אור ברסלב

מדרש לקח טוב· רבנו טוביה ב"ר אליעזר

דברים

במדבר

פרק א

פסוק א

טוב לשמוע גערת חכם מאיש שומע שיר כסילים (קהלת ז׳:ה׳):

אמר רבי טוביהו בר' אליעזר ז״ל מפני מה פתח קהלת בפסוק זה בלשון יחיד וסיים בלשון רבים לפי שהיה קהלת מקהיל קהילות בישראל ומלמדם טעמי תורה שנאמר (שם יב) ויותר שהיה קהלת חכם עוד למד דעת את העם איזן וחיקר תיקן משלים הרבה ואומר (שם ז) טוב לשמוע גערת חכם זה קהלת. מאיש שומע שיר כסילים בבית המשתאות ומשתכרין ומניחין דברי יחיד מן המרובין לפיכך פתח קהלת לשון קהילה. (שם א) דברי קהלת בן דוד. כשם שהדבורה כולה עוקצין כך דברי שלמה כולן עוקצין בתחלה אמר (שם) מה יתרון לאדם בכל עמלו. ולבסוף אמר (שם יא) על כל אלה יביאך האלהים במשפט. ועוד אמר (שם יב) סוף דבר [את] האלהים ירא ואת מצותיו שמור. וכן (שם ז) טוב לשמוע גערת חכם. טוב להם לישראל לשמוע גערת חכם שנאמר (משלי כ״א:כ״ב) עיר גבורים עלה חכם ואין טוב אלא תורה שנא' (שם כה) ולמוכיחים ינעם ועליהם תבא ברכת טוב. כלומר על המוכיח ועל המתוכח שכיון שקיבלו תוכחתו של משה רבינו זכו לברכה שנאמר ה' אלהי אבותיכם יוסף עליכם וגו' מאיש שומע שיר כסילים אפילו הן מרובין. גערת היחיד חכם משובחת. שהרי קרח שמע למסיתין ונשתתף עמהם בבתי המשתאות וגרם לעצמו מה שגרם לכך נאמר טוב לשמוע גערת חכם ומה היתה תוכחה שהוכיח משה לישראל אלה הדברים:

אלה לשון קשה. הדברים קשה. אשר דבר משה מלמד שלא היה אדם אחד יכול להוכיחם חוץ ממשה רבינו. אל כל ישראל. לא בסתר הוכיחם אלא ברבים. ד״א אל כל ישראל. מלמד שהיה מדבר וקולו היה מהלך בכל מחנה ישראל. ד״א אלה הדברים. רבי תנחום דרש הפה שאמר (שמות ד׳:י׳) לא איש דברים אנכי זכה לומר אלה הדברים. ד״א אלה הדברים. מה כתוב למעלה מן הענין (במדבר ל״ו:י״ג) אלה המצות והמשפטים. רבי אליעזר ורבי יהושע אומר אין מעמיד מצות של מעלה אלא התוכחות של מטה שנאמר אלה הדברים ולמה הוכיחן בסוף ארבעים שנה. אמר ר' סימון שאלו הוכיחן תחלה היו אומרין מה לנו לבן עמרם אלא לאחר שעישרן ונתן להם ביזת סיחון ועוג הוכיחן מפי הגבורה. בעבר הירדן במדבר. על שעשו במדבר שנאמר (יחזקאל כ׳:י״ג) וימרו בי בית ישראל במדבר. בערבה. מה שעשו בשטים. מול סוף. בים סוף. בין פארן. במרגלים שנאמר (במדבר י״ג:ג׳) וישלח אותם משה במדבר פארן. ובין תפל. אמר רבי שמעון בן יוחאי חזרתי בכל המקומות שנסעו ישראל לידע אם נסעו ישראל בתופל ולבן. ולא מצאנו אלא דברים של תפלות שהוציאו על המן שהוא לבן. ומה היו אומרים כלום יש אדם טוחן ולא פולט. והצרות. זו מחלוקתו של קרח. ודי זהב. זה מעשה העגל. תניא כל מקום שנאמרו דברים לשון תוכחה הן. במשה הוא אומר (דברים ל״ב:ט״ו) וישמן ישורון ויבעט כיוצא בו דברי עמוס ומה הן תוכחותיו (עמוס ד׳:א׳) שמעו הדבר הזה פרות הבשן אלו בתי דינין שלהן. וכן בירמיה אומר (ירמיהו ל׳:ד׳) אלה הדברים אשר דבר ה' על ישראל ועל יהודה ומה הן תוכחותיו (שם) קול חרדה שמענו פחד ואין שלום שאלו נא וראו אם יולד זכר [וגו'] הוי כי גדול היום ההוא מאין כמוהו. וכתב (שם) ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע. וכן בדוד אומר (שמואל ב כ״ג:א׳) ואלה דברי דוד האחרונים. ומה היו תוכחותיו (שם) ובליעל כקוץ מונד כלחם. וכן הוא אומר (קהלת א׳:א׳) דברי קהלת בן דוד מלך. וכי אלו בלבד דיבר והלא ג' ספרים דיבר אלא מלמד שדברי תוכחת דבר שנאמר מה יתרון העושה. רבותינו אמרו משל את הרשעים בחמה ולבנה ובים שאין להם מתן שכר. אל כל ישראל. אלו הוכיח את מקצתם היו השאר אומרים להן למה הייתם שומעין את בן עמרם מדבר באלו הדברים ולא הייתם משיבין לו דבר אם היינו שם היינו משיבין לו לכן אמר אל כל ישראל. ד״א אל כל ישראל. אמר להם הרי כולכם מקובצין כל מי שיש לו תשובה יבוא ויאמר. ד״א אל כל ישראל. מלמד שהיו כולן בעלי תוכחה ויכולין לעמוד בתוכחות. אמר ר' טרפון העבודה אם יש בדור הזה שיכול לקבל תוכחות. במדבר. הוכיחן על מה שעשו במדבר. בערבה. הוכיחן על מה שעשו על ים סוף. (תהילים ק״ו:ז׳) וימרו על ים בים סוף. בין פארן. הוכיחן על מה שעשו במדבר פארן. במרגלים. ובין תפל. הוכיחן על תפלות שתפלו על המן שנאמר (במדבר כ״א:ה׳) ונפשנו קצה בלחם הקלקל מלמד שהיו כפויי טובה. ולבן וחצרות. אם למרים הצדקת לא נשאתי פנים בחצרות ונתלבנה בצרעת שנאמר (שם יב) והנה מרים מצורעת כשלג קל וחומר לשאר בני אדם. ודי זהב. גדולה שבכולן מעשה העגל. ד״א ודי זהב ויתרתם זהב בעגל ויתרתם זהב בכפורת יבוא זה ויכפר על זה:

פסוק ב

פס'. אחד עשר יום מחורב. אלו זכו ישראל היו נכנסין בי״א יום לארץ אלא מתוך שקלקלו מעשיהן גלגל הקב״ה מ' יום למ' שנה:

פסוק ג

פס'. ויהי בארבעים שנה. מלמד שלא הוכיחן אלא סמוך למיתה וכן אתה מוצא ביעקב אבינו שלא הוכיח לבניו אלא סמוך למיתה. תנו רבנן מפני ארבעה דברים אין מוכיחין את האדם אלא סמוך למיתה כדי שלא יהא מוכיחו וחוזר ומוכיחו וכדי שלא יהא רואהו חבירו ומתבייש ממנו ושלא יהא בלבו עליו כלום. וכדי שיפרש ממנו בשלום שהתוכחת מביאה לידי שלום שנאמר (בראשית כ״א:כ״ז) והוכיח אברהם את אבימלך [וגו'] ויכרתו שניהם ברית. כן יהושע לא הוכיח את ישראל אלא סמוך למיתתו שנאמר (יהושע כ״ד:כ״ב) ויאמר יהושע אל כל העם עדים אתם בכם. וכן שמואל אומר (שמואל א י״ב:ג׳) הנני ענו בי נגד ה' ונגד משיחו. דבר משה אל (כל) ישראל. מלמד שכל הדברות שבתורה הקלות והחמורות הזדונות והשגגות הכללות והפרטות הגופין והדקדוקין. דבר להם משה לישראל לפני הקב״ה:

פסוק ד

פס'. אחרי הכותו את סיחון מלך האמורי אשר יושב בחשבון. אחר שהעשירם מביזת סיחון ועוג אחר כך הוכיחן כדי שלא יאמרו ישראל אין בידו להכניסנו לארץ ולהפיל סיחון ועוג לפנינו לפיכך הוא בא עמנו בתוכחות. סיחון קשה ועירו קשה זהו מלך האמורי אשר יושב בחשבון. עוג קשה ועירו קשה זהו אשר יושב בעשתרות וזה מקום המלכות:

פסוק ה

פס'. בעבר הירדן [בארץ מואב] הואיל. ואין הואיל אלא התחלה כענין (שופטים י״ט:ו׳) הואל [נא] ולין ויטב לבך ואומר (דה״א יז) ועתה הואלת (לשבת בארץ). באר. אין באר אלא שפירשה להם בשבעים לשון. ד״א באר אמר להם כל מי ששוכח דבר אחד מן התורה יבוא וישמענה:

פסוק ו

פס'. ה' אלהינו דבר. אמר להן לא מעצמי אני אומר לכם אלא מפי הקב״ה אני אומר לכם רב לכם שבת אמר להן רב שכר אתם עתידים לקבל בישיבתכם. בהר הזה. קיבלתם עליכם התורה מניתם עליכם שבעים זקנים שרי אלפים ושרי מאות שרי חמשים ושרי עשרות. עשיתם לכם משכן ושלחן ומנורה וכל כלי המשכן:

פסוק ז

פס'. פנו וסעו לכם, זה ערד וחרמה. ואל כל שכניו, זה עמון ומואב והר שעיר. בערבה, זה מישור. בהר, זה הר המלך. ובשפלה. זו שפלת לוד ושפלת דרום. ובנגב ובחוף הים. זו אשקלון ועזה וקסרון. ארץ הכנעני. זה גבול הכנעני וכן הוא אומר (בראשית י׳:י״ט) ויהי גבול הכנעני מצידון. והלבנון, זה בית המקדש. מלמד שצוה אותם לבנות להם בית המקדש. שנאמר (ירמיהו כ״ב:ו׳) גלעד אתה לי ראש הלבנון. ד״א והלבנון. זה מלך, כדכתיב (יחזקאל י״ז:ג׳) בא אל הלבנון ויקח את צמרת הארז. ואומר (מ״ב יד) החוח אשר בלבנון. מלמד שנצטוו להעמיד להם מלך. עד הנהר הגדול נהר פרת. שמימיו פרין והולכין. אמרו כל הנהרות אומרין לפרת מפני מה אין קולך נשמע כדרך שקולן של כל הנהרות נשמעין אמר להן מעשי מוכיחין עלי אדם זורע בי זריעה עולה לג' ימים, נוטע בי נטיעה עולה לשלשים יום מעשי מוכיחין עלי וכן התורה משבחת לי עד הנהר הגדול נהר פרת:

פסוק ח

פס'. ראה נתתי לפניכם את הארץ. אמר להם איני אומר לכם לא מאומד ולא משמועה אלא מה שאתם רואין בעיניכם. בואו ורשו את הארץ. אין אתם צריכין לכלי זיין. אשר נשבע ה' לאבותיכם לאברהם ליצחק וליעקב. כדי כל אחד ואחד בפני עצמו. לתת להם. אלו באי הארץ, ולזרעם. אלו בניהם אחריהם. מה שכיבש דוד, ר' אומר לתת להם אלו עולי המדבר. ולזרעם. אלו עולי בבל. אהריהם. אלו ימות המשיח:

פסוק ט

פס'. ואמר אליכם בעת ההיא. לא מעצמי אני אומר לכם אלא מפי הקב״ה. לא אוכל לבדי שאת אתכם. וכי לא היה משה לבדו יכול לדון את ישראל מי שהוציאם ממצרים וקרע להם את הים והוריד להם את המן והגיז להם את השלו ועשה להם כמה נסים לא היה יכול לדונן. אלא כך אמר להם ה' אלהיכם הרבה אתכם על גבי הדיינים שאינו גובה מן הדיינים אלא נפשות וכן הוא אומר בשלמה (מ״א ג) כי מי יוכל לשפוט את עמך הכבד הזה. אמר שמא אם אני נוטל ממנו ממון נוטלין ממנו נפשות שנאמר (משלי כ״ב:כ״ב-כ״ג) אל תגזל דל כי דל הוא ואל תדכא עני בשער. @?![א]@?? כי גאלם חזק הוא יריב את ריבם וגו' והנכם היום ככוכבי השמים לרוב. א״ר שמעון בן יוחאי שובע שמחות פניהם של צדיקים דומות לעתיד לבוא לחמה שנאמר (שופטים ה׳:ל״א) ואוהביו כצאת השמש. ללבנה שנאמר (שה״ש ו) יפה כלבנה. לרקיע שנא' (דניאל י״ב:ג׳) והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע. לכוכבים שנאמר (שם) ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד. לברקים שנאמר (נחום ב) כברקים ירוצצו. לשושנים שנאמר (תהילים מ״ה:א׳) למנצח על שושנים. למנורת בית המקדש דכתיב (זכריה ד׳:ג׳) ושני זתים עליה. ושבע כתות הן של צדיקים זו למעלה מזו (תהילים ק״מ:י״ד) אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך. (שם סה) אשרי תבחר ותקרב. (שם סד) אשרי יושבי ביתך. שם טו) ה' מי יגור באהליך מי ישכון בהר קדשך. (שם כד) מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו:

פסוק יא

פס'. ה' אלהי אבותיכם יוסף. כיון שהתחיל משה לברך את ישראל אמר להם והנכם היום ככוכבי השמים לרוב. א״ל משה רבינו אי אפשנו בברכתך שהרי אבותינו ברכונו ולא נתנו קצבה ואתה נותן קצבה. שנאמר ה' אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים. משל למה הדבר דומה למלך שהיה ל בן קטן והניח לו נכסים מרובין ובשביל שהיה קטן מסרם לאפטרופוס משהגדיל הבן ההוא אמר לאפטרופוס תן לי הכסף והזהב שהניח לי אבא בידך הרבה ואתה נותן לי זה בלבד א״ל אלו אני נותן לך משלי אבל מה שהניח לך אביך הרי הן שמורין. כך אומר להם משה לישראל ה' אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים זה משלי אבל שלכם שברכו אתכם אבותיכם. ויברך אתכם כאשר דבר לכם. כחול הים ובצמחי האדמה וכדגי הים וכוכבי השמים לרוב:

פסוק יב

פס'. איכה אשא. לא מעצמי אני אומר לכם אלא מפי הקב״ה. טרחכם. מלמד שהיו טרחנין. היה כל אחד מהן רואה שלא נצח בדין היה אומר יש לי עדים יש לי ראיות להביא למחר אני דן. ומוסיף אני עליכם דיינים לכך נאמר טרחכם. משאכם. שהיו מתרעמין עליו כל אחד ואחד בביתו. וריבכם שהיו בעלי מריבה:

פסוק יג

פס'. הבו לכם אין הבו אלא עצה שנאמר (שופטים כ׳:ז׳) הבו לכם עצה. אנשים. ותיקי'. חכמים ונבונים. מה בין חכם לנבון חכם דומה לשלחני עשיר אם אין מביאין לו לראות מוציא משלו ורואה. וידועים לשבטיכם. שיהו ידועים לכם שכל שבט ושבט מכיר את אנשי השבט שלו, ואשימם בראשיכם בין ברצונכם בין שלא ברצונכם:

פסוק יד

פס'. ותענו אותי ותאמרו טוב הדבר. היה לכם לומר מוטב רבינו נלמוד התורה ממך ולא מתלמידי תלמידיך ולא עשיתם כן אלא אמרתם אולי יעמדו לנו דיינין מקבלין דורון:

פסוק טו

פס'. ואקח את ראשי שבטיכם. משכתים בדברים אמרתי להם אשריכם על מי אתם באים להימנות על בני אברהם יצחק ויעקב בני אדם שנקראו אחים ורעים כרם חמד נחלת צבי צאן מרעית וכל לשון חיבה. אנשים חכמים וידועים. זו אחת מז' מדות שאמר לו יתרו למשה שנאמר (שמות י״ח:כ״א) ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל יראי אלהים אנשי אמת שונאי בצע הרי ד' בפרשת וישמע יתרו וג' בפרשה זו ולא מצא אלא שלשה ואלו נבונים לא מצא. ואתן אותם ראשים עליכם, שיהו מכובדים עליכם ראשים במשא ובמתן, ראשים במקח ובממכר. ראשים בכניסה וביציאה. שרי אלפים. שאם היו תתקצ״ט היה אחד נתפש בעדן שר אלף וכן כלם. ת״ר שרי אלפים שש מאות שרי מאות ששת אלפים שרי חמשים י״ב אלף שרי עשרות ששת רבוא. ושוטרים לשבטיכם אלו הלוים המכים ברצועה. כענין שנאמר (דה״ב יט) ושטרים הלוים (לשבטיכם). ואומר (נחמיה ח׳:י״א) והלוים מחשים (את) העם. ד״א ושטרים לשבטיכם. לפי שהיו השופטין במנין שרי מאות שרי חמשים ושרי עשרות אבל השוטרים היו כפי צורך בלא מספר. שרי אלפים חוץ מן האלפים היה השר וכן כלם. וכה״א (מלכים ב א׳:ט׳) שר חמשים ואת חמשיו:

פסוק טז

פס'. ואצוה את שופטיכם. זה ציווי לבית דין שיסבול את בעלי דינין. ד״א ואצוה את שופטיכם. אזהרה לבית דין שיהו מתונין בדין. בעת ההיא לאמר. לשעבר הייתם ברשות עצמכם עכשיו הרי אתם מסורין לצבור. וכן היא אומר ברחבעם (שם א יב) אם (היה תהיה לעם הזה ועבדוך). שמוע בין אחיכם. אזהרה לדיין שלא ישמע דברי בעל דין עד שיבוא בעל דין חבירו. ושפטתם צדק. אמר ר''ל צדק את הדין ואחר כך חתכהו, בין איש ובין אחיו. אפילו בין בית לעלייה. ובין גרו. ואפילו בין תנור לכירים. ד''א ובין גרו. זה בעל דינו שאוגר עליו דברים:

פסוק יז

פס'. לא תכירו פנים במשפט. שלא תראה אדם גבור או עשיר או נאה ואתה מושיבו דיין והוא אינו יודע לדון ונמצא מזכה את החייב ומחייב את הזכאי. ד״א לא תכירו. ר' אלעזר אומר לא תנכרהו, אושפזיכניה דרב אתא לקמיה לדינא אמר ליה אושפזכנאי את פסילנא לך לדינא. א״ל לרב כהנא פוק דייניה חזייה דהוא קא גאיס, אמר ליה אי ציתת ציתת ואי לא מפיקנא לך רב מאוניך. כקטן כגדול. אמר רב חנין שיהא חביב עליך דין של פרוטה כדין של מאה מנה למאי אילימא למידייניה ולמפסקיה פשיטא לא צריכא לאקדומי. ד״א כקטן כגדול, שלא תאמר הואיל וזה עשיר וזה עני אזכנו כדי שיתפרנס בכבוד ת״ל כקטן כגדול תשמעון. לא תגורו מפני איש. אל תכנס דבריך מפני איש שלא תירא מפני פלוני שלא יהרוג את בנך ושלא ידליק את גדישך ושלא יקוץ את נטיעותיך. כי המשפט לאלהים הוא. אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות ואזניו שומעות. וכן ביהושפט אומר (דברי הימים ב י״ט:ו׳) כי לא לאדם תשפטו כי (לאלהים) [לה'] ועמכם בדבר משפט. והדבר אשר יקשה מכם. על דבר זה נענש משה רבינו דכתב (במדבר כ״ז:ד׳-ה׳) ויקרב משה את משפטן לפני ה'. כיוצא בדבר (שמואל א ט׳:כ״א) ויען שמואל וגו' ויאמר אנכי הרואה. אמר לו הקב״ה אראך שאין אתה רואה שנאמר (שם טז) כי האדם יראה לעינים וה' יראה ללבב :

פסוק יח

פס'. ואצוה אתכם. אלו דקדוקי המצוה שניתנו בקבלה כגון שחיטה וניקוי הבשר ושאר המצות שהן בקבלה בישראל. ד״א ואצוה אתכם. אלו י' הדברים שבין דיני ממונות לדיני נפשות. בסנהדרין בפרק דיני ממונות בשלשה:

פסוק יט

פס'. ונסע מחרב. בני אדם שראו נחשים ועקרבים בקשתות מושלכין לפניהם בוטחין הם שכל הכנענים יהו מושלכין לפניהם:

פסוק כ

פס'. ואמר אליכם. אמר להם לא מעצמי אני אומר לכם אלא מפי הגבורה. באתם עד הר האמורי:

פסוק כא

פס'. ראה נתן ה' אלהיך. לא מאומד ולא משמועה אלא מה שאתם רואים בעיניכם. עלה רש. מיד:

פסוק כב

פס'. ותקרבון אלי כולכם ותאמרו. בערבוביא ילדים דוחפים את הזקנים לא כענין שנאמר (דברים ה׳:כ׳) ותקרבון אלי כל ראשי שבטיכם וזקניכם ילדים היו מכבדין את הזקנים:

פסוק כג

פס'. וייטב בעיני. בעיני היה טוב ולא בעיני המקום:

פסוק כד

פס'. ויפנו ויעלו ההרה. מיכן שדרך המרגלים לעלות בהר. וכן רחב אומרת לשלוחי יהושע (יהושע ב) ההרה לכו:

פסוק כה

פס'. ויקחו בידם מפרי הארץ. ברשותם ולא בידם ממש שנאמר (בראשית כ״ד:י׳) וכל טוב אדוניו בידו:

פסוק כו

פס'. ולא אביתם לעלות. אע״פ ששיבחוה בפניכם ואמרו טובה הארץ אשר ה' אלהינו נתן לנו ומי אמרו יהושע וכלב:

פסוק כז

פס'. ותרגנו באהליכם. מלמד שהיו יושבין באהליהם ומרננים כענין שנא' (משלי י״ח:ח׳) דברי נרגן כמתלהמים. ד״א ותרגנו באהליכם. מלמד שהיו יושבין באהליהם בוכין נוטלין בניהם ואומרין להם אוי לכם דווים שגופים למחר יהו הורגין אתכם יהו שובין מכם יהו צולבין מכם. היו נוטלות בנותיהן ואומרין להן אוי להם דויות שגופות למחר יהו הורגין מהן יהו מעמידין (את ידם) בקלון. בשנאת ה' אותנו. וכי הקב״ה שונא את ישראל והא כתיב (מלאכי א) אהבתי אתכם אמר ה'. אלא הן ששונאין את המקום. משל הדיוט אומר מה דבלבך על רחמך מה דבלביה עלך. לתת אותנו ביד האמורי. כענין שנא' (יהושע ז׳:ט׳) וישמעו הכנעני וכל יושב הארץ:

פסוק כח

פס'. אנה אנחנו עולים. אמרו לו משה רבינו אלו מאחרים היינו שומעין דברים הללו לא היו מאמינים אלא עכשיו מאחינו אנו שומעין. המסו את לבבינו. שהיו גדולים בקומה. ורב. מרובין באוכלוסין. ערים. מיכן אמר רבי שמעון בן גמליאל אף הכתובים דברו לשון הבאי. גדולות ובצורות בשמים. ענקים שהיו מעונקין בגאוה כענין (תהילים ע״ג:ו׳) לכן ענקתמו גאוה:

פסוק כט

פס'. ואומר אליכם (לא תעלו ולא תלחמו). מפני מה לפי (שאין) ה' אלהיכם עמכם ההולך לפניכם. מי שעשה לכם בראשונים יעשה באחרונים:

פסוק לא

פס'. ובמדבר אשר ראית. מכח נסין שעברו האמינו להבא. אשר נשאך ה'. וכן הוא אומר (הושע י״א:ג׳) ואנכי תרגלתי לאפרים וגו', בכל הדרך אשר הלכתם. כבן שיש לו געגועין על אביו והוא מבקש תפוחים ונותן לו אגוזים ונותן לו בחמה ומוליכו בצל ומוליכו:

פסוק לב

פס'. ובדבר הזה. קשה זה מכלם שאינכם מאמינים מלמד שהיו קטני אמנה. ההולך לפניכם. בדרך זה הענן שהיה מישר להם הדרך הורג נחשים ועקרבים שנאמר לתור לכם מקום לחנותכם:

פסוק לד

פס'. וישמע ה' את קול דבריכם. זה קול הבכיה דכתיב (במדבר י״ד:א׳) ותשא כל העדה ויתנו את קולם. אם יראה איש באנשים. שמא על כלם אמר ת״ל הדור הרע הזה מקבלי לשון הרע הם לא יבואו:

פסוק לו

פס'. זולתי כלב בן יפונה. הפליג את יהושע מכלב כדי להזכיר את עצמו שנא' גם בי התאנף ה' בגללכם. יהושע בן נון העומד לפניך. עתיד משה רבינו להעלות את מתי מדבר. והוא בראשם שנאמר בגללכם. לטובתכם נשארתי עמכם במדבר כדי לבוא בראשכם לעתיד לבוא:

פסוק לח

פס'. יהושע בן נון העומד לפניך. גרם לו. לבוא שמה לפי שהיה עומד לפניך. מיכן אמרו גדולה שימושה יותר מלימודה. אותו חזק. אין מחזקין אלא למחוזקין וכן הוא אומר (דניאל ב) יהיב הכמתא לחכימין וגו':

פסוק לט

פס'. וטפכם אשר אמרתם. הם בני י' בני ט"ו ובניכם אשר לא ידעו היום טוב ורע. הם בני ה' בני ו' בני ז'. ובניכם. כלומר בניכם שהייתם אומרים עליהן לבז יהיו לא יהיו לבז כי אם יהיו לגוי גדול ועצום. ועליהם אמר שלמה (שיר השירים ד׳:ז׳) כלך יפה רעיתי ומום אין בך. המה יבאו. אלו באי הארץ. ולהם אתננה. שהם יכבשוה והם יירשוה יחלקוה לשבטים:

פסוק מ

פס'. ואתם פנו לכם. נתפניתם מארץ ישראל:

פסוק מא

פס'. ותענו ותאמרו אלי. כיון שראיתם שאין סופכם לבוא אל הארץ תשש כוחכם. ותחגרו איש את כלי מלחמתו. ותהינו. לשון הין הייתם מתקנין עצמכם לעלות ההרה כלומר הין הין:

פס'. לעלות. כשרציתי לא רציתם וכשאתם רוצים איני רוצה. ולא תנגפו. לא היה להם רצון לפני הקב״ה שיפנו ערף לפני האומות:

פסוק מג

פס'. ואדבר אליכם ולא שמעתם. הוספתם זדון על השגגה. כאשר תעשינה הדבורים. מה דבורה זו מכה ועוקצה נשאר בבשר והאיש כואב והיא מתה כך האמוריים הכו את ישראל וסופם נפלו כלם לפני בני ישראל שנאמר (עמוס ב׳:ט׳) ואנכי השמדתי את האמורי מפניכם:

פסוק מו

פס'. ותשבו בקדש ימים רבים. י״ט שנה הכל ל״ח שנה ומשם חזרו לאחוריהם ח' מסעות שהם מהר ההר עד מוסרה לכך הוא אומר (דברים י׳:ו׳) ובני ישראל נסעו מבארות בני יעקן מוסרה שהרי כתב ויסעו ממוסרה ויחנו בבני יעקן. אלא מלמד שחזרו לאחור ח' מסעות:

פרק ב

פסוק ב

פס'. ויאמר ה' אלי רב לכם סוב. רב הוא לעשו שכיבד את אביו לכם לסובב הימנו. פנו לכם צפונה. פנו לכם לבית המקדש שנאמר (תהילים מ״ח:ג׳) הר ציון ירכתי צפון קרית מלך רב:

פסוק ד

פס'. ואת העם צו לאמר. זו אזהרה לדורות הבאים אחריכם שלא יהו מתגרים בבני עשו. אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשו, עוברים אתם ולא יושבים שהפורענות עתידה לבוא. מאד. היה רבן שמעון בן גמליאל אומר ומה במקום שהם יראים ממנו אמר הקב״ה ונשמרים מאד. עכשיו שאנו מובלעים ביניהם על אחת כמה וכמה:

פסוק ה

פס'. אל תתגרו בם כי לא אתן לכם מארצם עד מדרך כף רגל. ר' מאיר אומר עד שידרוך כף רגלו של משיח שנאמר בו (במדבר כ״ד:י״ז) דרך כוכב מיעקב שנא' (עובדיה ח) וירשו הנגב את הר עשו והשפלה את פלשתים וגו' וגלות החל הזה.לבני ישראל אשר כנענים עד צרפת וגלות ירושלים אשר בספרד ירשו את ערי הנגב. ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה:

פסוק ו

פס'. אוכל תשברו מאתם. מיכן אמרו חכמים בישולי א״י אסורין בין פת בין בשר בין ביצה בין דג, וכן אמרו במסכת עבודת כוכבים. וגם מים תכרו מאתם. ומה מים שלא נשתנו על ידי האור אף כל שלא נשתנו על ידי האור. וכן אמרו ביצה צלויה אסורה ודגים קטנים שמלחם ישראל אם נאכלין בלא בישול ובלא צלייה מחמת שהן מלוחין (ויבשים) ונאכלין כמות שהם חיים וצלאן א״י מותר לישראל לאכלן שלא נעשה בהן בישול או צלייה על ידי א״י. אבל כל שצריך מעשה צלייה כגון ביצה ובשר ודג גדול שאין נאכלין כמות שהן חיים וצלאן א״י אסורין שמעשה צליית הא״י אסורה ואם היתה תחלתו ביד א״י וגמרו ביד ישראל או תחלתו ביד ישראל וגמרו ביד א״י מותר ואין אסור עד שיהא תחלתו וגמרו ביד א״י, ודגים קטנים מלוחים של א״י אסורין מפני שמלוח כמבושל דמי, אבל דגים של ישראל שמלחם ישראל וצלאן א״י בפני ישראל מותרין לפי שהן נאכלין כמות שהן וכל שנאכל כמות שהוא חי אין בו משום מעשה א״י כגון התפוחים שהשליכם א״י על הגחלים מותרין לישראל אבל כל דבר שצריך בישול ואפיה ועשאם א״י כגון ישראל שיש להם עבדים בבתיהם והעבדים לא נתגיירו ולא מלו לעולם ולא טבלו אינו גר עד שימול ויטבול ואפילו כלי תשמישו של ישראל הם הואיל ובישלם או אפאם א״י אסורין, ואם עשה בהם ישראל שום מעשה וכל הכלים של ישראל מותר, והשמן אע״פ שהתירו רבינו הקדוש הני מילי שלא בא לכלל טומאה. אבל שמן הנמכר בחנות והא״י חשודין שמערבין בו טומאה אסור. והפת דברי הכל אסורה. וחלב שחלבו א״י ואין ישראל רואהו אסור מפני שמערבין בו טומאה. והכותח הוא שעושין מן השעורין והחלב אסור. ומפני מה אמרו רבותינו האי ריפתא שגר א״י ואפה ישראל או שגר ישראל ואפה א״י מותר, הני מילי בפת שנילושה בטהרה שאין בה גיעולי א״י. אבל פת של א״י אפילו אפאה ישראל אסורה. וכן בשר של ישראל שהניחו על גבי הגחלים והפכו א״י ונצלה במהרה קרובי בישול הוא ומותר. אבל אם לקח א״י בשר מן הסל של ישראל והלך ואפאו ואפילו בפני ישראל אסר מפני שתחלתו וגמרו ביד א״י הוא ואסור. והבשר של ישראל כיון שנתעלם מעיני ישראל אסור. וישראל שהניח קדרה על גבי כירה של א״י צריך להיות יושב ומשמרה מפני חשד הא״י, אמר רב ״חב״ית אסורין בחותם אחד. ״חלב ״בשר ״יין "תכלת. ״חמ״פג מותרין בחותם אחד "חלתית "מוריס "פת ״גבינה והלכתא כרב באיסורי. ומים מגולין אסורין מפני סכנת שרצים. והלכתא הלוקח כלי תשמיש מן א״י את שלא נשתמש בהן כל עיקר מטבילן והן טהורין. ואת שנשתמש בהן על ידי האור כגון השפוד והאסכלה מלבנן ומטבילן והן טהורין. עד כמה הליבון עד שתשיר קליפתו. וההגעלה. כיצד נותן יורה קטנה לתוך יורה גדולה ומרתיחה. ויורה גדולה עושה לה שפה של טיט ומרתיחה כדי שיעלו המים על השפה של יורה כדרב עוקבא בסוף מסכת עבודת כוכבים והסכין של א״י שרוצה ישראל לאכול בה שפה ונועצה עשרה פעמים בקרקע במקום קשה ובסכין יפה שאין בה גומות. אבל לאכול בה רותח עד שילבנו באור. והלכתא מגעילן ברותחין בכלי ראשון שהוא רותח על האש ולא מאחר שהורידו שחמימותו מצוננת. נשוב לענין הפרשה:

פסוק ז

פס'. כי ה' אלהיך ברכך. ואין אתה מצטרך להם. בכל מעשה ידיך, מיכן שאין הברכה משתלחת אלא במעשה ידים. ד״א ברכך. בביזת מצרים. בכל מעשה ידיך. כנגד עבודת מצרים נתן לך ביזתם ושללם וכן על הים לקחו כל אשר למצרים תחת החומר והלבנים:

פסוק ח

פס'. ונעבר מאת אחינו בני עשו ונעבר דרך מדבר מואב. כשם שלא נתגריתי בעשו כך לא התגריתי בעמון ומואב:

פסוק יד

פס'. והימים אשר הלכנו מקדש. זה הפסוק צריך למעלה והימים אשר עברנו מקדש ברנע שלשים ושמונה שנה עד תום. וכתיב ויהי כאשר תמו למדנו שכ״ד אלף שמתו על דבר פעור לא היו מיוצאי מצרים כי כבר תמו כל אותו הדור משנת ל״ח. ומעשה פעור היה באחרון ויש הפרש בין עמון למואב. שבמואב נאמר אל תצר את מואב אבל לעשות בהם אנגוריא ולצערם מותר. אבל בעמון כתב וקרבת מול בני עמון אל תצרם ואל תתגר בם כלל הוא שאמר רב חייא בר אבא א״ר יוחנן אין הקב״ה מקפח אפילו שכר שיחה נאה. שהבכירה קראה את בנה מואב והותרו ישראל לצערם. והצעירה קראה את בנה עמון ולא הותרו ישראל לצערם כלל שנאמר אל תצורם ואל תתגר בם:

פסוק כב

פס'. והעוים היושבים בחצרים עד עזה. שעיוו את מקומם ונתנם הקב״ה לבני לוט בזכות אברהם:

פס'. כאשר עשה לבני עשו. וכן הוא אומר (בראשית ל״ו:כ׳) אלה בני שעיר החורי יושב הארץ ואומר (יהושע כ״ד:ד׳) ואתן לעשו את הר שעיר לרשת אותו:

פסוק כד

פס'. קומו סעו ועברו את נחל ארנון. היא תחלת ירושת ישראל שנאמר החל רש לרשת את ארצו:

פסוק כה

פס'. היום הזה אחל תת פחדך. מיכן אמרו כשם שעמדה חמה ליהושע כך עמדה לו למשה כתב כאן אחל וכתיב ביהושע (יהושע ג) אחל גדלך:

פסוק כו

פס'. ואשלח מלאכים ממדבר קדמות דברי שלום לאמר. השיבני אם אעבור בגבולך או לאו. דבר אחר ואשלח אמר הקב״ה בסיחון והתגר בו מלחמה והוא שלח דברי שלום. ומאין למד משה זה ממלחמת פרעה שהיתה קדומה ששלח לו הקב״ה (שמות ט׳:א׳) שלח עמי ויעבדוני ולא איבדו לפי השעה:

פסוק לג

פס'. ויתנהו ה' אלהינו [וגו'] ואת בניו. בנו כתיב בניו קרי מלמד שאדם קורא לבנו אחד בני כאדם שיש לו בנים הרבה ודומה לו (בראשית מט) ובני דן חושים. (דברי הימים א ב׳:ח׳) ובני איתן עזריה:

פסוק לה

פס'. רק הבהמה ושלל הערים בזונו לנו. מלשון בזזנו ז' מתחלף בוי״ו:

פרק ג

פסוק ב

פס'. ויאמר ה' אלי אל תירא אותו. מיכן אמרו עוג מלך הבשן משה הרגו:

פסוק ד

פס'. ונלכד את כל עריו. כל חבל ארגוב הם פלטין שלו:

פסוק ט

פס'. צידונים יקראו לחרמון שריון. וכתיב (דברים ד׳:מ״ח) עד הר שיאון הוא חרמון. מלמד שהיו ארבעה מלכים מתכתשין עליו זה יאמר על שמי יקרא וזה יאמר על שמי יקרא. ללמדך שארק ישראל היתה חביבה על האומות ביותר:

פסוק יא

פס'. כי רק עוג מלך הבשן. ערש ברזל מרוב עוצם גבורתו. ולמה הכתוב מספר שבחו להודיע לכל שבח גבורתו של משה רבינו. וכן הכתוב מודיע כח גבורתו של גלית להגיד כח גבורתו של דוד. הלה היא. ה״י תחת אל״ף משמש ולמה כתיב בה״א להודיעך כי חצי שבחו לא סיפר שאין מספרין בכבוד הרשע כל כך. וכן הוא אומר (שמואל א' י״ז) וחץ חניתו ועץ חניתו קרי. ואמרו רבותינו ז״ל חצי שבחו אין כתוב כאן וכן הלה היא ה״א במקום אל״ף. באמת איש, באמת המלך אמה וטפח ההוא יקרא ארק רפאים:

פסוק יז

פס'. והערבה והירדן וגבול. היא ארק הגבלים. מכנרת. היא גינוסר. תחת אשדות הפסגה. היא מקום מורדת הגבעות. הפסגה, לשון (תהלים מח) פסגו ארמנותיה, כלומר הגביהו:

פסוק יח

פס'. ואצו אתכם. אלו בני גד ובני ראובן:

פסוק יט

פס'. רק נשיכם וטפכם. לא כשהקדמתם צאנכם לטפכם שנא' (במדבר ל״ב:ט״ז) גדרות צאן נבנה למקנינו פה וערים לטפנו. אלא נשיכם וטפכם עיקר ומקניכם טפל:

פסוק כ

פס'. עד אשר יניח ה'. מיכן שאין מנוחה לגר שהוא הולך ממקום למקום:

פסוק כא

פס'. ואת יהושע צויתי. אין צוואה אלא זירוז. לא תיראום. אע״פ שהן רבים ממלכי האמורי. כי ה' אלהיכם הוא הנלחם לכם. תחתיכם. ד״א ה' אלהיכם הוא הנלחם לכם. כענין שנאמר ביהושע (יהושע י׳:י״ד) ולא היה ביום ההוא לפניו ואחריו לשמוע ה' בקול איש כי ה' נלחם לישראל. אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלהיו:

פסוק כג

כתוב הכל כאשר לכל מקרה אחד לצדיק ולרשע לטוב ולטהור ולטמא ולזובח ולאשר איננו זובח כטוב כחוטא כנשבע כאשר שבועה ירא (קהלת ט׳:ב׳):

לפי שצפה קהלת ברוח הקודש וראה שאין שכר המצות בעולם הזה אמר הכל כאשר לכל. כלומר כל העולם הזה הולך הכל דור אחר דור כאשר ניהג משנברא העולם עד עכשיו. וכן הוא אומר (שם א) אין כל חדש תחת השמש. מקרה אחד ענין אחד לצדיק ולרשע. אין לנו צדיק יותר ממשה רבינו והוא סיפר בשבח ארץ ישראל שנאמר (דברים ח׳:ז׳) כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה. והיה מתחנן לפני הקב״ה שיכנס לארץ ישראל ואמר לו כי לא תעבור את הירדן הזה. ולרשע אלו מרגלים שהוציא דבת הארץ ונגזר עליהן גזירה שלא ליכנס לארץ ישראל. אמר קהלת זה לכל הדורות שלא יתמהו כל באי העולם לומר מפני מה יש צדיק אובד בצדקו ויש רשע מאריך ברעתו. והוא שאמרו חכמים ז״ל חיי וברי ומזוני לא בזכותא תליא מלתא ואלו הן חמש מדות שנאמרו בפסוק זה צדיק וטוב וטהור וזובח אשר שבועה ירא כנגד ה' מדות רשע טמא איננו זובח חוטא נשבע כנגד ה' הרגשות שבאדם. שמיעת האוזן ראיית העין ודיבור והילוך ומישוש ידים. ואומר טוב טוב שתי פעמים מלמד שכל הפסוק נדרש על משה רבינו שנקרא טוב שנאמר (שמות ב׳:ב׳) ותרא אותו כי טוב הוא:

ואתחנן. מה ראה משה רבינו לפתוח בלשון תחנה. לפי שאמר לו הקב״ה (שם לג) וחנותי את אשר אחון אמר לפניו רבש״ע אתה חונן את שאינו ראוי כל שכן את הראוי. תניא ר' אליעזר אומר שואל אדם צרכיו ואח״כ יתפלל שנאמר (תהילים ק״ב:א׳) תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו. ואין שיחה אלא תפלה שנאמר (בראשית כ״ד:ס״ג) ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב. ר' יהושע אומר יתפלל אדם ואח״כ ישאל צרכיו שנאמר (תהילים קמ״ב:ג׳) אשפוך לפניו שיחי צרתי לפניו אגיד. דרש ר' שמלאי לעולם יסדיר אדם שבחו של הקב״ה ואח״כ יתפלל. מנא לן ממשה רבינו דכתיב ה' אלהים אתה החלות להראות את עבדך את גדלך וגו'. וכתיב בתריה אעברה נא ואראה. והאידנא עבדינן כר' יהושע דילפינן ממשה. וחכמים אומרים שואל אדם צרכיו בשומע תפלה. ואם רצה לומר בסוף כל ברכה וברכה מעין כל ברבה וברכה אומר. ומצאנו בדניאל שכתוב בו (דניאל ו׳:י״א) וזימנין תלתא ביומא הוא ברך על ברכוהי וגו' ובעא בעותה. וכן אמר בדוד (תהילים נ״ה:י״ח) ערב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה וישמע קולי. ואמרו רבותינו ז״ל אברהם תיקן תפלת שחרית שנאמר (בראשית י״ט:כ״ז) וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם את פני ה'. יצחק תיקן תפלת המנחה שנאמר (שם כד) ויצא יצחק לשוח בשדה. יעקב תיקן תפלת ערבית שנאמר (שם כח) ויפגע במקום וילן שם. שבעה שמות לתפלה. תהלה. שועה. שיחה. פגיעה. עמידה. רנה. בקשה, וחכמי ישראל אמרו מצאנו בתפלת חנה מעין י״ח (ש״א ב) רמה קרני. מגן אברהם. ממית ומחיה. מחיה המתים. אין קדוש כה'. האל הקדוש. כי אל דעות ה', חונן הדעת, ונכשלים אזרו חיל. הרוצה בתשובה. מוריד שאול ויעל. מרבה לסלוח. כי שמחתי בישועתיך. גואל ישראל. מקים מעפר דל. רופא חולי עמו ישראל. שבעים בלחם נשכרו. מברך השנים. רגלי חסידיו ישמור, מקבץ נדחי עמו ישראל. ידין אפסי ארץ. אוהב צדקה ומשפט. ורשעים בחשך ידמו. מכניע זדים. קשת גבורים חתים. מבטח לצדיקים. וירם קרן משיחו. בונה ירושלים. אין צור כאלהינו. שומע תפלה, אל תרבו תדברו גבוהה גבוהה יצא עתק מפיכם. זו הודאה. ויתן עוז למלכו. זה שים שלום. א״ר אלעזר גדולה תפלה מכל מעשים טובים שאין לך גדול במעשים טובים כמשה רבינו ואע״פ כך לא נענה אלא בתפלה, ותקנו רבותינו ז״ל שמונה עשרה ברכות כנגד י״ח הזכרות שבקריאת שמע. וי״ח הזכרות שבמזמור הבו לה' בני אלים כדמפורש במס' מגילה. א״ר שמואל בר נחמני כנגד י״ח הזכרות שבהבו לה'. רבי יוסי אומר כנגד י״ח אזכרות שבקריאת שמע. רבי תנחום אמר ר' יהושע בן לוי כנגד י״ח חליות שבשדרה שהמתפלל צריך שיכרע עד שיתפקקו כל חליות שבשדרה, עולא אמר עד שיראה איסר כנגד לבו. והמתפלל צריך שיעמוד ביראה באימה ברתת ובזיע. ואפילו המלך שואל בשלומו לא ישיבנו. ואפילו נחש כרוך על עקיבו לא יפסיק. ואין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד האש. אמר רבי אלעזר ראיה לדבר (שמואל א א׳:י׳) והיא מרת נפש וגו'. והמתפלל צריך שיכוין את לבו שנא' (תהילים י׳:י״ז) תכין לבם תקשיב אזנך. ואסור לאדם לעשות חפציו קודם שיתפלל שנאמר (שם פה) צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו. אמר רבי אלעזר לעולם יקדים אדם תפלה לצרה שנאמר (איוב ל״ו:י״ט) היערוך שועך לא בצר וגו'. וכשהוא כורע כורע בברוך. וכשהוא זוקף זוקף בשם. וצריך לאדם שתהא תפלתו בלשון תחנונים שלא תהא עליו כמשוי. והמתפלל צריך שיתן עיניו למטה ולבו למעלה. ושנינו בבחירתא שהיא מסכת עדיות על תמיד של שחר שקרב בארבע שעות. ואם לא התפלל עד ארבע שעות מתפלל כל היום אבל אין לו שכר תפלה בעונתה. ושאר סדרי התפלה הנם במסכת ברכות. והלכתא טעה באמצעיות חוזר למקום שטעה שהלכה כרב (אשי). והלכתא המתפלל ושמע צבור שעונין אמן יהא שמיה רבא מברך אינו עונה עמהן שאין דרך עבדי המלך ליכנס מעבודה לעבודה. אבל ישתוק מתפלתו עד שהעם עונין. ומתוך שהוא שומע כאלו הוא עונה שדברי הכל שהשומע כעונה:

פס'. ואתחנן, כיון שראה משה שנפלו סיחון ועוג בידו אמר הנה זמן שאבקש מלפני הקב״ה שאכנס לארץ. לאמר. השיבני על כך אם אכנס לארץ ואם לאו. דע כי בהרבה ענינים נקראת תפלה וכלם אפשר בגבוה ובהדיוט כמו תחנה ובקשה, שהאדם מתחנן ומבקש מחבירו אבל לשון תפלה אי אפשר אלא בבורא:

פסוק כד

פס'. ה' אלהים. כל מקום שנאמר ה' זו מדת רחמים כענין (שמות ל״ד:ו׳) ה' ה' אל רחום וחנון, אלהים זו מדת הדין כענין (שם ל) אלהים לא תקלל. אתה החלות. כיון שבאו אל מעברות ארנון אמר שמא ניתן לי רשות ליכנס לארץ לפיכך אמר ה' אלהים אתה החלות להראות. ד״א אתה החלות. התחלת אלו שני המלכים להפילם מה שלא התחננתי לפניך כל שכן מה שאני מתחנן. ד״א אתה החלות אתה פתחת לי פתח שאעמוד בתפלה על בניך בשעה שעשו את העגל שנאמר (דברים ט) הרף ממני וגו'. את עבדך. אברהם קרא עצמו עבד שנאמר (בראשית י״ח:ג׳) אל נא תעבור מעל עבדך. והקב״ה קרא עבד דכתיב (בראשית כ״ו:כ״ד) בעבור אברהם עבדי. יעקב קרא עצמו עבד שנא' (שם לב) אשר עשית את עבדך. והקב״ה קראו עבד שנא' (ישעיהו מ״א:ח׳) ואתה ישראל עבדי וגו'. משה קרא עצמו עבד שנאמר להראות את עבדך והקב״ה קראו עבד שנאמר (במדבר י״ב:ז׳) לא כן עבדי משה. דוד קרא עצמו עבד שנאמר (תהלים קטו) אני עבדך בן אמתך והקב״ה קראו עבד שנאמר (יחזקאל ל״ז:כ״ה) ודוד עבדי נשיא להם לעולם. ישעיה קרא עצמו עבד שנא' (ישעיהו מ״ט:ה׳) יוצרי מבטן לעבד לו. והקב״ה קראו עבד שנאמר (שם כ) כאשר הלך עבדי ישעיהו. שמואל קרא עצמו עבד שנאמר (שמואל א ג׳:י׳) דבר כי שומע עבדך. אבל לא נקרא עבד. שלמה קרא עצמו עבד שנא' (מ״א ג) ונתתה לעבדך לב שומע אבל לא נקרא עבד. איוב לא קרא עצמו עבד והקב״ה קראו עבד שנאמר (איוב ב׳:ג׳) השמת לבך על עבדי איוב. יהושע לא קרא עצמו עבד והקב״ה קראו עבד שנא' (יהושע כ״ד:כ״ט) וימת יהושע בן נון עבד ה'. כלב לא קרא עצמו עבד הקב״ה קראו עבד שנא' (במדבר יד) ועבדי כלב. אליקים לא קרא עצמו עבד והקב״ה קראו עבד שנאמר (ישעיהו כ״ב:כ׳) וקראתי לעבדי לאליקים. זרובבל לא קרא עצמו עבד והקב''ה קראו עבד שנא' (חגי ב׳:כ״ג) אקחך זרובבל בן שאלתיאל עבדי. דניאל לא קרא עצמו עבד והקב״ה קראו עבד שנאמר (דניאל ו׳:כ״א) דניאל עבדי די אלהא חייא. חנניה מישאל ועזריה לא קראו עצמם עבדים והקב״ה קראם עבדים שנא' (עמוס ג׳:ז׳) כי לא יעשה ה' אלהים דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים. את גדלך. זו גילוי השכינה. ואת ידך החזקה אלו עשר המכות שהביא הקב״ה על המצרים במצרים. אשר מי אל בשמים ובארץ. מחול לי שאין מי יאמר לך מה תעשה. אשר יעשה כמעשיך. במצרים. וכגבורתיך. על הירדן. ד״א ה' אלהים אתה החלות. אתה אדון לכל באי העולם בדין בראת את עולמך. אתה החלות השבועה שכתבת בתורתך, (שמות כ״ב:י״ט) זובח לאלהים יחרם ובניך עבדו עבודת כוכבים ובקשתי רחמים מלפניך. וסלחת להם כשם ששמעת לי בשביל בניך, שמע נא בשביל עצמי. את גדלך. זו מדת טובך שנאמר (במדבר י״ד:י״ז) ועתה יגדל נא כח ה'. את ידך. ימינך פשוטה לקבל שבים. החזקה. שאתה כובש כעסך ומתמלא רחמים שנאמר (מיכה י) מי אל כמוך נושא עון וגו'. אשר מי אל בשמים ובארץ. מדת בשר ודם אם גזר גזירה בוש לחזור בו מפני היושבים לפניו אבל אתה מי יכול לעכב על ידך. וכן הוא אומר (איוב כ״ג:י״ב-י״ג) והוא באחד ומי ישיבנו ונפשו אותה ויעש. אשר יעשה כמעשיך. במצרים. וכגבורותיך על הים:

פסוק כה

פס'. אעברה נא ואראה. למה היה מבקש מלפני הקב״ה לעבור הירדן והלא כבר אמר לו (במדבר כ׳:י״ב) לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ וגו'. וכבר ראה את אהרן מת בהר ההר אלא כדי לחבב את הארץ בפני בני ישראל. ד״א אמר משה הרבה מצות נצטוו ישראל והן תלויין בביאת הארץ לפיכך היה מתאוה לעבור כדי שיתקיימו על ידו. ד״א אמר משה רבינו אפילו חרב חדה על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים כשם שמחל לישראל שמא כך ימחול לי. ד״א אעברה נא. אין נא אלא לשון בקשה. ואראה את הארץ הטובה, אמר רבי יהודה מיכן שארץ בני גד ובני ראובן לא נקראת טובה. ההר הטוב הזה. זה ירושלים. והלבנון. זה בית המקדש שנא' (ישעיהו י׳:ל״ד) והלבנון באדיר יפול. ההר הטוב. הכל קראו אותו הר שנאמר (כראשית כב) בהר ה' יראה. (תהילים כ״ד:ג׳) מי יעלה בהר ה'. (ישעיהו ב׳:ב׳) לכו ונעלה אל הר ה'. (שם) נכון יהיה הר בית ה'. והלבנון, זה בהמ״ק. שנא' (ירמיהו כ״ב:ו׳) גלעד אתה לי ראש הלבנון. למה נקרא שמו לבנון שמלבין עונותיהן של ישראל. כענין (ישעיה א) כשלג ילבינו:

פסוק כו

פס'. ויתעבר ה' בי. ר' אליעזר אומר נתמלא עלי חמה כאשה עוברה, למענכם בשבילכם. ולא שמע אלי. לא קיבל תפלתי. ד״א ויתעבר. על הנסיון של קדש ברנע שנאמר (במדבר כ׳:ח׳) ודברתם אל הסלע. ולא שמע אלי. רב לך. רב שכרך לעתיד לבא, (תהילים ל״א:כ׳) מה רב טוב אשר צפנת ליראיך. ד״א רב לך. הואיל ואין רבך מודה לך אל תוסף דבר אלי. ד״א ממך ילמדו דייני ישראל ומה אם אתה שלא אמרת להם אלא שמעו נא המורים נגזרה עליך גזירה. דיינין המענין את הדין והמעוותין את הדין עאכ״ו, ד״א ויתעבר ה' בי למענכם. אתם גרמתם. וכה״א (תהילים ק״ו:ל״ב) ויקציפו על מי מריבה וירע למשה בעבורם. ויאמר ה' אלי רב לך. הרבה יגעת הרבה עמלת לך ותנוח. ד״א רב לך, אמר משה אכנס בה כהדיוט. אמר לו הקב״ה רב לך מעלין בקדש ולא מורידין, אכנס בה דרך אויר או דרך מחילות אמר לו (דברים ל״ב:נ״ב) ושמה לא תבוא. כי לא תעבור את הירדן הזה. אפילו עצמותיך.

פסוק כז

פס'. עלה ראש הפסגה. ראש הרמה, וכן הוא אומר (תהלים מח) פסגו ארמנותיה. ושא עיניך ימה וצפונה, מלמד שהראה לו הקב״ה את הרחוק כקרוב ואת שאינו גלוי כגלוי, רבי אליעזר אומר ניתן כח בעינים של משה וראה מסוף העולם ועד סופו:

פסוק כח

פס'. וצו את יהושע. צוהו על דברי קבלה. רבי נתן אומר צוהו על הגבעונים. ד״א צוהו על הטרחות ועל הריבות, כי הוא יעבור. מגיד שאין מעמידין פרנסים לדור אלא נותנין עצמם עליהם. והוא ינחיל אותם. מגיד שאין יהושע נפטר מן העולם עד שמנחיל את ישראל. את הארץ אשר תראה. מגיד שהראה לו הקב״ה למשה מה שלא הילך יהושע כל ימיו ברגליו, ד״א וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו כי הוא יעבור לפני העם הזה. אם עובר לפניהם עוברין ואם לאו אין עוברין, וכן הוא אומר ביהושע (יהושע י) קום לך למה זה אתה נופל על פניך. אמר לו הקב״ה ליהושע לא כך אמרתי למשה רבך כי הוא יעבור לפני העם הזה ואתה שלחת אותם והלכת אחריהם:

פסוק כט

פס'. ונשב בגיא מול בית פעור. אמר להם מי גרם לנו שנשב בגיא מעשים רעים שעשינו בפעור. ד״א ונשב בגיא מול בית פעור, אמר להם ראו מה ביניכם לביני אתם הכעסתם כמה פעמים וזה האחרון עון פעור ואעפ״כ אתם עוברים. ואני בדבר אחד איני עובר. ד״א ונשב בגיא. כיון שלא היה עתיד שאעבור ישבנו אני ואתם בגיא עד שהגיע זמן ימיו של משה רבינו ואמר להם ונשב גם אתם נתעכבתם בשבילי עד כי מלאו ימי. אמר רבי יהודה בר אבא בג' מקומות עברו ישראל עבירה חמורה והקב״ה מחזירם בתשובה. (שמות י״ז:ז׳) ויקרא שם המקום מסה ומריבה. וכתיב (בתריה) (שם טו) ויאמר אם שמוע תשמע בקול ה' אלהיך. השני (דברים ט׳:כ״ב) ובתבערה ובמסה ובקברות התאוה מקציפים הייתם את ה'. וכתיב בתריה (שם י) ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלהיך. והשלישי זו שנאמר ונשב בגיא מול בית פעור:

פרק ד

פסוק א

פס'. ועתה ישראל שמע אל החוקים ואל המשפטים (אין אתם מחרישים) התקינו עצמכם לעבור שכבר מחל לכם הראשונות, שמע אל החוקים ואל המשפטים:

פסוק ב

פס'. לא תוסיפו על הדבר. ולא תגרעו. מה גורע שמחלל מצוה אף מוסיף שמחלל מצוה כגון שעשה ירבעם בן נבט בחדש שבדא מלבו:

פסוק ג

פס'. עיניכם הרואות. לא מאומד ולא משמועה אני אומר אלא מה שראו עיניכם:

פסוק ד

פס'. ואתם הדבקים בה' אלהיכם. דבקים ממש. כמו (ירמיה יא) כאשר ידבק האזור על מתני איש:

פסוק ה

פס'. ראה למדתי אתכם. אין ראה אלא הבן. וכן הוא אומר (קהלת א׳:ט״ז) ולבי ראה הרבה חכמה ודעת. כאשר צוני ה' אלהי. מה אני בחנם אף אתם בחנם. לעשות כן בקרב הארץ. מלמד שאין התורה כולה מתקיימת אלא בארץ:

פסוק ו

פס'. ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים, לעין לא נאמר אלא לעיני. מלמד שכל מצוה שישראל עושין באות וטורפות להן לכנענים על פניהן:

פסוק ח

פס'. כי מי גוי גדול. גדול באותות שהרי כבר נאמר (דכרים ז) כי אתם המעט. אשר לו אלהים קרובים אליו. כל מקום שפקרו המינים תשובתן בצידן. כה' אלהיגו בכל קראנו אליו:

תוכן העניינים

מדרש לקח טוב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה