אור ברסלב
מגן וצינה פרק יז

מגן וצינה· רבי יצחק אייזיק חבר

פרק יז

פרק טז

שינה באיולתו לכפול דבריו שמחבר הזוה"ק לא הי' רשב"י ולא מדורות שאחריו ואינו מקובל רק המצאה הוא מאחד מן האחרונים בתחילת אלף הששי. אבל הודה כאן במקצתו ומלאך רע ע"כ יענה אמן על מחברו יהי' מי שיהי' אהוב הוא אצלו בפי' על התורה יותר מכל מפרשי התורה בחיבוריהם ולא נהי' כמוהו מעורר ישינים מלהיב את הקורא לעבודת ה'. ואני אומר ממה שמודה במקצת הוא כמחייב לשבע ע"ד וא"י לשבע כי מאחר שמוכרחים אנו להודות שמחברו הי' עכ"פ גדול ורב בתורה צדיק וחסיד שכינתו הי' להכשיר דורות הבאים ולקרבם לעבודתו ית' א"כ איך יתכן לנו להעלות על הלב ולחשוב על אדם חסיד וגדול לחפות על ה' דברים בדוים מלבו ובנפשו דיבר ומה גם שבזוה"ק עצמו אמר שעון גדול הוא מי שמחדש באלו דברים הנסתרים מעצמו מה שלא קיבל מרבותיו וכמ"ש ע"פ לא תעשה לך פסל ר' יצחק פתח אל תתן את פיך לחטיא את בשרך וגו' כמה אית לי' לב"נ לאזדהרא בפתגמי אורייתא דלא יטעי בהו ולא יפוק מאורייתא מה דלא ידע ולא קיבל עלי' כתיב לא תעשה לך פסל הקב"ה זמין לאתפרע מיני' וכמ"ש החסיד בעל עבוה"ק בהקדמת ס תולעת יעקב והוא מוסכם מכל חכמי אמת והשכל מסכים ע"ז והדברים ק"ו אם בחכמת הפליסופיא הבנויה על מופתי השכל והחושים כמה גינו והרחיקו מזה כל חכמי האמת מטעם שאינה בטוחה ואינה ברורה שמה שחידש אחד במופתים גדולים בא חברו והביא מופתים לסותרו א"כ כ"ש להמציא מציאות דבר שאינה נשואה בחקירה ושכל אנושי אם לא שיכוונו להטעות ולשבש דעת ההמון. חלילה וחלילה להעלות על הלב דברים כאלו אפי' לאנשים הפחותים מאתנו שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ימצא לשון שקר ותרמית בפיהם כ"ש על צדיקים וקדושים כמוהם עתה ראה כמה חוצפה יתירה הי' בו בזה המחבר שכ' שס' הזוהר הוא שתוקי ואסופי מן השוק יוצק עופרת בפי הלשון המדברת גדולות כאלה לעשותו כדין ספק ממזר אשר לא יבוא בקהל ה'. מי יגלה עפר מבין עיניך תראה איך הליצנות הזאת שומה בפי כל כסילים נשואה בחיק כל רשעי ארץ את מי חרפת וגידפת ועל מי הרחבת פה ולשון. ומאחר שנתברר לעני השמש אמיתת קבלת חכמה זו מדור לדור כעדות נאמנה של ראשי אלפי ישראל כמו הרמב"ן והראב"ד ורשב"א והריטב"א ור"א מגרמייזא ור"י החסיד ורב האי גאון ורב חמאי גאון ורב שרירא גאון. ועוד הרבה קדושים מלאכי ה' צבאות ראשונים ואחרונים א"כ אם יהיבנא לי' טעותי' ושטותי' אפי' נודה לדברי הבליו שהמחבר הזוהר אינו רשב"י בעצמו ולא מחנאים ואמוראים נאחבר רק שאחד מן האחרונים המציאו גם לפי דבריו הי' עכ"פ איש קדוש חסיד ונורא מאוד. ג"כ ראוי לנו לחבבו חיבה יתירה וטוב לנו לחבקו מחבק חיק נכרי' וכ"ש אם באמת יוודע לנו שמחברו הי' רשב"י וחבריו וכפי שנברר בעזה"ש בפרקים הבאים יתברר שגדול ע נו מנשוא על שהוציא מפיו דבר מגונה כזה בשפתי חלקות על מלאך ה' צבאות כי נורא הוא וח"ו להרהר אחריו פן ישחית את נחלתינו כי בזה יפול עמוד התורה עד היסוד בה. ואני מאמין באמת במ"ש בפרק הזה מה ששמע ממקובל אחד שראה בעיניו בעיר פיזארו בחורה אחת שהי' בה רוח ואמר הרוח שנענש כן על שהעיז בחייו לדבר סרה שמחבר הזוהר לא הי' רשב"י. הגם שהמחבר הזה כ' שלא יירא ולא יחת מדברים כאלה כבר ידעת שהוא לקח לו שיטה אחרת. שגם באמונת הגלגול ובעיבור רוחות רעות באדם חי לא הי' מאמין כמ"ש בפירוש בספרו זה. אבל כבר השמעתיך שאין קיום השטר אלא בחותמיו הכל הולך אחר החיתום שבחיתום סוף ימיו הודה בעצמו וחזר והאמין הגלגול ע"פ מעשה שראו עיניו כמ"ש בספרו חיי יהודה ותמה אני איך לא נתיירא לנפשו מלהוציא דברים מכוערים כאלה והפקיר עצמו לדיני שמים לא יהא אלא ספק היאך יכניס עצמו לספק סכנה עצומה לדבר גבוהות פי זרות על גדולים וטובים דקוב"ה תבע ביקרייהו מכ"ש שהדברים ברורים ואמיתים שבאמת יצאו דברי הזוה"ק מפי אחד קדוש ונורא מאוד רשב"י וחבריו כמו שית' בעזה"ש:

ומעתה נשפטה מישרים נוציא לאור משפט אמת וצדק כי אמת נכון הדבר ומוסכם בפי כל רבותינו הקדושים שרוב דברי הזוה"ק נובעים מבאר מים ליי' מעיין מבית קדוש ה' מכובד רשב"י וחבריו אף שאין זה מכתיבת ידו הקדושה. והוא מאחר שגם איש ריבינו זה המחבר מוכרח להודות שהכותב ומסדר דברי הזוהר הי' אדם רשום מאוד ת"ח גדול וצדיק וחסיד שבדור. א"א לומר שיתלה דבריו ברשב"י וחבריו בכל הזוהר במקומות רבים ואין זה דומה לח"ש בפ' ע"פ אם בקשת ליחנק הותלה באילן גדול, פי' שרוצה לומר דבר שיקובלו דבריו יאמר בשם אדם גדול דאין זה שייך אלא במחדש דין אחד מסברת נפשו ורוצה שיקובלו דבריו יאמרם בשם אדם גדול משא"כ דברים אלו העומדים ברומו של עולם ונוגעים בעצם יחוד אלהותו שכל המחדש בזה דבר מעצמו אין ערוך לעונשו כמ"ש בזוה"ק בעצמו בכ"מ וא"כ אין זה חידוש מה שחי בעצמו בסדר ענייני הספירות ופרטי הדרושים בפרצופים העליונים א"א אא"כ הם מקובלים דור מפי דור עד משה רעה"ש ובזה יקובלו דבריו יותר כשיאמר מפי המרובים כמו שמצינו במשנה בעקביא בן מהללאל שאמר לבנו חזור בך מארבעה דברים כו' שאני שמעתי מפי המרובים ואתה שמעת מפי יחיד ״) ואם תשאלני גם לדברינו אלה שחכמה זו עיקרי שרשיה ויסודותיה הם באמת מקובלים א"כ למה תלה זה ברשב"י לבד ולא בכלל חכמי ישראל המרובים שדבר זה בקהלה בידם. ע"ז אשיבך מילין שאין זה שאלה כלל כי כן מצאנו ראינו בכל תורה שבע"פ פרטי מצותיה ודיניה והלכותיה שנזכר במשנה וגמרא כמ"פ בשם יחיד אף שדבר זה מוסכם ומקובל בכל חכמי ישראל עד משה רעה״ש ואין חולק בדבר ומה גם אם הוא מסמיך הדין על איזה מקרא בתורה או דיליף לה מאחת המדות שהתורה נדרשת כמו שמצינו בכ"מ דמר יליף לה מהאי קרא ומר יליף לה מהאי קרא ולפעמים נזכרים דברי יחיד מ"ש מהלכה אף שלא נלמד ממקרא כלל כמו שמצינו בסוף נדה שא"ל ראב"ע לר"ע אפי' אתה דורש כל היום כו' רביעית דם כו' ואחד עשר יום כו' הלכה למשה מסיני כו'. ובמס' יבמות פ' הערל עמוני ומואבי כו' לא כן אלא הלכה אני אומר כו' וכן הוא בכ"מ וא"כ א"א הי' לכותב ספר הזוהר שלא להזכיר שם רשב"י שהוא **(א"ה דומה אנכי שהגאון המחבר השיב כן להארי נוהם כפי מה שהבין הוא בזה המאמר לפי מ"ש שמחבר הזוהר תלה באילן גדול רשב"י וחבריו שתפס למוחלט פרש"י בזה אבל באמת הי' לו להשיבו דמסתבר כפי' רשב"ם היתלה באילן למוד בפני רב ואמור שמועותיו משמו וקרוב לזה פי' הערוך בשגם שי"ל שגם רש"י ז"ל כיון לזה מ"ש היתלה באילן גדול אמור בשם אדם גדול ר"ל שילמד הרבה מאדם ושמועותיו יהיו שגורים בפיו תמיד ולא יצטרך לומר דבר שלא שמע מרבו בודאי יקובלו דבריו. דלא מסתבר לומר שיתיר לו לשקר לומר בשם אדם גדול מה שלא אמר ואפשר שהוא טועה בדמיונו וכשיאמרו בשם אדם גדול ויתקבל יכשיל אח הרבים וממדות החכם על מה שלא שמע אומר לא שמעתי וחלופיהן בגולם. ורש"י קיצר בדבריו:)** גילה בימיו לתלמידיו סודות האלו מה שקיבל מרבותיו וכ"ש במקום שמעמיו על רמז איזה מקרא וכדומה וכן מצינו בש"ס פ' א"ד שהזכיר הש"ס מעשה דריב"ז ור"א בן ערך ומעשה דר' יהושע ותלמידיו שדרשו במעשה מרכבה אף שדברים אלו בודאי הי' להם בקבלה מרבותיהם שהרי אסור לחרש דברים כאלו ח"ו מלבם כמ"ש למעלה ועוד ומצינו דברים רבים כמוהם כמדרש רבות ושאר מדרשי חז"ל רבים בחידושים ודרושים וסיפורים הנזכרים בשם יחידים והם מקובלים ועיין סוף מס' מכות (כג ב) אר"א בשלשה מקומות הופיעה רוה"ק כו' ומסיק התם דמהלכתא גמיר לי'.

עוד ראיה ברורה לדברינו שא"א לנו לחשוב שום מחשבה זרה ופיגול כזה מאחר שבעל ריבינו מודה שמחברו הי' ת"ח ירא ה' וחסיד צדיק היאך יבדה מלבו מעשים זרים רבים המבוארים בכ"מ בזוה"ק. מרשב״י וחבריו ותלמידיו ומתהלוכותיהם במדברות וביערות ורוב ניסים ונפלאות שהי' להם ומגילויים הגדולים והנוראים בדברים שלא היו ולא נמצאו ולא נראו בעולם. ואפי' אדם ריק שבישראל לא הי' עושה כן ובפרט להעלות הדברים על ספר כתוב להיות למזכרת עולם כל ימי הארץ. ויהי' נזכר דברי שקריהם והדברים הבדויים מפיהם ומה גם לתלות כזבים על האי תלא אריה דבי אילאה רשב"י וחבריו והכתוב אומר דובר שקרים לא יכון וגו' והוא אחד מארבע כתות שאינם מקבלים פני השכינה. וא"א לומר משל היה ודרך וויכוח וחדה כתבו כן (כאשר מצינו גם ראינו בדור האחרון הזה חיבורים זרים ופסולים כאלה מפריצי עמינו והלבישום במעשה שאול ודוד ויהונתן ואבישוע ושרי המלך וחבורים רבים כמוהם) חלילה לנו לחשוב דברים כאלה על אדם צדיק חסיד וגדול הדור והלא מצינו בפ"ק דע"ז במ"ש שם בשם י"א איוב לא הי' ולא נברא אלא משל הוה. ומקשה שם על דבריו א"כ שמו שם עירו למה כו' ומכ"ש לחפות דברים בדוים מה שלא נצרך לו כלל לדברי חידושים שחידש בזה. כמו שמצינו באד"ר מסיפור מיתת ג' תלמידיו דעאלו באדרא קדושא ונסתלקו שם ועוד דברים רבים וסיפורים נוראים היאך אפשר לומר שכל דברים אלו שקרים ובדויים המה:

עוד תשוב תראה ראי' ברורה שא"א לומר שמחבר ספר הזוהר הי' מן האחרונים שאחר הרמב"ן כאשר חשבו המתנגדים בעלי ריב חכמה זו כמבואר בדברי המחבר הזה בפרקים הבאים. שהרי מצינו בזוה"ק באדרא רבא וזוטא ובס"ד בה' פרקיו הקדמות וידיעות רבות ועצומות בחכמה זו. מה שלא נראה ולא נמצא בשום חיבור מחכמי האמת הכתובים על ספר מסדר הפרצופים חמשה ומסוד י"ג ת"ד וז' תיקוני גלגלתא קדישא וסדר בנין פרקי הפרצופים אשר א"א שיובנו על בור ים אם לא ע"פ הקדמות וידיעות הנוראות שנתגלה לנו ע"י האלהי רח"ו שקיבל מרבו הקדוש האריז"ל שא״א לאדם עלי ארץ לחדש דברים נוראים כאלו ולהמציאם מלבו וע"י הקדמותיו הנפלאים באים דברי האד״ר ואד"ז וס"ד דבר דבור על אופניו עד שהרואה פי' הראשונים ודברי הרמ"ק על דבריהם יבין וישכיל שא"א לומר שכיונו לדבריהם רק להקדמו האריז"ל והרי הס' הזה נתגלה ונראה ע"פ תבל כמה וכמה מאות שנה קודם בוא האריז"ל בעולם אין זאת אלא שבאמת דברי האד"ר ואד"ז וס"ד נתחבר מקדם קדמתה דורות התנאים וחכמי המשנה הראשונים שהסתירו דבריהם למאוד ולא נתגלו עד אחרית הימים האלה וכ"ש בדורינו זה שזכינו לאור גדול צח ומצוחצח אשר הבריק על פני תבל הפיץ ענן אורו על ארבע כנפות הארץ מקצה עולם עד קציהו עיר וקדיש מן שמיא נחית. רבינו הגדול מרן מוהר"א מווילנא ז"ל בפירושו על ספד"צ ובכתבים על מאמרי הזוה"ק הסתומים ע"פ הקדמות נוראות שנתגלו ע"פ האריז"ל ומה שנתגלו לו דברים עליונים שלא זכו לכך מכמה דורות שלפניו ולא נזכרו ולא נראו בדברי חכמי האמת הראשונים מרמב"ן ואילך. כי אם דבריו מאירים כספירים בדברי הזוה"ק שניכרים הדברים למשכילים שא"א לפרש דברי הזוהר במאמרים הסתומים וחתומים ההם כ"א ט"ו דברי רבינו הגדול ז"ל אין צורך לראי' יותר מזה שהדברים העצומים האלו יצאו מפי חכמי המשנה הראשונים ז"ל:

עוד אחת היא אמרתי להציע ליודעים ומכירים. ולנאמנים המאמינים בה' וקדושיו ידעתי כי שעירים וצעירים ימלא שחוק פיהם וילעגו למו אבל כבר הקדמתי כי לא אל הכסילים רשעים וקטני אמנה הערכתי דברי אלה. כי כרתם דוד יכרת הא שפתי חלקות לשון מדברת גדולות. ואל תען כסיל באולתו כתיב כ"ש כי' דפקר טפי. רק אל שלומי אמוני בני ישראל הבאים בברית האורה ונקשרים באהבתה ובאמונת קבלת רבותינו הגדולים החסידים והצדיקים המומחים ומוחזקים ואינם חשודים להנחיל שקר לדורותיהם אחריהם. והוא כי ידוע ומפורסם לכל דורינו ורבים מגדולי דורינו ונכבדינו יודעים ומכירים מעלת צדקת וחכמת הגאון האמיתי מאוה"ג מוהר"ח מוולאזין זצוק"ל אשר יצק מים ע"י אליהו ז"ל ונושק עפרות רגליו באימה וביראה שום לבך לאשר תחזינה עיניך בהקדמתו לפי' רבו רבינו הגדול לספד"צ. גודל הגילוים גדולים ונוראים שהיו לו ומתוך הדבר סיפר ממה ששמעה מפי רבו הגר"א זצוק"ל מה שדרש פעם אחת דברים נפלאים וישב לו רשב"י מימינו והאריז"ל משמאלו. שמעשה זו נודע ונתפרסם ע"י חולם חלום ואיש הרוח שהי' בימיו כמבואר שם ופוק חזי מאן גברא רבא דקא מסהיד הגאון מוהר"ח ז"ל אשר מלבד עוצם גדלו וחסידותו המפורסם בקצות תבל. גם רבים מהמונינו יודעים שהכירו אותו שהי' חכם גדול מיושב בדיעות ושו"א הגיזום וההפלגה ואיך נחשוב בנפשינו שקר באחת משתי אלה. או שהגר"א ז"ל אמר שקר או שתלמידו ר"ח הוציא שקר כזה שתי פנים האלה לא יתכנו מאחר שגם הרב גם התלמיד שניהם כאחד ידועים בדורינו זה. ואין גם אחד גם מרשעי עמינו שיכחיש תפארת גדולתם ויסתפק באמיתות נאמנותם. ומאחר שהוא גילה דברים הנוראים וסודות המרכבה לפני רשב"י והאריז"ל לא לזולת מחכמי ישראל הראשונים ניכרים הדברים שהם הם מארי דעובדא ומוכרחינו אנו להודות שמחבר הזוה"ק והראשון שגילה סתרי יוצר בראשית להביאם במכתב הוא באמת רשב"י. מה שלא עשו כן התנאים אחרים חבריו ורבותיו הראשונים ובאמת התנאים וחכמי המשנה לא התירו לכתוב דברים אלו על ספר במכ"ש שלא התירו לכתוב ההלכות והמשניות עד שבא רבינו הקדוש בהסכם חכמי דורו שראו דלא סגי בלא"ה שלא תשתכח תורה. כ״ש בסתרי יוצר בראשית שבאה האזהרה שלא לגלות אפי' בדיבור רק ראשי פרקים לחכם ומבין מדעתו. אבל רשב"י בדורו זיכו לו משמים כמו שזיכו לרבינו הקדוש במשנה שע"י תצא תורה לישראל. כמו כן זכו ליה לרשב"י בשתרי התורה שע"י יהיו מתגלים לראוים אליהם ואף גם בזה כתב ברמז נסתר והעלם גדול מאוד ע״י תלמידו ר' אבא כמ"ש בחד"ר. שהכיר בו שהוא ראוי לזה להסתיר הדברים כראוי והלבישם באמרים קצרים ומעתה אין בדברי בכ"ל בחינת הדת ממש במ"ש שאם הי' יסוד מדע לרשב"י בידיעת חכמה זאת מדוע לא נזכר ממנו באיזה ברייתא או איזה אגדה בתלמוד. שבאמת היפוך דבריו בזה מצאנו ראינו בו בכמה מאמרים בש"ס היאך דבר סתר אלו נוצצים מדבריו ומאירים כברקים למי שיודע אותם. אבל הסתירם מאוד והלבישום לבושין נוכראין למאוד מצד חיובם ההסתר בדברים אלו. ועוד למוד נעלם ונסתר מ"ש בזה רבינו הגדול הגר"א בכתבים ולא רשב"י לבד מצאנו בדבריו אלה בש"ס אלא עוד בכמה תנאים ואמוראים במאמרם התמוהים סתומים וחתומים:

תוכן העניינים

מגן וצינה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה