אור ברסלב
מדרש זוטא מדרש זוטא קהלת פרשה ז

מדרש זוטא

מדרש זוטא קהלת פרשה ז

מדרש זוטא קהלת פרשה ו

[א] טוב שם משמן טוב. אמרו לו לשלמה מה היא טוב שם משמן טוב. אמר להם בשעה שאדם נולד אין הכל יודעין מה יהיה בו. בשעה שנפטר בשם טוב ומפיע מעשים טובים ישראל באין ומטפלין עמו ועושין עמו גמילות חסד ולמה לא אמר מין טוב ומדבש טוב אלא הניח כל המשקים טובים ולא אמר אלא שמן. אלא מה שמן אתה נותן לתוכו מים והם צפים:

ד"א טוב שם משמן טוב [שמן טוב יורד שנאמר כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן (תהלים קל"ג ב'). שם טוב] עולה. שנאמר ואעשך לגוי גדול וגו' (בראשית י"ב ב'). שמן טוב לשעה שם טוב לעולם שנאמר יהי שמו (לעד). [לעולם] (תהלים ע"ב י"ו). שמן טוב כלה ושם טוב אינו כלה שנאמר שם עולם אתן לו אשר לא יכרת (ישעיה נ"ו ה'). שמן טוב של עשירים ושם טוב בין עניים בין עשירים שמן טוב בחיים ושם טוב בחיים ובמתים שמן טוב מהלך מקיטון לטרקלין ושם טוב מסוף העולם ועד סופו שמן טוב נופל על המת ומבאיש שנאמר זבובי מות יבאיש וגו' (קהלת י' א'). שם טוב נופל על המת ואינו מבאיש שנאמר וישם פיו על פיו (מ"ב ד' ל"ד). שמן טוב נופל על המים והוא (בורח) [נדוח]. ושם טוב אינו (בורח) [נרוח] שנאמר ויאמר ה' לדג וגו' (יונה ב' א'). שמן טוב נופל על האור והוא נשרף ושם טוב אינו נשרף הה"ד באדין נפקין (מישך שדרך) [שדרך מישך] וגו' (דניאל ג' כ"ו). א"ר יהודה בר' סימון מצינו שבעלי שמן טוב נכנסו להקריב ויצאו שרופין שנאמר ותצא אש וגו' חנניה מישאל ועזריה עלו לגו אתון נורא יקידתא מכפתין ויצאו חיים שנאמר באדין נפקין וגו' (שם שם) נולדה מרים אין הכל יודעין מה היא מתה נסתלק הבאר והרגישו הכל וכן אהרן:

[ב] טוב ללכת אל בית אבל. מוטב ללכת במדה שיש בה פורענות ממדה שאין בה פורענות מוטב שילך במדה שנוהגת בעניים ובעשירים ממדה שאינה נוהגת אלא בעשירים מוטב שילך במדה שנוהגת במתים ובחיים ממדה שאינה נוהגת אלא בחיים אמר ר' לוי תורה תחלתה וסופה גמילות חסדים אמר הקדוש ברוך הוא למוד ממני הנחתי שמחה לבניי במשכן והלכתי לאבל נדב ואביהוא:

באשר הוא סוף כל האדם. היא סופא דכולא אם בא לאוהבך משתה וקרא לך ולא הלכת יכול אתה לומר חשוב אצלך כאבל ת"ל באשר הוא סוף כל האדם סופייא דכולא וכן אתה מוצא באברהם שצווה על מצות אבל שנאמר כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו' (בראשית י"ח י"ט). מי יכול לשמור דרך ה' אותו שכתוב בו החסד אלא דרך ה' גמילות חסדים:

[ג] טוב כעס משחוק. טוב כעס שכעס [הקב"ה] על דור המדבר משחוק ששחק על דור המבול [שאלו] כעס עליהם קימעא [היה] הביאן למוטב אלא שחק על דור המבול כדי לאבן מן העולם דכתיב וימח את כל היקום וגו' (בראשית ז' כ"ג). טוב כעס שכעס הקדוש ברוך הוא על סדומיים משחוק ששחק עליהם שנאמר וה' המטיר על סדום (שם י"ט כ"ד):

ד"א [טוב כעס] אמר שלמה מוטב [אילו] כעס אבא על אדוניהו קימעא משחוק ששחק עליו וכו' הדא הוא דכתיב ולא עצבו אביו מימיו (מ"א א' ו'). לפיכך ויפגע בו וימת (שם ב' כ"ה). וכן באמנון שנאמר כי אמנון לבדו מת (שם י"ג ל"ג):

[ה] טוב לשמוע גערת חכם. אלו הדרשנים:

מאיש שומע שיר כסילים. אלו המתורגמנין:

ד"א טוב לשמוע גערת חכם. זה משה:

מאיש שומע שיר כסילים. זה בלעם שלא בא בלעם לומר אלא מי מנה עפר מואב והפך הקב"ה ואמר מי מנה עפר יעקב (במדבר כ"ג י'):

[ו] כי כקול הסירים תחת הסיר. אמר רבי יהושע בן לוי כל קיסיא כשהן דולקין אין קולם הולך ברם אלו סירוותא קלהון אזיל למימר [ואף] אנן מן קיסיא:

[ז] כי העושק יהולל חכם ויאבד את לב מתנה. עושק שהתלמיד עושק את רבו מאבד חכמתו ממנו איזה רבו כל שלמדו משנה ותלמוד וכו':

ד"א עושק (שעשו) [שעשקו] דתן ואבירם את משה נאבדה חכמתם מהם:

ויאבד את לב מתנה. א"ר אביתר מתנה כתיב [אילו היה משה מתון היה ניצול] אלא שהקפידו [ואמרו לו] ירא ה' עליכם (שמות ה' כ"א) אף הוא הקפיד ואמר ומאז באתי [אל פרעה] לדבר וגו' (שם שם כ"ג). מהו אשר הבאשתם (שם שם כ"א). מלמד שהיו המצריים נותנים אותם בתוך הבנין ובונים עליהם באותה שעה בקש מדת הדין לפגוע במשה הדא הוא דכתיב וידבר אלקים אל משה וגו' (שם ו' י"ט) א"ל הקדוש ברוך הוא אני כותב עליך והאיש משה עניו מאד (במדבר י"ב ג') ואתה אמרת והצל לא הצלת (שמות ה' כ"ג):

[ח] טוב אחרית דבר מראשיתו. ר' מאיר הוה קאים ודריש טוב אחרית דבר מראשיתו אדם שעושה סחורה בנערותו ומפסיד ובזקנותו חוזר ומשתכר טוב אחרית דבר יש לך אדם שעושה מעשים רעים בנערותו ובזקנותו חוזר בתשובה:

ד"א טוב אחרית דבר. יש לך אדם שמוליד בנים בנערותו והם מתים ובזקנותו הם חיים. ד"א יש לך אדם שלמד בנערותו ושכחו ומתעסק בה בזקנותו וכך היה רבי מאיר דורש בטבריא והוה אלישע רביה עבר בשוקא והוה רכיב על סוסיא בשבתא א"ל אלישע לרבי מאיר במאי עסיקינן א"ל בהאי קרא א"ל חבל על דאבדין ולא משתכחין עקיבא רבך לא כך אמר אלא טוב אחרית דבר כשהוא מראשיתו טוב. וכך היה מעשה אבויה אביו היה מגדולי ירושלים יום שגמלתו אמו עשה סעודה והיו שם גדולי ירושלים ור' אליעזר ורבי יהושע כיון דאכלין ושתין אלו אמרין אלפא ביתא מן הכא ואילין אמרין [מזמורין] מן הכא א"ל רבי אליעזר לר' יהושע עד דאלו מתעסקין בדידהון אף אנן נעסוק בדידן התחילו מתעסקין בתורה ובנביאים ובכתובים והיו הדברים עריבין כנתינתן מהר סיני וירדה האש והיתה מלהטת סביבותן עלה אבויה אביו אצלם אמר להם למה באתם כאן לשרוף את ביתי באש אמרו לו חס ושלום עוסקין היינו בתורה ובנביאים ובכתובים והיו הדברים] שמחים] כנתינתן מסיני ולא באש ניתנו [לאו הכי כתיב וההר בוער באש] אמר להם ואבויה אבא אם כך היא כחה של תורה הבן שמלתי היום אני מגדלו לתורה ועל ידי שלא היתה כוונתו לשמים לפיכך לא נתקיימה בו תורה אמר להם ומאי אמריתו תוב וה' בירך את אחרית איוב מראשיתו (איוב מ"ב י"ב) א"ל ומאי אמרת ביה אמר מלמד שכפל הקב"ה את כל ממונו דכתיב (וישב) [ויסף] ה' את כל אשר לאיוב למשנה (שם שם י') א"ל חבל עליך עקיבא רבך לא כך אמר אלא וה' בירך את אחרית איוב בזכות תשובה ומעשים טובים שהיה בידו היה אחריתו טוב מראשיתו. א"ל ומאי אמרת (וישב ה') [ייטיב אלקיך] את שם שלמה וגו' (מ"א א' מ"ז) מכאן אתה למד שאין אדם מתקנא לא על בנו ולא על תלמידו א"ל חבל על דאבדין ולא משתכחין עקיבא רבך לא כך אמר אלא (יגדל ויטב) [ייטיב] אלקים את שם שלמה בזכות שמך ויגדל [את] כסאו בזכות כסאך א"ל ומאי אמרת לא יערכנה זהב וזכוכית (איוב כ"ח י"ז) א"ל מאי אמרת ביה א"ל אלו דברי תורה שקשין לקנותן כזהב ונוחין לשברן כזכוכית א"ל חבל על דאבדן ולא משתכחין עקיבא רבך לא כך אמר אלא מה כלי כסף וכלי זהב אם נשתברו יש להם תקנה אף תלמיד חכם שסרח יש לו תקנה אף אתה חזור בך (אמר לו:) מאיר עד כאן תחום שבת א"ל מנין אתה יודע א"ל מטלפי סוסי שיערתי א"ל וכל הא חכמתא אית גבך ולית את חזר בך א"ל לית אנא יכיל א"ל למה א"ל פעם אחת הייתי רוכב על הסוס סמוך לכותל מערבי של בית המקדש ושמעתי בת קול יוצאת מבית קדשי הקדשים ומפוצצת ואומרת שובו בנים שובבים (ירמיה ג' י"ד) חוץ מאלישע שהיה יודע כוחי ומרד בי מה היה עושה להם לישראל בימי השמד היו משעבדין אותן בתוך חבילות גדולים ופורקין אותן בתוך ארבע אמות אמר ישאו קטנות ואל יפרקו עוד זמן עלו תרויהון קמי בית ספרין והוה מקרא לטליא ולרשע אמר אלקים (תהלים נ' ט"ז) והוא אמר ולאלישע אמר אלקים א"ל מאיר לא מן סגונו אם כן ומהיכן היה הדבר הזה אמרו פעם אחת היה יושב ושונה בה בבקעת גינוכר וראה יהודי אחד עולה לדקל ונטל את הבנים והניח האם כיון שירד נשכו נחש ומת אמר כתיב שלח תשלח את האם וגו' והארכת ימים (דברים כ"ב ז') היכן אריכת ימיו ולא ידע [הא] דדרשו [רבי יעקב] בר ברתיה דאחר בציבורא למען ייטב לך (שם שם) בעולם שכולו טוב והארכת ימים (שם שם) בעולם שכולו ארוך. ויש אומריםע"ישהיתה אמו מעוברת [בו] ועברה אצל בתי ע"ז והיתה מריחה מאותו המין ולא היתה יכולה לסבול עד שנתנו לה מאותו המין ואכלה והיה מפעפע במעיה. ויש אומרים לשונו של ר' יהודה הנחתום ראה בפי כלב אמר פה שהוציא דברים טובים כנתינתן מסיני ילחך בעפר בשוק דומה שאין תחיית המתים ואין מתן שכר לצדיקים לאחר ימים חלה אחר ואמרין לר' מאיר רבך חולה אזיל לגביה אמר ליה רבי חזו רבך א"ל וכי כדו מקבלין א"ל אין הכי נמי דהא כתיב תשב אנוש עד דכא (תהלים צ' ג') עד דכדוכה של נפש באותה שעה זלגו עיניו דמעות שמח רבי מאיר אמר דומה לי שמתוך תשובה נסתלק רבי כיון שנקבר ירד האש לשרוף את רבו אמרו לו לרבי מאיר קברו של רבך שורף הלך ופירש טליתו עליו אמר ליני הלילה (רות ג' י"ג) בעולם הזה שדומה ללילה והיה בבקר (שם) זה העולם הבא שהוא דומה ליום אם יגאלך טוב (שם) זה הקדוש ברוך הוא שכתוב בו טוב ה' לכל (תהלים קמ"ה ט') ואם לא יחפוץ לגאלך וגאלתיך (אני) [אנכי] וגו' (שם) ודמכת ליה אמרין לר' מאיר עליתיה לעלמא דאתי אינון אמרין לך למאן את בעי לאבוך או לרבך אמר להון לאבא ולסוף לרבי ושמעין לך הדא אמר להון ר"מ ולאו מתניתין היא מצילין תיק הספר עם הספר ותיק התפילין עם התפילין. מצילין אלישע בן אבויה בשביל תורתו:

[ט] אל תבהל (את פיך) [ברוחך לכעוס]. זה משה. אמר לו הקב"ה למשה אתה כעסת תה השלכת [אתה שברת אתה תחליף] אתה כעסת שנאמר ויחר אף משה (שמות ל"בי "ט) אתה השלכת שנאמר וישלך מידו את הלוחות (שם) אתה שברת שנאמרו ישבר אותם תחת ההר (שם) אתה תחליף שנאמר פסל לך שני לוחות אבניםכ ראשונים (שם ל"ד א'):

[יא] טובה חכמה עם נחלה וגו'. א"ר אחא בשם ר' תנחום בר חייא למד אדם [ולימד] שמר ועשה והיה סיפק בידו להחזיק ולא החזיק למחות ולא מיחה הוא בכלל ארור דכתיב ארור (האיש) אשר לא יקים (דברים כ"ו כ"ו) ר' אחא אמר לא למד ולימד [ולא עשה ולא שמר] סיפק בידו להחזיק והחזיק ולא למחות ומיחה הרי זה בכלל ברוך רבי ירמיה בשם ר' חייא בר אבא עמר עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות צל וחופה לעמלי תורה ואית (ליה) [לן ג'] קראי כי בצל החכמה בצל הכסף וגו' (קהלת ז' י"ב) וכתיב אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה (ישעיה נ"ו ב') וכתיב עץ חיים היא למחזיקים בה (משלי ג' י"ח):

ד"א טובה חכמה עם נחלה. דתנן יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ טובה חכמה שיש עמה נחלה:

ד"א טובה חכמה עם נחלה. זה חכמה של אדם הראשון:

עם נחלה שהנחיל העולם לבניו:

ויותר לרואי השמש. ר' לוי בשם ר' שמעון בן מנסיא אומר תפוח עקיבו של אדם הראשון (מכסה) [מכהה] גלגל חמה משל לאחד שעשה לו שני קיטונין אחד לו ואחד לבן ביתו של מי עושה נאה לא את שלו כך גלגל חמה נברא לתפקידו של בריאת העולם ואדם נברא לתפקידו של מקום ומה תפוח עקיבו מכהה גלגל חמה קלסתר פניו לא כן שכן:

[יב] ויתרון [דעת] החכמה תהיה (את) בעליה ארבעה עשירים היו בירושלים והיה שם [בן] אבטיח בן אחותו של רבן יוחנן בן זכאי והיה ראש סריקין שבירושלים עמד ושרף את האוצר אתו ואמרו לרבן יוחנן בן זכאי בר אחתך מוקיד אוצריא אמר ווי שמע בן אבטיח שלח ואייתיה א"ל למה אמרת ווי א"ל לא אמרתי אלא ווה א"ל ולמה אמרת ווה א"ל דאמרית בגרמיי כל יומיא דאוצרין קיימין לא שוין גרמיהון למיעביד קרבא ברם כד אוצריה יקידין עבדין קרב בין ווי לווה נמלט רבן יוחנן בן זכאי וקרא עליו ויתרון [דעת] החכמה תחיה בעליה:

ד"א והחכמה תחיה (את) בעליה. מעשה ברבן יוחנן בן זכאי שאחזו בולמוס והלך וישב במזרחה של תאנה ונתרפא אמרי ליה מנא לך הא א"ל מדוד שנאמר ויתנו לו פלח דבילה וגו' ותשב רוחו (ויהי) אליו (ש"א ל' י"ב) [וקרין עליה ויתרון דעת החכמה תחיה בעליה]:

[יג] ראה את מעשה האלקים. כיון שברא הקב"ה את האדם נטלו והוליכו באילני גן עדן [ואמר לו] ראה את מעשה האלקים מה נאין הן מה משובחין הן כל מה שבראתי בשבילך בראתי אל תקלקל במעשיך ועמד וקלקל במעשיו ונקנסה עליו מיתה לו ולדורותיו עד סוף כל הדורות אמר ר' יהושע דסיכנין בשם ר' לוי בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה הן קרבו ימיך למות (דברים ל"א י"ד) היה דומה משה באותה שעה לאשה עוברה חבושה בבית האסורים ילדה שם וגידלה שם ומתה שם פעם אחת נמצא המלך עובר על פתח בית האסורים והתחיל אותו תינוק בוכה ואמר אדוני המלך כאן נולדתי כאן גידלתי ואיני יודע באיזה חטא א"ל בחטאה של אמך כך בשעה שאמר לו הקב"ה למשה הן קרבו ימיך למות אמר לפניו רבונו של עולם באיזה חטא א"ל בחטאו של אדם הראשון:

[יד] ביום טובה היה בטוב וביום רעה ראה. א"ר אבא בר כהנא אם בא לך יום טוב היה בו בטובה ואם בא לך יום רעה [ראה איך לעשות תשובה ולהנצל ממנו רבי יודן בשם רבי אלעזר אמר שלשה הן שמבטלין את הגזירה ואלו הן] תפלה תשובה וצדקה ושלשתן בפסוק אחד ויכנעו עמי אשר נקרא שמי עליהם ויתפללו ויבקשו פני וישובו מדרכיהם הרעים ואני אשמע מן השמים ואסלח לחטאתם וארפא את ארצם (דה"ב ז' י"ד):

גם את זה לעמת זה עשה האלקים. הדא הוא דכתיב ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב עשו (בראשית כ"ה כ"ו):

אמר רבי פנחס בר חלקיה בשם רבי סימון אפילו דופי לא היה בהם שלא תאמר גר הוא חלק הוא מזל הוא זה צדיק וזה רשע ומפני מה ברא הקדוש ברוך הוא צדיקים [ורשעים] כדי (שחברו) [שיתכפרו] אלו על אלו:

ד"א ביום טובה היה בטוב ביום רעה ראה. לכשיגיע אותו היום [שכתוב] פחדו בציון חטאים וגו' (ישעיה ל"ג י"ד) היה מן הרואין ולא מן הנראין ומפני מה ברא הקב"ה גן עדן וגיהנם שתהא מצלת [זו] מזו כמה ריוח ביניהן ר' יוחנן אמר כותל ר' אחא אמר טפח ורבנן אמרי שתי אצבעות:

[טו] את הכל ראיתי בימי הבלי יש צדיק אובד בצדקו:

מעשה ברבי יוסי בן ביתוס שעלה נימא על רגלו וקראו לרופא לחתוך אותה א"ל (להוציא) [לחוניא] בנו כשיגיע (לחוץ) [לחוט] השערה הודיעני וכן עשה א"ל בני עד כאן היית חייב ליטפל בי מכאן ואילך אינך חייב ליטפל בי (לעצם כשעורה) [שאין אדם מטמא על אבר מן החי מאביו] וכשבא הדבר לפני חכמים אמרו יש צדיק אובד בצדקו. שאלו את (ר') שמואל הקטן מהו יש צדיק אובד בצדקו אמר להם עתיד הקדוש ברוך הוא להביא על צדיק והילדים ישמיע אמר עד שהוא בצדקו אסלקנו מן העולם:

[טז] אל תהי צדיק הרבה. הכתוב מדבר בשאול שנאמר ויבא שאול עד עיר עמלק וירב בנחל (ש"א ט"ו ה') אמר ר' בנאה התחיל מריב דברים כנגד עגלה ערופה אמר לפניו רבונו של עולם זה הורג וזו נערפת ומכפרת ורבנין אמרין מריב דברים כנגד הקב"ה רבונו של עולם כך אמר לי שמואל לך והכית את עמלק והחרמתם וגו' (שם שם ג') אדם חטא בהמה מה חטאה יצאה בת קול ואמרה אל תהי צדיק הרבה יותר מבוראך. אמר ריש לקיש כל מי שנעשה רחמן על אכזרים נעשה אכזר על רחמנים מנלן משאול הדא הוא דכתיב ואת נוב עיר הכהנים וגו' (שם כ"ב י"ט) כתיב הכא ויחמול (העם ושאול) [שאול והעם] (שם ט"ו ט') והתם לגבי נוב עיר הכהנים על רחמנים לא חמל. [ורבנן] אמרין כל מי שנעשה רחמן על אכזרים מדת הדין פוגעת בו הדא הוא דכתיב (ואת שאול ואת נושא כליו) וימת שאול ושלשת בניו ונושא כליו וגו' (שם ל"א ו') אמר ר' יאשיה מפני שלשה דברים מאריכין פנים הרשעים שנאמר (מפני) [ועיני] רשעים תכלינה (איוב י"א כ') שהרשעים תשובה לפניהם ואינם חוזרים בתשובה משל לכת לסטין שמרדה במלך תפשן וחבשן בבית האסורים מה עשו חתרו חתירה אחת ויצאו משם היה שם אחד שלא ברח לשחרית מצאו המלך א"ל שוטה שבעולם חתירה לפניך ולא היית בורח חביריך שברחו מה אוכל לעשות להם כך אמר הקדוש ברוך הוא לרשעים תשובה לפניכם ואין אתם חוזרין בתשובה הדא הוא דכתיב (אבד מנוס) [ומנוס אבד] מנחם (איוב שם שם):

[יז] אל תרשע הרבה. א"ר ברכיה הא מעט שרי אלא מדחדא בתום שלא בתום הוא מעשה בר' ברכיה בני אל תלך בדרך אתם (משלי א' ט"ו) ואשר תלך מנע רגלך מנתיבתם (שם) למה שרגליהם לרע ירוצו וימהרו לשפך דם (שם שם ט"ז):

[יח] טוב אשר תאחוז בזה. זו מקרא. וגם מזה אל תנח ידיך. זו משנה:

כי ירא אלקים יצא את כולם. זה רבי אבהו בקסרי:

[יט] החכמה תעוז לחכם מעשרה שליטים. וכי יש עשרה שליטים במקום אחד והלא אין שם אלא שליט אחד וגבאי אחד שליט אחד זה הרוח וגבאי אחד זה מלאך המות ומה ת"ל מעשרה שליטים אלא שאפילו אדם קורא ושונה ויושב בתענית ומאכיל רעבים ומשקה צמאים ומלביש ערומים ולווי שיהא ניצול בעשרה דברים שמחייבין אותו בכל יום אלו (שתי ידיו) שתי עיניו ושתי אזניו [ושתי ידיו] ושתי רגליו ופיו וגופו שתי עיניו שמראין אותו דברים בטלים דתנן אל תתן עיניך בדבר שאינו שלך שעיניך דומים לשערי רקיע שתי אזניו ששמע דברים בטלים דתנן אל תשמיע דברים בטלים לאזניך מפני שהן נכוות תחלה לאברים שתי ידיו שהוא גוזל וחומס בהם דתנן אל תטול מזרוע זה ותתן לזה בעלי זרועות משוקעות בארץ שתי רגליו שמרגילין אותו לידי עבירה דתנן אל יקדימוך רגליך לדבר עבירה שלא יקדימוך מוקשי מות פיו שמוציא הבל דתנן אפילו אדם שיושב וקורא כל גופו שחוטא בו ביום:

ד"א החכמה תעוז לחכם. זה נח:

מעשרה שליטים. אלו עשרה דורות שמאדם ועד נח שמכולם לא דיבר הקב"ה אלא עם נח הדא הוא דכתיב וידבר [אלקים] אל נח (בראשית ח' ט"ו):

ד"א החכמה תעוז לחכם. זה אברהם:

מעשרה שליטים. אלו עשרה דורות שמנח ועד אברהם שעם כולם לא דיבר אלא עם אברהם הדא הוא דכתיב ויאמר ה' אל אברם (בראשית י"ב א'):

ד"א החכמה תעוז לחכם. זה יוסף:

מעשרה שליטים. מעשרה אחים שירדו למצרים הדא הוא דכתיב שלחו מכם אחד וגו' (בראשית מ"ב ט"ז):

ד"א דחכמה תעוז לחכם. זה משה:

מעשרה שליטים. מעשרה דברים המשמשים את הגוף מן פומא לוושטא מן וושטא להמסיסא מן המסיסא לקיבתא מן קיבתא לאיסטומכא מן איסטומכא לכרוכה קטינא מן כרוכה קטינא לכרוכה עבייא מן כרוכה עבייא לבנת דמעיא מן בנת דמעיא לפוטרכא מן פוטרכא לעיזקתא מן עיזקתא לברא ומכולן לא הוצרך משה לא להכניס ולא להוציא שנאמר ויהי שם [עם ה'] ארבעים יום וארבעים לילה (שמות ל"ד כ"ח):

ד"א החכמה תעוז לחכם. זה דוד:

מעשרה שליטים:

[כ] כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. ר' יהודה בר' שמעון אומר וכי יש צדיק עושה צדקה וחוטא אמרו לו אלו פרנסי צבור שמחלקין צדקה לעניים ונותנין שלא כהוגן לכהוגן וכהוגן לשלא כהוגן:

[כג] כל זה נסיתי בחכמה. ר' יצחק פתח כל זה נסיתי בחכמה אמר שלמה לא הנחתי חכמה בעולם שלא עמדתי עליה וכיון שהגעתי לפרשת פרה אדומה אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני:

[כו] ומוצא אני מר ממות את האשה עשרה דברים קשים נבראו בעולם כהשותפין ואשה קשה מכולן:

טוב לפני האלקים. זה יוסף:

וחוטא. זה פוטיפרע:

ומאי אסורים ידיה משל לכלבא נושכית שהיא מנשכת בני אדם מה עשה להנצל בה קשר לה שלשת ואעפ"כ היתה נושכית כך אילולי שכתוב בה אסורים ידיה כיון שאדם יוצא לשוק אומרת לו בא ושמש עמי כשם שעשתה אשת פוטיפר שנאמר ותתפשהו בבגדו וגו' (בראשית ל"ט י"ב). ד"א טוב לפני האלקים. זה פלטי בן ליש:

וחוטא זה אמנון. ד"א טוב לפני האלקים. זה בועז. וחוטא זה שמשון:

[כז] ראה זה מצאתי אמרה קהלת אמר רבי ירמיה בן אלעזר זה רוח הקדש. פעמים משיחה בלשון זכר ופעמים משיחה בלשון נקבה כתוב אחד אומר (עוזי) [עזרי] ומפלטי (תהלים ע' ו'). וכתוב אחד אומר עזרתי ומפלטי (שם מ' י"ח). כתוב אחד אומר מה נאוו על ההרים רגלי מבשר (ישעיה נ"ב ז'). וכתוב אחד אומר על הר גבוה עלי לך מבשרת ציון (שם מ' ט'):

אחת לאחת למצוא חשבון. בנוהג שבעולם אדם נכשל בדבר עבירה שנתחייב מיתה עליה כיצד מתכפר לו מת שורו אבדה תרנגולתו נשברה צלוחיתו נשברה ביצתו נכשל באצבעו יצאה ממנו טיפת דם מקצת דם ככל הדם מקצת הנפש ככל הנפש. חדא מן הכא וחדא מן הכא (חשבא) [והחשבון] מתמצא:

[כח] אשר עוד בקשה נפשי ולא מצאתי אדם אחד מאלף מצאתי. בנוהג שבעולם אלף בני אדם נכנסין ואין יוצא מהם אלא אחד:

ד"א אדם אחד זה אברהם:

ואשה בכל אלה לא מצאתי זו שרה:

ד"א אדם אחד. זה עמרם:

ואשה בכל אלה לא מצאתי זו יוכבד:

[כט] לבד ראה זה מצאתי אשר עשה האלקים את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים:

אתה מוצא שלא ברא הקדוש ברוך הוא את האדם אלא להיות ישר וכיון שנעשו שנים המה בקשו חשבונות רבים:

תוכן העניינים

מדרש זוטא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה