מדרש הנעלם פרשת נח · מאמר דור המבול
מאמר דור המבול ואמר ריב"ל בימי דור המבול עשה הקב"ה קנה החטים כקנה ארזי הלבנון ולא היו זורעים וקוצרים אלא הרוח מנשתת ומנשר החטים למטה ואוספים אותן וכן בכל שנה ושנה לאחר שחטאו אמר עוד כל ימי הארץ זרע וקציר וקור וחום וקיץ וחורף ויום ולילה לא ישבותו וא"ר יהושע לא נחתם גזר דינם של דור המבול עד שפשטו ידיהם בגזל שנאמר ותמלא הארץ חמס ובימי דור המבול היו פריה ורביה הרבה ומשעה שהיתה האשה יולדת היו הולכים ושולחים אותם כצאנם שנאמר ישלחו כצאן עויליהם וילדיהם ירקדון ולאחר כל זה מאי כתיב בהו ויאמרו לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו עד שנגזר דינם והעבירם מן העולם ת"ר נח היה מתרה בהם קודם ולא שמעו ממנו שהה בעשיית התיבה למען יראו וישובו והיו מלעיבין בו עד שגבר עליהם התהום שהיו המים יוצאין רותחין כאש והמים מלמעלה ונמחו מן העולם א"ר יצחק מאי דכתיב ה' למבול ישב וכי לדוד היה לומר דבר זה וכל העולם יודעין שהוא ראשון ואחרון ואזי וקודם אלא א"ר יצחק בא וראה בכל מקום את מוצא אלקים מדת הדין ה' מדת הרחמים ואע"פ שמדת הדין היא מדת רחמים היתה בו שאלמלא כך אתחרב עלמא אבל למען אותו מדת רחמים אתיישב עלמא וכן את מוצא רפואה זו בכל דין שהוא עושה וכן וה' המטיר על סדום נשאר ממנו פליטה ויגוף ה' את העם נשאר פליטה וכן כלם א"ר יהודה חכמין הוו דרא דטופנא טפי דהוו ידעי מה דעתיד למהוי אבל נסבו סוכלתנו בלבהון ואמרו אי קב"ה מייתי טרפנא אנחנא גוברין ראמי קומתא ונשוט על אפי מיא ונשתיזיב ואי מן תהומא ייתי מיא רגלנא נשוי על בירא דמיא ולא יפקון מיא ונשתזיב כד אתא טופנא ארתח קב"ה מיא דתהומא והוו משוי רגליהון על עינא דמיא ואתמשך משכיה מניה ונפלו ומיא מלעילא הוו מתגברי עם מיא דתהומא והוו מתגלגלין ונחתין נמוקין ברתיחותא דתהומא לבבל ויבאו לא נח אל התיבה ר' יוחנן פתח אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך נשבעה בטוב ביתך קדוש היכלך בא וראה כמה יש לאדם ליזהר ולבדוק עצמו ומעשיו בכל יום ויום היאך קם בצפרא יימר יהי רצון מלפניך ה' אלקי שיהא לבי נכון ומסור בידי שלא אשכחך אושיט רגלוהי למיזל יעיין בצעדי רגלוהי דלא ישוטון לאבאשא אזל לדבר מצוה ירהט שנאמר אחרי ה' ילכו כאריה ישאג ואפילו בשבת מצוה למירהט עבר כל יומא צריך למבדק גופיה מה דעבד בההוא יומא ואי צריך יעשה מיד תשובה עליו קודם שיישן