מדרש זוטא קהלת פרשה ח
[א] מי כהחכם. זה הקב"ה דכתיב ביה חכם לבב ואמיץ כח (איוב ט' ד'):
מי יודע פשר דבר. שפירש התורה לישראל (שנאמר) חכמת אדם תאיר פניו. אמר ר' יודן גדול כחן של נביאים שמדמין את הצורה ליוצרה שנאמר ואשמע (את) קול אדם (דניאל ח' ט"ז). וכתיב על דמות הכסא [דמות כמראה אדם] (יחזקאל א' כ"ו) שהוא מדמה להם בדמיונות הרבה שנאמר וביד הנביאים אדמה (הושע י"ב י"א). א"ר סימון לא בעמל ולא ביגיעה ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו שנאמר בדבר ה' שמים נעשו (תהלים ל"ג ו'):
ד"א מי כהחכם. זה משה:
מי יודע פשר דבר. שפירש תורה לישראל. חכמת אדם תאיר פניו. וכתיב ומשה לא ידע כי קרן עור פניו (שמות ל"ד כ"ט). אמר ר' יהושע דסיכנין בשם ר' לוי כל דיבור ודיבור שאמר הקב"ה למשה אמר לו טומאתו וטהרתו קולו וחומרו כיון שהגיע לפסוק אמור אל הכהנים בני אהרן (ויקרא כ"א א'). אמר לפניו רבונו של עולם [ואם נטמא] במה היא טהרתו ולא השיבו מיד נשתנה זיו פניו של משה הדא הוא דכתיב ועוז פניו ישונא (קהלת ח' א'). כיון שהגיע אצל פרשת פרה אדומה א"ל הקדוש ברוך הוא למשה שאילה ששאלת ולא השבתיך הרי טהרתן ולקחו לטמא מאפר שרפת החטאת (במדבר י"ט י"ז). אמר לפניו וכי טהורה היא א"ל משה חוקה חקקתי וגזירה גזרתי ואין אדם יכול לעבור על גזירתי זאת חקת התורה וגו' (שם שם ב'):
[ב] אני פי מלך שמור. ר' חמא בר גמדא פתח מוסר ה' בני אל תמאס (משלי ג' י"א). אתה מוצא בשעה שהעמיד נבוכדנצר צלמא ראה [מה כתיב] ענה נבוכדנצר להון ואמר הצדא (דניאל ג' י"ד). מהו הצדא ר' אבא בר כהנא אמר אנטוס [ר' יוסי בר חנינא אמר צדו] מה באתם כאן לעשות ע"ז שלי צדו:
[ג] אל תבהל מפניו תלך [אל תעמוד בדבר רע]. דתנן הפותח פותח בדבר טוב והחותם חותם בדבר טוב בברכות קורא ומפסיק בקללות קורא ואינו מפסיק למה שאין מפסיקין בקללות. ר' איבו אמר משום אל תעמוד בדבר רע. ר' יהושע אמר משום שנאמר עמו אנכי בצרה (תהלים צ"א ט"ו). אמר הקב"ה אינו בדין שבני מקללין ואני מתברך:
ד"א אני (את) פי מלך שמור. אני פי מלך מלכי המלכים אשמור. אותו שכתוב בו שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד (דברים ו' ד'):
ועל דברת משום שנאמר וידבר אלקים את כל הדברים (שמות כ' א'). שבועת [אלקים] על שם לא תשא את שם אלקיך לשוא (שם שם ז'):
[ה] שומר מצוה לא ידע דבר רע. זה יהושע:
ועת ומשפט ידע לב חכם. [זה משה] שנאמר ומשה לא ידע כי קרן עור פניו (שם ל"ד כ"ט):
ד"א שומר מצוה לא ידע דבר רע. זו אסתר שהיתה עסוקה במצות ביעור חמץ ולא היתה יודעת מה בדעתו של המן. ועת ומשפט ידע לב חכם. זה מרדכי שנאמר ומרדכי ידע וגו' (אסתר ד' א'):
[ח] אין אדם שליט ברוח. מדבר במלאך המות שנאמר עושה מלאכיו רוחות (תהלים ק"ד ד'):
[לכלוא את הרוח]. שאין אדם שולט במלאך המות לכלות ממנו. ואין שלטון ביום המות. שאין אדם יכול לומר לו המתן עד שאצווה את בניי ואת בני ביתי:
ואין משלחת במלחמה. אין אדם יכול לומר אני משלח את בני ואת עבדי תחתי. אמר ר' יוסי הגלילי ארבעים ושתים פעמים כתיב כאן המלך דוד וכיון שנאמר עליו מיתה כתיבה ויקרבו ימי דוד למות (מ"א ב' א'). מכאן שאין שלטון ביום המות:
[ט] עת אשר שלט האדם באדם לרע לו. אין אדם מתחייב על ידי אדם זה אלא אדם כיוצא בו. א"ר אחא אפילו מקל אפילו רצועה מתחייבין לידי אדם שנאמר שופך דם האדם וגו' (בראשית ט' ו'):
[יב] אשר חוטא עושה רע [מאת ומאריך לו]. מאה את מאריך ומאה מאות את מאריך:
[יד] יש הבל אשר נעשה [על הארץ אשר יש צדיקים אשר מגיע אליהם כמעשה הרשעים וגו']. אשריהם הצדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים בעולם הזה. אוי להם לרשעים שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים בעולם הזה:
[טז] כאשר נתתי [את] לבי וגו' שנה בעיניו איננו רואה. אינו רואה תשובה לפניו ואינו עושה שני דברים טובים קרובים לך ורחוקים ממך רחוקים ממך וקרובים לך תשובה קרובה לך ורחוקה ממך רחוקה ממך וקרובה לך מיתה קרובה לך ורחוקה ממך רחוקה ממך וקרובה לך: