כיצד לדון לכף זכות
החיוב לדון כף זכות לפי ההלכה
תורתינו הקדושה מחייבת אותנו לדון לכף זכות שנאמר ''בצדק תשפוט עמיתך" , ואם אכן היינו נוהגים כן לא היה לשון הרע ורכילות בעולם וכבר מזמן היינו נגאלים, שכף החובה היא השורש שממנו נולדים דברי הלשון הרע והרכילות, וכאשר אדם רואה את חבירו עושה מעשה ודן אותו בליבו לכף חובה, הרי כבר יש בידיו דברי לשון הרע או רכילות לספר, ובהרבה מקרים זו רק שאלה של זמן מתי הוא יספר את הדבר או יפעל ממש לרעת חבירו, ואם היה דן לכף זכות לא היה לו מה לספר על חבירו, והלשון הרע לא היתה נולדת כלל.
הרואה או שומע גנותו של חבירו במצוות בין אדם לחבירו או בין אדם למקום, וחבירו ירא אלהים צריך לדונו לכף זכות אפילו אם המעשה נראה לו נוטה יותר לכף חובה. {ח"ח הלשה"ר ג-ז}
הרואה או שומע גנותו של חבירו במצוות בין אדם לחבירו או בין אדם למקום, וחבירו הוא בינוני אשר נזהר מן החטא ולפעמים נכשל בו, אם המעשה נראה לו שקול - שניתן לפרש המעשה לזכות או לחובה באותה מידה, צריך לדון את חבירו לכף זכות. {ח"ח הלשה"ר ג-ז}
הרואה או שומע גנותו של חבירו במצוות בין אדם לחבירו או בין אדם למקום, וחבירו בינוני אשר נזהר מן החטא ולפעמים נכשל בו, אם המעשה נראה לו נוטה יותר לכף חובה נכון מאוד שיהיה אצלו הדבר כספק ולא יכריעהו לחובתו של חבירו. {ח"ח לשה"ר ג-ז} {ח"ח לשה"ר ג-ח}
הרואה או שומע גנותו של אדם רשע, אינו צריך לדונו לכף זכות אלא לכף חובה, ולגביו לא שייך כל מה שכתוב בהמשך {ח''ח עשין ג' במ''ח}.
ישנם מקרים שעושה המעשה הרע, עשהו בגלל נסיבות מסויימות כגון לחץ גדול שהיה נתון בו בפרנסתו או בעניינים אחרים, ולולי זה לא היה עושה את המעשה, ואף על פי שהמעשה שנעשה אסור, מכל מקום הדבר קל יותר בחומרתו ממעשה שנעשה מתוך זלזול או על מנת להכעיס, גם זו נקודה המסייעת להפחית קצת מחומרת המעשה שנעשה.
ולכן - גם כאשר אי אפשר לנקות לגמרי את עושה המעשה מכף חובה, חובה עלינו ללמד עליו זכות כדי להפחית מחומרתו של המעשה, וזה בכלל "בצדק תשפוט עמיתך".
הדן את חבירו לכף זכות המקום ידינהו לכף זכות
ישנן מספר סיבות הנובעות מחסרון ידיעה וחסרון התבוננות הגורמות לאדם לדון את חבירו לכף חובה, ואי"ה נסביר בקצרה את העקריות שבהן, ובסוף החיבור נביא סיפורים הממחישים את הענין:
אי ידיעת פרטי המעשה בשלימותו
מצוי מאוד שמי שרואה או שומע מעשה של חבירו הנראה ממבט ראשון כמעשה לא טוב, ממהר לחרוץ את דינו לכף חובה בגלל שאינו יודע את פרטי המעשה שעשה חבירו בשלימותו, ועובר בכך על מצות ''בצדק תשפוט עמיתך''.
ובאמת אם היה יודע את פרטי המעשה היה רואה בהרבה מקרים שהמעשה אינו רע כלל, או אינו רע כפי שחשב. כמעט בכל מעשה ששומע או רואה האדם ישנם פרטים נסתרים היכולים להכריע את המעשה לכף זכות, ולכן מוטל על האדם בכח מחשבתו ודמיונו לנסות ולהשלים את הפרטים החסרים במעשה כדי להציג את המעשה באור חיובי. (בהמשך נביא אי"ה סיפורים המראים עד כמה יכול מעשה להראות רע אפילו שאינו רע).
ככל שאדם מרחיק לכת ומוצא אופן לדון את חבירו לכף זכות, כך מקיים בצורה טובה יותר את מצוות ''בצדק תשפוט עמיתך'' אפילו אם באמת חבירו אשם והכף זכות לא נכונה, כי זה מה שצוותה התורה לעשות. (בהמשך אי"ה נביא סיפורים על גדולי ישראל עד כמה התאמצו לדון לכף זכות אפילו במקרים שהמעשה נראה רע מאוד).
וחשוב לזכור שלא מוטל על האדם לדון את חבירו על פי האמת - כי זה תפקידו של בורא עולם, ושל הבית הדין.
וגם במקרה שאדם ניזוק ממש מחבירו בממונו אמנם רשאי לברר היטב את הפרטים הנחוצים ולתבוע אותו לדין תורה כפי ההלכה, אבל בכל זאת חייב לדונו לכף זכות ולהמשיך לקבלו בסבר פנים יפות - ואין סתירה בין הדברים.
המעשה נעשה בכוונה טובה
הכוונה טובה אבל התוצאה לא - קורה שכוונתו של חבירו היתה לטובה, אך שיקול דעתו לא היה נכון שלא ראה את הנולד ויצא ממנו דבר רע במקום טוב. וכן קורה שעושה המעשה התכוון לטוב אך לא שקל היטב את הצדדים במעשה אחד כנגד השני, כגון שעשה חסד מחוץ לביתו ובזה נמנע מעשיית חסד עם אשתו וציער אותה, גם כאן המעשה לא נבע מרוע לב, אלא מטעות בשיקול דעתו וחוסר לימוד מספיק של סדר העדיפויות.
לפעמים המעשה טוב ונכון לפי ההלכה אבל הרואה או השומע מפרש את המעשה לרעה בגלל נגיעתו האישית, לדוגמא כשחבירו מוכיחו על מעשיו - אבל הוא נעלב ומפרש את תוכחתו כאילו שחבירו מתגאה עליו שהוא יותר טוב ממנו, וכן אדם שאינו יודע את ההלכה ובגלל זה נעלב מחבירו שאינו רוצה להלוותו ללא שטר או עדים (כפי שחובה לעשות לפי ההלכה).
בהרבה מקרים לא רואים את הדבר הטוב שעתיד לצאת מהמעשה, ואף על פי שהמעשה נראה כמעשה רע מכל מקום באמת הוא מעשה טוב כמו לדוגמא: רופא המכאיב למטופל אצלו לטובתו, וכן תלמיד שרבו גער בו או אפילו נידה אותו לטובתו, וכן המאבד ממונו של חבירו כדי להפרישו מאיסור, וכן הורים המונעים מילדיהם דברים שאינם טובים עבורם, וכן בית דין המלקים מישהו כדי שישפר את דרכו ויחזור מדרכו הרעה, וכן מקרים כדוגמאת המעשה עם הבבא סאלי הקדוש זצוק''ל שבייש יהודי כדי להצילו ממות (המעשה מובא בהמשך תחת הכותרת ''המלבין פני חבירו ברבים'').
חוסר הכרות עם חברך השונה ממך
אחד הקשיים הגדולים שיש לאדם לדון את חבירו לכף זכות נובעים מהשוני בינו לבין חבירו, אדם נוטה לצפות מחבירו שיזהר ויקפיד באותם הדברים שהוא נזהר ומקפיד, והוא אינו לוקח בחשבון שחבירו שונה ממנו בענינים רבים, ואם יבחן היטב את הדבר יכול לגלות להפתעתו שלמרות חסרונותיו של חבירו בכל זאת יש לחבירו כמה יתרונות עליו.
אמר רבא בכל יום ויום מרובה קללתו משל חבירו (גמרא סוטה מט.) בעוונותינו הרבים רבו הצרות הגורמות לאנשים בלבול וחוסר ישוב הדעת, אנשים סובלים מבעיות ומטרדות שונות בפרנסה בבריאות בשלום בית בחינוך הילדים ועוד, וכל אלו גורמים לקוצר רוח, לבלבול, לשכחה, ולחוסר ישוב הדעת, בדרך כלל אדם שבחסדי השם אינו לוקה בדברים אלו אינו מודע להשפעתם הרעה של דברים אלו על חבריו, ונפרט חלק מהם:
שכחה - קורה שאדם לא מקיים את אשר הבטיח מתוך ששכח, ואפילו שרשם לפניו ובקש שיזכירו לו כל זה לא עזר, והוא קבע פגישה ושכח לא הגיע, או התחייב לשלם ולא שילם וכדומה. (כמובן ששכחן אינו פטור מלשלם את החוב או את הנזק שגרם, אבל צריך לדונו לכף זכות)
בלבול וחוסר שימת לב - קורה שאדם לא משיב שלום לחבירו, או לא עונה לו, או נראה כמתעלם מדברים שהיה צריך לעשות, או שוכח לכבות את הפלאפון בכניסה לבית הכנסת, וזה נובע מבילבול וחוסר ריכוז ולא מתוך כוונה רעה, וכן קורה שאדם מחלל שבת כי שכח ששבת היום, או שוגה בהלכה בגלל ששכח איזה פרט.
אדם שלא שומע טוב - לפעמים כשאתה מדבר אל חברך ולא נענה, תחשוב על זה שיש אנשים ששמיעתם לא טובה, הם שומעים חלש ולא ברור, ולכן לא שמו לב לדבריך, או הבינו אותך לא כפי שאמרת, ולפעמים שמיעה לא טובה גורמת לאדם לדבר בקול רם מאוד שאינו נעים לשמוע, אם חברך הוא אדם קולני, יתכן שבסך הכל אינו שומע טוב ...
אדם לא ערני - ישנם אנשים שאינם ערניים, ומגיבים באיטיות לכל הקורה סביבם, בין אם זה קורה בגלל חושיהם הלא חדים, ובין בגלל מחשבתם האיטית. קורה שאדם כזה מזיק את חבירו בגופו או בממונו על ידי שנתקל בו או בחפציו, והוא לא שם לב ולכן גם אינו מבקש סליחה ומפייס, ובגלל שלוקח לו זמן להבחין בדברים גם אינו עומד מיד כראוי לכבוד הוריו רבו או ספר תורה, אלא מתנהל באיטיות שלא ברצונו.
אדם חסר חכמה - קורה שחברך עושה מעשה מתוך שעדיין לא יודע שהדבר אסור, או שאינו מודע לגבי חומרת המעשה ומשמעותו, או שאין לו חכמת חיים לדעת שמעשה מסויים מזיק מרגיז ומצער את חבריו, ואת כל אלה אם היה יודע לא היה עושה, ולפעמים פשוט לא הבין מה רצית ממנו או מה סכמת עמו ....
אדם חלש איטי או חולה - ישנם אנשים שמסיבות שאינן תלויות בהם, עושים את כל מעשיהם ומגיבים לסביבתם באיטיות רבה, ונוצר הרושם כאילו הם עצלנים ועושים כן בכוונה, ישנם אנשים שמתפללים בישיבה או נשענים על הסטנדר בזמן תפילה בגלל שקשה להם, או שבגמר העמידה פוסעים אחורה ויושבים לפני שהעומד אחריהם סיים את תפילתו, או שקשה להם לעזור לאשה בביתם או לחבריהם, וזה נראה כאילו הם מזלזלים במצוות או באחרים, אם ראית אדם שעושה אחד מהדברים האלה, אל תדון אותו לכף חובה שאינך יודע עד כמה קשה לו, ובהרבה מקרים שכרם של אנשים אלו מרובה מאוד, שהם מתאמצים מאוד להגיע לבית הכנסת או לעמוד בתפילה.
אדם קצר רוח - לפעמים לחץ נפשי והרגשות לא נעימות כגון טרדות, יסורים, עייפות, מטלות מרובות (כגון אם המטפלת בילדים) , חפזון, או צרות אחרות , גורמים לאדם להיות קצר רוח (חסר סבלנות), אדם קצר רוח יכול בקלות לקבל החלטות שגויות מחוסר התבוננות ומחשבה, להגיב בחוסר סבלנות וחוסר אדיבות, ואף לאבד שליטה על מעשיו בקלות, ולהגיע למעשים רעים, למרות שהדבר לא נובע מכוונה רעה, כמובן שמוטל על האדם להשתפר במדותיו, אבל כפי שהעידו גדולי ישראל זו עבודה של שנים, ועד אז ... מוטל עלינו לחכות לו בסבלנות ובאהבה עד שישתפר.
אדם נרגן - ישנם אנשים שנדמה להם שדברים הקורים סביבם מכוונים כנגדם להרע להם, ולכן הם מגיבים על כל מיני דברים באופן לא ראוי, ולפעמים תגובתו הרעה של חברך נובעת מסיבה זו, אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו (ונקוה שלא תגיע).
חצוניות מטעה - ישנם אנשים שמראיהם מטעה, הם נראים תמיד כאילו הם כועסים, או שקולם נשמע תמיד כמו כועס, או שנראים פרצופיהם כאילו הם צוחקים ומלגלגים (כמעשה דבר כהנא ורבי יוחנן - ב"ק קיז.), ראוי לשים לב ולא לפרש באופן לא נכון את מבטם או הניגון בדבריהם.
אדם עני - השם מוריש ומעשיר, אם חברך הוא איש עני, יש לו נסיונות קשים שיתכן שאתה לא מכיר, השיקולים שלו נובעים לפעמים מהעובדה שאשתו וילדיו רעבים ללחם, או חיים בדוחק גדול, קורה לפעמים שאדם לא מגיע לחתונה או שמחה שהוזמן אליה כי ... אין לו כסף לשלם את המתנה, וכן הוא נראה לבריות כמו קמצן, ונופל לנטל על הבריות למרות בזיונו הגדול כי אין לו ברירה, ובאמת הוא אינו אשם בכך ולא עשה כל רע, צריך לאהוב אותו, להבין את מצבו, ומצווה גדולה אף לעזור לו לצאת מעניותו עד כמה שניתן, ולהזהר לא לדון אותו לכף חובה.
חוזר בתשובה - לעיתים אנשים נוטים לצפות לשלימות בהתנהגותם של חוזרים בתשובה, אבל אין נכון לעשות כן, אנשים יקרים וחביבים אלו, משנים כעת את כל אורח חייהם המקולקל, זה שינוי בעשרות אלפי פרטים והנהגות, ולכן אף על פי שהם מודים בטעותם הם לא מסוגלים לתקן את דרכם בבת אחת, זו עבודה של שנים רבות, הכוללת לימוד של הרבה פרטי הלכות ועבודה עצמית של התגברות על אינסוף רצונות והרגלים מעברם, ולכן לא ראוי להעיר הרבה הערות לאדם כזה אם כבר יש לו מי שמכוון אותו, וכל שכן שצריך לדונו לכף זכות על העבירות שעובר בינתיים.
התיקון של חברך - כל אדם ואדם והתיקון שהשם יתברך קבע לו, כל אדם היצר הרע שלו חזק בדברים אחרים, לפעמים אתה דן את חברך בדבר שאתה תמהה איך יתכן לעשות מעשה שכזה, תמיהתך נובעת מחוסר היכרותך עם יצר הרע של חברך, יתכן שיש לו יצר הרע גדול כל כך בדבר מסויים (כמו שמצאנו בתורה ביהודה ותמר שהמלאך של התאווה כפה אותו לאותו מעשה), ויתכן אפילו שלמרות העבירה שעשה הוא נמצא בשלבי עליה שהתאמץ מאוד לכבוש את יצרו, והמעט שראית שנכשל בו הוא שיפור גדול בשבילו, ויתכן שבדברים אחרים אתה גרוע מחברך, תתבונן וכמעט תמיד תמצא .
היכן גדל חברך - האחד זכה לגדול במחיצתם של גדולי תורה או על כל פנים אנשים יראי שמים, השני גדל בחברה רעה, והשלישי בחברה רעה במיוחד, אדם נולד שלא ברצונו במקום זה או אחר, הוא מושפע הרבה מסביבתו הטובה או הרעה, לפעמים גדל בבית ששם דברו רק בצעקות, או שלא היו זהירים בממון או בכבוד הזולת, ומעולם לא ראה דוגמא אחרת, יתכן שכעת יודע את האמת ומבין מהי הדרך הטובה, אבל קשה מאוד לשנות הרגלים, יתכן שבאופן יחסי למצבו המקורי הוא נחשב צדיק גדול, ואילו השני שגדל בין גדולי ישראל ומתנהג בדרך ארץ - נחות בהרבה ממנו שלא טרח כלל להשתפר.
מנהגים וסגנון חיים שונה - בין עדה לעדה, ובין קהילה לקהילה, ואפילו בין דור לדור, ישנם הבדלים במנהגים, בסגנון החיים, בדפוסי ההתנהגות ובגינוני הנימוס, הדבר מתבטא בכל מיני אופנים, למשל בצורת העמידה, צורת הדיבור, צורת האכילה, צורת התפילה, ישנן מקומות בהם נוהגים שלא להקפיד אחד על השני בדברים מסויימים בעוד שבמקומות אחרים מקפידים מאוד, ישנם דברים המעליבים מאוד בני עדות מסויימות בעוד שבני עדות אחרות לא מתייחסים לזה כלל, ועוד דברים, חוסר הכרת המנהגים של חברך יכולים לגרום לך לפרש בצורה לא נכונה את התנהגותו ולדונו בטעות לכף חובה, ולכן אל תמהר לדונו לכף חובה.
גם אם ראית שחברך עשה דבר לא הגון
יתכן בהחלט שמעשהו של חברך לא חמור כפי שנראה
בגלל שנבע מאחת מהסיבות שמנינו
יש לנו תירוצים רבים להצדיק את עצמינו
וכן ראוי שנעשה עם חברינו
הרבה דעות רעות מריבות וקפידות נובעות מחוסר הבנה
אנא השתדל יותר להבין את חברך כראוי
דנים את האדם במקום את המעשה
בדרך כלל הרואה את חבירו עושה מעשה לא הגון מיד פוסל את חבירו במקום לפסול את המעשה עצמו, וכדי לעשות כן היה צריך לדון את כל מעשיו על כל פרטיהם , וזה תפקידו של בורא עולם ואנו אפילו אם נרצה, אין הדבר ביכולתנו לעשותו כראוי, ולמרות חסרוננו זה, אם נביט גם על הצדדים הטובים של חברנו, נמצא בהרבה מקרים שהוא לא כל כך רע כפי שנראה ממעשה זה, ולכן חשוב להפריד בין המעשה הלא הגון לבין עושהו, ומי מאיתנו אין לו גם צדדים רעים ?
ודע שדרכם של בני אדם לשים לב בעיקר לחסרונות חבריהם, ומעט מאוד למעלות, כך שאפילו אדם המרובה במעלות טובות יפסל לפעמים בגלל חסרון בודד, אף על פי שבאמת צריך להיות הדבר להיפך: ראוי להתלהב מהאדם אפילו בגלל מעלה בודדת ... והפליא לתאר את העניין בספר נפלאותיו לבני אדם (חלק א - עמוד 312) וזה לשונו:
"אורה של כל מעלה בנפש היהודית אדירה וכבירה, ראויה היא לכל כבוד ויקר, והחסרונות אין בהם ממש, את אלו ניתן לעבד ולאבד, לשנות ולהיטיב ... יש לדעת שהחסרונות משולות לעפר, אך המעלות הן יהלומים שווי ערך. אם שני פניני יהלומים ספונות בתוך שק עפר כלום נגרע ערכם ? אמת שיש עפר שמוטב ולא היה כלל, אך מי יוותר על השק המזוהם הזה, שבו "רק" שני יהלומים יקרים מפז ?!".
צריך להתאמץ לדון לכף זכות
אדם היקר לנו - כאשר מספרים סיפור רע על אדם היקר לנו, תמיד נמצא דרך להצדיק את מעשהו, גם בגלל שאין אנו מוכנים שיגנוהו, וגם בגלל שאנו קרובים לליבו להבין נקודות אנושיות של חולשה אצלו ויודעים להצדיק אותו, ולכן אדם שלא מתאמץ למצוא צידוק למעשה הרע של חבירו מראה בכך שאינו אוהבו, ובדרך כלל זה סימן שאין לו מספיק אהבת ישראל, וצריך להתחזק בזה ולהחשיב כל יהודי כאחד מאוהביו וכאדם היקר וחשוב לו, ואז יהיה קל בעיניו לדונו לכף זכות (אנו מדברים על כל אותם האנשים שלפי ההלכה צריך לאהבם ולדונם לכף זכות).
כל אחד יודע להצדיק את עצמו - בהרבה מקרים כשמדברים רעה על אדם, אפילו במקרה שהוא יודע שאינו צודק, הוא מחפש ומוצא דרך להצדיק את עצמו, ובאותה דרך ניתן ואנו צריכים להתאמץ ולהצדיק כל יהודי.
גם תירוץ דחוק מתקבל - חייב אדם להתאמץ מאוד ולמצוא תירוץ וצידוק למעשה חבירו, אפילו אם הצידוק דחוק מאוד ואינו מתקבל על הדעת (ובהמשך אי"ה נביא סיפורים המראים כמה התאמצו גדולי ישראל לדון לכף זכות אפילו אנשים שאין חיוב לדונם לכף זכות).
פסול מראש - כאשר אדם מכיר את חבירו שעושה מעשים לא טובים, הוא פוסלו מראש בגלל שכבר מוחזק אצלו שמעשיו רעים, ואינו מנסה לדונו לכף זכות אלא לכף חובה, אע"פ שבמקרים רבים אפשר בקלות לדונו לכף זכות, גם במקרה זה אדם צריך לדון את חבירו לכף זכות אולי הפעם שינה ממנהגו הרע (אלא אם כן הוא בכלל אלה שלפי ההלכה לא צריך לדונם לכף זכות).
אדם שלא מתאמץ לדון את חבירו לכף זכות,
גורם בכך למחלוקת, שנאת חינם, נטירה ונקימה,
לשון הרע ורכילות, ומונע את הברכה מעצמו ומעם ישראל,
ומעכב את גאולתינו - השם יצילנו.
הדן את חבירו לכף זכות המקום ידינהו לכף זכות.