מדרש זוטא קהלת פרשה ו
[א] יש רעה אשר ראיתי תחת השמש ורבה היא על האדם. זו מחשבתן של (רשעים) רמאין ברמאיותן כגון המערב מים ביין מי (בקי) [בלקי] בשמן. חלב המור בקטף. קומוס במור. (סוקא בעים) [סיקרא בציר]. כוסבר בפלפלין. עלי גפנים (בולין) [בפליון]. (ומניין שלא יהא) קנה מאזנים ארוך מצד זה וקצר מצד אחר. ועליה אמר ר' מאיר אוי לי אם אומרה אוי לי אם לא אומרה. [אם אומר שמא ילמדו הרמאים אם לא אומר שמא יאמרו הרמאין אין תלמידי חכמים בקיאין במעשה ידינו]:
[ג] אם יוליד איש מאה. זה קין שהוליד מאה בנים. ושנים רבות יחיה. שהיה תלוי באותה דופן של אותה תיבה ובא מבול ושטפו דכתיב וימח את כל היקום (בראשית ז' כ"ג). ר' אבא אמר קיומיה אבא אוקימנא:
אמרתי טוב ממנו [הנפל]. זה הבל:
ד"א אם יוליד איש מאה. זה אחאב שהוליד מאה בנים:
ושנים רבות יחיה. שחיה שנים הרבה:
ונפשו לא תשבע מן הטובה. שלא שבע נפשו מממונו:
גם קבורה לא היתה לו. שאכלו אותו חיה ועוף. אמרתי טוב ממנו הנפל. זו נפל של זונה:
ד"א אם יוליד איש זה המן:
[ד] כי בהבל בא ובחשך ילך ובחשך שמו יכסה. בלא נר ובלא מרחץ:
[ה] [וגם שמש לא ראה ולא ידע נחת לזה מזה]. אמר רבי פנחס משל לשני בני אדם שהיו בספינה כיון שבאו לנמל נחית חד מנהון [ועאל] למדינתא' חמא כמה מאכל וכמה משתה כיון דהדר אמר (ליה בריה) [לחבריה] אמאי לא עלת למדינתא אמר ליה ואת דעיילית מה אהנית לך ומאי חמית תמן אמר ליה הרבה מאכל הרבה משתה. א"ל אהניתא כלום א"ל לא אמר ליה אנא דלא עלית ניחא לי סגי מינך הדא הוא דכתיב ולא ידע נחת לזה מזה:
[ז] כל עמל אדם לפיהו. כל מה שעמל אדם במצות ובמעשים טובים בעולם הזה דיו להבל שיוצא מפיו. [וגם הנפש לא תמלא]. ר' כרוספדאי בשם ר' יוחנן אמר אפילו הוצאת הנפש אינה ממלא את הגומא. שלשה אינן מחזיקין טובה לבעליהן. ואלו הן הנפש. והארץ. והאשה. נפש דכתיב וגם הנפש לא תמלא לפי שהוא מן העליונים. ארץ דכתיב ארץ לא שבעה מים (משלי ל' ט"ז). אשה דכתיב אכלה ומחתה פיה ואמרה לא פעלתי און (שם שם כ'):
[ט] טוב מראה עינים. טוב מי שהוא סובר תלמודו ממי שהוא שונה והולך. כדאמר כל זה קולע באבן אל השערה ולא יחטא (שופטים כ' ט"ז):
[י] מה שהיה כבר נקרא שמו. זה אדם:
ונודע אשר הוא אדם. כיון שברא הקב"ה את האדם. בקשו מלאכי השרת לומר לפניו שירה מה עשה הקדוש ברוך הוא הפיל עליו שינה וישן לו. משל למלך ואיפרכוס שהיו נתונים בספינה בקשו בני המדינה לומר הימנון ולא היו יודעין להבין בין המלך לאיפרכוס מה עשה נטלו והשליכו חוץ לקרונין וידעו הכל שהוא מלך. כך כשברא הקב"ה את אדם הראשון טעו בו מלאכי השרת ובקשו לומר לפניו קדוש מה עשה הקדוש ברוך הוא הפיל עליו שינה וידעו שהוא אדם:
ד"א מה שהיה זה משה:
שהוא אדם. ונודע לכל שהוא נביא. בשעה שאמר לו הקב"ה לכה ואשלחך אל פרעה והוצא את עמי (שמות ג' י'). כיון שבאו ישראל לאותה מעשה א"ל הקדוש ברוך הוא לך רק כי שחת עמך (שם ל"ב ז'). אמר לפניו רבש"ע כד אינון טבא אינון דידך כד אינון בישין אינון דידי [בין טבין בין בישין דידך אינון]. רבי יהושע דסיכנין בשם רבי אמר משל למלך שהיה [לו] כרם ומסרו ביד אריס. כד הוה עביד חמר טב אמר חמר דכרמי מה טוב וכד הוה עביד חמר ביש אמר חמון חמרא דאריס. התחיל אותו אריס צועק ובוכה אמר כד הוה טב מדידך הוא כד הוה ביש מדידי הוא. אלא בין טב ובין ביש מדידך. כך אמר משה לפני הקב"ה והם עמך ונחלתך וגו' (דברים ט' כ"ו):
ולא יוכל לדין. זה משה כיון שאמר לו עלה אלי אמרתי לא אדברינך:
[יא] כי יש דברים הרבה מרבים הבל. אמר רב הונא כגון מגדלי קופות וחתולות וחזירים:
[יב] כי מי יודע מה טוב לאדם בחיים [מספר ימי חיי הבלו ויעשם כצל]. לאיזה נאמר ולא פירש בא דוד ופירש ימיו כצל עובר (תהלים קמ"ד ג):