אור ברסלב

מדרש תלפיות חלק א· רבי אליהו הכהן האיתמרי

ט

ח

ענף טבילה

חסד לאברהם בשם ס' כתיבת יד וז"ל בענין המקוה ידוע כי מסורת קבל' בידינו וחכמי אמת שארב' מאות כיתות (הטימאה) [הטומאה] שורה על הטמא והם סוד ד' מאו' איש דעשו וכדי להעביר אותם צריך לבא במים ואם היות שהאדם מורכב מד' יסודות אין טהרתו אלא במים והטעם כי הטומאה היא רוח כש"ה ואת רוח הטומאה אעביר וכו' והרוח אין בטבעו ליכנס בתוך המים אלא על המים כמש"ה ורוח אלהים מרחפת על פני המים וכשהטמא נכנס בתוך המים נשלוף ממנו אותו רוח הטומאה ולכן הצריכו חז"ל שהטמא יכנוס כל גופו בתוך המים שאפילו אם נשאר שער ראש אחד חוץ למים לא נטהר שמשם נאחז כל הטומאה וחוזרת על הגוף עכ"ל:

אמ"ה ואדם שהוא חולה או אונס אחר ואינו יכול לטבול אל יתיאש אלא יוסיף על לימודו והתורה מטהרתו כאחז"ל מה נחלים מעלים לאדם מטומאה לטהרה אף התורה וכו':

טוב שפוגע באשה דסלקא מטבילה נימא הכי שופך בוז על נדיבים ויתעם בתוהו לא דרך. ציוני פ' נצבים בהגה:

טוב מה שרגילות הנשי' לטבול ג' פעמים במים טהורי' וכו' ולכך הטובל ביום הכפורים יכניס ראשו במים ג' פעמים ס' חסידים סימן שצ"ה:

בערב שבת ירחץ גופו בחמין ואח"כ יטבול במקו' וטוב שיהיה הטבילה סמוך לשבת ויטבול בערב שבת שני טבילות חד לפשוט בגדי חול מעליו והשניי' להמשיל עליו תוספת שבת ואם הוא טמא טומאת קרי יטבול שלשה טבילות ואם הוא בעל תשובה יטבול י"ד טבילות: וכשהוא במים ישתחוה למערב. (כשטיבל) [כשטובל] פעם ראשונה יאמר הריני טובל בפישוט מלבוש של חול ואח"כ (יטביל) [יטבול] שניה ויאמר הריני טובל כדי לקבל הארת שבת זכור ושמור בחבורה חדא ואח"כ ישחה ויאמר הריני טובל לקבל נשמה יתירה וכשיוצא פוסע לאחוריו כמו כשיוצא מבית הכנסת וכשילבוש כסות נקיה יאמר כל כלי יוצר עליך לא יצלח ויכוין זהריאל וסדר האמירה בשעת טבילתו יתנהג כמו שכתו' בדברי האר"י זלה"ה בתיקון שבת. ספר תוצאות חיי':

רבינו שמשון בר רבי שמשון היה מנהיג לבתו לטבול אף בחורף בזמנה אע"פ שלא היה בעלה בעיר. שלשלת הקבלה (דף נ"ה ע"א):

יש מי שאומר דכלי שהיה צריך הכשר והטבילו קוד' הכשר אותה טבילה לא מהניא דהוי כגר שטבל עד שלא מל (חדרים) [חרדים] דף כ"ח ע"א:

צריך לטבול ערב שבועות ודע כי כל מי שבליל שבועות אינו ישן כלל ועיקר והוא עוסק בתור' מובטח לו שישלים שנתו ולא יארע לו שום נזק והוראת חיי האדם הוא בלילה ההוא: נגיד ומצוה שם. אח"כ באשמורת הבוקר מעט קודם עלות השחר בעת שמשחיר פני הרקיע סוד אילת השחר מצוה לטבול כדי לקבל תוספת קדושה מבחינת כתר ועליו נאמר וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם:

צריך ליזהר מהנשים ההולכות עם הנשים לבית הטבילה כי בדבר מועט יכולות לעשות כשוף שלא יתעברו כדי שתהיו נדות ותדיר טובלות וכו' ס' החסידים סי'תע"ז:

ענף טבל

תנחומא עשר תעשר מה כתיב למעלה מן הענין לא תאכלו כל נבלה האוכל פירותיו טבלים כאילו אוכל נבלות וטרפות עכ"ל:

ענף טהרה

מפני מה הטהרה במים ומה טעם הוא ומה סגולתם שהם מטהרים את (הטימאה) [הטומאה] אלא הדברים המטמאים הם הפך הדברים המטהרים וכמו שהטמא מטהר ע"י המים כך המצורע מטהר ע"י הכהן ונמצא המים מכפרים כמו שהכהן מכפר כי שניהם מצד החסד ואלו המים הם מים העליונים העומדים בימינו של הקב"ה יתב' אותם שאמר הכתוב וזרקתי עליכם מים טהורים וגו': והמים של מטה הם כנגד המים העליונים א"כ דין הוא שיטהרו את האדם כי אין הטומאה נשפעת משם אלא מן האש שהוא כנגדו: ומאחר שהמים אין טומאה מגעת בהם דין הוא שיטהרו:

ומאחר שהטומאה נשפעת מן האש והיא גבורתו של הקב"ה יתברך העומדת בשמאלו א"כ דין הוא שכל אותם הדברים הנשפעים מאותה מדה שיטמאו וגם יצר הרע נשפע משם. וכל הדברים שהם הפכים נשפעים מהם טוב ורע יום ולילה אור וחשך ומן הצד השמאל ששם יצ"הר נשפע כשפים ובעלי שדים ובעלי אוב וכל הדברים הדומים להם ומה שנגלה אלי הענין הזה הוא הפסוק שאמר בענין המצורע ועל שפם יעטה וטמא טמא יקרא כי זה דומה ממש כי כמו שאדם שרוצה לקבל רוח הטומאה כי כן דרך המכשפים לעמוד בראשם פרוע וכן שמעתי במי שראה בעניינים אלו ואמר הכתוב בדד ישב מחוץ למחנה מושבו והצרעת הוא חלק אחד מענייני הטומאה ולטהרתו צריכים מים כנזכר. ועיין הענין באורך בהרב רקנטי זיל ומה שכתבתי הם דבריו בקצור נמרץ. רקנטי ז"ל:

מי שרוצה שתהא תפלתו מרוצה ומקובלת לפני המקום ישמור את הכלי שהוא הפה שלא יוציא ממנו דבר נבלה או שבועה או קללה או לשון הרע וכדומה בזה כי התפלה דורון למלך מלכי המלכים הקב"ה והפה הוא הכלי המביא הדורון שלא יהא מטונף הכלי ח"ו מלאו קיא צואה והוי ח"ו ביזוי למלך ובזיון הדורון ואם ח"ו עשה אדם כן יתקן הדבר ולא יעשה עוד וירבה בפה דברים קדושים וטהורים ודברים שמותרים ולא יותר. קיצור של"ה ע"ד:

בספר שיח יצחק ד' מ"ט ע"ב בשער שמעון מראשי' חכמה ז"ל בשער אהבה דף קל"ב וזה לשונו נקיות מביאה לידי טהרה וכו' בטהרות יש בחינות רבות ואחד מהם הוא טהרה על ידי טבילה בארבעים סאה כמו שמצינו הרבה בתורה וזה שאמר שהצריכה התורה לו מים חיים הנה הטהרה על ידי הטבילה הוא סיוע גדול לידבק האדם נפשו באלהיו ובעבודתו שבהיותו טמא הטומאה מטמטם לב האדם וכו' ועיקר הדביקות תלוי בטהרת הלב מהמחשבות הזרות וכו' וכן כתב ר"ת ז"ל כי טהרת הגוף יחדש (טהרת) [טהרה] בנפש ובהיות הגוף טמא בודאי מגיע קצת פגם לנשמה ואין השם ברוך הוא שורה עליו וכ' ולכן צריך האדם לתקן נפשו באופן שתהי' כסא לשרות בו שם הויה וכן כתוב בספר חסידים שאחד מן הדברים שמעכבי' את התפלה שלא תהיה תפלתו נשמע' הוא אם אינו טהור וכו' עד וסוד המקוה הוא סוד הויה שהמקוה בו ארבעים סאה וכן בהויה ד' אותיות כל אות כללי עשר והיינו סוד מקוה ישראל ה':

ענף טהור וטמא

אמרי נועם מבשרם לא תאכלו ומנבלתם לא תגעו תימה אם הזהיר על הנגיעה למה הזהיר על האכילה תני גבי דגים תאכלו לרבות את הטהור שבמעי הטמא יכול אף הטמא שבמיעי הטהור ת"ל אותם ומה ראי' שבמעי בהמה מה שבמעי הטמא טמא ומה שבמעי הטהור טהור ובדגים אינו כן לפי שאינן גדולו ומשום דהיה להתיר אותם דגים הנקראים חודוטה הנמצאים בתוך דג טמא הנקרא כלינצ"א וגם יש ראיה מבכורות פ"ק דג טמא שבלע דג טהור וקאמר רב אשי בגמרא רוב דגים במינן משרצין והלכך כמי שבלע לפנינו דמי והלכך דג טהור שנמצא בטמא טהור אע״ג דלא חזינן דבלע ליה והלכתא כרב אשי דהוא בתרא:

ענף טוב ורע

תיקוני הזוהר דף קל"ג ע"א תלת גלגולים רשע וטוב לו מאן דעובדין בישין ודיוקניה שפירן ואתתיה צדקת שפירתא בעובדהא דגלגולא גרים דא למהוי בר למהוי ב"נ צדיק וטוב לו צדיק ורע לו רשע וטוב לו רשע ורע לו דגופא בישא ואתתא בישא לצדיק איהו עונשה דיליה דגלגולא מחייב לו א"ר אלעזר א"כ מאי תקנתיה למאן דאיהו צדיק ואית ליה אתתא בישא א"ל ברי יעביד ליה שינוי מקום ושינוי השם ושינוי מעשה ואי לא אתתקנת יתרך לה מיניה בגט ויתסי ואתנטע באתר אחרא והן כל אלה יפעל אל פעמים שלש אם גבר:

ענף טוב וישר

ספר הישר לרבינו תם ז"ל שער אחד עשר וז"ל ידענו כי הבורא אחד והנבראים רבים וכל אשר ירחקו הנבראים מן הבורא ירבו וכל אשר יקריבו ימעט כאשר הענפים רבים והעיקר אחד וכל אשר ירחקו הענפים מן העיקר ירבו וישתרגו וכל אשר יקרבו ימעטו ודע כי הברואים רבים ולמעלה מכלם הנפש והשכל והמדע והם שלשה ולמעלה מהם החפץ ולמעלה ממנו (התכינה) [התכונה] הראשונה והוא הבורא ועל כן נמצאו הרשעים רבים כפי רחקם מן הבורא יתברך והצדיקים מעטים מפני קרבתם לעיקר ועל כן הבנייתים אמצעיים ובעבור זה צריך אדם להשתדל במעשה הצדק ולהיות מן המעטי' כי כל אשר תמעט חברת' הוא לאות על מעלתם וקרבתם לבורא ושים לבך לשער זה והבן אותו עכ"ל:

ילקוט תהלים סי' כ"ה דבר אחר טוב וישר למה טוב שהוא ישר ולמה ישר שהוא טוב עכ"ל:

ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם יעשה אדם שיהא אהוב לכל וכתיב והיה ברכה. וכתיב והנער שמואל הולך וגדל וטוב גם עם ה' עם אנשים גם עם ה' לרבות עם המלאכים ועם השדים שלא עשה השבעות מלאכים והשדים גם עם אנשים לרבות נשים וטף ספר חסידים סי' תקכ"ז:

ובטובו ולא מטובו. ובטובו דא ימינא עלאה ומטובו דא דרגא אחרא דאתי מסטרא דימינא ואיהו דרגא לתתא בגין דבההוא טוב אתבני עלמא וביה אתזן: זוהר תרומה דף קנ"ז ע"ב:

ענף טומאה

עשרה מאמרות דף צ"ב ע"א אין לטומאה שום תאוה בקדושה אם לא שיהיה לו שום שייכות לקדושה וראוי היא להטהר או שאותה קדושה יש לו שייכות לטומאה על כן לא לחנם הלך זמרי אצל כזבי:

סוד למה נקרא שמו חזיר וכו' וכן עתיד הקב"ה לשחוט ליצר הרע הענין כי כל כחות הטומאה לא יהיו בטלים לגמרי לעתיד אלא יתמתקו ויחזרו לקדושה וכן סמאל יבטלו אותיות ס"מ ואותיות א"ל ישארו ויחזרו לקדושה. וכתב שם שדם נדות המתהפך לחלב רומז לזה: הר"ם מרקנטי:

ראיתי הלכה למעשה מרבותי וגם מגדולי עולם בשאלוניקי עיר ואם בישראל ואנשים חסידים שבכל לילה ולילה היו לובשים בתי ידים והטעם שלא יגעו בגוף הנגוף והידים עסקניות הם ועם שמירה זו אז אין הטומאה (אחר) [אחד] אלף חלקים יכולין לשרות עליהם ואין צריך ראיה כי השכל מחייב האמת מה שהוא אמת: סדר ותיקון דף י"א ע"ב:

מסכת זבים סוף פרק רביעי רבי ('וסי) [יוסי] אומר הסוס מטמא ברגליו והחמור בידיו שמשענת הסוס על רגליו ומשענת החמור על ידיו:

אמ"ה הכל ברא הקב"ה בחכמה נפלאה הסוס שהוא מוכן ליום מלחמה ולא למשא נתן משענת שלו ברגליו כדי שיעמוד על רגליו כשמוש' אותו רוכבו ברסנו ויהיה הגנה לפניו גם שיהיה בו כח הריצה שהיא ברגלים להציל את בעליו במלחמה אבל החמור שבראו למשא נתן משענת שלו בידיו כדי שיוכל שאת את המשא שעליו שכובד המשא לעולם היא לצד הידים:

לא יכנס הכהן באהל שיש מת ולא יאהיל על המת וכו' ופסק ר"ת וסמ"ק כרבנן דסבירא להו דקברי גויס מטמאין גם באהל כקברי ישראל ויש פוסקים כרשב"י דאמר קברי גוים אינן מטמאים באהל אך במגע ובמשא מטמאין ויש אומרים דהוא הדין דאפילו במגע ובמשא אין מטמאים (והאחמיר) [והמחמיר] תבא עליו ברכה ועל הגוסס יש פוסקים דמותר לכהן לעמוד עליו אבל גדולי (איבורא) [הפוסקים] אוסרים: (חדרים) [חרדים] דף נ"ט.

שפתי כהן ואיש אשר ישכב את אשה וכו' ורחצו וכו' כתב הרמב"ן ז"ל כי זה דומה לטומאת מת כי לא ידעו אם נוצר ולד מזרע זו או לאו רק מת הזרע במעיה ועל כל פנים הזווג מצד רע וטוב כי בא מצד התאוה לכך טבילה זו מכפרת על צד הרע וזהו שאמרו חז"ל הקב"ה בורר הולד מן חלק הטוב שבו:

ספר טעמי המצות כפלה התורה ימי טומאה וטהרה דנקבה מימי טומאה וטהרה דזכר כדרז"ל כנדה כשם שיצירתו כפל כך טומאתו כפל והקשה המאור הגדול מוהר"ר רבי יאודה ליב זצ"ל למה באמת כפל יצירתה אלא שמצינו שמכין לתינוק כדי שיצא לאויר העולם ובחידושי אגדות איתא טעם שאין התינוק רוצה לצאת לעולם משום שנמנו וגמרו טוב לאדם שלא נברא ומאי לשון נמנו ומפרש הוא ז"ל שמצד מצות עשה טוב לאדם שנברא שאז אפשר אם מקיים אחת ומתקן עולמות ומצד לא תעשה טוב לו שלא נברא כי אי אפשר שלא לעבור א' ומקלקל כמה עולמות וכיון שנמנו וגמרו ומצאו מצות לא תעש' מרובים יותר ממצות עשה טוב לו שלא נברא עכ"ל:

והנה לפירוש זה נשכיל ונבין שנקבה דחייבה התורה בכל מצות לא תעשה והרבה מצות עשה פטורה מכ"ש דמעכבת ביותר וממאנת לצאת מבטן אמה ולכך כפלה התורה ימי טומאה של נקבה. ותלייא ביה אי זכר ונקבה בראם או לא ואם נאמר דנקבה טוב לה שלא נברא א"כ על כרחך שהקב"ה ברא אדם לבדו וא"כ אחור וקדם צרתני הפירוש דאדם הראשון היה ממזרח למערב אבל אם נאמר דטוב לנקבה לברוא כמו לזכר אם כן דו פרצופין נברא ופסוק אחור וקדם לגופא פתח האהל:

ענף טוויה

פרקי ר' אליעזר וכל אשה חכמת לב בידיה טוו ר"ל מיד כשלקחה בידיה נטוו. וברקנטי ל"ב ב"ידיה ט"וו ר"ת טבל ר"ל שטבלו עצמן הנשים מטומאתן בע' עשיית איזה דבר למקדש (וצריך לומר מטומאת מת או שרץ דהא לא היו רואין דם נדה במדבר מיום מתן תורה שפסקה מהן זוהמת הנחש:

אמ"ה בידיה טוו כיון שהיו חכמות יודע' דמצוה בו יותר מבשלוחו ולכן בידיה דוקא טוו ולא ע"י שפחותיה ובפירוש על התורה פירשתי בכמה פנים תראהו שם:

ענף טיבולו במשקה

אם אוכל דבר שטבולו במשקה באחד משבעה משקין שסימנם י"ד שח"ט ד"ם דהיינו יי"ן ד"בש ש"מן ח"לב ט"ל דם מ"ים קשה דאסור לאכול דם ולו' שמדבר בדם דגים וחגבים אי אפשר משום דלא מקרי משקה ואפשר דמיירי שאוכל דם משום רפואה או פיקוח נפש. ספר מגן אברהם הלכות נטילת ידים דף ע"ב עמוד ב':

ענף טיטוס

ילקוט קהלת סי' תתקע"ב על פסוק ויתרון ארץ בבל היא וכו' טיטוס הרשע נכנס בבית קדש הקדשים וחרבו שלופה בידו וגירר שני פרוכת נטל שתי זונות והניח ספר תורה תחתיהן ובעל על גבי המזבח וכשיצא היתה חרבו מלאה דם אית דאמרי מדם קדש הקדשים ואית דאמרי מדם שעיר של יום הכפורים:

אמ"ה במסכת גיטין בא המאמר הזה בסגנון אחר יותר בקצור אך תראה מכאן גבורתו של הקב"ה שאע"פ שהיה רואה רשעתו של טיטוס הרשע שהיה מכוין לעשות העבירה כפולה לגרור שני פרוכת ולבעול שתי זונות ועל גבי המזבח וספר תורה תחתיהן כדי להרבות הכעס ולמרות עיני כבודו עכ"ז לא החריבו והניחו בכחו לעשות מה שלבו חפץ מי כה' אלהינו האל הגדול הגבול והנורא ראה כל זה וסבל יש גבורה גדולה מזו. גם נלמד ממאמר זה מוסר השכל לפרוש האדם עצמו מלחטאו בראו' עד כמה מגיעים כח העונות לפעול במקדש ה' ורואה הקב"ה ושותק כביכול:

עוד כיון טיטוס הרשע בהיות שונה בעבירה לגרור שני פרוכת ולבעול שתי זונות וספר תורה תחתיהן ועל גבי המזבח לפרסם באומות הקמים נגד ישראל שמבלתי יכולת ה' ח"ו הניח לעשות באומתו ובמקדשו מה שעשה כי מסבת עונותיהם של ישראל אי אפשר שאם היה כן בגרירת הפרוכת האחד ובבעילה הזונה האחת ניחא דשתק בעבור עונותיהם של ישראל אמנם בשנייות היה לו לעשות דבר ובפרט שכבר הפיג כעסו מעונות בניו בגרירת הפרוכת האחד וכו' בהיות ששתק גם בשניות אינו אלא כי אם מבלתי יכולת ח"ו זאת היתה כונת טיטוס הרשע כמדובר והרשע לא ידע כי הניחו הקב"ה לעשות מה שעשה כי כונתו יתברך היה להפיל כעסו בעצים ובאבנים ושיצאו ישראל בגלות כדי לפזרם בכל הארצות כדי שיחקבצו עמהם גרים כדאמרי' במסכת פסחים לא פיזר הקב"ה לישראל בגוים כי אם שיתקבצו עמהם גרים כלום אדם זורע וכו' ולדעת המקובלים ז"ל כדי ללקט נצוצי הקדושה שנפלו בתוך הקליפות בשבירת הכלים ולכן הוצרכו ישראל ליכנס בגלות שהוא בתוך הקליפות כדי להיות קולטים עמהם כל נצוצי הקדושה ולכך הניח הקב"ה לטיטוס לעשות מה שעשה ולבסוף נפרע ממנו על ידי יתוש כנזכר במאמ' עד שהודה ולא בוש ביכולתו יתברך שפרע ממנו ומיראת העונשי' המגיעים לו אחר מותו על מה שעשה במקד' ה' ובעמו חשב להציל עצמו על ידי שישרפוהו עד לאפר ויתפזרו אפרו בז' ימים שלא יעמידהו אלהי ישראל בדין ובזה שגזר להציל בזה נידונין לו הרי הודה בפיו (בבל) [בעל] כרחו ביכלתו יתברך כי הוא הדן לאדם אחר מותו על מעשיו שעשה בחייו ואז ידעו כל העמים כלם כי הבל יפצה פיהו של טיטוס הרשע במה שהודיע להם שמבלתי יכולת ה' ח"ו הניח גוים מרקדים בהיכלו שהרי הוא שינה בעבירה ושתק כדפרישית אדרבא ידעו למפרע שהקב"ה עושה כוונתו ואח"כ פורע לרשע כרשעתו ואין גבור כמוהו בהיות ביכולתו להחריב את העולם כהרף עין וכובש את כעסו:

תנחומא פ' חקת טיטוס הרשע נכנס בבית קדשי הקדשים כשהוא מחרף ומגדף עמד וגרר את הפרוכת ונטל ספר תורה והציעה והביא שתי זונות ועבר עבירה שלף חרבו וקצץ את הספר ונעשה נס והתחיל הדם מבצבץ ממנו התחיל לומר שעצמו הרג התחיל מתגבר והולך כיון שהגיע לים התחיל הים סוער אמר אין גבורתו אלא בים עמד פרעה בים וכן לסיסרא וכו' עד שנכנס יתוש בחוטמו ומת ממיתה משונה:

אמ"ה במסכת גיטין מהנזיקין קאמר דגרר את הפרכת ויצא דם וכאן קאמר דגרר הספר תורה ויצא דם וי"ל דגרר הפרכת תחילה ולא יצא דם אך אחר כך כשקצץ הספר תורה ויצא דם עשה נס ויצא דם גם מהפרוכת משום דכשנעשה נס אינו לחצאי' כנודע. וענין הנס הוא להודיע דקשה לפני הקב"ה חרבן בית המקדש כדברי התוספות ז"ל. אך תלמוד' הזכיר בקיצור שגרר הפרוכת ויצא דם ולא הזכיר באורך שקצץ הספר תורה:

אך עם מה ששמעתי משם גדול הדור שהדם שיצא מהפרוכת היה מטפי דם הזריקה שהיו שם מדובקים נעשה נס ובצבצו וכו' קשה לתנחומא כאן דקאמר שקצץ הספר תורה ונעשה נס ויצא דם מהיכן בא הדם שם כפי דרוש גדול הדור ואולי הדיו של האותיות בצבץ כמין טיפין של דם וזהו הדם דקאמר שיצא ממנו: אך ראוי להבין מה כיון הרשע הזה להביא שתי זונות כדברי התנחומא ואולי י"ל כדי לעשו' עזות יותר שאפילו רשע שבעולם שעובר עבירה מתביי' שיראהו בריה ורשע זה כדי להראות עזות גדול בבית קדש הקדשים תפס שתי זונות ועבר עבירה באופן שתראה זאת לזאת ולא בוש שחי' עצמותיו:

ענף טיפין

כל שיש בו מאותם טיפין הנזכרים כיצד שיש בו טיפה מאותן טיפות הוא מגדל חכמים ועל כן מצרים שסובב אותו נהר פישון והיה מאותם הטיפות על כן ישראל היו שם חכמים ביותר ומשנגזר על מצרים נטלו אותם הטיפות וחזרו לעדן ומיד כתיב אבדה חכמת מצרי' ועל כן אמרו חז"ל יש מים מגדלת חכמים ויש מים מגדל' טיפשים וכו' ע"מ חלק ה' פ"ה:

ענף טיפה

מדרש ילמדנו פ' פקודי מלאך על ההריון מוליך הטיפה לפני הקב"ה ושואל לו טיפה זו מה תהא עליה מיד הקב"ה גוזר על הטיפה מה יהא בסופה אם זכר אם נקבה וכו':

אמ"ה אומרו מה תהא בסופה פירושו כך הן הכי נמי שמלאך על ההריון רואה מי הזריע תחלה ומשם יודע על הטיפה אם זכר או נקבה כארז"ל אשה מזרעת תחילה יולדת זכר והדבר בהפכו אמנם כיון שבתוך ארבעים יום יכול אדם בתפלה להופכו מזכר לנקבה והדבר בהפכו לכן מביא הטפה לראות מה יהא בסופה אם ישאר זכר כמו שראה שהאשה הזריע תחלת או מתהפך לנקבה ע"י תפלה כעובדא דלאה ובזה יתורץ קושית הזוהר פ' תזריע שכיון האשה מזרעת תחלה יולדת זכר מה צורך למלאך להוליך הטפה לפני המקום לידע מה תהה עליה הרי כיון שיודע מי הזריע תחלה משם נודע אם זכר אם נקבה ומה צורך לגזור אם זכר אם נקבה וק"ל:

ענף טלית

ספר קיצור לוחות הברית דף מ"ג ע"ד מי שקורין אותו לספר תורה ואין לו טלית שהוא שלו אין לו לברך על טלית שאולה אלא ילבשנה בלא ברכה וכן הוא הדין בעובר לפני התיבה. ומה דמברכינן על טלית שאולה דוקא שלובש בשעת תפלה עם התפילין כן הוא בספר עולת תמיד סימן י"ד:

וכתב בעל אור זרוע בשם המרדכי בטלית של קהל דהוא כטלית של שותפים ואפילו כדי לעלו' לספר תורה או לעבור לפני התיבה מברכין עליה:

וכתב בספר מגיני ארץ בסימן י"ד סק"ו שהעובר לפני התיכה מברך על הטלית שאינו שלו ומביא ראיה מפסקי תוספות במנחות סי' ק"ן וכהנים כשמתעטפים בטלית שאינו שלהם כשעולין לדוכן מברכין:

האר"י זלה"ה לא היה מקפיד בלבישת הטלית לשים תמיד צד א' של הטלי' על הראש כמו שנוהגים הרבה בני אדם הוא ז"ל לא היה מקפיד כלל בכל זה:

טלי קודם התפילין הטעם שצריך ללבוש הטלית קידם התפילין הוא כי הטלית הוא מציאות המקיף לבחינה ראשונה עיבור ויניקה ואח"כ באים התפלין שהם הפנימיים המוחין בעיבור שני דהגדלה אך אין בחינת טלית לסוד המוחין רק שני טליתות קטן וגדול שהם עיבור ויניקה אך לא כנגד הגדלה ולכן הטלית קודם לתפלין לפי שבאים אח"כ בעת ההגדלה:

צריך להיות ראשו מכוסה לפחות כדי הילוך ד' אמות והנה המלכות הית אחורי הז"א ולכן בעת עטיפת הצצית צריך לבדוק הציציות שהם הימנים ולהטילם לאחור בכתף השמאלי כדי שיגיעו על רישא דנוקבא העטופות לאחור ובצד שמאל כנודע בנוקבא בשמאלה שהם הגבורות ולכן יתעטף כמו שמתעטפים האשכנזים ושני צציות האחרים ישארו דרך פנים של אדם:

ענף טעות הגוי

גוי הזהיר בשבע מצות בני נח צריך ליזהר מטעותו שטעותו אסור וצריך להשיב אבדתו ואין צריך לזלזלו אלא לכבדו יותר מישראל שאינו עוסק בתורה ס' החסידים סימן שנ"ט:

תוכן העניינים

מדרש תלפיות חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה