מגן וצינה· רבי יצחק אייזיק חבר
פרק יח
הוי מרבה דברים ומאסף אמרים ללא תועלת. לשכור עלינו אנשי ריב ומדון והביא דברי בעל ריבינו המחבר בחינת הדת ובנה עליו יסודו כאלו ע״י ניתנה לנו התורה כמשה מסיני ומחוייבים אנו לשמוע לדבריו והמה גם שניהם וכל דבריהם מהבל המה יחד וא"צ לתשובה על חלומותיו ועל דבריו במה שהוכיח להכחיש עיקר זה מ"ש שרב"י הי' ראש לבעלי יסודות החכמה הזו שא"כ מדוע לא קבעו הלכה כמותו בכ"מ כיון שהוא עמד בסוד ה' ובטעמי המצית ביותר ובאמת מצינו בש"ס להיפוך ר"י ור"ש הלכה כר"י מלבד במקומות מעטים בש"ס שעלו דבריו להלכה ולמעשה *) והבל הביא גם הוא כי מי יאמר זה שרק רשב"י לבדו אליו נגלו כל תעלומות סתרי בראשית וכל טעמי מצית התורה לידע על מה אדניהם הטבעו. ולא לשאר תנאים חכמי המשנה. וזה דבר בטל שהרי כבר הקדמנו כמ"פ שחכמה זו ועיקר יסודותיה הנאמנים מקובל ומסור בימינו מדור לדור והרי מצינו גם בריב"ז שהי' בקי בכל חדרי מרכבה ואין נעלם ממנו דבר כמ"ש בפ"ב דסוכה שלא הניח כו' וגם נודע ומפורסם שכמה תנאים ידעו מחכמה זו על בוריה ובפרט ר"ע וחביריו כידוע שלא הי' בדורו כמותו ורשב"י ור"מ ור"י ור' נחמי' כולם תלמידיו היו וכי נעלם מהם יסודות פנימיית תוה"ק. והלא גם ר"א בן ערך ור' יהושע וכן ד' שנכנסו לפרדס כולם ידעו וקבלו מסודות חכמה זאת. ובאמת יש שורש לכל הדיעות וכמ"ש ברפ"ק דחגיגה שאמר ראב"ע דברי חכמים כדרבונות וגו' נתנו מרועה אחד כו' אל אחד אמרם כו' הלאו אוסרים כו' שיש טעם וסוד נסתר לשתי הדיעות כל אחד לפי **( דברים נכונים מזה בספר בן יוחאי שחיבר אחד מחכמי זמנינו שהאריך בזה שהאמת אחר צאתו מן המערה וזכה לכל הגדולה הזאת הלכה כמותו ע"ש שכל החיבור מיוסד לתשובת טענה זו:)** שרשו ומדריגתו והרי אף בהלכות הפשוטות נחלקו התנאים והאמוראים בכ"מ בטעמו של דבה ובדרשי דקראי שלדיעה זו מותר ולדיעה אסור. וכי נאמר ונטיל ספק בשביל זה בעיקר ההלכה המסורה מסיני וכן הוא במה שמצינו מחלוקת בטעמי מצוה ע"פ סודה כל אחד דרש בו ע"פ השגתו ולפי הבנתו בש רש המצוה הזאת ע"פ סוד ואעפ"כ להלכה תופסין כדעת האחד לבד וא"כ אין טענה במה שאין הלכה כר"ש אע"פ שהי' יודע סוד המצוה וטעמה. והרי גם בפשט טעמי המצות מצינו בכ"מ בש"ס דר"ש דריש טעמא דקראי בב"מ פ' המקבל בדין אלמנה עניה אין ממשכנין אומה כו' וכן במס' נדרים אין משקין שתי סטות כאחת כו' משים שלא יהא לבה גס בחברתה דדריש טעמא דקרא דכתיב אותה לבדה וכן בהא דלא ירבה לו נשים וגו' כדאי' בפ"ב דיבמות ועוד בכ"מ ואפ"ה אין הלכה כמותו וא"כ גם במאי דדריש טעמא דקראי ע"פ סוד ג"כ אינו מוכרח שתהי' הלכה כמותו כי לא טעם אחד יש לכל מצוה וכמ"ש בפ"ב דעירובין ע"פ וידבר שלשת אלפים משל וגו' מלמד שהי' יושב ודורש ואומר ג' אלפים טעמים על כל דבר של תורה כו':