אור ברסלב

מדרש בחדוש על הגדה של פסח· רבי אליעזר נחמן פואה

הלל

מגיד

מזמורי הודיה

פסקה א

סדר ההגדה שהתקינו לומר אחר הסעודה
ולפי שלא זכיתי לחדש דבר על הסדר שלאחר הסעודה אלא על מזמור הנקרא הלל הגדול הייתי נדון בעצמי אם אחברנו עם ההגדה או לאו. אחר כך אמרתי הואיל והוא מעין המאורע אודה ה' בכל לבי ואספרה חסדיו כי מעולם המה:
הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו. המזמור הזה קראוהו חכמים הלל הגדול לפי שבו מהללי' השי"ת שזן ופרנס והעמיד העולם בתורת חסד עשרים וששה דורות מיום שנברא העולם עד שניתנה תורה. כי בדין היה שיחזירהו לתהו ובהו מיד שחטא אדה"ר וקין והואיל ויציאת מצרים עיקרה היתה כדי לקבל התורה שנ' בהוציאך את העם ממצרי' תעבדון את האלקים על ההר הזה. וכל עצמו של ההלול הזה הוא מהחסד שעשה לקיים העולם בלי תורה. ואנו עסוקים עכשיו להללו ולשבחו על שהוציאנו משם דבר בעתו הוא להללו בהלל גדול זה.
ואולם ראוי לשים לב מה ענין תהלות אלו עם העשרי' וששה דורות. שאם בשביל שמספרם שוה. אף אני אומר שהם כ"ו דורות שמפרץ עד צדקיהו שהוא ית' השגיח עליהם בתורת חסד. ולא שפך חמתו עליהם להשליכם מעל פניו הגם כי ממרים היו את דברו מיום שמתו השבטים שעל כן התחילו המצרי' לשעבדם. ובכל דור ודור הכעיסו לפניו ית'.
אמנם הם אמת ודבריה' אמת ואין לזוז מדבריה' כי סוד ה' ליראיו ובריתו להודיע'. דאין לומר בזה שרוח הקדש מלתו על לשונו של דוד היה בשביל הדורות שמפרץ עד צדקיהו שאם כן אז היה העולם חוזר לתוהו ובוהו. ויותר חסד היה מאז והלאה על כי לא עשה בהם כלה. ולפיכך שפיר מצו למימר שהם כנגד הכ"ו דורות שלא היה בהם תורה. כי מאז והלאה לא הוצרך לחסד כי התורה היא היתה המקיימת העולם.
ולפי שחסדים רבים עשה הוא ית' בעולם מלבד אלו המפורשים בכתובים כגון ירידת המן והבאר ועל כלם נתינת התורה. ראוי לתת טעם למה לקח אלו יותר מאחרים. נ"ל לומר שכל פסוק ופסוק מאלו הוא מכוין אל דור אחד מהכ"ו דורות ההם שקדמו לתורה. וכונת דהע"ה היתה לשבח ולהלל אותו ית' גם בשם האומה ישראלית. ולהודות לשמו בשביל החסדים שעשה להם. והתחיל מבריאת העולם כי בשבילם נברא שנא' בראשית ב"א בשביל ישראל שנקראו ראשית ברא וכו'. וסבל את העולם כ"ו דורות כלם בלתי ראוים. הואיל ובסופם עתידים היו לבא ישראל לקבל התורה. והפסוק הא' הוא כנגד דורו של אדם. ואמר הודו לה' כי טוב. כי כן הוא הודה אל ה' שמחל לו עונו וכן אמרו במדרש שהשבת הגין עליו שלא יומת ובא לזמר ליום השבת וז"ש מזמור שיר ליום השבת ואמר לו השבת טוב להודות לה' וכן עשה. ועוד אמרו במדרש הודו לה' כי טוב. הודו למי שגובה חובתו של אדם בטובתו העשיר בשורו. העני בשיו. יתום בביצתו. אלמנה בתרנגולתה. העשיר היה אדה"ר שהיה בו כח לסבול העונש שנתן לו. כי אסטניס היה מעונג בתפנוקי מלכין בג"ע. ויצא משם לעבוד את האדמה בידיו ולטרוח כמה טרחות קודם שיאכל ופלא הוא שלא מת. אלא שהיה בו כח לעמוד ביסורין אלו וע"כ נקרא עשיר בשורו שהקריב שור פר מקרין מפריס.

הודו לאלקי האלקי'. כנגד דורו של שת שעדיין לא היה בעולם ע"ז. ונודע ה' בכל העולם. היותו הוא ית' אלקי האלקי'. לא כן בימי אנוש שאז הוחל לקרוא בשם ה' כתרגומו אתמנעו מלצלאה בשמא דה'. וע"כ אמר כנגדו הודו לאדוני האדונים. כי אז הוצרך להודיע שהוא ית' היה אדון ופטרון אף בתחתוני'. והעלה אוקינוס עליהם והציף שלישותם. ובחסדו הניח המותר עם היותם בלתי ראוים.

לעושה נפלאות גדולות לבדו. כנגד דורו של קינן. אמרו בד"ה כי עדה וצלה נשי למך היו בנותיו של קינן ובימיו התחילו להשקות לנשיהן כוס של עיקרין כדי שלא יתעברו ותכחישו יופיין. ורש"י נתן טעם לשמות עדה וצלה. ואמר שצילה היא היתה יושבת בצלו של בית מקושטת ככלה. ועדה מעוטפת כאבלה שהיתה להוליד בנים.
וידוע כי מפתח של חיה לא נתנו הקב"ה ביד שום אדם כמ"ש בפ"ק דר"ה. ועם היות צלה עקרה מכח כוס של עיקרין שהשקה אותה למך. עכ"ז ילדה בן. והיינו דכתיב וצלה גם היא ילדה בן אעפ"י שדרך טבע לא היתה ראויה. ולז"א לעושה נפלאות גדולות לבדו. כי הוא לבדו פוקד עקרות.

לעושה השמים בתבונה. כנגד דורו של מהללאל. אמרו בד"ה כי קינן אביו היה חכם גדול. וכ"כ בספר יוחסין שהיה מושל ברוחות ובשדים ומזיקים. וראה בחכמתו או ברוח הקדש שעתיד הקב"ה להביא מבול לעולם. וכתב אותו על אבני שיש ופרסמו בעולם ורבים השיב מעון הצלמים שהיו עובדים. ועל כן קרא שם בנו מהללאל. לומר ראוי וחובה עלינו להלל לאל הוא בעל החסד שעושה חסד עמנו שלא להביא מבול בימינו ולזה כתב דהע"ה פסוק זה כנגדו להוציא מלבם סברא הראשונה שהיו אומרים עזב ה' את הארץ והניחה תחת ממשלת המלאכים. והשמים מושגחים מהם ולא ממנו ית'. ואינו כן אלא עושה שמים. תמיד הוא עושה ומקיים אותם ומשגיח עליהם.

לרוקע הארץ על המים כנגד דורו של ירד. לפי שירד העולם ממה שהיה. כי התחילו להוסיף על חטאתם פשע כעסות. ובימיו ירדו עזא ועזאל מן השמים ותעו אחרי בנות האדם. ועכ"ז התנהג הקב"ה עמהם בחסד ולא הענישם.

לעושה אורים גדולים, כנגד דורו של חנוך שנעשה מלאך גדול מכל המלאכים מהלך חמש מאות שנה ופניו היו מזהירים כזהר הרקיע ואורו מבהיק למרחוק וזהו אורים גדולים.

את השמש לממשלת ביום כנגד דורו של מתושלח הצדיק שמיד שמת בא המבול ולא שמשו המאורות. ובמותו היה כאילו בא ושקע השמש ובעודו היה מאיר. ועל כן נקרא יום זמן ממשלחו כי כל ימי היותו בעולם לא ראו חשך הצרות.

את הירח וכוכבים לממשלות בלילה כנגד דורו של למך שעם היותו צדיק שע"כ מת קודם המבול לבל יראה בניו מוטבעים. עכ"ז לגבי אביו היה כירח אצל אור השמש. והכוכבים היו נח ובניו שמשלו בלילה היינו בתיבה שלא היה להם אור.

למכה מצרים בבכוריהם. כנגד נח שבימיו הכה השם יתברך כל היקום במי המבול. ואפשר לומר בבכוריהם שכשם שהמצרים הוכו מבניהם בכורות שלא כדרך המוסר שהבן יכה את אביו. אף בדור המבול הוכו ע"י חיות ובהמות כמו שאמרו על פסוק בעצם היום הזה בא נח וכו' והיה שלא כדרך העולם כי מוראם וחתתם היה עד ההיא שעתא עליהם.

ויוצא ישראל מתוכם. כנגד דורו של שם שישראל יצאו ממנו. וכן מלת ויוצא שייך לגבי נח ובניו שיצאו מן התיבה ומיד התחיל חם וכנען לחטוא. והוא הדין לתולדותיהם ובחסדו ית' כלכלם.

ביד חזקה כנגד דורו של ארפכשד. לא מצאתי במדרשים שום דבר מחייו. עם כי שמעתי אומרי' שבספר אחד מהמחברי' כתב דברים גדולים ממנו ולא זכיתי לראותם. ועל כן לא יכלתי לכוין הכתוב הזה נגדו. וכן פסוק לגוזר ים סוף לגזרים. כנגד דורו של שלח אם לא נאמר שמכוון אליו פסוק ויהי בשלח פרעה שאז נמשך שהב"ה גזר הים לגזרים.

והעביר ישראל בתוכו. כנגד דורו של עבר. שכן מלת והעביר הם עבר יה"ו. לומר כי עבר היה עובד השם ית' הגדול והנורא. והוא היה רבו מובהק לישראל אבינו ולשאר האבות. וכשאמר הכתוב ויעבור אברם בארץ עד מקום שכם הלך לביתו של עבר כמו שכתבנו בפרשת לך לך ודורו לא עשו כן וע"כ ראויים היו לכליה והקב"ה בתורת חסד כלכלם.

וניער פרעה וחילו בי"ם. כנגד דורו של פלג שבימיו נפלגה הארץ וינער אותם וכלכלם.

למוליך עמו במדבר כנגד דורו של רעו. שכשם שהיה רועה ישראל במדבר מ' שנה כך היה רועה דורו של רעו בחסד ועל כן נקרא רעו לשון רעיה אולי בימיו היה רעב בארץ.

למכה מלכים גדולים כנגד שרוג. כי אז התחילו האומות להתגרות זו בזו וע"כ נקרא שרוג כמה דאת אמר ישתרגו עלו על צוארי שהוא לשון ערבוב.

ויהרוג מלכים אדירים כנגד נחור ובימיו היה נמרוד. שהמריד כל העולם בהשי"ת. והעלה חרון אף בעולם. וע"כ נקרא נחור הם אותיות חרון.

לסיחון מלך האמורי הוא תרח אבי אברהם והוא היה שר צבאו של נמרוד ככתוב בספר דברי הימים. וכשם שסיחון היה מנעולה של ארץ כנען שהכל בוטחים בגבורתו. כך תרח הכל בוטחים בגבורתו כי איש גדול הוא ונקרא מלך האמורי שהוא לשון אמירה לפי שאמר לשון הרע על בנו אברהם אל נמרוד.

ולעוג מלך הבשן: כנגד אברהם כי בימיו היה והוא הפליט שהגיד לו שנשבה אחיו. והיו מדיינים יחד בחכמת התכונה. ובענייני האלקות.

ונתן ארצם לנחלה. כנגד יצחק כי לו נתנה הארץ לנחלה להיותו עיקר זרעו של אברהם.

נחלה לישראל עבדו. דורו של יעקב. כי ליעקב נתן הארץ לנחלה. לפי שעבדו בכל לב.

ויפרקנו מצרינו. כנגד קהת. כי צרינו הקהו את שניהם בעבודה קשה.

ויפרקנו מידם. נותן לחם לכל בשר. כנגד עמרם. כי הוא כעומר גדול מספיק לזון כמה בני אדם. כך גדול זכותו לזון ולפרנס כל העולם. כי צדיק גמור היה ונקי כעמר נקי בלי עון. שכן אמרו חכמינו ז"ל שמת בעטיו של נחש.

הודו לאל השמים. כנגד דורו של משה. שכן מלת השמים הוא משה מ"י. רמז שמשה זכה לחמשים שערי בינה. וראוי להודות לה' על החסד שעשה להביאו לעולם. ועוד כי מזמור טוב להודות לה' היא אחד מהמזמורי' שעשה הוא. ולכן אמר כאן הודו לאל השמים. כלומר אין להודות אלא אליו ית'. כי כן תמיד היה מזהיר את ישראל על ענין זה. ואם אמרנו שגם אדם הראשון אמרו שכחוהו וחזר משה ויסדו. מעין כל תהלות ישראל סבא שחזר דוד ברוח קדשו ויסדם.

אלו הם הכ"ו דורות שזן הקב"ה העולם בתורת חסד. שעם היות ראשי הדורות כלם צדיקים. כי אפילו תרח שהיה מוכר צלמים היה צדיק כי חושב היה שיראתו הוא האלקים. ולרוב אדיקות שהיה לו בו מסר בנו למיתה לקדש שם הנורא. וכשידע האמת חזר בתשובה. הם היו צדיקים אבל דורותם היו רשעים. כי הא דתנן עשרה דורות מאדם עד נח ועשרה דורות מנח עד אברהם. שכלם היו מכעיסים ובאים. ועל כן זנם וכלכלם הקב"ה בתורת חסד. עד שנתן את התורה והיא קיומה של עולם.
תם ונשלם:

סוף הספר

תוכן העניינים

מדרש בחדוש על הגדה של פסח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה