מגן וצינה· רבי יצחק אייזיק חבר
פרק טז
נטל עשרה קבין של שיחה בטילה להוכיח שספרי האמת נתחברו מקרוב ולא הי' להם שורש בדורות הראשונים שס"י המיוחס לא"א א"א לאמר שכתבו א"א בעצמו. כי לא הי' כדאי לכותבו לאנשי דורו שלא היו ראוים לכך וגם ליצחק בנו באמירה בעלמא סגי כו' והם דברים של מה בכך. כי מעולם לא כיוונו חכמי האמת שכך נכתב מאבינו הראשון ככתבו וכלשונו כמו שהוא מצוי בידינו וזו דבר שתשכ״ר יודעים אותה שהרי מסוף המסכת מוכח שהאדם אחר כתבו ממ"ש וכיון שבא אברהם אבינו הביט וראה כו' ונגלה אליו אדון הכל ונקראו אוהבי כו'. אבל כוונתם בזה שחכמה זאת המדבר מסודות הבריאה מכל היצור וכל עניינים שבעולם שנה נפש. ואינו מדבר מסודות טעמי מצות כלל הוא מסורת בידינו עד משה רעה"ש ונתגלה לו מאבותינו עד א"א שהוא ידע חכמת הבריאה ע"י צירופי הרל"א שערים פנים ואחר ובסדר צירופי שמו הגדול ית' ובס״ד עשר ספירות וכמ"ש בפרקים הקודמים שדבר זה נר זה בדברי חז"ל במ"ש במדרש ב״ר משל לאדם שראה בירה דולקת כו' הציץ עליו בעל הבירה ואמר אני הוא בעל הבירה כו' והיינו שגילה לו הוא ית' סוד הבריא' כולה היאך הי' והיאך הוא ית' מנהיגה ומשגיח עליה בפרטות בסוד ב' הנהגות חסד ודין ושכר ועונש ועדות חז"ל נאמנה מאוד בזה ויהי' אין שיהי' גם בעל ריבינו זה מוכרח להודות שכבר נתאבר ס"י מקדם קדמתה ובימי חכמי הש"ס הי' ספר זה מפורסם כמ"ש בפ' ד' מיתות בר זירא ור' אושעיא דהוו עסקי בס"י והוי מברא להו עגלא תלתא בכל ע"ש. והוא ע"י סוד צירופי והזכרתם סוד השם הגדול והנורא ע"י גלגולי הרל"א שערים פו"א בסוד הנקודות ואם בזה יאמר המלגלג ומכחיש חכמה זו שע"י חכמה זולתה ועסקם בה יוכל לברוא אפי' כנף אחד מכנפי הזבוב והיאך טח מראות עיניו לאמר שס"י יתפרש על חכמת התכונה והפליסופיא כמו שחשב המלגלג שעפיז הולכים כל דברי הספר הזה. ושקר ענה על ר"י הלוי בעל הכוזרי שכן הוא פי' דברי הס"י ע"פ דרכים אלה במ"ש הכוזרי להם (מאמר ד' סי' כד) אני רוצה עתה שתראה לי מעל משיורי החכמות הטבעיות כו' שאין כוונתו על חכמת הטבע והחושים שדברו בהם הפליסופים ע"פ חכמתם הבדוים שאין לו שורש ונינף. אלא ר"ל חכמת הבריאה בטבעי היצורים כולם והמטבע שנחתמו בה ע"פ אותם שמו ית' וכפירוש הברור בדברי הכוזרי הוא מ"ש המפרש אוצר נחמד שפי' דבריו ג"כ ע"פ חכמי אמת: