פרשת תבא · קכט
(שם יט) קנא בכל המקרא ארבעה תרין מלאין ותרין חסרין ויאמר יהושע אל העם לא תוכלו לעבד את יי כי אלקים קדשים הוא מלמד שהקדוש ברוך הוא מקנא כשאומות העולם עובדין עבודה זרה ומה על אומות העולם נוקם על ישראל לא כל שכן שהוא מקנא על ישראל יותר מעל אומות העולם:
אל קנוא ונוקם (נחום א ב) מלא ולמה [שלא תאמר אין הקדוש ברוך הוא מקנא אלא] לבינונים [ולרשעים] לאו אלא ביותר לצדיקים וחסידים שאם [עבר] דבר אחד קל הוא גובה ממנו בעולם הזה כדי שיהא נקי לעולם הבא וכן את מוצא במשה רבנו שעל מי מריבה נגזר עליו שלא יכנס לארץ ישראל וכן הוא אומר (תהלים נ ג) וסביביו נשערה מאד דקדק עם הצדיקים כחוט השערה:
ואלו הן תרין חסירין והן של בשר ודם ויאמר קנא קנאתי ליי אלקי צבאות (מלכים א יט יד) ראו מה בין קנאת הקדוש ברוך הוא [לקנאת בשר ודם הקדוש ברוך הוא] מקנא על מכעיסיו ועוברי רצונו כענין שנאמר (שמות כ ה) כי אנכי יי אלקיך אל קנא אבל אליהו לא נתקנא על שעבדו עבודה זרה אלא נתקנא על עצמו שבקשו להרגו וכן הוא אומר קנא קנאתי ליי אלקי צבאות אמר לו הקדוש ברוך הוא למה אמרת לי כי עזבו בריתך אמר לו מזבחיך הרסו (שם) אמר לו שמא מזבחותיך אמר לו ואת נביאיך הרגו בחרב (שם) אמר לו שמא נביאך אמר לו ואותר אני לבדי ויבקשו את נפשי לקחתה (שם) אמר לו על עצמך אתה מקנא ואין לך גדול מאליהו ולא נתקנא אלא על עצמו לכך הן תרין חסרין: