אור ברסלב
מדריך מעשי כיצד לדון לכף זכות סיפורים בענין כף זכות

מדריך מעשי כיצד לדון לכף זכות

סיפורים בענין כף זכות

כיצד לדון לכף זכות

כפי שתארנו למעלה ישנם מצבים בהם צריך האדם לחפש דרך להצדיק את מעשה חבירו, ולפעמים לא קל לאדם לעשות כן, לכן הבאנו כאן סיפורים על מקרים המראים עד כמה יכול מעשה להראות רע ... אף על פי שבאמת אינו כזה, ומזה נלמד לאין ספור מקרים שאפשר בקלות לדון לכף זכות!

הסיפורים שהבאנו, בחלקם לקוחים מהספר הנפלא מאזני צדק של הרב דוד גבריאל שליט"א שתודתנו נתונה לו, ובחלקם ממקורות אחרים מפה לאוזן, הסיפורים מעובדים, באופן כזה שבתחילתם לא רואים את צד הזכות, אלא רק לאחר סופם, לנוחות הקורא במקומות מסויימים הוכנסו שמות בדויים של עושי המעשה, הסיפורים אמיתיים ברובם, וכולם ממחישים עד כמה מוטל עלינו להתאמץ ולהצדיק את מעשה חברינו !!!

קשוט עצמך תחילה

ככה זה נראה - כשרבי משה התארח בביתו של דוד יהודי מתחזק, הסביר לו עד כמה חשוב כשקונים מוצרי מזון לשים לב שיש חותמת המאשרת את כשרות המזון לאכילה, ואף לימד אותו על איזה פרטים יש לשים לב בעת קנית מוצרי מזון, דוד שמח ונרגש מאוד שהנה זכה לעלות עוד מדרגה בדרכו החדשה וכעת יקפיד על כשרות, והחל לשים לב לדבר בכל עת שקנה מזון לביתו, יום אחד חשך עליו עולמו כשראה את רבי משה יוצא מחנות המוכרת נבלות וטרפות ובידו מאכל איסור, כל גופו רעד, פניו החווירו והוא נדהם כיצד רבי משה שחשב אותו לצדיק שכזה אינו יכול להתגבר על תאוותו וקונה לעצמו מאכלות אסורים בשעה שהוא מלמד אחרים להזהר בכך?

האם אתה מסוגל לדון מקרה כזה לכף זכות ?

סוף הסיפור - כשנפגשו מבטיהם לפתע, הבחין רבי משה במבטו החוור של דוד ומיד טרח להסביר לו, אל חשש ידידי היקר, המאכל שקניתי אינו לאכילה, מאחר שאני סובל ממחלת עור שאין לה תרופה אחרת, הורה לי הרופא להכין מזה משחה בכדי למרוח על הפצע ... אנחת רווחה נפלטה מפיו של דוד, תודה שאמרת לי הוא מלמל בקול רועד, כשאני ראיתי אותך יוצא מהחנות אמרתי בלבי, אדם זה אין לו יראת שמים, אומר לי כך ועושה אחרת, ואין תוכו כברו, ודבר זה היה שובר אותי מקיום המצוות.

הבן האהוב

ככה זה נראה - מעשה שהיה עם זוג שהיה להם בן יחיד ואהבו אותו מאד מאד. יום אחד ישבו ההורים במרפסת והשקיפו על בנם המשחק בחצר. לפתע ראו אדם גדול ממדים נותן לבנם מכות על גבו. ההורים המבוהלים החלו לצעק על האיש: ''כיצד אתה מעיז להכות ילד קטן ! והאיש המשיך להכות את בנם. מיד האב ירד בזעם ובלי שאלות החל מכה את אותו האיש.

האם אתה מסוגל לדון מקרה כזה לכף זכות ?

סוף הסיפור - לאחר שסים להכותו אמר לו האיש: ''מדוע אינך שואל מה הסבה שהכיתי את בנך?'' והחל מספר לו: ''בנך הקטן נחנק בזמן שאכל לחם. ראיתי זאת, נגשתי אליו ודפקתי על גבו על מנת להוציא את הלחם שנתקע לו בגרון. האם בגלל זה צריך אתה להכות אותי !'' הבין אביו של הילד שנכונים היו מעשי האיש, מיד הצטער, בקש סליחה שלף את ארנקו ופיצה אותו כספית והודה לאיש שהציל את בנו.

גזלן היתומים

ככה זה נראה - מזלם של ילדי משפחת כהן לא שפר עליהם, לפני שלוש שנים מתו עליהם הוריהם בתאונת דרכים קטלנית, הילדים חיו מן היד לפה בקושי רב, כשבני העיר הרחומים מסייעים בידם, אך חייהם היו קשים מנשוא. יום אחד באו לחנות הבשר לקנות חתיכת בשר קטנה לחג, שלמרות מצבם הקשה הם עשו כל מאמץ ואת דרך התורה לא עזבו, אדון לוי עמד בתור לקופה לאחר הילדים ועקב אחריהם בעיניים רחמניות, הילדים הניחו את חתיכת הבשר הקטנה שבחרו על המשקל שבחנות, והמוכר הגיש להם את הקבלה לשלם, אדון לוי שראה באקראי את הסכום המודפס לתשלום נזעק לפתע והקים קול צעקה מדוע אתה גוזל את היתומים? כל כך הרבה כסף לקחת להם, איך אתה מנצל את היתומים ?!, מיד פרסם מודעות נגד בעל החנות שאסור לקנות ממנו, עד שסגר את החנות והגיע לחרפת רעב בעצמו.

האם אתה מסוגל לדון מקרה כזה לכף זכות ?

סוף הסיפור - לאחר ימים אחדים, נודעה לו טעותו הגדולה, בעל חנות הבשר היה נותן ליתומים מדי שבוע ובכל חג בשר בחינם!!! וכדי שלא יתבזו היתומים היה נותן להם קבלה שכלל אינה שייכת להם כדי ששאר הקונים לא ישימו לב שהם מקבלים בחינם !!! לאחר שהתברר לאדון לוי שכל זה היה כדי לא לבייש את היתומים והם כלל לא היו משלמים את החשבון, נתמלא צער ומיד בקש סליחה מבעל החנות, אך זה היה כבר מאוחר.

איזה חוסר צניעות

ככה זה נראה - מעשה ברב שהיה עוסק בשלום בית בין איש לאשתו, אך כשהיה נפגש בחדרו איתם לשמוע את טענותיהם, היה מושיב את בני הזוג על שלחנו קרוב מאד אליו, ובדברו איתם מסתכל על האיש ... וגם על האישה, ומעשה זה הרתיח את בני העיר שהחלו לרנן על הרב חסר הצניעות.

האם אתה מסוגל לדון מקרה כזה לכף זכות ?

סוף הסיפור - כששמע השמש של הרב שמרננים על רבו, מיד קרא לאחד מהם והסביר לו, הרב אינו שומע טוב לכן יושב קרוב, ואם שמתם לב הרב מושיב את האשה תמיד בצד ימין שלו וזה בגלל שהרב כלל לא רואה בעין ימין (שבת צד.)

העוזרת שגנבה

ככה זה נראה - מעשה באשה שהיתה עוזרת בית בבית עשירים, וכך עבדה בנאמנות שנים רבות, יום אחד לתדהמת בעלת הבית נעלמו כל התכשיטים שהיו חבויים בתוך המקום שתריס החלון מתגלגל לשם. מיד ראה לעוזרת והתחילה צועקת עליה: מי גנב את התכשיטים שלי?! את לא מתבישת ומיד הזמינה משטרה. העוזרת בכתה וחזרה ואמרה לה: אני לא נגעתי בכלום! וכך נפרדו כשאת העוזרת לוקחים למשטרה.

האם אתה מסוגל לדון מקרה כזה לכף זכות ?

סוף הסיפור – יום אחד לאחר כמה חדשים מהמקרה, ראה הילד של בעלת הבית דבר מנצנץ על העץ בגנה, נגש לעץ ולתדהמתו ראה את התכשיטים של אמו בתוך הקן שעשו היונים. מיד הבינו שהיונים לקחו את התכשיטים, ולא העוזרת, מיד הלכה לבית העוזרת לבקש מחילה, אך כשהגיעה לבית אמרו לה שכבר מאוחר ... שדבר זה צער אותה מאד והיא נפטרה מן העולם.

חוצפה שכזו

ככה זה נראה - מעשה שהיה בשדה תעופה באולם המתנה, יושב אדם ליד השלחן ובא אדם נוסף וישב מולו, הוציא תהלים מהתיק וקרא. אחד מהם הוציא חבילת וופלים ושם אותם על השלחן והתחיל לאכול. והנה לפתע הושיט השני את ידו והחל גם הוא לאכול מהוופלים ללא רשותו של חבירו, ולכעסו של בעל הוופלים לא היה גבול מדוע הוא אינו מבקש רשות ?

האם אתה מסוגל לדון מקרה כזה לכף זכות ?

סוף הסיפור – כשבאו לעלות למטוס התגלתה הסיבה לאי ההבנה, הראשון הכניס את ידו לתיק להוציא חפץ, ולהפתעתו נתקלה ידו בחבילת הוופלים שלו כשהיא שלימה, רק אז הבין שאכל מהופלים של חבירו וביקש את סליחתו, גם לו היו הוופלים מאותו סוג, והוא חשב שהוציאם מהתיק והוא אוכל מהוופלים שלו ...

מאחורי הגב

ככה זה נראה - רות שהיתה צעירה נמרצת חיתה בשכנות טובה עם גברת כהן המבוגרת ממנה בכשלושים שנה, תמיד היתה מסבירה לה פנים ועוזרת לה כשהתבקשה על ידה לשמחת שתיהן, ביחד איתן באותה קומה התגוררה הגברת הדר שלא היתה כלכך מורגלת בעשיית חסד ולכן התפלאה על מעשיה המוגזמים של רות, יום אחד כשהזמינה הגברת כהן פועלים לתקן את ארובת התנור שנתקלקלה התגלתה לגברת הדר כל האמת על היחסים הצבועים של רות לגברת כהן!!! הפועלים פרקו את ארובת התנור, וירדו איתה לעבר המקלט שבבנין כדי לתקנה שם, ולפתע חטפה רות מידיהם של הפועלים הנדהמים את ארובת התנור, ואמרה להם שהם עובדים לחינם כי הארובה בסדר רק הגברת כהן לא כל כל "בסדר" (לא שפויה) והיא "אינה אחראית לדבריה", הגברת הדר שהיתה עדה למתרחש הזדעזעה מהדברים ששמעה, כעת היא הבינה מי היא באמת רות, אמנם היא לבבית ומסבירה פנים אבל מאחורי הגב היא מדברת רע ועושה נזקים.

האם אתה מסוגל לדון מקרה כזה לכף זכות ?

מה באמת קרה – הגברת כהן שגרה לבדה, הוצרכה לנסוע לחוץ לארץ. והואיל והיו ברשותה תכשיטים יקרי ערך וחששה להשאירם בבית, החליטה להחביאם בארובת התנור, ששם אף גנב לא ימצא אותם, וכן עשתה. היא אכן נסעה לחוץ לארץ ואף חזרה, ודבר התכשיטים נשכח ממנה כליל. כאשר הגיע החורף ונסתה להדליק את התנור גלתה כי יש סתימה בארובה. על כן קראה למנקי ארובות שיגיעו לביתה ויתקנו את התקלה. הפועלים שהגיעו, החליטו לנקות את הארובה במקלט, הם פרקו את הארובה, והחלו לרדת עמה למטה. תוך כדי כך נזכרה הגברת כהן שהארבה סתומה בגלל התכשיטים שבה, וחששה שמא הפועלים יקחו את התכשיטים מבלי שתוכל למנעם מכך. במהירות הלכה לרות וספרה לה את המעשה, וזו רצה אל הפועלים ואמרה מה שאמרה כדי להציל את התכשיטים מידם, תוך כדי כך היא עלתה במדרגות ונתנה את הארבה לשכנתה המאשרת, שתכשיטיה נצלו בזכות תושיתה. (הסיפור מעובד קצת, המקור מפי הרבנית חזן)

ירא שמים בסתר כבגלוי

ככה זה נראה – רבי משה הוא יהודי ירא שמים המדקדק במצוות קלה כבחמורה, יום אחד עבר שכנו ברחוב, וראה אותו כשהוא עומד וממתין לקונים על פתח חנות – חנות של בגדי פריצות!!! אמנם כסף יכול להעביר אדם על דעתו חשב לעצמו אבל עד כדי כך ? שכני משה הידוע כחסיד ישר וירא אלקים, הוא בכבודו ובעצמו בעל חנות של בגדי פריצות ? לאחר מכן הלך אותו שכן ופרסם את מה שראה.

האם אתה מסוגל לדון מקרה כזה לכף זכות ?

מה באמת קרה – אותו יום היה חייב לעבור רבי משה באותו רחוב אף על פי שבדרך כלל נמנע מלעשות כן בגלל זהירותו בשמירת העיניים, ואז נגש אליו אדם ואמר לו: ''אדוני, האם תוכל לעשות לי טובה אני צריך לשירותים דחוף, התוכל לשמור כמה דקות על חנותי ? '' כן השיב רבי משה ושמר על חנותו מבלי להרים את עיניו ולשים לב שבחנות זו מוכרים בגדי פריצות.

דמעתה מצויה

ככה זה נראה – גברת לוי בשעה טובה בת חמישים – היא התלבשה יפה לכבוד בעלה שצריך להגיע אל ביתו בדקות הקרובות, ואז הם יחגגו ביחד את יום הולדתה, על השולחן פרשה מפה נאה, והכינה נרות יין ומטעמים לסעוד עם בעלה בנעימים, והיא יושבת ומחכה... עברה שעה, עברו שעתיים, ובעלה לא הגיע בינתיים, לאחר כמחצית השעה הגיע סוף סוף בעלה וחיוך על פניו, והיא שכבר אבדה את סבלנותה עמדה על פתח הבית והחלה לצעוק אינך מתבייש לצער אותי ביום הולדתי, בכוונה אתה מאחר, ועוד אתה מחייך ?

האם אתה מסוגל לדון מקרה כזה לכף זכות ?

מה באמת קרה – אותו בעל היה בעל נפלא, הוא רק רצה לשמח את אשתו לרגל יום הולדתה, ומרב רצונו לעשות את רצון אשתו, הלך אחרי עסוקו לחפש לאשתו את המתנה שידע שהיא כל כך אהבה, מחנות לחנות רץ אותו האיש ולא מצא את מבקשו, עקש היה לעשות רצון אשתו ונסע לעוד מקום, ורק לאחר התרוצצות ויגיעה רבה סוף סוף מצא את מבקשו, הטעות היחידה שעשה, שלא הביט בשעונו ...

החנווי הבוגדני

ככה זה נראה – מר כץ אמנם לא היה רב גדול אבל היה חנווני הגון וישר, והיה נושא ונותן באמונה, המוצרים בחנותו היו כשרים, וכמובן גם העיתונים, אבל משך השנים משהו קרה, פתאום דברים השתנו לרעה, אדון כהן שהיה שומר את עיניו, ירד אל המכולת לקנות לביתו, ולפתע הזדעזע ממה שראה, במכולת של מר כץ מראות זוועה, במקום עיתונים צנועים שהיו עד עתה, עמדו בפתח המכולת עיתונים מופקרים בושה וחרפה, לא להאמין בשביל כמה שקלים אדם מוכן למכור חיי עולמים, וחשב לעצמו רשע בעל המכלת הזה שמוכר עתונים שאסור לקרוא אותם, אדון כהן פרסם את הדבר ברבים, וגרם שיפסיקו לבוא הקונים, ומר כץ התמים לא הבין מדוע הם לא באים, עד שנאלץ לסגור את חנותו.

האם אתה מסוגל לדון מקרה כזה לכף זכות ?

מה באמת קרה – מידי יום בשעת בוקר מוקדמת נזרקים העיתונים בחבילות אל פתחי המכולות על ידי מחלקי העיתונים הנוסעים ברכבם במהירות מחנות לחנות בכדי לחלק, ואלו יש להם רשימה מה לזרוק לפתחה של כל חנות, ובאמתחתם מצויים גם עיתונים לא כשרים ר"ל, כתוצאה מחפזון וטעות של מחלקי העיתונים הגיעה אותה ערימה של עיתונים לא צנועים הישר לפתח חנותו של מר כץ והוא לא היה אשם בכך כלל ...

חסד של אמת

ככה זה נראה – פעם אחת השתתפתי בהלויתו של אחד מנקיי הדעת מירושלים. לאותו נפטר היה ידיד ורע משכבר הימים, שהיו נאהבים ונעימים בחייהם, ושעבדו במחיצה אחת במשך שלשים שנה. לפתע ראיתי שידידו זה פורש מן ההלויה, שהיתה בתחלת דרכה, אינו מלוה את חברו המנוח לבית עולמו כראוי, ובמקום זה נכנס לחנות פרחים שהיתה בסמוך, כדי לקנות עציץ... חשבתי בלבי: הכך ינהג ידיד לחברו הקרוב שהטיב עמו בחייו, ולא יגמל עמו חסד של אמת כלום אינו יכול למצא שעה אחרת לקנות את העציץ, והוא צריך לקנותו בעת ההלויה דוקא.

האם אתה מסוגל לדון מקרה כזה לכף זכות ?

סוף הסיפור - כדי לא לעבור על הכתוב "הוכח תוכיח את עמיתך'', נגשתי אליו והוכחתיו על פניו ואמרתי לו: ילמדני ואדע גם אני, הלא שנים היית רע כאח למנוח, ומדוע פרשת מהלויתו כדי לקנות עציץ. הסביר לי אותו יהודי ואמר: מזה שנים מטפל אני במצורע זה אשר מת אתמול. מטעמים מובנים החליטו הרופאים, שאינם יהודים, לשרוף את כל בגדיו וחפציו, שבכללם היה זוג תפלין. התקוממתי בכל לבי שישרפו את התפלין, ואז סוכם ביני לבין הרופא, שעד שעה שתים עשרה בצהרים אביא עציץ, והתפילין יונחו בתוך העציץ העשוי חרס, ויגנזו בתוך האדמה כדין. מוכרח הייתי איפוא לרוץ ולקנות את העציץ על מנת לקבור את התפלין. מאז הוסיף ואמר רבי אריה קבלתי על עצמי לדון כל אדם לכף זכות... (ר' אריה לוין – איש חסיד היה)

הילדה המנודה

ככה זה נראה - אורלי היתה ילדה טובה שקטה וצנועה, חברותיה לכיתה תמיד היו משחרות לפתחה וממתינות שתשחק איתם בהפסקה, יום אחד הופתעה אורלי מאוד שלא הוזמנה לשחק על ידי חברותיה, כשנסתה לברר את פשר הדבר אצל חבירתה הטובה אורנה, זו הפנתה לה את גבה והתחמקה ממנה, וכן חזר הדבר על עצמו שבוע שלם כשהיא נותרה לה לבדה וכל תחנוניה לא הועילו.

אורלי עברה כמה ימים של בכי מהעצובים והכואבים ביותר בחייה, כל חברותיה לשעבר שהיו מחזרות אחריה כעת מפנות אליה את גבם, והיא אפילו לא ידעה למה, לאחר הפצרות מרובות על חבירתה השיבה לה בכעס: את, שחשבנו שאת צדיקה, כבר לא יכולה להסתיר, ראו אותך בשבוע שעבר קונה המברוגר בחנות לא כשרה! אי אפשר היה להאמין שילדה כמוך כשלא רואים אותה לא יכולה להתאפק!

האם אתה מסוגל לדון מקרה כזה לכף זכות ?

סוף הסיפור - השיבה אורלי כשדמעות בענייה, אני בכלל לא קניתי שם, רק נכנסתי לשאול היכן נמצאת חנותו של מתקן השעונים לאחר ששעוני התקלקל ...

מטבע הזהב

ככה זה נראה – בזמן מלחמת העולם הראשונה לפני כתשעים שנה, בירושלים עיר הקודש, בעת שלטון התורכים המר, היה רעב נורא, אמנם ניתן היה להשיג אוכל אצל הערבים, אבל לא היה כסף לקנות אותו ... , בביתו של מוהל יהודי נחמד והגון היה מטבע יקר ערך – נפוליון זהב!, במטבע זה אפשר היה לפרנס משפחה במשך שנה שלימה.

את הנפוליאון מצא המוהל על הארץ כשהלך בדרך, ושם אותו אחר כבוד למעלה על גבי הארון, ולשמחתו לא היה גבול, אך טרם הספיקו המוהל ובני ביתו להינות מן השלל, צדה עינו של בנם בן השבע את המטבע היפה והנוצץ המונח על הארון, כמובן שהילד לא ידע את ערכו של המטבע ולא הבחין בין מטבע זהב שכזה לסתם מטבעות נחושת צהובים, אבל הוא ידע דבר אחד – שאפשר לקנות בזה סוכריות.

שש ושמח טיפס הילד בזהירות והוריד את המטבע, וצעד אל עבר המכולת, קנה לו מה שרצה ושב למשחקיו, בינתים חזר המוהל לביתו, הציץ על הארון וראה שהנפוליון נעלם! קרא לאשתו ושאלה היכן הנפוליאון, אבל גם היא לא ידעה. כשהגיע הילד ממשחקיו ברחוב, פנו ושאלו אותו: האם לקחת משהו מעל הארון? והילד השיב, כן לקחתי את הכסף והלכתי למכולת וקניתי בו ממתקים.

מיד רצה אמו המבוהלת החוצה אל עבר המכולת ופתחה בצעקות על החנווני : גנב! לקחת את הנפוליון שלי! לקחת נפוליון שלם ובמחירו נתת לילד שלי רק כמה סכריות! אתה רשע מרשע, גנב שבגנבים, הרי זה נורא ואיום! והחלה לבכות ולמרט את שערות ראשה לעיני העוברים והשבים, החנוני היה נרעש ונרגש וקרא כנגדה: מה את רוצה ממני?! הילד לא נתן לי אלא ''חירעלע'' (מטבע נחושת זול) לא נפוליון! ילד יכול לטעות מה הוא יודע, אצלו גם חירעלע נראה נפוליון!

בסופו של דבר הלך אבי הילד לבית דין, ושם תארו את כל מהלך הענין, ובמושב בית דין פסקו לפי הדין שבשלחן ערוך בנדון כזה לחיב את החנוני בשבועה! החנוני חזר על טענתו שקבל מהילד רק חירעלע ולא יותר, ואומר בתוקף: אני מוכן להשבע שאני אומר אמת! והנה, כשראה המוהל שהחנוני מוכן באמת להשבע, הוא החליט לוותר, וכי מה הוא יתן לו להשבע לשקר? והוא אכן ויתר על השבועה, אבל על אף שהמוהל ויתר על השבועה, יצא החנוני מבית הדין בראש חפוי, חייו וחיי בני ביתו נהפכו לגיהנום כשכולם מדברים עליהם ודנים אותו לרמאי ושקרן עד שאיבד את פרנסתו.

האם אתה מסוגל לדון מקרה כזה לכף זכות ?

סוף הסיפור - לאחר סיום המלחמה כשהאנגלים שלטו בארץ קיבל המוהל מכתב מיהודי אחד שכתב: באמצע המלחמה אני הייתי רעב, אשתי רעבה, הילדים שלי רעבו, הלכתי ברחוב וראיתי את הילד שלך הולך עם נפוליון זהב ביד, וחשבתי, אם ילד כזה מסתובב עם נפוליון בטח בביתו מצוים הרבה כאלה, ואנחנו הולכים למות ברעב! מה עשיתי החלטתי שבמקרה כזה אפשר לעשות הלואה להציל את חיינו, נגשתי לילד ואמרתי לו, מה יש בידך מיד הראה לי מה שיש בידו, התחלתי לשחק אתו, ובדרך זו לקחתי את הנפוליון מידו ובמהירות החלפתי אותו בחירעלע! הילד לא שם לב ולא הבחין שהחלפתי! ועכשו שהמלחמה עברה, אני מחזיר לך את ההלואה שלקחתי שלא בידיעתך, אבל זה היה באנס גמור מצדי, ואני מבקש סליחתך! החנווני המסכן היה חף מפשע ...

מלבין פני חבירו ברבים

ככה זה נראה – מעשה שהיה עם רבינו הבבא סאלי זצוק"ל שהגיע אליו יהודי לקבל ברכה, ולהפתעתו הרבה במקום לברכו החל הרב להשפילו ולבזותו לעיני הרבים, כשהוא יוצא אבל וחפוי ראש מביתו של הבבא סאלי, כולם התפלאו מה הוא כבר עשה לבבא סאלי, שהבבא סאלי מבזה אותו ברבים ללא סיבה ?!

האם אתה מסוגל לדון מקרה כזה לכף זכות ?

מה באמת קרה – לאחר שהאיש יצא מביתו, שאלו את הבבא סאלי, רבינו הרי אסור להלבין פני חבירו ברבים? הסביר להם שראה (מה שאנו הקטנים לא מסוגלים לראות) שמלאך המוות ליווה את האיש הנכנס אליו, ופירוש הדבר שנגזירה עליו גזירה מן השמים להפטר באותו היום במיתה משונה מן העולם!!! וכידוע שבושה גם כן נחשבת לשפיכות דמים ולכן יכולה לבטל גזירת מוות, וכן עשה הבבא סאלי, ביישו בכדי להצילו ממוות, בדרכו בחזרה לביתו מהבבא סאלי אכן הופגז על ידי ערבים ובדרך נס ניצל, ומאוחר יותר חזר לביתו של הבבא סאלי להודות לו על שהציל את חייו (ומיותר לציין שלנו הקטנים אסור לבייש שום יהודי).

ביומו תתן שכרו

ככה זה נראה – אדם אחד מן הצפון עבד במשק חקלאי בדרום הארץ, לאחר שלוש שנים בערב יום הכפורים בקש מבעל המשק את שכרו, אמר לו בעל המשק שאין לו לשלם, חשב לעצמו הרי אני צריך לפרנס את אשתי וילדי, והרי הוא עשיר ויש לו רכוש רב, אבקש שיתן לי מרכושו או מאדמתו במקום כסף ואמכור וכך יהיה לי כסף לקנות אוכל לבני ביתי, בקש ממנו כרים וכסתות ואמר לו אין לי, בקש ממנו בהמות אמר לו אין לי, בקש ממנו פירות אמר לו אין לי, וכן כל דבר ודבר שבקש ממנו אמר לו אין לי, וחזר האיש לביתו מאוכזב וכיסו ריק !!!

האם אתה מסוגל לדון מקרה כזה לכף זכות ?

סוף הסיפור - לאחר חג הסוכות , נטל בעל הבית שכרו בידו, בתוספת פיצוי של אוכל ושתיה מרובים והלך לביתו של הפועל לשלם לו, נתן לו את מה שמגיע לו, וישבו ביחד לסעוד, וספר לו שבנו לא עסק בתורה ולכן הוא הקדיש את כל נכסיו לשמים כדי למנוע את בנו מלזכות בהם בירושה, והואיל וכל נכסיו היו מוקדשים לשמים לא יכל לשלם בהם, ולאחר מכן חכמים התירו לו את נדרו, וכעת הוא יכול לשלם. (הסיפור מעובד ומקורו מהגמרא שבת קכז:)

המורה הדייקן

מר כץ הוא מורה מסור וגם דייקן, המשקיע את מיטב כוחותיו במקצועו, כמו כן מקפיד מאוד שלא לאחר, מר כץ מעולם לא אחר לשיעור!!!, יום אחד בשל סיבות שאינן תלויות בו היה חייב לאחר, זה גרם לו צער רב, ובכל זאת השתדל למעט באיחור כלל שניתן, והגיע באיחור של חמש דקות רץ מתנשף ומזיע לכיתתו, ליד הדלת המתין לו דני, אחד מתלמידיו, כשהוא מחייך ומצביע על שעונו, וכאילו אומר לו - המורה, אחרת!, המורה כץ נפגע עד עמקי נשמתו, זה מה שמגיע לי כתמורה לשנים של מסירות ?, הרים את ידו וסתר על פניו של דני.

האם אתה מסוגל לדון מקרה כזה לכף זכות ?

בערב קבל המורה שיחת טלפון מאמו של דני, כשהיא שואלת - מדוע ככה עשית, כשהסביר המורה כיצד לגלג עליו דני, ענתה אימו, המורה, אתה לא הבנת, לדני היה אתמול יום הולדת, ובגלל שהוא כל כך אוהב אותך, הוא חיכה לך להראות לך את השעון החדש שקבל במתנה ...

תוכן העניינים

מדריך מעשי כיצד לדון לכף זכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה