מדרש תלפיות חלק א· רבי אליהו הכהן האיתמרי
ג
אות גימל
ענף גאוה
האר״י זל״הה [תהלים פט' י'] אתה מושל בגאות הים בפסוק הזה יש שני פעמים גאות רק שאחד מהם מלא בוא״ו ואחד מהם חסר גאת בלא וא״ו והנה גאת חסר ר״ת ג״ליו א״תה ת"שבחם והענין דע כי כל מציאות גלים אלו הם סוד שערות דא"א אשר הם כמנין קדו״ש כנזכר באדרת נשא והנה גאות מלא כמנין קדוש אבל כל השערות אלו הם סוד מבועין ונהרות ומושכים מים ממעין החכמה סתימאה ואלו השערות הם המושכים גלים כי כולם הם סוד גבורות והם סוד נימין של כינור המשורר כי כל שיר מסטרא דנביאים של גבורה ואלו הם המתנבאי' ונושאים כלי שיר ואמנם אתה הוא סוד החכם הנקרא בלשון אתה וזהו אתה מושל כי ממנה נמשכים ואמנם ידעת כי יש קדש ויש קדוש ושנים בחכמה הזאת כי קדש למעלה מן קדוש ולכן הם שני פעמים (גאוה) [גאות] וגאת חסר ומלא גימטריא קדש קדוש וזהו פירוש הפסוק [שם צג' א'] ה׳ מלך גאות לבש כי הוא סוד האדרת והאמונה לחיי העולמים כי הוא האדרת שער זו העליונה שהיא כמנין קדוש וזה גאות לבש וזה מה שאמר אח"כ [שם ג'] נשאו נהרות קולם שהם סוד מבועים ונהרות הנמשכים ממי החכמה והם (המרומים) [המרימים] קולות שהם סוד הנימין של הכינור וזהו מקולות מים רבים והנה מים רבים היא הוא הבינה ואלו הנהרות הם המושכים מים אל הבינה הנקרא מים רבים מים החכמ׳ העליונה עכ״ל:
עוד מצאתי כתוב בשם הרב האר״י זלה״ה וז״ל קודם שנראה הכסא בעולם היו הנהרות נושאים כבודו וזהו נשאו נהרות קולם ולעתיד דהוי חד חרוב ישאו נהרות דכים שיהיה הכל מים אבל הנהרות הקודמים אמר היו שבעה נהרות של אש ולא פירש ע"כ מצאתי:
תלמידי האר"י זלה״ה המתגאה גורם שהקליפות יעלו למעלה ח״ו ויאחזו וינקו אפילו משני אותיות ראשונות כ״ש וק״ו משני אותיות אחרונות כאשר האריכו מאד בזה:
פרק ב' גבי גסי הרוח ומספרי ל"ה ומדברי נבלה וחכמים בעיניהם עליהם הכתוב אומר כי הנה יום בא בוער כתנור: מס׳ דרך ארץ [רבה]:
ספר התשבי יש גאות לטובה ויש גאות לרעה לטובה [תהילים צג' א'] ה׳ מלך גאות לבש: לרעה [ישעיהו כח' א'] עטרת גאות שיכורי אפרים והחכמים שהיו אחרי האמוראים שנקראו גאונים כגון רב שרירא גאון ורבינו סעדיה גאון גם הוא לטובה ושמעתי שנקראו גאונים על שם שהיו בקיאים בכל הגמרא שהם ששים מסכתות כמספר גאון עכ״ל:
אמ״ה אפשר לומר שכיון שהיו עד תכלית הענוה היו קוראים אותם בשם גאון על דרך סגייא נהורא או היו רוצים לומר לזה נאה שיתגא׳ מרוב חכמתו:
להסיר הגאוה תכוין בשם הויה במילוי ההין כי גאוה בגימטריא י״ו וגם מילוי של שם י״ה בההין כזה יו"ד ה"א אותיות המילוי הוה והם בגימטריא גאוה והענין שהקליפות אין להם אחיזה אלא בששה קצוות שהם ו"ה מן הויה כנודע על ידי גאות אדם מתגאים גם כן הקליפות ח״ו ויונקים מן שני אותיות ראשונות י״ה ותכוין להחזירה אל השם יתברך שהוא בעל הגאוה. מהאר״י זלה"ה חסד לאברה׳:
ספר החסידים אל תהי בז לדברי חבריך כשמדבר בגאוה דברים שאין הדעת סובלתן ויש בידך להכחישו ולהשפילו ולתופסו בדבריו אל תחוש בזה כי מה תרויח בדבר ואל תקנטר שום אדם ואפילו גוי שאע״פ שאתה תשכח הוא אינו שוכח כמעשה רועה חזירים דאיתא במדרש:
מדרש כונן ביום שלישי ברא הקב״ה כל עצים ואילנות בג״ע ברא כל אילני סרק ומאכל כיון שראו אילני לבנון ואילני בשן וכל אילנות גבוהים כי נבראו תחלה בארץ מיד גבהו וגאו בעצמם אמר הקב"ה אני שונא גאים ואין גאה בעולם אלא אני מיד ברא הר הברזל:
מדרש נעשה אדם בזמן שנבראו בעלי חיים נתגאו המלאכים מפני שראו מעלתם יתירה על בעלי חיים והקב״ה השפילם באומרו עליהם נעשה אדם ר״ל כל אחד מאתנו יעשה אדם ולא יכלו לעשות אדם וזהו ויברא אלהים את האדם הם לא יכלו:
מפרשים לפי שאמרו ז״ל גסות הרוח שהיה בירבעם וכן [ישעיהו ג' טז'] יען [כי] גבהו בנות ציון נחרב בית המקדש לזה אמר אם עולה קרבנו והפשיט בגימ׳ ת״י שנים על שנחרב לת״י שנים וז״ש ונתנו הכהנים של מעלה אלו המלאכים אש על דרך ממרום שלח אש:
זוהר (ע״ב) כל מאן דלביה (גם) [גס] ביה שוכח מה שחוטא וכו' זוהר ויקרא דף כ״ג:
אמ״ה כיון שיש באדם גסות הרוח גאותו מחייבו לומר דאיך יתכן שטעה כיון שדעתו דק להבין בכל ומחמת זה שוכח מה שחטא לפי שאינו משים על לבו שחטא כיון שמחזיק עצמו חריף בדעתו כמדוב׳ והוא להפך שכיון שנתגאה נתגסה רוחו דעל זה נקרא (גם) [גס] רוח כלומר גס ועב וקשה ברוחו ורמז לדבר ורם לבבך ושכחת:
גלי רזי כל הצרות שבאו על יעקב בדינה ויוסף היו הטעם שלא יתגאה יעקב על עשו אחיו:
אמ״ה כיון שיעקב ועשו חלקו העולמות ועשו בחר בעולם הזה ונטרד מן העולם הבא אינו מן הדין שיכנס יעקב במחיצתו של עשו דהיינו עולם הגשמי הזה המחייב הגאוה (שהיה) [שהיא] שורש לכל העבירות עד שאומר הקב״ה על הגאוה [מסכת סוטה דף ה' ע"א] אין אני והוא יכולים לדור (במקום אחד וכו׳) [סוטה שם: בעולם] שאם יתגאה יעקב שהוא חלקו של עשו יתבטל התנאי ח״ו ויבקש עשו ג״כ ליכנס בחלקו של יעקב דהיינו עולם הבא: וטעם איסור הגאוה כל כך עד שאמרו חז״ל כל המתגאה כאילו עובד ע״ז משום דסמאל שרו של עשו הנקרא אל זר להכעיס את בוראו מתלבש בגאות כדי להשתמש בשרביטו של מלך כי הגאוה היא לבושו של הקב״ה שנ׳ ה׳ מלך גאות לבש וכו׳ ונמצא שהמתגאה משתמש עצמו בשרביטו של מלך יש ע״ז גדולה מזו שתופס דרכי סמאל אל זר: העולה מן המחבר שיוסף ודינה גרמו ליעקב שלא יתגא׳ על עשו מכאן תראה כמה גדולים צדיקים אלו שעל ידם מנע הקב״ה ליעקב להתגאות אם כן מוכרחים לומר שמה שחטא יוסף בלשון הרע ודינה שהיתה יצאנית כאחת הנבלות היה סבה מאת ה׳ כדי לשמור ליעקב מלתגאות על עשו ושלא יכנס עשו במחיצת יעקב לעולם הבא ואל תקש׳ אם כן למה נענשו דדבר זה נעלם משכלנו וגבוה מעל גבוה הוא הידוע כי לא מחשבותיו מחשבותינו והוא כענין העגל דגזרת מלך היה כדרש״י במסכת ע״ז [דף ד' ע"ב] גבי מאמר לא דור המדבר ראוים לאותו מעשה וכו׳ וכדאיתא בזוהר כביכול סייע באותו מעשה ועכ״ז נענשו והנסתרות לה׳ אלהינו גלויות:
כנפי יונה (חלק ג׳ סימן מ״ט) אין הכעס יוצא אלא מצד הגאוה שהוא קשה הימנו שהכועס כאלו עובד ע״ז והגאוה מצד עצמו אל זר לכן להסיר הגאוה צריך לכוין שם יה מלא כזה יו״ד ה״ה כי הפשוט עולה (י"ה) [ט"ו] והמלא עולה ט״ו [כנפי יונה שם: ומלת גאו"ה עולה ט"ו] וכתיב [שמות טו' א'] אשירה לה׳ כי גאה גאה מה כתיב בתריה [שם ב'] עזי וזמרת יה וכפל גאה גאה חד לשם י"ה וחד למילואו ואדם שיש לו גאוה מפריח ומסלק שם של יה ממנו ובזה נותן כח לקליפות שיהיה להם אחיזה באותיות וה שנסתלק שמירתם ופוגם ג״כ בשם י"ה:
רז"ל כל מי שיש בו גאוה אומר הקב״ה אין אני והוא יכולים לדור (במקום אחד) [בעולם] שנאמר [תהילים קא' ה'] [מלשני בסתר רעהו אותו אצמית] גבה עינים ורחב לבב אותו לא אוכל אל תקרי אותו אלא אתו:
אמ"ה אמר אל תקרי מדוחק אומרו אותו לא אוכל וכי הקב״ה אינו יכול עצמו ח"ו לכן קאמר אל תקרי אותו וק״ל אך קשה והעיקרא דדינא למה לא כתב אתו וכתב אותו כדי דהצטריך לומר אל תקרי אלא כוונת אל תקרי לומר אל תקרי אותו בלבד אלא אותו ואתו והכונה אותו לא אוכל שאת להאריך אפי עמו כשאר החוטאים משום שיש בידו עון גדול כל כך שאתו איני יכול לדור וגורם לסילוק שכינתי כדי שלא לדור עמו במקום אחד וכיון שאני קורא גם אתו משמע גם מלת אותו במשמעות אחר כלומר אותו לא אוכל שאת להאריך אפי עמו כדפרשית משום דטעמו בצדו לפי שאין אני והוא יכולים לדור במקום אחד אמנם כשאני קורא בלבד אותו לא אוכל משמע ככפירה ח״ו כאלו הקב״ה אינו יכול עמו חלילה אך כשאני קורא גם אתו מגלה כאותו לא אוכל ר״ל לא אוכל שאת להמתין לו אולי יחזור ודוק:
אמנם בענין המאמר נראה לומר טעם נכון למה בעון הגאוה אומר הקב״ה אין אני והוא יכולים לדור במקום אחד ידוע שהקב״ה כתב בתורתו נעשה אדם לשון רבים ללמד דרך ארץ שאפילו הגדול יטול עצה מקטן כאחז״ל [תיקוני זוהר תקונא שבעין דף קלז' ע"ב] ע״כ. הנה מי שאין לו גאוה ואע״פ שהוא גדול נוטל עצה מהקטן נמצא דנעשה אדם אין לטעות בשתי רשויות משא״כ במי שיש בו גאוה שאינו נוטל עצה מן הקטן ונמצא שנעשה אדם בלשון רבים יש מקום שיטעו המינין לכן אומר הקב״ה כל מי שיש בו גאוה אין אני והוא יכולים לדור במקום אחד משום שעל ידי גאותו מעיד על שתי רשויות ואיך יתכן שאני יכול לדור עמו במקום אחד:
ושמעתי משם כמוה״רר בן׳ סיד זצ״ל ענין שייך לענוה בכל מקום הנאמר בתלמוד על איזה שלם דקאמר הדרי בי וכו׳ שלכאורה נראה שפלות גדול לומר הדרי בי ושום גאה אינו מוציא כך מפיו אף שיהרגוהו באומרו אין השפלה גדולה מזו לומר שטעיתי לכן להראות הפך זה אמר השלם בלשון זה הדרי בי כלומר מה שהדרי בי זהו אדרבא הדרי והודי ותפארתי:
סמ"ג דף י״א סימן ס״ד [דברים ח' יא'] השמר לך פן תשכח את ה׳ אלהיך אזהר׳ שלא יתגאו בני ישראל כשהקב״ה משפיע להם טובה ויאמרו שבריוח שלהם ועמלם הרויחו כל זה ולא יחזיקו טובה להקב״ה מחמת גאונם ועל זה עונה זה המקרא גם בפרשת ואתחנן [שם ו' יב'-יג'] ובתים מלאים כל טוב אשר מלאת וכו׳ ואכלת ושבעת השמר לך פן תשכח ע״כ:
אמ״ה ראיתי רעה חולה תחת השמש חכמים בעיניהם מתגאי׳ בתורתם ומבקשי׳ ומשתדלים להבזות ולהשפיל ולהכניע חכמים שלא הגיעו למדרגתם כמו שהם בעלי מקרא או בעלי משנה ובעלי אגדה באומרם שהם עסוקים בעמוקות ומה לתבן עם הבר וטח עיני שכלם מראות כי גאותם מטמטם לבם מהשכיל ומלהבין כי התורה שיעורים ניתנה יש מי שזוכה לתלמוד ויש מי שזוכה למשנה ויש באגדה בתלמוד ומשנה ומקרא כאחז״ל ונמצא זה המתגאה להבזות חבירו כפוי טובה בהקב״ה וכפוי טובה עם חבירו כפוי טובה עם הקב״ה שבעבור שחלק לו מהחכמה מתגאה וגורם בגאותו בסילוק שכינתו כאחז״ל כל המתגא׳ אומר הקב״ה אין אני והוא יכולים לדור במקום אחד וכפוי טובה עם חבירו שלא הגיע למדרגתו משום שמצילו מכמה הלבנות שהרי אם שואלים ממנו דבר אגדה או דבר מקרא אינו בקי להשיב ובהיות זה בעל מקרא או אגדה משיב במקומו ומכלה ומסיר השואלים מעליו ונמצא מכסה על חרפתו: ועוד שאם אלו יהיו שוין למדרגתו לא יהיו במעלה בעיני הבריות באומרם יש אחרים גדולים כמותו ונמצא שזה השפל בערכו גורם בעילוי (בעלתו) [מעלתו] וא״כ בהבזות אותו הוא כפוי טובה עמו כיון שעל ידו מציל מחרפה ומתעלה יותר כמדובר אין זאת כי אם פתוי יצרם המסית׳ להסירם מדרך חיים אל מות ונותן בלבם להתגאות לכן כדי להסיר הגאוה יחשוב החכם בדעתו כי אין מקום להשתבח עצמו בחכמתו כיון שחכם וטיפש גזרה היא כאחז״ל ועוד ישים נגד עיניו כי בערך חכמת הראשוני׳ חכמתו כאין נחשב ובפרט בעלות אל לבו חכמת בעלי התלמוד אשר נתגלו להם רזא דרזין ועל כל קוץ וקוץ היו דורשים תלי תלים כמו שאמרו על רבי עקיבא ועוד אמרו על דואג שהיה דורש על מגדל הפורח באויר דהיינו בצואר הלמד ש׳ הלכות וכאלה רבות התלמוד והמדרשים מלאים ובראות האדם אלו החכמות מה מקום יש לו להתגאות: ונראה דעל זה היה אומר השלם במסכת (חולין) [שבת דף קיב' ע"ב] אם הראשונים [בני] מלאכים אנו כבר אנש ואם הראשוני׳ כבר אנש אנו כחמורים וכו׳ היא הקדמה דרך מוסר שלא יתגאה אדם בחכמתו בעלו׳ על לבו חכמת הראשונים שבהשים זה נגד עיניו לא ימצא מקום להתגאות כי באים להכיר בחסרון ידיעתם ואם משימים נגד עיניהם חכמת הראשונים ועם כל זה מתגאה בודאי שהוא שוטה רשע וגס רוח ואוי לו ואוי לנפשו ועליו מקונן הנביא [ישעיהו ה' כא'] (אוי) [הוי] חכמים בעיניהם ונגד פניהם נבונים כלומר אין ראוי לקונן ולומר אוי על מי שמתגאה מסבת שלא שם דעתו על חכמת הראשונים משום שבעלות על לבו חכמת הראשונים יש תקוה אולי יכיר מדרגתו וישפיל עצמו אבל אוי ואבוי לאותם חכמים בעיניהם אע״פ שמשימים נגד פניהם הנבונים הראשונים כמה גדלה חכמתם בהשכיל ובהבין בעמוקות ודברים נסתרים ועכ״ז לא הכיר חוסר ידיעתו אין לזה תקנה וברוב גאותו ישגה והוא ימות באין מוסר ותורתו משתכחת ממנו כאחז״ל [מסכת סנהדרין דף קו' ע"ב] על דואג ואחיתופל שבעת מיתתם נשכח (תלמידם) [תלמודם] שנא׳ [איוב כ' טו'] חיל בלע ויקיאנו וכו׳:
ועוד שאין ראוי שיתגאה מי שיודע הרבה על מי שאינו יודע כמותו ויבזהו ויבטל שמו מחכם שאם כן לא יהיה מכובד כי אם מאנשים משוללים מחכמה דהיינו המון העם ואינו דומה שמכובד מחכמי' למכובד מעמי הארץ. ועוד המתגאה על החכמים ומבזה אותם גורם לעצמו שאין שפתותיו דובבות בקבר דמתוך השנאה אין אומרים דבר משמו:
ועוד שגורם רעה לעצמו שכל המתגאה חכמתו מסתלקת ממנו ונופל ביד המבזה אותם ואז נעשה סחי ומאוס בעיני הבריות ואף שיחזור בתשובה לקנות השפלות ויחזור לחכמתו צריך שישפיל עצמו תמיד בפני אותם שביזה להם כי אין לו פנים להשתבח בפניהם ולבזותם פן יאמרו לו זכור מעשיך הראשונים ומה שאירע לך ודברים אלו לו לקלון ולחרפה ומה לו לאדם להביא עצמו בידיו לחרפה זו במקום היות חביב לעולם בעיני כולם ולכבד לשפל ממדרגת חכמתו:
ושמעתי מרבי זל״הה על משנת איזו הוא מכובד המכבד את הבריות דהו״לל איזו (היא) [הוא] מכובד מי שמכבדים אותו הבריות אלא דרך הבזוי לבזות לחכמים אחרים ולהשפילם פן לא יתגלה חוסר ידיעתו אמנם אם הוא חכם באמת מכבד הבריו' שאף ע״פ שיגדילו בעיני העולם אינו מגיע לו חסרון כיון שהוא חכם באמת ע״כ ואם כן המבזה את החכמים על היותם שפלים בערכם מכריז על חוסר ידיעתו:
אמ"ה כל המשתבח בתורתו ומבזה ת״ח בדוק אחריו ותמצאו משולל מכל חכמה דוק ותשכח ומה גם דבפירוש אתמר בדברי רז״ל שאין התורה שורה על מי שיש בו גאוה דלזה נמשלה תורה למים שלעולם יורד למקום מדרון וכו׳ ואם תחזיקהו לחכם נמצא כופר בדברי חכמים:
ענף גאולה
ובמכילתא [פרשת בא פרשה יד'] אשר פדית לך ממצרים גוי ואלהיו [וכו'] א״ר עקיבא אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו כביכול אמרו ישראל לפני הקב״ה עצמ׳ פדית וכו׳ וכן איתא בספרי וכו':
מסכת כלה [פרק א' הלכה כד'] האומר דבר משם חכם שלא אמרו ממנו גורם לשכינה שתסתלק מישראל וכל האומר דבר משם אומרו מביא גאולה לעולם שנא׳ ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי וכו׳:
סוד הקץ וסוד בעתה הענין שהגאולה תהיה בסוד שמאל דוחה דהיינו מאריכין בגלות עוד ששה חדשים מתשרי שמאל דוחה עד ניסן וימין מקרבת כי בששה חדשים אלו יהיו (בעיניו)[חסד לאברהם שם: בעוני ו]צרות (וצרות) [חסד לאברהם שם: וצרוף כנ"ל] עד שישובו כלם ויהיו [כל] ישראל זוכים לגאולה ע״י הצרות והיסורין לעת בקר (באומ׳) [כאמור] [צפניה ג' יב'] והשארתי (בכם) [לשון הפסוק: בקרבך] עם עני ודל וחסו בשם ה׳ והתועלת המגיע בזה הוא כי אם יגאלו בסוד הגבורה ימעטו ח״ו כי מצד הדין [יהיה] כלים בשונאי ישראל ורק אותם הנשארים יהיו בכבוד גדול ואין זה הכוונה אלא (שיבאו) [חסד לאברהם שם: שישובו] ויזכו כלם לגאולה כי אם יתמעטו ח״ו יתמעט כבוד עליון וברוב עם הדרת מלך שהוא סוד גלגול נשמות ס׳ (רבות) [רבוא] ויעמוד העולם עד מלאות הגאולה ולא יפחתו משיעורם ואם ח״ו יתמעטו וישארו אחד מעיר ושנים ממשפחה ימעט כבוד גבוה שאין לך עולם פחות מששים רבוא ויתמעטו המקורות אם יתמעטו הנשמות ויצטרפו בגלגולים אמנם אם (יצטרפו) [נצטרפו] בחיים ימעט צורך גלגול ויזכו כלם וירבה כבוד שמים וירבו מקורות השפע חסד לאברהם (נהר ל"ח עין משפט):
מדרש הנעלם כל הצרות (אינו) [אינן] נמשכים יותר מארבעים ארבעים יכנו לא יוסיף [דברים כה' ג'] סוף הליכתם [של] ישראל במדבר ארבעים שנה: בארבעים שנה קודם תחית המתים הנשמה ממתנת בארץ ישראל. בשנת הארבעים יקומו הגופות מעפרם. בארבעים יום כלה הגשם של מבול. זמן גאולתם של ישראל בשנת הארבעים (זה צריך ביאור) ועל זה נאמר ויהי יצחק רמז לנשמה בקחתו את רבקה רומז לגוף:
אמ"ה אולי כוונת אומרו גאולתם של ישראל בשנת הארבעים שבהתחלת האלף הששי עד מ׳ שנה יגאלו או אחר ק״מ מאלף הששי או לר"מ או לש״מ או לת״מ הכלל העולה נראה שבמספר מ׳ יגאלו: אי נמי שבהכנסת האלף הששי למ׳ שנה יגאלו או לפ׳ שנים שהם שני פעמים מ׳ ואם לא בא יבא לק״כ שהם עוד אחד מ׳ ואם לא בא יבא לאחד בשנת ק״ס שהם עוד מ׳ וכן הולך ואזיל הכלל העולה בבא הגאולה ימצאו השנים במספר ארבעים:
ובילקוט חדש בערך משיח סי׳ ל״ח הביא מאמ' מדרש הנעלם ימות המשיח ותחיית המתים הם שני דברים קבוץ גליות יהיה ארבעים שנח קודם לתחיית המתים וביני וביני יהיו צרות גדולות וכו׳ והנה על פי זה יבואר אומרו זמן גאולתן של ישראל בשנת המ׳ עכ״ל:
עוד אפשר לומר דרך דרש כיון שמתן תורה היה בשנת אלפים וארבע מאות וארבעים ושש לבריאת עולם ובחדש השלישי ליציאת מצרים ניתנה התורה נמצא שיציאת מצרים היה בשנת אלפים וארבע מאות ושש חסר שלשה חדשים והששה שנים נזכרים בשם מ׳ עד שיעלו לחמישים כנודע שבעוד שאני אומר ארבעים והחג מ׳ ושנים מ׳ ושלשה אני מזכיר מ׳ עד נ׳ ונמצא שאע״פ שהיה יציאת מצרים לאלפים ות׳ ומ׳ ושש כיון שהשש עדיין בסוג (האמ׳) [במהדורת ווארשא: הארבעים] כארבעים דמו וכו׳ והדרשה תדרש:
יפה תואר [בראשית רבה פרשה ע' סימן ו'] והיה ה׳ לי לאלהים זה מפתח לגאולתן של בנים והיה ביום ההוא וכו' ר״ל והיה שם הויה והיא מפתח לשערי הצלחות כי ידוע שעיקר הברכות על ידי שם הויה:
דברי שלום דרוש י״ג הדין נותן שהקב״ה יגאל אותנו כי ישראל הם כאשתו של הקב״ה שחייב לפדותה שתקנו פרקונה תחת (אכילות) [אכילת] פירות נכסי מלוג שלה [דברי שלום שם: כמו שאמרו חז"ל פרקונה תחת פירותיה לכן כיון] (והקב״ה) [שהקב"ה] (אוכל) [אכל פירות] הנכסי מלוג דישראל דהיינו הקרבנות של ישראל (וגם) [כמו שנאמר] ועשו לי מקדש מממון שנטלו ישראל ממצרים וגם אילנות ששתל יעקב במצרים הביאו אותם במקדש ואם כן מחוייב הקב״ה לפדות אותנו:
זרע ברך טעם שצריך הקב״ה לגאלינו דאיתא המוכר עצמו לגוי חייבים קרובים לפדותו והקב״ה נקרא קרוב שלנו מה שאין כן המוכר בית כבתי ערי חומה פלוגתא אם הוא חייב לפדות ולכן את בית המקדש אינו חייב אלא מרצונו:
שפתי כהן פ' בראשית דף ו׳ ע״ג טעם למה שלח הקב״ה למשה שיגאל לישראל ממצרים ולמה לא היתה הגאולה על ידי משיח כמו שיהיה לעתיד אלא דהקב״ה אמר ועתה לכה גימטריא לך משפט (הגאולה)[שפתי כהן שם: גאולה זו וכו' לכך אמר הב"ה גאולה זו א"א אלא על ידך ו]משום דפרעה אותיות העפר ועפר אינו נגבל אלא במים ואתה מן המים שנאמר כי מן המים משתיהו ולכך מכה ראשונה במים מאחר שנגבל העפר במים עושה היוצר ממנו כל מה שרוצה שנאמר [ירמיהו יח' ו'] (כי) [לשון הפסוק: הנה] כחומר ביד היוצר והמים מכבין האש (נגד) [והם היו] שורפין בני ישראל באש שנאמר [דברים ד' כ'] ויוציא אתכם מכור הברזל ולכך היתה מכת שחין [וכו'] ולא עוד אלא שהוא מתגאה עליך ששמו יותר על שמך עשר [שפתי כהן שם: שפרעה בגימטריא שנה ולכך נדון יב' חודש שהוא שנה ויתר על שמך עשר] לכך [הכהו] עשר מכות הנני אשלח עליו:
כלי יקר פ׳ מסעי מקשה תרי פסוקים ההדדי כתיב ממחרת בני ישראל יוצאים מצרימה וכתיב הוציאנו ה׳ לילה ותירץ שערב רב יוצאים בלילה וישראל ביום:
אמ״ה שמעתי תירוץ על זה משם המפרשים דליל׳ יצאו כדכתיב הוציאנו ה׳ לילה אך כיון דכתיב וגאלתי אתכם בזרוע נטויה חשף ה׳ זרוע קדשו באותו הלילה ונפל נהורא ביום מק״ו דרבי יוחנן שגילה זרועו ונפל נהורא כדחז״ל וכו׳ וז״ש ממחרת שהלילה נעשה כיום יאיר כצאת השמש בגבורתו:
הרמב"ן [במדבר כד' יד'] ויודע דעת עליון היה יודע באחרית הימי׳ על גאולת המשיח ע״ד (לכי) [ליבא] לפומי לא גלי:
מדרש רבה פ׳ י״ג נשא: בזכות יעקב ויוסף נגאלו ישראל ממצרים שנאמר גאלת בזרוע עמך בני יעקב ויוסף:
חסד לאברהם שיעור עמידת העולם כשיעור המקוה כן הוא שיעור העולם כי שיעור מקוה הוא ארבעים סאה וכל סאה היא קמ"ד בצים ארבעים פעמי׳ קמ״ד עולה חמשת אלפים ותש״ס כן הוא עמידת העול׳
שיעור הזה חמשת אלפים ותש״ס שנים ואז תתחדש העולם כי כמו המקוה היא מטהרת הטמאים כן בזמן הזה יעביר הקב״ה רוח הטומאה מן העולם ולא ישאר לה שורש וענף וזה אינו מדבר בקץ הגאולה שיתמהמה כל כך ח״ו אין זה מדבר אלא אחר כל הסבות והמאורעו׳ שיהיו אחר ביאת משיח צדקינו ועיין בספר עמודיה שבעה עמוד שלשה שפירש בזה פסוק עורה למה תי״שן ה' שתישן הוא מנין שיעור המקוה כמדובר ופירש פסוק מקוה ישראל ה׳ מושיעו בעת צרה הכל שם באר היטב באריכות:
וכיון דשיעור העברת רוח הטומאה מן הארץ הוא כשיעור המקוה כמנין הבצים כמדובר לכן מורגל בפי חז״ל בכמה מקומות עתיד הקב״ה לקעקע ביצתן וכו׳ ודי בזה ולחכימא ברמיזא הכל שם בעמודי' שבעה:
ילקוט משלי סימן ל׳ [רמז תתקסג'] ותחת ארבע לא תוכל שאת זו אומה רביעית כביכול אין הקב״ה יכול להניח את ישראל אלא מיד הוא גואלם:
מה שהלכו זקני ישראל אצל סרח בת אשר לשאול לה על סימני הגואל ולא למכיר ויאיר בן מנשה שנולדו בימי יעקב והיו מבאי הארץ והם היו מבני בניו של יוסף י״ל שסוד הגאולה נמסר לסרח כדאיתא בפרקי ר׳ אליעזר תוס׳ מסכת סוטה דף (י"ב ע"ב) [יג' ע"א]:
אמ״ה נראה למה סוד זה לא נמסר לאיש כי אם לאשה כמדובר שנמסר לסרח ולא למכיר וליאיר לפי שהאיש אפשר שיזייף בדבר ויאמר כי הוא הגואל או יתיעץ עם אחר שיאמר בא בסימן זה ואני (העיד) [אעיד] עליך ואתה תהיה מלך ואני שני לך כי אדם בעל בחירה הוא ומפתהו יצרו על הגדולה ודברים אלו רחוקים מהאשה ואין לחשוד (שיזיפת) [שתזייף] כדי לתת גדולה (לבנו או לאחיו) [לבנה או לאחיה] או לבעלה דאין אדם חוטא ולא לו:
מדרש פ׳ תולדות יצחק. [בראשית רבה פרשה סג' סימן יג'] ואחרי כן יצא אחיו הגמון אחד שאל לחד מן אילין דבית (פלו׳) [סלוני] א״ל מי תופס המלכות אחרינו הביא נייר חלק ונטל קולמו׳ וכתב עליו ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב עשו אמרו ראו דברים ישנים (אוף) [מפי] זקן חדש להודיעך כמה צער נצטער אותו צדיק:
אמ"ה כמה דייות משתפכות וכמה קולמוסים משתברים בכוונת מאמר זה למה הוצרך להשיב לו בכתב ולא על פה ודייוקים אחרים ובחיבור אחר הארכתי בכמה דרכים אך הנני מודיעך ענין נפלא למה השיב לו בכתב ולא על פה: ואציג לפניך הקדמ׳ איתא בספר הפליאה שישראל למעלה הם באמצע העיגול וישמעאל מצד ימין ועשו מצד שמאל כזה (ישמעאל (ישראל) עשו) על דרך סביב רשעי׳ יתהלכון ורואים בשמחת ישראל ואין להם רשות ליכנס בתוכם וכל השתדלותם להחטיא נפש מישראל כדי להוציא׳ החוצה (וליונק) [ולינק] ממנה ניצוצי הקדושה שיוצא עמה כי לחמם וחייותם הוא עיין שם באורך העולה מזה שישמעאל עומד לצד ימין ועשו לצד שמאל אשר נראה לי בזה דלכן ישמעאל שהוא לימין בחר סדר כתיבתו מהימין אל השמאל כדי להתקרב אל הקדש סמוך לעיגול הנזכר ואדום שהוא בשמאל סדר כתיבתו מהשמאל אל הימין כדי להתקרב אל העיגול הקדוש ואינן יודעים שמעוות לא יוכל לתקון שהרי הערלים מהשמאל מתחילין ואל הימין אינן באים כי צורת אותיות בסדר כתיבתן הוא להוליך היד למעלה או למטה ואיזה אות שיש לה זנב ארוך נוטין אותה לצד שמאל אבל לא לפנים שהוא צד ימין וגם ישמעאל ושאר אומות המתחילין כתיבת׳ מהימין עכ״ז הליכתם אל השמאל כי צורת אותיותיהם רובם ככולם להוליך היד למעלה או למטה או לצד שמאל ואין מוליכם היד לפנים שהוא צד ימין:
לא כן אותיות הקודש שלעולם פונה לצד ימין בין בהתחלת הכתיבה שמתחיל מהימין בין בכתיבת צורת האותיות שעשיית כל הגגים של כ״ז אותיות הוא להוליך היד מהשמאל אל הימין דרך קו המישור בצד לכתוב אב לעשות יו״ד האלף או וי״ו האמצעי שבה אינו מושך ידו מימין לצד שמאל אלא לעולם מושך ידו אל הימין וכן לעשות ב מתחיל הגג ממקום העוקץ כזה ב ומושך ידו אל הימין וכן כל האותיות ודוק וזהו שאמרו חז״ל כתב אשורית שמאושרת בכתיבתה וזהו אות ומופת חתוך על אותיות הקודש שהם מהקב״ה לא עשה כן לכל גוי כי בשבעים לשון צורת אותיותיהן אפילו המתחילין מצד הימין לכתוב עכ״ז צורת אותיותיהן מחייב בבתיהם להוליכם לצד שמאל צד הסטרא אוחר׳ הכל המה מעשה תעתועים:
העולה מזה לבא לכוונת המאמר שאדום מתחילי׳ כתיבתם מהשמאל וכפי זה כשתכתוב וידו אוחזת בעקב עשו אם תתחיל הקריאה מהשמאל תהי קורא בו עשו בעקב אוחזת ידו שפירושו שלעתיד יהיה עשו אוחז בעקב של יעקב להיות כפוף תחתיו כאשר יעקב עכשו (שכן) [לכן] החכם נתחכם להשיב להגמון בכתב ולא על פה משום שתי סבות סבה ראשונה שאם ישיב על פה וידו אוחזת בעקב עשו הוה משמע שתשובתו להגמון שלעולם יעקב יהיה אוחזת בעקב עשו ואין מי שיקח המלכות אחריהם לכן כתב על הנייר וידו אוחזת בעקב עשו והראה לו הכתב שיקרא וכיון שההגמון מורגל להתחיל הקריאה מהשמאל אל הימין קרא עשו בעקב אוחזת ידו שרוצה לומר דע שלעתיד יעקב תופס המלכות ועשו כפוף לו כמדובר אך בהשיב על פה לא היה מובן פירוש זה סיבה שניה אם ישיב על פה וידו אוחזת וכו׳ וישאל ההגמון הפירוש היה מוכרח לפרש לו שיעקב יתפוס המלכות ואפשר שיאמר ההגמון מורד במלכות אתה והיה הורגו ולא היה לחכם מקום לחזור בו כי כבר פירש הכוונה אמנם בהיות התשובה בכתב ההגמון מתחיל לקרות כמנהגו מהשמאל וקורא עשו בעקב אוחזת ידו והיא תשובה ברורה על נפילת עשו תחת יד יעקב ואם יאמר מורד במלכות אתה יש לו מקום להשיב סדר קריאתנו מהימין וא״כ וידו אוחזת בעקב עשו כתוב שפירושו שלעולם יעקב אוחז בעקב עשו וכפוף לו:
וזהו דסיים בעל המאמר להודיעך כמה צער נצטער אותו צדיק כלומר דמה צער נצטער עד לבקש ערמה להשיב לו באופן שלא יתפשהו למורד ויהרגהו כדפרישית:
כונות (האר״י ז״ל) ובא לציון גואל אמרו חז"ל אין בן דוד בא עד שיכלו נשמות שבגוף וזהו ובא לציון גואל שהוא המשיח ור״ת של ג"ואל (ו״לשבע) [ו"לשבי] פ"שע הוא גוף הגואל שהוא המשיח:
גם דע שהמוציא זרע לבטלה הרי הוא מוסר את בניו ביד החצוניים וכאשר יחזור בתשובה אז יחזרו הבנים למקומם בתוך האוצר הנקרא גוף וזהו ולשבי פשע ביעקב כי הוא שב בתשובה מן הפשע ההוא ור״ת ב"יעקב נ״אם י״י ו״אני הוא בניו כי כל זה הם מעכבים את משיחנו וכשיחזור בתשובה יחזרו למקומם ועם זה ובא לציון גואל:
מדרש רבה פ׳ י״ח [סימן ט'] שמות: ליל שמורים בה עשה גדולה לצדיקים כשם שעשה לישראל במצרים ובו הציל לחזקיהו ובו הציל לחנניה מישאל ועזריה ובו הציל לדניאל מגוב אריות ובו משיחנו ואליהו מתגדלין שנאמר אתה בוקר וגם לילה:
שם [כך ישראל מצפין] משעמדה אדום אמר הקב״ה הסימן הזה יהיה בידכם ביום שעשיתי לכם תשועה ובאותו ליל׳ היו יודעים שאני גואלכם ואם לאו אל תאמינו שלא קרבה העת שנאמר אני ה׳ בעתה אחישנה:
אמ"ה פירוש בניסן נגאלו ובניסן עתידין ליגאל לכן אם יבא אחר לומר בחדש אייר או סיון וכו׳ אתם נגאלים אל תאמינו שלא קרבה העת אמנם אם יאמר בניסן שהוא הזמן שעשיתי לכם תשועה במצרים תאמינו:
ילקוט מיכה דף קל״ג [רמז תקנג'] משם פרקי ר' אליעזר: תרם ידך על צריך ר׳ ישמעאל אומר ה׳ אצבעות של יד ימינו של הק״בה כלם לשם גאולה [אצבע] קטנה בה הראה לנח לעשות התיבה שנא׳ וזה אשר תעשה אותה: [אצבע] שניה לקטנה בה הכה את המצריים שנא׳ אצבע אלהים היא שלישית לקטנה בה כתב את הלוחות שנאמ׳ כתובים באצבע אלהים רביעית לקטנה בה הראה למשה שנאמר זה יתנו כל העובר על הפקודים: בוהן וכל היד בה עתיד הקב״ה להשמיד את בני עשו שהם צריו ולהכרית את [בני] ישמעאל שהם אויביו שנאמר תרם ידך על צריך וכל איביך יכרתו:
אמ״ה סימן לדבר תמלך לעתיד לבא ת׳ תיבה מ׳ מצרים ל׳ לוחות כ׳ כופר נפש לעתיד בבוהן ולכל היד אמנם נראה לעשיית התיב׳ היה באצבע קטנה על היות הצלה לשמנה בלבד נח ואשתו וג׳ בניו עם נשותיהם: ועוד היה באצבע קטנה רמז שנח היה מקטני אמנה כאחז״ל שלא נכנס בתיבה עד שבאו לו המים עד קרסוליו. ועוד לרמוז שהציל נח מן המבול על שהקטין עצמו כאחז״ל במדרש שדור המבול נאבדו על שנתגאו: עוד רמז באצבע קטנה על שנמעט בתיבה כדאמרינן בחלק [מסכת סנהדרין דף קח' ע"ב] שאמר שם (רבה ל)אליעזר עבד אברהם [לשם] צער גדול היה להבי׳ בתיבה וכו׳ וכדאית׳ במדרש [בראשית רבה פרשה לב' סימן כ'] שהיה גונח דם בתיבה מצריים לקו בשניה לקטנה שהוא רביעי לגודל על שם שהיו כופרים בשם של ארבע שאמר פרעה מי ה׳. ועוד על רמז ד׳ גאולות שנמשכו לישראל: עוד רמז האצבע שניה לקטן נקראת קמיצה ובשני השובע ששלח הקב״ה בימי יוסף כדי שיקבוץ בר לשני הרעבון ויביאו כל כסף וזהב שבעולם למצרים כדי שביציאתם משם יצאו ברכוש גדול כאשר הבטיח הקב״ה לאברהם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. ולכן לקו באצבע הנקרא קמיצה כדי שיצאו ברכוש המצרים שהיה בידם ממה שנקבץ מסבת ימי השובע שנעשה הארץ לקמצים לשון נופל על הלשון. עוד רמז נלקו באצבע רביעי לגודל על שם ארבע כוסו׳ שעתידה מצרים לשתות אחד בימי פרעה וכו׳ עד הרביעי שעתיד לשתות עם חברותיה:
עוד רמז לקו בשניה לקטנה על שם שנגאלו ממצרי׳ בזכות השני לאבות דהיינו יצחק כדאיתא במדרש שבזכות יצחק נגאלו ישראל ממצרים וכמו שפירש הרב בעל הטורים ז״ל [שמות א' ג'] וארא אל אברהם וכו׳ וארא בגימט׳ יצחק רמז למאמרם חכמינו ז״ל שבזכות יצחק נגאלו ישראל ממצרים:
לוחות התורה היה בשלישי לקטנה שהוא האצבע האמצעי דאמצעי שלם ואין שלימות כשלימות התורה ועוד שאצבע האמצעי הוא יותר ארוך רומז לאות וכו׳ שהיא תפארת ישראל. עוד רמז נכתבו באצבע דאמצעי ונשארים שני אצבעות לפניה ושנים לאחרי׳ לומר שהתורה יש לה דינין לפניה ודינין לאחריה:
כופר נפש שהוא מחצית השקל הראה למשה באצבע רביעי לקטנה לפי שזה האצבע משמש יותר משאר האצבעות כך הכפרה משמשת יותר מכל הדברים שאם לא היה משים אדם נגד עיניו שבעשות תשובה מתכפר בהיות נכשל בחטא בפעם א׳ היה חוטא והולך באמרו וכאשר אבדתי עוד רמז קרוב לזה על אופן אחר שהכופר נפש בא לכפר על עון העגל דמשם נלמד תשובת רבים שאם חטאו רבים אומרים להם כלך אצל דור המדבר וכו׳ כאחז״ל במס׳ ע״ז והתשובה משמשת לדורות יהיו קיום העולם לכן היה ההוראה באצבע זה שמשמע לקיום מעשה הגוף יותר משאר אצבעות:
גאולה עתידה (בבואן) [בבוהן] שהוא הגודל שהוא גדול בעיבותו וקצר על שם ששלטו באומה עבה בתורה ומצות והקטינו אותם אדום וישמעאל בחרופין וגדופים ובשעבוד גדול וקצרו חייהם בגזרות קשות ושמדות:
דרך אחר בקשור החלוקות זו בזו אחוזות בשלשת הראה לנח עשיית התיבה באצבע קטנה שאע״פ שהיתה עשייתה גאולה לנח ובניו ולכל החי מכל בשר מיהו היה מצטער כביכול באיבוד עולמו כאחז״ל ששבעה ימים קודם נצטער הקב״ה על עולמו ולכן לרמוז על ענין הצער הראה לנח עשייתה באצבע קטנה כלומר והלואי לא יהיה ויתמעט ביאת המבול על ידי חוזרם בתשובה. והנה כיון שאנשי דור המבול ופלגה וסדום נתגלגלו במצרים ערות הארץ כנודע מחכמי הקבלה והם הערב רב שעלו עם ישראל לכן הכה למצרים באצבע הסמוך לקטנה שבו הראה התיבה כדי להביא מי המבול כי המתים במבול נתגלגלו במצרים ובאצבע השלישית לקטנה שהוא אצבע הסמוך להכהת המצרים כתב הלוחות כי הכהת מצרים גרם לערב רב שיעלו עם ישראל והערב רב במתן תורה עשו עגל מסכה ולכפרת העגל נמשכו השקלים זה יתנו וכו׳ ולכן באצבע רביעי הסמוך לאצבע שכתב הלוחות הראה למשה זה יתנו כי מן הלוחות ימשך העגל ומן העגל נמשך זה יתנו וע״י השקלים ניצלו מכליה ונשאר שלם העון של עגל בכל דור ודור כאחז״ל שהוא לוקח מליטרא של עון העגל ועון זה גרם הגליות במתן תורה נעשו חרות ממלכיות וחזר עליהם גזרת השעבודים בעון העגל ולכן כשיתמרקו בגליות מעון זה תחת אדום וישמעאל יעשה בהם הקב״ה נקמה עד השמדם ולכן בבוהן שהוא הגודל שהוא סמוך לאצבע שהראה השקלים שבאו בעון העגל עתיד להשמיד את בני עשו וישמעאל:
ענף גבול
ערוך בערך גבול כל ארץ ישראל קרוי גבולין לבד מירושלים עד כאן:
ענף גבריאל
זוהר פ׳ שמות (דף י"א ע״ב) מלאכא דאתמנא על רוחיהון דצדיקייא לילה שמיה ואיהו גבריאל וכל מאן דאתי מסטרא דשמאלא הכי אקרי:
אמ״ה כשברא הקב״ה עולמו בראו ברחמים ולא עמד בדין ולא עמד עד ששיתף דין ורחמים כאחז״ל וכתב החסיד בעל לוחות הברית שעם כל זה נתקיים מחשבתו יתברך להתנהג עולמו ברחמים עם הרשעים ובדין עם הצדיקים שהצדיקי׳ מדוכים ביסורין בעו״הז ע״כ והנה כיון שכן גבריאל שהוא מסטרא דדין הוא ממונה על רוחיהון דצדיקיא:
כונות האר״י ז״ל דף מ״ח ע״א גבריאל משך קסת הסופר במתניו הם סוד כל הגבורות שלוקח מנצפך מן הבינה ומנצפך מן המלכות והם בגימ' קסת:
ספר כתנות אור דף ט׳ ע״ג גבריאל קסת הסופר במתניו לראות ולפקח על כל מעשה בני אדם בתחבולותיו בפעולותיו להרע ולהטיב ולהביאם בעט סופר מהיר בקסת הסופר אשר במתניו ולהביא מעשיהם למלך מלכי המלכים הקב״ה:
אמ"ה אע״פ שהכל גלוי וידוע לפני הקב״ה יש צורך מגבריאל שיכתוב מעשה אדם אם לרע אם להטיב: לרע כדי לייסרו ע״י מי שמעיד על מעשיו הרע כי אין מדתו יתברך להעניש שמדתו דוקא להטיב אך בבא לפניו מי שמעיד על רוע מעשה האדם צריך לעשות דין ובזה ימשך המוסר בעולם והנשארים רואים ופורשים עצמן מלחטוא ונמצא (רשימת) [במהדורת ווארשא: דשימת] לגבריאל על זה הוא להטיב ג״כ אך הדין עצמו לא ימשך מצד הבורא כי מדתו להטיב גם מעיד על הטוב כדי שגבריאל הוא מצד הדין יודה על מעשים הטובים ויכפול השכר לצדיק כיון שגם הדין מסכים:
ענף גד
ותקרא שמו גד ר"ל לא נולד רק דרך מזל ולא דרך גזירה מאת השם יתברך ולכך נענשה שאחר ילדה בת שלא היתה צדקת ותקרא שמה דינה לכך דינה שדנה דין בעצמה על דברים אלו. יד יוסף:
ענף גדול וגדולה כל מימרא (שתחלתח) [שתחלתה] גדול או גדולה שבכל התלמוד
צדקה גדולה צדקה יותר מן הקרבנות: גדול המעשה יותר מן העושה: גדול המלוה את העני בשעת דוחקו יותר מן העושה צדקה: גדולה הכנסת אורחים מהשכמת בית הכנסת. גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה: גדולה צדקה שהקב״ה נקדש בה שנאמר ויגבה ה' צבאות במשפט והאל הקדוש נקדש בצדקה:
תפלה גדולה תפלה יותר ממעשים טובים: גדולה תפלה יותר מן הקרבנות: גדולה תענית יותר מן הצדקה שזה בגופו וזה בממונו. גדולה תפלה שבזכותה ישראל ניצולים מיד אויביהם: גדולה תפלה שבזכות׳ הקב״ה מוחל עונותיהם של ישראל:
תשובה גדולה תשובה שמביאה רפואה לעולם: גדולה תשובה שהיא מקרבת את הגאולה: גדולה תשובה שמקרבת את הרחוקים: גדולה תשובה שבשביל יחיד שעשה תשובה מוחלין לו ולכל העולם כלו:
ענוה גדולה ענוה שנשתבח בה אברהם: גדולה ענוה שנשתבח בה יצחק: גדולה ענוה שנשתבח בה יעקב. גדולה ענוה שבה נשתבח משה. גדולה ענוה שבה נתגדל אהרן: גדולה ענוה שבה נשתבח אליעזר. גדולה ענוה שבה נתגדלו הלויים: גדולה ענוה שבה נתגדל שאול. גדולה ענוה שבה נתגדל דוד:
תורה גדולה תורה שבה הבדיל הקב״ה את ישראל עמו מאומות העולם. גדולה תורה שבזכותה הקב״ה מציל את ישראל מן היסורין: גדולה תורה וגדול כתרה מכל הכתרים: גדולה תורה שמאירה ללומדיה בעו"הז ובעו"הב. גדולה תורה וגדול שכרה. גדולה תורה מכל כלי חמדה שבעולם. גדולה תורה שנקראת קדושה: גדולה תורה שבזכותה ישראל נגאלין מן האומות: גדולה תורה שנותנת חיים בעו"הז ובעו״הב:
מצות גדולה מצוה שמנחלת לעושיה בעולם הזה ובעולם הבא. גדולה מצוה שכל העושה המצות ומודה בהן בלב שלם כאלו מודה בהקב״ה ובמציאותו ובאלהותו:
ג"ח גדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה: גדולה גמילות חסדים שכל העושה חסד אפילו עם מי שאינו צריך הקב"ה משלם שכרו: גדולה ג״ח שגזר דין ושבועה נקרע בה:
שבת גדולה שבת שהיא שקולה כנגד כל המצות. גדולה שבת שנתנה הקב״ה לבחון בה גרי הצדק. גדולה שבת שאין כהן נכנס לעבודה אחר משיחתו עד שתעבור עליו שבת. גדולה שבת כשנתדלדלו ישראל ממעשים טובים לא עמדה להם אלא זכות שבת: גדולה שבת שאינה נדחית אלא מפני סכנת נפשות:
כבוד אב ואם גדול כבוד אב ואם שהעדיפו הקב״ה יותר מכבודו. גדול כבוד אב ואם שהקישו הקב״ה לכבודו:
נשואין גדול נשואי אשה כלומר שמוכר ספר תורה לישא אשה או ללמוד תורה. גדול נושא אשה הגונה וכשרה שכל טובות שבעולם סובבין אותו: גדולה הבטחה שהבטיח הקב״ה לנשים יותר מן האנשים:
בנים גדול שכר גידול בנים על הדרך הנכונה והנכוחה. ואע״פ שצער גידול בנים קשה אל יתרשל אדם בגידול בניו אמר ר׳ שמעון בן אלעזר נוח לו לאדם לגדל לגיון אחד של זתים בגליל ואל יגדל תינוק אחד בארץ ישראל:
משא ומתן גדול אמונה לפני מי שאמר והי' העולם שבשכר (אמינה) [אמונה] שהאמינו בו שרתה עליהם רוח הקדש ואמרו שירה לפני הקב״ה שנאמר ויאמינו וכו׳ אז ישיר משה וכו': גדול האמת שהוא אחד משלשה עמודים שהעולם עומד עליהם: גדול האמת שכל מי שעושה מלאכתו באמת עם הבריות כאלו קיים התורה כולה:
דין גדול המשפט שקרא הקב״ה שם כסאו משפט. גדול המשפט שהשונא אותו אין רפואה למכתו. גדול המשפט שלא חזר העולם לתהו ובהו אלא על המשפט בדור המבול: גדול המשפט שבעון חוסר המשפט הרבים נענשו: גדול המשפט שבו נמחלין עונותיהם של ישראל:
שמח בחלקו גדול הנהנה מיגיעו כפו יותר מיראת שמים: גדולה מלאכה שכמה בריות ברא הקב״ה בעולמו ולא מסר מלאכה אלא לבני אדם בלבד: גדולה מלאכה שכל הנביאים התעסקו בה: גדולה מלאכה שלא שרתה שכינה בישראל עד שעשו מלאכה: גדול השמח בחלקו והמתפרנס ממלאכתו:
כעס גדול המעביר על מדותיו ואינו כועס שהקב"ה אוהב אותו ושומע תפלתו: גדול המעביר על מדותיו ואינו כועס שכל הכועס נקרא רשע:
חנופה וליצנות גדול עונשה של חנופה שהיא שקולה כנגד ע״ז ג״ע וש״ד: גדול עונשה של חנופה שכל המחניף כאלו עובר על התורה שבכתב ותורה שבעל פה:
אהבה גדול השלום ושנאת המחלוקת שאפילו עובדין ע״ז כביכול אין שכינה יכולה לנגוע בהם: גדול עונשה של שנאת חנם שהחריבה ירושלים ובית המקדש וסמך לדבר א״יכה י״שבה ב"דד ה״עיר ר"ת איב״ה:
לשון הרע: גדול עונשו של לשון הרע מעונש ע״ז ג״ע וש״ד: גדול עונש נבלות הפה דתניא כל המנבל פיו אפילו נחתם גזר דינו של ע׳ שנה לטובה נהפך עליו לרעה:
סוד גדול כסוי הסוד שכל המגלה סוד חבירו כאלו שופך דמים. גדול המקיים סוד חבירו שהוא מקיים מחשבות חבירו. ואם אינו מכסהו הוא מפר מחשבתו ולא יתקיים הדבר מפני שהוא מגלהו:
דרך ארץ גדולה דרך ארץ שהיא שקולה כנגד כל התורה כולה. (גדולה דרך ארץ שהיא שקולה כנגד כל התורה.) גדולה דרך ארץ שכל מי שיש לו דרך ארץ הוא אוהב להקב״ה ולבריות: גדול השלום שעליו העולם קיים: גדול השלום ששם הקב״ה הנכתב בקדושה ימחה על המים להטיל שלום בין איש לאשתו. גדול השלום שלא התחיל הקב״ה לברוא דבר בעולמו אלא בדבר שהוא שלום שהוא האור. גדול השלום כשהמלך המשיח בא אינו פותח אלא בשלום שנאמר מה נאו׳ וכו': גדול השלום מן הברכה ומן השמירה: גדול השלום שניתן לבעלי תשובה. גדול השלום ששמו של הקב״ה נקרא שלום. גדול השלום שלא שבח הקב״ה לאהרן אלא בשלום שנאמר [מלאכי ב' ה'] בריתי היתה אתו [החיים והשלום וכו']. גדול השלום שבו נתבשר דוד שנאמר [דברי הימים א' יב' יט'] ורוח לבשה וכו' [שלום לך ושלום לעזרך וכו']: גדול השלום שהוא קודם לשבחו של הקב״ה שכן יתרו כשבא אצל משה לא פתח ביציאת מצרים ולא בקריעת ים סוף ולא במתן תורה ובמן אלא בשלום וישאלו איש לרעהו לשלום. גדול השלום שכל מצות שעושין הרשעים בעו״הז נותן להם שכרם בעו״הז כגון חיים ובנים ועושר ונכסים חוץ מן השלום שנאמר אין שלום אמר ה׳ לרשעים. גדול השלום שאפילו עשה אדם כמה מצות ולא עשה שלום אין בידו כלום. גדול השלום שהוא קודם למלחמת הרשות: גדול השלום שלא גלו אבותינו עד שהניחו השלום. בזכות השלום הקב״ה מכין כסאו של דוד שנאמר יפרח בימיו צדיק ורוב שלום וכן בשלום מכין כסאו וזרעו אחריו ובונה לו בית נאמן לעולם שנאמר מגדול ישועות מלכו ועושה חסד למשיחו לדוד ולזרעו עד עולם:
ענף גדולה
מסכת זבחים (פ״ד) [פ]י״ב דף ק״ב [ע"א] לא יגרע מצדיק עיניו א״ר אלעזר א״ר חנינא בשעה שפוסקי׳ גדולה לאדם פוסקים לו ולזרעו אחריו עד סוף כל הדורות שנאמר [איוב לו' ז'] לא יגרע מצדיק עיניו ואת מלכים לכסא (ויושבם) [וישיבם] לנצח ויגבהו ואם הגיס דעתו הקב"ה משפילו [שנאמר] [שם ח'] ואם אסורי׳ בזיקים ילכדון בחבלי עוני:
אמ״ה הא קא חזינן שיש גדולה לאדם וזרעו חוזרי׳ על הפתחים ואיך קאמר כשפוסקים גדולה לאדם פוסקים לו ולזרעו אחריו וא״ת שהגיס דעתו ולכך נפסק הגדולה ממנו ומזרעו קשה למה כיון שכבר פסקו גדולה לו ולזרעו לו שהגיס דעתו יפסק ממנו אמנם מזרעו למה דמרובה מדה טובה והיה ראוי שימשך הגדולה בזרעו:
ונראה לפרש (דהין) [דאין] הכי נמי דכך ראוי להיות אך כיון שזה חטא בגסות הרוח שעון זה גורם סילוק השכינה מן התחתונים כאחז״ל על מי שיש בו גאוה אין אני והוא יכולים לדור במקום אחד דכתיב אותו לא אוכל אל תקרי אותו אלא אתו וכו׳ ובהיות שהגדולה לאדם הוא מצד דשכינה עמו להשפיעו מרוב טובו וגדולתו וכיון שזה סילקה בגאותו מי ישפיע אל הבאים אחריו דכיון שנסתלקה שכינה אין בעולם כי אם צער ושפלות וכל רעות שבעולם לכן בהיות נפסקת הגדולה ממנו על שהגיס דעתו ונסתלקה שכינה ממילא נפסקת מזרעו אחריו ואע״פ שהיו מוכנים לכך כי הוא המעיט השפע כמדובר:
ענף גדעון
ילקוט (שופטים משם התנחומא דף י״ט ע״א) כשאמר גדעון שיהיה חורב בכל הארץ ועל הגיזה טל אמר הקב"ה אני איני עושה כן שאני כתבתי אהיה כטל לישראל ולכן לא אמר ויעש אלהים כן אלא ויהי כן מעצמו אבל כשאמר יהי נא חורב על הגיזה לבדה מיד ויעש אלהים כן:
אמ״ה מכאן תראה מעלת הצדיק לפני הקב״ה ושמסר העולם ברשותו משועבד לו לעשות כל רצונו שהרי לא אמר ויעש אלהים כן אלא ויהי כן מעצמו בגזרת הצדיק שיהיה חורב בכל הארץ ועל הגיזה בלבד טל והטעם שכיון שהעולם נברא בשביל הצדיק וכלם נבראו לצוותו כאחז״ל לכן מסר הקב״ה כל העולם בידו ושעבודו תחתיו לקיים על כל מה שיגזור ואלו היו יודעים העמי ארצות בזה היו מעטרים את הצדיק בכל יום עטרות זהב לו ומספקים לו כל צורכו כי משלו נותנין לו כעבדים המשמשים את המלך במסים וארנניות דעבד שקנה נכסים עבדא דמאן נכסי דמאן ונמצא שהכל של צדיק שבשבילו נברא ולו נתן הקב״ה הכל במתנה וכל מה שאוכלים ושותים ע״ה במותרות ופוסקים מהצדיק גזלה הוא בידם דבשלמא בעוסקם בשביל לשמש לצדיק בכל צורכו מה שאוכלים אינו גזול אצלם לפי שהוא כעבדים המשמשים את רבם שאוכלים ושותים והוא ברשות רבם:
ענף גיהנם
ענין רבן יוחנן בן זכאי שאמר [מסכת ברכות דף כח' ע"ב] ולא עוד אלא שיש לפני שני דרכים [מסכת ברכות שם: אחת של גן עדן ואחת של גיהנם] ואיני יודע באיזה דרך מוליכין אותי וכו' הענין ששני דרכים יש לגן עדן האחד דרך גיהנם כמו שאמר מוריד שאול ויעל שמשם עולין לג״ע כמ״ש [משלי יד' יב'] יש דרך ישר לפני איש שהוא הולך לג״ע אבל ואחריתה דרכי מות שצריך לילך דרך גיהנם [תהילים טז' י'] כי לא תעזוב נפשי לשאול לא תתן חסידך לראות שחת תפילתו היתה שלא יוליכהו בזה הדרך וזהו שאמר אח״כ [שם יא'] תודיעני אורח חיים וגומר:
דרך שני יש שעולים למעלה מיד ועל זה אמר שלמה [קהלת ג' כא'] מי יודע רוח בני אדם העולה (הוא) [היא] למעלה מיד או אם הוא רוח הבהמה שהיא יורדת למט' שהוא דרך שאול:
והנה בכל מקום שתלך הנשמה העמיד הקב״ה אדם אחד מזה העולם ועל זה אמר [תהלים קלט' ז'] אנה אלך מרוחך כנגד קרח ועדתו שהוא ממונה על הרוחות [שם] ואנה מפניך אברח הוא אתמר על מטטרון שר הפנים שהוא גם כן בן אדם מעולם הזה ואח"כ מפרש [שם ח'] אם אסק שמים ר״ל שיעלה הרוח דרך מעלה שם אתה ר״ל שם העמדת בן אדם אחד מזה העולם שהוא חנוך כמו שאמר בשמים עדי בגמטרי' חנוך אציע שאול ר״ל כשאני הולך דרך שאול והנה כי שם (העמוד) [במהדורת ווארשא: העמדת] עד שהוא קרח להעיד על מעשה בני אדם וזהו סוד על פי שנים עדים יומת המת שהם חנוך ואליהו בשמים או שלשה עדים עם קרח בשאול מטה שלקחו הקב״ה והוריד לשאול להעיד על מעשה בני אדם וכו׳ נמצא שהעלה לחנוך ולאליהו למעלה מן השמים ואת קרח למטה בשאול להעיד על כל באי עולם: אופן קי״א. מ״ע:
זוהר פרשה נ״ח בכל יום בעידן צלותא יש מנוחה לרשעים בגיהנם בכל צלותא שעתא ופלגא ע״כ נמצא לפי זה שבכל יום שלשה תפלות יש לרשעי׳ בגיהנם בכל יום ארבע שעות ומחצה הרי בששת ימי השבוע ששה פעמים ארבע ומחצה הרי כ"ז וכ״ד שעות של שבת הרי נ״א שעות בכל שבוע יש לרשעים מנוח׳ בגיהנם וכו':
בכתבי האר״י זלה״ה למה נקרא גיהנם כי גיא עמוק שהוא שם הינם פירוש כי שני מלאכים יושבים בשערי גן עדן בפתח חיצון כשהנשמה הולכת לג״ע המלאכים רואים אותה צועקים שם לממונים שבפתח גיהנם החיצון שיקחו הנשמה ההיא ומקלעין אותה להם ואומרים להם הנם ר״ל הרי הם בידכם אך אינם הולכין שם המלאכים כי הם קדושים אלא ממקומם צועקים ואז מקבלים אותם ממונים שערי גיהנם ומקלעין אותם לגיהנם ואחר השתלם זמן נידונה מוציאין אותה והם צועקין גם כן למלאכים שבגן עדן ואומרים להם הנם כבר הם טהורים ומקבלים אותם (וכנוסים) [וכונסם] לג״ע וכו׳ עכ״ל ובזה ההקדמה פי׳ בעל שיח יצחק מאמר עתידה ג"ע לומר אין לי חפץ ברשעים בדף ע״א ע״ג:
ח' יש בה שלשה חוליות רמז שלשה פתחים לגיהנם כדרז״ל א׳ בים אחד במדבר אחד בישוב והחית פתוח למטה כי אין שיעור לגיהנם וכל מי שלא קיים מצות מילה שהיא בשמינית לא יצא מתוכה. ח מספרה שמונה שכל המצות מתקיימים בשמונה אברים אזנים. עינים. לשון. נחירים. ידים. רגלים. ערוה. והלב עם כלם. וכנגדן ח׳ חוטי צצית להנצל משמונה עונשים סקילה. שריפה. הרג. חנק. כרת. (מיתת) [מיתה] בידי שמים. מלקות. גיהנם. ופסוק [משלי יד' טז'] חכם ירא וסר מרע וכסיל מתעבר ובוטח מתחיל בחית ומסיים בחי"ת שהחכם ירא משמונה דברים הללו ושומר נפשו מעשו' כל רע והכסיל בהפך:
אמ״ה המצות מתקיימות בשמונה אברים הנזכרי' דוקא בשמונה שהמילה לשמונה רמז כל מי שהוא מהול דוקא יכול לקיימם כדכתיב [תהילים קמז' יט'-כ'] מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל לא עשה כן לכל גוי: הר״ר חיים אלפואל:
עדע״דיה בגימטריא ע״ל אב"דון כי הוא ממונה על הגיהנם וגם על התורה שנמשלה לאש שנאמר הלא כה דברי כאש נאם ה׳ וכו׳ על כל (דברי) [במהדורת ווארשא: תלמידי] חכמים אין אור של גיהנם שולט כי הם אש. וקפו״ד שר של גיהנם תחתיו. קפו״ד בגימטריא ק"ץ ולכן (בין) [בן] ברית אינו מכניס בגיהנם כי אברהם אבינו ע״ה יושב בפתח גיהנם והוא נימול למאה שנה ושרה בת צ׳ כשנימול יצחק בנה. עדע״דיה בגימטריא (עי גורלך) [במהדורת ווארשא: על גודלך] לפי שהוא ממונה על הגיהנם והרשעים (נותנלן) [נותנין] תודה להקב״ה וגדולה בגיהנם יותר מצדיק בגן עדן שנאמר כל הנשמה תהלל יה לרבות רשעים שבגיהנם: עדעד״יה בגימטריא ע״ל (נ״ס) [במהדורת ווארשא: ג"ס] כי כל אדם שיש בו גסות הרוח נופל בגיהנם כדרז״ל במס׳ סוטה:
סוד הכרת והגלגול והגיהנם
הענין כי כל העניינים הנמשכים מן הספירות העליונות כלם משורשים בספירות לא במציאותם למטה אלא בבחינת רוחניותם ודקותם למעל' ולזה כל זיווג וזיווג כאשר יעורר (איר) [אור] הספירה להוליד הנשמה הנה מציאותם משורש בספירו׳ העליונות (בחכמת׳) [בחכמה] הם במחשבה ר״ל ההויות מחשבות רוחניות ובבינה הם במעשה כי משם סוד אצילות נשמה להתפשט למטה (מתפשט) [תתפשט] עד סוד זכר ונקבה:
ועתה כאשר הנשמה תתנהג בהנהגה רעה דהיינו שתדבק בחיצונים ותטמא עצמה מיד הספיר' העליונה נפגמת מפני שכאשר הנשמה תדבק ברע ישלוט הרע שנדבק בה וישתרש ברוחניות העליון ויעורר משם סוד חושך ופגם וסילוק אור החיים משם והרי הספירות פגומות בחושך זה ושחרות זה שהוא סילוק ההשגחה העליונה וחיי הספירה אור המתלבש בהם וכיון שהחשיך שם מיד הדינים שם וכיון שהדיני' שם מיד החיצונים שם שכל (חיותם) [חסד לאברהם שם: אחיזתם] אינו אלא בגבורות וזהו הפגם הנזכר תמיד בכל מקום ובכל זמן שהנשמה נפגמת שאינו זוכה אל הקודש דהיינו שתהיה נבדלת מן החיצונים (ונכנסת) [ונכנסה] אל הקדושה הפגם הזה בספיר' לכן היתה עצה העליונה לתקן הענין זה על ידי שפע הדינין בהם על האדם ואלה הדינין יושפע על האדם בגיהנם ויהיה נידון לא מפני זה שיתוקן פגם הספירה מכל וכל מפני שהפגם לא יתוקן אלא על ידי שתתלבש הנשמה אל הגוף ושם יאכל פרי מעשיו והדינים ההם והוא מעכל ומתקן (הספירו׳) [הספירה] על ידי שני עניינים האחד על ידי הדינין הנשפעים עליו בעוני בקצרות שנים במיעוט בנים עד ירצה עונו והוא יתנהג בחסידות ומתוך שלא קיים התורה מעושר מקיימ׳ בעוני ובזה נרצה הספירות העליונות ומתקנם ולזה יהיה סוד טורח הגלגולים מפני שהוא נוגע בכבוד גבוה ותיקון עליון זה דרך כלל למציאות הפגם:
אמנם דרך פרט הספירות הנפגמות ממש התגלגל עם הנשמה לפי מה שיהיה בחירת האדם בנשמתו או שהוא מבינה או מן החכמה ויתגלגל גלגול ראשון בחסד או [שני] בגבורה או שלישי בתפארת כך ממש (מתפשט מתגלגל) [תתפשט ותתגלגל] החכמה או הבינה של הספירות האלו ולהשפיע שם סוד הפגם ההוא ולתקן המעוות לבשם המר בספירה ההיא כדי שתהיה נתקנת הפגם (ההוא) [ההיא] בספירה אחרת. המשל בזה היה גלגולו בחסד ופגם שם ונתגלגל בגבורה הנה החסד יורד בגבורה ושם תתגלגל וישפיע הפגם אשר בה עד יתוקן עניינה שם:
זה כלל מציאות הגלגול וטעמו כנזכר בתקונין והמפתח לכל כי כפי שיעור מקום חציבת נשמ׳ ואצילות מן הספירת העליונות כך שיעור הפגם שפוגם מפני שהפגם תלוי בהשרשת שם הנשמה כנזכר (עין משפ' נהר י״ד) חסד לאברהם:
סוד גיהגם וגלגול
הענין שהנפש משתלחת בגלות ראשון גלגול אחד ובגלגול השני אין נפש משתלחת שכבר פסקה הזוהמה והרוח לבד משלחים: ובגלגול הג׳ משלחי׳ הנשמה לבדה:
והענין שיש חטא ועון ופשע על החטאים הנפש מתגלגלת על העונות הרוח מתגלגל על הפשעים נשמה מתגלגלת והיינו ובפשעיכם שולחה אמכם פשע (נגיע) [יגיע] למעלה שפגם באם עליונה: ודע כי לא כל הנשמות יתגלגלו ולא כל הנשמות יכנסו לגן עדן אלא הענין שיש נשמה שפגם עונה יתוקן בהכנסו לגיהנם ואז יכנס לגן עדן (אלא ש)[ו]יש נשמה שפגם ויכנס בגיהנ׳ ויצטריך אחר כך לכנוס אל הגוף בגלגול ולא תכנס אל גן עדן אלא יש חצר ידוע ובאותו חצר הוא מקום כל אותם העתידין להתגלגל ולזה המגולגל שהוא מתגלגל (לקייום) [וקיום] המצות וכיוצא להטיב אל הדורות האלו הם נשמו׳ בגן עדן ומתנוצצת בגוף למטה ומתגלגלות:
אמנם העסק כאן אותם הנשמות אשר לא זכו לגן עדן והם באותו חצר מזומנים עד בא עת פקודתם. והטעם שיש בידם פגם שאין גיהנם מצרפו אלא צרופו בגלגול על ידי עוני או חלש או טיפש וכיוצא מן הגזרות הקודמות אל הנשמה קודם בואה שעל זה רמזו רז״ל טיפה זו מה תהא עליה:
והטעם שאין טהרתם בגיהנם הוא מפני שסוד צירוף גיהנם הוא כעין מה שעתה נבאר כי הנשמה שיעור קומה והפגם בה יהיה כעין הבשר המת המאוס בחי שהרופא גורדו ומעמידו על בשר החי והכתם הזה והבשר המאוס הזה שהוא פגם הנשמה אין גרידתה מן הנשמה אלא על ידי גיהנם וכפי שיעור שנהנה מן (הגיהנם) [חסד לאברהם שם: העבירה] יהיה שיעור ממידתה באש גיהנם עד ששם יגבה בעל חוב לגבות את חובו וכאשר תצא הנשמ׳ מגיהנם תצא כולה מלאה פצעים וחבורות מהבשר המאוס שנטל ממנה ונשאר מקום הפגם גומה דרך משל: והנה כאשר תשאר הנשמה ברמ״ח אברי׳ שבבואה שלה קיימת תכנס לגן עדן ושם יזריח הקב"ה אור שמש עליון דהיינו אור הת״ת מצד הכתר ומשם תתרפ' הנשמה בגן עדן תחתון ואפילו בשעת רפואתה סובלת שם צער בתוך ג״ע כנזכר בזוהר בעובדא בההוא ינוקא:
ויהיה המשל בזה ממש אל נגעי בני אדם ואל מחץ מכותם (שבגיהנם) [שגיהנם] הוא גרידת המאוס והבאוש בלבד וגן עדן הוא רפואת המכות והחבורות והנה נודע שבגשמי אין חסרון אבר מעלה ארוכה כלל כיצד אם יחסר יד או רגל או זרוע או עין או לשון או נחיר אין לו תקנה ברפואה ולזה הנשמה שיש לה חסרון כגון שגדלה אשמתו עד לשמים עד שנפגם האבר ההוא שיעור שאין לו תקנה אלא לעקור האבר ההוא מחמת שהוא מאוס או באוש או שני אברים או שלשה היאך אפשר לתקן בגיהנם שהרי יחסר האבר ההוא מכל וכל והשמש לא ירפא מחוסרי אברים (מחוסרים) כלל ולזה יצטרך שיקבל עונש גיהנם ולא יגמור שם אלא יצא באבריו מחוסרים ולגמור תקוניו יתגלגל בעולם הזה ואז תתוקן הנשמה בכל אבריה וזה טעם הגלגול של העבירה מפני שאין גיהנם מתקן אותה וזהו שאמרו שאין כל עבירה מתתקנת בגיהנם אלא שיש עבירות שתיקונם בגלגול נוסף על עונש גיהנם ולהתגלגל מכל זוהמתה מיד בלי גיהנם ג״כ יראה שיגבור הרע מאד אלא נידונית בגיהנ׳ שיקל הרע ומתגלגלת להוסיף הטוב ולהתרפאות ביסורין ותוכחת על עון וכן נזכר בתיקונים אמר רבנן לאתרפא׳ ממסאבו נחית לה בגלגולה (שם מעיין חמישי עין משפט נהר ט״ז) ועיין שם באורך בסוד הגלגול בנהר י״ז י״ח י״ט כ׳ כ״א. פרטיים רבים כאשר יראה עיני הקורא חסד לאברהם:
בסוד גיהנם והגלות
הענין כי העון גורם פגם (חסד לאברהם שם: גם) בנשמה כנזכר לעיל והפגם הוא שימשוך מהקליפה אליה רוח טומאה והיא נטמאה ונפגמת ברוח הטומאה ההיא והחזיר הנשמה לתוך אשו של גיהנם מקור הרוח הטומאה הנשפע עליו כל דבר אל שורשו אשו של גיהנם מעכל רוח הטמא ומחזירו אליו ונפרד מהנשמה והנשמה (נשחרת) [נשארת] טהורה ונקיה לחזור אל שורשה שממנה חוצבה והיינו העופרת החוזר אל יסוד העפר הטמא שמשם שורשה וכן ענין הגלות ישראל כי כמו שהם (נמסרו) [נמשכו] אחרי הקליפות ונטמאו בעו"הז כן הקב״ה מגלה אותם לטהרם בסוד הגלות שעל ידי הגלות (חסד לאברהם שם: כללות האומה נטהרת ונצרפת בסוד הגלות) והטומאה הנדבקת בהם בעון חילול התורה בארץ ישראל מתעכל ומתבטל מעט מעט ובעת הגאולה יתלבנו ויתבררו בענין שיצאו טהורים ככסף הצרוף: בעין משפט נהר י״א חסד לאברהם:
זוהר פרשה פנחס דף רי״ד ע"א. מעובדין דבר נש נעשין בגדים צואים ומכניסים בו עמהם לגיהנם וזהו ויהושע היה לבוש בגדים צואים דא אינון לבושין דאתלבשא ביה רוחא בההוא עלמא מאי ועומד לפני המלאך מאן מלאך דא מלאך דממנא על גיהנם וממנא על מאן דחמי באינון לבושין עד דאתיב [קלא] ואמר הסירו הבגדים הצואים מעליו:
מדרש הנעלם בשעת בריאת האדם קודם שבא לעולם מוליכין אותו לג״ע ואח״כ לגיהנם ומראין לו כל החדרים בגיהנם ומראין (להם) [לו] החרב ומראין (להם) [לו] הכלבים עזי נפש ומראי' לו מ״ב היכלות מחשך ואופל וכמה אנשים בשלשלהון בצוריהון וידיהון ורגליהון אסורות וצועקים ווי שהלכנו בהבלי העולם ולא הלכנו לבית הכנסת ולא קרינו שמע דמ"ב שמהן ובעל האסורין ממונה עליהם אח״כ מראין ליה ע״ב חלונות חושך ואופל ובהון עאיל בשלשלהון אח״כ מראין לו חמישים שערים וכלם נקבים נקבים וצועקים ווי שהלכנו בהבלי העולם ווי דלא אזילנא לב״ה ולא למדנו שמא ד״ן בק״ש אח״כ מראין להם ע"ב חדרים וידיהון אסורות בנוקביהון ואומרים ווי לידינו שלא התקשרו תפילין אח״כ מראי׳ לו כל מדות דגיהנם אמר כל בר נש דעלמא יעול באתרא דין ואפילו מאן דאיהו חפשי הה״ד [איוב ג' יט'] קטן וגדול שם הוא ועבד חפשי מאדוניו אלא כל דבר דידע שמא קדישא כדקא יאות הה״ד יקראני ואענהו:
אמר רבי יששכר דכפר מנדי דרכן של ישראל לינתן בדיוטא התחתונה של גיהנם שנאמר [שם לד' כו'] תחת רשעים ספקם. שלשת רעי איוב הלכו לבית האבל ונדחו מגיהנם דכתיב [שם ב' יא'] ויבאו איש ממקומו. איש מביתו איש מעירו איש מארצו אינו אומר אלא איש ממקומו ממקום שנתבצר להם בגיהנם נדחו ונצולו ממנו (מדרש קהלת על פסוק טוב ללכת אל בית אבל):
אמ"ה נלמד מכאן כמה כח המנחם את הדאוגים שחברי איוב נצולו מגיהנם על שבאו לנחמו אך ה״ר ידידיה אבולאפיא נר״ו (פירוש) [פירש] במאמר זה פסוק גבי יעקב [בראשית לז' לה'] (ויבאו) [לשון הפסוק: ויקמו] כל בניו וכל בנותיו לנחמו וימאן להתנחם ויאמר כי ארד (את) [לשון הפסוק: אל] בני אבל שאולה [וכו'] שהכונה באו לנחמו להנצל מדינה של גיהנם אם נתחייבו בעבור מכירת יוסף והשיב יעקב כי ארד (את) [אל] בני אבל שאולה כלומר מהסיבה עצמה שאתם מתנחמים אותי להציל מגיהנם איני מתנחם משום שצריך אני לירד לגיהנם להציל את בני דקבלה בידו שאם ימות אחד מבניו בחייו היה צריך לירד לגיהנם כארז״ל:
זוהר חדש (פ׳ בראשית) לית מעיין בעלמא דלית תמן מההוא סלונא דגיהנם בר בארעא דישראל ואלמלא דשתו כל עלמא מההוא (תמציח) [תמצית] דארעא דישראל לא יכילנא למשתי מנייהו:
אמ"ה כשם שארץ ישראל מטהר את האדם כדכתיב וכפר אדמתו עמו כך מימיו מכשירים כל מימי שבעולם מסלונא דגיהנם שמתערב בהם:
זוהר [ויקהל] דף (רי"ב) [רי"א] ע"ב מכניסין הנשמה במקום דנקרא בן (הגם) [זוהר שם: הנם] ואמאי אקרי בן (הגם) [הנם] על שם שיש שומרים בפתחא דגיהנם וכן בפתחא דג״ע וכד נשמתא אינה ראויה שומרי פתח ג"ע משליכין אותה לשומרי גיהנם ואמר לון הנם וכד מתלבנא בגיהנם שומרי גיהנם מוסרין אותם לשומרי פתח ג״ע ואומרים לון הנם:
ספר החסידים סימן מ״ז משפט רשעים בגיהנם י"ב חדשים בלבד ואחר י״ב דנין לאדם בפורעניות שאינן קשין כל כך כמו הי״ב חדשים:
אמ"ה יש בזכרוני שראיתי בכתב שאחר צאת האדם מגיהנם ונכנס' בגן עדן גם שם עדיין דנין אותו על איזה דברים ומורידים אותו ממדרגתו אשר הוא דר שם בג״ע ולפעמים מחייב הדין להוציאו חוץ מג״ע יום או יומים או חדש ימים ויש דינין שדנין אותו שיקבל עונשו שם בתוך ג״ע ע״כ:
אמ״ה ויש לדברים אלו סמוכים מרבנן דאמרו [במדבר רבה פרשה כא' סימן כ'] ועשן בחופה למה אלא כל מי שעיניו [עושנות ו]צרות בתלמידי חכמים בעו״הז מתמלא(ות)[במדבר רבה שם: חופתו] עשן לעו״הב וכו' הרי בהדיא דשם בג״ע נענשים בעשן שיש בחופה וכו׳ ועוד אמרו כל הגדול מחבירו נכוים אחרים מחופתו וכו׳ הרי המגיע להם מהעונש שם בג״ע ועוד אמרו הרוגי מלכות אין בריה יכולה לעמוד במחיצתם וכו׳ הרי מהביוש לאותם שלא עלו למדריגה זאת בהיות שאין בכח זכותם ליכנס שם:
לקט שמואל גן עדן נקרא קץ הימין וגיהנם קץ הימים וכו׳:
אמ"ה לכך אמר הקב״ה לדניאל [דניאל יב' יג'] ותנוח [ותעמוד לגורלך] לקץ הימין. כלומר תנוח שם בג״ע שנקרא קץ הימין הבטיחו שלא ישוב בשום גלגול אחר ונקרא ג״ע קץ הימין דלב חכם לימינו של הקב״ה דהיינו התורה דכתיב בה אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד והחכם לבו לימינו של הקב״ה שהוא אורך ימים ולכן זוכה לג״ע שנקרא ימין מדה כנגד מדה לימינו של הקב״ה שהוא אורך ימים והרשעים מוכנים לגיהנם כיון דלב כסיל לשמאלו של הקב״ה דכתיב בשמאלה עושר וכבוד ולב החוטא לשמאל לעושר וכבוד שהוא דבר שייך לימים שעומד בו ומואס לאורך ימים שהוא לעתיד לבא לעולם שכולו טוב שכלו ארוך לכן מדה כנגד מדה יורד לגיהנם שנקרא קץ הימים:
שם גן עדן תחתון נברא אלפים ושס״ה שנים קודם העולם שהוא א׳ מס׳ בגן עדן:
אמ"ה נראה שרמוז זה בפסוק [בראשית ב' ח'] ויטע ה׳ אלהים גן בעדן מקדם כלומר נטיעת גן בעדן היה מקודם העולם וזהו מקדם ר״ל מקודם זה שעולם:
שם בזמן ששביתתו בעולם הזה בערב שבת מוציאין אותו מגיהנם וכן במו״ש מעיינין בדין הרשע אם נתכפרו עונותיו אין מחזירין אותו לגיהנם:
אמ"ה ולמה אין מעיינין בדינו בע״ש כשמוציאין אותו מגיהנם כדי שאם נתכפרו עונותיו ילך וינוח בגן עדן בשבת. וי״ל שמא יתחייב עדיין לגיהנם ונמצא מוסיף דאגה על דאגתו בשבת בעומדו חוץ מגיהנם בחושבו כי עדיין יאריך ימים בגיהנם:
בתשובות מהר״ם (דף קי״ד ע״ד) ולמדנו אין בין גיהנם לג"ע אלא קיר קטנה ודקה כמין עובי דינר והמאזנים ששוקלים החובות והזכויות פלס אחד נטוי על גיהנם ופלס אחד נטוי על ג״ע הזכויות מכריעות יורש גן עדן ואם החובות מכריעות יורש גיהנם עכ״ל הקב"ה יצילנו מדינה של גיהנם אכי"ר:
ענף גוג ומגוג
גוג ומגוג עולה שבעים כנגד כל שבעים אומות כי אז ימלוך גוג ומגוג על כל שבעים אומות וכולם יבואו יחד על ישראל וכשיגאלו ישראל מידם אז יהיה הושענא רבא כי עתה כשנגאלו מיד בבל גלו למדי ואח״כ גלו ליון וגלו לאדום ואז יהיה גאולה בהחלט וכן בכל יום ויום השביעי ניצולו מיד כולם ולכן הוא הושענא רבה ולפי שהם נמשלו למים שעל כן היה ניסוך המים בחג לכן אין אנו שואלין המים עד שיעברו כל השבעה ימי׳ שלא יתנו לנו מים בעוד שהם שולטין שיהיה מים זדונים וכבר אמרו חז״ל טעם אחר מפני שהגשמים אינן סימן טוב בחג וכמו שאמרו דומה לעבד שבא למזוג כוס לרבו ושפך קיתון על פניו והרי אנו עבדים ואין מוזגים כוס אלא על ניסוך המים כאמור ולכן לולב עולה כמנין חיים וערבה אותיות ד׳ הרי ע״ב וכן הדס עם שלש׳ אותיות עולה ע״ב כנגד השבעים שרים ששולטים בחג שהם נאחזים בבית דין העליון שהם שבעים דיינים ושני סופרים אחד כותב זכות ואחד כותב חובה:
קיצור שני לוחות הברית שער שלישי פרק שנים עשר גוג ומגוג שוכנים אחרי דלתות הברזל והם שתי אומות צורותיהם אנושיות ומדותיהם כבהמות לא ידעו לא הנהגה ולא מקח וממכר לא סחורה ולא אומנות לא חרישה ולא זריעה אבל ידעו מחיות השדה והדגים ותפשו קצתם אל קצתם ויאכלו קצתם את קצתם:
ענף (גולית) [גלית]
ילקוט משלי שם סי׳ כ״א למה נקרא שמו (גולית) [גלית] שבא בגלוי פנים:
ענף גוזמא
גוזמא כתב מוהר"ש יפה ז״ל בירושלמי סוף שקלי׳ [פרק ח' הלכה ב'] מאי גוזמא דאמרינן בכמה דוכתין ושמעתי גוזמא אגוז מאה והוא כמי שעושה מאגוז אחד מאה ע״כ:
ענף גויה
תיקון הבא על הגויה מתגלגל בכלב ויוסף הצדיק שבא לעשות מלאכתו עם אדונתו אע״פ שפרש בראות צורת אביו כדרז״ל בעבור עשרה טיפין שיצאו ממנו במחשבתו (בם) [בה] אצטריך תיקון ונתן בגופו כלי גלגול וזהו סוד הפסוק ענו בכבל רגלו וכבל הוא תמורת כלב ואמר רגלו ר״ל רגלו של גוף ונחשב בא נפשו וזהו ברזל באה נפשו ולזה אמר בכבל רגלו ולא אמר נפשו:
ותיקונו של הבא על הגויה שיתגלגל בכלב שבעה או ט׳ פעמים כמו שביארנו המשמש בקבלה מעשית והענין הוא כי הנה אמרו חז"ל על פסוק יושבת אצלו תרגום שגל כלבתא ולכן הבא על הגויה צריך להתגלגל בשלג שהם אותיות שגל כדי שלא יצטרך להתגלגל בכלבתא ידוע כי (או׳) [נגיד ומצוה שם: הה"א] אחרונה שבשם היא בחינת הנוקבא שם ב"ן ונקרא ב"ת [נגיד ומצוה שם: ושם ב"ן דההי"ן כאלו הוא מעלה מ"ן דילה וזהו סוד בת] היתה לאברהם אבינו בכל שמה כי בכל כמנין שם ב"ן דה״הין המעלה מ"ן הב"ת: והנה (הנוקבא) [בנקובא] דקליפה יש כלב תמורת בכל בקדושה והוא כמנין ב"ן: ואמרו כי (השלג) [נגיד ומצוה שם: השגל] נקרא כלב ולכן הבא על הגויה הנקרא כלבתא גורם (ב"ן) [נגיד ומצוה שם: מ"ן] אל הכלב דקליפה ותיקונו הוא שלג במקום שפגם בשגל. נגיד ומצוה:
ענף גורל
בני אדם שהולכים בספינה והיה רוח סערה אין רשאים להפיל גורלות שאם יפול על א' מהם להפילו אל הים כמו שעשו ליונה בן אמיתי השתא אסמכתא לא קניא לענין ממון וכ"ש לענין (פיקוח נפש) לענין נפשות שלא יסמכו ע"פ הגורל ואשר אמר שאול להפיל גורלות בינו ובין יונתן בנו וילכד יונתן [שמואל א' יד' מב'] שם היה ארון ומה׳ כל משפטו והם ידעו באיזה ענין להפיל (על) [אבל] עתה אין לסמוך על הגורל שנאמר [יהושע יח' ו'] (וירדתי) [לשון הפסוק: ויריתי] לכם גורל (עם) [לשון הפסוק: פה] לפני ה׳ אלהינו ואפילו בממון אין מפילין גורל אלא כשחולקים בשוה אבל אין משימין שתי חתיכות כנגד חתיכה אחת אא״כ שוות שתיהן כאחת ולא חתיכה גדולה כנגד חתיכ' קטנה אלא בשוה (באומר) [באומד] הדעת ולפי שהיו צריכין שני [ספר החסידים שם: שעירי] יום הכפורים גורל לכך היו שווין כנ"ל [ספר חסידים סימן תשא']:
אמ"ה לעיל בסי׳ (תר״פ) [תרעט'] כתב להפך וז״ל בני אדם שעוברים ועמדה עליהם רוח סערה לשבר הספינה או להטביעה בים ושאר הספינות עוברות בשלום בידוע שיש בספינה מי שחייב ורשאי׳ להפיל גורלות על מי שיפול הגורל שלשה פעמים זה אחר זה להטילו אל הים ומתפללים שלא יפול הגורל על הזכאי אלא על החייב ואם יש עריבה קטנה אל ישליכוהו אל הים אלא יתנוהו שם [באותו כלי] ואם ינצל ינצל וכו׳:
ואולי יכולים לומר (דהתם) [דכאן] מדבר שהרוח סערה בכל האניות שבים בשוה ולכך אין להפיל גורל שהאיש חייב ביניהם אבל (כאן) [התם] מדבר שכל האניות עברות בשלום ודוקא עליהם רוח סערה ענין כזה מורה באצבע שיש ביניהם גורם הצער כענין יונה ולכך מפילין גורלות וק״ל. ספר החסידים: