מדרש זוטא קהלת פרשה ט
[א] [כי את כל זה וגו'. הכל כאשר לכל מקרה אחד לצדיק ולרשע. ר' שמעון בר אבא פתח הכל כאשר לכל מקרה אחד לצדיק ולרשע לצדיק זה נח שנאמר איש צדיק תמים היה (בראשית ו' ט') אמרו כשיצא מן התבה הכישו ארי ושברו והיה צולע. ולרשע זה פרעה אמרו כשבא פרעה לישב על כסא שלמה ולא היה יודע מנגנון שלו והכישו ארי ושברו והיה צולע] זה מת צולע וזה מת צולע:
לטוב. זה משה:
ולטהור. זה אהרן [שהיה עסוק בטהרתן של ישראל]:
ולטמא. אלו מרגלים. אלו אמרו גנאי של ארץ ישראל. ואלו אמרו שבחה של ארץ ישראל אלו לא נכנסו לארץ ואלו לא נכנסו לארץ:
לזובח. זה יאשיהו. שנאמר ויזבח יאשיהו (דה"ב י"ח ב'). ולאשר איננו זובח זה אחאב שביטל הקרבנות מעל גבי המזבח הדא הוא דכתיב ויזבח לו אחאב צאן ובקר. (לא זבח ולא קרבנות) [לו זבח ולא לקרבנות זבח]. זה מת בחיצים וזה מת בחיצים:
כטוב. זה דוד שנאמר וישלח ויביאהו וגו' וטוב רואי (ש"א ט"ז י"ב). מהו וטוב רואי אמר ר' יצחק טוב רואי בהלכה כל הרואה אותו היה נזכר לתלמודו:
כחוטא. זה נבוכדנצר. זה בנה בית המקדש ומלך ארבעים שנה וזה החריבו ומלך ארבעים שנה. הנשבע זה צדקיהו שנאמר וגם במלך נבוכדנצר מרד אשר השביעו באלקים (דה"ב ל"ו י"ג):
כאשר שבועה ירא. זה שמשון שנאמר ויאמר (אליהם) [להם] שמשון השבעו לי וגו' (שופטים ט"ו י"ב). זה מת בניקור שינים וזה מת בניקור עינים הרי מקרה אחד לכלם:
[ד] כי מי אשר יבחר אל כל החיים יש בטחון. א"ר חנינא יבחר כתיב אפילו אותן שפשטו ידיהן בזבול עליהם אומר כצאן וגו' [וצורם לבלות שאול מזבול לו] (תהלים מ"ח ט"ז). לרחקן אי אפשר שכבר עשו תשובה לקרבן אי אפשר שפשטו ידיהם בזבול הא כיצד עליהם נאמר וישנו שנת עולם ולא יקיצו (ירמיה נ"א נ"ז). רבנן דקיסרין אמרין קטני גוים וחיילותיו של נבוכדנצר לא חיין ולא נידונין ועליהם הוא אומר וישנו שנת עולם ולא יקיצו:
כי לכלב חי טוב. בעולם הזה מי שהוא כלב יכול לעשות ארי ומי שהוא ארי יכול לעשות כלב. [אבל לע"ל מי שהוא כלב אינו יכול לעשות ארי ומי שהוא ארי אינו יכול לעשות כלב]. אדריינוס שחיק עצמות א"ל לר' יהושע בן חנניה אנא טב ממשה [רבך א"ל למה א"ל] דאנא חי והוא מת דכתיב כי לכלב חי הוא טוב מן האריה המת א"ל [יכול] את גזור דלא ידלוק נורא ברומי תלתא יומין א"ל אין מיד גזר ואמר דלא ידלוק נורא ברומי תלתא יומין ברמשא קדמאה סלקין ומטיילין על איגר פלטין דידיה ור' יהושע בן חנניה עימיה תלא אפוי וחזא תננא [סלקא] מן זוזי רחיקא א"ל דין תננא למה א"ל את משכח (רוכסא) [דוכסא] באיש ועל אסיא לבקריניה. [ואמר לא אפשר עד דשתי חמימי תלא אפוי וחמא תננא בזווי אחריתי א"ל תננא למה א"ל את משכח איפרכיא באיש ועאל אסיא לבקרינהו] ואמר לא אפשר (נגד דמחיים כלני) [עד דמיחם בלני]. א"ל תיפח רוחיה דההוא גברא בחיים לא קמת גזירתיה אפילו חד יומא. א"ל מה קשי לעמא הפריצי בן שבעיה. חציף ההוא נטר מכולהון ברם משה רבינו משעה שכתב לנו בתורה לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת (שמות ל"ה ג'). חזי אם יהודי מדליק נורא בשבתא ועדיין גזירתו קיימת:
[ה] כי החיים יודעים שימותו. ר' חייא ור' יונתן הוו קאזלי קמיה ערסיה דר' שמעון בן (יוחי) [יוסי] בן לקוניא והוו גרירין תכילתא אקבריה:
[ו] גם אהבתם. שאוהבים לע"ז:
גם שנאתם. ששונאים להקדוש ברוך הוא:
גם קנאתם. שמקנאים להקב"ה. וחלק אין להם. לעולם הבא:
[ז] לך אכול בשמחה (את) לחמך. ר' עזריה בשם ר' יהודה בר' [סימון] פתר קריא באברהם בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לאברהם קח נא את בנך וגו' (בראשית כ"ב ב'). עשה מהלך ג' ימים אחר ג' ימים ראה ענן קשור על ההר אמר דומה זה המקום שאמר [לי] הקב"ה לעלות את יצחק בני עליו אמר לו ליצחק רואה אתה מאומה אמר לו ענן קשור על ההר אמר להם לישמעאל ולאליעזר רואין אתם מאומה אמרו לו לאו ני ויצחק רואין ואין אתם רואין והחמור אינו רואה שבו לכם פה עם החמור(שם שם ה'). עם הדומה לחמור נטל את יצחק והעלהו הרים והורידהו גבעות ו העלהו על ההר ובנה מזבח וסידר עצים וערך מערכה ונטל הסכין עליו לשחטו ל ולי שצעק מלאך מן השמים אל תשלח ידך אל הנער (שם שם י"ב). [כבר היהנ שחט]. כשחזר יצחק אצל אמו אמרה לו אמו אנה היית אמר נטלני אבא והעלניה הרים אמרה ווי על ברא דחזיתא אילולי מלאך מן השמים כבר היה שחוט אמר להא ין באותה שעה צווחה ששה קולות ווי ווי כנגד ששה תקיעות אמרו לא הספיקהל גמור הדבר עד שמתה הדא הוא דכתיב ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה (שם כ"גב '). מהיכן בא רבי יהודה בר' סימון אומר מהר המוריה בא והיה אברהם מהרהרב לבו שמא חס ושלום היה בו פסול ולא נתקבל קרבנו יצאה בת קול ואמרה לךא כול בשמחה לחמך [וגו']:
ד"א לך אכול בשמחה. מדבר בדניאל אמר דניאל צפהה קב"ה שגמרתי תפלתי ודיבר עמי הדא הוא דכתיב ויבן וידבר עמי (דניאל ט'כ "ב). אמר ר' שמואל בר אבא שלשה פעמים כתיב כאן חמודות כי חמודות אתה(דניאל שם ושם). דניאל איש חמודות (שם י' י"א). אל תירא איש חמודות (שםש ם י"ט). פמליא דידן מתחמדת לך ופמליא דידי מתחמדת לך לך אכול בשמחהל חמך וגו':
ד"א בזמן שהתינוקות יוצאין מבית רבן בת קול יוצאת ואומרת להםל ך אכול בשמחה לחמך וגו':
[ח] בכל עת יהיו בגדיך לבנים [ושמן על ראשך אל יחסר]. אמר ר' יוחנן בן זכאי אם בבגדים לבנים הכתוב מדבר כמה בגדים לבנים לאומות העולם. [ואם בשמנים טובים הכתוב מדבר] כמה שמנים טובים יש להם לעשירים הא אין הכתוב מדבר אלא בתורה ובמצות ובמעשים טובים ור' יהודה הנשיא (בשם רבן יוחנן) אומר משל למלך שעשה סעודה וזימן לו אורחים ולא קבע להם זמן סעודה. אותם שהיו מקפידין לדבר הלכו ורחצו והתקינו עצמם לסעודה השוטים שבהם הלכו להם. סייד לסירו יוצר לטיטו נפח לניפוחו כנסם לבית המשתה שלו פתאום שלח המלך ואמר יבואו לסעודה אלו נכנסים בכבודם ואלו נכנסים בניוולם אמר להם חזרו לאחוריכם שלא יטנפו פלטין של מלך. הלכו לרחוץ ולסוך ננעלו פלטין של מלך רבי יוחנן בנו של רבי אלעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר כולם נכנסים לבית המלך אלו שכיבדו פלטין שלי יאכלו וישבעו ויתעדנו מסעודה שלי ואלו שנוולו פלטין שלי היו מנוולין אותם ומלקין אותם. ולא דמי ההוא דיתיב בניוול לההוא דיתיב ביקר. כך לעתיד לבא הצדיקים אוכלים והרשעים רעבים הדא הוא דכתיב הנה עבדי יאכלו ואתם תרעבו (ישעיה ס"ה י"ג). זיוותאי אמר משום ר' מאיר אלו מסובין ואוכלים ושותים ואלו מסובין לא אוכלים ולא שותים לא דומה צערו של זה שהוא עומד לצערו של זה שהוא מיסב זה שהוא עומד לא אוכל ולא שותה דומה למשמש זה שמיסב ואינו אוכל צערו כפול ומכופל ופניו מוריקות הוא שהנביא אומר ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע (מלאכי ג' י"ח). אינו דומה מי ששונה פרקו מאה פעמים למי ששונה פרקו מאה פעמים ואחת:
תני שוב יום אחד לפני מיתתך שאלו תלמידיו את רבי אליעזר אמרין ליה רבי וכי אדם יודע אימתי הוא מת שיעשה תשובה אמר להם לא כל שכן ישוב היום שמא ימות למחר של אחריו ונמצאו כל ימיו בתשובה לכך נאמר בכל עת יהיו בגדיך לבנים בדברי תורה ושמן על ראשך (לא) [אל] יחסר בצדקה ובמעשים טובים בציצית ובתפילין:
[ט] ראה חיים עם אשה אשר אהבת. אמר רבי משום עדה קדושה קנה לך אומנות עם התורה מה טעמא ראה חיים עם אשה. למה הוא קורא אותן עדה קדושה. ששם היה רבי יוסי בן משולם ורבי שמעון בן מנסיא שהיו משלשין את היום שליש לתורה שליש לתפלה שליש למלאכה. ויש אומרים שהיו יגעין בתורה בימות החורף ובמלאכה בימות הקיץ. רבי יצחק בן אלעזר היה קורא לרבי יהושע בריה דרבי טימי ורבי בורקי עדה קדושה שהיו משלשין את היום שליש לתורה שליש לתפלה שליש למלאכה:
[י] כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה וגו'. ר' מנחמא בשם ר' בון מסרס הדין קרייה אם יודע את כי אין מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול אשר אתה הולך שמה כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה. ר' אחא הוה מתחמד למיחמי אפוי דרבי אלכסנדרי איתחמי ליה בחלמיה הראהו ב' מילין הרוגי לוד אין [בריה יכולה לעמוד] במחיצתם. ברוך שהעביר חרפתן של לוליאנוס ופפוס. אמר ליה מה קלא בההוא עלמא תמן. חמי ליה בני נשא אפיהון תליין אפיהון מכיבין א"ל מהו כן א"ל דאינון אפיהון מכיבין שאין בידם לא תורה ולא מעשים טובים ואלו דאפיהון תליין. שיש בידם תורה ומעשים טובים. זבדי בן לוי הוה מתחמד למיחמי אפוי דר' יהושע בן לוי צם שיתין צומין לסוף איתחמו ליה א"ל תלת מילין הרוגי לוד אין [בריה יכולה לעמוד] לפנים ממחיצתן. ברוך שהכיר חרפתן של לוליינוס ופפוס ואשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו. רבי נחום איש קדש קדשים חפין אפוי איקנתא במחצלתא אמרי לא יחמי במיתוי היך דלא חמא יתהון בחייו אי אפשר דחמין יתהון. אמר ריש לקיש אין בין רשעים לצדיקים אלא דיבור בלבד אמר ר' אשיאן אין בין צדיקים (לרשעים) [לבינם] אלא דיבור בלבד. א"ר זעירא המת שומע קילוסו מתוך ארונו כמן חלום. ולמה קורא אותו [נחום איש] קדש קדשים שלא הביט בצורת מטבע כל ימיו. אמר ר' חייא אל תפנו אל האלילים (ויקרא י"ט ד'). אל תפנו לעובדן. א"ר יודן אל תפנו לראותן וודאי. למה קראו לרבי [יהודה הנשיא] רבינו הקדוש שלא הביט במילתו מעולם. אנטונינוס היה גזיר אמר לרבינו הקדוש איסתכל בהדא גזרתי א"ל בשלי לא איסתכלית מימאי בדידך איסתכל:
[יא] שבתי וראה תחת השמש. מדבר ביעקב אתמול וישא יעקב רגליו וגו' (בראשית כ"ט א') והיום ויאסוף רגליו (שם מ"ט ל"ג):
ולא לגבורים המלחמה. אתמול ויגש יעקב ויגל את האבן (שם י"ט י'). והיום וישאו [בני ישראל [את יעקב אביהם (שם מ"ו ה'):
ולא לחכמים לחם. אתמול ויזבח יעקב בהר ויקרא לאחיו לאכול לחם (שם ל"א נ"ד). וכי אחיו היו והלא בניו היו אלא כיון שהגיעו [לשכמו] דימה אותן לו וקרא אותם אחיו והיום שובו שברו לנו מעט אוכל (שם מ"ג ב'). (ולא) [וגם לא] לנבונים עושר. אתמול ויפרוץ האיש מאוד מאד (שם ל' מ"ב). מלמד שפירצו לו פרצה מעין דוגמא של עולם הבא כמה דאת אמר עלה הפורץ לפניהם פרצו ויעבירו שער ויצאו בו ויעבור מלכם לפניהם וה' בראשם (מיכה ב' י"ג):
והיום אמר לו יוסף וכלכלתי אותך שם (בראשית מ"ה י"א):
וגם לא ליודעים חן. אתמול ידעתי בני ידעתי (שם מ"ח י"ט). יודע אני מעשה ראובן בבלהה ומעשה יהודה בתמר והלא דברים קל וחומר ומה דברים שלא נגלו לך נגלו לי דברים שנגלו לך על אחת כמה וכמה והיום מפייס ליוסף שנאמר אם נא מצאתי חן בעיניך וגו' אל נא תקברני במצרים (שם מ"ז כ"ט):
ד"א כי לא לקלים המרוץ. זה עשאל [שנאמר] ועשאל קל ברגליו (ש"ב ב' י"ח). כיון דמטא שעתיה ויכהו אבנר [באחרי החנית] אל החומש וגו' (שם שם כ"ג):
ולא לגבורים המלחמה זה אבנר דאמר ר' איסי נוח [לאדם] לזוז כותל של שש אמות מלזוז רגל אחת של אבנר וכיון דמטא שעתיה כתיב הכמות נבל ימות אבנר (ש"ב ג' ל"ג) ב'):
וכיון דמטא שעתיה כתיב וזה היה חלקי מכל עמלי (קהלת ב' י'). איכא דאמרי מקלו ואיכא דאמרי קודו ואיכא דאמרי קושרתיה. (ולא) [וגם לא] לנבונים עושר. זה איוב אתמול ויהי מקנהו שבעת אלפי צאן וגו' (איוב א' ג') ליודעים חן. זה יהושע. דאמר רבי יוסי שני דברים דבר יהושע לפני רבו ולא נגמל [חן] בעיניו אחד במינוי זקנים ואחד במעשה העגל במינוי זקנים שנאמר וירץ הנער ויגד למשה וגו' [ויען יהושע בן נון וגו' אדני משה כלאם] (במדבר י"א כ"ז כ"ח). אמר לו משה יהושע (כך) [בך] אני מתקנא המקנא אתה לי (שם שם כ"ט). והלואי כל ישראל כיוצא בי. [ואחד] במעשה העגל. וישמע יהושע את קול העם וגו' (שמות ל"ב י"ז). א"ל משה ליהושע אדם שהוא עתיד לנהוג שררה על ששים ריבוא בני אדם. אינו יודע להבחין בין קול לקול אין קול ענות גבורה וגו' קול ענות אנכי שומע (שם שם י"ח) ואת אמר ויגוף ה' את העם (שם שם ל"ה) שהוא רחב חמשים אמה לא יכול לעבור שנאמר כי לא תעבור את הירדן הזה (דברים ג' כ"ז):
לא לגבורים המלחמה. אתמול (כמלאכי השרת) [מלכי צבאות] ידודון ידודון (תהלים ס"ח י"ג). אמר ר' יודן משום ר' מאיר אפילו מלכיהון דמלאכיא. אפילו מיכאל וגבריאל ידודון מפני משה וכיון דמטא שעתיה כתיב כי יגורתי מפני האף והחימה (דברים ט' י"ט):
ולא לחכמים לחם. הוא עשוי קוזמוקלוטור של פלטין [של פרעה] והיום יתרו אומר לבנותיו קראן לו ויאכל לחם (שמות ב' כ'):
ולא [וגם לא] לנבונים עשר. זה משה. מהיכן העשיר. אמר ר' חנין ממעשה של סנפרינין גילה הקדוש ברוך הוא בתוך אהלו ומשם העשיר משה. אותה שעה אמר משה ברכת ה' היא תעשיר (משלי י' כ"ב):
וגם לא ליודעים חן. אתמול ויאמר הראני נא את כבודך (שמות ל"ג י"ח). והיום כמה תפלות וכמה תחנונים ביקש שיכנס לארץ ישראל ולסוף אמר לו הן קרבו ימיך למות וגו' (דברים ל"א י"ד). כי עת ופגע יקרה את כלם. עת היא שפוגעת לכל אדם לכי פגע בו כל הדברים הללו ירבה תפלה ותחנונים ואין לך מי שהרבה בתפלה ובתחנונים כמשה ולסוף אמר לו לא תעבור את הירדן הזה (דברים ל"ד ד'):
[יב] כי גם לא ידע האדם את עתו וגו'. מדבר במרגלים. כתיב וימותו האנשים (במדבר י"ד ל"ז). במה מתו. רבנן אמרין באסכרה מתו. רבי שמעון בן יוחי אומר במגפה מתו מלמד שנתרברב לשונם ונפל על טבורם אמר ר' יצחק אין אומר אדם לשון הרע עד שכופר בעיקר שנאמר אשר אמרו ללשונינו נגביר וגו' (תהלים י"ב ה'). אמר ר' שמעון בן יוחי קשה לשון הרע כנגד ג' עבירות שבתורה. ע"ז וגילוי עריות ושפיכות דמים. ע"ז דכתיב אנא חטא העם הזה חטאה גדולה וגו' (שמות ל"ב ל"א). גילוי עריות דכתיב ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וגו' (בראשית ל"ט ט'). שפיכות דמים דכתיב גדול עוני מנשוא (שם ד' י"ג). ובלשון הרע כתיב יכרת ה' כל שפתי חלקות [לשון מדברת גדולות] (תהלים י"ב ד'). וכתיב איש לשון בל יכון בארץ (שם ק"מ י"ב):
[יד] [טו] עיר קטנה ואנשים בה מעט. עיר קטנה. זה העולם:
ואנשים בה מעט. זה דור אנוש ודור המבול:
ובא אליה מלך גדול. זה מלך מלכי המלכים הקב"ה. ובנה עליה מצודים גדולים. אלו המינים והכופרים:
ומצא בה איש מסכן. זה נח:
וחכם [חכם]. דהוה אמר להון חזרו בתשובה תדע שכיון שמת מתושלח אמרו לו אם בא פורענות לא בא אלא לביתו תחלה הדא הוא דכתיב ויהי לשבעת הימים וגו' (בראשית ז' י'). ואדם לא זכר וגו'. אמר הקדוש ברוך הוא אתם לא זכרתם אותו אני אזכור אותו הדא הוא דכתיב ויזכור אלקים את נח (שם ח' א'):
ד"א עיר קטנה. אלו מצרים:
ואנשים בה מעט אלו ישראל:
ובא אליה מלך גדול. זה פרעה:
ובנה עליה מצודים גדולים. אלו חלומותיו:
ומצא בה איש מסכן (וחכם) [חכם]. זה יוסף שנאמר ויקבצו את אוכל וגו' ויצבור יוסף בר כחול הים (שם מ"א כ"ט):
ומלט הוא את העיר בחכמתו. הוא שאמר יעשה רעה וגו' (שם שם ל"ד). ואדם לא זכר. זה שר המשקים בחכמתו. הוא שאמר יעשה פרעה וגו' (שם שם ל"ד). ואדם לא זכר. זה שר המשקים אמר הקב"ה אתם לא זכרתם אותו אני אזכור אותו שנאמר וישלח פרעה ויקרא (אל) [את] יוסף (בראשית מ"א י"ד):
ד"א עיר קטנה. זה מצרים:
ואנשים בה מעט. אלו עשרת השבטים:
ובא אליה מלך גדול. זה יוסף. שנאמר ויוסף הוא השליט וגו' (שם מ"ב ו'):
ובנה עליה מצודים גדולים. אלו שלש גזירות שגזר. שלא יכנס אדם בשני (שערים) [חמורים] ושלא יכנס במצרים עבד ושלא יכנס אדם עד שלא יכתב שמו ושם אביו:
ומצא בה איש מסכן חכם. זה יהודה. ומלט. הוא שאמר אנכי אערבנו (שם מ"ג ט'):
ואדם לא זכר. אמר הקדוש ברוך הוא אתם לא זכרתם אותו אני אזכור אותו שנאמר ואת יהודה שלח לפניו וגו' (שם מ"ו כ"ח) ד"א עיר קטנה. זה הגוף:
ואנשים בה מעט. אלו רמ"ח איברים שבאדם:
ובא אליה מלך גדול. זה יצר הרע. ולמה קוראין אותו גדול שהוא גדול מיצר טוב שלש עשרה שנה:
ובנה עליה מצודים גדולים. אלו מעשים רעים:
ומצא בה איש מסכן חכם. זה יצר טוב דלית כל עמא שמעין ליה:
וחכם. שכל מי ששומע לי נמלט מדינה של גיהנם:
ואדם לא זכר. אמר הקב"ה אתם לא זכרתם אותו ואני אזכור אותו שנאמר והסירותי את לב האבן מבשרכם (יחזקאל ל"ו כ"ו):
[יז] דברי חכמים בנחת נשמעים. זה עמרם ובית דינו שאמרה לו בתו אבא גזירותיך קשים משל פרעה:
מזעקת (כסיל) [מושל בכסילים]. אלו דתן ואבירם:
[יח] טובה חכמה מכלי קרב. טובה חכמה. זה חכמתו של יעקב אבינו. מכלי קרב. זה עשו. זיין עצמו כלי זיין מבפנים וכלי לבנים מבחוץ והתקין עצמו לשלשה דברים לתפלה ולמלחמה ולדורון. לתפלה מניין שנאמר הצילני נא וגו' (בראשית ל"ב י"ב). ולדורון מניין שנאמר ותעבור המנחה על פניו (שם ל"ג ט"ז). ולמלחמה מנין שנאמר אם יבא עשו (שם שם ט'). וחוטא. זה עשו הרשע הדא הוא דכתיב וישב ביום ההוא עשו לדרכו שעירה (שם ל"ג ט"ז). ולמה שעירה (א"ר) [ר' אלעזר ור'] שמואל בר נחמני חד אמר מפני שטר חוב וחד אמר מפני הבושה:
ד"א טובה חכמה זו חכמתה של סרח בת אשר. מכלי קרב. של יואב דכתיב ותקרא אשה חכמה [מן העיר וגו' קרב עד הנה] (ש"ב כ' ט"ז). ויקרב אליה ותאמר האשה האתה יואב (שם שם י"ו). קציר לית את לפום עובדך לית את בר תורה לאו דוד בר תורה לאו הכי כתיב כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום (דברים כ' י). שמא למלחמה כתיב. אמר לה ואת מאן את. אמרה ליה אנכי שלומי אמוני ישראל (ש"ב כ' י"ט). אני שלמתי נאמן לנאמן יוסף למשה מיד (אמר) [ויען] יואב [ויאמר] חלילה חלילה (שם שם כ'). חלילה לדוד חלילה למלכותו אלא (הנה) [כי] איש מהר אפרים [נשא ידו במלך בדוד] וגו' (שם שם כ"א). אם במלך למה בדוד. אלא ללמדך שכל הנוגע בתלמיד חכם כאלו נוגע בשכינה על אחת כמה וכמה שהוא מלך ותלמיד חכם:
ומלט. זה שבע בן בכרי. ד"א טובה חכמה. זה משה:
מכלי קרב. זה שלמה אע"פ שעשה עשרה מנורות עשרה שלחנות בבית עולמים לא היו מקריבים אלא בכלים שעשה משה. מכאן אמרו חליל שבמקדש של משה היה של קנה היה ונשבר ותקנוהו ולא היה קולו ערב כבתחלה חזרו ונטלוהו וחזר לכמות שהיה צלצל שבמקדש של משה היה. של נחושת היה נשבר ותקנוהו ולא היה קולו ערב כמו שהיה ונטלוהו וחזר לכמות שהיה מכתשת שבמקדש של משה היה של נחושת היה ונשברה ותקנוהו ולא היתה מפטמת כמות שהיה חזרו ונטלוה וחזרה לכמו שהיתה. אלו שני כלים שנשברו בבנין ראשון ולא היה עולה עליהן רוחא ועליהן הוא אומר נחושת ממורט (מ"א ז' מ"ה). וכתיב וכלי נחושת מוצהב טובה שנים חמודות כזהב (עזרא ח' כ"ז). תרין אמוראין (חד אזל מנהון בתרין דדהב) [חד אמר חד מנהון כתרין דדהב וחורנא אמר תרי מנהון כתרין דדהב]. מגריפה רב ושמואל חד אמר עשרה נקבים הוו בה [וכל אחד ואחד היה מוציא מאה מיני זמר] מדברי שניהם היתה מוציאה אלף מיני זמר]. תני חמשה קולות היו נשמעין מיריחו מיריחו היו נשמעין קול שער הגדול כשנפתח. מיריחו היו שומעים קול מגריפה. מיריחו היו שומעין קול צלצל. [מיריחו היו שומעין קול החליל. מיריחו היו שומעין קול גביני כרוז. מיריחו היו שומעין קול העץ שעשה בן קטיע (אכי) [מוכני] לכיור. מיריחו היו שומעין קול השיר. מיריחו היו שומעין קול השופר] ויש אומרים אף קולו של כהן גדול בשעה שהיה מזכיר את השם [בכנויו]. מיריחו היו מריחין ריח פיטום הקטורת. אמר ר' אלעזר בן דלגא עזים היו לאבא בהרי (מקוור) [מכוור] והיו מתעטשות מריח פיטום הקטורת אמר ר' חייא בר אבא כתוב אחד אומר בנבל וכתוב אחד אומר בכנור הא כיצד הוא נבל הוא כנור. ולמה נקרא שמו נבל שהיה מנבל כל מיני זמר. א"ר הונא בשם רב יוסף ע"י עור שהיה עבוד על ידי (ניגון) [נימון] יתידות היה מנבל כל מיני למר:
תני ר' שמעון בן יוחי אומר בראשונה היה שילוח מוציא מים בכאיסר אמרו בואו ונרחיבה וירבו המים. [הרחיבו] ונתמעטו מימיו [חזרו] וגררוהו ונתרבו מימיו: