מדרש זוטא קהלת פרשה ב
[ב] לשחוק אמרתי מהולל. א"ר אבא בר כהנא מה מעורבב השחוק שאומות העולם משחקין בבתי (טרטסיאות) [טיאטריאות ובתי קרקסיאות] שלהם. ולשמחה מה זו עושה מה טיבן של תלמידי חכמים [להיות] נכנס לשם. ד"א לשחוק אמרתי מהולל מה מעורבב השחוק ששחקה מדת הדין על אלישבע בת עמינדב אלישבע בת עמינדב ראתה ארבע שמחות [ביום] אחד [ראתה] יבמה מלך בעלה כהן גדול אחיה נשיא (בנה משוח מלחמה) [שני בניה סגני כהונה] כיון שנכנסו בניה ויצאו שרופים נהפכה שמחתה לאבל הה"ד אחרי מות שני בני אהרן (ויקרא ט"ז א'):
[ג] תרתי בלבי. אמר שלמה תרתי בלבי למשוך ביין למשוך ביינה של תורה [עד שארע אי זה טוב אמר הואיל וימיו של אדם קץ הם ומספר הם מה יעשה יעסוק בדברי תורה] והיא חייך דכתיב עץ חיים היא למחזיקים בה (משלי ג' י"ח):
[ד] הגדלתי מעשי. ממעשה אבותי שנאמר ויעש (שלמה) כסא שן וגו' [לא נעשה כן לכל ממלכות] (מ"א י' י"ח כ'):
בניתי לי בתים. שנאמר אשר בנה שלמה [את שני הבתים את] בית ה' ואת בית המלך (מ"א ט' י'):
נטעתי לי כרמים. שנאמר כרם היה לשלמה (שה"ש ח' י"א):
[ה] עשיתי לי גנות ופרדסים. כמשמעו:
ונטעתי בהם עץ כל פרי אפילו פלפלין. א"ר אבא בר כהנא ברוחות היה משתמש והיה (השלחן לה צדקי) [שולחן להנדיקי] והיו מביאין מים ומשקין בו ועושין פירות א"ל ר' ינאי אם תאמר כן נמצאת מייגעו אלא שלמה בחכמתו עמד על משתיתה של ארץ ישראל ועמד ורואה איזה תל פונה לשם והיה נוטע בהן ועושה פירות:
[ו] עשיתי לי ברכות מים. (פנסקין) [פוסקינוס]:
[ז] קניתי עבדים ושפחות. [שנאמר כל הנתינים ובני עבדי שלמה שלש מאות תשעים ושנים (נחמיה ז' ס'):
ובני בית היה לי] שנאמר וכלכלו הנצבים האלה וגו' (מ"א ה' ז') אמר ר' חייא בר אבא מעולם לא פסק מעל שלחנו של שלמה לא וורד בימות החמה ולא קישואין בימות הגשמים:
וגם [גם] מקנה בקר וצאן וגו'. ויהי לשלמה לחם וגו'. [וברבורים אבוסים] (מלכים א' ה' ב' ל"ג) מאי ברבורים אבוסים רבנן אמרי מן ברבריא ר' ברכיה בשם ר' יהודה אומר עוף גדול נאה ומשובח היה מעלה על שלחן של שלמה בכל יום ויום ומהיכן היה מברבריא:
[ח] כנסתי לי [גם] כסף וזהב. שנאמר ויתן (שלמה) [המלך] את הכסף בירושלים כאבנים (מ"א י' כ"ז) ולא היו נגנבות א"ר יוסי בר חנינא אבני עשר ושמונה אמות היו. תני ר' שמעון בן יוחי אפילו משקלות שהיו בימי שלמה של זהב היו שנאמר אין כסף (ונחושת) [לא] נחשב בימי שלמה למאומה (מ"א י' כ"א). וסגלת מלכים. [דכתיב] כל מלכי ארץ מבקשין [את פני שלמה] לשמוע [את] חכמתו (של שלמה) (ד"ה ב' ט' כ"ג):
והמדינות. זו מלכת שבא שבאתה לשמוע חכמתו של שלמה. עשיתי לי שרים ושרות. זמרין וזמריין:
ותענוגות בני אדם. דימוסיאות (של בני אדם) ומרחצאות:
שדה ושדות היון יומי פקדין מחממין אותן. א"ר חמא בר חנינא וכי לא בא הכתוב אלא להודיענו חכמתו של שלמה ועושרו הא אינו מדבר אלא על דברי תורה:
הגדלתי מעשי. הלוחות שנאמר והלוחות מעשה אלקים המה (שמות ל"ב ט"ז):
בניתי לי בתים. בתי כנסיות ובתי מדרשות:
נטעתי לי כרמים כי הא דתנן מדרש זה דרש ר' אלעזר [בן עזריה] בכרם ביבנה וכי כרם היה שם אלא שורות של תלמידי חכמים שהם יושבים ככרם:
עשיתי לי גנות ופרדסים. אלו משניות גדולות כגון משנת ר"ע משנת ר' הושעיא ומשנת ר' חייא ומשנת בר קפרא:
נטעתי בהם עץ כל פרי. זה תלמוד בבלי שבלול בהם. עשיתי לי ברכות מים. א"ר חנינא אלו הדרשנים:
להשקות מהן יער צומח עצים. אלו עמי המדינות שבאים ושומעין. ר' חייא אמר בריכות מים אלו סופרים ומשנים:
להשקות מהן יער צומח עצים. אלו שבאין ולומדין:
קניתי עבדים ושפחות. אלו בתי דינין שבחוצה לארץ. בני בית היה לי. תני ר' חייא זה רוח הקדש:
וגם מקנה. אלו הקרבנות שנאמרל הקריב אשה לה' (ויקרא כ"ג ל"ז):
כנסתי לי גם כסף וזהב. אלו דברי תורה שנאמר הנחמדים מזהב ומפז (תהלים י"ט י"א). וסגלת מלכים. אלו מלמדי תורה שנאמר בי מלכים ימלוכו (משלי ח' ט"ו):
והמדינות. אלו תלמידי חכמים שמדיינין על ההלכות. עשיתי לי שרים ושרות. אלו משוררים זכרים ומשוררין נקיבות. ותענוגות בני האדם. זו ענוגה של ישראל. שדה ושדות. אלו דיינים זכרים ודיינין נקיבות. ר' אחא פתר קריא בכניסתן לארץ ישראל. הגדלתי מעשי. וכי תבואו אל ארץ (כנען) [מושבותיכם] (במדבר ט"ו ב'). [בניתי לי בתים] דכתיב ובתים מלאים כל טוב (דברים ו' י"א). ונטעתי לי בהם עץ כל פרי שנאמר ונטעתם כל עץ מאכל (ויקרא י"ט כ"ג):
אין זכרון לראשונים (קהלת א' י"א). זה דור אנוש ודור המבול. וגם לאחרונים. אלו סדומיים ומצריים וטוב משניהם זה אלף דור שעלו במחשבה להבראות כמה נימחו מהם (לה) ר' (חנינא) [הונא בשם ר"א] בנו של ר' יוסי הגלילי אומר תשע מאות (ותשעים) [ושבעים] וארבעה מה טעם דבר צוה לאלף דור (תהלים ק"ה ח') ואיזה זה זה התורה. ר' לוי בשם (רב) [רבי שמואל בר] נחמן אומר תשע מאות ושמונים ואיזה זה זה המילה ולמי אני נותן זכרון למי שבא באחרונה אלו ישראל שנאמר לאחרונה יסעו (במדבר ב' ל"א). ר' יהודה אומר אין זכרון לראשונים אלו מצריים וגם לאחרונים אלו עמלקיים אם כן למי נאמר תמחה את זכר עמלק מתחת השמים (דברים כ"ה י"ט) לישראל כמה נסים נעשו לישראל עד שלא יצאו ממצרים עליהם נאמר גם לאחרונים וכמה נסים נעשו לישראל לאחר שיצאו ממצרים עליהם נאמר גם לאחרונים למי אני נותן זכרון לעולם הבא לישראל הדא הוא דכתיב לא יאמר [עוד] חי ה' (ירמיה ט"ז י"ד):
ד"א אין זכרון לראשונים אלו הנביאים שעמדו בימי אליהו. אמר ר' יוחנן ששים ריבוא נביאים (נאמרו) [עמדו להם לישראל] בימי אליהו. ר' יעקב אומר מאה ועשרים ריבוא (מגפת ועד אנטוכיין). [ר' יוחנן אמר מגבת ועד אנטיפריס] ששים ריבוא עיירות והיו מוציאות כפליים מיוצאי מצרים ואין מקוללות מכולן כיריחו ובית אל יריחו שאיררה יהושע בית אל שהיו שם שני עגלי זהב של ירבעם עומדים כתוב אחד אומר ויצאו בני הנביאים אשר (ביריחו) [בבית אל] (מ"ב ב' ג') וכתוב אחד אומר ויגשו בני הנביאים אשר (בבית אל) [ביריחו] (שם שם) ואין נביאים פחות משנים ולמה לא נתפרסמה נבואתן אמור מעתה נבואה שנצרכה לדורות נתפרסמת ושלא הוצרכה לדורות לא נתפרסמת לעתיד לבא הקדוש ברוך הוא בא ומפרסם לנבואתן שנאמר ובא ה' (אלקים וכל) [אלקי כל] קדושים עמך (זכריה י"ד ה'):
מעוות לא יוכל לתקן (קהלת א' ט"ו) משנתעוותו המים מששת ימי בראשית וכבשן במי אוקיינוס ושוב לא נתקנו. משנתעוותו מאורות מששת ימי בראשית וחסרו הקב"ה (שנת חמה ושנת הלבנה) [שנת הלבנה משנת החמה] הרי כמה קיצין וכמה שנים וכמה חדשים וכמה עיבורים עוד לא נמנו:
ד"א משנתעוותו דור המבול עוד לא נתקנו משחיסר הקדוש ברוך הוא את שנותיו דכתיב והיו ימיו מאה ועשרים שנה (בראשית ו' ג') עוד לא נימנו:
ד"א מעוות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להמנות. בעולם הזה מי שהוא מעוות יוכל לתקון ומי שהוא מחוסר יוכל להמנות אבל לעתיד לבוא מי שהוא מעוות לא יוכל לתקון ומי שהוא מחוסר לא יוכל להמנות יש מן הרשעים שמזדווגין זה עם זה בעולם הזה אחד מהם עשה תשובה לפני מותו ואחד לא עשה תשובה לעתיד לבוא נמצא זה עומד בחבורת צדיקים וזה עומד בחבורת רשעים והוא [רואה אותו] ואומר אוי לי שמא משוא פנים יש בדבר זה ואני (גורע) [גנבנו] כאחד זה ואני הרגנו כאחד וזה עומד בחבורת צדיקים ואני בחבורת רשעים והם משיבין ואומרים לו שוטה שבעולם מנוול היית ומושלך אחר מיתתך שלשה ימים ולא [הכניסוך בארון] בחבלים גררוך לקבר תחתיך יוצא רימה ומכסיך תולעה (ישעיה י"ד י"א) וראה חבירך (בשולך) [בניוולך] ונשבע לשוב מאותו הדרך. (מה) [למה] שהייתה ספיקה בידך [לשוב] למה לא עשית תשובה אמר הניחוני ואעשה תשובה ואומרים לו שוטה שבעולם אין אתה יודע שהעולם הזה דומה לשבת ועולם שבאתה דומה לערב שבת אם אינו מתקן לערב שבת מה אתה אוכל בשבת ואינך יודע שהעולם הזה דומה לים ועולם שבאתה ממנו דומה ליישוב אם אין אתה מתקן בישוב מה הוא אוכל בים וגם [עולם הזה] דומה למדבר [ועולם שבאתה ממנו דומה ליישוב] אם אין אדם מתקן בישוב מה הוא אוכל במדבר. על זה נאמר מעות לא יוכל לתקון שהוא רוצה לעשות תשובה ואין מניחין אותו. מיד חובק את ידיו ואוכל את בשרו והוא אומר הניחו לי לראות בכבוד חבירי אומרים לו שוטה שבעולם אנו מצווין שלא נעמיד צדיק בצד רשע ולא רשע בצד צדיק ולא טמא בצד טהור ולא טהור בצד טמא ועל מה אנו מצווין [שנאמר] זה השער לה' צדיקים יבואו בו (תהלים קי"ח כ'). זימנא חדא הוו יתבין ר' חייא (ורבה) [רבה] ור' שמעון בן חלפתא לעיין באורייתא קדם הדין בי מדרשא [רבא] דטבריא בערובת פיסחא ואיכא דאמרי בערובת צומא רבא ושמעין (דלהון) [קלהון] דברייתא (כפיין) [בייבין] אמר ליה אלו ברייתא מה הם עסיקין א"ל דאית ליה זבין ודלית ליה אזיל לגבי מריה עבידתיה והוא יהיב ליה [אמר ליה אם כן הוא אף אנא איזיל גבי מרי עבירתי והוא יהיב לי] נפק וצלי בהרי איליסים (דגוברייא) [דטבריה] וחזא חד (יומא) [ידא] מושטין חדא מרגליתא. אזל טעין גבי רבינו (יומא) הדא מילא דמיסוטופיסין הוא אלא (הילך) [הא לך] תלתא דינרין [ואזל ועבד ליקרא דיומא ובתר יומא טבא אנן שטחין קליה ומה דהוא עביד טימותיה תיסב נסב תלתא דינרין] ואזל וזבין זבינא ועל לביתיה אמרה ליה דביתהו שמעון שרית גנב כל פעוליך לית להו אלא מאה (מכיי) [מנה] ואילין זבינתיה מה אינון ותני לה עובדא אמרה ליה [מאי את בעי] דהוה גנונך חסר (או) [מן] חברך חד מרגלי לעלמא דאתי אמר לה מה נעביד אמרה ליה זיל והדר זבינתיה למריהון ומרגליתא למאריהון כד שמע רבינו שרי מצטער שלח לאיתתיה אמר לה כל הדין צערא צערת להדין צדיקייא. אמרה ליה מאן את בעי דיהא גנוניה חסר או דילהון לעלמא דאתי אמר לה ומי הוה לו כן ממלא יתיה אמרה ליה רבי בהדין עלמא זכינו למיחזי אפך לעלמא דאתי אנו זכיין למיחמי אפך (על) [ולא] כן א"ר שמעון בן לקיש כל צדיק וצדיק יש לו [מדור] בפני עצמו והודה לה ולא עוד אלא דרכן של עליונים ליתן ואין דרכן ליטול. הנס האחרון קשה הוא מן הראשון מנסיב ליה (הותירא) [הות ידא ארעיא ומי מושטא ליה הות ירא] עילייתא כאיניש דמוזיף לחבריה:
דברתי אני עם לבי (קהלת א' י"ח). עשרה דברים משמשין את הלב. לב רואה לב מדבר לב יודע לב שומע לב צועק לב עומד לב הולך לב נופל לב שמח לב מתנחם. אפרש לב רואה שנאמר ולבי ראה [הרבה] חכמה ודעת (שם א' ט"ז). לב מדבר שנאמר דברתי אני עם לבי (שם א' י"ח). לב יודע שנאמר לב יודע מרת נפשו (משלי י"ד י'). לב שומע שנאמר ונתת לעבדך לב שומע (מ"א ג' ט'). לב צועק שנאמר צעק לבם אל ה' (איכה ב' י"ח). לב עומד שנאמר היעמוד לבך (יחזקאל כ"ב י"ד). לב מהלך שנאמר לא לבי הלך (מ"ב ה' כ"ו). לב נופל שנאמר אל יפול לב אדם עליו (ש"א י"ז ל"ב). לב שמח שנאמר לכן שמח לבי (תהלים ט"ז ט'). לב מתנחם שנאמר דברו על לב ירושלים (ישעיה מ' ב'):
[ט] אף חכמתי עמדה לי. אמר ר' חמא בר פפא כל תורה שלמדתי (כאן) [באף] נתקיימה לי:
[יג] כיתרון האור מן החשך. תני בשם רבי מאיר כשם שיש יתרון להאור מפני החשך כך יתרון דברי תורה על דברי מצות:
[יד] החכם עיניו בראשו. זה אברהם אבינו. והכסיל בחשך הולך. זה נמרוד הרשע:
וידעתי גם אני שמקרה אחד יקרה את כלם. אם כן למה חכמתי למה מסרתי נפשי על קדושת השם. חזרתי ואמרתי כי אין זכרון לחכם עם הכסיל לעולם. למחר ישראל נכנסין לצרה ואומרים זכור לאברהם ליצחק ולישראל (שמות ל"ב י"ג). שמא הם אומרים זכור מעשה נמרוד הדא הוא דכתיב ואיך ימות החכם עם הכסיל:
[יז] ושנאתי את החיים. ר' (יונתן) [אושעיא] אתון ואמרו ליה דייניך שייתין חמרא בשוקא ולא הימנון חד זמן נפק ואשכח יתהון שתיין חמרא בשוקא קרי אנפשיה ושנאתי את החיים [ודמך בשלמיא]:
[יח] ושנאתי אני את כל עמלי. ר' מאיר הוה כתבן [מובחר הוה לעי בתלת סלעין] אכיל ושתי בחדא ומתכסי בחדא ומפרנס לבני אורייתא בחדא אמרו לו תלמידיו רבי בנך מה את [עביד] להון אמר להון אי דהוו צדיקים כהדא דאמר דוד ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם (תהלים ל"ז כ"ב). ואם לאו כהדא דאמר שלמה מי יודע החכם יהיה או סכל וגו':
[כג] כי כל ימיו מכאובים. זה דור המבול:
וכעס ענינו. שהכעיסו להקב"ה במעשיהם הרעים דכתיב כי יצר מחשבות לבו רק רע כל היום (בראשית ו' ה'):
גם בלילה לא שכב לבו. זה הקדוש ברוך הוא מלהביא עליהם פורענות ביום ופורענות בלילה הדא הוא דכתיב וימח את כל היקום (בראשית ז' כ"ג):
[כד] אין טוב באדם שיאכל ושתה והראה את נפשו טוב בעמלו. ר' תנחומא בשם ר' שמואל בר נחמני אמר כל אכילה ושתייה שנאמר במגילה זו בתורה ומעשים טובים הכתוב מדבר [שנאמר] והוא ילונו בעמלו (קהלת ח' ט"ו). וכי יש אכילה ושתייה שמלוין את האדם בקבר ומי מלוה את האדם לקבר זו תורה ומעשים טובים:
[כה] כי מי יאכל ומי יחוש חוץ ממני. אמר שלמה מאן דאכל דאכלית ומאן עבד דעבדית. רב הונא ורב ירמיה בשם ר' יצחק אמרו נשר גדול היה לשלמה שהיה רוכב עליו ובא לתדמור ביום אחד שנאמר (ויכו) [ויבן] את תדמור במדבר (דה"ב ח ד'):
[כו] כי לאדם שטוב לפניו. זה אברהם:
ולחוטא. זה נמרוד:
לתת לטוב. זה אברהם:
ד"א כי לאדם זה יצחק. ולחוטא. זה אבימלך:
לתת לטוב. זה יצחק. (ויעקב) [ד"א כי לאדם זה יעקב. ולחוטא. זה לבן. לתת לטוב. זה שנאמר] כי ראיתי את כל אשר לבן עושה לך (בראשית ל"א י"ב):
ד"א כי לאדם שטוב:
זה חזקיה. ולחוטא. זה סנחרב:
לתת לטוב. זה חזקיה