מגן וצינה· רבי יצחק אייזיק חבר
פרק עשרים
כאשר ירדוף הקורא בהרים. קורא דגר וקול ירים. כן ירדף אויב לא ידע על מה. אולת היא לו וכלימה כמשפט משיב דבר טרם יבין וישמע. לריק יגע לתהו והבל כחו הילה להרבות דברים על המגילה לדבר תועה על הזוה"ק שבאו בו דברים תמוהים שהם היפוך האמת הברור. ואני אימר שהוא לא הבין בדברים לא ידע ואשם. לא האיר עליו אור זוהר יקרו. כי אם בחושך יתהלך ואין מי שלא ראה אורות מימיו מעיד להכחיש אור השמש המאיר לארץ ולדרים עליה, כי מ"ש בזוה"ק פ' בהר (ק"ח א) ע"פ ושבתה הארץ שבת לה'. ת"ח עבדין פטורין מעול מלכותא דלעילא כו'. שזה היפוך הדין. שהרי בעבד עברי הוא מדבר דדריש התם פ' שש שנים יעבוד ובשביעית יצא וגו' וע"ע חייב בכל המצות. ראה נא כמה שנאה מקלקלת השורה היאך עלה על דעתו שמחבר ספר הזה אשר גם הוא מודה על גדלו בת רה מאוד כמ"ש בכ"מ בספרו זה שיטעה בדבר שתשב״ר יודעים אותו אבל האמת הברור כמ"ש הרמ"ז בפירושו הביאו בס' מקדש מלך שם. שר"ל מצד שהוא משועבד למלאכת בעה"ב בכל עת בלי שום זמן. אין עליו קבלת עול מ"ש שלימה. שהרי א"א לו לקיים המצות כתיקונם וכמה מצות שפטרוהו חכמים מצד שיעבודו. שהרי אמרו אפילו בפועלים העושים אצל בעה"ב אין מברכין לפניה אבל מברכין לאחריו ב' ברכות כדאי' ספ"ה דברכות. ועיין תוס' שם שעקרו חכמים ד"ת בשוא"ת שהרי ג' ברכות מן התורה והרי בפירוש ארז"ל בפ"ק דקידושין בטעם הרציעה בע"ע אוזן ששמעה כו' כי לי בני ישראל עבדים והלך וקנה אדון לעצמו כו' והיינו מצד שהוא מוציא עצמו מעבודת שמים ושיעבודו ית' בתירה ובמצות. וכן מ"ש ברע"מ פ' כי תצא בליקוי הלבנה דכד לקתה במילואה סימנא לא טב לישראל וכד לקה בחסרונה סימן רע לאו"ה כו' והרבה להלעיג ע"ז. כי ידוע שא"א שתהי' לקות הלבנה בחסרונה כי אם במילואה כשהיא בניגוד השמש כו' מלבד מה שי"ל בזה בפשיטות שאין כוונתו שיהי' לקותה בעת ריחוקה הרבה מן השמש בימים שעדיין הולכת ומתמלאת א שכבר רחקה ממנו וניכר חסרונה. אלא כוונתו בפש טית שהרי ידוע שלקות הלבנה הוא כשתבוא נגד השמש ממש וצל הארץ מפסיק בינהם והרי צל הארץ יש לו שטח גדול וצריך שיהוי זמן עד שתצא ממנו הלבנה כולה ויוצאת מין הצל הזה מעט מעט שהרי אינה על מקים אחד אפי' רגע אחת ובאמת תשלום מילוי הלבנה אין לו שיהוי זמן כלל רק רגע קטנה מצומצמת מאוד והזמן שנכנסת תוך צל הארץ עד שמתכסית כולה מן הצל הרי עדיין היא בעת מילואה כ"ז שלא הגיעה לנקודה מרכזיית אמצעית מילואה ממש. וכן יש מעט שיהוי זמן כשיוצאת מאמצע מרכז מילואה עד שיוצאת מצל הארץ לגמרי. והרי היא כבר בעת חסרונה א"כ דברי הזוהר ברורים ומאירים אבל באמת אין כוונת הזוהר על ליקוי הלבנה שנראה לנו שיש מועד וזמן קבוע ע"פ חשבון הלוכה וסיבובה ע"י המזלות כידוע לתוכנים. שא"כ יקשה על רז"ל בעלי התלמוד שאמרו בספ"ה דסוכה כשהמאורות לוקין כו' סימן רע כו' והיאך אפשר זה שיורה על שינוי דבר בעולם מאחר שכן סדרה ע"פ חשבון קבוע מזמן לזמן. אבל האמת הוא כמ"ש הגאון מוהר"ר יהונתן ז"ל בסדרו יערות הדבש שאין זה הליקוי המסודר. אלא הוא ענין אחר מה שרואים ע"י כלי המחזה בעת מן העתים כתמים ושינוי מראות במאורות יעו"ש. שהביא דבר זה מספרי חכמי האומות שלא ידעו שום סיבה לזה וע"ז כיוונו רז"ל. וא"כ לשחק המחבר הזה אמרתי מהולל ומעורבב למה יצחק לנו והלא ליקוי זה, ודאי יוכל להמצא בלבנה במילואה ובחסרונה. וכן אשר הרבה להלעיג על דברי חכמים בזוה"ק פ' ויקרא בענין שהם זה בתך זה. ילעג ואין מכלים. וקורא אני עליו מקרא שאמר הוא ית' לאיוב איפה היית ביסדי ארץ וגו' בצקת עפר למוצק וגו' וכי נגלו אליו רחבי תבל. ובאמת כדברים האלו יכול למלאות פיו שחוק כל היום אם ללצים הוא יליץ על דברי רז"ל בכ"מ בש״ס עצמו מספר כעין זה שאמרו שבלילה חמה הולכת למעלה מן הרקיע כו' וכן בענין גודל הארץ מהלך ת"ק שנה ועוד כמה מאמרים תמוהים בעיני חכמי זולתינו. אשר כבר מלאו פיהם שחוק והתול על דברים כאלה באמרם שכבר נודע בעליל ההיפוך מדבריהם. ולמה העריך המלגלג הזה פני מלחמתו נגד הזוה"ק להוכיח מזה שאינו מחכמי התנאים. רק איזה שוטה ופתי המציא דברים אלו ולא אמר כן על מאמרי חז"ל המובאים בתלמוד בכ"מ. אולם אנן בדידן כבר כתב רבינו הגדול הגר"א מווילנא ז"ל בכתבים הרבה מזה. והוא באחד מיוחד בדורינו שגם כל חכמי הגוים שבדורו הודו שלא הגיעו לחכמתו והשכלתו בתכונה ובאלו המדעים אפי' לקרסוליו. והוא ראה וידע והבין ספריהם וטענותיהם ומופתיהם. ועכ"ז החזיק במעוזו וחיזק בכ"מ בכתבים שלו כל דברי חז"ל. ואמר שנשתבשו כל הפלוסופים וחכמי התכונה והאמין בכל דברי חז"ל כפשטם ואמר שלא ידעו ולא הגיעו לקרסולי חכמינו הקדושים בשום חכמה ומדע וגם הוא חיזק דברי הזוה"ק בענין שבעה ארצות בשמותיהם כמ"ש בפי' להיכלות באריכות:
וכל דברי חז"ל עמוקים מאו מאוד וכמ"ש באמת בזוה"ק שם דרזא דא לאו למפלגי תחומון אתמסר. הרי שגם הזוה"ק ידע מדבריהם אלו ולא השגיח בהם. ודי בזה