מדרש זוטא קהלת פרשה יב
[א] וזכור את בוראיך בימי בחורותיך עד (שלא) [אשר לא] יבואו ימי הרעה. אלו ימי הזקנה:
והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ. אלו ימות המשיח שאין בהם לא זכות ולא חובה:
[ב] עד אשר לא תחשך השמש והאור. זה פדחת והחוטם:
והירח. זו נשמה:
והכוכבים אלו הלסתות:
ושבו העבים אחר הגשם. זה מאור עיניו של אדם שהולך אחר הבכי:
[ג] ביום שיזועו שומרי הבית אלו הכסלים [והצלעות:
והתעותו אנשי החיל. אלו שוקיים]:
ובטלו הטוחנות כי מעטו. אלו השיניים. וחשכו הרואות בארובות. אלו עינים:
[ד] וסגרו דלתים בשוק. אלו נקבים של אדם:
בשפל קול הטחנה. בשביל קורקבן שאינו טוחן:
ויקום לקול הצפור. שאפילו צפור דרור מנערתו משנתו:
וישחו כל בנות השיר. אלו שירים ושירות דומות עליו כשיחה:
[ה] גם מגבוה ייראו. שאפילו גבשושית קטנה דומה עליו כהרי הרים:
וחתחתים בדרך בשעה שהוא הולך בדרך נעשה לו לבו תווהים תווהים:
וינאץ השקד. זו קליבוסת:
ויסתבל החגב. אלו ענבות:
ותפר האביונה. זו חמדה:
כי הולך האדם אל בית עולמו. אמר ר' יצחק מלמד שכל צדיק וצדיק עושין לו מדור לפי כבודו. (אמר) [ואמר] רבי יצחק [מאי דכתיב] כי הילדות והשחרות הבל (קהלת י"א י'). דברים שאדם עושה בילדותו משחירין פניו לעת זקנותו:
ד"א וזכור את בוראיך בימי בחורותיך. אמר להם הנביא לישראל זכרו בוראיכם עד שבחורותיכם קיימת עד שברית כהונה קיימת שכתוב בו ובחור אותו מכל שבטי ישראל (להיות) לי לכהן (ש"א ב' כ"ח). עד שברית לויה קיימת שכתוב בו כי בו בחר ה' אלקיך מכל שבטיך (דברים י"ח ה'). ועד שברית דוד קיימת שכתוב בו. ויבחר בדוד עבדו (תהלים ע"ח ע'). עד שברית ירושלים קיימת דכתיב ביה העיר אשר בחרת (עד עולם) [בה] (מ"א י"א ל"ב). עד שברית בית המקדש קיימת דכתיב ביה והקדשתי את הבית הזה (דה"ב ז' ט"ז). עד שאתם קיימת דכתיב ביה (כי) בך בחר ה' אלקיך להיות לו לעם סגולה מכל העמים (דברים ז' ו'):
עד (שלא) [אשר לא [יבואו ימי הרעה. אלו ימי (הגאולה) [הגלות]:
והגיעו שנים וגו'. לא טובה ולא רעה:
עד (שלא) [אשר לא] תחשך השמש. זה מלכות בית דוד שכתוב בו וכסאו כשמש נגדי (תהלים פ"ט ל"ז):
והאור. זו תורה שכתוב בה כי נר מצוה ותורה אור (משלי ו' כ"ג). והירח. זו סנהדרין. דתניא סנהדרין יושבת כחצי גורן עגולה:
והכוכבים. אלו הרבנים. דכתיב מצדיקי הרבים ככוכבים:
ושבו העבים אחר הגשם. אתה מוצא כל אותן נבואות הקשות שנתנבא עליהם ירמיה לא באו עליהם אלא לאחר חורבן הבית:
ביום שיזועו שומרי הבית. אלו משמרות כהונה ולויה:
והתעותו אנשי החיל. אלו הכהנים. אמר ר' אבא בר כהנא עשרים ושנים [אלף] לוים הניף אהרן ביום אחד שנאמר והניף אהרן את הלוים תנופה לפני ה' (במדבר ח' י"א). אמר ר' חנינא המוראה הזה דבר קל הוא והיה הכהן זורקה על [הכבש] שלשים ושתים אמה לאחורי ידיו:
ובטלו הטוחנות. אלו משניות גדולות כגון משנתו של ר' עקיבא ושל ר' חייא [ור' הושעיא] ושל בר קפרא:
כי מעטו. זה תלמוד בבלי שבלול הכל בהם:
וחשכו הרואות בארובות. אתה מוצא בשעה שגלו ישראל בין האומות לא היה אחד מהם יכול לסבול את תלמודו:
וסגרו דלתים בשוק. אלו [דלתות] נחושתא בר אלנתן שהיו פתוחין לרווחה:
בשפל קול הטחנה. על ידי שלא נתעסקו בדברי תורה. אמר ר' שמואל בר נחמני למה נמשלו דברי תורה כטוחנות רחיים מה רחיים זו אינה בטילה לא ביום ולא בלילה. כך דברי תורה אינם בטלים לא ביום ולא בלילה שנאמר והגית בה יומם ולילה (יהושע א' ח'):
ויקום לקול הצפור. זה נבוכדנצר הרשע. אמר ר' לוי י"ח שנה היתה בת קול יוצאת ומכרזת בפלטין של נבוכדנצר ואומרת עבדא בישא זיל ואחריב ביתא דמרך דבניי מרדין ולא שמעין ליה:
וישחו כל בנות השיר. שעלה וביטל את השיר מבית המקדש דכתיב בשיר לא ישתו יין (ישעיה כ"ד ט'):
גם מגבוה ייראו. מגובהו של עולם נתיירא. אמר לא בעי אלא מצמצמה יתי למיעביד בי כמה דעבד לסנחרב:
וחתחתים בדרך. ר' אבא בר כהנא ור' לוי חד אמר חתיתה של דרך נפלה עליו ור' לוי אמר התחיל (מסכים חכם) [מתוואה תוואים] בדרך. כי עמד מלך בבל (על) [אל] אם הדרך (יחזקאל כ"א כ"ו). על (אמם דבעליא) [אמא דבצליא]:
בראש שני הדרכים (שם שם). [שהיא מתווכת בין שני הדרכים] אחת הולכת למדבר ואחת הולכת לירושלים לקסום קסם (שם שם). התחיל לקסם קסמים:
קלקל בחיצים (שם שם). התחיל מקלקל בחיצים לשמה של רומי ולא עלתה לשמה של אלכסנדריא של מצרים ולא עלתה לשמה של ירושלים ועלתה זרע ערוגות ונטע נטיעות לשמה של רומי (ולא עלתה) [ולא צמחו] לשמה של אלכסנדריא של מצרים ולא צמחו לשמה של ירושלים וצמחו. הדליק נרות ופנסים לשמה של רומי ולא היו מאירין לשמה של אלכסנדריא של מצרים ולא היו מאירין לשמה של ירושלים והיו מאירין:
וינאץ השקד. זו נבואתו של ירמיה שנאמר מקל שקד אני רואה (ירמיה א' י"א):
אמר ר' אלעזר סימני של שקד משעה שהוא מציץ עד שעה שהוא גומר את פירותיו עשרים ואחד יום. [כך מי"ז בתמוז עד ט"ב עשרים ואחד יום]:
ויסתבל החגב. זה צלמו של נבוכדנצר כמה שנאמר נבוכדנצר מלכא עבד צלם דדהבא רומיה אמין שיתין פותייה אמין. (שיתין) [שית] (דניאל ב' א'):
אמר ר' יוחנן משכחת אמרין כל דרומייה [אמין] שיתין ופותייה (שיתין) [שית מי יכיל קאים] אם אין בעוביו שליש אינו יכול לעמוד. ואת אמרת אוקמיה בבקעת דורא. א"ר בקנה היו מעמידין אותו והוא נופל מעמידין אותו והוא נופל. עד היכן ר' חגי בשם ר' יצחק עד שהביאו כל כספה וזהבה של ירושלים ושפכו דימוס על רגליו לקיים מה שנאמר כספם בחוצות ישליכו וזהבם לנדה יהיה (יחזקאל ז' י"ט):
ותפר האביונה. זה זכות אבות:
כי הולך האדם אל בית עולמו. מבבל היו ולבבל חזרו:
וסבבו בשוק הסופדים. זה גלותו של יכניה אתה מוצא בשעה שירד נבוכדנצר מירושלים וגלותו של צדקיהו בידו יצאה גלותו של יכניה לקראתו והיו מכוסין שחורים מבפנים ומלובשים לבנים מבחוץ והיו מקלסין לפני נבוכדנצר (נקיטין וורדאן) [נקטה ברבריה] והוו שאלין ואמרין להון מה עביד באבא מה עביד באמא מה עביד בברי ואמרין להון אשר למות למות ואשר לחרב לחרב וגו' (ירמיה ט"ו ב') ופארכם על ראשיכם וגו' (יחזקאל כ"ד כ"ג):
[ו] עד אשר לא ירתק חבל הכסף. זו שלשלת יוחסין:
ותרוץ גלת הזהב. אלו דברי תורה שכתוב הנחמדים מזהב ומפז רב (תהלים י"ט י"א):
ותשבר כד על המבוע. [תרין אמוראין] חד אמר כדו של ברוך על (כדו) [מבועו] של ירמיה וחד אמר כדו של ירמיה על (כדו) [מבועו] של ברוך שנאמר מפיו יקרא אלי כל הדברים האלה וגו' (ירמיה ל"ו י"ח):
ונרוץ הגלגל אל הבור. זו בבל שהיא זוטא של עולם. אמר ר' יוחנן האומר לצולה חרבי (ישעיה מ"ד כ"ז) זו בבל ולמה נקרא שמה צולה ששם צללו מתי דור המבול דכתיב גם לבבל נפלו חללי כל הארץ (ירמיה נ"א מ"ט). א"ר שמעון בן לקיש כתיב וימצאו בקעה בארץ שנער (בראשית י"א ב') [למה נקראת שמה שנער] שהם מנוערין מכל [המצות מצות] תרומות ומעשרות:
ד"א שנער שהן מתים בתשנק בלא נר ובלא מרחץ:
ד"א שנער שהעמידה שונא וער להקדוש ברוך הוא זה נבוכדנצר:
ד"א שנער [עיר] ששריה נערים הם ומבעטים בתורה:
[ו] וישוב העפר אל הארץ כשהיה. מבבל היה ולבבל חזרו:
והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה. זה רוח הקדש כיון שנסתלקה רוח הקדש גלו. לכן הזהרו ועשו טובה והקב"ה יעזור לכם ויתן לכם חיים טובים בעולם הזה וגן עדן לעולם הבא וכן יהיה. אמן אמן. אמן:
סליק מדרש קהלת