אור ברסלב

מדרש תלפיות חלק א· רבי אליהו הכהן האיתמרי

ד

ג

אות ד

ענף דאגה

ספר תיקון מדות הנפש להרב הגדול רבינו שלמה בן' גבריאל זל״הה מי הוא אשר לא תפרד ממנו הדאגה המבקש לעלות אל המעלה שהיא למעלה ממנו מי שהוא מחזיק עצמו בחזקת שהוא דעתן מחזיקים אותו בני אדם בחזקת שהוא שוטה וסמוך לגאוה רע מעללים.

גם מי שמעלליו רעים מתמדת אותו שנאת הבריות והנפשות נוטות מעליו: עוד שם כאשר נעימות הצורה אור הגוף כן נעימות המדות אור הנפש: אמרו הקדמונים מי שמדותיו רצויות בעיניו ירבו הקוצפים עליו: אמרו על מלך אחד שנתן ביד אחד מעבדיו העומדים עליו כתב אחד וא״ל כשתראה אותי כועס תנהו לי מיד והיה כתוב בה שוב לך כי אינך אלוה אבל אתה גוף שיאכל קצתו אל קצתו ובקרוב ישוב רימה ועפר:

ובענין השפלות כתב באחד מהמלכים כי היו אצלו לילה אחד אנשים רבים יושבים לפניו וקם הוא בעצמו ותיקן הנר אמרו לו למה לא צויתנו אדוננו א"ל המלך מלך קמתי ומלך שבתי:

עוד דע פרי השפלות אהבה והמנוחה. ואחד מן החכמים היה מצוה את בנו מי שאינו סובל דבור אחד ישמע דברים הרבה ומי שהוא נקל אצל עצמו יהיה נכבד בעיני בני אדם. אך אשר צריך האדם שיתרחק מן המדה הזאת שלא נכנע לרעים ובזה אמר הכתוב [משלי כה' כו'] מעיין (נרפס) [נרפש] ומקור משחת צדיק וגו':

ובפרק הג' כתב מי שיעטהו המקום מעיל הבושת יהיו מומיו נעלמים מבני אדם וההוד והכבוד סמוכים לו כמו שנאמר [משלי טו' לג'] ולפני כבוד ענוה: עוד שם אין לחמול חמלה גדולה כי אם לחכם שנפל בין פתאים. אל תתחבר אלא עם אדם שמראה עצמו כי איננו יכול לעמוד זולתך ואם תחטא לו ימחול ויראה עצמו כאלו הוא החוטא ואם תרע אליו מראה עצמו כאלו הוא הרע לך. קבלו מדברי הנבואה כשאין אדם מתבייש עושה כל צורכו ורצונו הרע. בעבור הבושת ירבו העוזרים סימן הבנים הכשרים הבושת על פניהם והבושת היא דרך החיים הארוכים ואמרו הבושת נודע בעת הכעס: ואמרו שנאת הביישן טובה מאהבת הכסיל ומי שהוא רוצה להזהר במדה הזאת אל יתחלל הדר פניו לשאול מבני אדם כי כיון שתחלל את הדר פניך אי אתה מוצא מי שמחדשהו לך:

ובשער ה' כתב בענין התאוות התרחק מתאות׳ כי התאוה אויב הלב ומי שנמשך אחר תאותו יפסד ומי שימרה אותה יגבר והמדה הזאת בוחרים בה כסילי בני אדם מפני קורבת ערבותה ומה שבוחרים מהצחוק והשמחה ושמיעת (הנוגנים) [הנגונים] הערבים ושמיעת הקול הערב ואינן שמים על לב מה שיהיה באחריתם מהדאגה והמדוים ועל כן המה נוטים אחרי טבעם להשיג התאוה הנמצאה וכמו שנאמר [משלי יג' יט'] תאוה נהיה תערב לנפש ומה שנוטים מדרכי החכמה והעבודה מפני שהשגת הנאותם ונעימותם רחוק מדעתם ומחשבתם היא רחוקה מדעתם:

וחכם אחד כתב לחכם אחר בענין הכרח התאוה ואמר לא תגיע אל מה שאתה אוהב עד שתסבול הרבה ממה שתשנא ולא תנצל ממה שתשנא עד שתסבול הרבה ממה שאתה אוהב ע״כ:

ובענין השנאה כתב מי שזרע השנאה יקצור החרטה ומי שהוא נוהג המנהג הזה מרוע לב בינו ובין בני אדם כ״ש שינהג בינו ובין אלהיו וכאלו מפתה אותו בתפלה ותחנונים ובלבו ענין אחר כמ״ש [תהילים עח' לו'] ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו. וחכם (אחר) [אחד] היה מצוה לתלמידיו תשמרו ממי שישנאהו לבככם כי לבות בני אדם כמראות וכ"ש כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם והנפשות משתוות:

בענין האכזריות כתב אין המדה הזאת נמצאת בצדיקים כי אם בטבע צבועים כמו האריה שאינו מרחם ולא חונן ואלו הם שנאמר [דברים כח' נז'] גוי עז פנים אשר לא ישא פנים וזאת המדה רעה עד מאד מעוטה ורובה:

בענין השחוק יצטרף דעת קלה וכמו (שגאמר) [שנאמר] [קהלת ז' ו'] כקול הסירים תחת הסיר כן שחוק הכסיל וכו' ואותות השותה שחקו במקום שאין ראוי בו השחוק ובני אדם שיש בהם המדה הזאת יותר משאר בני אדם נפשותם נמלטת מהזכות והברור המתיחסות אל המלכות העולות אל המעלות הרוחניות וכו׳ ומדת השחוק איננה בטבע על נפש המדבר אך היא בנפש הבהמית וראיה שהשחוק יארע עם העניינים המשחקים ואפשר שלא יכול האדם לסבול בעצמו שלא ישחק ולכן ישתדל האדם להכניע נפשו הבהמית לנפשו המדבר רק שינהיג שכלו אל טבעו וכשיהיה כן אזי יהיה נמנה עם גדולי בני אדם. ודע שהדבר שהשמחה בו הוא שהאבל עליו:

ועוד השמחה בלב דוקא חיים ומעלה והדאגה דוחק ואבדון וכבר אמרו כי הדאגה היא המיתה הטבעית ואין איש נמלט ממנה ויש שמגיעים ממנה אל מגע דבר גדול עד שיחלו חולי הנפש וכמו שנאמר [משלי יב' כה'] דאגה בלב איש ישחנה והמדה הזאת נראית הרבה אל הפנים כמו שאמר יוסף לסריסי המלך מדוע פניכם רעים היום:

בענין הכעס דע שהכעס והרוגז שהם (במהדורת ווארשא: הם) שני שמות לענין אחד ונראה על פני הכעסן כאלו הוא עמוס מתחמם גופו הרבה ומתנדנד לבו נדנוד גדול ודופק דפקו בחוזקה ובמהירות ואמרו מי שכעס במחשבה יראה עליו הישוב (וההדד) [וההדר] ומי שכעסו שלא במחשבה יראה עליו השטות. מי שכעסו חזק ורוגזו אמיץ אינו רחוק מהמשוגעים הנכפים עוד אמרו אין הכעסן נמצא שמח לעולם. ואמרו כי כאשר השחין חולי הגוף הכעס שחין הנפש. בענין הצדקות כשאדם הצדיק רוצה בבני אדם ובני אדם רוצים אותו כ״ש שהקב״ה רוצהו ועוד שאויביו משלימים עמו שנאמר [משלי טז' ז'] ברצות ה׳ דרכי איש גם אויביו ישלים אתו:

אמר החכם כל רוצה עשיר. וכל מסכית שליו מלשון הסכת ושמע ישראל וכל ממר משתומם וכו׳: גם דע מי שאינו רוצה בענינו לרצונו רואה ורוצה בו על כרחו וכו׳. בענין החריצות המדה הזאת מטבע המרה אדומה ומדת החריצות תראה יותר כשהנפש פנויה מן המדות המגונות אין מבלבל אותה שום דאגה וביותר מה שתהיה בנפשות הזכות החשובות וראוי לאדם שיתנהג בה בכל מעשהו במה שמתעסק במלאכת החכמה:

בענין הזריזות דע כי הזריזות להתיישב בכל הענייני' וטוב שבהם שתעיין בו בעת שתתן ותמנע בעת שתעשה ותאמר כי ההמתנה אחר המניעה טוב מן המניעה אחר המתנה והנדבה וטוב שתתאחר לעשות וכשתחל תעשה מיד משתדקרק לעשות ותאחר להשלים ותדע כי יותר אתה קרוב לעשות מה שלא תאמר משאתה קרוב לומר מה שלא תעשה על כן הזהר שלא תמהר בדברך בדבר שאתה ירא שלא תוכל לעשותו ויפה דברך באמת ומעשיך בצדק:

בענין הקמצנות היא מדה מגונה עד מאד אין ברוב המדות המגונות מגונה ממנה מפני שהמפקיר ממונו אע״פ שהוא מגונה יהיה נהנה מהנאותיו ושבח מבני אדם אבל הקמצן אינו עולה לו כי אם הגנות והשם רע וכו׳. בענין החכמה אין ראוי למשכיל שיהיה כילי בחכמתו כי אין החכמה חסרה בעבור למודה כמו שהאש אינו (נכבהת) [נכבית] בעבור שמדליקין ממנה נר ומן המוסר הטוב בתקנת המדה הזאת שירגיל האדם את עצמו להתנדב אל הקרובים עד שידל׳ להט אל הרחוקים עד שירגיל במדת הנדיבות והחסד. בענין הגבורה מדת הגבורה ניכרת בנפשות האנשים הגדולים האלופים הגבורים ומה שאמר אחד מהפלוסיפים בחר במות יוסיפו לך שנות חיים והיו בני הערב קוראים לכבוד משוגע ולכן צריך המשכיל שיתנהג במדה הזאת המנהג השוה כדי שלא יקרא משוגע יתנהג בה על דרך הטובה והישרה לעת צורך הטוב כפנחס שהרג לזמרי כי הגבורה בעניינים אלו מטבע הנפש החשובה לעומת הכח בגוף. בענין המורך היא מדה מגונה ותמצא בנפשות הפחותות הדלות הנמבזות וצריך המשכיל ליזהר ממנה וישתדל להרחיקה מעצמו ולהסירה מעליו כי אינה מביאה שום תועלת:

בענין העצלות מדה זאת תכלית החרפה והגנות והדבר הידוע מהעצל ורך הלבב שהוא אומר לא אלך מעיר לעיר מפני פחד הלסטים והחיות כמו שנא׳ אמר עצל שחל בדרך ולא אתעסק בסחורה שלא אפסיד ולא אתענה שלא אחלה ולא אתן בצדקה שלא אורש והדומה לזה מן הדברים המביאים אל הבטלה. עד כאן כוללות כל הספר כלו:

חובת הלבבות אחד מהדברים המעורר את אהבה מהתשובה כשיחשוב חסד אלהים עליו להאריך לו על פשעיו ומחילתו לו ע״כ:

ענף דבר סתום

תקונא חד ועשרין [דף מב' ע"ב] בראשית נחתין [תמן] תרין (סכין) [תיקוני זוהר שם: סבין] ואמרין אתעסקנא (כמה) [תיקוני זוהר שם: במה] דהוינא ואנן לא הוינן ודא ב׳ (ודאי) [תיקוני זוהר שם: תרין] ראשית הא סבא עלאה קא נחית בינייהו אמר הא אנן חד ותלת הוינן וכען אנן חד אלהים ודאי מי ברא אלה [תיקוני זוהר שם: מ"י ברא] באלין תלת ואיהו רביעאה ושביעאה. בראשי׳ אינון שית (תבין) [תיקוני זוהר שם: סבין] ומאן נינהו את השמים ואת הארץ [תיקוני זוהר שם: הא אנן שבעה] ותלת גניזין עלייהו באילין ז' סבין [תיקוני זוהר שם: ובגין דא הא אניון שבעה שבועות] חד עולימא הוה מזנב אבתרייהו וכו' עיין שם באורך:

ענף דבור

תקונין דף (ס״ב ע״ב) [סד' ע"א] [בגין ד]כד (בעא) קב״ה [בעא] למללא במלאכיא נחית שמיה עליהו כגונא דא הויה יוד בחיה חדא דאיהי אריה וביה אתמר [עמוס ג' ח'] אריה שאג מי לא יירא ובאן אתר יוד ברישא ה' על גדפוי: ו׳ בפומיה ה׳ בזנביה ובגיניה אתמר הוי זנב לאריות וכו' ודא הוא [יחזקאל א' י'] ופני אריה אל (השמאל) [לשון הפסוק: הימין] לארבעתן וכו' וכן בכל היושבים לפני הכסא שור ונשר וכו' תיקון כ"ב:

שם תיקון ל״ב [דף עו' ע"ב] בראשית מאמר קדמאה לכלא ואיהו כליל תרין דבורין אנכי ולא יהיה לך דאתאמרו בדבורא חדא ותרוייהו [תיקוני זוהר שם: אניו רמיזין במלת בראשית בג"ד] א״ב א׳ אנכי ב׳ לא יהיה לך וכלא (אתאחד) [תיקוני זוהר שם: באת אחד] ואיהי בית מבראשית:

ד׳ מספרה ארבע כנגד ארבעה מקומות שהדיבור מתחתך בם בומ״ך גיכ״ק דטלנ״ת זצשר״ס הר״ר חיים אלפואל:

ענף דביקות

בענין הדביקות עם השכינה דע כי ענין של משכן השכינה היא תלויה בעבודת הטוב של אדם למטה וכל זמן שהעבודה קיים וקבוע על האדם אז נשמתו קבוע ודבקה בו והשכינה קבוע בנשמתו לפי שאין השכינה שורה ושוכנת וקובעת על הגוף כי אם על ידי הנשמה והנשמה אינו שורה בגוף ההוא לא ע"י העבודה הראויה (ילכו) [ולכן] אין הנשמה מתחזקת בהאדם כי [במהדורת ווארשא: אם] בשעת העבודה ובתפלה. והנה כל מי שעושה מציאות עבודתו עיקר ושאר עניניו טפל אז נשמתו קבוע בו מאחר שהוא קבוע בעבודה ובתפלה גם כן ואינו חסר תמיד מעבודת הש״י רק במה שהוא מוכרח לעשות לחומרו מאד שהוא חומר כדי לקיימו (לעבידת) [לעבודתו] יתברך. אמנם מי שאינו עושה עבודת שמים עיקר רק עראי ועושה עבודת גופו עיקר אז הנשמה אינה קבועה בגוף ולכן גם השכינה אינה קבועה עליו. אם כן נקטינן מזה כי כפי שיעור העבודה ומעשי׳ טובים כך הוא שיעור הנשמה באדם וכפי שיעור הנשמ' באדם כך יהיה משכן השכינה גם כן:

והטעם לזה כי השכינה והנשמה הם עם כל הנמצאים וכל העניינים כי הנשמות הם באדם בסוד שלשה עולמות בי״ע והשכינה ג"כ שורה בבי״ע וכל הנשמות כלם הם כמו בתולות ההולכו׳ אחריה של השכינה והם מתנהגות בגוף האדם כפי מנהגו של הגוף בעבודת שמים ומעשים טובים נהר ט״ו מעין יעקב חסד לאברהם:

ענף דברים קשים

מדרש קהלת על פסוק [קהלת ז' כו'] ומוצא אני מר ממות את האשה אמר ר״י ארבעה עשר דברים קשי' זה מזה וכלם מתגאים זה מזה תהום קשה והארץ מתגא׳ עליו דהוא כבוש עליה הארץ קשה וההרים קשים מתגאי׳ עליה. ההר קשה והברזל מתגאה עליו (לכובדו) [במהדורת ווארשא: ושוברו]. ברזל קשה והאש מפעפעתו. האש קשה והמים מתגאי׳ עליו (לכובדו) [במהדורת ווארשא: ומכבים אותו]. המים קשים והעננים סובלים אותם. העננים קשים והרוח מפזרתן. הרוח קשה והכותל מתגאה עליו ועומד בו. כותל קשה אדם מתגאה בו וסותרו. אדם קשה צרה מחלחלתו (מלשון ותתחלחל המלכה) צרה קשה היין מתגאה ומשכחתו יין קשה והשינה (מפעפעתו) [במהדורת ווארשא: מפיגתו]. שינה קשה חולי מתגאה ומטלטלה חולי קשה ומלאך המות מתגאה ונוטל נפשו ואשה רעה קשה מכלם דכתיב ומוצא אני מר ממות את האשה עכ״ל ובגמרא בא זה המאמ׳ בקצת שינוי וכו׳:

ענף דברי חכמים

כתב רבינו חננאל ז״ל למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו וכו׳ נעשו דברי האבות בקבלה בלא כתיבה בתורה כמו תורה הכתובה. ומכאן אתה למד כי המשנה שהיא סדורה באגדת אבות לבנים היא קבלה שחייבים לשמור דבריהם בחייוב דברי תורה הכתובה שזה וזה שווין שהרי עשרת הדברות נשמעו מפי הגבור׳ ונכתבו מפי הנביא ע"ה ושאר התורה נכתבה מפי הנבי׳ וכשם שאין הפרש בין המצות שהן בשמיעה ובין המצו' שהן בכתיבה כך אין הפרש בין המצות שהן בכתיבה ובין המצות שהן בקבלה (עיין בר׳ בחיי ז״ל פ' וארא):

אמ"ה מכאן תבין כי כל הכופר בדברי חכמים גם אין לו יד וחלק בתורה שבכתב אך אומר שמאמין בתורה שבכתב כדי לקבץ עמו בסברתו אנשים רבים על דרך שעשה צדוק וביתו' כמו שכתב הרמב״ם ז״ל בפירוש המשנה עיין שם דכיון שתורה שבעל פה נעשה כאלו היא כתובה נמצא שהכל אחד וא״כ מוכרח שמי שכופר במקצתה כופר בכולה לכן הכופר בדברי חכמים אפילו באחד מדבריהם ובפרט המגדף ומחרף אחד מדבריהם על היות כפי שכלו דבר תמוה הרי זה בעיני מנסך את היין כי כיון שכופר בדבר של חכמים גם אין בלבו תורה שבכתב וכיון שיצרו הרע מפתהו עד כך גם מביאו להרהר בע״ז דוק ותשכח מה שאמרתי באלו הכופרים בתורה שבעל פה:

ענף דברות

מדרש ציוני בעשרת הדברות כוללות כל התורה כולה מצות עשה ולא תעשה אשר (בכללי׳) [בכללם] הם תרי״ג מצות וכאשר קבלו המקובלים איש מפי איש עד משה פרטם ומחלקותם איש על דגלו לצבאותם לא אכחד אמרי קדוש הנה לדבור אנכי נכללו שמונים מצות עשה ולא תעשה השגורים בפי היודעים: ובדבור לא יהיה ששים המה. ובדבור לא תשא מ״א. בדבור זכור ע"ה. בדבור כבד את אביך ע"ד: בדבור לא תרצח נ׳. לא תנאף נ״ח. לא תגנוב נ״ט. לא תענה נ״ז לא תחמוד נ״ד נמצאו כולם תרי"ג מצות וכן תמצא תרי״ג אותיות מאלף דא״נכי עד למד וכל אשר לרעך. ומסיים ברעך לפי שהיא יתר התירה מה דעלך סאני לחברך לא תעביד ע״כ:

בזוהר הביאו הציוני פ׳ יתרו דף (מ"ה ע״ב) [מט' ע"א] מה טעם פתח עשרת הדברות באלף משום דאלף ראש לכל האותיות ולא עוד אלא אלף נדמית לכל האותיות ואלף דמות המוח מה אלף כשאתה מזכיר אותה אתה פותח את פיך כך המחשבה כשאתה חושב לאין קץ ותכלית. ומאלף יצאו כל האותיות הלא תרא׳ שהוא בתחלתו ונאמר [מיכה ב' יג'] וה׳ בראשם:

עוד שם מה הבין חבקוק שנתיירא שנאמר [חבקוק ג' ב'] ה' שמעתי שמעך יראתי אלא הבין מחשבתו של הקב״ה מה מחשבה אין לה קץ ותכלית דהא חשיב אניש ושפיל לסופי דעלמא אף האזן אין לה קץ ולא תשבע משמוע מאי טעמא מפני שהאוזן דוגמא לאלף ואלף עיקר דעשר׳ הדברות הלכך לא תמלא אוזן משמוע וכן יתיב רב אמוראי ודרש למה אלף בראש שהיא קודמת לכל ואפי׳ לתורה וא״כ (אין) [ציוני שם: מן] הראוי להתחיל עיקר התורה באלף [וכו'] ע״כ:

אמ"ה אומרו אלף נדמית לכל אותיות לפי שהאלף מתחיל בנקודה שהיא ראש האלף ואין אות שלא יתחיל מנקודה כשתרצה לכתוב כל אות (בשימה) [בשימת] הקולמוס בנייר מיד עושה נקודה שהיא נקודת האלף ונמצא שאלף נדמית לכל אותיות והיא בראשונה ראש לכלם: א״נ שבאלף רמוז שם הויה שעולה בו כיצד האלף היא שתי יודין וי״ו כזה א שעולה כ״ו כן אם תדקדק בכל מספר מפרקי כל אות ואות תמצא דהם או במספרם שם משמותיו של הקב״ה כאשר כתבתי בענפי׳ דלעיל:

ואמרו ומאלף יצאו כל האותיות שכיון שאלף עולה שם הויה והוא שם המיוחד שממנו יוצאים כל השמות כנודע נמצא כל שאר האותיות שיוצאים מהן שם טפלים לה לפי שממנה יוצא שם המיוחד והיא עיקר:

א"נ שממנה יוצאים כל האותיות לפי שהיא אחת ואם אין אחד אין שנים ואין שלשה עד סוף כל המספרות. א״נ שממנה יצאו כל האותיות שכיון שאלף עולה שם הויה כמדובר שיש בה שני יודי״ן וי״ו שהוא שם הויה נמצא שממנו יצאו כל האותיו׳ הרמוזים לשמותיו יתברך שמו לעד ולעולמי עולמים:

ספר שמע שלמה דף ע״ז ע"ב [שמות כ' א'] וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר מאי לאמר אלא בא לרמוז שבדבור אחד אמר הקב״ה כל עשרת הדברות כאומרם חז״ל:

קול גדול ולא יסף רבותינו אומרים שעשרת הדברו׳ כלם בקול אחד יצאו מפי הגבורה דבר קשה עד מאד מה שאין הפה יכולה לדבר ולא האוזן יכולה לשמוע ולפיכך כתיב נפשי [שיר השירים ה' ו'] יצאה בדברו. קול גדול ולא יסף והקול נחלק לשבעה קולות ומשם לשבעים לשון (ילמדנו פ׳ וישמע):

אמ"ה זהו כונת הפסוק וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר וכו׳ כלומר כל עשרת הדברות באמירה אחת אמרן כמדובר במאמר שעשרת הדברות בקול אחד יצאו וזהו לאמר כלומר באמירה א׳:

אנכי ה׳ אלהיך אנכי במספר קטן עולה עשרה לרמוז שהעשיה חוזרים לאחד: עוד תמצא בחשבון מרובע אחד עולה אחד ושמונים מנין אנכי: כיצד האל״ף אח״ד החי״ת שמונה שמונה פעמים שמונה עולה ס״ד הדל״ת ארבעה ארבעה פעמים ארבעה עולה י״ו הרי מנין אחד בחשבון מרובע כמנין אנכי:

עוד אנכי כולל כל האותיות יש בו אלף בראש כנגד אלף שהיא ראש של שלש אמות: הנו״ן מהפשוטות. הכ״ף מהכפולות ונחתם בזאת המלה יוד שהיא מן האותיות הנעלמות והם אותיות אי״ו שכל האותיות צריכים להם והם אינן צריכים להם כיצד אם תרצה להניע מלה מכל האותיות חוץ מאלו השלושה שאי אפשר שתניע אותם עד שתתחבר עמהם אות מאותיות א״יו והמשל ב״א ב״ו ב״י וכן הכל: ועוד אותיות אנכי מורות על אחדות א׳ אחד נו״ן כ״ף יוד עשרת הכל אחד על כן התחילה המלה באלף והשלימה ביו״ד ובא דבור אנ״כי כנגד כת״ר ע״ליון הכולל כל העשרה להורות שביציאת מצרים נתאחדו כל עשר ספירות ועשו פעולותיהן וזהו סוד כי ביד חזקה ישלחם וביד חזקה יגרשם מארצו הרי עשרה והם סוד עשר מכות שבאו במצרים והנה כמו שנעשה היחוד במצרים גם כן נשלם היחוד במתן תורה כדאמרינן בזוהר תנן בשעתא דקיימו ישראל בטורא דסיני שארי סיהרא לאנהרא דכתיב ויט שמים וירד מהו וירד דקריב שמשא לגבי סיהרא ושארי סיהרא לאנהרא:

עוד חשבון אנכי עולה כס״א להורות שקרע הקב״ה כל הרקיעי׳ והראה להם לישראל כסא הכבוד:

עוד אנכי אם תתחבר עמו אותיות א״ת ב״ש עולה תק״ס ואחד בחילוף א״ת ב״ש ראשי תיבות של אנכי עולה יצח״ק להורות שצריך האדם ליזהר שלא להפרי׳ בין הרחמים והדין. הנה לך שמלת אנכי וכל הפסוק הם מורות על האחדות ומורות על עניינים עצומים: הנה תמצא בכל דבור ודבור הוא כלול מעשרה תיבות. והנה אנכי ה׳ אלהיך מורה על עצמו ומורה שלא יעשה אמצעי בינו ובין השי״ת מאחר שהוא משגיח בתחתונים וזה כנגד לא יהיה לך אלהים אחרים. ועוד אנכי המורה על עצמות השי״ת והוא חי וקיים לעולם והוא אדון שלך ועשה כמה טובות השמר לך ושמור נפשך שלא תשבע שמו לשקר (ותרגום) [ותגרום] הפסקת השפע: והנה הוא כנגד לא תשא. והוא מורה על חידוש העולם והנה הוא כנגד זכור את יום השבת: ועוד אנכי רומז שהשי״ת הוא עיקר בריאת האדם והוא שותף עם האב והאם זילזלת בכבודם כאלו זילזלת בכבוד השי״ת והנה כבד את אביך לרבות השי״ת ואת אמך לרבות כנסת ישראל:

ועוד אנכי כנגד לא תרצח כבר ידעת מאחז״ל על פסוק כי בצלם אלהים עשה את האדם שההוא ממעט הדמות: ועוד לא תנאף ידוע שהנואף הוא נכנס לחדרי חדרים והוא מכחיש בעין של מעלה והוא שכתוב [איוב כד' טו'] ועין נואף שמרה נשף ועל כן הזהיר ואמר השמר לך שאנכי עמך בכל מקום שתלך ואפילו לדבר עבירה וזהו סוד [ישעיהו כט' טו'] והיה במחשך מעשיהם ובא כנגד לא תגנוב גם כן מזה הטעם שהוא חושב שאין עין אחרת רואהו אמר לו אנכי יודע ועד וכנגד לא תענה ברעך עד שקר להורות שכל המעיד עד שקר הוא משקר למעלה ומשקר למטה וזהו סוד עד שקר העד למעלה שקר ענה באחיו למטה ועל כן אמר אנכי נוגע בעדות: וכנגד החמדה בלב ואין מי שעומד עליה אלא השי״ת ועל כן אמר אנכי הנה לך שכל הדברות בדבור אחד הם כלולים וכן כל דבור ודבור: צפנת פענח כתיבת יד דף קל״ג ע״א וע״ב:

ענף דברים נפלאים

בספר נשמת חיים דף קע״ד ע״א בארץ סינים מבשלים בקדרות של עץ והעץ אינו נאכל מהאש גם שעושים מלבושים ממין אחד של אבן ואשר הולכים להר עם המדות וחותכים מלבושים למו ועם החוטים היוצאים ממנה מחברים החלקים ותופרי׳ הקריעו׳ גם מנייר חזק עושים חבלי הספינות ועבות העגלה. וגם אני בעיני ראיתי האבן הנזכרת והיא מהרבה גוונים שונים ומראיה כעין משי. גם בעיר קושין ומקומות אחרים מארץ הודו יש איזה משפחות שנולדים כלם אנשים ונשים בירך הימנית עבה עד מאד כמעט כמו ירך הפיל:

ויש מקום שאוכלים בעיניהם המלפפון ואבטחי׳ ויש אומרים שאוכלים גם כן הבני מעיים של אויביהם כמו שיש בעלי עין הרע שהורגים עם מבטיה׳ הנראים מהם והדברים האלו כזרים נחשבו למי שלא קרא או ראה אבל הנסיון הוכיח אותם כמו שראינו שיש איז׳ אנשים שרואים בעיניהם המים אשר מתחת לארץ רחוקי' כמה אמות:

אמ"ה כתבתי בספרי זה בכמה ענפים מדבריהם תמוהים אשר תחת כל השמים למען דעת נפלאות השם מבריות שברא בעולמו כי ספר זה מאסף כל המחנות מכל החכמות רמות ונשאות פשט רמז דרוש דין וסוד תל שכל פיות תלוים בו:

ענף דברים כפולים

ילקוט שמואל [רמז קיא'] דף ל״ב ע״א: ואני זקנתי ושבתי זה אחד מחמשה דברים מהם מכופלין זקנתי ושבתי. משפטי ודיני. סהדי ועדי. פרא וערוד. עצמיו גרמיו:

אמ"ה הטעם שכפלן ללמד דרך ארץ לאדם שלא יכפול דברו שני פעמים שהוא כבדות והוא מהדופי ואם מוכרח לכפול דברו כדי להגדיל הדבר יכפול על אופן זה שישנה הלשון כמו זקנתי ושבתי דזקנה ושיבה הכל אחד והוצרך לכפול הדבור להגדיל הענין וכפלו בשינוי לשון: ושמעתי מאדוני אבי זצ״ל דעשו נקרא אדום על שם הדופי שכפל דבורו בלי צורך ובלשון אחד שנאמר הלעטני נא מן האדום האדום הזה על כן קרא שמו אדום בעבור אומרו ב׳ פעמים אדום קרא שמו אדום וכן מצאתי ג"כ בדברי המעתיק בספר הישר פ׳ תולדות:

ובא הכפל בחמשה מקומות לרמוז שבחמשה חושים שבאדם הם חוש הראו׳ והשמע והריח והטעם והמישוש לא יכפול בהם זה אחר זה שהוא מהדופי אך דרך שינוי שבכל פעם יראה כדבר חדש שעושה כגון ראה דבר אחד לא יכביד לחזור לראותו ואם רוצה יעשה איזה שינוי בחזרתו לראותו שיראה לעומדי׳ שם דלהסתכל בו דבר שנסתפק באותו דבר חזר לראותו וכן בששומע או מריח או טועם איזה דבר וכו׳:

ובמאמר זה יובן מאמר במדרש רבה [בראשית רבה פרשה נט' סימן ד'] וגם עד זקנה ושיבה אלהי אל תעזבני [א"ר אחא לא היא זקנה ו]לא היא שיבה אלא אמר דוד שאם נתתה לי זקנה תן לי שיבה עמה: והוא מאמר קשה דנכנס לומר דזקנה ושיבה הכל אחד ויוצא בתשובה דמשמע שהם שני דברים ובחיבור אחר פרשתי על זה אמנם כפי הנחת מאמר זה דזקנה ושיבה הכל אחד אלא שבא בלשון כפול יהיה כוונת המאמר כך לא היא זקנה ולא היא שיבה כלומר זקנה ושיבה דבר א׳ הוא ולמה כפל ותירץ אם נתתה לי זקנה כלומר אם נתתה לי זקנה קודם זמני על איזה סבה ידועה אצלך כשמואל שקפצה עליו זקנה קודם זמנו מפיל אני תחינה שאל תמיתני כענין שמואל אלא שתתן לי שיבה עמה דהיינו זקנה עצמה שתניחני עד זמן הזקנה כפי האמת ושינה הלשון מזקנה לשיבה אע״פ שהכל אחד כמדובר במאמר כדי שלא להוציא דבר ב׳ פעמים כי אם בשינוי לשון כדפרשית:

ואפשר לומר דהחמשה חושים הנזכרי׳ כל חלוקה שבמאמר רומז לחוש אחד שיבה וזקנה הוא כנגד חוש הראות שהזקנה גורם כהות הראות על דרך ויהי כי זקן יצחק ותכהנה עיניו מראות: כנגד חוש הריח אמר משפטי ודיני רמז לדבר [ישעיהו יא' ג'] והריחו ביראת ה׳ וכו׳ הנאמר במלך המשיח שהוא מריח ודאין. סעדי ועדי כנגד חוש (השמש) [במהדורת ווארשא: השמע] שהעדים כדי יוכלו להעיד צריך שאם בעצמן שמעו ולא יעידו עד מפי עד כנודע פרא וערוד כנגד חוש הטעם שלא יהיה האדם כפרא וערוד שאין בהם טעימה להבחין בין טוב לרע: עצמיו גרמיו כנגד חוש המישוש שהעצמות הם גסים וקשים דבר ממש:

ענף דברים רעים

ברייתא [מסכת דרך ארץ רבה פרק שני] ואלו (הן) שאין מורישין נכסים לבניהם ואם מורישים אין מורישים לבני בניהם המשחק בקובייא ומלוה בריבית. והמגדל בהמות [דרך ארץ רבה שם: דקות. והנושא ונותן] ממעו׳ שביעית: והמעות הבאות ממדינת הים: וכהן ולוי שלוו על חלקם: (המינים) [הצדוקין] והמסורות (החניפין) [והחנפות] והמחללי שם שמי' עליהם הכתוב אומר [תהילים ט' יח'] ישובו רשעים לשאולה [וכו']. ההוגין (כיונ') [ביונים] (והמנהמין כדובים והממעכין) [דרך ארץ רבה שם: והמנמין והמפפין] בידיהם (והמבעטים) [והבועטים] ברגליה׳ והמהלכין בראשי אצבעותיהן עליהן הכתוב אומר [תהילים לו' יב'] אל (תביאני) [תבאוני] רגל גאוה [וכו']. גסי הרוח ומספרי לשון הרע ומדברי (כזב) [נבלה] וחכמים בעיניהם עליהם הכתוב אומר [מלאכי ג' יט'] כי הנה היום (לשון הפסוק: הזה) בא בוער כתנור. (הנושא) [המשיא] אשה לבנו קטן. והמשיא בתו לזקן. (דרך ארץ רבה שם: והמחזיר אבידה) והעושה טובה למי שאינו (יודע׳) [דרך ארץ רבה שם: מדעת] עליהן הכתוב אומר [דברים כט' יט'] לא יאבה ה' סלוח לו. הגבאין. (והחולקין)[דרך ארץ רבה שם: והחרמין ו]הפורטין והמוכסין עליהם הכתוב אומר [יחזקאל כז' כז'] הונך (ועלבונך) [לשון הפסוק: ועזבוניך וכו'.] השוקר על שותפו (לבולעו חנם) [דרך ארץ רבה שם: ומי שאין מחזיר אבידה לבעליו] והמלוה את חבירו על מנת ליטול (את חביתו ואת) [ממנו את ביתו או] שדיהו והדר (בלא) [דרך ארץ רבה שם: בנבילה עם] אשתו והמוציא עליה (עלילה על מנת) [עלילות דברים בשביל] לגרשה עליהם הכתוב אומר [ירמיהו יז' י'] אני ה' חוקר לב. הביאו הרקח בסי׳ כ״ט:

ענף דברים המרבים הזרע

מסכת יומא דף י״ח ע״א הדברים המביאים לידי טומאת קרי אתרוג ובצים יין ישן ויין לבן ובשר שמן חלב וגבינה מי גריסין של פול ומרייס ושום ושחליים וחלגלוגות וגרגיר (מסכת יומא יח' ע"ב: שום) אחד מאלו הדברים אין מאכלים לכהן גדול בשבעת ימים קודם יום הכפורים לפי שהם דברים המרבים את הזרע וח"ו יבא לידי טומא׳ קרי עוד שם אכסנאי לא יאכל בצים (רש״י ז״ל שלא יבא לידי קרי ומתגנה על בני הבית):

אמ״ה וכן ראוי לכל אדם לפרוש עצמו ממאכל המרבים את הזרע כדי שלא יבא לידי טומאת קרי וכ״ש בערב יום הכפורים ק״ו מכהן גדול שהיה נכנס לעבודה במקום משכן השכינה דאימת שכינ' עליו המבטל כחותיו ועכ״ז היו מונעים ממנו כל המאכלי׳ אלו כדי שלא יבא לידי קרי כ״ש כל אדם ובפרט בזמנים אלו:

אמ״ה ובמה דאמרינן דאכסנאי לא יאכל ביצים וכ״ש הדברים המרבים את הזרע כביצים כנזכר יובן אצלי בענין אלישע עם השונמית דכתיב [מלכים ב ד' ח'-ט'] ויהי היום ויעבור אלישע אל שונם ושם אשה גדולה ותחזק בו לאכול לחם ויהי (מידי) [מדי] עברו יסור שמה לאכול לחם ותאמר אל אישה [לשון הפסוק: הנה נא ידעתי] כי איש אלהים קדוש הוא עובר עלינו תמיד ואמרו חז״ל מנא ידעא משום שלא ראת׳ טיפת קרי בסדין שלו הכונה והיה מידי יסור שמה לאכול לחם ובמה שלא ראתה קרי בסדין שלו משם הכירה שבלחמו שהיה אוכל ר״ל במאכלו היה נזהר תמיד שלא לאכול דברים המרבים את הזרע המביאים לידי טומאת קרי וזהו הוכחה גמורה דקדוש הוא ועדות יש שלא ראיתי טיפת קרי בסדין שלו וכיון שנזהר מהמאכלים המרבים את הזרע כדי שלא לצערו [שם י'] נעשה נא עלית קיר קטנה ונשים לו שם מטה ושלחן וכסא ומנורה והיה בבואו אלינו יסור שמה ויאכל מה שהוא ירצה לאכול שבודאי מצטער להטריחנו מלבקש לו מאכלים שאין מרבים את הזרע כי כל בעל הבית אוכל ומאכיל מההזדמן לו וקשה עליו לבקש מאכלים מיוחדי׳ ונמצא מצטער להטריחנו לכן נעשה לו מקום מיוחד שבבאו אלינו להתאכסן ימצא מקום מיוחד לו זהו משלנו והוא יאכל מה שירצ׳ דזהו רצונו וכבודו של אדם רצונו ומדוייק כל זה מדלא קאמר יסור שמה לאכול לחם כמו שהזכיר לעיל ותחזק בו לאכול לחם ויהי מידי עברו יסור שמה לאכול לחם אלא קאמר יסור שמה בלבד כלומר יסור לעלית קיר והוא יאכל ממה שירצה לאכול ולא מלחמנו הנזכר לעיל ומדוייק ג״כ עם זה אומרה נעש׳ נא עלית קיר דמלת נא אך למותר אלא מלת נא כמו עתה כמו שכתב הראב״ע ז״ל כלומר עתה שאני רוא׳ שקדוש הוא בהיות שמעולם לא ראיתי טיפת קרי בסדינו מוכרח שנזהר מהמאכלים המרבים את הזרע וא״כ נעשה לו עלית קיר שיסור שמה שיאכל ממה שלבו חפץ על ידי נערו כי הוא בודאי מצטער להטריחנו כדפרישית:

ענף דברים בטלים

המדבר שיחת חולין עובר בעשה שנאמ׳ ודברת בם ולא בדברים בטלים [מסכת יומא יט' ע"ב]:

ענף דברים שנבראו בשני

פרקי ר׳ יהושע פרק שלישי שמונה דברים נבראו ביום השני ואלו הן הבאר. והמן. והמטה. והקשת. והכתב. והמכתב: והכתונות. והמזיקין וכו׳:

אמ״ה ובפרקי אבות [פרק ה' משנה ו'] גם לקמן פרק ט״ז מונה שם עשרה דברים שנבראו בערב שבת בין השמשו׳ ומזכיר שם אלו לבד הכתונות ומזכיר קבורתו של משה: ואילו של יצחק והצבת: וקשה דכאן בפרק שלישי קאמר שנבראו ביום שני ולקמן באבות קאמר שנבראו בערב שבת: ואולי י״ל רשימו מהם נבראו ביום שני ובערב שבת נראה בריאתם בפועל:

ענף דברים שאירעו בעולם משנכנ' האלף הו׳

בשנת ע״ה עלו ארבה ואכלו תבוא׳ השדה והשחיתו כל ירק ועשב האדמה ונמשך מזה רעב של כליה בכל מדינו' אשכנז עד שאכלו העם מפגרי (הסיסים) [הסוסים] אשר הבאישו גם כלבים חתולים ועכברים גם גנבו את הגנבים אשר תלו בעץ ויבשלו׳ ויאכלום וימותו ברעב עם לא יסופר גם מלאה הארץ חמס בעת ההיא אשר בשביל דבר מועט קם איש על רעהו והרגו. ואחר הרעב היה דבר כבד מאד בכל ארצות אירופי ומתו יותר משליש הישוב ולא שכבו העם בחולי רק כמו יום א׳ ומתו:

בשנת ר"ו נולד ברומי ילד עם ששה שינים והיה שם בעיר רעש גדול ונורא שהארץ רגזה ממקומה ובנינים רבים נפלו לארץ ורבים מאנשי העיר מתו תוך הרעש: גם היה נראה כוכב גדול ונורא והנוצרים שפטו ירידת המפלת האומה ויהי כאשר פתרו כן היה:

בשנת רפ״ד אותות השמים גדולות נראו שנתקבצו עופות השמים העורבים למיניהם התנודדו לאלפים ולרבבות לשני מחנות ונלחמו זה עם זה באויר רקיע השמים גם בעצם היום לעיני השמש והמיתו זה בזה רבים לאין מספר והיה כל זה רמז למלחמות והריג׳ הנוצרים בנוצרים:

בשנת שמ"ט בעיר פראג הקיסר חידש קברי המלכים לכבוד ולתפארת אשר מפני זה הוציאו את המלכים מקברם ובין המלכים שהוציאו שני מלכים שכבר מתו כמו רי״ב שנים עדיין היה גופם קיים ושלם לא חסר מהם מאומה ושרים רבים משמשו בהם ולקחו ידיהם בידם וראו אותם למאות ולאלפים אנשים וגם הגאון כמהר״ר חיים הכהן וראש הקהל כמ״ר יודא כ״ץ ובן אחיו כמ״ר אברהם שופט היהודים העידו שראו כזאת בעיניהם ביום ד׳ (במהדורת ווארשא: ד׳ אלוף) בשנת [ה' אלף] שמ״ט:

בשנת ש״ן היה שנת בצורת במדינת ביהם והיה איש עני אשר בנפשו יביא לחמו וצעקו לו בניו ללחם ופורש אין להם ויבך האיש בלילה ההוא ביגון ואנחה ויצעק אל ה׳ ויהי בבוקר ויצא בפחי נפש לחמ"ו לחפור להביא משא חומר למכור ויהי כאשר חפר מצא באדמה אפר ואבק לבן אשר לא ידע מה הוא ויביאה אל ביתו ויעש ממנו תבשיל דייסא ויאפה ממנו לחם ויאכלו וישבעו ויודע הדבר וילכו שם לאלפים ולרבבות לקחת מן העפר לטרף ומזון בני ביתם. ואמר בעל הספר גם אני ראיתי זאת העפר ולקחתי ממנו להיות לי למשמרת. גם בשנת ש״ן היה רעש גדול והריסות גדולות ממגדלים וחומות:

שנת שס"ט במדינות צרפת נראו אותות בשמים כדמות עשרת אלפים אנשי חיל והעריכו מלחמה יחד ויפלו משני הצדדים עם רב ופתע פתאום לא היה כלום והיה מאומה גדולה בכל מדינות צרפת ממלחמו׳ ורעש ומגפה:

שנת ש"ע במדינת בראוונט היה גשם ומטר וקולו׳ ורעמים ונפל מן השמים ברד משקל חצי ליטרא והמית אדם ובהמה לאין מספר והחריב כמה בתים ומבצרות גם כל תבואות השדה נתקלקל:

שנת שפ״ט במדינת מייסן נראה אותות בשמים דהיינו שני צדדים בעלי מלחמות זה נגד זה והרגו אלו מאלו כמו על הארץ והיה חידוש גדול גם בשנ׳ שפ״ח נראו אותות בשמים וגשם וברד וברקים אשר לא היה כמוהו ומתו רבים.

שנת שצ״ג מצא כפרי אחד במדינת העסין באר של רפואה והיה לו שם בעולם עד היום הזה באים אנשים רבים לרפאות בו וטוב למשקה גם לבריאים גם ברומה בשנת ש״צ ילדה אשה אריה חי וחיה שנים עשר שעות ומת:

שנת ת׳ בגערתאניא היה רעש גדול גם גשם דם גם נפל אש משמים ובמדינות אחרות התחלפו היאורים לדם: גם ילדה אשה שבעה ילדים ארבע זכרים וג׳ בנות:

שנת ת״ב נראה בשמים שני צדדים בעלי מלחמו׳ והיה מלחמה גדולה בין הנוצרים:

שנת ת״ג צדו מן היער חצי חיה רעה וחצי אשה והתחילה לדבר אחר כלות חמשה ועשרים שנה יבא שלום במדינה בא גם כן חצי חיה וחצי איש וכו':

שנת ת״ו בכפר חארנ״הויון מצאו ט׳ בארות של רפואה ובאים מארץ מרחקים לרפאות החולי׳ בשנה זו היו מקומות שהיו קולות וברקים ברד ורעש ארץ אשר כמוהו לא היה לפניה:

שנת תי״א ילדה אשה יהודית תינוק מת עם פיל חי והפיל אכל את בשר הילד מצד אחד:

שנת תי״ב נראה ברקיע כוכב במדינת עראפע י"ד ימים והיה מקום אחד ושמו פאט״אנעא נבלע בארץ פתאום אנשים ונשים בהמות וכל רכושם כמו סדום ועמורה:

שנת תט״ו במקום דאנציג נראו שני נשרים פורחי' באויר וילחמו זה נגד זה עד שנפלו שניהם לארץ והאנשים המיתו א' מהן והשני (נשבו) [נשבה] חיים:

שנת תכ״ד במקום לנדי ואמשטראדאם היתה מגפ׳ גדולה ב"מ ומתו יותר ממאה פעמים מאה אלפים נפשות בזמן מועט. במקום קרעץ נראה ברקיע כוכב גדול עם זנב ארוך עוד נראה כלי זין של אש והית׳ בשנה זו שרפות גדולות ובמדינות קריין המטיר ה׳ מן השמים דגן ומראיתו שחור אבל לאחר הטחינה היה יפה מאד למראה וטוב למאכל. גם נראה על הים דג גדול עם קרן גדול ואורכו נ״ב אמות:

שנת תכ"ו נראה שני חיילות זה נגד זה ונשמע קול ערב ושחוק ולבסוף נהפך ליללא ובכיה ונפל מן השמים גפרית ואש גם חתיכות כלי פשתן בשנה זו נתעורר משיח בעולם והיתה מהומה גדולה בעול׳ ובמקום אחר היתה שריפה גדולה ונשרפו י"ב אלף בתים ושמוני׳ בית עבודתם גם הבנין הגדול המכוער מיראתם נשרף: ובאחת ממדינות אשכנז נפל הר על עיר אחת והחריב מאה בתים והמית חמש מאות נפשות. ובמקום אחר נראה באויר חיות משונות גם תנין וגדול לסוף נפל התנין לארץ והמית נו"ן נפשות מחמת סרחון ועם רב נפלו מחמת חולשת הסירחון:

שנת ת"ל נראה כוכב גדול עם זנב ובמדינו׳ אשכנז אירע צרות ומלחמות וקצת מקומות שובע אשר לא היה כמוה גם ירד שלג וברד מן השמים בימו׳ החמה כמו בשבט ואדר. גם נראה קשת בלילה כמו ביום גם דג גדול יצא מן הים והלך ביבשה ועמד כמו רביעית שעה וכשבאו בני אדם לצודו חזר בזריזות אל הים למקום שבא:

שנת התל״ב שריפה גדולה באמשטרדאם ובמקום אחר מדינה אחת נבלע לארץ וארכו ורחבו היתה לערך ששים מיל ובמקום אחרי' היה מרידות ומיתות משונות:

שנת תל"ג היתה שריפה גדולה ובמקום אחר הר אחד בפתע פתאום פרח באויר ושרף לאפר ומפני העשן לא יוכל האדם לראות את חבירו תוך שלש׳ ימים וסביב להר תוך שלשה פרסאות לא היו יכולין לילך מפני האפר שהיתה גבוה אמה בעוביה גם בים סביב להר לא יכול ספינה לילך מפני האפר שבים שהרוח נשבה לשם. ובמקום אחר היה רעש ארץ שאין כמוהו היה מזמן רב:

שנת תל"ד במקום אינשפרוק נפלו שקצי׳ ורמשים מן השמים אבל לא האריכו חיים עד כי יעבור שעה מתו כלם. ובאשכנז נראו אותית בשמים. ובמקום אחד צרו דג אחד גדול ואורכו היה מ״ד אמות והיה לו פה של עצם כעוף ושינים כמו חיה וגם היה לו חלב כמו פרה יותר ממאה מדה בכל יום. גם היה במקום אחר שריפה גדולה במבצר גדול:

שנת תמ"ז במקום אחד ירד ברד מן השמים ונשרף אלפים בתים:

שנת ת״ך נראה ברקיע שלשה (חומית) [חומות] ושני קשת אדום:

שנת תכ״א באינגרין היה דובר (תיניק) תינוק בבטן אמו ולא ידע איש את מקומו:

שנת תפ"ח במדינת פרס היה רעש שלשים ימים רצופים ובמדינה אחת שמה ווין במלכות יון היתה שריפה גדולה במבצר הקיסר ונשרף עם דירה התחתונה:

שנת תכ"ה במדינת פייארין היה חידוש גדול כי פעם אחד היו קולות וברקים אשר לא נשמע בימי אדם והיה שם מלמד אחד והשביע את הברקים ונפל מכשף אחד זקן מן האויר שהיה טמון שם והודה שהוא וסיעתו עשו את זאת ימים רבים והמיתו כמה בני אדם ובהמות ונגמר דינו למיתה ושרפו אותו. גם בהרבה מקומות נראו אותות בשמים ובקרדיא היה רעש ונפלו הרבה בתים:

שנת תכ"ט במדינת זיציליא נשרף הר אחד והשרפה היתה גדולה כמעט שלא היה יכול אדם להלך בסביבתו כמרחוק ט׳ ימים גם נשרפו שלשה ספרים:

שנת תל״א היה צרה גדולה בצרפת שנתרבו המים דמיון מן המבול והמית כמה אלפים נפשות ובהמות וסוסים אין מספר וגם נחרבו הרבה מקומות: ובמדינת פולין נהפך המים לדם אשר סביב למקום ובמדינת ויציליא הובער הברד יער גדול ונשרף אילנות גדולים וקטנים ובמדינה אחרת היה שטף מים ושטף הרבה מקומות וכפרים ובמקום אחר בא רוח סערה וזרק ליבשה שמונה ספינות גדולים שכל אחד נושא שלש מאות משאות ונעשה היזק גדול אשר לא (יסיפר) [יסופר]:

שנת תל"ה במדינת נעא היה גשם כל כך שהציף יותר מעשרים פרסאות מדינה והמית אלפים נפשות גם בהמות וחיות לרוב מתו במים:

שנת תל״ו במדינת מאסקויא היתה שריפה גדולה ונשרפו תוך זמן ב׳ ימים שנים עשר אלפים בתים ומתו נפשות הרבה. והיה הפסד גדול:

שנת תמ״ד נפלה שריפה במדינת שטראסבורג ונשרפו עד למחרתו יותר מב׳ אלפים דירת בני אדם והיזק לאין ערך: גם היה שנת הפוכה בקיץ היה קור גדול ובחורף חמימות גדול חוץ מן הטבע:

שנת תמ״ה במקום מסקייא נשרפו אלפים בתים ובעיר פראנקפורט היה שריפה גדולה והיה היזק גדול. ובמקום אחר גברו המים והציף כמה בתים וספינות:

שנת תמ״ט היה שריפה גדולה בעיר פראג ונשרפו בשעה אחת ב׳ אלפים בתים ורוב בתים של רחוב היהודים ויותר משלש מאות נמולים וערלים נשרפו:

שנת ת״ן באינשפורק היה רעש שכמוהו לא היה והמית כמה נפשות ובעיר מסקויא נשרפו שש אלף בתים. ובמקום הא״ל נפל גפרית ומלח מן השמים במקום גשם:

שנת תנ״א היו שריפות גדולות בהרבה מקומות ליקוטים מס׳ צמח צדיק ז״ל:

ענף דגים

רד"ק ז"ל ביחזקאל (ס"י מ"ז) [מז' ט'] על פסוק והיה כל נפש חיה וכו' כתב יש ים שלא ישרצו בו דגים וגם לא יחייו בו דגים וזה זכרו חכמי המחקר [כי] בים פלשתים לא ישרצו בו דגים ולא יחיו בו כי המים מרים מאד מרוב מליחותם וכן ים סדום: וכן כתב המכלל יופי [דף א' ע"ב] תדע שהרי במקומות (ען) [מן] המים שהן רחוקים מאד מן היבשה לא יהיו (בו) [בהם] דגים עכ״ל:

מכלל יופי [שם] ויברא אלהים את התנינים וכו׳ אמר ויברא לפי שהמים לא היה בהן כח טבעי וחזק להוציא נפש חיה מבלתי עזור אלוה מלבד הטבע שנתן בהם ומשניהם נעשו היצורים בהם לפיכך אמר ויברא אלהים ע״כ:

והרמב״ן ז"ל כתב על פסוק [בראשית א' כא'] ויברא אלהים את התנינים בעבור גודל (הבריאה) [רמב"ן שם: הנבראים האלה] שיש מהם (ארבע פרסאות) [רמב"ן שם: אורכם פרסאות רבות] וכדומה כמי שהפלגו בהם חכמים (בבא בתרא פ' הספינה) בעבור [זה י]יחס בהם הבריא׳ לאלהים כי הוא (שהמציאה) [שהמצאים] מאין מבראשית:

מנחה בלולה מה שלא פירשה התורה שם הדגים כמו שעשה ליתר הבעלי חיים לפי שלא מצינו (לאדם) [שאדם] הראשון קרא להם שם שלא הוזכרו שהובאו לאדם ע״כ:

אמ״ה והטעם שלא הובאו לפניו שיקרא להם שם לפי שבהוציא אותם מן המים מיד מתים שכך (הוטבע) [הטביע] בהם הטבע הבורא יתברך ואע״ג שיוציא דג אחד מכל מין כדי שיקרא להם שם ואע״פ שימותו היה שימת השמות לבטלה דבשלמא הבעלי החיים הגדלי׳ אצל האדם דהיינו שהם על האדם אדם מרגיל בהם ומכירם בשמותם לא כן בדגים שמים מכסים עליהם ואין העין שולט בהם להרגיל עצמו בהכירם:

בענין הדגים בספר שער השמים דף ל״ב ע"ד הדגי׳ יש להם חוש השמע (וחיש) [וחוש] הריח וקצת מן הדגים ניזונים מאפרוחיהם כשירצו להוליד אחרים וקצתם אוכלי בשר לבד. וקצתם ניזונין בעשבים וקצתם מזבל וטיט. וקצתם ניזונים מחלאת גופם לבד וזה המין ראוי לאכילה וקצתם ניזונין מן החול ויש מהם שהולכי׳ יחידי׳ ויש מהם שהולכים בחבורה:

ויש מין דגים שיחיה זמן רב (אחד) [אחר] צאתו מן המים לרוב לחותו ויותר ברוח צפוני אבל ברוח דרום לא יחיה. וענין תולדותם הוא בענין זה מאותם המטילים בצים הם יבואו קרוב לארץ והנקבה תטיל בציה והזכר רץ אחריהם וישליך זרעו עליהם וכל הבצים אשר יגע הזרע עליהם יצאו מהם אפרוחי דגים והשאר יפסד לא יעשו פרי. ויש מיני דגים שמתעברים כשאר מיני בעלי

חיים בלא בצים ויצאו הדגים מתוכם ויש להם שדים להניק וזה ניכר בדל״פי לעין יותר מכלם. ויש דג אחד שיש לו אבן בראשו והקור יזיק לו מאד כי כשיתקרר האבן מיד יפול וימות. ויש מיני דגים שהגשמים יזיק להם כי יסמו עיניהם וקצת מן הדגים יהיו שמנים מרוח צפונית וקצת מרוח דרומית. ויש מין אחד מן הדגים שישמן אחר עלות כוכב ובעת ההיא ימצאו חולאים בלחיהם ויכאב וירקד וידלג מרוב הכאב: ויש מין דגים שמתענגי' בחום ויצאו לחוץ ליבשה להתחמם ויש מהם שיכאבו בראשם אחר עלות כוכב (במהדורת ווארשא: בלב) כי הכוכב ההוא יביא כאב וכובד בראשם. ויש מהם שיקרא להם חולי גדול:

פעם אחת נמצא דג (אחרד) [אחד] בעירינו והיה כריח מור יוצא ממנו בתנועתו ומין הדלפ״י יש לו קנה וריאה ומתנשם ויש לו נקב גדול על מצחו להוציא בו המים והדלפ"ין כשהוא ישן נשמע קולו לפי שהוא מתנשם בחזקה. ויש מין אחד מן הדגים שהוא גדול ביום אחד וכתב בספר בעלי חיים כי רחל תתעבר מדג ויש מין אחד מן הדגים שלא תלד נקיבה כי (אחד) [אם אחר] שתמרס בטנה בחול הים:

וחיי הדגים ארוכים יותר משאר בעלי החיים ואמרו על הדלפי שהוא חי ק״ל ונסו כן כי כרתו זנבו לסימן. ויש דג אחד שנקרא מחזיק הספינה שיש לו כח וטבע לעצור אותה בעוברה עליו ועושי' רפואה מבשרו לאהבה ושנאה:

ויש דג אחד כשילכד במצודה ויחזיק הציד המצודה בידו יתבטלו כל כחותיו וכשיניח המצודה וישליכנה מידו יחזור לבריאות ויתחזקו כחותיו ונקרא הדג ההוא אלנעיר על שם שמרעיד הגוף:

עוד יש מין דג כי כשיהיה ביד אדם מתאוה ומתקש' ויש לו רוב תאות משגל: ויש מין דגים שנוצרי׳ בצים בבטן האם ואחר [כך] ישתנו שם לצורת תולעים ואח״כ יצאו מבטן אמם ונעשים דגים כענין תולעת המשי כי מתחלה יהיו בצים ואח"כ יצאו אפרוחי תולעי' קטנים וכו׳ רוב הדגים לא יקרא להם שינה כי אם מעט ואין ניכרת בהם השינה לפי שאין להם עפעפי׳ שיסגרו כמו שאר בעלי חיים ואין להם ראות חד כי יש להם מונעים רבים ויש דגים שמולידים בלא חיבור זכר ויש מין אחד מן הדגים שנימח כלו מאליו ויפסד צורתו ולא נשאר ממנו כי אם עיניו ואם ימלחוהו לא (ימוח) [במהדורת ווארשא: ימות]. ומין דג אחר שנקרא לנפריד״ה שאם יתלו (אותו) [אותה] דרך זנבה תצא כל לחותה דרך פיה ולא ישאר רק עורה לבד:

גם יש מין דגים זמן ידוע וקצוב לעוברם כמו שאר בעלי חיים ויש מהם שלשים יום ויש מהם ל״ג ימים: גם יש להם זמן קצוב לעיבורם יש שמעברין בראש הקיץ ויש בסוף. ויש דג אחר יוצא מזרעו בושם אחד יקר מאד והוא עמבר"חם. ויש מין אחד (שחכרס) [שהכרס] שלו הוא כמין פרצוף פנים של אדם עם החוטם ושער על ראשו:

אמ"ה סיפר לי החכם השלם כה״ר יוסף קמחי שראה שצדו מנהר אחד מין דג והוא ראש אדם בלבד ושערות גדולות בראשו והיה צורת ראש אדם בחוטמו ובעיניו ובאזניו כדמותו כצלמו: ויש מין דג אחד כדמות כוכב ואין לו לא ראש ולא זנב ופיהו באמצע: ובזמנינו נראה דג אחד גדול וראשו הוא רחב (בשתי) [כשתי] זרתות ועיניו הם בזה הענין העין האחד בקצה ראשו והעין האחד בסוף הקצה האחד ונפלאו עליו כל הרואים אותו כי לא נראה כמוהו:

ודע שלא ימצא דג שיתחבר לשאינו מינו ויש מין אחד מן הדגים שמעלה גרה והוא הנקרא פאו״ש ויש דג אחד כשבולע דג אחר אם יבקע אדם כריסו תכף בליעתו ימצא הבלוע כאילו נתבשל שתי פעמים לרב עכולו וחומו בבטנו וזה המין קליפתו קשה עד מאד ותחת הקליפה בשר מראהו כצורת כוכב ונמצא במחוז אחד: ודע כי מין הקרנק יתחדש לעת זקנותו כנשר נעוריו:

הרא"ש ז"ל בע״ז פרק אין מעמידין דף (פ״א ע״ג) [לט' ע"ב סימן מא'] בהגה: כתב רשב״ם בשם רבינו שלמה בורביטא הוא דג טהור. ורבי יאודה החסיד אמר כל מי שיאכל בירבוטא לא יזכה לאכול לויתן ופעם אחת התירו רבינו אפרים ואמרו לו בחלום שהתיר שרצים וחזר בו ואסרו וכל האוסר מלאכלו ינוחו ברכות על ראשו: פירוש בורבוטא הוא דג שאין מוציאין בו קשקשין ומספקא לן אם השירו:

בספר ויכוח הבעלי חיים שער חמישי פרק עשירי יש במים ובנהרות ובאגמים ובחריצים והפיקין מינין לא יספרו מרוב ובכל אלו סוגי דגים וסרטסם ותמסחיים ותנינים ודלפינין ומינים אחרים לא הגיע בן אדם למספרם וכבר נאמר ונמצא בחקירה ובעיון שהן תשע מאות צורות מתחלפות מלבד המינין והסוגים אשר ביבשה בכמו חמש מאות צורות סוגיות וכל אלו הבריות מהללים להשם יתברך שהוא ביכולתו בראם ויודע מנהיגם וענייניהם:

ענף דגלים

כתיבת יד (פרשה) [פרשת] דברים [במדבר ב' ב'] איש על דגלו באותות לבית אבותם פירש רש״י ז״ל כל דגל היה לו מפה צבועה שאלתי את ה״ר שלום אשכנזי בה״ר יצחק ופירש לי מה צבע הצורה היה בכל דגל ודגל במפה שלו ואמר כי בדגל ראובן היה פרצוף דודאים שיש להם צורת אדם וארבע דגלים אלו היו כנגד ארבע חיות שבמרכבה:

דגל ראובן היה כנגד פרצוף שנאמר בו [יחזקאל א' י'] ודמות פניהם פני אדם:

ודגל יאודה כנגד אריה שנא׳ [שם] ופני אריה אל הימין לכן היה צורת אריה בדגל יאודה:

ופני שור מהשמאל כנגד אפרים לכן היה צורת שור בדגל אפרים: ופני נשר לארבעתם כנגד דן לכן היה צורת נשר בדגל דן. נשאלתי להר׳ שלום הנזכר ולמה היה צורת נשר בדגל דן והלא יעקב אע"ה קראו נחש כמו שנאמר [בראשית מט' יז'] יהי דן נחש עלי דרך ומשה קראו אריה כמו שנאמר [דברים לג' כב'] דן גור אריה והרבה תרוצים אמר לי ולא ישרו בעיני ושמעתי מה"ר מנחם כהן מלמד תינוקות שאותיות דן למילואו כזה דלי״ת נו"ן בגימטריא נשר ולכך היה בדגלו פרצוף נשר עכ״ל:

מדרש רבה (דף רי״ג ע״ב) [במדבר פרשה ב' סימן ט'] כשם שברא הקב"ה ד׳ רוחות וכנגדן ד' דגלים אף [כך] סיבב לכסאו ד׳ מלאכים. מיכאל. וגבריאל. ואוריאל. ורפאל. מיכאל בימינו כנגד ראובן. למה נקרא שמו מיכאל בשעה שעברו ישראל בים פתח משה בשירה ואמר מי כמוך וכו' (מסיים) [מי שסיים] את התורה אמר [דברים לג' כו'] אין כאל ישורון מ״י כמוך אין כ״אל הרי מיכאל:

אוריאל משמאלו כנגד דן שהוא בצפון למה נקרא שמו אוריאל בשביל תורה נביאים וכתובי׳ שהקב״ה מכפר עליו ומאיר להם לישראל שנא׳ [ישעיהו ס' א'] קומי או"רי כי בא אורך ודוד אמר [תהילים קיח' כז'] א"ל ה׳ ויאר לנו הרי אוריאל וכן הוא אומר [מיכה ז' ח'] כי אשב בחשך ה׳ או״ר ל״י:

גבריאל מלפניו כנגד מלכות יאודה ומשה ואהרן שהיו במזרח ולמה נקרא שמו גבריאל ביאודה כתיב [דברי הימים א ה' ב'] כי יאודה גבר באחיו ובמשה כתיב ויקרא אל משה וכתוב [ישעיהו ט' ה'] ויקרא שמו פלא יועץ אל גבור הרי גבריאל:

רפאל כנגד אפרים ולמה נקרא שמו רפאל כדי לרפאות שברו של ירבעם שיצא מאפרים שהוא במערב אל נא רפא נא לה הרי רפאל:

אמ״ה מאמר זה מבואר אצלי בחיבור אחר באר היטב אמנם כי לצאת ידי חובת ביאור נימא בו מלתא ונקדים דברי המקובלים ז״ל וז״ל כמו שהשם הוי״ה מקור לעשר ספירות ולארבע עולמות כה״ג מקור לד׳ יסודות. י׳ מקור ליסוד המים. ה׳ מקור ליסוד האש. ו׳ מקור ליסוד הרוח. ה׳ אחרונה מקור ליסוד העפר:

והם סוד ד׳ חיות המרכבה פני אריה מימין ליסוד י׳ פני אריה משמאל מסוד ה׳ ראשונה פני נשר סוד ו' פני אדם ה׳ אחרונה סוד מלכות הוא דו״ד אדם משיח כנודע:

ומשמשיהן במרכבתו ארגמ״ן או״ריאל ר״פאל גבר״יאל מיכ״אל:

מיכאל משרת לאות י׳ ופני אריה מימין שר החסד נגד אברהם. (גכריאל) [גבריאל] לאות ה׳ פני השור משמאל שר הדין נגד יצחק. אוריאל לסוד קו האמצעי סוד ו׳ לפני נשר ולכן הנשר יעיר קינו במדת הרחמים כנגד יעקב רפאל לאות ה׳ אחרונה כנגד דוד ושם פ״ד דינין דאל. הוא פני אדם הכלול בכולם. ומה שנקרא לפעמים או״ריאל ולפעמים נורי״אל החילוק בין אור לנור דאור הוא חסד ונור פירוש אש והוא דין וכיון שיעקב הכלול משניהם על כן מבחין החסדים שבו ימין נקרא אוריאל ומבחין הגבורות שבו שבשמאל נקרא נוריאל ע״כ:

באופן דמיכאל משרת לאות י׳ חסד וגבריאל לאות ה׳ ראשונה שר הדין. אוריאל לאות ו׳ שהם רחמים. רפאל לאות ה' אחרונה ששם דינין דאל:

והנה מיכאל משרת לאות י׳ של הויה ושם הויה לא היה ניכר גודלו וגבורתו שהרי פרעה אמר [שמות ה' ב'] ומי הוי״ה והיכן ניכר בים כשהטביע את המצריים והציל את ישראל ולכן פתח משה בשירה ואמר מי כמוך באלי׳ ה׳ כי עתה הכל מודים שאין כמוך שעד עכשיו היו כופרים בשם הויה ובהיות שהיו כופרים בשם הויה לא היה ניכר מעלת מיכאל המשר׳ ליו״ד של הויה שמעלתו גדולה מחבריו בהיות משרת לאות ראשונה שבשם אלא אחר שנתפרסם שם הויה בים נתגדל מעלת מיכאל בעולם ולכן רמז שמו במ״י כמוך באלים ה׳ ובאין כ״אל ישורון דמ״י ואין כא״ל הרי מיכאל שאין מקומות המעידי׳ על פרסום של הוי״ה שעל ידיה כך מתפרסם מעלת מיכאל:

אוריאל כיון שמשרת לאות ו' שבשם קו האמצעי הוא ת״ת ישראל שמשם תורה שבכתב כנודע בעוד שעדיין לא נתנה התורה לא היה ניכר מעלת אוריאל המשרת לאות שמשם התור׳ וכשניתנה וטעמו טעמה וראו באורה אז נתפרסם מעלת אוריאל ולכן רמוז שמו בענין האור שנאמר קומי אור״י ובפסוק א״ל ה׳ ויאר לנו שהאיר לנו על ידי תורתו שנקרא אור וזהו קומי אור״י שהוא אור התורה א״ל ה׳ ויאר לנו הרי אורי״אל שעל ידי התורה נתפרסם מעלתו וזהו דקאמר בעל המאמר למה נקרא שמו אוריאל בשביל תור׳ וכו׳ להורות באצבע דמשרת לאות ו׳ שמשם התורה ובשביל התורה שהאירה את העולם כשקבלוה ישראל נתפרסם מעלתו ולכן נקרא אוריאל רמוז בפסוקים הרומזים על אור התורה כמדובר:

גבריאל משרת לה׳ ראשונה שבשם פני השור משמאל שר הדין כנגד יצחק אך לא ניכר מעלת גבורת גבריאל עד ימי חזקיהו שבא סנחריב בכמה רבבות אין חקר להלחם בירושלם ועבר ביניה׳ גבריאל ונשף בהם (ועששם) [ועשאם] אפר לכן רמז שמו בפסוק יאודה גבר באחיו שמורה על הגבורה ובפסוק ויקרא שמו פלא יועץ אל גבור שמדבר בחזקיהו כדרש״י ז״ל בפירוש על הפסוק [ישעיהו ט' ה'] ויקרא שמו וז״ל ויקרא שמו הקב״ה שהוא מפליג עצה ואל גבור ואבי עד קרא שמו של חזקיהו שר שלום וכו׳ ובהיות שפירסם אז הקב״ה גבורותו על ידי גבריאל כמדובר לכן רמז שמו שם שמשם נתפרסם עוד מעלת גבריאל המשרת לה׳ ראשונה שבשם שהיא דין כנז׳:

רפאל משרת לאות ה׳ אחרונה שבשם היא מדת מלכות: שעל פיה חיים כל העולמות (שהיא) [שהוא] זן ומפרנס ממית ומחייה מכה ומרפא לכן רמז שם רפאל בפסוק אל נא רפא נא לה שמרפאות מרים נתפרסם כחו יתברך על הרפואה שהיא כנגד טבע שכל מי שיש לו צרעת צריך לרפואתו הקזות והרקות ומקש׳ השרשים ומיני טיוליים והקב״ה ריפא אותה בהסגר שההסגר אדרבא מכביד החולי הזה לכן ברפואת מרים שהורה הקב״ה הכח הזה שאז נתפרסם עוד מהעלת רפאל המשמש אות ה׳ אחרונה שבשם שמשם יוצאים המכות והרפואות כנודע וכדפרישית. והרי מפורש למה כל אחד נרמז בפסוק הנז׳ כי לא באתי לפרש כי אם על זה כי כבר הקדמתי לומר דמאמר זה מפורש אצלי באר היטב ביישוב כל הדקדוקים הנופלים בו בחיבור אחר:

ענף דואג

ילקוט שמואל משם מדרש (דף ל״א ע"ג) [רמז קכא']. דואג היה שקול כנגד כל ישראל:

אמ"ה הבט וראה שיראת שמים הוא שורש השרשי' ובו זוכה האדם לקנות חיי עולם הבא ואין הדבר תלוי ברוב חכמה דאחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו בשמים ודואג יוכיח שברוב חכמתו היה שקול כנגד כל ישראל עד שאמר עליו שהיה דורש על מגדל הפורח באויר שהוא צואר הלמ״ד ש׳ הלכות כדרז״ל וכיון שתורתו היה מן השפה ולחוץ כאחז״ל [מסכת סנהדרין דף קו' ע"ב] בעת מיתתו שכח תורתו כאחז״ל על פסוק [איוב כ' טו'] חיל בלע ויקאנו וכו׳ וכל זה בעבור שלא היה בו יראת שמים שהכל תלוי ביראת שמים ולא ברוב חכמה וראיה לזה דמשאר אומות יש חכמים מחוכמים בתורת משה והם יורדים לשאול מטה:

ענף דוגמא של מעלה

צרור המור (פ׳ תזריע) [דף ט' ע"א] (החכמה) [צרור המור שם: וזה כענין שאמרו באותם] שנדמו לאדם הראשון באבריהם שבכלם לקו שמשון בכחו. צדקיהו בעיניו. אסא ברגליו. אבשלום בשערו. שאול בצוארו. [וכו'] חמשה אלו רמוזים במשנה [מסכת אבות פרק ה' משנה כ'] הוי עז כנמר וקל כנשר [וכו'] עז כנמר לפי שהנמר היא בריה קטנה ויש לה עזות להלחם עם הארי. וכן אבשלום היה לו כח בגאותו להלחם עם אביו שנקרא גור אריה. ואבשלום בשערו דימהו לנמר לפי שנאמר בו [ירמיהו יג' כג'] היהפך כושי עורו ונמר חברבורותיו ואלו החברבורות הם (כשער) [בשער] הנמר. וקל כנשר אמר כנגד צדקיהו דכתיב ביה [ירמיהו לט' ז'] ואת עיני צדקיהו עור ולזה דימהו לנשר דכתיב ביה [איוב ט' כו'] כנשר יטוש עלי אוכל לפי שיש לנשר ראות הרבה והיא פורחת למעלה עד שכנפיו נשרפות ומשם צופה ומביט למטה למקום רחוק עלי אוכל הראוי לה:

ורץ כצבי כנגד אסא ברגליו דכתיב ביה [מלכים א טו' כג'] חלה את רגליו ודימהו (כצבי באומרו) [לצבי באומרו] [שמואל ב ב' יח'] קל ברגליו כאחד הצבאים. וגבור כארי כנגד שמשון שנקרא אריה דכתיב דן גור אריה וכתיב דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל שהוא דוד שנקרא אריה וגבורת שמשון היתה למעלה מכל הגבורות לפי שהיה יחיד בלי רכב וסוס ועם רב אלא שהיתה הגבורה לרעה ולכן לקה כנגד כלם בשערו ובעיניו וברגליו שאסרוהו ובכל גופו לפי שהוא חטא בכל אלו האברים. וגבור כארי גם כן כנגד שאול שאעפ"י שהיה יודע שימות במלחמה [עכ"ז הלך ו]לא חשש (ולבו כארי שנפל על חרבו כנודע) [צרור המור שם: ולקה בצוארו דכתיב ביה משכמו ומעלה גבוה וגו' ואח"כ ויקח שאול את החרב ויפול עליה וגו'.] ולכן דיני הש״י מדה כנגד מדה במה שחוט׳ האדם בו ילקה:

אמ״ה עם זה יבא על נכון כוונת המשנה הוי עז כנמר וכו׳ שהנה כיון שהחמשה הנזכרים נבראו מעין דוגמ׳ של מעלה כדחז״ל וכלם לקו על שנתגאו: הכונה הוי עז כנמר הרומז לאבשלום וקל כנשר הרומז לצדקיהו ורץ כצבי כנגד אסא וגבור כארי הרומז לשמשון ולשאול כדברי הרב וכלומר אם תהיה בך אחת ממדרגות אלו או כלם יהיו כלם בכוונתך לעשו׳ רצון אביך שבשמים ואל תתגאה בהם פן תלקה בהם כשם שאירע למי שנתגא׳ בהם אך כוונתך יהיה בהם לתת שבח והודאה ליוצר הכל ולעובדו בהם להיות עז לעמוד נגד היצר הרע וקל ברגליך לרוץ אחר המצות. ורץ כצבי לשום שלום בין איש לאשתו ובין אדם לחברו כדכתיב בקש שלום ורודפהו: וגבור כארי על עסק התורה באופן שיהיו התוארים האלו לך לעשות רצון אביך שבשמים כי אותם שנתגאו בהם ראה מה עלתה להם כי מתו ממיתות משונות:

ענף דודים

זוהר ויקרא דף ד׳ ע״א ההפרש שיש בין דודים לרעים. אותן שמחבבין זה לזה ולא משתכחין תדיר אקרי דודים ואינון דמשתכחי תדיר ולא מתכסיין ולא מתפרשן דא מן דא אקרי רעים:

ענף דוד

האר״י זלה״ה דוד היה לו בחינת נפש לבד ולא רוח כי כבר ידעת שיש נפש רוח נשמה וכו' ודוד היה לו מבחינת נפש של אדם הראשון (ויהו) [וזהו] שאמר ותדבק נפש דוד ביהונתן וכן ברוב עניינו של דוד לא נזכר כי אם נפש והיתה שקועה בתוך קליפת מואב כנודע ולא היה אפשר לדוד ליקח את רוחו אלא היה מוכרח אדם אחר ליקח את רוחו והנה אם היה משלים את נפשו לגמרי ולא היה חוטא בבת שבע היה אפשר שישלם הוא תחלה חלק נפשו קודם שישתלם הרוח ועל ידי כן עיקרי כי הנפש והרוח שניהם יקומו יחד בתחיית המתים בגופו של דוד הע"ה אך עתה לפי שחטא בבת שבע נמצא כי האדם (האחד) [האחר] שלקח את רוחו ישתלים תחילה וכשיקו׳ בתחיית המתים לא היתה תחייה לגוף של דוד ח"ו שהרי הנפש והרוח שניהם יקומו בגוף האחר שלקח הרוח והשלימו וזהו שאמר [תהילים ג' ג'] רבים אומרים לנפשי אין ישועתה לו לנפשי אומרים אין ישועתה לו לדוד שהוא הגוף של דוד שלא יקום ח"ו מפני שלא תיקן ע״כ והענין שם באורך ומה שכתבתי הוא קצור מופלג:

מזבח יעקב למה לא הרג דוד לשמעי כיון שחירפו ומרד במלכות שחייב מיתה ומלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול ועוד מה חכמה עשה שלמה דקאמר ליה [מלכים א ב' ו'] ועשית (בחכמתך) [כחכמתך] ויש מפרשים ז״ל לא הרגו ראה ברוח קדשו שעתיד לצאת ממנו מרדכי ואסתר שעתידין ליגאל לישראל וכדרז״ל מרדכי משמעי ורצה להמתין עד שלא יהיה לו כח להוליד אבל י״ל שדוד נסתפק בשמעי אם חרפו לש״ש שהיה לו לבטוח בהקב״ה ושלא לצאת לחוצה לארץ כי היוצא מארץ ישראל לחוצ׳ לארץ דומה כמי שאין לו אלוה או חירפו במרד ובמעל לכן לא הרגו וצוה לשלמה שידע בחכמה על איזה פינה חירפו ושלמה צוה לו שלא יצא מארץ ישראל וכשאבד עבדיו והלך לגת אחריו שהוא (חיצה) [חוצה] לארץ אמר אכן נודע הדבר דמה שקלל לדוד לא היה על שיצא לחוצה לארץ שהרי הוא יצא אלא קללו על שהיה מורד (במלכיתו) [במלכותו] של דוד וקללו ע"כ. מזבח יעקב בח' מראות יעקב דף (י״ח עמוד שני) [ג' ע"א]:

תקונין דף (קכ"ד) [קכ"ה] ע"א שונאי בצע מסטרא דאות יוד ודוד מסטרא דאות יוד אתמר ביה [שמואל א יז' יד'] ודוד הוא הקטן:

דוד שבעה מיני דהבא הוו בשערוי. זהב ירקרק. זהב אופז. זהב אופיר. זהב (פרויש) [תיקוני זוהר שם: פרוים. זהב סגור]. זהב תרשיש. זהב כולל כל גוונים ואיהו זהב (שיבא) [שבא.] והאי איהו זהב מזוקק שבעתים. והכי אינון שבעה מיני חוורו ושבע מיני סומקו כל ספירן אתקריאו שבעיות מסטרא דצדיק. עמודא דאמצעיתא איהו כליל כל גוונין [תיקונין דף קכד' ע"א]:

כשחטא דוד נפגם רגלו שבמרכב׳ ונסתלקה ממנו השכינה ונצטרע ששה חדשים מדה כנגד מדה הוא (רחוק) [במהדורת ווארשא: ריחק] ה״ה מן הו׳ שהיא ששה לכן נסתלק' ממנו ה״ה שהיא השכינה ששה חדשים חדשים דייק׳ כי מלמטה למעלה נקראו המדות חדש ומלמעלה למטה נקראו שנים:

ובזה מתורץ קושיא של בעל עשרה מאמרות דף ז׳ על מה שאמרו בירושלמי שבעה שנים נצטרע דוד כלא חדא היא ברזא אור ישר ואור חוזר ולכן נצטר' כי בחטאו נברא הנחש למעלה שהיא אשה רעה צרעת לבעלה נמצא דנפגם רגלו וכו׳ (עיין שם בארוכה אופן ד' מ״ע):

ויעל משה מערבות מואב דורשי רשומות דורשין מלמד שהראה הקב"ה למשה שלשלת בית דוד שהיו עתידין לעמוד מרות המואביה. על פני יריחו מלמד שהראהו שלשלת נביאים שבאו מרחב הזונה ביריחו ציוני פ' האזינו:

תוכן העניינים

מדרש תלפיות חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה