מדרש זוטא קהלת פרשה ה
[ד] טוב אשר לא תדור. ר' מאיר אומר טוב מי שאינו נודר כל עיקר אלא מביא כבשתו לעזרה ושחטה. ר' יהודה אומר טוב משניהם נודר ומשלם שנאמר נדרו ושלמו (תהלים ע"ו י"ב). אמר רב הונא מעשה באחד שנדר [ולא שלם את נדרו ופירש בים הגדול וטבעה ספינתו בים ומת]. א"ר שמואל בר נחמן מי שנודר ואינו משלם גורם לאשתו שמתה שנאמר אם אין לך לשלם למה יקח משכבך מתחתיך (משלי כ"ב כ"ז). אית דאמרי מיעקב אבינו שנאמר ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל (בראשית מ"ח ז'). א"ר שמואל בר רב יצחק כל מי שנודר ואינו משלם גורם לע"ז ולגילוי עריות וכו'. ויש אומרים אף ללשון הרע שנאמר וישמע דברי בני לבן (בראשית ל"א א'). אמר ר' שמואל כל מי שנודר [ואינו משלם] גורם מיתה לעצמו שנאמר כי דרוש ידרשנו וגו' (דברים כ"ג כ"ב). ממנו נפרעין ולא מממונו. דאמר רב [אמי] אין מיתה בלא חטא ואין יסורים בלא עון שנאמר ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם (תהלים פ"ט ל"ג):
[ה] אל תתן את פיך. ר' אחא פתר קריא בנודר אל תתן רשות לפיך לחטיא את בשרך. ואל תאמר לפני המלאך זה חוץ כי שגגה דאמרתי לא נדרתי כלום למה יקצוף האלקים על אותו הקול שאמרת. וחיבל מעשה וגו'. אלו מעט מצות קלות שיש בידך והקדוש ברוך הוא מכניס בהם מארה ומאבדם הימנו:
[ו] כי ברוב חלומות וגו'. אם ראית [חלומות] רעות וגזירות [קשות]. קפוץ לשלשה דברים ואתה ניצל. דאמר ר' יהודה בשם ר' אלעזר שלשה דברים מבטלין גזירות רעות וקשות. ואלו הן תפלה ותשובה וצדקה ושלשתן כתובין בפסוק אחד ויכנעו עמי אשר נקרא שמי עליהם ויתפללו (לפני ויבקשו) [ויבקשו פני] וישובו מדרכיהם הרעים (דה"ב ז' י"ד). ויתפללו זו תפלה. ויבקשו לפני זו צדקה וישובו מדרכיהם הרעים זו תשובה. [אם עשו כן מה כתיב תמן] ואני אשמע מן השמים ואסלח (עונם) [לחטאתם] וארפא את ארצם (שם שם):
ר' אמי אמר אף התענית שנאמר יענך ה' ביום צרה (תהלים כ' ב'). ר' אחא אמר אף שינוי השם ושינוי מעשה ושינוי מקום:
[ז] אם עושק רש וגו'. אם ראית רשים עשוקים ודלים נגזלים:
וצדק זה (צדיק לעולם) [צדיקו של עולם] שהוא משפיע שלוה עליהם. תראה במדינה. תירמה בם דינה ואל תתמה על חפצו של הקב"ה שאמר והיה העולם למה כי גבוה מעל גבוה שומר זה הקדוש ברוך הוא שהוא מלמעלה ואתה מלמטה. וגבוהים עליהם אלו מלאכי השרת:
ר' יוסי בר' חנינא פתח קריא בעשו אם ראית (בכחך) [בכרך] גדול שעושק דלים [וגוזל] רשים וצדיקו של עולם משפיע להם שלוה תראה בני דינה. ואל תתמה על חפצו של זקן שאמר ונעשה רצונו הה"ד משמני הארץ וגו' (בראשית כ"ז ל"ט). והלא דברים קל וחומר ומה לכבוד בשר ודם כן לכבודו של הקב"ה לא כל שכן הדא הוא דכתיב הנה יום בא לה' וחולק שללך בקרבך (זכריה י"ד א'):
[ח] ויתרון ארץ. רבי יהושע אומר אפילו דברים שאתה רואה אותן יתרון למתן תורה כגון הלכות ציצית מזוזה ותפילין הן בכלל תורה דכתיב ועליהם ככל הדברים וגו' (דברים ט' י'). כל מקרא ומשנה תלמוד ותוספתא ואגדה כולן נאמרו למשה על הר סיני. מלך לשדה נעבד. מלך זה בעל תלמוד לשדה נעבד. זה בעל משנה שהוא סודר הלכה לפניו:
ד"א מלך זה בעל משנה:
לשדה נעבד. זה בעל תלמוד שהוא מוביל הלכה לפניו לפיכך אוהב כסף לא ישבע כסף. אוהב תורה לא ישבע תורה. ואוהב בהמון וגו'. שכל מי שהיא הומה ומהמה על דברי תורה ותלמוד אין לו מה הנאה יש לו. ר' יעקב אמר בשם ר' יוחנן למד ולא לימד אין לך הבל גדול מזה. מכאן אמרו אין הרב נוטל שכר תלמידיו עד שילמדנו לאחרים. שנאמר האלף לך שלמה וגו' (שה"ש ח' י"ב):
ד"א מלך לשדה נעבד. אפילו מלך אם עבד ארעא עבד ואם לא עבד מידי שכל מי שהומה ומהמה אחר הממון וקרקע אין לו מה הנאה יש לו. ר' ירמיה אומר וירדו מאניותיהם וגו' (יחזקאל כ"ז כ"ט). וכי אין אנו יודעין שעל הארץ יעמודו אלא הרי ששקעה ספינתו של אחד מהם בים ויש לו קרקע על הארץ יעמוד ואם לאו אין לך הבל גדול מזה. א"ר אליעזר הרב נוטל שכר אלף והתלמיד מאתים. שנאמר האלף לך שלמה ומאתים לנוטרים את פריו (שה"ש ה' י"ב):
ד"א ויתרון ארץ בכל היא. ר' אחא אומר בכל עושה הקדוש ברוך הוא שליחותו אפילו על ידי נחש אפילו על ידי עקרב יתוש צפרדע. טיטוס הרשע נכנס לקדשי הקדשים נטל שתי זונות בידו וכו':
[יד] כאשר יצא מבטן אמו. אמר (גנינא) [גניבא] משל לשועל שמצא כרם והיה מסוייג מכל פינותיו ולא יכול לכנס לסוף מצא נקב אחד בקש לכנס בו ולא יכול וצם תלתין יומין עד דכחיש ועלה בההוא נקב אכל ושבע ודשן ושמן בעי למיפק מההוא נוקבא ולא הוה יכיל חזר וצם תלתין יומין עד דהוה [כחוש] כמה דהוה נפיק ליה מההוא כרמא אמר כרמא כרמא כמה שפירין (בידך) [פירין] אלא מה הנייה יש כמה דבר [נש] עייל לגויך (חברין) [כך הוא] נפיק כך הוא הדין עלמא:
[טז] גם כל ימיו בחשך (ילך) [יאכל]. בלא תורה בלא נר:
[יז] אשר (יתן) [נתן] לו האלקים. ר' אבא [בר כהנא] על לבי כנישתא שמע קליה דר' לוי קאים ודריש איש אשר יתן לו האלקים עושר. זה מקרא:
נכסים. זו משנה:
כבוד. זו תוספתא:
ואיננו חסר לנפשו. [זה תלמוד:
לא ישליטנו האלקים. זה בעל אגדות. כי איש נכרי יאכלנו] זה בעלי תלמוד שאוסרין ומתירין ומטמאין ומטהרין עמד ר' אבא בר כהנא ונשקו על ראשו אמר אלמלא לא באתי אלא לשמוע דבר זה דיי:
ד"א (איש) אשר (יתן) [נתן] לו האלקים עושר ונכסים [וגו' זה מתת אלקים היא]. א"ר פנחס המידה זו אינה נוהגת בבני אדם אלא מאן רחמנא נהגי ביה ידעי ביה:
[יט] כי לא הרבה יזכור [את ימי חייו. זה עלי:
כי האלקים מענה בשמחת לבו] זה אלקנה שמדריך את ישראל לעלות לשילה (כדי) [בדרך] שמעלה אותו (בשכם) [בשנה] זו לא היה מעלה (בכונה) [בשנה] אחרת. לפיכך יחסו הכתוב ועלה האיש ההוא מעירו מימים ימימה (ש"א א' ג):