אור ברסלב
מגן וצינה פרק יט

מגן וצינה· רבי יצחק אייזיק חבר

פרק יט

פרק יח

ומה שהביא דברי חתנו בעהמ"ח ספר נחלת יעקב שעמד בנפשו להגן על חכמת בעלי הקבלה שמה שלא הוקבע הלכה כרשב"י שאפשר שלא הי' לו חלק במשנה אלא נטל לחלקו בסודות התורה ובפנימיותה ובאמת גם זה הבל ורעות רוח ואין אנו צריכים ליקח לצינה ומגן נגד אנשי ריבינו בדברים כאלה. וחלילה לאמר שלא נטל חלקו בדברי הלכות שהם גופי התורה הצריכה לכל ת"ח ובפרט לאיש ממרא כמוהו. והרי ר"מ שלא הי' בדורו כמותו אפ"ה אין הלכה כמותו נגד ר"ש דקיי"ל בכ"מ ר"מ ור"ש ואפשר שמטעם זה שאמרו שלכך לא הוקבע הלכה כר"מ משום שהי' אומר על כל דבר טעמים לאיסור ולהיתר וכמו זה אפשר שהי' מדריגת ר"ש נגד ר"י כמ"ש בפ' האומר במס' גיטין שר"י חכם לכשירצה. ואפשר שרד הי' דרכו להעמיק על כל הלכה לעמוד על בוריה ועיקרה. לא כן ר"מ ור"ש דחריפי טפי והרי מטעם זה אין הלכה כב"ש נגד ב"ה משום דחריפו טפי מב"ה ואין לעמוד על סוף דעתם ומה גם שכבר כתבתי בפ' הקודם דגם חבריו של ר"ש ר"מ ור"י ודומיהם היו גדולים ועצומים בחכמה זו אפשר במדריגת ר"ש או אפי' יותר רק שלא באו דבריהם על ספר ולא היו מגלים דברים הכמוסים לזולתם ועוד שאפשר שכך הוקבע בדורות האמוראים ע"פ אסיפת רוב ת"ח שבדור והלכה כרבים ואפי' בב"ק מן השמים אין משגיחין לקבוע הלכה רק כפי הסכמת רוב חכמי הדור. ומזה אין תשובה ג"כ ממ"ש הפוסקים בכ"מ שבכ"מ שחכמי הקבלה חולקים עם הפוסקים הולכים אחר רוב הפוסקים ועוד כי אין אתנו יודע עד מה. נחשבנו כבהמה ואין בדורות האחרונים כח ועוז לעמוד על עומק חכמה זו ולידע טעמי המצות ושורשם ועיקרם ומצינו בכ"מ כוונות וטעמים ע"פ סוד לכל אחת מן הדיעות. ואפשר שהפוסקים שאין הלכה כמותם לא ידעו ולא הבינו הסוד של דין זה על בוריו ומלבד זה אני שואל את המחבר הזה הלא גם לפי טעותו והכחשתו שאין דברי חכמי האמת אמיתיים ושרשב"י לא חיבר הזוהר בהכרח גם הוא יודה שיש טעם כמוס ידוע אצלו ת' כמ"ש הוא עצמו וגם הוא מוכרח להודות מעלת רשב"י נורא מאוד על כל חכמי דורו כמבואר בש"ס פ' במה מדליקין אחר שיצא מן המערה כד הוה מקשה רפב"י כ' הוה מתרץ רשב"י כ"ד פירוקי ונודע חסידותי' דרפב"י שרבינו הקדוש לא זכה שיהנה ממנו וגבה טורא בינייהו כו' וכן מחמרו זורו דרפב"י ומענין גינאה נהרא דבפ"ק דחולין כמה נפיש חילי' ממשה ושיתין רבבן כו' וכן רשב"י כל מקום שנתן עיניו בו כו' בקעה בקעה התמלאי כו' ובפ' לולב וערבה א"ר ירמי' משום רשב"י יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין כו' ואלמלי אליעזר בני עמי כו' ואלמלא יותם בן עוזיהו עמנו כו' ראיתי בני עליה והן מעטין אם אלף הן אני ובני מהן אם שנים הן אני ובני הן וא"כ למה לא זכה לכוין ההלכה על בורי' כפי הטעם האמיתי הכמוס אצלו ית' ומדוע ימנע טוב להולכים בתמים כמוהו וע"כ מחויבים אנו להודות באמיתת דבר זה שאין אנו יכולים לעמוד על עומק דברים אלו וגבהו ועזקו מאוד מחשבותיו ית' בזה ואנחנו לא נדע כי אין אתנו חכמה ומדע וא"כ גם קושית המחבר הזה אין בה ממש וכל אחד מישראל קיבל חלקו בתורה בהר סיני לפי שורשו ולפי עניינו כמ"ש חז"ל ע"פ מעת היותה שם אני וגו' ופליאה דעת מאתנו נסתרים דרכי ה' בכל זה ועיקר ההלכה לקבוע לדורות נמסר למטה ע"פ הכרעת הרוב ולא בשמים היא וב"ק דר"א יוכיח שהי' גדול יתר מאוד עד שאמר ששתי זרועותיו כשתי ספרי תורות הנגללים כדאיתא בס"פ ד' מיתות אעפ"כ לא זכה שיקבע הלכה כמותו כי אם בארבעה דברים לבד כמ"ש בפ"ק דנדה וידוע גדולתו של ר"א בסתרי תורה ובסודות שמותיו ית' כמ"ש בירושלמי פ' ד' מיתות במעשה דזרע פשתן שזרע כו' יעו"ש:

ועם זה נדמה ג"כ מ"ש בשם רש"ל בתשובה (ס' צח) בענין הנחת תפילין בוה"מ שקרא תגר על אותם האנשים שרוצים להיות מכת המק בלים לא יבינו באור הזוהר ולא ידעו מוצאו ומבואו שגם אם רשב"י הי' עומד וצווח לפנינו לשנות המנהג לא אשגחין בי' כי ברוב דבריו אין הלכה כמותו כו' ומזה נסתייע המלגלג שמצא לו חבר גאון מפורסם שלא האמין בחכמה זו והכחישה ושגם הוא סובר שמחבר הזוהר אינו רשב"י ולא ידע מוצאו ומבואו של הזוהר ולא נודע מחברו מי. אלה הם דברי המלגלג. דעו איפוא כי אך תואנה הוא מבקש. וראו והבינו משפט אמת שפוטו תחזינה עיניכם מישרים איך הוא מהפך דברי א"ח והשיא דברי הרש"ל היפוך מדבריו שלפי דבריו למה הוצרך לצעוק ולהרים קול על רשב"י דלא משגחינן בי' שאין הלכה כמותו ולמה חשדו בזה מאחר שלא היו דברים מעולם ולא כתב דברים כאלו המבואר בזוה"ק ותלו בו בוקי סריקי בחנם. וגם מ"ש על אותם האנשים שלא ראו אור הזוהר ולא ידעו מוצאו ומובאו שכוונתו שאין ידוע מבטן מי יצאו הדברים שבספר הזוהר ומי שמבקש האמת ומודה בו הלא יראה שלא כיון הרש"ל לדברים אלו אלא על אותם האנשים שאינם יודעים חכמה זו על בורי' ולא ירדו לעומק דברי הזוה"ק ולא השיגו אורו הזך ואין להם להתנהג להוציא עצמם מן ההלכה והמנהג שנהגו ישראל שכך הלכה כרבים) ושגם אם רשב"י בעל הזוהר בעצמו הי' אומר כן לא היו משגיחין עליו וכמו שארז"ל על ב"ק דר"א כמש"ל וכ"ש שלא אמר לנו רשב"י בפיו רק מה שכתוב בזוה"ק שאפשר שלא השיגו דבריו וע"ז הביא דברי הריב"ש ור"ש מקינון שהם היו מתפללים כתינוק היינו שאין להתנהג במעשה ע"פ כוונות כי מי בטוח שהשיג עומק החכמה יוכל לקצץ בנטיעות וכמ"ש בפרקים הקודמים ונודע בעליל שהרש"ל האמין בכל כחו ועסק בחכמה זו כאשר כבר נדפס ספר האילן שלו:

**(הדברים מבוארים בלשון רש"ל ולא ידעו מוצאו ומבואו ולא אמר ואין אנו יודעים משמע שאנו יודעים אבל אותם האנשים לא ידעו מוצאו ומבווא איך לכנוס ולצאת בדבריו ואינם מבינים אותו:)** גם מה שהביא בפרק זה בשם חכמי האמת בענין מה שנשא שלמה המעה"ש נשים נכריות הרבה כדי להכניע את הקליפות ושחק לו הרבה ע"ז שח"ו לומר כן לעבור על אחת ממצות ה' כדי להכניע הקליפות. צדקו דבריו בזה. אבל חלילה לא עלה ע"ד שום חכם מחכמי אמת להוציא דברים כאלו שהם דברי מינות לגמרי והאומר כן כופר בכל התורה כולה. (עי' בנפה"ח להגאון מאוה"ג מוהר"ח מוולאזין ז"ל שער א' פכ"ב) אבל כוונתם שבאמת שלמה המעה"ש טעה בדבר כמ"ש רז"ל שתי מצות נתגלו טעמם ונכשל בהם כו' אמר אני ארבה ולא אסיר כו' אבל עיקר כוונת דברי חכמי האמת שנתנו טעם לשבח שאפי' לפי טעותו של שלמה שהי' סבור באופן זה לא אסרה תורה. מ"מ לאו משנת חסידים היא זו ולא לאדם כמוהו חסיד וקדוש אשר הלך בדרכי דוד אביו לעשות כזאת להרבות נשים בשביל התאוה ואהבתם. ואם גברה תאותו עליו האם לא מצא בבנות אחיו נשים ישראלית כי הלך לקחת מבנות הערלים הגוים שעבדו ע"ז. לכן כתבו שהיו כוונתו כדי שהכניסם תחת כנפי השכינה בהתגיירם. ועי"ז יכניע הקליפות וכחות הטומאה. אבל באמת טעה. ונחשב לו הדבר הזה לחטאת כמפורש בכתובים שלא הי' לו לדרוש טעמי דקראי ולהשען על חכמתו ובא לידי מכשול. והדברים ברורים בכוונת חכמי האמת ואין בדבריהם שום מקום לטעות ולהרהר. ומ"ש בזה בשם חתנו באמת אין דבריו נכונים כלל ולא מפיהו אנו חיים כי לפי מ"ש סרו מהר דברי הרב המלגלג בפרק הזה. היו כמוץ לפני רוח:

תוכן העניינים

מגן וצינה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה