מדרש תלפיות חלק א· רבי אליהו הכהן האיתמרי
י · ירידת המן
נף ירידת המן
מכיל' א״ר איבו בו' שעות בא יתרו וירד להם מן בו' שעות כנגד ששים רבוא הוי לחם אבירי' אכל איש:
אמ"ה נראה לפרש בכוונת מאמר חז״ל הביאו הילקוט פרשה וישמע ויספר משה לחותנו מה סיפר לו יש אומרים מתן תורה סיפר לו ויש אומרי' קריעת ים סוף סיפר לו וכו' ויש אומרים ירידת המן סיפר לו וכו' דקשה דבשלמא מתן תורה וקריעת ים סוף ניחא שהם דברים שלא ראה ולא עתיד לראותם אמנם ירידת המן אם היום לא ראה למחר יראה:
אמנם כיון דביום שבא בשש שעות ירד מן כנגד ששים רבוא בודאי שהיה קשה ליתרו מה צורך בריבוי היורד עכשיו אם בשבילי היה די שירד כשיעור אכילתה וכמה אנשים הבאים לאכול עמי לכן גילה לו משה רבע״ה טעם הריבוי שירד כנגד כל ישי' שהוא לרמוז שכל ישראל שווין לטובה לפני הקב"ה כקטן בגדול ועשה נס ירידת המן פעס שניה ביום שבא בשש שעות ביום מלבד המן שירד בבקר והיתה ירידתה כנגד ששים רבוא כלומר כל אחד ואחד מיש' יבא ויאכל עם יתרו כי ראוי כל אחד שיתכבד יתרו עמו. וזהו כוונת המאמר ירידת המן סיפר לו כלומר טעם ירדתה כשיעור רב כזה וכו'. וכיון דאתא לידן למה לא נזכר משה רבע״ה בסעודה זאת וחז"ל פירשו מה שפירשו ולעד"ן משום שהמן היה בשביל משה כאחז"ל וכיון שכן המן היה של משה ומאן דאכיל דלאו דיליה בהיל לאסתכוליה באפיה לכן לא ישב עמהם בסעודה כדי שלא יתבייש יתרו והאוכלים עמו:
ענף יריחו
שקולה היתה יריחו כנגד כל עיירות וכרכים של ארץ ישראל כדרש'י ז"ל על פסוק ראו את הארץ ואת יריחו וכו' והטעם משום שבנו האמוריים את יריחו על ז' דרגין של טומאה שהם שבעה היכלות תמורות ולכן הוצרכו להקיף אותם שבעה הקפות ושבע' סופרות בכל הקפה והקפה הוצרכו להזכיר עליו שם של מ"ב שהם ז' שמות שבכל שם יש בו ו' אותיות ולפי שזכה משה להשיג שם של מ"ב לכן הוצרך לנסוע במדבר מ"ב מסעות להשיג שם של מ"ב ולהמתיק מ"ב נהרי אש שברקיע: מ"ע אופן קל"ג.
עיר יריחו כנגדה בקדושה מלכות נקראת יריחו ובה כלולים כל הספירות מכתר ועד מלכות קטן וגדול שם הוא ולכן קילל יהושע מי שיחזור ויבנה אותו העיר שימותו בניו מקטן ועד גדול לפי שהיתה מקדם כח הטומאה בה ועתה נתייסדה בקדושה:
ירושלמי דשבת למה החרים יהושע את יריחו לפי שכבשו בשבת דברי רבי שמעון בן חלפתא רבי ברכיה אומר עשאה כעיר הנדחת שאסור בהנאה רבי יהודה הלוי בשם רבי שלום אמר יהושע ראשית עריסותכם תתנו לה' הואיל וכבשנו אותה תחל' נעשה אותה חלה להקב"ה:
סודי רזי ביריחו היו מריעין בכל יום פעם אחד ובשבת שבעה פעמים כי כך עושין לפני הקב"ה הריעו לפני המלך ה'. בבל רקיע מריעין יום אחד בשבת וברקיע ובערבות בשבת שבעה פעמים:
אמ"ה כיון שביריחו היה שולט בו סמאל הרשע הנקרא אל אחר לכן החריבה יהושע בהקפ' ומריעין בכל יום פעם אחד ובשבת שבעה פעמים כי כך עושים לפני הקב"ה כדי לפרסם על סמאל כי הכל הוא ובכח שעשו מה שעושין לפני הקב"ה החריבו אותו:
ענף יריעות
ענין סוד חשבון אורך היריעות שבמשכן ומספר' היריעות העלינות והתחתונות המכסות את גג המשכן הם עשרה כולל כל חשבון והעשרה רקיעים נקראו שמי' ונדמו ליריעות דכתיב נוטה שמים כיריעה. ואורך העליונות על התחתונות כאשר ידוע כי הכדור המקיף גדול מן הכדור הניקוף:
ולחדד השכל נשלים דעת הראשונים ונאמר אורך היריעות התחתונות כ"ח כנגד מחנות הלבנה והעליונות ל' כנגד ל' מעלות שסובב גלגל החמה שלמעלה ממנה בגלגל המזלות בכל חדש והקרשים מ"ח כנגד מ"ח צורות אשר בגלגל המזלות מספר. כ"י
ענף ירמיה
התפלל משה על דורו של ירמיה שדרשו רז"ל נביא מקרבך מאחיך כמוני שהוא ירמיה כדאיתא בילקוט רמז תתקי"ט שכל עניינו היה דומה למשה רבינו זה הוכיח ארבעים שנה גם ירמיה הוכיח ארבעים שנה זה חיבר חמשה חומשי תורה זה חיבר חמשה ספרי קינות כיוצא בו הרבה דברים וניצוצו של משה היה בירמיה: מ"ע אופן פ"ה:
בספר תורת העולה ח"א פי"א. ופירוש הכוזר שעשה ר נתנאל ן' כספי ז"ל כתב אמר אפלטון אני הייתי עם ירמיהו במצרים ובתחלה קודם שדברתי עמו הייתי לועג עליו ועל דבריו ולבסוף כאשר הרגלתי לדבר עמו ולפקפק במעשיו ראיתי כי דבריו דברי אלהים חיים אז אמרתי בלבי וקיימתי שהוא חכם ונביא:
אמ"ה מכאן יקחו מוסר המוצאים זמנם בספרים חיצוניים של אומות העולם ומבלים ימיהם בהבל דמה חכמה ומוסר יכולים למצא שם כיון שרואי' שגדוליהם בכל חכמה מעידין ומגידים שאין חכמה כחכמת ישראל יש עון גדול מזו אחרי רואם כן אוי להם אוי לנפשם ואפילו ארסטו חכם שבחכמים נתגייר בסוף ימיו קרוב למיתתו ומעיד על עצמו שכל הדברים שדבר וכל הספרים שחיבר ידע כי הבל המה אחר שהכיר בחכמה תורת משה רבע"ה ובחכמת חכמי ישראל כמו שכתבתי באורך עניינו בענפים דל' ומה טענה יש מעתה לעוסקים בספרים חיצוניים:
ענף ירקות
שער השמים סבת ירקות העשבים הוא מפני כי ליחות המים כשיתעפשו ישובו למראה ירוק כמו שתראה מימי מערות סרוחים שהם ירוקים. ויש אומרים כי הקר והיובש הם סבה לירקות העשבים עוד סבה אחרת כי מלובן המים ומשחרות העפר יראה הירקות כי הוא מראה ממוצע מהן ומראה הירוק הוא הממוצע מכל המראים ועל כן נהנה העין ממנו יותר:
אמ"ה נראה לי שכיון שאין אילן או אפי' עשב שאין לו מלאך שאומר לו גדל והמלאכים מתהפכים לגוונים וכפי גוון המלאך מתהווה גוון הפרי או העשב או הפרחים והשושנים והכל ברצונו יתברך וכדרך הזווג והיחוד באדם עם אשתו שנוצר הולד כפי מחשבתם או ראייתם באותה שעה לבן או שחור וכמעש' דאיתא במדרש באותה מלכתא שילדה ולד שחור מסבת שראתה צורה שחורה שהיה מצוייר בכותל בשעת הזווג:
הדלועין ניכר פעולת הירח בהם ובעת הגידול יוליד קול ונראה כי לפי הנהוג אצלנו כי הקול יעזור למהר גידולים ובמין קשואים גם כן כי יתקעו בשופר בעת יציאת פירותיהן הוא עזר גדול למהר להוציאם: ש"ה
ענף יש עולמות
אותיות ר' עקיבא עתיד הקב"ה לתת לכל צדיק וצדיק ש"מ עולמות שנא' שם עולם אתן לו:
אמ"ה בגמרא אמרינן י"ש עולמות שנאמר להנחיל אוהבי י"ש. ונראה דלא פליגי דהשכ' י"ש עולמות וכיון שתוספת של הקב"ה מרובה על העיקר חוץ מהי"ש עולמות תוספתו הם ש"מ עולמות וזהו דדייק ש"ם עולם אתן המתנה הם ש"מ דהיינו מתנת חנם שהוא התוספת חוץ מן השכר שהם י"ש:
אך ראוי לשים לב בלשון הגמרא במסכת עוקצין עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק יש עולמו' שנאמר להנחיל אוהבי י"ש מאי לכל צדיק וצדיק דהו"לל לכל צדיק ועיין בתוספת יום טוב ז"ל ואני פרשתי במקום אחר דבא לרמוז שבכל זמן ופעם שבא הצדיק בעולם על איזה סבה נוחל י"ש עולמות וזהו לכל צדיק וצדיק בכל פעם שיבא ויהיה צדיק נוחל יש עולמות:
עוד נראה שרומז למספיק ביד אחר ללמוד כיששכר וזבולון המספיק בידו צדיק יתקרי ולכל אחד מהם י"ש עולמות כי אין צורך לעוסק בתורה ולתת לו חלק מי"ש עולמות שלו. אך יש לדקדק אומרו עתיד להנחיל דנחלה לא שייך כי אם שבא מאחר ונראה דאלו יש עולמות הם מחלק הרשעים כמו שכתבתי בענפים דלע' משם האר"י זל"הה דאדם השואל מהקב"ה מייד יורד השפע כיון שאינו ראוי ב"ד של מעלה מעכבין אותו שפע באוצרות והוא מוכן לתת מתנות לצדיקים וכו' ובזה מתיישב מלת להנחיל שנוחלים ממה שהיה לאחרים אלא שעל היותם בלתי הגונים נמנע מהם ומן הטוב הצפון הזה נותנין לכל צדיק יש עולמות חוץ משכר שלו:
בזוהר פרשה חיי שרה דף קכ"ד מאתים עולמות לכל צדיק ות' עולמות למוסרין עצמן על קדושת שמו:
ענף ישוב
בענין הישוב אמרו במדרש הנעלם שנרמז בתורה ונח מצא חן בעיני ה' כלומר על ידי שהיה לבו תמיד נח ומיושב מצא חן בעינו דכל נייחא מסטרא דקדושה וכל רוגזא מסטרא מסאבא וכתיב בתריה אלה תולדות נח ג' פעמים נח שמתוך שלבו נח ומיושב מאד יהי' נח בדיבורו נח בהילוכו נח במעשיו ואע"פ שאין המקראות יוצאין מידי פשטן דרך רמז נאמר להם למשה בסיני כל אלו הדברים. חרדים דף כ' ע"א:
ענף ישועות
הישועות שאנו מקוים הם ג' אחת גשמית והיא ביאת המשיח שני רוחניית והוא חיי העולם הבא. ג' מורכבת משתי אלה. הרב ן' עזרא בספר תהלות:
כשאומר כי לישועתך קוינו כל היום יכוין שהוא מן המקוים ומצפים לישועת השם יתברך וכן יכוין ג״כ בברכ' מצמיח קרן ישועה ובלישועתך קוינו וגם יכוין שהשם יתברך עושה עמנו כמה ישועות וכשיכוין כך ינצל מכמה צרות: הנהגת האדם
ענף ישי
בעשרה מאמרות מה שאמרו חז"ל ישי פירש מאשתו לעת זקנתו היינו משום מדת חסידות שמא מה שאמרה תורה לא יבא עמוני ומואבי וכו' פירש מואבי ואפילו מואבית ולכן להוציא נפשו מספק פירש מאשתו וכדי לקיים בעצמו ולערב אל תנח ידך רצה לבא אל שפחתו ועשה אותה בת חורין על תנאי אם מואבי ולא מואבית אני כשר ומותר ואם אפי' מואבית אין בשחרור זה כלום והיינו הבנים בני שפחה שיכלו לבא בקהל:
מדרש רבה פ' נשא דף רכ"ה ע"ב בשעה שברח דוד מפני שאול הוליך אביו ואמו אל מלך מואב כי היה ירא מפני שאול והיה בוטח בהם לפי שהיה מרות המואביה הה"ד וילך דוד משם מצפה מואב ויאמר אל מלך מואב יצא נא אבי ואמי אתכם עד אשר אדע מה יעשה לי אלהים וכו' והרגם מלך מואב ולא נמלט אלא אח אחד לדוד שברח אצל נחש בני עמון ושלח מלך מואב אחריו ולא רצה ליתנו והוא החסד שעשה נחש עם דוד:
אמ"ה אל יפתח אדם פיו לשטן שבעבור שאמר דוד עד אשר ידע מה יעשה לי אלהים שהזכיר אלהים שהוא מדת הדין אירע לו תקלה זו:
ענף ישיבה
סודי רזי אין אדם יושב בישיבה של מטה אלא א"כ מזלו יושב בישיבה של מעלה וזהו שאמר במינוי הזקנים אשר ידעתה כי הם זקני העם ושוטריו כי כשעלה משה למרום ראה דמותם:
ענף ישיש
מכלל יופי נקרא הזקן ישיש לפי שעמד בו הישות ימים רבים והוא מענין יש
במדרש הוא אינו שש אבל אחרים משיש דייקא נמי דכתיב ישיש ולא כתיב ישוש וכו' וקשה הרי כתיב כן ישיש עליך ה' אלהיך וזהו פירוש שהוא בעצמן ישיש ולמה כתיב ישיש וכן כתיב שוש
אשיש וכתיב כמשוש חתן על כלה ישיש עליך אלהיך וכל זה פירוש שהוא בעצמו ישיש ואיך קאמר דישיש משמע לאחרים. אלא ע"כ צריך לומר דישוש אינו אלא פירוש אחר דהוא בעצמו ישיש וכן כתיב בפ' נצבים כי ישוב ה' אלהיך לשוש עליך לטוב כאשר שש וכו' אבל ישיש לו שני פירושים לפעמים פירושו ישיש אחריני ולפעמים פירושו ישיש הוא בעצמו וא"ת מאי טעמ' גזר תיבה אחת שיהיה לו שני פירושים אלא שהשני פירושים עולים בקנה אחד כי מה שהוא יתברך משיש אחריני דהיינו שהאומות צרינו נעשים לראש זאת היא הסיבה שיש ה' להטיב בטובת עמו לעתיד כי מהקללה יהי' הברכה וזהו ענין מה שאמר כי אם הוגה ורחם יקשה וירחם הול"ל אלא ההוגה היא סבת הרחמים: לוחות הברית ז"ל פ' בלק דף שס"ב:
ענף ישמעאל
בעשרה מאמרות דף מ"ו מלאכי השרת בקשו לדון לישמעאל על שם סופו אמר הקב"ה באשר הוא שם כפי מעשיו של אותה שעה ולא כבן סורר שהוא זולל עכשיו ולסוף ילסטם הבריות אבל אם אין בו מאותו עון מאותו מעשה שהוא עתיד לחטוא אין עונשים אותו. ועוד אע"פ שישמעאל באותו פעם היה תחלת הקלקלה מ"ט אין סופו להמית בצמא אלא בנו העתיד לחטוא ואין דנין בן סורר אלא על קלקלת עצמו תחלה וסוף:
יפ"ת בענין ישמעאל אמרו מלאכי השרת מי שעתיד להמית בניך בצמא וא"ת למה לא אמרו שעבד ע"ז ג"ע וש"ד וי"ל דקטרוגא היה מענין הבאר עי"ל דבן י"ז שנים היה ואין בית דין של מעלה מענישין עד עשרים ועי"ל דעשה תשובה כדרז"ל בשיבה טובה שיעש' ישמעאל תשובה בחייו:
ובמפרשים ז"ל עתיד להמית בניך בצמ' דאית' בפרקי ר' אליעזר זה היה הבאר שנברא בערב שבת בין השמשות ואין ראוי לרשע זה לעשות לו מעשה נסים והיה תשובת הקב"ה לא יופסד בשביל זרעו הרשעים מעשה נסים:
ותשלך את הילד תחת אחד השחים רבי מאיר אומר זה הרותם הגדל במדבר רבי יוסי בן חלפתא אומר מקום שהשיח עמה אחד מן המלאכים. רבי ברכיה אומר שהשיחה דברים כלפי מעלה ואמרה כביכול את דומה לבני אדם שאומרים ליתן דבר וחוזרין בהם לא כך אמרת לי הרבה ארבה את זרעך הרי הוא מת בצמא מיד רמז הקב"ה למלאך להראות לה את הבאר. תנחומא ויצא:
אמ"ה קשה ומי אמר לה שהקב"ה יחזור ממה שהבטיחה כיון שהבטיחה יחזיק נפשו בקרבו שלא ימות עד שתגיע למקום שהמים מצויין כי הוא יתברך כב"יכול ואע"פ שראתה אותו גוסס הוא יתברך מחזיקו ומה לה להטיח דברים ואולי יש לומר במה שכתב הר"ן ז"ל שכל נבואה שאמרה הנביא לרבי' לטובה אין הקב"ה חוזר בה משום הכחשת הנבי' אבל כשהנביא עדיין לא פרסם נבואתו חוזר אפילו לטובה ע"כ וכ"ש בנדון זה דלא שייך זה כיון שהבטיחה על ידי המלאך שיחזור והנה הגר חששה אולי נתעוררו קטרוגים עליו על מעשיו הרעים או על מה שעתיד לצאת ממנו וכמו שהיה שקטרגו המלאכי' כדרז"ל וא"כ חזר ממה שהבטחתני ולכן אמרה שהן אמת שיכול לחזור אמנם כיון שדרך בני אדם ליתן דבר וחוזר בו אין ראוי שיחזור אע"פ שיתעוררו קטרוגים על בני כי אין ראוי שיתנהג בבחינת האדם והקב"ה רמז למלאך להראות לה הבאר מטעם באשר הוא שם שאם לא היה צדיק באותה שעה היה חוזר בו אע"פ שהבטיחה כיון שלא הבטיחה על יד נביא כמדובר:
זרע ישמעאל נקרא קין על שם שישבו באחזת קין וכן הוא אומר וחבר הקני נפרד מקין והלא כל בני קין נכרתו בימי המבול אלא על שם שישב באחזת קין נקראו בניו בני קין וישיבתם מלכות אשור אמר בלעם מכל שבעים לשון שברא הקב"ה בעולמו לא שם שמו אלא לישראל ולישמעאל שנא' וקראת' שמו ישמעאל לשמו של ישראל אוי מי יחיה משמו אל אוי מי יחיה בימיו כך דרשו כפרקי רבי אליעזר עיין ברבינו בחיי ז"ל פ' בלק:
אמ"ה שם שמו על ישמעאל כישראל דזה לעומת זה עשה אלהים. עי"ל על שקבל עליו המילה והיוצאי' ממנו עתידין להיות מלכי חסד עם ישראל כי ישמעאל בהיות בן אברהם מצד החסד וכתיב חסד אל כל היום לכן שם שם אל בישמעאל שמלכיהם עתידין לעשות חסד עם ישראל כמדובר עי"ל בדחז"ל תחת אדום ולא תחת ישמעאל וכו' וכראות הקב"ה רוע לבם של זרע ישמעאל עם ישראל שם שמו ישמעאל נתן אל בשמו דחסד אל כדי למזג הדין שיוכלו ישראל לעמוד ביניהם:
עמק המלך דף ע"ז ע"ד ישמעאל נתגלגל באתון של בלעם ואח"כ חזר ונתגלגל בחמורו של ר' פנחס בן יאיר ולהיות שהישמעאלים הם גנבים לכן נגנב החמור:
אמ"ה בזה ניחא שחמורתא של ר' פנחס בן יאיר לא אכלה בלי מעשר כאחז"ל במס' חולין ובמדרש וכו' לפי שבא לתקן מה שעבד ע"ז כדכתיב את בן הגר המצרית מצחק ודרשו חז"ל אין מצמק אלא ע"ז והפרשת המעשר הוא להורות שיש אדון בעולם כנודע בספר טעמי המצות:
ענף ישעיה
שורש ישי דף ל"ה מה דאיתא בפסיקתא אמר ישעיה אוי לי כי נדמתי כיון שרא' מלאכי השרת מקלסים להקב"ה ולא שיתף קלוסו עמהם שאילולי שתפתי קלוסי עם קילוס שלהם הייתי חי וקיים לעולם ע"כ ופירש שנתרשל בקילוס הוי כמו חובל בעצמו שבעבור זה לא היה חי לעולם ואית' בחז"ל אך את דמיכם להביא את החונק עצמו:
ילקוט תהלים סימן קי"ח ע"ב כל הנביאים לא היו יודעים מה הם מתנבאים חוץ ממשה וישעיה:
אמ"ה כתב בספר הגלגולים ישעיה גלגול משה ולכן היה עלג כמשה משורש הבל ע"כ וניחא עם זה שהשוה ישעיה למשה שהיה יודע מה שהיה מתנבא כמוהו: ובזה מבואר אצלי פסוק נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ה' אלהיך אליו תשמעון הכוונה אע"פ שישעיה קאמר דברים נראים לכאורה סותרים דברי משה רבע"ה ח"ו כמו שאמר לו מנשה משה רבך אמר כי לא יראני האדם וחי ואתה אמרת ואראה את ה' וכו' והדין עם ישעיה דכאן באספקלריא המאירה וכאן באספקלריא שאינה מאירה כנודע באורך בגמרא לכן בראות משה רבע"ה שיכול לטעות בדברי ישעיה כמו שטעה מנשה לכן אמר נביא מקרבך מאחיך כמוני שהוא ישעיה שהוא כמוני לעג בלשונו וכמוני דייקא שהוא גלגולי אליו תשמעון אע"פ שתראו שאמר דברים נראין סותרים דברי דעו שהאמת אתו ואין שום סתירה כמו שמתרץ בגמרא:
ילקוט ישעיה דף ע' ע"א מאה ועשרים שנה חיה ישעיה כנגד ק"כ שנה של ארבע מלכים הללו עוזיהו. יותם. אחז. יחזקיהו. למה יראת ה' תוסיף ימים:
אמ"ה יראת ה' תוסיף ימים על ימיו שקצבו לו משעת בואו לעולם שהרי ישעיה היות ירא השם הוסיפו לו שנים שיחיה כשיעור חיי ד' מלכים ובישעיה לא שייך לומר משלו הוסיפו לו כי לא נגזר עליו מיתה כחזקיה וחזר בתשוב' ונתבטלה הגזרה ממות לחיים כדי לומר משלו הוסיפו לו שהם השנים שנתקצרו שחזרו לו: וגם מפשוטו של פסוק משמע שההוספה שמוסיפים היא תוספת על העיקר מדלא קאמר יראת ה' משלים ימים שהוא הפך אומרו ושנות רשעים תקצורנה שלרשעים מתקצרים מהקצבה ולירא השם משלימים הקצבה ומוסיפים מדקאמר תוסיף היא תוספת על ימיו שלו שהיו קצובים מתחלת בריאתו:
ענף ישראל
ירושלמי ומדרש למה קרא הקב"ה שם ליעקב בשם ישראל ולמה בשם ישורון אלא שיתף הקב"ה שמו אל עם ישר מן ישורון וקראם בשם ישראל כדי שיהיה להם קיום בין האומות על ידי שיתוף שמו:
לא יעקב יקרא עוד שמך ר"ל לא תהיה עקב וזנב לעשו אלא ישראל כי שרית עם אלהים וסוד מופלא רמוז בישראל כי י"ש רא"ל שנאמר להנחיל אוהבי יש שהוא עולם הבא ורא"ל הוא העולם הזה כי כל יש ברא בר"לא שערים כדאיתא בספר יצירה. ציוני פרשה וישלח:
שיח יצחק על מאמר חז"ל במדרש רבה פרשה ל"ח רבי אליעזר בשם רבי יוסי בן זמרא פתר בדור הפלגה אמרו ישראל אל תהרוג דור הפלגה פן ישכחו עמי הדורות הבאים אחריהם הניעמו בחילך והורירמו טלטלימו והורידמו מלמעלן למטה ע"כ המאמר הזה אין לו שחר דהיכן היו ישראל אז בדור הפלגה:
ויתכן הענין כי כבר נודע מתוך הזוהר כי יש למעל' ס' רבוא מלאכים שנקראים ישראל כנגד ישראל של מטה וזהו שאמר אמרו ישראל ר"ל ישראל של מעלה שהם המלאכים שאמר להם הקב"ה כאן הבה נרדה שנמלך בב"ד של מעלה שהם אותם המלאכים שנקראים ישראל ואמרו אותם המלאכים אל תהרוג דור הפלגה והוא על דרך אומרם ז"ל שהמת נשכח מן הלב ואם יהרגום פן ישכחו עמי הם ישראל שלמטה שהם עם של המלאכים של מעלה שהם הנקראים ישראל וישכחו ישראל למטה הבאים אחריהם המעשה של דור הפלגה ומכח זה יחטאו ישראל למטה והיא בהקדמה אמרו חז"ל חבור עצבים אפרים הנח לו שאפילו ישראל עוברי ע"ז ושלום ביניהם כביכול אינו יכול עמהם ע"כ עיין שם יותר באורך:
כשנכנסו ישראל לארץ היה מספר שלהם למעל' מששים רבוא אלף תש"ל שהוא ר"ת של ש"פת א"מת ת"יכון ל"עד שכן מספר אלף הוא משה שדרשו עליו אדם מאלף מצאתי ולכן כשברך משה ליש' יוסף ה' עליכם אלף פעמים ככם אמרו חז"ל שאמר משה זהו משלי שזה הוא באמ' דרגא דמשה שהיה לו אלף זיוון והיתה יניקתו מחכמה עשרה פעמים חכמה כי משה היה גבוה עשר אמין שהם עשרה פעמים חכמ' הרי תש"ל נמצא זה החשבון של מנין ישראל שנכנסו לארץ היה הכל אחד ממשה וכו' ועליו אמרו חז"ל אשה אחת ילדה במצרים ששים רבוא בכרס אחד שהיתה דרגא אלף זיוון וכלול מן עשרה חכמות שבעולם שנבראו בעשרה מאמרות. מ"ע אופן קמ"ו:
בספר תורת חכם פרשה האזינו דף תנ"ו ע"ג: על פסוק הלא הוא אביך קנך הוא עשך ויכונך שההבדל בין ישראל לעכו"ם שישראל נשמתם חלק אלוה ממעל וזהו הלא הוא אביך אמנם עכו"ם כבהמו' נדמו ועוד ויכננך עשה בך כונניות והכנה לקבלת החכמ' בדעת' וזהו ויכוננך לשון כן וזהו מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל דוקא ולא לעכו"ם והטעם משום שלא עשה כן לכל גוי ומלת כן לשון כוננות כמו מעשה כן של כלים דשלמה וכו' וזהו לא עשה כן לכל גוי אין להם בית קיבול בדעתם ללמוד בתורה ולכך בתורה ומשפטים בל ידעום ע"כ:
אמ"ה ונראה לי בהקדמה זו דוזהו כוונת הפסוק אשרי האיש וכו' כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו וכו' לא עשה כן לרשעים דהיינו עכו"ם וזה לא כן הרשעים אין להם כן ר"ל בית קיבול להבין בתורה כי כיון שלא רצו לקבלה לא ברא להם בית קיבול ולכן הם כמוץ אשר תדפנו רוח:
וזהו לדעתי כוונת מאמר במדרש תהלים אמר הקב"ה לרשעים אני אמרתי כן ואתם אמרת לא כן אני אמרתי לא כן ואתם אמרתם כן על כן לא יקומו רשעים במשפנו ע"כ:
הכונה הקב"ה ברא עולמו להטיב עם בריותיו וכוונתו ורצונו שכל העולם יקבלו התורה ולברוא להם כוננות ובית קיבול בדעתם שיוכלו להבינה כשם שברא לישראל והם בעטו בה ולכן לא ברא להם כונניות ובית קיבול בדעתם וזהו אני אמרתי כן לשון כוננות ובית קיבול כמדובר שאמרתי לברוא לכם כן ובית קיבול ואתם אמרתם לא כן במה שלא רציתם לקבל התורה נמצא שאמרתם שלא רציתם להיות בכם כן ובית קיבול במה שלא רציתם לקבל התורה נמצא שאמרתם שלא רציתם להיות בכם כן ובית קיבול לתורה ובראותי כן אני אמרתי לא כן אין ראוי שיהיה לכם כן ובית קיבול לתורה אלא מגיד דבריו ליעקב דוקא לא עשה כן לכל גוי ואע"פ שאחר כך אתם אומרים כן שאתם רוצים שיהיה בכם כן ובית קיבול לתורה אינו מועיל כדרז"ל על ג' דברים אומות העולם מתחרטין על התורה שלא קבלו וכו' ולכך לא יקומו רשעים במשפט כלומר מסבת הכן שלא רציתם דהיינו הכוננות ובית קיבול לתור' לא יש לכם תקומה ליום הדין:
וזהו כוונת פסוק כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים ושמה לא ישוב כי אם הרוה את הארץ והולידה והצמיחה ונתן זרע לזורע ולחם לאוכל. כן יהיה דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם כי אם עשה את אשר חפצתי והצליח את אשר שלחתיו. כי בשמחה תצאו וכו' הכונה מלת כן לשון כוננות כמדובר כלומר יהיה דברי כן ובית קיבול לחפצי ורצוני לעשות את אשר חפצתי ולא ישוב אלי ריקם וכיון שכן בהכרח כי בשמחה תצאו ובשלום תובלון כיון שכבר הוצאתי הדבר מפי ונעשה כן ובית קיבול כארץ שנעשי' כן ובית קיבול למטר ולגשם וע"י כן והולידה והצמיחה:
וזהו גם כן כוונת פסוק כי כחומר ביד היוצר כן אתם בידי בית ישראל וכו' כן לשון כוננות והכונה כי כחומר ביד היוצר לעשות בו מה שרוצה כן ומושב וכוננות אתם בידי בית ישראל לישב אני עליכם כי אתם מרכבה שלי ואני רוכב עליכם כרצוני פעמים בתוככם כשאתם הגונים כדרז"ל ושכנתי בתוכם בתוך כל אחד ואחד ופעמים אני עליכם בריחוק כשאתם בלתי הגונים ח"ו כיוצר זה וכו' והרבה פסוקים נדרשי' בהקדמ' זאת ואין להאריך שמובנים מעצמם:
מנחה בלולה (פרשה וישלח) ישראל שם כולל כל האבות והאמהות י"צחק ש"רה ר"בקה ר"חל א"ברהם ל"אה:
אמ"ה גם רמוז שם יעקב במספר ס"ת של אברה"ם יצח"ק שר"ה רבק"ה רח"ל לא"ה שאותיות אלו עולה קפ"ה ויעקב עולה קפ"ב ושלשה הנותרים רמז שהוא מרכבה בפני עצמו כדאיתא בזוהר וכאלו הוא בפני עצמו כולל הג' שהם אברהם ויצחק והוא עצמו. ובזה מתיישב שלא נעקר שם יעקב כיון שהוא רמוז בסופי תיבות של האבות והאמהות:
הקב"ה מתנהג עם ישראל בדרך זו אומר מה אעשה לישראל והם קרובי שאר בשר יש לי עמהם שהם בת זוג להקב"ה וקורא לה בתי אחותי אמי תומר דבורה דף ג' ע"א:
ילקוט דף ע"ה ע"א כתיב בנות ירושלים א"ר ברכיה בשם רבי שמואל בר נחמני נמשלו ישראל כנקבה מה נקבה נוטלת עישור נכסים מבית אביה כך תפסו ישראל ארץ ז' עממים שהיא עישור של ע' אומות ולפי שירשו כנקבה אמרו שירה כנקבה שנאמר אז ישיר וכו' את השירה הזאת לה' אבל לעתיד שהם יורשים כזכר שנאמר מפאת קדים עד פאת ים לכך יאמרו שיר בלשון זכר שירו לה' שיר חדש:
מסכת ע"ז אתם קרויין אדם ואין העכו"ם קרויין אדם:
אמ"ה וכי בשם תלייא מלתא דמה איכפת אם אינן קרויים אדם (כוין) [כיון] שכפי האמת הם אדם ואין הפרש בצורתם בינם לבין ישראל אמנם דע סוד הענין כתיב ועל דמות הכסא כמראה אדם מלמעלה וכו' ונמצא שהקב"ה נקרא אדם והוא צוה תרי"ג מצות לישראל והמצות קיים אותה הקב"ה קודם שכתכם לישראל כאומרם חז"ל ולכן כיון שאנו מקיימים המצות אנו קרויים אדם כשם שנקרא הקב"ה ונמצלא דבשם אדם שאנו מתכנים הוא עדות שאנו דוקא דומיא להקב"ה על היותנו עושים מצותיו כמוהו לא כן עכו"ם שאינן קרוים אדם והוא עדות שמובדלין מופרשי' הם מהקב"ה ועדות יש שהרי אין שם הבור' עליהם דהיינו אדם והם בהמות בצורת אדם כי כל דרכיהם ומעשיהם כדרכי הבהמות דחוץ מדרכי השם הכל מעשה בהמה יתקרי ומיהו בראם הקב"ה בצורת אדם כישראל מפני שהוא רב חסד מטה כלפי חסד אם ירצו לידבק עם ישראל שיתדבקו לא כן אם היו צורת בהמה ובמקום אחר כתבתי דבראם כצורת אדם לכבודם של ישראל שלא נבראו העכו"ם כי אם לשמשם דיום ולילה לא ישבותו ממלאכתם ואין כבוד לבן מלך שישמש אותו בהמה בצורת בהמה כי אם בהמה בצורת אדם:
גבעת שאול פרשה במדבר דף ס"ח ע"ג נקראו ישראל בחירי השם כל השמות שנקראו הנבדלים והוא שאם נקראים הנבדלים מלאכים כמו שנא' ויבאו ב' המלאכים סדומה כמו כן נקראו ישראל שנאמר וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים. נקראו הנבדלים מלאכי אלהים שנאמר והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו: ונקראו הצדיקים מלאכי אלהים שנאמר ויהיו מלעבים (כמלאכי) [במלאכי] אלהים. נקראו הנבדלים מלאכי ה' שנאמר וימצאה מלאך ה וכמו כן הצדיקים שנאמר ויאמר חגי מלאך ה' כי מלאך ה' צבאות הוא. נקראו הנבדלים מלאכיו בכנוי כי מלאכיו יצוה לך הוא ישלח מלאכו לפניך וכמו כן הצדיקים הנני שולח מלאכי הנני מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים. נקראו הנבדלים אלהים כי שרית עם אלהים ראינו כמו כן הצדיקים אני אמרתי אלהי' אתם. נקראו הנבדלים בני אלהים שנאמר כי מי בשחק יערוך לה' בבני אלים כמו כן הצדיקים יאמר להם בני אל חי עליון כלכם. נקראו הנבדלים קדושים שנאמר אל נערץ בסוד קדושים רבה כמו כן הצדיקים יראו את ה' קדושיו נקראו הנבדלים צבאות ה' שנאמר אלהי הצבאות שר צבא ה' ונקראו כן הצדיקים שנאמר והוצאתי את צבאותי את עמי בני ישראל: נקראו הנבדלים משרתי ה' שנאמר עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט ונקרא הצדיקים משרתי ה' שנאמר משרתי אלהינו יאמר לכם:
אמ"ה הקדמה המפוארת הזאת מורה באצבע במעל' ישראל ממלאכי השרת בהיות כי לא יחסר מישראל כל השלמיות הנמצאים במלאכים ועל כל זה יש בישראל מה שאינו במלאכים שישראל הם בעלי בחירה מוכנים לקבל שכר מה שאין כן המלאכי' ונמצאים ישראל בתוספת מעלה יותר ממלאכי השרת:
מדרש ילקוט תהלים אמר הקב"ה למלאכי השר' ראו מה בני אדם עושים בארץ א"ל כלם נעשו אחים לע"ז אבל ישראל אוכלים ומברכים:
אמ"ה דברי המאמר תמהים הם דמה הכונה כלם נעשו אחים לע"ז ומה שייכות יש עם האמו' דישראל אוכלים ומברכים וכי זו בלבד עושים ולמה לא הזכירו מצוה אחרת שעושים וכו' ולבא לביאורו נקדים מאמר המדרש לעתיד לבא מביא הקב"ה לדין לעכו"ם על שעבדו ע"ז והם משיבים דכתוב בתורה אחרי רבים להטות והעובדים ע"ז הם רבים. והקב"ה משיב להם ניחא אם כלם יהיו עובדים לע"ז אחת אמנם הם נפרדים זה מזה יש עובד לחמה ויש ללבנה וכו' ובזה פי' כמוהר"ר מאיר מלמד פ' וכי יאמרו אליכם דרשו אל האובות ואל הידעוני' המצפצפים והמגדי' הלא עם אל אלהיו ידרוש וכו' כלומר כשיבאו עכו"ם שתעבדו ע"ז בטענת אחרי רבים להטות אמרו להם שהלא עם אל אלהיו ידרוש ונמצא שאינן רבים שכל אחד עובד לע"ז אחת וכו' ובזה נבא לענין שמלאכי השרת מגידים הערמה שעכו"ם עושים כדי להמשיכם לישראל לע"ז אע"פ שכל אחד עובד לע"ז שלו אך נעשו אחים כלם לע"ז כלומר לעבוד ע"ז אח' כד' שיהיה להם מקום לכופם לישראל לנטות אחריהם בטענה אחרי רבים להטות דעתה אין לומר שהם יחידים כיון שכל אומה עובד ע"ז שלו שהרי נעשו כלם אחים לעבוד ע"ז אחת וכונתם בערמה זו להמשיך לישראל לע"ז ואח"כ לחזור כל אומה לע"ז שלו:
אבל ישראל אוכלים ומברכים וכו' כלומר לא מבעי' שבעת שאין אוכלים ושותים שעומדי' בדעת' שאין מסכימים להם ומוסרים עצמם למיתה על זאת אלא שאוכלים ושותים דשתיה בכלל אכילה ואפילו שהאכילה ושתיה מפתה לע"ז כדכתיב ויאכלו וישתו ויקומו לצחק ואין מצחק אלא ע"ז כדרז"ל עכ"ז מברכים לשמך הגדול ואין נוטים אוזן. עי"ל דהזכירו אכילה לומר דמלבד שראוים לשכר על שאינן עובדים ע"ז כשאר עכו"ם גם ראוי לשאת להם פנים אם יש בידם איזה עון אחר כיון שמדקדקים כשאוכלים עד כזית וכביצה. כמו שהשיב הקב"ה למלאכים במס' ברכו':
ישראל נקראו קדושים לכך יצאו ממצרים קודם זמנו כי הקדש מוציא מידי שעבוד. לקט יוסף ערך גאולה:
אמ"ה רבו הטעמים כדרז"ל ובמפרשים ז"ל על יציאת ישראל ממצרים קודם זמנו. ולי נראה דישראל נכנסו במצרים להוציא משם נצוצי הקדושה שנפלו בשבירת הכלים כאומרם המקובלי' ז"ל והנה נתן הקב"ה שעד ת' שנים ישלימו הפעול' זאת וישראל זרזו עצמם בשמירת המצות שלא שינו את שמותם ולא בטלו מילה ושבת וכו' כאחז"ל וכו' ועל ידי כך עשו הפעולה ברד"ו שנים לכן כיון שהשלימו הפעולה שעליה נשתלחו יצאו והן הכי נמי שאם היו משלימי' הפעולה קודם רד"ו היו יוצאים קודם ואם לא היו משלימים הפעולה עד ת' שנים היו יוצאים בת' שנים והוא על דרך שמשלח הקב"ה לאדם בעולם הזה כדי שיקיים המצות וקוצב לו שבעים או שמונים שנה ואם משלים עצמו בהיותו בן עשרים או שלשים שנה מסלקו מן העולם קודם זמנו על דרך ר' בון וכו' וכמשל התאנה וכו' כאחז"ל:
אהבת ה'. עשר אומות נתנו לישראל דהיינו שבעה שכבשו ושלשה לעתיד ונשארו ששי' ובתוכם ישראל ושלא יהיה בטל בששים לכן ביטל הקב"ה אומה אחת שהם כשדים ונשארו ג"ט:
משם הגאון ז"ל הביאו לקט יוסף הטעם שצוה הקב"ה למנות את ישראל יובן כדרז"ל א"ל ההוא מינא כתיב בתורתכם אחרי רבים להטות ואומות העולם שבעים אומות הם אם כן הוי אנן רובא לכן צוה התורה למנותם כדי שיהיו ישראל דבר שבמנין ודבר שבמנין אפילו באלף לא בטיל:
עוד הביא משם גאון אחר דזהו הטעם בגמרא כתיב והיה מספר בני ישראל וכתיב אשר לא ימד ולא יספר כאן כשעושים רצונו של מקים אין מספר וכאן כשאין עושים יש מספר ר"ל משום דרשעים בחייהם קרוים מתים וצריכים מנין כדי שלא יבוטל ברוב אבל אם עושים רצונו של מקום הם בעלי חיים ובעלי חיים אינן בטלים לכך אין צריכים למנות:
ילקוט יחזקאל סימן מ"ח רבי ברכיה בשם רשב"ן כתיב בנות ירושלים נמשלו ישראל כנקב"ה מה הנקבה נוטלת עישור מבית אביה כך תפשו ישראל ארץ שבעה עממים שהיא עישור של ע' אומות ולפי שירשו כנקבה לפיכך אמרו שירה כנקבה אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה' אבל לעתיד לבא שהם יורשים כזכר דכתיב פאת קדים עד פאת ים וכו' לפיכך אומרים שירה בלשון זכר שירו לה' שיר חדש תהלתי בקהל חסידים:
אמר ר"ש בשם ריב"ל למה נמשלו ישראל לנקבה מה נקבה טוענת ופורקת וטוענת ופורקת ושוב אינה טוענת כך ישראל נגאלו ונשתעבדו לבסוף יגאלם הקב"ה ושוב אינן משתעבדים לעולם:
אמ"ה יש לומר טעם אחר דבעולם הזה נמשלו ישראל כנקבה על שהיו עתידין להשתעבד תחת ע' אומות כנקבה דמשועבדת לזכר ומה הנקבה אף שיש זמן דסורו טמא קראו לה מחמת נדותה ועכ"ז היא עטרת בעלה גם ישראל אע"פ ששבעים אומות סורו טמא קראו למו עכ"ז מתעטרי' עם ישראל וכדכתיב ולתתך עליון על כל העמים כי אף שבפיהם מקללים ומבזים לישראל אמנם מזלייהו חזי מה אחריתם והקנא' טמונה בלבם לאמר מי יתננו היום כמוהם ובדרז"ל על שלשה דברים אומות העולם מתחרטים בכל יום על השבת ועל התורה ועל המילה וכו' הרי בהדיא שבפיהם בועטים בשלשה אלו אמנם הקנאה טמונה בלבם כך בנדון האמור. ושמעתי שבארץ אגום כל שר שאין (יאודי) [יהודי] נכנס ויוצא בביתו כבן בית לידע בכל חשבונותיו שאר השרים אין חושבים אותו לכלום ואין נותנין לו מעלת משרות והטעם שהשר (שיאודי) [שיהודי] נכנס בביתו מתעלה ברום המעלות איך בן מלך נכנס בביתו וכו' ראה חמלת ה' על עמו לתת כך בלב האומות כדי לרומם את ישראל בעיני כל העמים אף שהם משועבדי' תחת ידם ויש הצלה גדולה לישראל על ידי (היאודים) [היהודים] הנכנסים בפתחיהם דכשגוזרים גזרה הם עומדי' לבטלה על יד השרים והשרים ממלאים רצונם בהיותם בני ביתם. ומה הנקבה מחליש את הזכר כך ישראל עתידי' להחליש לכל העכו"ם מכחם וממונ' על דרך וינצלו את מצרים ומה הזכר מנהיג את הנקבה כך ע' אומו' עתידין להנהיג את ישראל ולקבצם מארבע פינות העולם ולהביאם מנחה למלך המשיח שנאמר והביאו את כל אחיכם מנחה לה' ומה הזכר אין לו קיום ועמדה ועזר וברכה כי אם בשביל הנקבה כך אומות העולם אין להם קיום ועמדה כי אם בשביל ישראל דאם אין ישראל ח"ו אין עולם כדכתיב ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך. ומה הזכר כל עמלו וטרדותיו שהוא עמל וטורח הוא בשביל הנקבה להכין לה מזונותיה כך אומות העולם טורחם לזרוע ולקצור וכן כל שאר המלאכות הכבדות כדי שימצאו ישראל הכל מוכן לפניהם. ומה הזכר מתקוטט ומשים נפשו בכפו להרוג לכל מי שרוצ' לנגוע באשתו כך אומות העולם כל מלכות נלחם בחבירו אם רוצה לשלוט (ביאודים) [ביהודים] שתחת ידו. ומה הזכר כשמגרש את אשתו חייב לפרוע לה כתובתה כך יש' כשאומות העול' יגרשו לישראל מביניהם בביאת משיחנו במהרה בימינו חייבים לפרוע בתוספת כל מה שלקחו מישראל כדכתיב תחת הנחושת זהב וכו' ומה הזכר לבסוף כשיזקין אשתו שולטת עליו ואינו חושבו לכלום כך לבסוף עתידין ישראל לשלוט עליהם וכלם כאין נגדם ולכך בעולם הזה אמרו שירה בלשון נקב' אבל לעתיד שיעלו לבחינת זכר עתידין לומר שירה בלשון זכר:
צפנת פענח דף קכ"ז ע"א ישראל נקראו סגולה מכל העמים לפי שבאו משלשה אבות שהם כמו סגולתא זרועות עולם ומכריע. ועוד נקראו סגולה כנגד כהנים לויים ישראלי' ועוד רמז סגולה כי לא ניתנו ישראל לא למזל ולא לשר וכמו שהמלך אם מחלק לעבדיו שדות ובתים אם ימצא בהם מטמון הוא של מלך וזהו שכתוב כי יעקב בחר לו יה ישראל לסגולתו והם המטמון של הקב"ה ועוד סגולה נקראו מצד התורה שנחלקת לשלשה חלקים תורה נביאים וכתובים:
אמ"ה ולעד"ן נקראו ישראל סגולה על שם דשם ישראל ושם הויה וירושלים מתחילים ביו"ד ושלשה יודין הם סגולתא וזהו דאמרינן במדרש והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ לי ואתם והארץ ע"כ שבא לרמוז שהסגולה הם השלשה יודין יוד שלי ויוד שלכם ויוד של הארץ דהשלשה מתחילים ביוד כמדובר עי"ל נקראו סגולה על שם דשלשה מעידים זה על זה הקב"ה וישראל ושבת כאחז"ל. עי"ל על שם שישראל נחלקים לשלשה חכמים ובעלי בתים יודעים מקרא ומשנה בלבד והמון העם אינן יודעים מאומה וכלם עם סגולה נקראו דאפי' רקנים שבהם מלאים מצות כרימון וכל ישראל נקראים נפש אחד כנודע מחז"ל ונמצא דמה שזוכה זה יש חלק לזה ועל אופן זה ועמך כלם צדיקים:
זוהר פרשה לך לך כיון דהקדימה עשייה לשמיע' קרא קב"ה לפמליא דיליה אמר לון עד הכא אתון הויתין יחידאין קמייהו בעלמא מכאן ולהלאה הא בני בארעא חברים בהדייכו בכלא לית לכו רשו לקדשא שמי עד דישראל יתחברון בהדייכו בארעא בכלהו תהוון כחדא חברי' לקדשא שמי בגין דהקדימו עשייה לשמיע':
אמ"ה נבין בזה מאמר במדרש פ' משפטים חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם עושה אדם מצוה אחת הקב"ה נותן לו מלאך אחד לשומרו עשה שתי מצות הקב"ה נותן לו שני מלאכים שנאמר כי מלאכיו יצוה לך עשה מצות הרבה נותן לו חצי מחנהו שנאמר יפול מצדך אלף ורבבה מימינך:
לבא לענין ידוע דשני שותפין חברים בנודע לא' שהרויח חבירו מיד בא ליטול חלק הריוח המגיע לו ואם הם חברים הרבה ואחד מהם הרויח דבר מועט שאז אין שייך חלוקה בכלם מה עושים שולחים לאחד מהם היותר מצטריך שיחלוק עמו באותו ריוח ואח"כ בהרויחם ריוח גדול ובאים כלם לחלוק בשוה מנכים מחלקו לאותו חבר מה שנטל וכו':
והנה כשישראל עוסקים בתורה ובמצות מוסיפים כח למעלה וממשיכים שפע לכל העולמות ומזה השפע שהוא ריוח של ישראל שהרויחו נעשית תורה ומצות יש חלק למלאכים בהיותם חברים של יש' ולכן מיד כשאדם עושה מצוה אחר שהרויח מועט הקב"ה נותן לו מלאך אחד לשומרו שיהיה עמו להיות נהנה מהחלק הנוגע לו עשה שני מצות נותן לו שני מלאכים אבל עשה מצות הרבה שאז הריוח הרבה אז נותן לו חצי מחנהו שיבואו ליטול מהריוח:
אמנם בקיום כל המצות בשלימות אז כל המלאכי' באים ליטול חלק הריוח ומנכים מחל' אותם שנטלו קצת וק"ל. ונראה שהטעם שעשאם חברים למלאכים עם ישראל בשעה שאמרו נעשה ונשמ' לפי שזו מדת המלאכים כאחז"ל וכיון שהמלאכים הפצירו ליקח סוד התורה להם והפשע ינחן לישראל נראה ח"ו עול בחקו יתברך למה נתן הכל לתחתונים פשט וסוד כיון שהמלאכים וישראל ברואיו לכן כדי לתת הפשט והסוד לישראל עשאם חברים עם ישראל ונוטלי' מהחלק הריוח שהרי ישראל ממשיכים השפע עם התורה ומתברכים כלם יחד:
וזהו הטעם שבכו המלאכים בחרבן המקדש אע"פ שקטרגו בבניינו משום שהיה עוזב העליונים לשכון בתחתונים וכו' משום שבחרבן המקדש אין ישראל יכולים לעסוק בתורה ובמצות כראוי כדרז"ל מס' חגיגה משגלו ישראל אין ביטול תורה גדול מזה ובפרט שעתידין בגלות שישכח התורה מהם כמחז"ל אין בן דוד בא עד שתשכח התורה מישראל וכו' ובזה מגיע להם מהנזק כי חבריהם שהם ישראל אינן יכולים להרויח הרבה כדי ליטול הם חלק ברבוי ועל כן בכו שנאמר הן אראלם צעקו חוצה מלאכי שלום מר יבכיון:
ובזה יובן מאמר המדרש כל רעיה בגדו בה זה מיכאל וגבריאל כלומר כך כך מהרעות והתועבות עשו שאפילו קצת מהרעים והחברים בגדו בה אף על פי שמגיע להם נזק שגורמים גלות לישראל חבריו וממעטים מהריוח כמדובר ובזה יובן פסוק היושב' בגנים חברים מקשיבים לקולך השמעיני דקשה מי הם היושבת בגנים ומי הם אלו החברים אמנם בא הקב"ה להראות לישראל חיבתו עמהם שאע"פ שהכל גלוי לפניו עכ"ז להגדיל' שואל ממעשיהם הטובים מחבריהם המלאכים כדי שיגדילו במעלת' בהיותם חברים ומגיע להם מהטובה ושיעור הכתוב היושבת בגנים שהם ישר' היושבים בבתי כנסיות ומדרשות לעסוק בתורה חברים מקשיבים לקולך שהם המלאכים חברים שלכם הבאים לשמוע בקולכם להיותם מושפעים אני אומר לכת המלאכים השמעיני מה חידשו ישראל בתורה וכיון שהם חברים מגדילים בשבח חבריהם שהם ישראל ומתגדלי' ישראל בעיני ע' שרים וכל צבא השמים בשומעם עדות מפי אחרים ולא מפי הקב"ה דאין אב מעיד על בנו: וזהו הטעם דבימי המן השתדלו המלאכים בהצלת יש' עיין במדרש מגילת אסתר וכו' אע"פ שהם קטרגו בבריאת האדם כאחז"ל לפי שהם חברים עמנו היום ודרך החברים להשתדל בהקרבת התועלת כל אחד לחבירו:
וזהו דתקנו במוסף כתר יתנו לך ה' אלהינו מלאכי' המוני מעלה עם עמך ישראל קבוצי מטה יחד כלם לך ישלשו קדושה וכו' ואומרים קק"ק לפי שהם חברים לקדש שמו יחד עם ישראל. ולכן סידר הפייטן ברשות קדושה של יום הכפורים ישראל והמלאכים קצתם אומרים קדוש וקצתם ברוך וכלם אומרים קדוש וברוך עיין שם לרמוז שהם שותפים חברים לקדש שמו יתברך:
ואפשר לומר דמזה הטעם הוריד הקב"ה בגלות מצרים למלאכים כאחז"ל על פסוק יצאו כל צבאות ה' צבאות של מעלה וצבאות של מטה וכו' לפי שהקב"ה מגיד מראשית אחרית וידע שבמתן תורה עתידין מלאכים לחלוק על התורה לומר (דסיד) [דסוד] התורה ינתן להם והפשט למטה כמו שפירשו חז"ל דעל זה באו תכונחו יתברך לתת הפשט והסוד לישראל ונראה עול בחקו יתברך כיון דכלם מעשה ידיו הם וכדי לפייסם עתיד לעשותם חברים עם ישראל שישפעו מהריוח כדפרישית ואפשר שיעכבו ישראל בחברה זו באומרם כי הם נשתעבדו במצרים כדי לבא לכל קבלת התורה ולמה המלאכים ישתתפו עמהם כנראה שעומדים על הריוח ולא על הנזק המגיע אמנם בראותם שגם המלאכים נשתעבדו עמהם אין מקום לישראל למאן בשותפות זה:
ואולי דמטעם זה בקשו המלאכים להקדים לישר' בשירת הים עד שאמר הקב"ה חייכם כן וכו' דהנה המלאכים מיד שירדו גם הם בגלות חששו לזה שהקב"ה הוריד לישראל למצרים לתכלית קבלת התורה והוריד גם להם כדי שיחלקו התורה ביניהם הם שהם רוחניים יקחו סוד התורה וישראל יקחו הפשט ולכן כיון שהסוד עיקר ראויים הם להקדים לומר שירה קודם ישראל והקב"ה אמר שיקדימו ישראל לרמוז להם כי טעו בסברא זו לפי שכוונתו ולעשות סוד ופשט לישראל והם יהיו חברים עמהם ליקח מריוח ההשפעה כמדובר ואם כן ראוים ישראל להקדים עשאם לישראל כמוציא הקרן שהוא עיקר ולמלאכים כמתעסקים להרויח ויקחו שכר טורחם מהריוח כי המלאכים מליצים תמיד טוב על ישראל לקרב תועלותם וק"ל:
ענף יתוש
ספר קול בוכים בשם בעל הפרדס על פסוק עבדי' משלו בנו פורק אין מידם ז"ל איתא בגמרא יתוש שארצנו יש לו ששים ריבוא קליפות בבית המסס שלו רמזו חז"ל כי לקליפה זו יש לה ששים ריבוא נשמותיהם של ישראל להצטרף ולהתלבן בתוכם בכור הברזל דמיון בית המסס שהוא טוחן המאכל ומצרפו ורז"ל אמרו למה נקרא היתוש בריה קלה לפי שאין לה מוציא כלומר היא בחינה אחרונה שאין לה מוצא להמצא השפעתה למטה ממנה כי היא אחרונה שבכולם ע"כ:
ענף יתרו
זוהר (שמות עמוד קכ"ב) קודם שבא משה אל יתרו לא היו לו בנים זכרים ואחר שבא משה אצלו נתברך בבנים זכרים כגוונא דלבן שלא היו לו בנים זכרים עד שבא יעקב וזהו דכתיב ויבא יתרו ובניו ואשתי אי בניו קאי אבני משה א"כ למה מתחילה אמר ושני בניה תלה אותם בצפורה ולא במשה שלא אמר ושני בניו ואח"כ אמר ובניו אלא קאי אבני יתרו שהביא יתרו עמו כל בני ביתו להכניסם תחת כנפי השכינה ואף שלא היו בנים זכרים ליתרו דהא בנותיו היו רועות צאנו מ"מ אחר שבא משה אצלו זכה לזכרי' כדאמרן:
מפרשים מה שמועה שמע שאין לומר מה שמפורש בפסוק כי הוציא וכו' זה אינו דכתיב למשה ולישראל עמו ושבט לוי לא היו משועבדים במצרים אלא צריך לומר קריעת ים סוף שמע:
חידושי אגדות ויחד יתרו שהעביר חרב חדה על בשרו קשה יתרו מבני מדין היה שהם בני קטורה שקיבלו עליהם מילה וצריך לומר זה קאי על פריעה:
מפרשים בשם מדרש לאכול לחם עם חותן משה לפני האלהים ר"ל שיתרו גייר עצמו ומל עצמו ועשה סעודת ברית מילה:
זוהר ולפי שהגרים לא הי' בענני כבוד לא רצה משה שחמיו יתרו ישב חוץ לענני כבוד וגם בבזיון שהיו הגרים אוכלים מפסולת המן על כן וישלח משה לחותנו.
אמ"ה ולהתפלל בעדו שיאספהו הענן דנראה משוא פנים ומטיל קינאה:
בכתבי האר"י זלה"ה משה לקח בת יתרו כי יתרו הוא קין ושתי שמותיו קנ"י יתר"ו על שקנא בתאומה יתירה שנולדה עם הבל ולקתה הוצרך לחזור ולתתה לו. והנה כה"ן מדי"ן בגימטריא זהו קי"ן עם הכולל ונקרא כהן מדין כי הוא כהן ובכור וראשון למדינים ולקטטו' ולמריבית שנתקוטט עם אחיו ועוד יתרו יתר ו' שניתנה לקין כדאמרינן בתיקונין ויתן לקין אות ו' נתן לו:
כתיבת יד יתרו התנה עם משה הבן הנולד לו תחלה לע"ז כאחז"ל וקשה שיתרו כבר פירש מהע"ז מקודם בא משה אצלו כדחז"ל על פסוק ויבאו הרועים ויגרשום ופירש רש"י ז"ל שנידוהו מאצלם על שפירש מהע"ז וי"ל שמע"ז של עץ ואבן ומתכת שהיו עובדים בני מקומו פירש אבל משם טומאה ומתרפים המגידים לאדם לא פירש ולקח לגרשום שיהא לו נושא את התרפים להגיד לו עתידות עד שבא במדבר ונתגייר לגמרי:
אמ"ה יכולים לישב כפי זה שפירש יתרו מע"ז ולא היה משתמש כי אם בתרפים יש בתרפים שעושים אות' מראש אדם על ידי הקטרות והוא ע"ז כמו שהזכרתי בענפים דלעיל. ויש תרפים עושים אותם על ידי עתים בחכמת התכונה והם ממתכת מעשה ידי אומן ומגיד עתידות והוא בלי שום הקטרה כי אם עשוי בחכמה נפלאה על דרך שעושין כלי המורה על השעות ובודאי שיתרו כיון שפירש מע"ז לא היה משתמש במין התרפים שהם ע"ז כי אם בתרפים המגידים העשוים בדרך חכמה כנזכר וכיון שלאנשי הדעת כל הדברים האלו זרות היא לה' כי אם ראוי להם לבטוח בהקב"ה כדכתיב תמים תהיה עם ה' אלהיך נקרא אצלם דברי' אלו עבודה שהיא זרה להם כיון שראוי שלא ישתמשו ויתרו בהיותו עדיין בלתי שלם היה משתמש בדברים אלו ועל זה שאל בנו של משה רבע"ה שישא לו התרפים וכיון שכפי האמת אינו ע"ז נתרצה משה לתת בנו לו ובהצטרפות שהיה קצת אנוס ברצותו והיה מעכבו לשוב מצרימה:
עוד נראה לי לומר שיתרו היה שר ושופט על אנשי עירו וכיון שפירש מע"ז נידוהו ופירשו ממנו פסקו מזונותיו כדרכם לתת חק לכהנים לפרנסתם והיה יתרו עתה מוכרח לעסוק בעבודה שהיא זרה לו למצוא מזונותיו ובהיות הדבר קשה עליו ומה גם שלא יחזיקו בידו אנשי עירו גם בדבר זה הוצרך לעכב בנו של משה רבע"ה אצלו שיתעסק במלאכה זרה וזהו אומרו התנאי שיתן בנו הראשון לע"ז ואינו ע"ז ממש ח"ו כי אם לעבודה שהיא זרה לו וכיון שכן נתרצה משה להניחו אצלו ובחיבור אחר של דרושים פרשתי אופנים אחרים תראו משם. או להשימו רועה צאן תחת בנותיו והיא עבודה שהיא זרה:
מדרש תהלים דף ל"ה ע"ג בשש שעות בא יתרו וירד לו מן כנגד ס' רבוא:
אמ"ה כיון שהמן בשביל משה רצה הקב"ה להראות שהמן בשבילו שהרי עכשיו שבא יתרו על סמך משה הוריד המן להראות שמשה הוא בעל המן ובשביל כבודו בא כדי שיהיה לו מה לאכול כי המן שבא בבקר כל א' לקט שיעורו עומר לגלגולת. והוריד מן כנגד ס' רבוא לרמוז ג"כ שהיה יתרו חביב ושקול כס' רבוא וכדאיתא ברבה כשבא יתרו במדבר אמר הקב"ה למשה אדם זה שבא אצלך קרבהו ואל תרחיקהו כי חביב היה לפני המקום והוא שיבח להקב"ה ואמר עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים הרי פרסם אלהותו ברבים וזכה שעל ידו נאמרה פ' א' בתורה:
לקט יוסף ערך גרים כל נשמות הגרים היו תלוי' ביתרו:
אמ"ה כשם שנשמות כל ישראל היו תלוים באדם הראשון כאחז"ל גם נשמות הגרים תלוים ביתרו שהיה משורש קין מצד הנפש כדברי האר"י ז"ל וקין היה ראש לבעלי תשובה שאדם הראשון מה שעשה תשובה היה אחר שלמד מקין כאחז"ל פגע אדם בקין אמר ליה מה היה בדינך א"ל עשיתי תשובה ונתפשרתי אמר כך היא כח התשובה וכו' לכן יתרו שהיה קין בדין הוא שכל נשמות החוזרים להקב"ה יהיו תלוים בו כיון שהוא הראשון לשוב: