אור ברסלב
מדרש זוטא מדרש זוטא קהלת פרשה ג

מדרש זוטא

מדרש זוטא קהלת פרשה ג

מדרש זוטא קהלת פרשה ב

[א] לכל זמן. זמן היה לאדם הראשון שיכנס לגן עדן שנאמר ויקח ה' אלקים את האדם ויניחהו בגן עדן (בראשית ב' ט"ו) זמן היה שיצא ממנה שנאמר ויגרש את האדם וגו' (שם ג' כ"ד). זמן היה לו לנח שיכנס לתיבה שנאמר בא אתה וכל ביתך אל התיבה וגו' (שם ז' א'). זמן היה שיצא ממנה שנאמר צא מן התיבה (שם ח' ט"ז). זמן היה לו לאברהם שניתן לו את המילה שנאמר בעצם היום הזה נימול אברהם (בראשית י"ז כ"ו). וזמן היה לו שיפרע ממנו בשני מקומות אחד במצרים ואחד במדבר [שנאמר] כי מולים היו כל העם היוצאים וגו' (יהושע ה' ה'). ועת לכל חפץ תחת השמים. זמן היה לאותו חפץ שהיה בשמים ועכשיו ינתן בארץ איכא דאמרי זו מילה ואיכא דאמרי זה תורה הדא הוא דכתיב וידבר אלקים את כל הדברים האלה (שמות כ' א'):

[ב] עת ללדת. א"ר ברכיה הרי חכמתו של שלמה שאמר עת ללדת אלא אשרי לאדם ששעת פטירתו כשעת לידתו מה שעת לידתו נקי אף בשעת מיתתו נקי שכן אתה מוצא באביגיל שאמרה לדוד ברוח הקדש והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים (ש"א כ"ה כ"ט):

[ועת למות] א"ר לוי בשלשה מקומות השטן מצוי לקטרג השרוי בבית המרועע. והמהלך בדרך לעצמו הפורש בים הגדול השרוי בבית המרועע נעשה שטן קטגור שנאמר ישיא מות עלימו (תהלים נ"ה ט"ז). המהלך בדרך דאמר ר' יוחנן כל הדרכים בחזקת סכנה. (דייני) [ר' ינאי] כי היה נפיק לאורחא הוה מפקד לביתיה. רבי כי הוה נפיק למסחי בי בני שהיא ניסוקת הוה מפקד על ביתיה. רב כהן אחויה דר' חייא בר אבא הוה מפרש בים הגדול א"ל לאחיו צלי עלי א"ל מה ניצלי עלך הן דאת קטר לוליבך קטור אילפך וכיון דאת עליל לבי כנישתא ואת שמע דצלן על מיטרא לא תסמוך על צלותא:

עת לטעת. בשעת שלום:

ועת לעקור. בשעת מלחמה:

עת לרפוא. בשעת שלום. וכן כולם:

עת להשליך אבנים. באשתך טהורה:

ועת כנוס אבנים באשתך טמאה אם ראית כת של צדיקים עת לחבוק כת של רשעים עת לרחוק מחבק:

ד"א עת ללדת. אמר הקב"ה לשעה קלה אני עושה כמילדת דכתיב ומולדותיך ביום הולדת וגו' (יחזקאל ט"ז ד'):

עת למות. בשעת מיתה דכתיב במדבר הזה יפלו פגריכם (במדבר י"ד כ"ט):

עת לטעת. דכתיב ונטעתים על אדמתם (עמוס ט' ט"ו):

עת לעקור נטוע. דכתיב ויתשם ה' מעל אדמתם (דברים כ"ט כ"ז):

עת להרוג. שנאמר ויהרוג כל מחמדי עין (איכה ב' ד'):

עת לרפוא. שנאמר כי הנני מעלה לה ארוכה ומרפא (ירמיה ל"ג ו'):

עת לפרוץ. שנאמר ופרצים תצאנה (עמוס ד' ג'). עת לבנות. שנאמר ובניתיה כימי עולם (שם ט' י"א):

עת לשחוק. שנאמר אז ימלא שחוק פינו (תהלים קכ"ו ב'):

עת לספוד. שנאמר ויקרא ה' אלקים צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד (ישעיה כ"ב י"ב):

עת רקוד. שנאמר ורחובות העיר וגו' (זכריה ח' ה'):

עת להשליך אבנים. שנאמר ויחר אף משה וישלך וגו' (שמות ל"ב י"ט):

עת לחבוק. שנאמר וימינו תחבקני (שה"ש ב' ו'):

עת לרחוק. שנאמר וריחק ה' את האדם (ישעיה ו' י"ב). עת לבקש. שנאמר ובקשתם משם את ה' אלקיך ומצאת (דברים ד' כ"ט):

עת לאבד. שנאמר העידותי בכם וגו' כי אבד תאבדון וגו' (שם שם כ"ו):

עת לשמור. שנאמר הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל (תהלים קכ"א ד'):

עת להשליך. שנאמר וישליכם אל ארץ אחרת (דברים כ"ט כ"ז):

עת לקרוע. שנאמר קרע ה' (את מי ים סוף) את ממלכות ישראל (ש"א ט"ו כ"ח):

עת לתפור. שנאמר והיו לאחדים בידך (יחזקאל ל"ז י"ז):

עת לחשות. שנאמר החשיתי מעולם (ישעיה מ"ב י"ד):

עת לדבר. שנאמר דברו על לב ירושלים (ישעיה מ' ב'):

עת לאהוב. שנאמר אהבתי אתכם (מלאכי א' ב'):

עת לשנוא. שנאמר נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה (ירמיה י"ב ח'):

עת מלחמה. שנאמר ויהפוך (לאיוב והם) [להם לאויב הוא] נלחם בם (ישעיה ס"ג י'). עת שלום. שנאמר הנני נוטה אליה כנהר שלום (ישעיה ס"ו י"ב):

[יא] את הכל עשה יפה בעתו. אמר ר' (נחמן) [תנחומא] בעונתו ברא האל את עולמו מלמד שלא היו ראויין להבראות קודם לכן. א"ר אבהו מכאן שהיה הקדוש ברוך הוא בורא עולמות ומחריבן עד שברא את אלו. אמר דין הניין לי ודין לא הניין לי:

גם את העולם. אמר ר' יהודה בר' סימון ראוי היה אברהם אבינו להבראות קודם אדם הראשון אלא אמר הקב"ה אם אני בורא את אברהם תחלה אם יקלקלו הדורות מי יבא ויתקן אלא הריני בורא את אדם תחלה אם יקלקל יבא אברהם ויתקן. א"ר יצחק בר (זמריין) [מריון] ראויים היו ישראל כיון שיצאו ממצרים שיכנסו לארץ ישראל [מיד] אלא שהיו האילנות ישנים מימי נח אמר הקדוש ברוך הוא אם אני מכניס את ישראל לארץ חריבה לא טוב אלא הריני מקיפן דרך המדבר ויעמדו ויתקצצו ישנים ויטעו חדשים כדי שיבואו ישראל לארץ וימצאו אותה מלאה ברכה:

[יד] ידעתי כי כל אשר יעשה וגו'. [אמר ר' יהודה בר סימון ראוי היה אדם הראשון שיהיה חי וקים לעולם] מפני מה נקנסה בו מיתה [אלא] האלקים עשה שייראו מלפניו:

[טו] מה שהיה כבר הוא וגו'. ר' יודן (ורב נחמן) [ור' נחמיה] חד אמר אם יאמר לך אדם שאילו לא חטא אדם לא נקנסה עליו מיתה והיה חי וקיים לעולם:

אמור לו הרי אליהו כבר הוא שלא חטא והרי הוא חי וקיים לעולם:

[יז] אמרתי אני בלבי את הצדיק ואת הרשע ישפוט האלקים. ר' אלעזר ור' חנינא חד אמר צדיק ורשע ישפוט האלקים. טורנוסרופוס דן את ר' עקיבא וכשהרג טרגינוס את לולינוס ואת פפוס אחיו בלודקיא אמר אין אתם מבני בניו של חנניה מישאל ועזריה ואני מבני בניו של נבוכדנצר יבא אלקיכם ויציל אתכם מידי כדרך (שנגלה) [שהציל] לחנניה מישאל ועזריה אלא כבר הזקין שנאמר ויאמרו לא יראה יה ולא יבין אלקי יעקב (תהלים צ"ד ז'). אמרו לו חנניה מישאל ועזריה בני אדם כשרים הם נבוכדנאצר מלך הגון היה והיה ראוי שיעשה נס על ידו (שלא בפניו) [אבל אנו בני אדם חייבין אנו למקום ואתה מלך חייב ואינך ראוי לעשות נס על ידך ואנו מחוייבין מיתה אם אתה הורגנו מוטב ואם לאו] כמה דובין כמה אריות כמה מיתות שימיתנו בהם אם אתה הורג אותנו אין אתה חשוב עלינו [אלא] כאחד מהם ולא עוד אלא שהקב"ה עתיד לתבוע את דמינו מידיך אמרו לא זזו משם עד שבא עליו (ריאופילי) [דיופלי] מרומי ופצעו את מוחו בגיזרין והוציאו את מוחו:

כי עת לכל חפץ [ועל כל המעשה שם. לכל חפץ] יש עת (ומשפט) [ולכל עת יש חפץ:

ועל כל המעשה שם]. בהדין עלמא מה דאינש בעי הוא עביד ברם (להלן) תמן דינא וחושבנא:

[יט] כי מקרה בני האדם. אמר הקדוש ברוך הוא כשם שגזרתי על האדם ואמרתי וביום השמיני ימול (ויקרא י"ב ג'). כך גזרתי על הבהמה שנאמר ומיום השמיני והלאה ירצה (שם כ"ב כ"ז). כדרך שהעמדתי נביאים מישראל שקרויים אדם כך העמדתי נביאים מאומות העולם שנאמר ויקרא אל משה (ויקרא א' א'). ויקר אלקים אל בלעם (במדבר כ"ג ד'):

ומותר האדם מן הבהמה אין וגו'. שעשה לו הקב"ה שלא יתבזה כבהמה ר' אילא ור' אמי חד אמר עשה לו אפיפורין פרוסה על רגליו וחד אמר עשה לו כסות [שלא ישב ויצטער]. ר' יוחנן ור' ינאי חד אמר עשה לו תכריכין וחד אמר עשה לו קבורה:

[כ] הכל הולך אל מקום אחד. ר' אליעזר ור' יהושע חד אמר כל מה שבשמים ובארץ ברייתו מן השמים ומייתי לה מן הדא שנאמר הללו את ה' מן השמים וגו' (תהלים קמ"ח א') וחד אמר כל שבשמים ובארץ אין ברייתו אלא מן הארץ שלג שכתוב בו כי לשלג יאמר הוי ארץ (איוב ל"ז ו') אין ברייתו אלא מן הארץ גשם מן השמים שנאמר כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים (ישעיה נ"ה י'). ר' מאיר אומר כל אשר בשמים ובארץ אין ברייתו אלא מן הארץ שנאמר ואד יעלה וגו' (בראשית ב' ו') גשם אף על פי שיורד לארץ שנאמר כי כאשר יורד הגשם אין ברייתו אלא מן הארץ שנאמר ואד יעלה מן הארץ (שם שם). רב נחמן אמר מהכא. דכתיב הכל הולך אל מקום אחד הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר. ר' יוסי אמר אפילו גלגל חמה אינו אלא מן הארץ. שנאמר האומר לחרס ולא יזרח (איוב ט' ז'):

[כא] מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה. תני אחד נשמתן של צדיקים ואחד נשמתן של רשעים [כולם] עולות [למרום] אלא שנשמתן של צדיקים נתונות צרורות תחת כסא הכבוד בצרור החיים שכן אמרה אביגיל לדוד והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים (ש"א כ"ה כ"ט). יכול אף של רשעים כן ת"ל ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע (שם שם):

מטרונא אחת שאלה את ר' יוסי בר חלפתא מאי הוא דכתיב רוח בני האדם העולה היא למעלה אמר לה אלו נשמתן של רשעים שמטרפות ממזרח למערב וממערב למזרח דכתיב ביום רדתו שאולה וגו' (יחזקאל ל"א ט"ו):

תוכן העניינים

מדרש זוטא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה