הנקראים מות:
שער יא ומכאן אני מכוין בהעלות לשער האחד עשר שהוא ג' אלהים פשוטים שעולים רנ"ח ושני הויו"ה ניקוד אלהים ו"ה אותיות אלהים ו"ה דבינה הרי ש"ך וסוד אכילה שלו ושערי צלמות תראה הוא סוד הארת תיקון הנזכר בסוד מצולותים וחותמו שדי אכתר"אל
שער יב ומכאן אני מכוין לעלות לשער שנים עשר שהוא אלהים פשוט דריבוע כזה א' א"ל אל"ה אלה"י אלהי"ם גימטריא ר' וק"כ צרופי אלהים הרי ש"ך וסוד אכילה שלו אי זה הדרך ישכון אור והוא סוד הארת יסוד העליון המאיר מסוף העולם ועד סופו ואינו מתערב עם שום אור:
שער יג ומכאן אני מכוון לעלות לשער שלשה עשר שהוא אלהים דיודין כזה אל"ף למ"ד ה"י יו"ד מ"ם גימטריא ש וח"י אותיות דפשוט ומילוי וכולל המילוי וכולל הפשוט הרי ש"ך וסוד אכילה שלו הוא (וחישך) [וחושך] איזה מקומו והוא סוד הארת חושך העליון דחב ביה אדם הראשון ועל ידי תפלין נכסה:
שער יד ומכאן אני מכוין לעלות לשער ארבעה עשר שהוא אלהי"ם דההין כזה אל"ף למ"ד ה"י יו"ד מ"ם גימטריא רצ"ה וח"י אותיות דפשוט ומילוי י"ב כוללים כנזכר וה' דבינה הרי ש"ך וסוד אכילה שלו הבאת אל אוצרות שלג והוא סוד הזווג הנעשה ע"י צניעות וחותמו תרכוסיה
שער טו ומכאן אני מכוין לעלות לשער החמשה עשר שהוא חמשה פעמים שם ס"ג כזה יו"ד ה"י וא"ו ה"י גימטריא שט"ו ו"ה הרי ש"ך וסוד אכילה שלו הוא ואוצרת ברד תרא' והוא סוד תבר גזיזי דברדא שהוא סוד בקיעת יסוד אבא וחותמו טפטפיה
שער יו ומכאן אני מכוין לעלות לשער הששה עשר שהוא שבעה א"ב דס"ג כזה יהו"ה יו"ד ה"י וי"ו ה"י יו"ד וי"ו דל"ת ה"י יו"ד וי"ו אל"ף וי"ו ה"י יו"ד גימטריא (רצ"ר) [רצ"ד] והויה (פשיט) [פשוט] כ"ו הרי ש"ך וסוד אכילה שלו אי זה דרך יחלק אור והוא סוד גבורה עילאה דעתיך דבטיש בגבורה בבינה ומתחלק לשלשה ונעשה נצ"ח הו"ד יסוד:
שער יז ומכאן אני מכוין לעלות לשער השבעה עשר פעמים שהוא שמונה פעמים ל"ז מילוי ס"ג כזה וד' י' א' ו' י' הם רכ"ו ואהיה וב' כוללים וכולל הרי ש"ך וסוד אכילה שלו מי פלג לשטף תעלה והוא סוד חסד עילאה דבטיש בחסד דחכמה כנזכר בגבורה:
שער יח ומכאן אני מכוין לעלות לשער השמונה עשר שהוא ז' פעמים אהי"ה יה"ו הרי רצ"ד ואהיה הרי שט"ו וה' הרי ש"ך וסוד אכילה שלו הוא ודרן לחזיז קולות והוא סוד דרך לב נתיבות דילה כנודע וחותמו צורתק
שער יט ומכאן אני מכוין לעלות לשער תשעה עשר שהוא ט"ו אהי"ה הרי שט"ו וה' הרי ש"ך וסוד אכילה שלו היש למטר אב והוא סוד מטר באתבש גני בסוד באתי לגני שהוא נשיקות הוורדא עם יותרת הכבד כי הוורדא הוא סוד תרין תפוחין ויותרת הכבד הוא סוד עיר הבא כנגד פניו של אדם כשנולד לפעמים:
שער כ ומכאן אני מכוין לעלות לשער העשרים שהוא שד"י והכולל וה' הרי ש"ך וסוד אכילה שלו או מי הוליד אגלי טל וסודו כנודע וחותמו תעמק
שער כא ומכאן אני מכוין לעלות לשער עשרים וא' שהוא י' פעמים א"ל ועשרה כוללים הרי ש"ך וסוד אכילה שלו מבטן מי יצא הקרח והוא סוד קרח הנורא שהוא סוד הפה בהיותי במעי אמו פי הטבור וחותמו מעמן
שער כב ומכאן אני מכוין לעלות לשער עשרים ושנים שהוא שבעה פעמים אלוה ול של אלוה בציו' כ"ו כזה ל ל הרי ש"ך וסוד אכילה שלו הוא וכפור שמים מי ילדו והוא סוד טלא עילאה דבשלייא עילאה:
שער כג ומכאן אני מכוין לעלות השלשה ועשרים שהוא ד' פעמים אכדטם הרי רצ"ו וארבעה כוללים וי"ב אותיות במילוי כזה אל"ף כ"ף דל"ת ט"ת מ"ם וג' כוללים דאגמ"ל וע"ד וע"ה ו"ה הרי ש"ך וסוד אכילה שלו הוא התקשר מעדנות כימה והוא סוד חסד חסדים דבחסד עילאה:
שער כד ומכאן אני מכוין לעלות לשער ארבע' ועשרים שהוא ארבע פעמיםאמגל שהם רצו וארבע כוללים וי"ב אותיות המילוי כזה אל"ף מ"ם גימ"ל למ"ד וג' כוללים דאכטם וע"ד וע"ב ו"ה הרי ש"ך וסוד אכילה שלו הוא או מושכות כסיל תפתח הוא סוד גבורה גבורות דבגבורה עילאה.
שער כה ומכאן אני מכוין לעלות לשער החמשה ועשרים שהוא ז' פעמים ה' האלקים ב"ג ציורים כזה הה"ה שעולה בכל פעם מ"ב ז' פעמים מ"ב הם רצ"ד והוי"ה כ"ו הרי ש"ך וסוד אכילה שלו הוא התוציא מזרות בעתו הוא סוד זרע היורה כחץ טפה האמצעית: