אור ברסלב
מדרש בחדוש על הגדה של פסח מגיד › עבדים היינו

מדרש בחדוש על הגדה של פסח· רבי אליעזר נחמן פואה

מגיד · עבדים היינו

מה נשתנה

פסקה ב

מתחיל ההגדה ויהיו המצות מגולים בשעת אמירת הגדה:
דבר ידוע הוא שכל הפירות הנלקטי' קודם בישולם אינם מתקיימי' וירקבו. ואף אותם שנתבשלו על ידי השקהה גם הם לא יערבו וימתקו כאותם שנתבשלו מאליה' כדכתיב וממגד תבואות שמש. כיוצא בזה גאולת מצרים לפי שהוצרך כביכול הוא ית' לדלג על ההרי' ולקפץ על הגבעות ולגואלנו קודם הזמן והוא כעין לקיטת הפרי קודם זמנו. וזה היה גרמה לכל הרעות שנתהוו אח"כ והענין הוא כי מפני גלולי מצרי' שנטמאו בהם ישראל כדכתי' איש שקוצי עיניו השליכו ובגלולי מצרי' נטמאו נכנסו במ"ט שערי טומאה מחמשי' שבהם. ואילו לא היה ממהר הוא ית' להוציאנו משם והיינו נכנסי' בשער החמישי' לא היינו יכולי' לצאת משם עדי עד. כי הטומאה היתה סובבת אותנו מכל צד והיינו נהפכי' לעם אחר. ואפשר שהניצוצות שאמרנו בתחלת דברינו היו גורמי' להם. וזהו אומרו הרי אנו ובנינו ובני בנינו דעד כאן רחמי האב על הבן. ועל כן לא הזכיר יותר. אבל ממילא משמ' כל הדורות הבאי' אחריה' משועבדי' היינו לפרעה במצרי'. ולפי שאמר לאברהם ואחרי כן יצאו. התחיל למנות הארבע מאות שנה מלידת יצחק ולא מירידת מצרי' כאשר היה ראוי. כי חפזון שכינה וחפזון זה של יש' גרם שלא המתין לעת קץ ואלו היה אפשר להמתין לא היה מגיע אלינו שום דבר רע במדבר ולא בשאר ארצות ולא היה כח בטומאה לשלוט בנו. כי כיון שגזר הקב"ה גדולה לאדם. וכל שכן לאומה שלמה לדורי דורות גוזרה. וזהו הכח גדול והיד חזקה שהוצרך כביכול לו ית' כדי להוציאנו. לא שטרח ונתיגע לגואלנו כי כל הגוים כאין נגדו. וכל דיירי ארעא כלא חשיבין. אלא להיות אלקי' שופט צדיק. וצאתם אז היה קודם זמנו וכמעט נגד הדין הוא הכח הגדול והיד החזקה שהוצרך ללמד עלינו סנגוריא ולמצוא דרך שדבריו תקום לעולם. ואם אמר ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה. הכי הוו. כי התחיל המספר מלידת יצחק כאמור. ועל כן רצה שפרעה יאמר בפיו קומו צאו מתוך עמי. למען לא יהיה מקום למדת הדין לקטרג. ועכ"ז על מספר הק"ץ שנה נתרעמה מדת הדין. ופייסה בהבטחה להשלימם לה בגלותנו זה כמו שכתוב אצלנו בפרשת לך לך בגר"ן ארנ"ן.
והואיל ולקיטת הפרי קודם זמנו גרם כל הקלקול על כן הזהיר אותנו בגלותנו זה שלא לדחוק את הקץ למען לא יארע לנו כמו שאירע בגלות ההוא שהוצרך לגואלנו קודם הזמן. והיה גרמה לשוב בגולה וכן הזהיר לאומות באומרו השבעתי אתכם בנות ירושלם אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ. ולכן טוב לנו להמתין בשמחה בישול הפרי כדי שיתלקט בזמנו ואז יתקיים לעד.

ואפילו כלנו חכמי' וכו' מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים כי ספור ענין זה אינו כספור ענין מלחמות הרומיים ושאר מלחמות המתהוות בעולם שהספורים ההם אסור להטות אוזן לשומעם לפי שהם דברי' בטלי'. אבל המלחמות שעשה ה' אלהינו במצרים מצוה לספר אותם. וזה למען ישים אותם בדעתו לחשוב על הענין ההוא. ובחשבו בו יאמר איך אפשר שכל כך היה פרעה חסר לב למרוד בו ית' ולסרב על דבריו ולהתעקש בסרבנותו כמה פעמים. וכן השי"ת איך מחל על כבודו לשלוח אליו לומר שלח עמי ויכול היה לומר למשה לך כנוס את כל היהודי' הנמצאי' במצרי' והוצא אותם משם. ואם בשביל להראות יכלתו והשגחתו כאשר אמרנו. הרבה דרכי' לפניו ית' להראותם. וכיוצא באלו הדברי' יאמר האדם בסוד ענין זה. ומתוך הויכוח ימצא תמיד דבר חדש לדרוש בו. ובכלל הדברי' יראה איך פרעה בחכמתו יתירה עשה את כל המעשי' שעשה כמו שנאמר בעה"י. וידע כי הוא ית' נאמן בבריתו וקיים במאמרו. וזה היה טעות פרעה כי אמר כבר נא' לאברהם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה. ואי אפשר לומר שהתחילו ממראת בין הבתרי' שכבר עברו עליה' שלשי' שנה וגם לא מלידת יצחק כי לא אמר גר יהיה זרעך ארבע מאות שנה. ובכללם יעבידו ויענו אותם. אלא אמר ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה. הנה שהשעבוד צריך שיהיה ארבע מאות שנה. ולכן לא האמין למשה והקשה ערפו לבלתי שלחם כי אמר יוסף אמר לאחיו וישלחני אלקי' לפניכם אלקי' שלח את ישראל ברשותי להעבידם ואתם באי' בשם ה' לומר לי שאשלח אותם. לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח. כי לא נשלמו הארבע מאות שנה של השעבוד.
ובאמת הדין עמו היה אלא שצעקת בני ישראל גרמה לעשות דבר נגד הדין וגם מהטעמי' שנזכיר בעה"י. ולכן מצוה עלינו לספר ביציאת מצרי'. ואף אם לא יתחדש אצלו דבר בסיפורו לא ימנע בשביל זה. לפי שכל זמן שמזכירין נפלאותיו ית' בעולם מתעורר כח עליון לחדש הטוב ההוא. וזה הוא דקדוק לשון כל המרבה לספר. ולא אמרו כל המוסיף או כל המספר ביציאת מצרי'. וכאילו יאמר אעפ"י שדבריו נראין דברי מותר אל ימנע בשביל זה. והן אמרו במדרש תילי' מזמור ע' זשה"כ ויזרעם בעמי' ובשכר שמזכירי' אותי בכל פעם אני מזכיר אותם ובכל זמן שאתם מזכירי' אותי מעי הומים עליכם שנא' הבן יקיר לי אפרים וכו' מעי המו עליו. ויתן לפני ארון ברית ה' להזכיר ולהודות. ומה היו מזכירין זכרון נפלאותיו אשר עשה עמהם בכל עת. ולא גאל את ישראל ועשה עמהם אלא בשביל שהיו מזכירי' נפלאותיו. אמר דוד אם אני מזכיר למנצח לדוד להזכיר אלקי' להצילני וע"ז תקנו להזכיר יציאת מצרי' בכל יום. אולי ירחם השי"ת עלינו ויגאלנו. ובפרט בעת הזה שהוא יתברך מתעורר מאליו מטעם בניסן נגאלו ובניסן עתידין ליגאל וכשנוסיף עליו זכרון הנפלאות כביכול מוסיפין כח בגבורה של מעלה. וכן אמרו בסה"ז פרשת בא אל פרעה דף מ"ב ז"ל. כל בר נש דאשתעי ביציאת מצרי' ובההוא ספור חדי בחדוא זמין איהו למחדי בשכינת' לעלמא דאתי דהוא חדו מכלא. דהאי איהו בר נש דחדי במריה. וקב"ה חדי בההוא ספור ביה שעתא כניש קב"ה לכל פמליא דיליה ואמר לון זילו שמעו ספורא דשבחא דילי דקא משתעי בני וכו' כדין אתיין ואודן ליה לקב"ה על כל אינון נסין וגבורן ואודן ליה על עמא קדישא דאית ליה בארעא וחדאן בחדווא דפורקנא דמריהון. כדין אתוסף חילא וגבורתא בראש משבחין גבורתיה. עכ"ל:

תוכן העניינים

מדרש בחדוש על הגדה של פסח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה